רובוטים זה לא טוב.
רובוטים רוצים להשמיד אותנו. רובוטים חושבים שבני האדם הם דבר נורא ואיום: הם מכלים משאבים, יוצאים למלחמות, ויוצרים דברים כמו הרימייק של "מולאן". הדרך היחידה להציל את האנושות מעצמה היא להרוג את כולם.
כל זמן שאנחנו לא בגלקסיה רחוקה רחוקה ויש רובוט בסרט, הוא כנראה יהפוך לרע וינסה להרוג את בעליו. ואם יש רובוט בסרט פוסט-אפוקליפטי? אז הוא כנראה גרם לאפוקליפסה, ואם לא הוא אז בן דוד שלו, וגם אם לא והוא סתם מנקה את הזבל של כולם, אז זה לא בגלל שאכפת לו מהאנשים חלילה. אכפת לו רק מסרטים ישנים, מקקים, ובעיקר מביצה חללית וקסומה.
את כל זה לא סיפרו למדען פינץ' ויינברג (טום הנקס), ששרד איכשהו אפוקליפסה גדולה של התפרצות סולארית שהפכה את כדור הארץ לשממה מוכה רדיואקטיביות. שהייה של דקה בשמש יכולה לטגן אתכם, וגם בלילה או במקומות מוצלים האוויר לא משהו.
ומכיוון שפינץ' האיש מלכתחילה לא היה משהו באינטראקציה אנושית, והוא די פחדן, הוא ממש לא חושב בגדול כמו לחפש ניצולים אחרים או לטוס לכוכב לכת אחר. הוא פשוט מעביר את ימיו בהסתתרות במקום העבודה שלו לשעבר, ויוצא בזהירות מפעם לפעם כדי להשיג אספקה וציוד.
הבעיה היא שלמרות כל זהירותו של פינץ' הוא גוסס מהרעלת קרינה, והוא דואג לכלבו האהוב גודייר שעומד להישאר לבד. לכן הוא מחליט לעשות משהו, או יותר נכון מישהו, או עוד יותר נכון גם וגם – רובוט שיגן על הכלב וידאג לו אחרי שפינץ' ימות.
אז, רובוט שנוצר בעולם פוסט-אפוקליפטי? הוא בטח יגיע למסקנה שהאפוקליפסה שכבר קרתה לא הספיקה, לעזאזל, והוא יהרוג את פינץ' בעצמו. או אפילו את הכלב.
או שלא.
ייאמר מיד: "פינץ'" הוא האפוקליפסה הכי נחמדה שנראתה פה כבר הרבה זמן. כלומר, העולם הזה מאד לא נחמד לשהייה ממושכת והאמת שגם לביקור קליל לא הייתי קופץ, אבל אין כאן אלימות בלתי פוסקת ומאבקים עקובים מדם על משאבי טבע, אין מרדפים אינטנסיביים ובומבסטיים לצלילי מוזיקה סוערת ואין שום דיון נפוח מחשיבות על בני האדם הנוראים והנשק שלהם שגרמו לדבר הזה לקרות. זה סיפור קטן, אישי ואינטימי על בן אדם, על כלבו ועל הרובוט שלו.
ואיזה סיפור יפה. הכל מבוצע כאן כל כך טוב שקשה לדעת מאיפה להתחיל: טום הנקס הוא טום הנקס, ועושה את מה שהוא עושה פשוט מצוין. הכלב חמוד. אבל הכוכב של הסרט, מי שבעולם מתוקן היה זוכה בכל פרס אפשרי על הופעת לכידת תנועה מהפנטת ברמה של גולום, הוא קיילב לנדרי ג'ונס שמגלם את הרובוט, ג'ף. הקול שלו מועבר דרך פילטר מעוות, אנחנו לא רואים את הפנים שלו, אבל הוא מכניס לרובוט הזה כל כך הרבה אופי שהמסך מתפקע מעוצמת הרגש. ג'ף הרגע נולד אז הוא ילדותי וסקרן וחששן, אבל הבעלים שלו חייב שהוא יתבגר כמה שיותר מהר, כי השעון מתקתק. ג'ף לפעמים שמח, לפעמים עצוב, בדרך כלל רוצה לרצות, אבל הוא תמיד שובה לב ואנחנו רוצים בטובתו בערך מהשנייה הראשונה שהוא על המסך.
חובה גם להוסיף שהמשחק המהפנט של לנדרי-ג'ונס לא היה כה משכנע אילולא עבודת האפקטים המרהיבה שנעשתה על הרובוט הזה. זאת לא נראית אפילו קצת כמו לכידת תנועה – זה נראה שפשוט היה שם רובוט.
הלב הענק והמכני הזה נושא על גבו את הסיפור כולו, שהוא אמנם דל בעלילה, אבל בסוף מהווה מין מפגש של סרט התבגרות פינת סרט חניכה פינת קומדיה על הדרך, וככזה מצליח להיות גם חכם, גם מצחיק, לרגעים גם מאד מותח, והכי חשוב – מרגש. כי לשאול "מהי אנושיות" בסרט רובוטים זאת לא תימה חדשה, אבל לענות עליה דרך סיפור כל כך נוגע ללב – ובכן, זה משהו שמתנחל עמוק בבטן ולא יוצא משם גם הרבה זמן אחרי שהמסך מחשיך.
על המלאכה מנצח כאן הבמאי מיגל ספוצ'ניק, מי שהתפרסם בזכות כמה מהפרקים הכי טובים של "משחקי הכס", אבל כאן הוא מוכיח שכוחו רב לא רק בסצנות פעולה בומבסטיות אלא גם בסיפורים קטנים ומלאי אנושיות. הוא מביא לכאן את הוויזואליה המהפנטת שלו – הסרט הזה יפה להדהים – ואם אתם בכל זאת רוצים קצת אקשן, אז זה לא בדיוק זה, אבל יש כאן מרדף לילי שמבויים, מצולם וערוך בסטנדרט הגבוה ביותר שיש. במהלך המרדף, אגב, לא תראו את הרודפים, גם במה שנדמה כמחווה ל"דואל" של ספילברג, אבל בעיקר כי ספוצ'ניק לא רוצה להסיח את הדעת ממערכת היחסים בין פינץ' לרובוט שלו. היא זאת שחשובה.
כל כך מתסכל שהסרט הזה מצא את דרכו לסטרימינג (אפל טיוי, במקרה הזה). לא כי הוא לא עובד על מסך קטן – כמו כל יצירת מופת, מספר האינצ'ים לא מעמעם את הגדולה שלו – אבל ככל שנסחפתי לסיפור המרגש הזה, הייתי נסחף עוד יותר על מסך גדול, ויש מצב שהלחלוחית הזו בעיניים היתה הופכת לדמעות של ממש.
"פינץ'" הוא סרט קטן עם לב ענק, דל בדמויות אבל גדול מהחיים, יש בו את הרובוט הכי טוב מאז לא יודע מתי, והסוף שלו עושה בך שפטים. אז אם לא ראיתם את יצירת המופת המפוספסת של השנה הקודמת, כדאי לכם להשלים אותה בהקדם.
אני מת על האקראיות בתזמון שבו עולות ביקורות באתר. בלי ציניות.
(ל"ת)
מה שאותי הכי מדהים בסרט
הוא שהוא מצליח לשמור על עניין לכל אורכו כשכל הדמויות שיש בו זה רק איש, רובוט וכלב (ומכיוון שהכלב לא מדבר, אז כמות הדמויות המדברות מצטמצמת לשתיים).
אני לא מכיר עוד אף סרט שמצליח להיות כל כך מעניין כשיש בו רק 2 דמויות מדברות.
יצא בכלל אי פעם סרט עם 2 דמויות מדברות בלבד מלבד הסרט הזה?
טרילוגית לפני רוצה לדבר איתך בצד
לא מכות, סתם לדבר איתך על משמעות החיים וחוויות תיירותיות או משהו כזה
יותר מדי לטעמי.
דווקא זה קונספט די נפוץ שיוצרים מחבבים ביותר ולעיתים רחוקות הוא ממש עובד.
לא יודע למה כתבתי השוא עובד לעתים רחוקות. למעשה ברוב הדוגמאות שניתנו כאן הוא מצויין
(ונזכרתי שאני הרבה זמן אוצה לצפות שוב בהכל אבוד שאהבתי ב2013 אבל קצת שכחתי). בכללי קולנוע עובד הרבה טוב כאשר הוא לוקח השראה מהצמצום של תיאטרון אבל עושה כמובן התאמה מעניינת למדיום. גם סרטי וואן לוקיישן לרוב נוטים להיות מוצלחים. מה שיפה בקולנוע שלרוב הם אפילו לא מרגישים מנימליסטיים במיוחד.
"קבור" זה רק ריאן ריינולדס מדבר בטלפון במשך שעה וחצי
והוא סרט מתח מעולה.
לוק
(ל"ת)
לוק מעולה. טום הארדי ענק.
(ל"ת)
יש מלא
"127 שעות" עם ג'יימס פרנקו, "ירח" עם סאם רוקוול (וקווין ספייסי בקולו בלבד), "קבור" ו"לוק" שכבר נכתבו מעליי, ואוסיף גם את "הכל אבוד" עם רוברט רדפורד, רק רוברט רדפורד, שאין בו כמעט בכלל דיבורים.
וכמובן גראביטי
רוב להתחיל מחדש שהסרט הזה מרפרר אליו לדעתי, הארד קנדי, אלוהי הקטל (פי 2 אבל קונספט דומה), טרילוגיית לפני שהוזכרה היא החפרנית מביניהם. יש את סדרת הטלוויזיה בטיפול שדי מתבססת על הקונספט. כמובן בטח יש עוד הרבה דוגמאות שלא עולות בזכרוני או שפשוט אינני מכיר. בקיצור זה נעשה במקומות רבים אחרים, באופן מוצלח יותר
אגב הכי טוב - המגדלור.
שתי הופעות מטורפות של ווילם דפו ורוברט פטינסון. וזהו, אין עוד דמויות מדברות חוץ מהם.
נכון! אחד השימושים המבריקים בtwo hander ובכללי סרט מושלם
(ל"ת)
יש סרט כזה שלהגיד את שמו יהיה ספוילר
אהם אהם "להתחיל מחדש"
זה אפילו עם טום הנקס. וכדורעף.
כן כבר הזכרתי מקודם בתגובה. פינץ ממש לובש אותו על השרוול לדעתי
(ל"ת)
להתחיל מחדש
טום הנקס הראה כבר בשנת 2000 שאין לו בעיה לסחוב סרט שלם על הכתפים לגמרי לבד.
https://www.fisheye.co.il/cast_away
דווקא בסרט הזה לא לומדים משהו על אנושיות.. וזה מה שמפריע לי בו בעיקר, פינץ׳ הוא אנטיפת, אנוכי ושונא את האנושות, אין בשום שלב בסרט הזה מילה טובה על בני אדם, רק כמה לא כדאי להיפגש איתם וכמה צריך כמה שיותר להתנתק מהם. יעני מתי שג׳ף יפגוש בני אדם האינטראקציה שלו איתם תיהיה או ניסיון לרצח או עוד מנוסה אל הלא נודע.. מעבר לסיפור שמועבר טוב, אין שום מסר או איזה ערך מוסף חיוביים כלשהם שמצאתי בסרט הזה..