באופן לא מפתיע וראוי, "הערת שוליים" גרף את רוב פרסי האופיר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, ויישלח לייצג את ישראל בתחרות על האוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. "הערת שוליים" קיבל תשעה פרסים בסך הכל; שתי קטגוריות המשחק הנשיות הלכו ל"אחותי היפה" – לאוולין הגואל וריימונד אמסלם; "בוקר טוב אדון פידלמן" קיבל פרס אחד בלבד – על המוזיקה.
רשימת הזוכים:
הסרט הטוב ביותר: "הערת שוליים"
במאי: יוסף סידר, "הערת שוליים"
שחקן: שלמה בראבא, "הערת שוליים"
שחקנית: אוולין הגואל, "אחותי היפה"
שחקן משנה: ליאור אשכנזי, "הערת שוליים"
שחקנית משנה: ריימונד אמסלם, "אחותי היפה"
תסריט: יוסף סידר, "הערת שוליים"
מוזיקה: אבי בללי, "בוקר טוב אדון פידלמן"
עריכה: "הערת שוליים"
פסקול: "הערת שוליים"
עיצוב אמנותי: "הערת שוליים"
עיצוב תלבושות: "ברקיע החמישי"
איפור: "כלבת"
סרט תיעודי: "הדירה"
הערה: שמו של הזוכה בפרס הצילום הושמט מהרשימה בטעות.
בנושע להימורים שלי, הלך לי די טוב: ניחשתי נכון 9 מתוך 15, כשהטעויות שלי היו בשחקן, שחקנית, צילום, סאונד, עיצוב אומנותי ותיעודי. מתוך 9 הפרסים שהוא קיבל, אני חושב של"הערת שוליים" הגיעו רק 7 מהם (פרסי הצילום והשחקן הראשי אמורים ללכת למישהו אחר, רק לא אליו).
מהטקס זכורים לי במיוחד הבדיחות הפתטיות בצורה מצחיקה של מושונוב, הנאום הארוך (12 דקות, זה לא שיא עולמי?) של בראבא ואת הפרצוף של לימור לבנת שהיה לה כשהיא שמעה את הנאמבר המוזיקלי של ציון ברוך.
אני בדעה הפוכה לחלוטין.
אני מאוד שמח שבראבא זכה, למי שמצוי בהיסטוריית התפקידים של בראבא ידוע ששקולניק מגיע כהלם מוחלט לכל הצופים.
אתה פשוט חושב שזה שחקן אחר לחלוטין עם תווי-פנים שמזכירים לפרקים את בראבא.
והנאום היה נפלא ברובו.
אמא שלי פעם אמרה שבראבא הוא כמו חצילים: או שאתה מת עליו, או שאתה לא יכול לסבול אותו. אני מת על חצילים. ועל בראבא.
ואגב, רוב קטעי הקישור היו מביכים נורא, אבל דווקא המחאה הקטנה של יובל מנדלסון הצחיקה אותי לאללה.
מי שמצוי בהיסטוריית התפקידים של בראבא
אמור לזכור בלי יותר מדי מאמץ שהתפקיד הקודם המשמעותי שלו בקולנוע היה ב"נישואים פיקטיביים" (סרט שהוא מעבר לאיזו הערת שוליים בתולדות הקולנוע המקומי) ושם הוא פחות או יותר עשה את אותה דמות "אוטיסטית" שהוא עושה ב"הערת שוליים" ( יש מצב ש"אני לא מורה, אני פילולוג" זה מין קריצה של סידר לזה שהדמות של בראבא ב"בנישואים פיקטיביים" היא מורה?), ככה שעניין ההלם שהליהוק של בראבא אמור לגרום הוא פחות חד משמעי.
אני מאוד לא מסכים.
זה שגם כאן וגם כאן הוא לא מתנהג באופן ההיסטרי האופייני לו, לא אומר שהוא עושה את אותה דמות ב"נישואין פיקטיביים".
שקולניק הוא דמות עם אופי חברתי שונה ומשבר אחר לגמרי מזה של אלדד מ"נישואין".
התכוונתי שלבאבא לא הגיע לזכות בקטגוריות השחקן *ראשי*.
אומנם בתכלס יש לסרט הזה 2 דמויות ראשיות, אבל אם האקדמיה כבר החליטה לפצל את לשחקן אחד פר קטגוריה, בראבא היה צריך להיות בשחקן משנה, פשוט בגלל שזמן המסך קצר בהרבה מזה של אשכנזי. אבל אל תבין אותי לא נכון, שניהם שיחקו מצוין.
שאלה
מה זה "עיצוב אמנותי" וכיצד הוא שונה מעיצוב תלבושות?
אני לא יודע
אבל אין הבדל בין פרופס (ע"ע פונטים בביקורת על הערת שוליים) ותפאורה לתלבושות?
יש כמובן הבדל
אבל התחושה שלי היא ש"עיצוב אמנותי" יכלול המון דברים שונים באופיים, ולכן השאלה היא למה דווקא תלבושות קיבלו קטגוריה משלהם (אולי כי בכל סרט יש תלבושות, בניגוד לקטגוריות אחרות של אביזרים?)
"עיצוב אמנותי" הוא באמת שם יותר מדי כללי
אבל מה שעשה זה שזכה על העיצוב האמנותי של "הערת שוליים" זה את עיצוב התפאורה של הסרט:
http://www.xnet.co.il/design/articles/0,14563,L-3084132,00.html
כרגיל, טקס לא אכיל
אומנם לא הגיע לשפלים של הטקס של השנה שעברה שהתקינו לנו החבר'ה ברוממה, אבל עדיין – לא צפי. השידור נמשך פחות משעתיים ורבע אבל הרגיש הרבה יותר. לא להאמין שאותה חברה מפיקה את הטקס כבר עשור וחצי.
צביקה פיק.
למעט הנאום של הגואל לא היה שום דבר מרגש. אפילו רגעים טעוני רגש, כמו פרס מפעל חיים והזכייה של בראבא, נמרחו עד לאין שיעור והשאירו טעם חמוץ למרות רגעים קטנים-גדולים (איז'ו שני מעלה זכרונות מצילומי "עזית") בתוכם. מתישהו בעתיד צריך לבטל את הפרס למפעל חיים, או לפחות לחלק אותו אחת לכמה שנים. לא נשאר כבר מאיפה לגרד זוכים.
צביקה פיק.
הדיאלוגים העבשים בין מגישי הפרסים הם בדרך כל אחד הדברים המיותרים, המביכים ודורשי המיוט בטקס. דנה פרידר ויובל מנדלסון לבית "חתולים על סירת פדלים" ניסו ללכת על משהו קצת פחות חבוט מהפינג-פונגים הקלישאתיים. איכשהו, הביצוע היה מביך שבעתיים.
צביקה פיק.
אפשר להגיד מה שרוצים על התנהלות האקדמיה בנוגע לטקס, אבל בכל מה שנוגע לזוכים קשה להצביע על פספוס כלשהו. מה שהגיע הגיע למי שצריך היה להגיע. החל ממה שכן נתנו ל"הערת שוליים" (העריכה בסרט היא אחת הזכיות המוצדקות בתולדות הטקס, רמה אחת מעל כמעט כל דבר שנראה פה לפניו), מה שלא נתנו ל"הערת שוליים" (המוסיקה בסרט לגמרי אחד המעצבנים אבר) וכלה בזכיות מוצדקות של סרטים עם מועמדיות בודדות ("כלבת"!!!).
צביקה פיק.
לשנה הבאה, על הריסות אופיר הישן, במקום טוב יתר?
ועוד דבר אחרון,
צביקה פיק?
הבנתי מאמא שלי, שהיא פעילה במאהל חיפה
שהם הפגינו מול הטקס…
אני מבין שזה לא קיבל סיקור תקשורתי בכלל, וחבל.
מעניין
למה הם הפגינו דווקא מול הטקס -האם הם נגד תעשיית הקולנוע (שחלקים ממנה מאוד פעילים במחאה החברתית, לפחות בתל אביב) נגד לימור לבנת או סתם כי הם חשבו שהטקס הזה מעניין?
נגד ראש העיר, שכמובן היה נוכח באירוע
(ל"ת)
הטקס בטח התקיים באודיטוריום חיפה,
שבדיוק מולו נמצא מאהל המחאה הראשי של העיר. ו… טוב, אתה יודע, סיבה למסיבה.
לא... הוא התקיים בקריגר
(ל"ת)
כותרת האתר קצת מבלבלת היום
נראה כאילו כתוב שם "לא" במקום ל-א.
תודה שהפנית את תשומת לבי לזה
אהבתי (-:
סליחה על הניטפוק, אבל זה צריך להיות לא'
בעברית מסמנים קיצור בעזרת גרש (') לקיצור של מילה בודדת, כמו כאן, או גרשיים (") לקיצור של כמה מילים (ראשי תיבות), ולא בעזרת נקודה. זה גם יהפוך זאת ליותר קריא.
אם כבר בהערות שוליים עסקינן.
זה לחלוטין לא מעניין אותי, אבל אני מרגיש רע לגבי זה...
(ל"ת)
חבל שהרשימה כל כך אחידה
(ל"ת)
לא מפתיע במיוחד.
רוב הזכיות היו די ברורות, ממש כמו לפני כמה ימים באמי.
משהו שמטריד אותי בסקס הזה וגם בטקסים קודמים
די ברור שבמאי טוב משפיע לטובה על כל האלמנטים האחרים של סרט. בכל זאת, ברוב הקטגוריות אפשר ללנסות ולהפריד את ההשפעה של הבמאי ולתת פרס לאנשים שסביבו (למרות שגם בקטגוריית המשחק, למשל, קשה לדעת עד כמה ההדרכה של הבמאי הייתה משמעותית בהשפעה על תצוגת המשחק). אבל איך, למשל, מפרידים בין התפקיד של הצלם מזה של הבמאי כשמסתכלים על התוצאה הסופית? הרי הבמאי חייב להיות מעורב בכמעט בכל פרט ופרט בהחלטות כמו זווית צילום ובחירת טכניקת הצילום. איך אפשר לדעת איפה נגמר הבמאי ומתחיל הצלם (כנ"ל, למשל, לגבי העורך)?
קודם כל, אהבתי את הטעות שבכותרת.
ובקשר לשאלתך, אני חושב שהבמאי הוא זה שמורה מה לעשות, אבל הצלם הוא זה שעושה את זה בפועל. סציטנת הקרב בשוט אחד ב"הילדים של מחר" היה אומנם של הבמאי אלפונסו קוארון, אבל האיש שביצע זאת. היה עמנואל לובצקי. כלומר, אם היו מביאים לתפקיד הצלם איזה סטודנט שנה ראשונה לקולנוע עם אפילפסיה, עבודת הצילום שלו בטח הייתה די עלובה, כי אין לו את הידיים והכתפיים המדהימות של לובצקי. אז אומנם הבמאי כתיב, אבל הצלם עושה. בערך כמו ארכיטקט ובנאי.
חחחחח.... רק עכשיו שמתי לב לטעות
ברור שצלם מתחיל או חובבן לא יכל להגיע להישגים של הצילום ב"הערת שוליים". אבל בסרט הבמאי הוא לא רק הארכיטקט, אלא גם המפקח על הביצוע. והעמדת מצלמה היא חלק כל כך משמעותי בבימוי, שקשה לי לחשוב איך מפרידים את הפעולה הזאת מתפקיד הבמאי.
ההישג של סידר בסרט המצויין הזה אדיר, כיוון שלפחות בעיני, עם כל הסרטים המעולים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות, זה הראשון שממש מישר קו עם היצירה ההוליוודית העכשווית. לפניו היו עוד סרטים שבוימו ושוחקו מצויין (נניח, ביקור התזמורת), אבל בכל זאת נראו דלי תקציב ביחס להוליווד. ברור שההישג הזה הוא קודם כל של סידר, וכל מי שסביבו נהנה ממנו (כולל, למשל, בראבא, שהבניה הנכונה של הסצינות שלו תרמה לרושם של תצוגת המשחק שלו).
הילדים של מחר הוא אולי יוצא דופן, כיוון שטכניקת הצילום של הסצינה הזו (אחת האהובות על בכל הזמנים) כל כך יחודית, שברור שגם מי שאחראי על הצילום הביא משהו יוצא דופן מעצמו. חבל שהאוסקר נשלל ממנו לטובת המבוך של פאן, האדיר בפני עצמו, אבל שלא הביא משהו כל כך יחודי בתחום הזה.
לחיי הארכיון
לינק מאתמול לכתבה אחרת, בעניין אחר, הובילה אותי לכאן:
http://www.fisheye.co.il/%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%A1%D7%A7-%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A3/?comNum=64249#li-comment-64249
כאילו במיוחד בשבילך.
מצב הקולנוע הישראלי
אבנר שביט בוואלה ויאיר רוה פרסמו בסופ"ש רשימות שמנסות להסביר מדוע יש בכל שנה רק סרט ישראלי אחד או שניים שזוכים להצלחה. המסקנות העיקריות של שניהם היא שהקולנוע הישראלי פונה לחתך אוכלוסיה מאד מסוים ואין גיוון בעשייה, ושנראה שכל המעורבים – היוצרים והתעשייה – מעריכים יותר עשייה אישית קשה וכואבת על קראוד-פליזרים.
עם או בלי קשר, משה איבגי התראיין בסוף השבוע לישראל היום, ודיבר בין השאר על כישלון סרטו 'וביום השלישי':
"מה חשבת על הסרט?", הוא מתעניין. "הסרט גרם לי לצאת ממנו עם מועקה שליוותה אותי במשך יומיים", אני משתף, והוא כולו זורח. "זאת בדיוק התחושה שרציתי שתלווה את הקהל", הוא מעווה את פניו, "אני לא מבין למה הקהל לא התחבר לזה".
אבנר שביט מאשים את הקהל.
ולהאשים את הקהל זה דבר מטופש למדי. אם יתנו לקהל את מה שהקהל רוצה, הקהל יצרוך את זה בשמחה.
מצד שני, הוא כותב ברצינות גמורה את הטענה הבאה – "…הראשון שבהם הציג את מוקי בתפקיד הראשי והשני את אנחל בונני, אבל גם הנוכחות של הכוכבים לא עזרה להם."
ובכן, ארר, אני לא בטוח שאני יכול לנסח משהו קוהרנטי בדבר המשפט המצוטט.
לא שאני מסכים עם הטקסט במאה אחוז
אבל להיטפל לעובדה שהוא קרא לבונני ומוקי "כוכבים" זאת קטנוניות לשמה והתעלמות בוטה מהנקודה, במיוחד כשפסקה אחת אח"כ הוא מציין שגם סרטים שכוכבים אמיתיים (כמו שכטר, דנקר ונינט) הובילו נכשלו בקופות.
הם בדיוק באותה קטגוריה.
ידוענים יפים.
אולי זה מה שאתה רוצה לראות בקולנוע שלך, אולי אתה חושב שזה מה שהקהל בארץ רוצה לראות בקולנוע שלו, אבל אם כך – הסבירות שאתה צודק נמוכה למדי. כי הרי אם זה היה מה שהקהל רוצה, אולי היו אנשים באמת מגיעים לסרטים הללו?
או שאולי, רק אולי, אנשים בארץ מעוניינים בקולנוע טוב, אבל לא בקולנוע ארט-האוס? אולי אנשים רוצים שהסרטים יעניינו אותם, והכוכבנים שמעניינים ילדות בנות חמש-עשרה לא באמת נכללים בהגדרה הזאת?
1. הם אולי באותה קטגוריה אבל הם ממש לא באותה ליגה.
בעוד שסרט בכיכובם של של נינט/דנקר/שכטר עשוי לזכות לכותרות* כבר עוד לפני הטריילר, כי זה עשוי לעניין ולמשוך כמות רבה יותר של קהל (גם כקוראים של הידיעה וגם כצופים של הסרט בעתיד), קרוב לודאי שסרט בכיכובם של השניים האחרים יזכה (וזכה) פה (כנראה בצדק) להתעלמות גורפת גם לאחר צאתו לאקרנים, אלא אם כן הסרט יכיל איכויות מסוימות.
2. זה לא מה שאני רוצה לראות או מה שאני חושב שהקהל בארץ רוצה לראות, זה מה שהאנשים מאחורי הסרט חושבים ש(חלק לא קטן מ)הקהל בארץ רוצה לראות בקולנוע שלו. במציאות שבה מוסיקאי (בוטנר) מחליף זמר מקצועי (צברי) ב, נו, דנקר רגע לפני שלב ההקלטות של הפרויקט המוסיקלי שלו וזוכה להצלחה עצומה למרות שדנקר לא שיחרר ולו סינגל אחד לפני כן ולמרות שמוסיקה זאת לא הסביבה הטבעית שלו, כן, זה נראה לי הגיוני שגם ילהקו את הנ"ל ושכמותו לתפקידים ראשיים על מנת למשוך קהל, במיוחד כשמשחק הוא משהו יותר טבעי אצלם ובמיוחד אם הם גם מפגינים איכויות משחק (גם דנקר וגם שכטר זכו למועמדות אישית באופיר על הסרטים שמצוינים בכתבה, לא שזה אומר הרבה). למה הסרטים הללו והרבה אחרים נכשלו זאת כבר שאלה אחרת ומורכבת יותר. מספיק לתת מבט על התוכניות והסדרות המתוסרטות *הכי* מצליחות על המסך הקטן בארץ בשנה-שנתיים-שלוש האחרונות ('הבורר', 'עספור', 'רמזור') בשביל להבין שהצלחה של מוצר היא לא בהכרח תלוית איכות בארץ. אגב, גם סרטי ארט האוס יכולים למגנט כמות מאסיבית של קהל (גם 'שבעה' וגם 'ביקור התזמורת' הביאו מעל למאתיים אלף צופים כל אחד, שזה פחות או יותר כמו 'הערת שוליים').
*http://www.fisheye.co.il/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%98-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94/
http://www.fisheye.co.il/%D7%A9%D7%9B%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94/
כל זה טוב ויפה, אבל לא קשור לטיעון המטופש שהוצג.
הטיעון היה, להזכירך, "הקהל לא בסדר, כי הוא לא הולך לראות סרטים למרות שיש בהם דוגמנים".
אני חושש שה"הקהל לא בסדר, כי הוא לא הולך לראות סרטים
שיש בהם דוגמנים" זאת פרשנות מצירה לטיעון קצת יותר כללי. הוא מציין שהסרטים הנ"ל (לפחות ארבעה מהחמישה) היו סוג של נסיון לצאת מהשגרה המאוסה (בין היתר גם על הקהל) של העשייה הקולנועית הבנאלית בארץ ע"י חתירה לז'אנרים שהם די מתים פה תוך כדי שהם משלבים בתוכם פרצופים אטרקטיביים שמשחק הוא לא משהו זר לאף אחד מהם. אפשר לבוא אליו בטענות על כך שהוא לא חושב לתרץ את הכשלון באיכות הסרטים, אבל לקרוא לזה טיעון מטופש בגלל שהוא מופתע מזה שהקל הפתיע אותו?
צר לי על שלא הייתי ברור.
הטיעון אינו מטופש כי הקהל הפתיע. הטיעון מטופש כי לחשוב מלכתחילה שכל מה שצריך בסרט כדי שיבוא קהל זה כמה שחקנים מצודדים (או מוקי), זה דבר מטופש לחשוב.
ושוב אגיד את מה שפתחתי בו – הקהל ילך לראות סרטים שהוא רוצה לראות. עובדה, אותו קהל הולך לראות סרטים אחרים. האם באותם סרטים אחרים כל מה שיש זה כמה דוגמנים ויוצאי תוכניות ריאליטי? אני בספק אם היה ולו סרט אחד שזה כל מה שהיה בו, ובכל זאת הוא הצליח. יש לך דוגמאות נגדיות?
'ימים של אהבה'
למרות כל הקטילות ולמרות שאין יותר מדי אנשים שיערערו על גריעותו הביא משהו כמו 60 אלף צופים. עדיין לא להיט אבל הרבה הרבה יותר ממה שהיו צופים בסרט אם לא היתה מופיעה בו "שחקנית" שהסרט נתפר עבורה.
לא תלויות איכות?
הצלחה של מוצר היא דבר מורכב.. לא, רגע, לא רק "מורכב": הצלחה של מוצר היא דבר בלתי-פציח. אם הייתה נוסחת קסם, כולם כבר היו משתמשים בה.
אבל לומר ש'הבורר', 'עספור' ו'רמזור' הן סדרות לא איכותיות, ולרמוז שהן מצליחות רק בגלל הפרצופים המפורסמים בהן, זה כבר מרגיז. הן מצליחות כי הן תופסות נתחים בהוויה הישראלית, ומעוד מגוון סיבות שאין לי שמץ של מושג מה הן. כמו שקיפוד כתב, דברים מצליחים כי יש להם קהל. למה יש להם קהל זו כבר שאלה אחרת.
אה, יש בסך הכל שלושה גורמים שיכולים להבטיח הצלחה ליצירה
הבעיה היא שאף אחד לא יודע מה הם.
לא יודע איפה לכתוב את הנטיפוק הזה, אז אני אנסה פה
השימוש בשם המקוצר א. שקולניק, יכול להיות בעייתי אם משתמשים בל' לציון שייכות לפניו. "ברכות לא. שקולניק", נשמע כמו משהו שבוראט היה אומר, ולקח לי כמה שניות להבין את זה.
ועכשיו אני רואה שהתלוננו על זה לפניו ולא שמתי לב לזה
תרגישו חופשי למחוק את ההודעה הזו, אם תרצו.
שמעו שהערת שוליים זה לא כזה משהו
שירגעו שם באקדמיה, הערת שוליים הוא סרט טוב, מאוד טוב, אבל גדוש בבעיות, בין אם בעיות בתסריט ובין עם בעיות עריכה וחוץ מזה, הסרט בוקר טוב אדון פידלמן לא קיבל את הכבוד הראוי לו, סרט פשוט מעולה, לדעתי יותר טוב מהערת שוליים. יש גבול כמה פרסים אפשר לתת לסרט במיוחד שהוא לא כל כך יותר טוב משאר הסרטים