ביקורת: פרדיננד

פרדיננד השור מריח פרחים וטוב לו/ פרדיננד פריננד, פרדיננד פרדיננד/ דמויות משנה קומיות לרוב לו/ פרדיננד פרדיננד, פרדיננד פרדיננד
שם רשמי
פרדיננד
שם לועזי
Ferdinand

נזמר נא את שיר פרדיננדו,
ונשירה כולנו בקול:
כאשר רק היה עגל קט הוא
כבר היה אז ביש גדא גדול
אם נוגחים לו ישר בקרקפת
הוא מריח פרחים ומחייך
במקום כמו כל שור עם קצת אומץ
לנגוח בלי לשאול מה ואיך.

וכך חולפים הימים על פרדיננד העגל, החי לו ב'קאסה דל טורו', חווה שנועדה להכשיר שוורים למלחמות שוורים בזירה הספרדית. אבל פרדיננד, כאמור, הוא בן דמותו השורי של 'אליפלט' של אלתרמן: שלומיאל בלתי מזיק ושוחר שלום שאיש (או שור) לא מצפה ממנו להרבה. אך בלילה אחד פרדיננד מוצא את עצמו מחוץ לחווה, ואחרי בריחה מבולבלת הוא נופל לידיה של ילדה שמתגוררת עם אביה בחווה שונה: חוות גידול פרחים, או במילים אחרות – גן עדן לפרדיננד, השור הבהחלט-לא-לוחמני. וביום אחד, אחרי שפרדיננד כבר גדל להיות פר מאיים במשקל טון וחצי או משהו שרק רוצה להריח פרחים, הוא זורע בטעות הרס ביריד הפרחים המקומי, נתפס בידי המשטרה – ומוצא את עצמו אחר כבוד שוב ב'קאסה דל טורו', בדרך הבטוחה אל זירת לחימת השוורים או המשחטה.

האם יצליח לברוח משם? האם הילדה תישאר שבורת לב? האם כל עמיתיו העגלים, שגדלו להיות שוורים אך נותרו אהבלים כמו בילדותם, יכירו בטעות? האם פרדיננד ימצא את עצמו נלחם לחיים ולמוות מול סניור למיאכפתאיכקוראימלוס, גדול לוחמי השוורים בספרד? האם אולפני "בלו סקיי" יצליחו לעשות עוד "עידן הקרח"?

לא מיותר להזכיר את הסרט הנ"ל דווקא בביקורת על "פרדיננד". אם בלוגו של פיקסאר נמצאת המנורה המהוללת – מסר של "תראו מה אנחנו יכולים לעשות עם אנימציה" (מודל 1990 ומשהו), אז בלוגו של "בלו סקיי" מופיע הסנאי הקדמון סקראט, כדי שכולנו לא נשכח ש"בלו סקיי' יודעים לעשות דמויות קומיות שגונבות את ההצגה, גם אם בתחום פיתוח העלילה חסר להם קצת.

ואכן, "פרדיננד" הוא יישום נוסף של הנוסחה הקלאסית. הסיפור המקורי הוא פשוט. הספר שעליו מבוסס הסרט היה במקור משל קצרצר על פציפיזם, ואם מתאמצים אפשר למצוא את הרעיון הזה גם בסרט. (פחות צריך להתאמץ כדי למצוא בו מסר נגד אכילת בשר, אבל גם זה משמש כשיטה להוספת עוד כמה בדיחות, ולא כמניפסט טבעוני), את כל הסיפור הצליחו כבר דיסני לסכם בשמונה דקות, ועוד להוסיף בדיחות, בגירסה הקצרה שלהם ל"פרדיננד" מ-1938. אז מה עושים כדי למלא עם הסיפור הזה סרט שלם? מוסיפים קטעי ביניים לא קשורים, ודמויות משנה קומיות. אז הסרט מוסיף לפרדיננד חמישה-שישה שוורים אחרים, שלושה סוסים גרמניים, משפחה של קיפודים גנבים, עז נודניקית, כלב, ועוד כהנה וכהנה דמויות שהן לא סקראט.

כל זה היה יכול היה לעבוד אם באמת דמויות המשנה היו מוצלחות מאוד, אבל הן לא. יש הברקות (שלושת הסוסים הגרמניים, שהם בבירור תוצר של נישואי קרובים; הם אמנם לא משנים כלום לעלילה, אבל הם מצחיקים מאוד), אבל רוב הזמן הסרט פשוט זורק עלינו עוד פאנץ' ועוד פאנץ', עוד דמות ועוד אחת, בתקווה שמשהו יידבק. העלילה היא הקו המקשר בין הסצנות, והיא קו מטושטש מאוד; ופרדיננד עצמו לא עובר בדיוק תהליך התפתחות, אלא משנה את התנהגותו בהתאם לצרכי הסצנה, משלומיאל ועד קרוב משפחתו השוורי של מק'גייבר.

כאן הבן שואל, "אבל זה סרט לילדים, מה רלוונטיים הקיטורים שלך? מה חושבים הילדים"? ובכן – הילדים כנראה חושבים (לפחות אלה הפרטיות שלי מגיל 10 ועד 5, ומי שראיתי מסביבן) שהסרט מצחיק רוב הזמן, אבל יש בו כמה סצנות מפחידות הרבה יותר מדי בשבילן. הן נהנו מהקטעים המצחיקים אם כי לא יצאו מגדרן מהבדיחות, ולפחות סצנה אחת הילכה עליהן אימים עד לרמת הסיוט.

ככה שבסיכומו של דבר "פרדיננד" הוא עוד מוצר שלא מצליח להפתיע לטובה. בתור סרט מסע הוא לא מתבלט; בתור סרט ילדים הוא מצחיק אבל לא מאוד, ומפחיד יותר מדי; והוא פשוט לא מספיק כיפי. אם חסר לכם סרט ילדים ויש לכם ילדים קשוחים למדי, הוא כנראה יעשה את העבודה. אבל אין מספיק מה שיעודד את הצופה להגיע מתחילת הסיפור על פרדיננדו אל הסיום הצפוי שבו,
חי הוא חיים בלי שום פחד,
פרנדיננדו, בלי פחד וחיל
ולכולם יש ממנו גם נחת
אף שאין לו אופי במיל.