מכת בכורות, פרק 12: לא יכולה בלי זה

כבר מההתחלה סרטיו של  ספייק לי היו מורכבים, לא רק שחור ולבן.

כשאלוהים רצה להעניש את המצרים הוא שלח להם מכת בכורות, כשיוצרי הפודקאסט יהונתן צוריה ותום שפירא רוצים להעניש את עצמם, הוא ביקש מהם להקליט סדרת פודקאסטים על יצירות הביכורים של במאים מוכרים.

בפרקים הקודמים:
1 – טעם רע (פיטר ג'קסון)
2 – קשורות (האחיות וצ'אוסקי)
3 – 
אגדת אלוף הג'ודו (אקירה קורוסאווה)
4 – כוכב אפל (ג'ון קרפנטר) עם אורח מיוחד: רז גרינברג
5 – קרונוס (גיירמו דל טורו)
6 – סטריאו (דיוויד קרוננברג)
7 – כלבים נובחים אינם נושכים (בונג ג'ון-הו)
8 – חברים לרצח (דני בויל) עם אורח מיוחד: אדם קלין אורון
9 – חסרי האהבה (קתרין ביגלו)
10 – בעבור חופן אצבעות (אדגר רייט)
11- טירתו של קליוסטרו (הייאו מיאזאקי) עם אורחת מיוחדת: לי להב


פרק 12: לא יכולה בלי זה

לפני שעשה את הדבר הנכון והחזיר את הזהב של נורמן (תוך שהוא סובל מקדחת הג'ונגל) היה ספייק לי איש של סצנת האינדי הניו יורקית. כאשר אף אחד לא היה בטוח לְמה הצעיר הזה מסוגל, הוא הגיש את הסרט הראשון שלו בשעה ה-25: סרט כל כך טוב שאפשר לחשוב שהוא הנס בנסטה אנה. סיפורה של נערה מס' 1 (לא להתבלבל עם נערה מס' 6) שפשוט לא יכולה בלי זה.

בשבוע הבא: תעקבו אחרינו עוקבים אחרי כריסטופר נולאן.


פרק 11: טירתו של קליוסטרו

בצירוף מקרים עם פרויקט ג'יבלי, ההסכת שלנו על סרטים ראשונים ניגש לסרטו הראשון של מיאזאקי ומגלה מה יש (טירות) ומה אין (מפלצות) שם. הצטרפה אלינו לי להב לפרק ארוך, מעניין, ומצחיק במיוחד שבו מדברים על מיאזאקי, לופן, פאנפיקים, ועוד – כולל בונוס בסוף.

;

בשבוע הבא: מגלגלים לנו איזה ג'וינט ספייק לי ראשוני בשחור לבן, ומגלים האם הוא יכול בלי זה. 


פרק 10: בעבור חופן אצבעות

היינו שלושה – הטוב, הרע והבמאי. שלושתנו עמדנו אחד מול השני, מחכים לראות מי יגיב ראשון. הבמאי אמר לי שהטוב צריך לנצח ואני אמרתי לו שלטעמי לקרוא למישהו 'רע' די מעקר מיסודו את האלמנט המוסרי של העבודה – כי רע הוא תמיד רע, לפי שמו, ולכן אין שום סיבה להיות מושקע בגורלו. הוא שאל אותי אם אני רוצה שיקרה לי מה שקרה למכוער ואמרתי שלא. זה גם נראה לא נעים וגם אני די בטוח שהתנים עדיין שבעים. "כמה אצבעות אתה חושב שהם אוכלים עכשיו?" הטוב שאל באופן אמביוולנטי. "חופן" ענה הבמאי. מטורף סדיסט. כל בני מינו. חיכינו לראות מי יגיב ראשון.

זה הזכיר לי במאי אחר שעבדתי איתו. בחור בשם אדגר "הנכון" רייט – שזכה לכינוי כי האינסטינקטים הקומיים שלו היו תמיד נכונים. גם כשהיה לו תקציב אפס ושחקנים שנגררו בברור מהפאב השכונתי (כאלו שאפילו לא יודעים למצמץ מול השמש הקופחת באופן נכון – אולי בגלל שבאנגליה אין שמש). נזכרתי בשיטות העבודה שלו וביוזמה הקולנועית שלו, ואז לפתע נשמעת היללה מסמרת השיער ומישהו שלף.

בשבוע הבא: מתחברים לפרויקט ג'יבלי ומסתכלים על סרטו הראשון של אחד, הייאו מיאזאקי


פרק 9: חסרי האהבה

אם אתם רוצים סרט אקשן טוב, שנעשה בארה"ב, תתקשרו לקתרין ביגלו. בין "נקודת פריצה" ל"ימים משונים" ל"מטען הכאב", מדובר במי שיודעת לייצר סיטואציות של מתח, פעולה, וכל הדברים הקשורים לכך. לכן כל כך אולי מפתיע לגלות שסרטה הראשון, שהתקציר שלו הוא "חבורת אופנוענים מגיעה לעיירה ואז הדברים יוצאים משליטה" הוא פחות סרט אקשן ומתח שמתבשל על אש קטנה ויותר תהייה פילוסופית שהיא "האם וילם דפו הוא סקסי?". התוצאות, המשעממות מעט, לפניכם.

בשבוע הבא: חוזרים לסרטו הראשון של אדגר רייט. אתם יודעים, הזה שהוא לא "מת על המתים".


פרק 8: חברים לרצח (עם אדם קלין אורון)

תבחרו חיים. תבחרו קריירה. תבחרו אתר. תבחרו מבקרים. תבחרו שם משתמש. תבחרו פודקאסט. תבחרו שרת. תבחרו נושא. תבחרו פילמוגרפיה. תבחרו אורח מיוחד. תבחרו סרט בכורה.

אבל למה לבחור כשיש לך חברים שיכולים לבחור בשבילך? נתנו לאדם והוא אמר "חברים לרצח" של דני בויל. והסיבות? מי צריך סיבות כשיש את התסרוקת הזאת של יואן מקגרגור.


בשבוע הבא: קתרין ביגלו שואלת את השאלות החשובות בסרטה הראשון, כמו: האם וילם דפו בעצם חתיך? 

פרק 7: כלבים נובחים אינם נושכים

אתמול בדיוק הוכרזו המועמדויות לאוסקר, שנה וקצת אחרי שבונג ג'ון-הו לקח את תקרת הזכוכית של סרטים לא דוברי אנגלית וריסק אותה לאלפי חתיכות. וכך במחי סרט אחד, הוא נהפך מאחד הבמאים הגדולים בעולם, לאחד הבמאים העצומים בעולם, עם שלל הישגים שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.

ואחד מההישגים הבולטים האלה הוא: הבחור עוד לא עשה סרט אחד גרוע. גם לא בינוני. הסרטים שלו מתחילים מ"טוב" וממשיכים הלאה משם. ובעוד שרוב סרטיו האחרים זכו (גם עוד לפני הזכייה באוסקר) להיכרות רחבה, סרט אחד, טוב לא פחות, קצת נשכח מאחור, וחבל. אז דיברנו על "כלבים נובחים אינם נושכים", מאיפה בונג התחיל, ואיך הוא הגיע עד הלום.


בשבוע הבא: הסרט האהוב על אבא של דני בויל


פרק 6: סטריאו

"הסרט הראשון של דיוויד קרוננברג" צמרמורת עוברת. בגב, בצוואר, בלב, בידיים, בריאות, במעי הגס, המעי הדג, בכבד, בכליות – בכל מקום שצמרמורת יכולה לעבור בו (וגם בכמה שלא).

אחרי הכול, דיוויד קרוננברג הוא הביולוג הראשי של אמנות הקולנוע – אדם שחודר לעומק הקרביים (תרתי משמע) של הדמויות ושל הצופים. האיש שלימד אותנו לפחד מטלפורטציה (הזבוב), התוכניות שמשודרות אחרי חצות בכבלים (וידאודורם), משחקי מחשב (אקזיסטנז) ואפילו מכונות כתיבה (ארוחה עירומה). ואת כל זה הוא עשה בלי באמת לנסות להפחיד.

דיוויד קרוננברג לא מביים 'סרטי אימה' – הוא מביים סרטים של דיוויד קרוננברג והנה הסרט הראשון שלו, יצירה צנועה בשחור ולבן, ונראה שהדבר הכי מפחיד בה זה השעמום. סרט בלי צבע, בלי קול, בלי טעם ובלי ריח. איך זה שבמאי שהוא בדרך כלל פרופסור לקולנוע התחיל ברמה של סטודנט שנה א'? תום ויהונתן יוצאים לחקור את המקרה המוזר של "סטריאו"…

בשבוע הבא: פרזיטים נובחים אינם מארחים, בטח לא ברכת הרצח, ואפילו לא את אמא אוקג'ה.


פרק 5: קרונוס

זוכה האוסקר גיירמו דל טורו ידוע בזכות זה שהוא זוכה האוסקר היחיד שזכה בקטגורית "עיצוב הדג הסקסי ביותר" ובזכות כמה רעיונות ודימויים שחוזרים ביצירות שלו: ילדים קטנים, עיצוב מפלצות ייחודי, אווירה של פנטזיה גותית אפלה, ורון פרלמן. יש לו כמה סרטים שחורגים מהנוסחה (בעיקר בעשור האחרון), אבל בסופו של דבר, לטוב ולרע, סרטים של גיירמו הם סרטים של גיירמו.

"קרונוס", במובן הזה, הוא בהחלט סרט של גיירמו, וזאת למרות שהוא נדחק לשורה האחורית כשמדברים על הסרטים שלו – זה לא סרט הפריצה שלו, או סרט המיינסטרים הראשון שלו, או הסרט הראשון שלו שמועמד לאוסקר, או  איזשהו "הסרט ה-" שלו – חוץ כמובן, מהיותו הסרט הראשון שלו.

בפרק הפעם תום ויהונתן מדברים על גיירמו, פועלו, ועל איזה בעיה אחת או שתיים שהייתה לנו עם פסיפיק רים.

מוזמנים להקשיב, לדרג את סרטי הבמאי, או לדמיין איך יראה מפגש פסגה בין בניסיו דל טורו לגיירמו דל טורו.

בשבוע הבא: קופצים לקנדה, לסרטו הראשון של דייוויד קרוננברג, איפה שאי אפשר לשמוע אף אחד – אולי כי יש שם חלון.


פרק 4: כוכב אפל (עם רז גרינברג)

בחלל אי אפשר לשמוע אותך צורח אבל בהחלט ניתן לשמוע אותך נאנח בייאוש קוסמי.

ג'ון קרפנטר, האיש שהמציא מחדש את סרטי האימה (ליל המסכות), סרטי האקשן (הבריחה מניו יורק), והסרטים שכולם שונאים בהתחלה אבל אז ממש אוהבים (היצור) התחיל את הקריירה שלו ב-כמעט להמציא מחדש את ז'אנר המדע הבדיוני עם כוכב אפל. סרט שהוא חצי קומדיית סטלנים וחצי דרמה קפקאית על אנשים שתקועים בעבודה שהם שונאים – רק שבמקום להיות פקידים הם אסטרונאוטים שמפוצצים כוכבי לכת לא מאוכלסים.

בין מפקדים לא מתקשרים, חייזרים מעצבנים, פצצות עם נטיות פילוסופיות וכוכב בית שאיבד בהם עניין כל חברי הצוות של הכוכב האפל מאבדים את דעתם – לא שהיה להם הרבה מה לאבד מלכתחילה.

בשבוע הבא: תוהים לגבי היקום הקולנועי של אפיוני המים בדרך לסרטו הראשון של גיירמו דל טורו. 


פרק 3: אגדת אלוף הג'ודו

אדם ניגש למאסטר ושואל אותו "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע אותו, האם הוא באמת נפל?"

המאסטר נתן לאיש סטירה, הביא לו גרזן ואמר לו לחטוב חמישים עצים כדי לפתח את השרירים ולהפסיק לשאול שאלות מטופשות.

אחרי שחטב כמה עצים, הוא חזר למאסטר ושאל אותו "מה משמעות החיים?".

המאסטר נתן לו כאפה ביד אחת ואמר: "למעלה, למעלה, למטה, למטה, שמאלה, ימינה, שמאלה, ימינה, כפתור ה-B, כפתור ה-A ו-start".

האם ייתכן שכמו אותו אדם, גם אקירה קורסוואה הקיש את קוד קונאמי המפורסם בתחילת דרכו כבמאי? הסרט הראשון שלו אולי מרגיש פרימיטיבי במקצת בהשוואה ליצירות המאוחרות (ומרובות התקציבים) שלו, אבל כבר בתחילת הדרך ניתן לראות ניצנים של הבמאי שיהיה לימים אחד המוכרים ברחבי תבל. והפעם – פרחח צעיר לומד שלזרוק אנשים על מזרנים זה לא הכול בחיים ושכול מה שהוא צריך זה אהבה (טוב נו, וגם קצת לזרוק אנשים על מזרונים).

בפרק הזה תום ויהונתן מדברים על סרטו הראשון של אקירה קורוסאווה, על שאר הקריירה שלו, ועל ג'ודו. או, בקיצור, משמעות החיים. על פי מאסטרים כאלה ואחרים.


בשבוע הבא: ג'ון קרפנטר הולך לחלל ופוגש את האב הקדמון של "הנוסע השמיני" בתוך "כוכב אפל".


פרק 2: קשורות

בשנות התשעים תעשיית הקולנוע המיינסטרימית עוד לא ממש ידעה מה לעשות עם לסביות. עברנו כבר את השלב שבו אף אחד לא מודה שהן קיימות, ואפילו את השלב שבו זה אוטומטית דבר רע אבל עדיין היינו בחלק שבו זה בעיקר מקור לבדיחות בפרקים של חברים. חוץ מהאחיות וצ'אוסקי.

קשורות, הסרט הראשון של לאנה ולילי הוא מותחן פשע מפותל ורב בגידות ומשחקי כוח (אולי טיפה יותר מידי) שמצליח להראות טוב מאוד למרות שהוא צולם בחדר וחצי – ובלי שוט אפקטים מיוחדים אחד. מה בכלל זאת בין זה ובין "המטריקס", למה ג'ניפר טילי מדברת ככה, והדירוג האולטמטיבי של סרטי האחיות – בפרק.

בשבוע הבא: לפני הסמוראים, לפני הראשומון, לפני העיבודים לשייקספיר – אקירה קורוסאווה בכלל היה בקטע של ג'ודו. 


פרק 1: טעם רע

כשיש משהו רע / בשכונה שלך / למי תתקשר? טוב, לא למכסחי השדים, הם עסוקים מידי בריבוטים.

מי הולך להגן על הארץ מחלאת היקום? טוב, אולי הגברים בשחור. אבל לא בניו זילנד: כמו שראינו הסניפים הבינלאומיים שלהם לא טובים במיוחד.

כשיש צרות דוחות במיוחד אולי נקרא לבנים? כן, אבל לא לבנים האלו.

הסרט הראשון של פיטר ג'קסון רחוק מסרטי שר הטבעות כמרחק אייזנגארד מארבור [הערה לעורך: אני לא מבין בגיאוגרפיה של שר הטבעות, לוודא שאלו לא מקומות צמודים]. טעם רע, כשמו כן הוא, הוא מפגן חסר בושה של זוועות וגועל שמבוצע בחיבה יתרה על ידי יוצרים צעירים עם מעט כסף אבל הרבה דמיון (וגישה לצבע אדום). בפרק הראשון של הסדרה החדשה של עין הדג, אנחנו מדברים על הסרט, שואלים כמה הסרט קשור לשאר הקריירה של ג'קסון ואיך הוא השפיע עליו, ומדרגים את סרטי הבמאי.

בשבוע הבא: לפני שהן עשו את המטריקס, האחיות וצ'אוסקי היו קשורות.