טום קרוז בימים אלה מסתובב במסע יח"צ של "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי", מה שאולי יהיה הסרט הסופי בסדרה, אז הקמפיין הפך לסוג של רטרוספקטיבה על כל הקריירה של קרוז והסדרה. ב-BFI, הסינמטק הבריטי, הקצו לו חודש הקרנות מיוחד והשיגו את הראיון הנדיר הזה (למי שלא עקב, קרוז לרוב לא מתראיין):
אהבתי את דמות "קרוז הצנוע" שהוא אימץ בחודש האחרון. זה כבר לא סתם "בא לי לקפוץ ממטוס", זה "תודה שנתתם לי לבדר אתכם". בכיף, תבוא כל יום. אם על הדרך אתה רק יכול לגלות לי איך מגיעים לגג של הקולנוע הזה, אני אשמח.
בינתיים קרוז הכריז על עוד סרט, שיבוא אחרי הדרמה שלו עם אנריאטו: הוא חוזר לשתף פעולה עם דאג לימן, איתו עבד כבר ב"קצה המחר", בסרט שבו ישחק אסטרונאוט שצריך לצלול למעמקי האוקיינוס ואז קורה משהו רע ואיכשהו גם אנה דה ארמס שם. אה, וגם 200 מיליון דולר מעורבים בסיפור, כי זה טום קרוז.
ושוב אנחנו עם המותג שאני הכי אוהב להתלונן עליו: דיסני, וספציפית מארוול. עם ההצלחה הביקורתית של "ת'אנדרבולטס*" אחרי רצף כשלונות, הם פתחו בקמפיין שמנסה לשכנע אותנו שהם למדו את הלקח מהשנתיים האחרונות והם שוב טובים.
זה התחיל מסיקור בוול סטריט ג'ורנל, שבו בכירים במארוול זרקו את כל האשמה על דיסני: דיסני רצו הרבה יותר "תוכן", ונוצר מצב שהאולפן שהיה ידוע בקמצנותו – תחשבו לבד מה זה אומר בהתחשב בתקציבי הענק של הסרטים שלהם – התחיל "להתפזר" ולאשר הפקות ענק על כל שטות, בלי פיקוח צמוד של פייגי או פרלמנט הבכירים שלו. בהמשך בוב אייגר, מנכ"ל דיסני, הוציא כמה ציטוטים מישיבת המשקיעים של דיסני: שרצועת הסרטים של השנה וחצי הקרובות היא הכי טובה שהייתה להם מאז 2019, ובנוסף הוא אישש את הכתבה הקודמת וסוג של הביע חרטה על זה שדחפו ליצור כמה שיותר "תוכן", ועכשיו הכול בסדר כי הם הפיקו לקחים.
יפה, נהדר, משרה אופטימיות, רק שזה פשוט לא נכון.
כלומר, אולי יהיה להם עכשיו רצף סרטים וסדרות מוצלח, אבל זה לא הלקח שבוב אייגר וקווין פייגי למדו, ואפשר לבדוק את זה בקלות: השלב החמישי ביקום של מארוול, זה שנגמר הרגע, כלל שישה סרטים ו-8 עונות של סדרות בדיסני+ במשך שנתיים וחצי (פברואר 23 עד יוני 25). בשלב השישי מתוכננים ארבעה סרטים ו-6 עונות בדיסני+ במשך כשנתיים (יולי 25 עד מאי 27). כלומר, בערך אותה הכמות, או אפילו יותר בהתחשב בהפקות הענק שמתוכננות: סנדוויץ' סרטי "הנוקמים" עם סרט "ספיידרמן" באמצע. האם באמת אייגר ושות' משוכנעים ש-10 הוא מספר הפלא לעומת המספר המקולל שהוא 14?
גם נראה שהסרטים האלו יהיו בדיוק ההפך מ-"ת'אנדרבולטס*": לא הפקה קטנה ויחסית עצמאית, אלא מגה-אירוע עמוס כוכבים שמכוון לרצות את הקהל עם פיקוח צמוד של פייגי. שוב, אולי זה יעבוד אפילו עליי, אבל למה לחרטט? ולמה כמעט אף אחד לא מצביע על השטויות שלהם? אפשר לקדם פרנצ'ייז בלי לשקר, תראו את טום קרוז למשל.
בינתיים באולפן גדול אחר, האחים וורנר, המנכ"ל שעליו לפחות יש הסכמה רחבה שהוא בלתי נסבל, דיוויד זסלב, נתן גם הוא נאום למשקיעים שבו הוא כמובן טוען שהשנה יש ל-HBO את רצף הסדרות הכי טוב אי פעם (אני צריך בכלל לפרט למה זה לא נכון?), וגם התייחס לבעיה מבחינתו באולפן: הכסף הגדול שלהם כרגע מגיע מזכיונות שלא שייכים להם כמו "בארבי" או "מיינקראפט", בזמן שכן יש להם זכויות מלאות על "הארי פוטר", הקומיקסים של ע"ב (נו, עלילוני בלשים. נו, די-סי) וגודזילה. הוא טוען שיעביר את הפוקוס דווקא לפרנצ'ייזים האלה, ונתן את הציטוט הנפלא הזה של נבל מסרט בונד: "הם (אותם זכיונות) שייכים לנו, ויהיו שייכים רק לנו לנצח". אז בגלל זה הוכרז על "גודזילה נגד קונג: סופרנובה" שיעלה באביב 2027.
אוקיי, אבל למה לא לוני טונס? למה אתם כל כך שונאים את לוני טונס? האם פורקי פיג דרס לך את הכלב? דאפי דאק אכל לך פשטידה שחיכית לה יום שלם? באגס באני לבש בגדי אישה וניסית להתחתן איתו עד שהבנת שזה בעצם ארנב ולא ארנבית? מה הקטע, זסלב, מה חבורת המונפשים המשוגעים הזאת עשתה לך שאתה מתייחס אליה עד כדי כך גרוע?!
אם כבר האחים וורנר: "חוטאים", שמכניס עכשיו ימבה כסף לאולפן ואני מניח שיהפוך גם הוא לזיכיון ששייך "רק להם" לנצח, אבל עד אז בוא נתלהב לרגע קצרצר מקולנוע מקורי. ולא רק קולנוע מקורי – אלא קולנוע מקורי שמשתלם ליוצרים שלו.
כי מסתבר שקוגלר (שביים, כתב, והפיק את הלהיט הזה), הצליח להוציא מוורנר סעיף לא סטנדרטי בחוזה: הוא יקבל את ההכנסות מהכרטיסים תוך כדי ריצה ולא בסוף, כלומר הוא כבר עכשיו נהנה מההצלחה של הסרט. זה מתקשר לעובדה שהסרט "הופק" בין השאר על ידי Domain Capital, שזה בעצם בנק. לפי הכתבה משערים שקוגלר הגיע לוורנר עם הצעה לממן את הסרט חלקית עם הלוואה מהבנק הזה וככה שיכנע אותם לתת לו הכנסות במיידי. לא יודע כמה זה באמת ישפיע על הפקות עתידיות, אבל נחמד לדעת שקוגלר כבר קיבל ממני את הצ'ק.
יש סדרת ספין-אוף של "קריד", סרטי הספין-אוף של "רוקי". לסדרה קוראים "דלפי", אז ההנחה הכי סבירה היא שזה סדרה על ז'ולי דלפי צופה בכל סרטי רוקי. לא? זה על איפה שהמאתגרים בסרטים האלו מתאמנים? שלי היה יותר טוב.
השואו-ראנר הוא מרקו רמירז מ"המגינים", סדרת השיא של היקום הנטפליקסי של מארוול שלא הייתה בדיוק שיא, ומייקל בי ג'ורדן זרק את השם שלו איפשהו, אולי הוא יכין לצוות את פשטידת הכרישה המפורסמת שלו.
זה נשמע כמו עוד הכרזת "אין לנו כמעט מידע אבל חשבנו שזה יהיה מגניב ורצינו לראות איך תגיבו", אז תגיבו – כי פעם שעברה שהייתה הכרזה כזאת עם הקוטלת הצעירה של "באפי" כולכם הגבתם בסבבה משום מה, ועכשיו יש ליהוק: ריאה קירה ארמסטרונג, ששיחקה לאחרונה ב"מלחמת הכוכבים: צוות שלד". מזכירים שוב ששרה מישל גלר אמורה לחזור בתור ג'יילס, המנטור של הקוטלת, את הפיילוט תביים קלואי ז'או והשואו-ראנריות הן נורה ולילי צוקרמן מהעונה הראשונה של "פוקר פייס". עדיין לא שכנעתם אותי שמישהו רוצה לראות את זה אז הפרויקט לא קיים מבחינתי כמו כל סדרה אחרת.
קיץ, חם, יש פסטיבל קאן, וכולם אומרים דברים מטומטמים. הנה כמה מהם (הקרנף, לא לתבוע בבקשה):
- שון פן זקן. איך יודעים ששון פן זקן? זה מתחיל בכך שהוא מודיע שהוא בכיף יעבוד שוב עם וודי אלן ושהוא לא סומך בשיט על מי שהאשימו אותו, וממשיך בכך ש"המכונה שמייצרת כוכבי קולנוע" מקולקלת מאז ג'ניפר לורנס ולא ייצרה כשהיא כוכבת הקונלוע האחרונה. כשנשאל בנוגע לטימותי שלמיי, כדוגמא קלה להפריך את הטענה הזאת, פן אמר שהוא לא ראה אף סרט איתו, מה שחייב להיות הישג די מרשים בפני עצמו, ושאני לוקח כעילבון אישי נגדי ונגד נולאן כי זה אומר שהוא לא ראה את "בין כוכבים". אני מאחל לפן בהצלחה בהגיעו לגיל שבו חייבים לפלוט שטויות כל הזמן ומחכה בקוצר רוח לראיון שבו הוא יגיד משהו כמו "וכל הסרטים היום הם רק זכיונות של דיסני ו-וורנר". רגע, שיט, האם אני הזקן?
- רוברט דה נירו הגיע לסדנת אומן מיוחדת בפסטיבל קאן והוא ניצל את ההזדמנות בשביל להזכיר לכולנו שהוא בעצם בעד מה שטוב ונגד מה שרע. הוא גם הוסיף והציע שכולנו נעבוד ביחד ונעשה את הדבר הנכון. תודה, לא חשבתי על זה קודם.
- השחקנית המועמדת לאוסקר סקרלט ג'והנסון התלוננה שהתעלמו באוסקר מ"הנוקמים: סוף המשחק". הטיעון שלה הוא בגדול "זה סרט בלתי אפשרי שלא היה אמור לעבוד אבל הוא עבד והכניס מלא כסף". נעודד את ג'והנסון עם השיר של הלונלי איילנד שמסביר את המצב.
- ווס אנדרסון אומר שהסרטים שלו כל כך עמוסים שאם אתם יכולים לראות אותם פעמיים זה עדיף. ווס, ראיתי כל סרט שלך לפחות שלוש פעמים, זה אולי נכון אבל תירגע ומהר. חלק מהקסם של הסרטים שלך הוא שהם עובדים גם ישר. האם אתה בצרות כלכליות שאתה מתחיל לבקש תמלוגים באופן ישיר מהמעריצים שלך? תפתח פטריאון כמו כל אדם מכובד אם זה המצב.
- בוב אייגר, מנכ"ל דיסני, כן אני יודע שהוא כבר הופיע בכתבה אבל הוא כל כך חרטטן שאני מרשה לעצמי לתת לו עוד סיבוב, אמר שהוא אישית ראה את "לילו וסטיץ'" כמה פעמים והוא תומך בסרט. קודם כל, תמצמץ פעמיים אם חייזרים חטפו אותך. דבר שני, זה לא סטנדרטי שמנכ"ל של אולפן יראה סרט גדול שיוצא ממנו וגם יתמוך בו? זה אומר שעבור סרטים אחרים, נניח "שלגיה", זה לא נכון?
בואו נישאר בענייני פסטיבל קאן, הנה טריילר לסרט החדש של ריצ'רד לינקלייטר, "הגל החדש":
אני לא זוכר בעל פה סרטים של גודאר כמו אדרת, אבל זה פשוט נראה כמו שחזור נקודות רנדומליות מההפקה של "עד כלות הנשימה" עם זואי דויטש. אוקיי, עד שסיימתי את המשפט הבנתי למה הסרט הזה אולי יעבוד, אפילו שהביקורות בינתיים חלוקות לגביו.
הנה הטריילר החדש ל"סופרמן" של ג'יימס גאן שמגיע הקיץ:
מצד אחד אחלה, מצד שני… למה? זה נראה כמו ערבוב של הרבה סרטי גיבורי-על שכבר ראינו, חלק מהם של גאן עצמו. למה שאני אלך לזה, כי הפעם הדמות הראשית המעצבנת עם תחתונים מעל המכנסיים? היה אפשר לגרום לסטאר-לורד לעשות את זה ב"שומרי הגלקסיה 4" ולא להפוך עוד דמות גיבורי-על לסרט גנרי (ואולי מוצלח! לא לכעוס עליי).
הכרזות, הכרזות, ועוד הכרזות:
- ג'ואל אדגרטון וטוני קולט יככבו בסרט הביכורים של הבמאית האוסטרלית לוסי מקנדריק, "ניבים" (Fangs), שגם תגלם את הדמות הראשית. הסרט מתואר כ"קומדיה שחורה פרועה על פריווילגיות, כוח ופנטזיות מסוכנות", ובה הבת של בעלי כלא מופרט מתאבססת על אחד מהעצורים בכלא – "פנגס", הוא ג'ואל אדגרטון.
- טוני קולט תמשיך גם לסרט "תמרון השורשים" (The Roots Manœuvre, האיות המוזר במקור), קומדיה על אישה צעירה שמארגנת שוד בזמן שהיא מארגנת חתונה. הרבה ארגונים! זהו הסרט השני של ריאן אלן-מילר, שביימה את "ריי ליין" המצוין. ויואן אופרה מאותו "ריי ליין" תמשיך גם לסרט הזה יחד עם עוד כל מיני בריטים. אם הבחירה שלכם לצפות בסרטים מושפעת אך ורק מהשאלה האם מופיעות בהם ראפריות בריטיות אז ברכותיי, תוכלו לצפות בסרט הנ"ל כי סימז הקטנה לוהקה בו. קחו הפסקה תקשיבו ל"גורילה" תחזרו.
- ריוסוקה המגוצ'י, הבמאי היפני המועמד לאוסקר של "הנהגת של מר יוסוקה" ו"הרוע אינו קיים", יביים לראשונה סרט מחוץ ליפן בשם "פתאום" (All of a Sudden). הסרט יצולם בפריז ושתי השחקניות הראשיות הן וירג'ינה אפירה הצרפתייה ("בנדטה") וטאו אקמוטו הלא צרפתית ("וולברין").
- הבמאי זוכה האוסקר, גיא נתיב, ממשיך להתקדם בהפקה של הסרט "הרמוניה" המבוסס על הסיפור של סבתו בכת. הוא ליהק עכשיו את קארי קון ("הלוטוס הלבן") ולילי ג'יימס ("פאם וטומי"), שמצטרפות לבלה רמזי ואודסה יאנג ("המסדר"). אולי הפעם אם ניתן לסרט ציון לא משהו בלטרבוקסד הוא לא יפתח משתמש בשביל לנזוף בנו על כך.
- זוכת האוסקר הטרייה מייקי מדיסון ("אנורה") והמועמדת לאוסקר הפחות טרייה קירסטן דנסט ישחקו בסרט "זוחלים" (Reptilia), ואני אתרגם מילה במילה את התקציר כדי שתאמינו לי: "מותחן המספר אודות שיננית, שבת ים מסתורית מפתה אותה אל העולם התחתון החשוך והרטוב של סחר בעלי החיים בפלורידה". הבמאי הוא אלחנדרו לנדיס מהסרט המעולה "מונוס".
- השחקן מייקל סרה יביים "קומדיה מדויקת, לא צפויה ואבסורדית" בשם "אהבה היא לא התשובה". ישחקו בה פמלה אנדרסון, סטיב קוגן וג'יימי דורנן.
- הפרויקט הבא של אלכסנדר פיין יהיה "איפשהו שם בחוץ" (Somewhere Out There) בכיכובה של רנטה רינסב. זאת ההפקה האירופאית הראשונה של הבמאי האמריקאי מאוד שהוא פיין ואני מקווה שרנטה תעזור לו עם נחיתה רכה.
יותר מדי הכרזות. הנה קליפ מהסרט החדש של לין רמזי, "תמות, אהובי" (תורגם בלשון זכר כי אין לי מושג):
על פי הטיזר החידתי הזה כמובן שאפשר בקלות להסיק שזה סרט על אישה שמשתגעת בחיי הנישואים והאמהות. מי מאיתנו לא הסתובב בדשא ככה אחרי כמה חודשים בפרברים.
יאללה, לקחת אוויר, עוד הכרזות:
- סקרלט ג'והנסון, מיילס טלר ואדם דרייבר יככבו בסרט הבא של ג'יימס גריי ("העיר האבודה Z". תראו את "העיר האבודה Z"), "נמר נייר" (Paper Tiger), אחרי שאן האת'אווי וג'רמי סטרונג עזבו את הפרויקט. גריי גם כתב את התסריט שיספר על שני אחים שמנסים להשיג את החלום האמריקאי ומסתבכים עם המאפייה הרוסית.
- טיילור שרידן, מנהל אימפריית "ילוסטון" המצליחה באמריקה ופחות אצלנו, יביים את סרט האקשן "מ.ה.י.ר" (F.A.S.T) עבור וורנר. ברנדון סקלנר מ-1923 ביקום "ילסוטון" ישחק עם בן ריצ'רדסון, ואחד מהם לפחות יהיה איש קומנדו לשעבר שיוצא נגד סוחר סמים שתחת הגנת ה-CIA. אולי זה יהיה עוד "סיקאריו" ששרידן כתב אחרי כל שנות ה"ילוסטון" שלו.
- דנזל וושינגטון, רוברט פטינסון ודייזי אדגר-ג'ונס ישחקו ברימייק ל-"אופססס! בול הגיע המבול"? אה, לא, סתם "הגיע המבול", אבל סיימון קינברג כותב אותו, אז בטח הסרט יהיה באותה רמה. הבמאי הוא פרננדו מירלס ("עיר האלוהים") והסרט לצער כולנו יהיה בנטפליקס, ואמור לכלול שוד בנקים, מאבטח, פקיד בנק וגנב מומחה, תחליטו לבד מי זה מי.
- טילדה סווינטון תשחק בסרט החדש של דיוויד לאורי ("האביר הירוק"), "המוות בידיה" (Death in Her Hands), המבוסס על הספר באותו שם של אוטסה מושפג, שאמור להיות סיפור "מי עשה את זה?" על אישה שמנסה להשתלט על חייה.
- יאלמרי הלנדר, הבמאי של "סיסו", חוזר! אה רגע, הוא חוזר לסרט על סיפור המקור של רמבו? כולנו ראינו את "משחק הדמים", למה צריך עוד סיפור מקור? ומהתסריטאים של "בלאק אדם"? ניסיתם למכור את זה לעצמכם לפני שהלכתם עם זה לקאן?
- ג'ייק אלורדי ("אופוריה" ומאז בכל מקום) מתאחד עם לילי-רוז דפ ("נוספרטו") והם ישחקו בסרט המבוסס על ספרו של קורמאק מקארתי, "החושך שבחוץ" (Outer Dark שלא תורגם לעברית).בנוסף על כך, זה יהיה סרטו האנגלי הראשון של לזלו נמס שביים את "הבן של שאול".
- סילוון שומה, במאי "שלישיית בלוויל", רמז בראיון ל-THR שהוא מתחיל לעבוד על ספין-אוף לשלישייה שיתמקד רק בהם. טוב, ובחתול. בינתיים הסרט הראשון שלו מזה 15 שנה, "חיים נפלאים", ערך את הבכורה בפסטיבל קאן.
- ועוד בדברים בלי הרבה מידע לגביהם: ווס אנדרסון יכתוב את הסרט הבא שלו עם ריצ'ארד איואדה. וגם רומן קופולה, אבל את זה הוא עושה תמיד, אז זה לא מעניין.
אסיים עם אור בוטבול ועמרי הכהן שמנסים לעשות משהו חדש ביוטיוב הישראלי – "דונקי", לא בדיוק "דרופאאוט הישראלי" (ולו רק כי הם כנראה לא יפטרו אחד את השני בגלל חשש שמא אחד מהם הוא ציוני) כי עדיין כל התכנים עולים ליוטיוב, אבל כן לעשות ערוץ שהוא ממש ערוץ, עם שלל תוכניות שונות ופורמטים שונים – משעשועונים, דרך "ביקורת פרסומות" המוכרת, ועד הבטחה לממש להעתיק מ"דרופאאוט" ולעשות קמפיין מבוכים ודרקונים שהם יצלמו ויעלו.
אני בעד דברים שונים, אבל חלק מהקסם של ערוץ שכזה הוא שיש בו יותר משני אנשים שמדי פעם מארחים מישהו, אלא שלל קולות. ידעתם שסבתא של רם, למשל, הייתה פעם שליטת מבוך? לא במבוכים ודרקונים, מילולית שלטה על מבוך כלשהו. שם היא פגשה את סבא שלו. הייתי מרחיב אבל לא רוצה לעשות פאדיחות לרם.
Outer Dark ספר מדהים
ואם כבר עושים לו אדפטציה אז הבמאי של 'הבן של שאול' נראה לי מתאים לעניין. סיכוי טוב שאוותר על הצפייה אבל מחזיק אצבעות לפרויקט.
למה שבוב אייגר יראה את הרימייק של שלגיה? למה, הוא מזוכיסט?
הוא קיווה שהציבור יסכים לסבול עם גמדים מהסיוטים, חיות CGI מכוערות שלא משתלבות בכלל בסרט לייב אקשן, שחקנית ראשית שכולם שונאים ולא רוצים לראות ושינויים דרסטיים מהמקור שנוצרו על ידי אנשים ששונאים את המקור לצדם של מחוות למקור שנועדו לפרוט על נימי הנוסטלגיה.
אבל אני די בטוח שהוא עצמו לא בזבז שעה וחצי מהחיים שלו על צפייה בדבר הזה.
ואם להתייחס לזה קצת יותר ברצינות:
אם בוב אייגר היה צופה בכל תוכן שיוצא תחת ידו (וזה כולל גם סדרות טלויזיה, תכני סטרימינג וסרטונים קצרים של מגוון אולפנים וחברות הפקה שתחת ידו) לא היה לו זמן לעשות את העבודה שלו כמנכ״ל של תאגיד ענק.
כך שאני באמת חושב שזה שהוא צפה בסרט של האולפן שלו, ואפילו כמה פעמים, זה בהחלט לא משהו מובן מאליו וזה מעיד על יחס מיוחד שלו אל הסרט הנ״ל.
האם היחס הזה אומר שהוא מאוד מאמין בסרט או ההפך: שהוא צריך לבזבז מזמנו היקר ולצפות מספר פעמים בסרט רק כדי לוודא שהוא מוצלח ושהוא יצליח? לא יודע. אבל לכל הפחות זה אומר משהו.
ברור לי שהוא לא רואה הכל
אני לא מצפה שהוא יאשר כל מערכון של מיקי מאוס וחברים. הם מעלים סרט בסדר גודל של סטיץ', שלגיה או מארבל בסוף אחת לחודש נניח, ויהיה מוזר אם תקציבי הענק האלה יזרמו בלי שהוא יראה אותם בכלל.
אם מחשבים את כל סרטי הקולנוע שדיסני מוציאים (שזה כולל גם את אולפני המאה העשרים) זה יוצא הרבה יותר מאחד לחודש
ועד כמה שאני יודע, גם על תכני טלויזיה וסטרימינג שופכים כסף לא מעט, אז למה לא שיראה גם אותם?
חוץ מזה שלא נראה לי שיש לצפייה שלו מה להועיל.
הוא לא קולנוען והוא לא מבין בקולנוע.
אין לו מושג מה יכול להיות מוצלח בסרט ומה לא, מאחר ואין לו רקע בתחום.
הוא איש עסקים וככזה הוא יודע להאציל סמכויות ולתת לאלה שמבינים בעניין לפקח על הסרטים בשעה שהוא מפקח על המפקחים.
כך שאני בספק מה הוא יכול להרוויח בצפייה אישית בסרט שמצדיק את הזמן שצריך להקדיש לזה.
אנשים תחתיו שמגיעים מעולם הקולנוע ומבינים בקולנוע הם אלה שצריכים לצפות בסרטים לפני יציאתם ולוודא שהם יוצאים הכי מוצלח שיכול להיות.
אייגר הוא ראש הפרמידה, ומדובר בפרמידה ענקית בטירוף שהקולנוע והסרטים זה רק חלק קטן ממנה.
יש מספיק אנשים בכירים מתחתיו שזה התפקיד שלהם.
הוא גם צריך לרכוב על כל רכבת הרים חדשה בדיסנילנד?
(ל"ת)
יפה לקולר רק שאלה אחת
האם הוא מקבל את הכסף שלו לפי מכירת כרטיס או לפי הזמנת הקרנה?
לקוגלר
(ל"ת)
מצטערת להיות הקרציה התורנית
אבל אתם צריכים להתחיל להקפיד יותר על השמות של האנשים שאתם מדווחים עליהם, גם אם הם במבטא צרפתי.
בפוסט הקודם זה היה "מתיאס סכונארטס" (כלומר, שונארטס) ועכשיו זה "סילוון קומה" (כלומר, שומה). שניהם לא שמות חדשים בתעשיה ואם עדיין יש ספק אפשר די בקלות למצוא וידאו איך מבטאים נכון את השם.
חבל שפוסטים כ"כ מושקעים ייפלו במשהו כ"כ קטן.
תודה
לגבי שומה, קטע מוזר. ממש ממש זכרתי שזה שומה ולא קומה, והלכתי לבדוק… והיה רשום "קומה", אז אמרתי "הא" והמשכתי. עייפות שאכלה את חושי הראייה? אפקט מנדלה? אין לי מושג. בכל מקרה, תוקן.
הוו למה וורנר מדירים את לוני טונס? שאלת השאלות!
לפחות הצילו לנו את קיוטי
נראה שוורנר ברוורס לא יודעים מה לעשות איתם
מי שמע על וואביט? רק אני. עם סופרים את מספר הפרקים מwabbit מ2015 עד לעונה של הקצרים החדשים שנגמרה לפני שנתיים היו 248 פרקים חדשים של הלוניטוס 248!!!!!!!! זה דיי ויותר סרטים קצרים של לוניטוס בשביל לצפות. עם מסתכלים רק על העונה של החדשים בלי וואביט יש 94 פרקים לצפיה שוב די ויותר. אז עם יש חוסר כבוד ללוניטוס זה בטח לא בא ממחסור ביצירה מה שמשאיר 3 אפשריות 1. wb לא מפרסמים את loony toons כמו שצריך 2. הסרטים לא מצחיקים מספיק/חזרתיים מה שגורם לחוסר עניין מהקהל 3. שניהם. אני מהמר על 3 +אולי תנאי עבודה לא טובים?, בהתחשב במה שאנימטורים אומרים באינטרנט זאת בעיית תעשייה, והכותבים של כדור הארץ התפוצץ הוא אמני הסטוריבור ווואו ראו את זה בתוצר הסופי אז זה אפשרי שהעמיסו על צוות האנימציה יותר מדי עבודה.
בנוסף לכל הריבוטים המודרניים של מיקי מאוס, בובספוג ולסרט כדור הארץ התפוצצץ
לא כל הסרטים המציורים בנייטיז הם רן אנד סטימפי, אתם יכולים השראות מעוד מקומות, תודה.
איפה גיא נתיב נזף במישהו?
הפכתי את האינטרנט ולא מצאתי. אפשר קישור או שהבנתי לא נכון?
עודכן עם קישור
(ל"ת)
אני רוצה לראות את הסיקוול של באפי
אבל אני גם חושש. באפי היא פרויקט של אדם אחד, ג'וס ווידון. ככל שהוא בעייתי, הוא זה שהפך את הסדרה הזו למה שהיא. הוא הרוח, המוח והנשמה שלה. ברור לי שהוא לא יחזור, לא יכול לחזור ולא צריך לחזור, ועדיין, צריך להכיר לו גם תודה. החיים מורכבים. באסה.
מצד שני, אני מרוצה מהאנשים שעובדים על הסדרה. אני יודע (טוב, מקווה), ששרה מישל גלר לא הייתה חוזרת לתפקיד אם לא היה סיכוי שהוא הולך להיות טוב. יש גם חידושים טובים, כמו זה של רוזאן והקונורס (שתיקן את העוול של העונה האחרונה של הסדרה המקורית), כך שלא כל חידוש נידון להיות גרוע.
אני לא יודע אם היא תהיה ברמה של המקור, אבל עצם זה שיש סיכוי כזה גורם לי לצפות לפרויקט בצורה מוגזמת מדי. אני מנסה להוריד ציפיות, להזכיר לעצמי שאני כבר לא קהל היעד, שיש לי מטען של נוסטלגיה על הראש והלב, אבל זה לא עובד. טוב, לא משנה מה יקרה, זה לא יפגום בסדרה המקורית.
בתור מי שצופה בה עכשיו שוב בדיסני פלוס
(לא מההתחלה ועד הסוף שוב, אלא כל פעם פרק אחר לפי החשק) התרגום שלה מחפיר. אין לי מושג אם ככה תרגמו את הסדרה במקור כשהיא שודרה כאן ב… ערוץ שתיים? ביפ? איפה זה היה? או האם זה תרגום חדש לגמרי, אבל זה פשוט בלתי אפשרי אפילו לפרסם את כל זוועות התרגום האלה במניח כשהן מופיעות כל כתובית שנייה בערך, ועבודה גרועה במיוחד עשתה יעל בלום שתרגמה את פרק המחזמר, כי כל הרעיון של מחזמר זה, נו, לא סתם לשיר אלא לקדם את העלילה באמצעות השירים, ואת כל המשפטים שמקדמים את העלילה הגברת בלום פשוט החליפה במשפטים אקראיים לגמרי בשביל החריזה.
(מה ייתן ריבוט עכשיו? ייצוג הנשים והמיעוטים בסדרות של ג'וס ווידון תמיד היה הולם.)
אני זוכר שהתרגום היה די טוב
למרות שהשם תורגם ל-"באפי ציידת הערפדים" במקום "קוטלת". חבל שמונעים מדור חדש של צופים ליהנות מהסדרה כמו שצריך.
הסדרה היא לא ריבוט, היא מתרחשת באותו עולם. באפי לא תהיה במרכז הפעם. ריבוט באמת לא צריך, וגם לא הייתי באמת צופה בו (הריבוט של מכושפות היה מחריד, וכנראה גם ריבוט של באפי היה מחריד באותה צורה מאותן סיבות).
צפיתי בסדרה לא מזמן בפעם המיליון מהתחלה ועד הסוף. עם כל זה שהיא באמת טובה ועל זמנית מבחינת תמות ואיכות כתיבה, היא עדיין סדרה ניינטיזית, ויש בה תחלואים של סדרת ניינטיז (פורצת דרך, ובכל זאת). זה הספיק בשנות ה-90 ותחילת ה-2000. היום זה בעייתי ופוגם באיכות הסדרה בצפיות חוזרות.
אני אשמח לראות את באפי במאה ה-21, כדי שתוכל לממש את הפוטנציאל של העולם הזה באמת, באופן שמותאם לעולם שלנו. כאמור, בלי ג'וס זה אתגר גדול יותר. אבל אין לי ספק שהעולם שהוא יצר עומד בפני עצמו, גם בלעדיו.
שנות התשעים הן תקופה מכוננת ולכן מבחינתי אין שם תחלואים.
אפילו פרק כמו ״אני רובוט, את ג׳יין״ שפעם עוד אמרו עליו שהוא מיושבן מהדהד את מה שאנחנו עוברים היום עם ה-AI כל-כך טוב. לא מצליח לחשוב כמעט על שום דבר (רגשי, לא טכנולוגי) שהיה סופר-רלוונטי בניינטיז אבל היום כבר לא.
הם תקפו את הבעייתיות בזוגיות בין באפי לאנג'ל מכיוונים יותר מקוריים ופחות שמרניים, אם כבר.
ואם כבר באפי עצמה יוצאת צבועה (סוג של) כשהיא מנסה למחוק לדון את המיניות (ומתייחסת אליה כאל ילדה קטנה באופן כללי) כאשר כשדון מצטרפת לסדרה היא בדיוק בגיל שבו באפי התחילה את הזוגיות עם אנג'ל… מה שכן, עולם הפנטזיה שהסדרה מתרחשת בו פותר הרבה בעיות של גיל וגילנות.
בנושא ווילו, אני מבין איך אפשר לראות את זה ככה, אבל זה יותר כמו "מהרגע שווילו מתאהבת בטארה היא כבר מבינה שהיא לא בקטע של בנים יותר", שזאת התפתחות של דמות שאפשר היה לקבל גם בחיים האמיתיים, למרות שאני מבין לגמרי ולחלוטין את מי שזה מפריע לו.
מתיחת העלילה לא בטוח שקשורה לתקופה, אלא לכמות הפרקים שהיו ברשותם. סדרה קצרה יותר היא לא בהכרח טובה יותר ומהודקת יותר (בהתבגרות למשל יש יותר מדי קצוות פרומים אחרי הפרק האחרון.) ניסיון לחנך לדעתי יש בכל דבר, במכוון או שלא.
הסיבה שג'יילס עזב בעונה שישית
זה כי עם ג'יילס באפי לא הייתה יכולה ליפול למעמקי הסחלה של החיים עצמם, ולא הייתה עונה שש.
ובכל זאת, עונה שש היא כל-כולה כיף, צחוק ושמחת חיים בהשוואה לעונה שבע.
(ל"ת)
כי עונה שש היא החיים עצמם, ובחיים יש גם כיף בתוך הסחלה
עונה שבע חוזרת לפנטזיה מוחלטת ולכן כשרע אז זה ממש רע.
באמת? יש דרך יותר מורכבת ומטאפורית להעביר את המסר של "סמים זה רע"?
והקטע הוא שבסדרה כמו באפי, מהרגע שג'יילס עזב, הוא לא סתם "אילץ את באפי והחבורה להתבגר בצורה מכאיבה" (שגם זה חמור ונוראי כשלעצמו), אלא ממש סיכן שם את החיים שלה ושל כל השאר, ולכן המעשה שלו ראוי לגנאי; ועם כל הרעל שג'וס ווידון הביא איתו לסט, דווקא גילנות לא הייתה שם מצדו. מי יודע, אולי רשתות השידור הן אלה שאילצו את היוצרים והכותבים לתת לווילו קו עלילה בהשראת מר מקי מסאות' פארק או לעשות פרק כמו "Beer Bad".
בני נוער הם אנשים לא בשלים וצריך לחנך אותם
זאת דעתך, או שאתה מנסה ללגלג על מה שמנהלי רשתות הטלוויזיה (אולי) חשבו?
(בעצם, גם המפרצון של דוסון שודרה ברשת WB באותה תקופה, וגם בה טום צפה, ובה לא הורגש בכלל שום ניסיון לחנך.)
דעתי ב100%
אני באמת מקווה
שיום אחד אנשים יתביישו (או לפחות יסוו יותר טוב) דעות גילנות כאלה, כמו שהיום אנשים מתביישים (או לפחות מסווים יותר טוב) דעות גזעניות וקווירופוביות.
(מה שמזכיר לי: גם היחס של ג'וס ווידון לדמויות שחורות בכל הסדרות שלו בעייתי, למרות שיש מספיק.)
דעות כמו "צריך לחנך בני נוער"?
אז אתה נגד תיכונים?
יש לחנך ויש לחנך. יש תיכונים ויש תיכונים.
והרי הדיון היה בהקשר של באפי והאם היא מנסה לחנך או לא. תיכונים הם דבר גדול מדי וכללי מדי מכדי שתהיה לי עליהם דעה מונוליתית שהיא ״רק טוב״ או ״רק רע״, אבל מכיוון שתיכונים, חטיבות ביניים, בתי ספר יסודיים ומסגרות חינוך באופן כללי מאפשרות ומעלימות עין בין השאר מדברים כמו זה, ברור לאן המטוטלת שלי נוטה.
רק שיהיה ברור, בעקבות ההודעה שלך אני מניח שאתה מסכים איתי. תודה לך
בעקיפין ובאופן חלקי, אבל… כן.
זאת פשוט לא הכללה שאני מעודד; לא כל בני הנוער לא בוגרים כמו שלא כל המזרחים אלימים ולא כל השחורים סוחרי סמים, לצורך ההקצנה.
מה בדיוק מבייש בטענה "בני נוער הם אנשים לא בשלים וצריך לחנך אותם"?
בני אדם מתחילים מרמת בשלות של 0 – תינוק בן יומו – ומתישהו בחיים מגיעים לשלב שבו הם בשלים. תהליך ההבשלה הוא תהליך חינוך. לכן קיימים בני אדם שלא סיימו את תהליך ההבשלה שלהם לפני שהגיעו לשלב התפתחותי של בני נוער, ולכן בני נוער עדיין צריכים חינוך.
עד עכשיו זה לוגיקה. ועכשיו הטענה הספציפית שלי היא ש"בני נוער" הוא שלב התפתחותי פיזי ברור, ולכן כל עוד יש התפתחות פיזית, יש גם התפתחות נפשית, ולכן "בני נוער עדיין מבשילים" היא עובדה.
כל אדם משתפר (או מתדרדר) בכל יום ביומו.
בגרות ובשלות הן לא מפסק, הן דימר; אין נקודה ספציפית שבה אדם מגיע לשיא הבגרות והבשלות שלו שלאחריה אין לו מה ללמוד יותר (ואם לחזור לאון, באפי בעצמה אומרת את זה כשהיא כבר בת 22!) יש בני נוער בשלים מאוד ויש כאלה שלא. יש ילדים מחוננים בני שבע שעולים בחוכמתם על רוב המבוגרים סביבם ויש אנשים טיפשים ואינפנטילים בני למעלה משישים שכבר ברור שהם חסרי תקנה; יש הכול מהכול. לכן, כל הכללה שאפשר לעשות על בני אדם תהיה שגויה מיסודה, ואגב בישראל הגילנות הזאת נמשכת הרבה אחרי גיל ההתבגרות כאשר חיילים בני עשרים ומשהו עדיין נקראים "ילדים". האם צריך לחנך בני נוער ואיך בדיוק צריך לעשות את זה הן שאלות שכבר גדולות עליי, וגם חורגות בהרבה מהשאלה המקורית של הדיון (האם באפי התיימרה לחנך או לא והאם היא עשתה את זה בצורה מוצלחת.)
הטענה שלי היא לגבי ההתייחסות לזה כ"גילנות"
כי, אין מה לעשות, יש רצף של בגרות נפשית – הצורך בחינוך, והרצף הזה מתחיל בגיל אפס ונגמר בגיל לא אפס. ולכן בוודאי שיש השפעה לגיל על הבגרות, והשאלה היא רק איפה עובר הקו שבו זה הופך מגיל בלבד לעניין אישי. ולדעתי הקו עובר בתוך הגיל של בני נוער, כי התבגרות נפשית לא יכולה להסתיים לפני התבגרות פיזית.
כן, זה לא דיון שקשור ישירות לבאפי.
הרצף אף פעם לא נגמר, זה מה שאני מנסה להגיד פה.
ומי שלא רוצה להתחנך לא יתחנך ולא משנה אם הוא בן נוער או לא; אני בטוח שגם בריונים התחנכו בבית הספר ובגן לכך שלהרביץ ולקלל זה לא ראוי, ובכל זאת הם בוחרים להיות בריונים.
בתור מורה אני יכול להגיד שמהתרשמות שלי יש הבדל מהותי בין בני נוער לאנשים מבוגרים. הם עדיין לא מווסתים לחלוטין, המוח לא מפותח לגמרי וזה בא לידי ביטוי במגוון דרכים.
יש שונות גדולה בין בני נוער. בערך כמו ההבדל בין מגדרים. הוא קיים, אבל כשבוחנים את ההבדלים בין פרטים, מוצאים שאי אפשר להשליך ממנו עליהם. יש מפותחים יותר ופחות, בוגרים יותר ופחות, וכולם עדיין לא מימשו את מלוא הפוטנציאל שלהם. לא כי הם לא ניסו, או כי משהו לא בסדר איתם. זה כי הם עדיין לא בשלים לכך פיזית, עוד לפני הפערים שבוודאות יש להם בניסיון חיים.
מכאן עולה השאלה: עצם זה שבני נוער לא לגמרי בשלים, אומר שסדרות לנוער צריכות בהכרח לחנך אותם? אני חושב שלא. סדרות כאלה יכולות לשקף לבני נוער את מה שעובר עליהם, באופן אחראי ושקול. כלומר, לקחת בחשבון שבני נוער מושפעים מסדרות, ולהתייחס לזה בתסריט, בעלילה ובייצוג הדמויות, בלי צורך במסרים חינוכיים ישירים.
בתור מורה - ברור.
כי אתה רואה בני נוער כל יום בשבוע במקום שבו מכריחים אותם להיות והוא חסר תוחלת ותועלת בשבילם. (ללמד בני נוער איך להתחיל עם מושאי אהבתם בצורה מכבדת שגם תצליח זה הרבה יותר חשוב מללמד אותם היסטוריה ואזרחות, ובכל זאת לא עושים את זה.) אבל כן, כשבאפי ניסתה לחנך יותר מדי על האף היא הייתה גרועה; למרבה המזל, זה קרה מעט מאוד.
זה לא רק זה
ראיתי בני נוער בהקשרים חברתיים שונים. בטיולים שנתיים, בסדנאות שקרובות יותר למה שאתה מתאר, בהפסקות, בפעילויות חוץ בית ספריות. הם לא מתנהלים כמו אנשים מבוגרים כקולקטיב וכפרטים. גם אם חלקם בוגרים יותר מאחרים. יש פערים בולטים לעין.
כל מחקר פיזיולוגי/פסיכולוגי שנערך על בני נוער אומר את זה בדיוק, ומי שמכיר בני נוער וחי לצידם יכול לראות את זה, ככה מהתרשמות שלי. שוב, זה לא אומר שכולם מקשה אחת, או שמשהו לא בסדר איתם. זה רק אומר שהם נמצאים בשלב אחר של חייהם. בדיוק כמו שאנשים מבוגרים מאוד שונים במאפיינים רבים מאנשים בשנות ה-30 שלהם, למרות שכולם אנשים בוגרים בסופו של דבר. יש הבדל פיזי, חברתי, תרבותי ופסיכולוגי שאי אפשר להתעלם ממנו.
על זה אין לנו ויכוח.
אבל ההבדלים האלה נעוצים ברשתות החברתיות והחוקיות שנפרשות על בני הנוער בניגוד לרצונם ומונעות מהם להיות ישויות אוטונומיות לחלוטין.
אני רואה שגם אתה זוכר את הסכפ״שים של המסמ״צ…
אם כבר, הקסמים של ווילו החליפו מטאפורה כל עונה: בעונה השנייה, הם היו סמל ליכולת שלה להעז ולפרוץ מעבר לקלישאת פרח הקיר הגיקית שהיא הייתה עד אז. בעונה הרביעית והחמישית הם סימלו את הנטייה המינית שלה ואת הזוגיות שלה עם טארה. בעונה השישית כאמור סמים והתמכרות (אבל גם אבל וניכור מכוון ) ובעונה האחרונה כוח טוב ויוצר בכלל וכוח נשי בפרט. אז כאמור, לא רק סמים, אלא מטאפורה מתגלגלת ומשתנה לפי קשת הדמות של ווילו; וכל זה לא בא כדי להגן על מטאופורות אחרות שהיו מביכות וקרינג׳: ״נער לטאה״, או ״אני רובוט, את ג׳יין״ שכמו שאמרתי אני אישית ממש אוהב אבל שכל התכלית שלו היא להיות מעשיית אזהרה של ״באינטרנט יש אנשים מסוכנים, מתחזים ורעים ולכן צריך להישמר.״ (לפחות הם כן עשו את זה קצת יותר מעניין ופחות שחוק מכיפה אדומה שהזכרת.) אבל… יש סיבה שאת באפי זוכרים כמצוינת לרוב וככוללת רק מעט קרינג׳ בעוד שאת דוסון קריק זוכרים כרק קרינג׳, ועד כמה שג׳וס ווידון מניאק ואהב להרוג דמויות (ולא קשה לנחש איזה מוות הכי שבר אותי) לפחות הוא לא החריב דמות שלמה כליל כמו שנעשה לג׳ניפר לינדלי.
מסכים בנוגע למטאפורה המשתנה, אבל אני מתייחס אך ורק למטאפורה של העונה השישית. היא לא מספיק חדה ומדויקת. במידה מסוימת זה נכון לכל גלגול של מטאפורה, אבל בעונה השישית זה בולט עבורי יותר, בגלל שאני אוהב אותה הרבה יותר, והיא השפיעה עליי יותר מכל עונה אחרת.
שנים לא קראתי את הסכפ"שים. יכול להיות שהם השפיעו עליי, לא יודע. אבל מה שכתבתי מושפע יותר מהצפייה האחרונה שלי מאשר מסיכומי פרקים שקראתי לפני שנים ואני בקושי זוכר.
בנוגע לדוסון, כן, באפי הרבה יותר טובה. גם כשהיא מנסה לחנך.
אגב, "נער לטאה" זה הפרק היחיד שאני מדלג עליו בצפיות חוזרות. אני לא סובל אותו.
לפחות אנחנו מסכימים שהעונה השישית היא הכי טובה.
למרות שהיא נופלת חזק גם במטאפורות אחרות: למשל, אם השלישיה אמורה לייצג אינסלים, אז למה שניים מהם בכלל לא בתולים, ואנדרו שהוא (כנראה) כן בתול כנראה בתול בגלל שהוא בארון באותה תקופה ולא בגלל אינסליזם? כשהתייחסתי לסכפ"שים, התכוונתי למשחק המילים (ק)סמים שחזר לאורכם שוב ושוב. ולדלג דווקא על "נער לטאה" זאת בחירה… מעניינת, בלשון המעטה. כאילו כן, הוא לא טוב במיוחד, אבל אפילו הפרקים הכי גרועים של באפי ואנג'ל מעניינים בגריעות שלהם. אם כבר, "ארמון הבשר הכפול" הוא פרק הרבה יותר קשה לצפיות חוזרות כי הוא כל-כך מגעיל ומוזר, יותר הרפתקאות פיט ופיט מבאפי, אבל אפילו הוא לא פרק שאני יכול להגיד שאני שונא; באופן כללי, הייתי אומר שהעונה השלישית היא הכי גרועה מלבד עונה שבע, עם יותר מדי פרקים דומים מדי (מישהו באמת מבדיל בין "השלכות" ובין "בחירות"?) ו"אן" שפותח את העונה גם לא מרגיש כמו פרק של באפי אלא יותר כמו דרמת אינדי באחד מערוצי הסרטים שאתה תופס במקרה ביום רע, אבל אפילו הם לא הכי גרועים; הייתי אומר שהפרק הכי גרוע הוא "Get It Done". פשוט… לא.
אין לי הסבר רציונלי למה דווקא הפרק הזה כל כך מאוס עליי. זה נכון מהשידור הראשון של הסדרה ועד היום. ניסיתי לצפות בו עוד כמה פעמים אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר אליו. את מיט פאלאס אני דווקא מחבב בגלל מוזרותו. הוא משתלב היטב באווירת הנכאים של העונה. יש פרקים מגעילים יותר.
הפרק הראשון של העונה השלישית נהדר בעיניי. מעין הכנה לעונה השישית בכמה רמות. ובכלל, אין שום עונה שאני לא אוהב, לכולן יש מקום בשלם שהוא באפי. למרות שבהחלט יש היררכיה שבראשן עומדת העונה השישית ובתחתיתן העונה הרביעית.
את השנאה הקונצנזואלית הזאת לעונה הרביעית מעולם לא הצלחתי להבין.
״שקט״, ״סופרסטאר״, ״חסרי מנוח״ – כולם קלאסיקות, לצד פרקים קומיים יותר כמו ״תנאי מחיה״. ואיזה פרקים יותר מגעילים יש? הדוגמאות היחידות שאני יכול לחשוב עליהן גם הן לקוחות מהעונה השישית, עם באפי כגופה בקבר ועם החזיונות של כל הדמויות הראשיות כמתים.
אח, בלתזר… איך שכחתי אותו. אבל הוא יותר מצחיק ממפחיד.
אבל שוב, לא אתה ולא אחרים מצליחים להסביר מה כל-כך נורא בעונה הרביעית.
אני חושב שזה שינוי הסביבה.
במשך שתי עונות וחצי זאת הייתה סדרת תיכון. ופתאום, בעונה הרביעית, היא מפסיקה להיות סדרה על תיכון עם ערפדים, והפכה להיות סדרה על חבר'ה מהתיכון שהמשיכו הלאה (ואפילו לא כולם לאותה המסגרת) זה דורש תקופת הסתגלות וקל להפוך אותה לשנאה לעונה ככללותה.
(וחוץ מזה, יש בעונה הזאת עוד כמה שינויים משמעותיים – באפי עוזבת את אהבת האמת שלה ויוצאת עם תחליף סוג ב'. אחד מהנבלים הטובים של הסדרה עובר סירוס. זה בהחלט לא מקל על ההתרגלות לעונה החדשה)
כל זה רק אומר שזאת טעות לקרוא לבאפי סדרת תיכון.
כי רק פחות מ-35% ממנה עוסקת בתיכון ושיא הסדרה (עונות חמש-שש וגם קטעים נבחרים מעונה שבע, אבל לא רובה) מתרחש כשהדמויות הן כבר הרבה אחרי התיכון.
גם בתור מעריץ באפי, הייתי מעדיף שלא יהיה סיקוול
הכלל ידוע – העולם צריך לשרת את הסיפור, ולא להפך. כשיוצרים חוזרים לאותו עולם שבו כתבו את הסיפור הקודם שלהם, נדיר שהם מצליחים לשחזר את הקסם המקורי, בגלל שהפעם הם צריכים להתאים את הסיפור לכללים במקום להפך. לכן לא הייתי רוצה סיקוול של באפי אפילו אם ג'וס ווידון היה מעורב בו (בלי קשר לאופי שלו).
כמובן זה לא אומר בהכרח שאני לא אראה. אני מאוד נהנה מפוקר פייס, וראיה הייתה הדבר היחיד הטוב בצוות שלד. אבל הייתי מעדיף בהרבה אם היו יוצרים עולם חדש.
אני חושב שסיקוול לבאפי הוא רעיון מאוד גרוע מהכיוון ההפוך:
כש'באפי' שודרה בזמן אמת, היא נהנתה מהסוואה כסדרת ז'אנר לנוער – תיוג שנחשב, בזמנו, לנחות. אני כותב "נהנתה", כי זה איפשר לה לתקשר עם הקהל המסור שלה מתחת לאף של החברה הכללית. מנקודת מבטו של אבא שלי, לא היה הבדל בינה לבין טראש אקספלויטיבי דל ערך תזונתי כמו "מכושפות". זה היה פשוט בולשיט שילדים רואים. גם עבור החלק הקז'ואלי יותר של הקהל שלה, לא הייתה משמעות למסרים והרעיונות היותר מורכבים שלה, או לחתרנות הז'אנרית שלה. הם צפו בה בשביל הצחוקים והאימה והרומנטיקה והמתח.
ודווקא זה איפשר ל'באפי' לא רק חופש מסוים, אלא העניק לה אפקטיביות נדירה.
היום, לעומת זאת, כל סדרה עם פרמיס כמו "נערה קוטלת ערפדים" ישר מדליקה את כל החיישנים של כל מי שמסקר תרבות. הקהל אוטומטית שופט אותה, לטובה ולרעה, בפרמטרים של ייצוג, של פוליטיקה, של מסר. ביום אחרי שהיא תצא -ביום אחרי שהטריילר יצא!- בזה יעסוק האינטרנט, על זה יפורסמו סרטוני קומנטרי, בזה יעסקו הביקורות. וזה מסנדל קשות את המהלך שעבד כל-כך טוב בסדרה המקורית.
אם אני צריך להמר, אז יש לי תחושה שהדבר היחיד שיכול לצאת מהמשכון כזה הוא סדרה רקורסיבית לעייפה שמסוגלת לומר דברים רק על המורשת המורכבת של עצמה.
לצד זה, אם אני מוחק לעצמי את הזכרון וההקשרים, ומנסה להתייחס בלי שום מטען לרעיון של סדרה מהיוצרות של פוקר פייס על תיכוניסטית שנלחמת בכוחות הרשע – נשמע כיף.
כל זה גורם לי לתהות
איך ריק ומורטי הוזנקה ישר בעיני הציבור לכדי תוכן עמוק פילוסופי רציני איכותי ולמבוגרים רק בזכות שני משפטים וחצי שנאמרו בעונה הראשונה.
תיארת הרבה מהבעיות של סדרות וסרטים שיוצאים היום
כל מה שמפיק את הסרט, במיוחד אם מדובר בהמשך לזיכיון מוכר, יודע שכל פיפס יצירה ינותח לעייפה. אי אפשר להתחמק מזה, והעובדה הזו מולידה יצירות שהן כל כך אינטרוספקטיביות ושמנהלות דיון מראש עם מה שהיוטיוברים או טיקטוקרים יגידו.
היכולת של סדרה לחמוק מתחת לרדארים, לבנות לעצמה קהל לאט ובהדרגה, כמו באפי, פשוט לא קיימת יותר. האינטרנט עם כל קסמו ויכולותיו מעקר הרבה יצירות היום.
קשה לעשות סדרות כמו באפי, בבילון 5 ודומותיהם היום. סדרות ז'אנר ש'מתחבאות' כמו שאמרת מאחוריי הציפיות הנמוכות ועושות דברים מפתיעים ומהפכניים עם קהל נאמן שהוא נאמן כי הוא נבנה לאורך זמן, בסבלנות ובהתמדה, לאורך זמן ריצת הסדרה.
וזמן ריצת הסדרה יהיה בדרך כלל שתי עונות לפני הביטול.
(ל"ת)
או עונה אחת שחולקה לשתיים
Inside job אהם אהם
אבל זאב ביקשתי לשמור בסוד את סיפור הפגישה בין סבא לסבתא
(ל"ת)
זאב זה לא ההוא שאכל את הסבתא?
(ל"ת)
לגבי חוטאים
וורנר דוקא לא יהנו מהזכויות לנצח. הישג נוסף של קוגלר שוורנר האולפן היחיד שהסכים לזה, היה שבנוסף לחלוקת הכנסות מהדולר הראשון ופיינל קאט של קוגלר, הזכויות על הסרט יחזרו אליו לאחר 25 שנה. כלומר מ-2050 קוגלר יהיה הבעלים של הסרט שלו ולא וורנר
עוד 25 שנה הai ישלוט בשוק והסרט הזה יהיה טיפה באוקיינוס
(ל"ת)
לא יודע
ל ai יש כמה בעיות בניואנסים כמו פנים, תאורה ואפקטים. בנוסף איך אתה מלמד את ה ai את טעיות אנוש ו"טעויות" מיוחדות (כמו הנקודות בסרטיי ספיידרוורס או עיוות של המודל באנימציית תלת מימד)? הוא "יזכור" באיזה הקשר צריך לשים אותם?
ועכשיו בפינת ה"אני זקן מדי בשביל זה"
החלה הפקת סרט עפ"י Skibidi Toilet.
הבמאי: מייקל ביי.
כן, בדקתי והתאריך הוא לא 1 באפריל.
מקור
הרגע הזה
שבו ילדה בת שתים עשרה קוראת לך "סקיבידי טוילט" באוטובוס ואתה לא יודע אם זאת מחמאה או עלבון.
(היא גם קראה לי סקיבידי ריז, אז…)
זה לא חדש, שמעתי על זה כבר מזמן
ראיתי קצת מהזוועה הזאת וזה בעיקר גרם לי להיות פסימי בנוגע לעתיד האנושות.
אם הדבר הלא שפוי הזה הוא להיט בקרב הצעירים, אז אולי אנחנו הדור השפוי האחרון לפני שהעולם מתחרפן סופית.
כאילו, הדור הזה שמתאהב בהזיה הזאת שאני אפילו לא יודע איך להגדיר (לא, זו לא סדרת רשת, ממש לא) זה הדור שינהיג וישלוט בעולם יום אחד.
מה אני אגיד? אני חושש. אני לא עד כדי כך מבוגר, כך שאני כנראה אהיה פה בעולם כשהדור הזה ישלוט בו.
ובחדשות טיפה יותר טובות
הוכרז סרט על Elden Ring!
הבמאי יהיה אלכס גרלנד והאולפן האחראי יהיה A24 (זמן להוסיף לסרטון?)
למי שלא מכיר, אלדן רינג הוא משחק תפקידים\פעולה מהיוצרים של דארק סולס. זכה בהרבה פרסים ונחשב מוערך מאוד.
הסיפור מפותל ומסובך, כיאה למשחק שאחד הכותבים שלו הוא הסופר ג'. ר. ר. מרטין (שגם ישמש כמפיק הסרט), אבל בגדול עוסק במלחמות ותככים בין חצאי-אלים על יבשת שסועה, בעולם פנטזיה שבו מחזור המוות השתבש.
מקור
והנה גם גארלנד מכר את נשמתו למפלצת הפרנצייזים
(ל"ת)
ג'. ר. ר. מרטין לא כתב רק פתקי lore?
ולא את התסריט נכון?
כמובן שלא כתב את התסריט.
הבן אדם בקושי מסוגל לכתוב בימינו. לפקח מרחוק על מלא פרוייקטים במקביל הוא יודע אבל לא להתחייב ולהתמסר לפרוייקט, בטח שלא לכתוב תסריט למשחק וידיאו (שזה הרבה עבודה). השם שלו נדחף רק כדי ליצור קצת שיווק זה הכל
אני קצת מופתע שמישהו חושב שלשים את השם של מרטין על פוסטר של סרט יהווה סוג של קידום מכירות
במיוחד אחרי הפיאסקו של "ארץ האבודים".
אני קצת בטוח שרוב האנשים מזהים את השם של מרטין בתור הסופר של משחקי הכס ולא הסופר של ארץ האבודים
אבל ממש ממש קצת בטוח
רוב האנשים? כן. באולפנים אתה לרוב טוב כמו הסרט/סדרה האחרונים שלך
(טכנית, "אביר שבע הממלכות" יוצאת השנה, אבל היא היתה בהפקה לפני ש-"ארץ האבודים" יצא).
עובדתית אתה טועה.
הסרט הזה סך הכל מבוסס על סיפור קצר ישן של מרטין, אין לו שום מעורבות בהפקה. כמו שאמרתי, להדביק את השם שלו בפוסטר עוזר להביא אנשים. בשביל התעשייה גורג מרטין הוא האיש של משחקי הכס ובית הדרקון, לא האיש של איזה בי מובי של פול ווס אנדרסון.
עובדתית, שום דבר שמתבסס על משהו שמרטין כתב חוץ מ-"משחקי הכס" לא הביא קהל
לא "הארצות האבודות" וגם לא "Nightflyers" (הסדרה, לא הסרט משנות ה-80, שגם הוא לא הביא קהל, אבל מי בכלל זוכר אותו). אותי אישית זה מבאס, כי מרטין כתב דברים כל כך הרבה יותר טובים מ-"שיר של אש ושל קרח" – במיוחד סיפורים קצרים – ואולי אם היו מצמידים לדברים לדברים האלה אנשים עם כשרון התוצאה היתה אחרת, לא יודע. אבל לא, השם "ג'ורג' ר.ר. מרטין" לא הוכיח את עצמו כמשהו שמביא קהל, השם "משחקי הכס" כן (וגם זה רק בספין-אוף של "משחקי הכס" המקורית, לא בעיבודים ליצירות אחרות שמחלקת היח"צ טרחה להזכיר שהן הגיעו מ-"היוצר של משחקי הכס").
ואם מישהו היה מטיל את האחריות לכשלון של סרט כלשהו שביים פול ווס אנדרסון על הבמאי, לאיש כבר מזמן לא היתה עבודה בהוליווד. מה שגם היה משמח אותי, אבל לא קורה.
הארצות האבודות והסדרה הזו הן פרוייקטים שבסוף אף אחד לא שמע עליהם וזו לא דוג, לכלום.
אלדן רינג זה פרנצייז מוכר שבבירור מנסה לפנות גם לקהל של משחקי הכס ולכן לדחוף את השם של גורג מרטין מאד עוזר. לא סתם כל פעם ששמעתי על המשחק שמעתי בסמיכות את השם של גורג מרטין למרות שמידת מעורבותו מוטלת בספק. זרת בניגוד לארצות אבודות והסדרה השנייה ההיא שמעולם לא שמעתי עליהן.
נראה לי זה קצת מצחיק להתווכח על כך שהשם של גורג מרטין עוזר לקדם את המותג.
זה נראה לי די מובן מאליו. אין הרבה סופרים שהם בעצמם נהיו אישיות מוכרת.
ההשוואה שלך שגויה
יש הבדל בין עיבוד שמבוסס על יצירה של סופר מסוים, לבין יצירה מקורית שאותו סופר לקח חלק פעיל בפיתוח שלה (בלי קשר לדיון כמה אינטגרלי היה החלק שלו בפיתוח)
אני חושב שהוא תרם למשחק
עם כל המשפחות הדיספונקציונליות שיש במשחק, אני בהחלט יכול להאמין שמרטין השתתף בכתיבה.
זה מה שהכותבים רצו שתחשוב
אני לא חושב שמרטין האדם היחיד בעולם שיכול לכתוב משפחות לא מתפקדות או שחשב על הקונספט המקורי הזה