מצאנו באינטרנט 110: לא בדיוק סיבה לגאווה

מאת
זאב אימבר
– פורסם ב 11 ביוני 2025Posted in: featured, חדשות
חברנו הטוב ג'ים, כתות ישראליות, הכרזות, ודאבל מאחורי הקלעים.

נתחיל עם ג'יימס קמרון, שצפוי לעבוד על עיבוד לספר "השדים" של ג'ו אברקרומבי, שאולי מוכר לחלקכם מסדרת ספרי הפנטזיה "החוק הראשון".

כמה שאלות: קודם כל, בסוף זאת החברה של קמרון, Lightstorm, שקנתה את הזכויות. מה יהיה התפקיד של ג'ים קמרון (וכן, הוא מרשה לי לקרוא לו ג'ים כי אני היחיד בצוות האתר שאוהב את "אווטאר: דרכם של המים")? דבר שני, נאמר בהכרזה שג'ימי שלנו יעבור לעבוד על זה אחרי "אווטאר: אש ואפר" שצפוי לצאת בדצמבר הקרוב אם לא יהיו עוד דחיות. זוכרים שהוא הבטיח שיעבוד על סרטים 4-5 של "אווטאר" אחרי הסרט השלישי? או שהוא גם קנה את הזכויות לספר "רכבת אחרונה מהירושימה", על מישהו ששרד את שתי פצצות האטום על יפן, ואמר לרגע שזה מה שיעשה אחרי "אווטאר" השלישי? זוכרים גם שהוא בן 70 וכל סרט לוקח לו לפחות עשור? גם אם ימשיך לעבוד בגיל 95 כמו קלינט איסטווד, אלו פרויקטים מאוד שאפתניים.

מה שאני רוצה להגיד, ג'ימבל'ה, עם כל האהבה שלי ל"אווטאר", אני חושב שטרילוגיה תספיק ואני שמח שאתה עובר לפרויקטים אחרים, אבל גם, מתי לעזאזל תספיק?

בזמן שג'ימבלייה עסוק בפיתוח טכנולוגיה מיוחדת לצילום בתלת מימד בעומק מיליארד ק"מ או משהו, ונולאן עסוק בלצלם הכל ב-IMAX 70 מ"מ ברזולציה משוגעת, דני בויל קצת הולך בכיוון ההפוך והחליט לצלם את "28 שנים אחרי" עם אייפון. טוב, זה לא בדיוק נכון, זה בגדול ריג של כמה אייפונים, לפעמים אפילו עשרים:

לפי בויל זה המשך הניסיון להעניק לסדרה הזאת הרגשה שהיא צולמה "בציוד ששרד את האפוקליפסה", כי ברור שלכולם יהיה מטען לאייפון במצב של מתקפת זומבים. אבל זאת גם דרך יחסית זולה לצלם במסך רחב ומהרבה זוויות באיכות יחסית גבוהה, וגם ליצור אפקט "זמן קליע" – במצב רגיל צריך להשתמש בכמה מצלמות קולנוע מקצועיות (שעולות יותר מעשרים אייפונים) ולהבין איך להזיז אותן. כשראיתי את הטריילר בקולנוע הרגיש לי שמשהו לא הכי תקין עובר על התמונה, אבל בקטע טוב ומעניין. זה לגמרי משהו שאבדוק על מסך גדול.

זוכרים את פול גרינגראס? במאי סרטי מתח-אקשן עם קלוזאפים מוגזמים וצילום רועד בעיקר שהתפרסם בעיקר בזכות העבודה שלו על סרטים 2-3 בטרילוגיית "ג'ייסון בורן" המקורית ו"קפטן פיליפס"?

בכל מקרה, הוא קצת שקט בשנים האחרונות, והוא לא עשה סרט מאז "חדשות העולם הגדול" עם טום הנקס לפני חמש שנים. עכשיו הוא חוזר ב"אוטובוס האבוד" עם מתיו מקונוהיי, על נהג אוטובוס בית-ספרי שנקלע לשריפת הענק בקליפורניה ב-2018:

אכן הרבה קלוזאפים, אבל למה גם אפקטים כל כך גרועים?

קוגונדה הוא במאי שנולד בדרום קוריאה והיגר ישר לאמריקה, אז במקום ליצור סרטים אלימים ומוגזמים הוא עושה די את ההפך: "קולומבוס" מ-2017 הוא סרט אמנות-פסטיבלים שעושה חשק לקרוא שירה או משהו, ו"אחרי יאנג" הוא סרט מדע בדיוני מהורהר, איטי ומחמם לב.

בדרך הוא גם הספיק לביים את רוב פרקי "פצ'ינקו", סדרה שבעיניי שיטחה לספר את הצורה (אבל לא באשמת קוגונדה), ולביים שני פרקים ל"אקוליט" של "מלחמת הכוכבים" כי גם לבמאים אומנותיים יש חלומות על בריכות שמלאות ביהלומים.

עכשיו יש לסרט החדש שלו טריילר ארוך מדי, אפילו יותר מההקדמה שלי, שכנראה מגלה יותר מדי:

אני מזהה פה אלמנטים קוגונדה-ים, אבל זה גם נראה מאוד אמריקאי כזה. מה זה העולם הקסום הזה שבו יוצאים למסע עם מרגו רובי דרך זכרונות ילדות ואיך אני יכול להצטרף אליו? זה גם הסרט הראשון של קוגונדה שהוא לא כותב בעצמו – התסריטאי הוא סת' ריס שכתב את "התפריט" מ-2022 – ועדיין הסרט הזה לא נראה כמו מיקס של שני האנשים האלה.

הכת הסודית המוכרת בשם "האקדמיה הישראלית לקולנוע" ממשיכה לשמור בשקט על כל מה שקשור לאירוע השנתי שלה, פרסי אופיר, כי למה שנרצה לדעת משהו על הסרטים הישראליים שעלו השנה? זה עוד אולי יגרום לנו לראות אותם. בכל מקרה, אני נותן ליהונתן להמשיך פה רגע בתור חבר כת:

שני שינויים חשובים שקרו השנה בכלל לא נוגעים לסרטים העלילתיים הארוכים: הראשון הוא שנוספה קטגוריה של סרט מונפש קצר, והשני הוא שקטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא סוף סוף, אה, קצרה. שניהם קשורים לאוסקר – האופיר יוכלו מעכשיו לשלוח את הסרטים הזוכים כזכאים לעמוד בתקנים של האוסקר, וזאת אחת הפעמים הנדירות בהן האובססיה של האופיר לאוסקר משתלמת.

בנוגע לתחרות הסרטים העלילתיים הארוכים, הדבר הבולט הראשון הוא הכמות היחסית קטנה של סרטים – 23 סרטים, וזהו. קשה לדעת אם סיננו הרבה סרטים שלא היה להם סיכוי או שסתם מדובר בכל מיני צירופי מקרים ("מאמא" שבדיוק הוקרן בקאן, נגיד, לא פה), אבל בכל מקרה הדבר כנראה מקל מעט על צופי האופיר שמרגישים שכמות הסרטים מעט מעמיסה עליהם.

כתמיד, פרסי אופיר הם לא מקום שבו יש יתרון לבמאים חוזרים עם שם ועל כן יכול להיות שהזוכה הקרוב יהיה מישהו מסרט שאין לו כרגע באזז כמו "שמים וארץ" (תום אבני והילה סעדה נזרקים לתעלומה מסתורית עקב בדיקה רפואית, מאחד מהיוצרים של "סברי מרנן" ובשחור לבן) או "כי את מכוערת" (מישהי שבדיוק התקבלה לקורס קצינים מנסה לעזור לאחותה הקטנה שבדיוק נכנסה להריון) או "בלה" (קומדיה של טעויות המתרחשת בגדה המערבית).

ובכל זאת, יש שמות גדולים, אז נציין אותם: נדב לפיד פה עם "כן" (בלי סימן קריאה) הוא כנראה המועמד הבולט ביותר לאור ההקרנה המתוקשרת האחרונה שהייתה לו, "על כלבים ואנשים" של דני רוזנברג הוכרע כמי שסוף סוף יכול לפגוש קהל ישראלי, "שפה זרה" הוא סרטם החדש של מיכל ברזיס ועודד בן נון שאולי אתם מכירים אותם כבמאים של הסרט הקצר המועמד לאוסקר "איה", גידי דר ("אגדת חורבן", "האושפיזין") חוזר לשתף פעולה עם שולי רנד ב"בדחן", איל חלפון ("קרקס פלשתינה", "איזה מקום נפלא") חוזר לפרסי אופיר עם "ברנינג מן", הבמאי של "המסע לכוכב המינימיקים" חוזר עם סרט על ילד פלשתיני שמנסה לחצות את הגבול כדי לראות את הים בסרט עם השם ההולם "הים", ותום שובל חוזר עם "חיים ללא כיסוי".

אם תהיתם האם היה סיכוי שראיתם משהו מהסרטים שבתחרות, אז, ובכן: "בחורים טובים 2" ו"יום באמסטרדם" הם היחידים שהיו בהפצה רחבה, אבל צופים ערניים היו יכולים גם לתפוס את "ילד זין" ובקרוב "טרופיקנה" יוקרן לקהל הרחב, אז זה טוב. כמו כן, "מכולת" הוקרן בפסטיבל ירושלים.

למי שרוצה טיפה יותר הרחבה – יש פוסט בקבוצת הפייסבוק שלנו שנועד לזה.

בקטגוריות האחרות, בפרס הסרט התיעודי יש לנו סטרים של תום שובל ("מכתב לדוד"), הסרט מעורר המחלוקת "המושל", תומר הימן חוזר עם "אורנה ואלה" (שכרגע בסבב הקרנות בקולנוע לב), וגם את "הפקות המזרח" שהיה איזה רגע שנדמה שכל ההיפסטרים החליטו שמה זאת אומרת ברור שהם גדלו על הסרטים של ימין מסיקה.

בסרטים הקצרים – "פינק ליידי" רק יצא וכבר מינדי ארליך ביימה גם סרט קצר, ויש גם סרטים של אסף קורמן ("את לי לילה"), רונה סגל (תסריטאית "שש פעמים"), אורן גרנר ("אפריקה"), וסרט נוסף לבמאים של "בלה". יש גם סרטים מונפשים קצרים, אבל נראה לי שהבנתם: יש הרבה סרטים, לרובכם אין עדיין איך לראות אותם, נתכנס כאן שוב כשלפחות יהיו מועמדים ולא רק סרטים שיכולים-תיאורטית-להיות-באופיר.

בחזרה אליך, זאב.

חזרתי. או שלא, אולי תגלו לבד, אם יהיו בהמשך ירידות על תאגידים או פרגון לנולאן. כדי להקל על המעבר נישאר עם סרטים ישראלים, וספציפית סרט ישראלי שזכה בפרס הפסקול מאותה כת, "העיר הזאת". יצאה מהדורה מורחבת של הפסקול שלו, שכוללת גם את "מילים אחרונות", קטעי בונוס שירדו בעריכה וגרסאות אינסטרומנטליות לערבי קריוקי. הם טוענים שבכלל מנשה הדליף את כל הסיפור אבל כרגע מספיקה לי החזית מול האקדמיה אז לא אוסיף עוד בנושא, רק אקשר לספוטיפיי:

כמעט במקביל ובלי שום קשר ביניהם, עלו שני סרטוני מאחורי הקלעים. אחד מהם הוא של ג'פרי ריכמן, העורך של "ניתוק", שמסביר קצת איך הם הרכיבו את פרק הסיום של העונה השנייה (ספוילרים):

פשוט כיף לראות בן-אדם שמבין מה הוא עושה מסביר את העבודה שלו. זאת לא בדיוק הסדרה שבה העריכה הכי בלטה לי לטובה, אבל אני יכול לשמוע אותו מדבר שעות על איך הם בנו את הקצב שלה.

מצד שני, קצת פחות התחברתי לסרטון מאחורי הקלעים אחר, של דייוויד פ. סנדברג, הבמאי החביב שהתחיל ב"כיבוי אורות" ב-2016 ומשם המשיך לשני סרטי "שהאזאם", ובמקביל תיחזק עמוד ביוטיוב על העבודה שלו. בסרטון חדש הוא מדבר שוב על "בימוי כפתרון בעיות" ומתמקד בסצנת קרב זניחה בסרט הזניח "שהאזאם! זעם האלים":

אני מעריך את הכנות ומבין את הכאוטיות שפרויקטים כאלה יכולים להגיע אליה. אני גם בטוח שדברים כאלו קורים בהמון סרטים וסדרות שאני רואה ומעריך. זה יפה להראות שבסוף רוב הבמאים בסרטים כאלה הם לא בדיוק במאים לפי "תאוריית האוטר" ויותר אנשי ביצועים של האולפנים.

אבל בסופו של דבר, גם אם במקור יש איזה חזון מגובש לסרט ולסצנה הזאת, ההצהרה שהוא התחרבש ובכל זאת יצא משהו "צפי" היא לא בדיוק סיבה לגאווה בעיניי, בטח כשזאת סצנה פשוט… לא טובה, אפילו גרועה, כזאת שכמעט נראה שהאולפן כפה עליך כי "צריך שיהיה גם אקשן בסרט".

ברור לי שגם הבמאים הגדולים ביותר נאלצו לאלתר על הסט או אחריו אחרי שבעיות צצו, אבל אולי יש משהו כן מדי בסרטון של סנדברג, שפשוט גורם לי לשאול את עצמי למה שארצה לראות עבודה כזאת, שהבמאי שלה נמצא באיזשהו מצב הישרדות שבו הוא חייב להוציא משהו למסך?

האחים וורנר ודיסקברי מתפצלים ועכשיו כל אח יעשה ארוחת חג נפרדת. רגע, אני נכנס לכתבה לבדוק מה זה בעצם אומר:

בעצם תישאר חברה אחת עיקרית, כמו זאת שהכרנו, שתהיה אחראית על הקולנוע (איפה שהם עשו פעם את סרטי "הארי פוטר") והסטרימינג (איפה שהם עתידים לעשות סדרה על "הארי פוטר"). חברה אחרת תטפל בדבר הזה שנקרא ערוצים ליניאריים שמסתבר שעוד רצים ב-2025. גם קומקאסט, חברת האם של אולפני יוניברסל, עשתה מהלך דומה ופיצלה את ערוצי הטלוויזיה שלה משאר העסק. זה קורה כי, הפתעה, ערוצים ליניאריים הם כבר לא עסק משתלם במיוחד והחברות האלו לא רוצות סתם לסחוב את החוב. יקיר חובבי הקולנוע באינטרנט דיוויד זאסלב ימשיך להיות מנכ"ל החברה הגדולה ואולי לא יגנוז כל כך הרבה סרטים הפעם… בבקשה?

נישאר רגע עם "הארי פוטר": הוכרזו עוד ליהוקים ואני לא מבין, הדמויות האלו מוכרות? אני בקושי זכרתי מי הארי ומי רון. בכל מקרה:

לוקס פראט ישחק את דרקו מאלפוי (הילד הבלונדיני המעצבן), ג'וני פלין ישחק את לוציוס מאלפוי (אבא שלו), בל פאולי תשחק את פטוניה דרסלי (האמא המאמצת והמעצבנת של הארי), דניאל ריגבי ישחק את ורנון דרסלי (האבא המאמץ והמעצבן של הארי), קת'רין פרקינסון תשחק את מולי ויזלי (אמא של רון וויזלי), ועד כאן חברי המשפחה (ודרקו).

אצל התלמידים, ליאו אירלי ישחק את שיימוס פיניגן (גריפנדור, הילד ההוא שמתפוצץ הרבה), אליסיאה ליאוני תשחק את פראוואטי פאטיל (ההודית), סיינה מושאה תשחק את לבנדר בראון (הילדה עם הקשת בשיער).

בסוף גם הודיעו שאת קורנליוס פדאג', שר הקסמים, ישחק לא אחר מאורן חזן אחרי פרישתו מהכנסת! איזה טוויסט! אה, לא, בעצם ברטי קארוול. נו בסדר.

ג'וזף קאן חוזר בסרט ראשון מאז 2017, והוא מביא איתו את ברנדון רות':

למי שלא מכיר, קאן הוא עוד במאי שנולד בדרום קוריאה ועבר כבר בילדותו לאמריקה. הוא התפרסם בעיקר בקליפים לכל מיני אנשים כמו אמינם או קייטי פרי, וגם עשה את הסרט החצי-ביוגרפי על אמינם, "גוף" (​Bodied). עכשיו הוא חוזר בסרט האימה הזה שנראה מאוד כיף ואני לא נגד.

האולפנים הכריזו בזאת:

  • אחרי עשרה סרטים, סדרת "המסור" עוברת מאולפני ליונסגייט אל בלומהאוס, החברה שהצליחה בעיקר עם סרטי אימה קטנים, אז הגיוני סך הכל. "המסור 11" כבר היה בפיתוח אצל בלומהאוס ואפילו היה אמור לעלות בספטמבר השנה, אבל התעכב וכרגע לא ברור איך ומתי יקרה, והאם גם בסרט החדש טובין בל יצטרך להעמיד פנים שהוא בן 8 או משהו או שאולי סוף סוף ישחררו אותו מהעסק הזה.
  • טד "יונבומבר" קזינסקי, המורה למתמטיקה והטרוריסט, יקבל סרט בנטפליקס בכיכובם של ראסל קרואו, ג'ייקוב טרמבלי, שיילין וודלי ואנאבל ווליס. טרמבלי צפוי לשחק את היונבומבר בניגוד לציפיות שלי (אני חשבתי על וודלי) והבמאי הוא יאנוס מטס שביים את פרקים 7-9 בעונה השנייה של "אנדור", אז הוא כנראה מבין בטרור.
  • זוכרים שסידני סוויני הייתה אמורה להשתתף בסרט של A24 המבוסס על "מסיכת המוות האדום" של אדגר אלן פו? אז תשכחו מזה כי היא פרשה בגלל "אילוצי לו"ז", ועכשיו מייקי מדיסון תחליף אותה בתפקיד הראשון שלה מאז האוסקר על "אנורה". את הסרט מביין צ'ארלי פולינגר, שהסרט הראשון שלו באורך מלא, "המגיפה", הוקרן בפסטיבל קאן בחודש שעבר בלי לעשות יותר מדי רעש. כנראה יש לו קטע עם מגיפות.
  • לוקה גואדנינו יביים את הסרט "מלאכותי", על הפעם ההיא שסאם אלטמן, מייסד ומנכ"ל OpenAI (מכירים ChatGPT? אז זה), פוטר ואז חזר. הסרט בהפקה אצל אמזון MGM שרוצים לצלם אותו כבר הקיץ עם אנדרו גארפילד (שאני מהמר שישחק את סם אלטמן, ומשחק בסרט "אחרי הציד" שגואדנינו כבר צילם עבור אמזון MGM ועתיד לצאת השנה) ומוניקה ברברו (השחקנית הכי טובה ב"אנונימי לגמרי") ויורי בוריסוב (איגור מ"אנורה"). זה אומר ששוב יהיה סרט על ענק הייטק בכיכבו של אנדרו גארפילד עם פסקול של טרנט רזנור ואטיקוס רוס? אני לא נגד.
  • הבמאי של סרטי "מייגן", ג'ארד ג'ונסטון, נשאר עם בובות ויביים את הסרט של "תיכון מפלצות", הבובות המוזרות האלו של חברת מאטל, שממשיכה לעשות סרטים אחרי ההצלחה של "ברבי". מעניין אם זה יתרחש באותו יקום ואם מרגו רובי תקפוץ לביקור.
  • נעבור ליצורים פחות חמודים: יש סרט חדש של "דובוני אכפת לי" בפיתוח אצל וורנר עם הבמאי ג'וש גרינבאום מ"ברברה וכוכבה" המוצלח ו"דוגי סטייל" הפחות מוצלח. עכשיו תהיו רציניים ותעשו את זה רימייק לייב-אקשן.
  • "משפחת סופר-על 3" קורה ונמצא במאי במקום בראד בירד: פיטר סון, הבמאי של "אלמנטלי" ו"הדינוזאור הטוב". למה פיקסאר ממשיכים איתו כשהסרטים הקודמים לא בדיוק הצליחו? למה בכלל צריך עוד "משפחת סופר-על" בלי היוצר המקורי? אבל יפה, החזקתי שתי דקות בלי לרדת על דיסני.

ולסיום, טריילר מלא ראשון ל"אדינגטון", סרט הקורונה של ארי אסטר שהוקרן בפסטיבל קאן וקיבל ביקורות מעורבות:

באמת טוב לחזור לתקופה היפה והשקטה של הקורונה.

תגיות: