זאב ברח לאיטליה לבדוק פורמט הקרנה חדש בשם "פסטהוויז'ן", והשאיר אותי לעשות את המצאנו. הוא לא השאיר הנחיות ברורות חוץ מלא לרדת על נולאן יותר מדי, אז בוא נתחיל מפרידה מענקית קולנוע שאף פעם לא עבדה עם נולאן האפס הזה, כי היא טובה מדי בשבילו: דיאן קיטון.
אם זה נשמע כמו דרך קצת מוזרה והומוריסטית להתייחס למוות – אני חושב שקיטון, אייקון קומדיה, תאשר את זה. היא אומנם הייתה גם הרבה יותר מאייקון קומדיה – היא בכל זאת הייתה אבן השדרה המוסרי של טרילוגיית "הסנדק", למשל – אבל יותר מכל מוזה אחרת של וודי אלן, קיטון פשוט הייתה הכי מצחיקה.
אולי זה כי היא עבדה עם אלן כשהוא עוד עשה קומדיות, אבל זה יותר מזה – מבט חטוף בפילמוגרפיה שלה מראה כמה השפעה הייתה לה וכמה גדולה היא הייתה עם מעט תפקידים באופן יחסי. תורידו את הסרטים שלה עם קופולה ועם אלן, ולפתע קשה למצוא סרטים שהיא כיכבה בהם שהרבה אנשים ראו (ואם נוסיף עוד שכבה לאתגר, תורידו גם את ננסי מיירס). זה לא שהיא לא כיכבה בסרטים טובים בלי קשר לבמאים האלה – הפילמוגרפיה שלה בהחלט שווה עיון מעמיק למי שלא יצא לו – כמו שברגע שאת מגלמת את אנני הול, את יכולה לככב בשורת יצירות מופת ואת עדיין תהיי אנני פאקינג הול (ואולי באמת הגיע הזמן שתהיה ביקורת נורמלית לסרט הזה).
תוסיפו לזה את נקודת המבט החותמת את מה שנחשב בעיני רבים לסרט הטוב ביותר שנוצר, ודיאן קיטון הייתה יכולה לפרוש ב-1977 ועדיין להיחשב מאגדות הקולנוע הגדולות שהיו. טוב שזה לא קרה, וטוב שהיא לא התמסרה לדרמות כבדות והרשתה לעצמה ליהנות משלל קומדיות טיפשיות שנתנו לה ליהנות ולתת לנו ליהנות ממנה.
תודה שהיית את.
את "המומינים" אתם בטח מכירים מסדרת הגרביים האופנתיים, אבל ידעתם שהם גם היו פעם סדרה? וספר? וטכנית אפילו היה להם סרט או שניים? אני אומר "טכנית" כי סרטים, כידוע, זה רק כשהוליווד עושה אותם, וכל הפתיח הזה נועד להגיד שהנה סוף סוף יהיה סרט אמיתי, עם הוליווד ואמריקה.
את הסרט תביים מי שיצרה את "סטיבן יוניברס", רבקה שוגר. זה לא מבטיח שהקסם הטובה ינסן-י ישאר בשלומו, אבל בהתבסס על הסדרה ההיא, אפשר לצפות שלפחות לא נראה עיבוד בסגנון "הדרדסים" שבו המומינים בגרסת CGI מלחיצה באים לעולם האמיתי ומשתמשים בטיק-טוק וזורקים רפרנסים לדברים שקרו ועם כריס פראט בתפקיד מומין.
אני מקווה.
טוב, אחרי מוות מצער וספק עיבוד מתסכל, מגיעות לנו גם חדשות טובות אז הנה טריילר לסרט חדש של סם ריימי, "הצילו".
הו. כן. כמובן שצריך לחכות לסרט ומה לא, אבל על פי הטריילר ריימי חוזר לסגנון המטורלל ב-200 קמ"ש שלו שפעם אחרונה שראינו היה אי אז ב"קחי אותי לגיהנום" (וגם אז הוא היה מקומץ יחסית). נראה שרייצ'ל מקאדמס נהנית בתפקיד משוחרר הרסן הזה, דילן אובריאן נראה מניאק מספיק שנרצה שיסבול אבל גם חביב מספיק שלא נרצה שיסבול מדי וכל העסק נראה, בגדול, נהדר. יאללה שינואר יגיע כבר.
לפני כמות זמן שאני לא מתחייב אליה, מייקל מאן הלך וכתב את "היט 2" – ספר המשך לסרט "היט", שנראה שיש לו קהל מעריצים אדוק הולך וגדל – וזה כשהסרט התחיל די עצום גם ככה. הספר עשה מעשה "הסנדק 2" שבו הסרט גם חוקר את עתיד הדמויות וגם את עברן, כך שיש פוטנציאל במקביל לקאסט זקנים שחובבי אקשן מכירים וגם לגייס שמות צעירים ולנסות להוכיח לקהל שהם כוכבי אקשן על אמת.
בכל מקרה, מכיוון שהוליווד היא הוליווד, זה היה עניין של זמן עד שמישהו יאשר את ההמשך – אלא גם מכיוון שמייקל מאן הוא מייקל מאן, וקחו כמה רגעים שאתם צריכים כדי להיזכר בסרט האחרון שהיה להיט רווחי שלו, זה היה גם עניין של זמן עד שמישהו יכופף את מישהו בנוגע לשאלה מה יהיה התקציב של זה.
בכל מקרה, מישהו התכופף, מכונת הזיכיונות הגדולה קיבלה את הקורבן שלה ו"היט 2" יוצא לדרך. הידיעות על הדבר לוו בשלל שמועות על ליהוקים: אדם דרייבר, ליאונרדו דיקפריו (בתפקיד של ואל קילמר מהסרט הראשון), אוסטין באטלר, אל פאצ'ינו וג'רמי אלן ווייט. אין עדיין הודעה רשמית מי מאלה אשכרה ישחק מי ומה, וכל מה שנותר לקוות זה שהפעם כאשר הסרט יוקרן, עשרות שודדים לא יגידו במקביל "נהדר, בואו נחקה את כל מה שקורה פה" כמו שקרה עם הסרט הראשון.
אם כבר, עוד פריקוול שהוכרז: ביוגרפיה קולנועית על בלה לוגוסי. למה זה נחשב פריקוול? טוב, כי זה מאותם תסריטאים שכבר כתבו סרט עם לוגוסי – "אד ווד". הסרט יתמקד הפעם בשנותיו הצעירות, שהובילו לליהוק שלו לדרקולה ואז לכך שנתקע באותם תפקידים כל חייו. בכל מקרה, גם בלי ההקשר הזה – כל סרט חדש של הצמד סקוט אלכסנדר ולארי קאראזווסקי ("לארי פלינט – האיש והסקנדל", "איש על הירח", "קוראים לי דולמייט", וגם כמה סרטים שהם לא ביוגרפיות כמו "1408") הוא סיבה למסיבה.
וכדי לאזן, עוד המשך שהוכרז: "מיינקראפט הסרט 2" זה דבר שקורה, וסביר להניח שכל המעורבים בדבר שהיו בסרט הקודם יחזרו אבל כרגע יש רק אישור לבמאי (ג'ארד הס) ולתסריטאי כריס גלטה. הסרט אמור לצאת לאקרנים ביולי 2027, אז יש מספיק זמן להתכונן כמו שצריך מראש.
בינתיים אין עדיין שמועות בנוגע לליהוק אז בוא נתחיל את המהלך ונוסיף כמה בעצמנו: איחוד של גל גדות ורייצ'ל זגלר, קייל גאס, רינגו סטאר, עמנואל מקרון, קניה ווסט, וכן הילדים של רם.
אם כבר סרטים מבאסים שהוכרזו: אחרי שחשבנו שנפטרנו מהרימייק בשר ודם ל"פלונטר", דיסני החליטו להחזיר אותו לחיים עם שחקנית חיזוק: סקרלט ג'והנסון בתפקיד האמא הרשעה של רפונזל. טוב, לפחות שמרו את הליהוק יהודי.
מייקל גרסי ("Better Man") אמור לביים, אז יש סיכוי שלפחות יהיו נאמברים ויזואליים אדירים אבל לצורך הנימה האופטימית בואו נתעלם מזהות התסריטאית והתוצרים שלה. בעצם, למה שנתלהב מרימייק של דיסני? אז, כן, לכל חובבי הרימייק של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", "תור: אהבה ורעם" ו"עושות נקמה" (אוקיי, לאחרון יש כמה מעריצים) – יש סרט חדש לג'ניפר קייטין רובינסון. הידד?
אוף, שוב נהיה מדכדך מדי. נחתוך שוב לטריילר טוב באופן מפתיע, והוא הטריילר לסדרה החדשה של "משחקי הכס" – "האביר משבע הממלכות".
כן, הכול עדיין נראה צבוע בחמישים גוונים של אפור, אבל אם מתעלמים מזה, זה נראה כיפי למדי ועם מספיק פוטנציאל ואולי אפילו בלי עירום לא קשור. לא קראתי את סדרת הספרים אז מי שכן קרא מוזמן להתנשא עליי בתגובות ולהגיד דברים כמו "הו הו הו אתם לא מבינים מה מצפה לכם בברית המילה הכחולה".
הסרט שאין לנו מושג מהו או מי נמצא בו חוץ מזה שהדניאלס מביימים אותו יצא ב-19 בנובמבר 2027. אני צריך לראות אם אני פנוי, נראה לי שיש לי שיננית ביום הזה, אבל אנסה להזיז משהו.
לערן קולירין יש סרט חדש, אבל נראה שלא נראה אותו באולמות הקולנוע – בניגוד לנדב לפיד והשטות סביב ה"אף אחד לא מוכן להפיץ אותי חוץ משתי חברת ההפצה שמילולית מוכנות להפיץ אני חתרני אני נשבע שאני חתרני", קולירין מחליט מראש לא לנסות ובמקום זה להוציא את הסרט, "כמה הערות על המצב", למעין סיבוב הופעות קטן כזה. זה התחיל עקרונית בחיפה, ימשיך בהקרנה בסינמטק ת"א (שבה הרווחים לא ילכו למפיקים אלא לשחקנים), וכנראה יזדחל מפה לשם.
קולין טרוורו (במאי שיום כלשהו אגבש עליו דעה, אבל היום הזה אינו היום) יביים גרסת בשר ודם ל"משפחת סילוני". נו, הגרסה העתידנית של "משפחת קדמוני". נו, בסדר, "הג'טסונס". הוא יביים גרסת בשר ודם של "הג'טסונס". כל זה לא מספיק מעניין בתכלס לעניין בפני עצמו, אלא בגלל הדיווח של מי עשוי לככב בסרט הזה: ג'ים קארי.
עכשיו, ג'ים קארי היה פעם שחקן שאפילו בסרטים גרועים נתן את כל כולו, וכאשר הסרטים נגעו בחומרים כמו סדרות מונפשות – הוא נתן אפילו יותר (כפי שאפשר לראות מההופעות הנהדרות שלו בסרטי סוניק). על בסיס זה, האפשרות לראות את קארי מתפרע בסרט שכזה אמור לעורר התרגשות. רק שאת מי קארי אמור לגלם? את אב המשפחה המשעמם? זה לא תפקיד מעניין לא עבור קארי ולא עבור אף שחקן. כולי תקווה שמדובר בגרסה שתתן לקארי להתפרע (אולי הוא יהיה בתפקיד הכלב?), אבל אני חושש שזה פשוט עוד העלאה באוב של זיכיון עבור מכונת הזיכיונות הנוראה שכולנו עבדים שלה.
ואם כבר מכונת הזיכיונות הנוראה: סרטי אושן, שלא הספיק להם רימייק למקור משנות השישים, ולא הספיקו שני המשכים, ולא הספיק ספין-אוף, עכשיו מדברים גם על המשך (אם כי אין עדיין שום דבר סופי), וגם – וזה יותר סופי – פריקוול (זה החלק הסופי) בכיכובם של מרגו רובי (גם זה די סופי) וברדלי קופר (פחות סופי) כהורים של דני אושן. את העסק יביים לי אייזק צ'אנג ("מינארי", "טוויסטרס"), עובדה שלא משנה את העניין לכאן או לכאן.
כל זה במקום סתם לעשות סרט שודים בשנות השישים עם ברדלי קופר ומרגו רובי, כי זאת החברה שבה אנחנו חיים, ועד שלא נשביע את מכונת הזיכיונות הגדולה, זה גורלנו.
אבל לא הכול נורא, יש גם סרטים מקוריים! כמו "רחמים".
אוקיי, מצטער, הכל עדיין נורא.
כאילו, נו, בסדר, זה אמור להיות מגניב – "12 המושבעים" אבל באדם אחד בכיסא נשמע מגניב. אלא שהטריילר לא לוקח את הגישה הזאת ובמקום זה עושה סרט אקשן גנרי רק… מכיסא? או משהו? מאוד מאוד לא אכפת לי. חבל, טריילר. לפחות אתה לא גרוע כמו הפוסטר של הסרט.
ברנדון קרוננברג עד כה נשאר די צמוד לטריטוריה של אביו: סרטי אימה גופנית שבוחנים תרחישים במציאות אימתית שדי קרובה למציאות שלנו. זה לא המקרה עם סרטו החדש (והמקורי! הנה, באמת לא הכול נורא) "דרקון", שבו החברה האנושית מוצאת יצורים עתיקים שמרחפים בקוסמוס ושמהביולוגיה שלהם ניתן לייצר סמים. הסרט עוקב אחרי חבורת אנשים שמנסים לצוד את היצורים האלה כדי לעשות כסף מסמים, וזה נשמע נהדר. הכוכבית היחידה היא שהמקור היחיד לסיפור הזה הוא World of Reel, שלא מציין מקור אחר לסרט אז אולי כל העסק לא יקרה.
אז מה הצעד הבא של דוויין ג'ונסון אחרי הכישלון של "מכונת המחץ"? שיתוף פעולה חדש עם אותו במאי, אבל על סרט אפילו מוזר יותר – "מוזיקת לטאות". הסרט מבוסס על ספר שבו ילד בודד מוצא שידור לילי של לטאות שמנגנות מוזיקה "שלא מן העולם הזה". זה מוציא את הילד למסע שבו יפגוש את "איש התרנגולים", אותו יגלם דוויין ג'ונסון, ואז הם יוצאים למסע או משהו.
אני אגיד שהייתי סקפטי לגבי כל המהפך הזה של ג'ונסון והנחתי שהוא יהיה תלוי בהצלחה של הפרויקטים שלו, אז לכל הפחות אפשר לשמוח שהוא באמת מרים פרויקטים מוזרים ולא שגרתיים ולא חוזר ישר לאיזה "ג'אנגל קרוז 2".
אנט בנינג ופול וייץ שמעו שהם יכולים להרוג את ג'ורג' קלוני בסרט חדש בשם "מאוהבים" (In Love) ומיהרו לחתום. אנשים אכזריים יש בעולם.
הסרט מבוסס על ספר באותו שם שבו זוג נעמד מול אתגר שבו הגבר מגלה שהוא מתחיל לפתח דמנציה ומבקש לעשות המתת חסד בשווייץ. עבר זמן מה מאז שפול וייץ עשה סרט טוב (ספציפית, עשור – "סבתא" היה אחלה סרט), וגם ג'ורג' קלוני לא באמת סמן לאיכות, אז נתנחם בכך שמגיע לאנט בנינג פרויקט טוב, ונקווה שהאחד הזה יהיה כזה.
מאטל עדיין מאיימים לעבד את כל הצעצועים שלהם לסרטים וסדרות, והנה מ. נייט שאמאלן ובראד פאלצ'וק ("גלי") באו לעזרת חבר עם סדרה על בסיס "כדור ה-8 הקסום". נו, הכדור הזה שאתה מנענע ואז יוצא לך מסר סתום כמו "מוקדם מכדי להגיד". הכול מטומטם.
לכל מי שאוהב לקרוא דברים לא רק באתר הזה – כתבה מתורגמת במקור ראשון מציגה את מצבה של הוליווד מנקודת מבט שונה – מבחינת האנשים שגרים בה, ההפקות שמופקות בה, ואיך היא בעצם לאט לאט מתרוקנת מאלה ומאלה. הכתבה די מדכדכת, בסך הכול, כיאה לכתבות שמציגות את מצבה של הוליווד, אבל אין ספק שהזווית המוצגת היא כזאת שלא מדברים עליה יותר מדי, בניגוד לדברים כמו מכונת הזיכיונות הגדולה או בינה מלאכותית.
ואם כבר בינה מלאכותית – אז חוץ מזה שג'רמי רנר אידיוט והוא יקריין סרט שייעשה כולו באנימציית בינה מלאכותית (לא שם קישור, לא מגיע לזה הדהוד), נראה שהנושא כל כך משגע את ג'וזף גורדון לוויט שלא רק שהוא מפרסם סרטונים ביוטיוב על המדיניות של פייסבוק בנוגע לאינטרקציה של ילדים עם בינ"מ (וגם חברת אחרות), אלא זה גם גרם לו לחזור לכס הבימוי אחרי יותר מעשור שעבר מאז "דון ג'ון". אין לסרט עדיין שם, אבל יש לו מפיץ – נטפליקס (בוז), ושחקנית ראשית – רייצ'ל מקאדמס (יאי).
מתגעגעים לתאוריות הקונספירציה התמימות של פעם, כשיהודים לא שלטו בעולם והעולם לא היה שטוח, אלא סתם הממשלה החביאה חייזרים? אז הנה "עידן החשיפה" (The Age of Disclosure), שבו בכירים בצבא ובממשל אומרים פלוס מינוס "כן, ראינו דברים לא אנושיים וגרמו לנו לשמור על זה בשקט".
אתם אולי חושבים שזה טיפשי, אבל בהתחשב במצב של ישראל, זה נחמד לראות סרט תיעודי בולט על נושא שאנחנו לא קשורים אליו.
…
אנחנו לא קשורים אליו, נכון? נכון??
אחרי שאנחנו יודעים מי ישחקו את חיפושיות הקצב בסרט של סם מנדז עליהם – מצטער, בארבעת הסרטים של סם מנדז עליהם – אנחנו מקבלים לראשונה אישור על עוד כמה ליהוקים: סירשה רונאן היא לינדה מקרטני, אנה סוואיי היא יוקו אונו, מיה מקנה-ברוס היא אשתו של רינגו סטאר, איימי לי ווד היא (כנראה) אשתו של ג'ורג' הריסון וג'יימס נורטון יגלם את "הביטלס החמישי", בריאן אפשטיין. בנוסף, לכל העסק קוראים כרגע "הביטלס – אירוע סינמטי בארבעה סרטים" (The Beatles — A Four-Film Cinematic Event) ואני אכן לא מחבב בכלל את השם הזה כבר מעכשיו.
ונסיים בשתי פרידות נוספות מאלברט כהן ומדרו סטורזן, שאותם עזרו לי לכתוב אותם אדם קלין אורון ורז גרינברג:
במהלך סוכות נפטר השחקן אלברט כהן – ומה שניתן להעלות על הדעת שהמילה "שחקן" כוללת, הוא היה: בקאמרי מאז 1966 ועד יום מותו בגיל 93, מייסד להקת פיקוד דרום, בסרטים (מ"סאלח שבתי" ועד "ולקחת לך אישה"), בטלוויזיה (מ"רגע עם דודלי" ועד "סברי מרנן") ובדיבוב (מר סופר ברחוב סומסום, סמי ב"פיטר פן", דמבלדור, ספלינטר, שיפו – מה לא). הוא היה בכל מקום, הוא היה מוכשר להפליא, הוא ליווה את ישראל, ובמיוחד את הילדים שלה, במשך 60 שנה.
דרו סטורזן היה האיש שעיצב את הפוסטר של עידן הבלוקבאסטר – מאינדיאנה ג'ונס עד הארי פוטר, הוא תמיד ידע לא רק לשים במרכז את גיבורי הסרטים, אלא גם לגרום להם להיראות גדולים מהחיים, איקוניים, ולהוביל את הצופים להאמין, עוד בשלב הפוסטר, שהם רואים את הדמות ולא את השחקן שמגלם אותה. הוא היה בן 78 במותו.
אני ממליץ לך להזיז את השיננית עכשיו, אחרת התור הבא יהיה ב2029.
(ל"ת)
כמה הערות לגבי הדברים שדווחו פה, חוץ מ-
"תשלחו עזרה" נראה מעניין – מיזרי מנקודת המבט של אנני וילקס? – אבל אני מודה שמה שהכי תפס אותי בטריילר זה הלוגו של פוקס המאה ה-20 בהתחלה. כאילו, הא? האולפן הזה זה עוד משהו שקיים?
אביר שבע הממלכות – מה שמעניין כאן בפוטנציה הוא העובדה שבעצם יוצרי הסדרה יהיו חייבים לצאת מהמקור ולפתח אותו לכיוונים חדשים. יש בסך הכל שלוש נובלות, לא ארוכות מדי, בכל אחת מהן יכולה, בהערכה נדיבה, למלא אולי פרק בודד. יהיה צריך להמציא עלילות חדשות, ואולי אפילו לעבות יותר את סיפור המסגרת. הוייב שונה לצדי מזה של משחקי הכס, אגב: משמעותית רגוע יותר.
לוגוסי – זה המקום להסתכן בסקילה ולהודות שאני לא מחובביו הגדולים של אד ווד (הסרט). תמיד מצאתי אותו משעמם ונסחב, וכשגיליתי שהתסריוט שלו נכתב בשבועיים חשבתי לעצמי נו, זה מסביר. וזה עוד בתקופה שבה ברטון ביים סרטים טובים.
ומהכותרת נשמט החצי השני של המשפט אחרי "חוץ מ-"
והוא אמור להיות "רחמים, שעליו הבעתי את דעתי בדף הסרט".
אני תמיד מזכיר לעצמי לא לפרסם הודעות ממכשירים ניידים, ותמיד עושה את זה בכל זאת.
קראתי איפשהו שהפרקים של דאנק אנד אג
אמורים להיות חצי שעה כל אחד. ויהיו רק 6 פרקים בעונה, אז זאת אומרת שבסך הכל יהיה שם חומר ששווה לקצת יותר מ-3 פרקים רגילים של "האחיות הגדולות" שלה. זה לגמרי סביר כעיבוד לסיפורי דאנק ואג. קלילים יחסית ככל שיהיו, כן מתות שם דמויות וכן יש טרגדיות וכדי שיהיה אימפקט לזה אני חושב שפרק אחד של שעה לא יספיק כדי להציג את הדמויות ואז גם להביא על חלקן את סופן.
זה לא מדויק ,
העונה הראשונה היא עיבוד של הנובלה הראשונה
נו? לזה התכוונתי.
3 שעות לנובלה אחת זה סבבה לגמרי.
ובכל זאת הסתייגות לגבי "תשלחו עזרה"/"הצילו" ווטאבר
התסריטאים של הסרט הזה הם האנשים מאחורי "פרדי נגד ג'ייסון", "יום שישי ה-13" (גרסת 2009) ו-"משמר המפרץ" (עם דה-רוק). סרטים שחטפו על הראש מהמבקרים אחד-אחד. שנאמר: להתקרב בזהירות יתרה.
מה גם שהסרט יוצא באותו סופ"ש כמו "בהצלחה, תעשו חיים, תנסו לא למות" שכבר עכשיו מקבל באז חיובי.
פוקס קיימים ובועטים
דיסני לא מחקו אותם
אבל כן הם עושים פחות סרטים מאז שדיסני קנו אותם
הם בעיקר נהיו אולפן של סרטים נשכחים שיוצאים ישר לדיסני פלוס
(ל"ת)
נכון אבל יש להם עוד לקולנוע עדיין
למשל הטורף החדש
הסרט הזה
בטח יש עוד
פשוט פחות נכון
בטריילר של מרסי
יש וואחד ספויילר בסוף, לדעתי
אוי לא
אז *עכשיו* אין סיבה לראות את זה, כמה חבל.
אלברט כהן, מנוחתו עדן, דיבב כל כך הרבה תפקידים בקריירה הארוכה שלו
כך שלא ברור לי למה כשאתם בוחרים חמישה תפקידים בלבד להזכיר, אתם מזכירים מתוכם תפקיד שהוא לא ממש מזוהה איתו.
כי כן, הוא היה שיפו בסדרת טלויזיה של קונג פו פנדה, אבל היות ובכל ארבעת הסרטים שיצאו מי ששיחק אותו היה שמיל בן ארי שיבדל לחיים, אז הייתי אומר שאלברט כהן הוא לא מי שהיה עולה לי לראש כשאני חושב על מאסטר שיפו בגרסא העברית.
הייתי מחליף את האזכור הזה בתפקיד אחר שלו (ויש לו עוד ים תפקידים לבחור מהם).
בכל מקרה, אתגעגע, אין ספק.
ידעתי שזה יגיע בסוף, אבל עדיין אני מתקשה לקבל את המחשבה שלא אשמע עוד דיבובים חדשים עם הקול הזקן הבולגרי האייקוני שלו.
זה סוף עידן.
הזקנים בסרטי אנימציה כבר לא יהיו עם מבטא בולגרי, אלא יהיו זקנים צברים (אלא אם יוסי קאנץ יהפוך להיות תחליף לאלברט כהן וידבב קצת יותר, ואז נעבור מזקנים בולגרים לזקנים פולנים).
הוא דיבב בכל מקום כל הזמן, איך עולם הדיבוב יסתדר בלעדיו?
ללא ספק אתגעגע.
לפחות נשארו לי כל כך הרבה סרטים וסדרות להמשיך וליהנות מקולו של אחד המדבבים הגדולים במדינה, שלא רק היה מדבב בחסד, אלא גם הקים משפחה של מדבבים / במאיי דיבוב שכבר שלושה דורות נטועים עמוק בעולם הדיבוב.
יהי זכרו ברוך.
תקופה לא טובה למעצבי פוסטרים איקוניים, משום-מה
קצת לפני דרו סטורזן, מעצב הפוסטרים האיטלקי רנאט קזארו (זה התעתיק המדויק של השם שלו לפי "הארץ") הלך לעולמו בסוף חודש ספטמבר. כמו סטורזן, גם קזארו הפך לכוכב בעידן שוברי הקופות עם פוסטרים איקוניים לסרטי רמבו, ל-"קונאן הברברי" ו-"שליחות קטלנית 2", לסרטי ג'יימס בונד (הוא עיצב במקביל את הפוסטרים של "אוקטופוסי" ו-"לעולם אל תאמר לא"), וגם שלח את ידו בפוסטרים לדרמות תקופתיות מוערכות כמו "אמאדאוס", "שם הורד" ו-"רוקד עם זאבים". כמו שסטורזן החל את דרכו בעיצוב פוסטרים לסרטי B, רגע לפני שהוליווד הפכה את התכנים שלהם לשוברי-קופות במיליוני דולרים, קזארו החל את דרכו בעיצוב פוסטרים למערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה לפני שהם קיבלו את ההכרה הביקורתית שממנה הם נהנים היום. העובדה הזאת לא נעלמה מעיני טרנטינו, ששכר את קזארו לעצב את הפוסטרים הפיקטיביים ב-"היו זמנים בהוליווד".
ובכל זאת, עם הייתי צריך להעלות השערה מה הבדיל בין קזארו לסטורזן, ובכן – כמו שציינתי, סטורזן רצה לגרום למי שרואה את הפוסטר להאמין שהוא מסתכל על הגיבור, לא על הכוכב שמגלם אותו. קזארו נטה להתמקד בכוכב, למכור את הסרט דרכו.
מה יש לחקות בסצינות השוד של 'היט'?
אני לא זוכר מהן כלום אבל זכור לי שהן היו מאוד בסיסיות וחסרות יצירתיות.
'היט 2' לא מלהיב אותי כרגע מאחר ושנאתי את כל שלושת הסרטים שראיתי בינתיים ממייקל מאן ('אויבי הציבור', 'מיאמי וייס' ובראשם את 'היט') והם אפילו מוציאים ממנו את הדבר היחיד שהיה טוב בסרט המקורי – רוברט דנירו ואל פצ'ינו.
– יהיה מאוד מגניב אם הסרט על בלה לאגוסי ישמור על הסגנון של 'אד ווד'. ובלי קשר זה עדיין מאוד מסקרן.
– לא חושב שלזהות התסריטאית של 'פלונטר' יש הרבה ערך מאחר וזה בטח יהיה אחד לאחד התסריט של הסרט המקורי.
– נכנסתי לראות את רשימת סרטי האנימציה של דיסני בשביל לראות מה עוד נותר להם לעבד ואז ראיתי שעתידים לצאת 'הסימפסונים 2' (הידד!) ו-'קוקו 2' (אוי). פספסתי קצרצרים או שלא הודעתם על זה פה? בכל מקרה, אני רוצה להתבאס על כל ההמשכונים אבל אנחנו מקבלים שני סרטים מקוריים בשנה הקרובה אז אולי זה לא כזה נורא.
– אני מאוד אהבתי את 'כמה הערות על המצב'. הוא אומנם אבסטרקטי ולא באמת אומר שום דבר על המצב בסופו של דבר, ואני יכול להבין את הקטילות שהוא מקבל מהרבה אנשים, אבל לי היה ממש כיף. הוא יצירתי, הוא יפה, והוא עבר לי מהר.
– "האביר משבע הממלכות" נראה נהדר! עכשיו מתחילה ההתלבטות אם לקרוא את הספר לפני או לא.
לא כזה מלהיב
הספר ברמה מאד ילדותית, לא דומה כלל לשיר של אש ושל קרח
בגיל 80, דייויד צ'ייס ("הסופרנוס") לא מראה סימני האטה
והוא עובד עכשיו על מיני סדרה חדשה, שעוסקת בסידני גוטליב, שעמד בראש התכנית של ה-CIA לחקירות באמצעות סמים והיפנוזה בשנות ה-50.
פסטי-פילי 2025
השנה לא יצא לי להיות ברוב פסטיבל הסרטים של פילדלפיה בעקבות חופשה בפורטוגל – אני יודע, זה מאוד עצוב, תתאפקו עם הדמעות – כך שפספסתי דברים כמו "רצח כתוב היטב" החדש ו"בוגוניה". אבל נחתתי בחזרה בחמישי האחרון היישר לפסטיבל, והנה כמה רשמים בסדר צפייה ליניארי:
הסוכן החשאי / The Secret Agent – האם זה היה חכם לנחות בצהרייים בפילדלפיה וללכת בערב לסרט של כמעט שלוש שעות מבלי שישנתי בטיסה או בינה לבין הסרט? אולי לא, וייתכן שזה השפיע על חוויית הצפייה שלי בסרט הזה על בחור בברזיל של שנות ה-70 שמנסה להתאחד עם בנו תוך כדי שהוא מסתתר מהשלטון. יש כאן הופעה טובה של ווגנר מורה (מ"נרקוס", שלא ראיתי ו"הקרב על אמריקה", שכן ראיתי) ורגעים מוצלחים פה ושם, אבל בגדול לא הצלחתי להתחבר אליו לגמרי + הוא ארוך מדי לפחות ב-20 דקות.
נסיכת חלל לסבית / Lesbian Space Princess – סרט אנימציה להט"בי על, ובכן, נסיכת חלל לסבית אינטרוברטית וחרדתית. הבחורה הפרועה והקשוחה שהיא יוצאת איתה נפרדת ממנה אחרי שבועיים, והיא לוקחת את זה קשה. אבל כשאותה בחורה נחטפת ע"י Straight White Maliens, היא יוצאת למסע להציל אותה וגם לקבל קצת ביטחון עצמי. זה לא סרט מעודן מאוד ולעתים מרגיש טיפה ילדותי, אבל הוא כיפי ומצחיק וצבעוני ויש שירים וגם ייצוג לאננסים, אז אני נהניתי מאוד. אני די בטוח שהוא גם לקח השראה מ"באפי" – לאחת הדמויות קוראים ווילו ולשלושת הנבלים החנונים יש וייבים של השלישייה מעונה 6.
זה נגמר / It Ends – ארבעה חברים פונים עם הרכב לכביש צדדי ומגלים שהם נוסעים על כביש אינסופי, והיער שמסביבו מסוכן. זה מסוג הסרטים שמרגיש כמו משהו שהיה עובד בתור סרט קצר, אבל התסריטאי לא ממש ידע איך לעשות מהפרמיס הזה סרט באורך מלא אז הרבה סצינות מרגישות מתוחות ובלי התקדמות. אין הרבה עזרה מצד תצוגות המשחק או הבימוי, אז התוצאה הסופית היא…בסדר? בפסטיבל של שנה שעברה ראיתי את "Desert Road", שהיה עם פרמיס דומה. גם הוא לא היה משהו מיוחד, אבל כן עשה דברים יותר מעניינים.
משחק הדייטינג / The Dating Game – בגלל מדיניות הילד היחיד שהייתה בסין עד לפני עשור, נוצר מצב שבו יש הרבה יותר גברים מנשים, ולהרבה מהם קשה למצוא זוגיות. הסרט התיעודי הזה עוקב אחר המסע של שלושה גברים למצוא אהבה בעזרת "מאמן דייטים", שבייסיקלי אומר להם לנסות טקטיקות של אמני פיתוי. זה סרט מעניין סה"כ, גם אם קצת שטחי ונותן תחושה של החמצה, שהייתה כאן דרך טובה יותר להראות את התופעה הזאת. הוא בעיקר גרם לי להיות אסיר תודה על כך שאני כבר לא בעולם הדייטינג.
קוף הדם / Primate – הקרדיט לשם העברי הזה הוא לא שלי אלא של טוליפ, שיפיצו אותו בארץ וטוב שכך. בגדול זה סלאשר על קוף מחמד שחי לו בכיף אצל משפחה בהוואי, עד שיום אחד הוא נדבק בכלבת והופך להיות רצחני. זה סרט שקצת מנסה ללכת על החבל בין אימה-אימתית-ג'אמפסקיירית לסרט אימה קאמפי טיפשי, והייתי שמח אם הוא היה מתחייב לטון אחד (הקאמפי, מן הסתם, זה סרט על קוף רצחני). אבל הוא מראה בשלב מוקדם שכן יש לו מודעות עצמית, אז הצלחתי לזרום איתו. בקיצור, זה סלאשר מבדר ומדמם, שחבל שלא היה טיפשי יותר. מי מרים את הכפפה ועושה סלאשר של קופיקו?
זה ההספק שהיה לי בינתיים, מחר (טכנית היום) מסיים את הפסטיבל עם שלושה סרטים אחרונים.
חלק 2
חוט של איש מת / Dead Man's Wire – סרט שמבוסס על מקרה אמיתי משנות השבעים, על בחור שכועס על חברת משכנתאות בטענה שהם הונו אותו, אז הוא חוטף את הבן של מנכ"ל החברה, מכוון אליו רובה, קושר את ההדק לצווארים של שניהם ואז לוקח אותו כבן ערובה. אחרי שראיתי אותו בשני סרטים לא טובים השנה – "לכוד" ו"העורב" – נחמד מצידו של ביל סקארסגארד להזכיר שהוא שחקן טוב, כשהוא מגלם את החוטף שהוא מצד אחד כועס ונואש, אבל מצד שני לא באמת אדם רע. וגם קצת טמבל. התוצאה הסופית היא מותחן מוזר ומשעשע, שביים גאס ואן סנט.
קרוע מצחוק / Is This Thing On? – וויל ארנט ולורה דרן מגלמים את אלכס וטס, זוג נשוי עם ילדים שמחליטים להיפרד, וכל אחד מהם מנסה להבין מה הוא עושה עם עצמו, מי הוא בלי החצי השני ואיך מערכת היחסים שלהם עובדת עכשיו. היא שוקלת לאמן קבוצת כדורעף, כמישהי ששיחקה בעבר, והוא מגלה את העולם של מועדוני סטנד-אפ ושהם אחלה תרפיה עבורו.
מאוד אהבתי את תצוגות המשחק של כולם פה, אבל כמו הסרטים הקודמים שביים בראדלי קופר ("כוכב נולד" ו"המאסטרו"), הוא לא מאוד הרשים אותי מבחינת בימוי או כתיבה, כך שבסוף לא ממש הצלחתי להתחבר אליו. אבל קאסט באמת מאוד טוב, בעיקר ארנט ודרן. כמו כן, וויל ארנט הוא בוג'ק הורסמן לשעבר, ויש פה גם את השחקנית איימי סדאריס, שדיבבה את פרינסס קרולין. קצת התבאסתי שלא מצאו דרך להכניס לכאן את ארון פול כדי להשלים את האיחוד.
מת עלייך / Dead Giveaway – למרבה הצער, סיימתי את הפסטיבל עם הסרט הגרוע ביותר בו בפער. הפרמיס בגדול הוא על אישה שמתעוררת במיטה שלה לצידו של איש מת, בלי זיכרון של מה קרה בלילה הקודם. היא מתקשרת לחברה כדי שתעזור לה, ומשם המצב רק הולך ומסתבך. זה לא פרמיס רע, אבל כל העסק נראה ומרגיש כמו סרט סוף שנה א' של סטודנטים, כולל הקאסט, שנראים פחות כמו שחקנים מקצועיים ויותר כמו חברים של היוצרים. בקיצור, בזבוז זמן.
זהו להפעם, נתראה בפסטיבל הבא. עכשיו אעבור ללהשלים סרטים רגילים שיצאו בזמן שהיינו בפורטוגל.