ביקורת: מחילה

"מחילה" הוא, ואני מצטער לערב ככה פוליטיקה, בחירות 2019 – סבב ב' של צמד היוצרים חנן סביון וגיא עמיר. עוד סרט פשע (לייט) על שני פושעים (אבל עם לב זהב) שמסתבכים עם מאפיונר (בלי לב שכזה) כאשר במקביל, לשתי הדמויות יש סיפורים משפחתיים קורעי לב (או, לפחות, בפוטנציה), בשניהם המצב הבטחוני משפיע על הסרט אבל בצורה עקיפה ביותר ושניהם סרטים עם שם שהוא בעל 5 אותיות ומתחיל ב"מ'". ובכל זאת, יש קצת הבדלים – נראה שסביון ועמיר באו לשפץ קצת את החלקים שלא עבדו להם ב"מכתוב" ולנסות ליצור גרסה משופרת. אבל, כמו הבחירות שעברנו עכשיו בספטמבר, למרות שיש לא מעט דברים שהשתנו – חלק לטובה, וחלק לא – קשה להשתחרר מהתחושה שאנחנו בעצם עדיין באותה טריטוריה מהפעם הקודמת.

העלילה הפעם היא על פורץ כספות (שאול, בגילום גיא עמיר) והשותף הטמבל שלו (ניסן, בגילום חנן סביון) שמנסים לשדוד את הדואר המקומי. אבל מכיוון שהשותף הטמבל שלו הוא טמבל, שאול נתפס והולך לכלא וניסן נעלם. שלוש שנים לאחר מכן, שאול יוצא מהכלא וניסן מחכה לו בחוץ – ועכשיו במקום סתם טמבל, הוא טמבל שחזר בתשובה ומאוד חשוב לו ששאול יסלח לו על כך שהוא דפק אותו לחלוטין, כי הימים הם הימים שלפני יום הכיפורים וניסן לא רוצה שהחטא שלו כלפי שאול ירבוץ על כתפיו. כמו כן: הבת של שאול צריכה מלא כסף כדי להירשם לאקדמיה יוקרתית לריקוד שבה תוכל להגשים את חלומה. כמו כן: אלון אבוטבול הוא מאפיונר שמחפש את שאול. כמו כן: שירי מימון, אלמנה דתייה, כועסת על ניסן שנעלם לה באמצע החיים. כמו כן: כל העלילה מתרחשת בישובי עוטף עזה, אז מלא "צבע אדום". אם אתם מצפים שמשהו במהלך העלילה יפתיע אתכם, אתם בסרט הלא נכון.

אז הנה מה שיש ל"מחילה" להציע לכם: סיפור אחד מהודק (בסך הכל), במקום ריבוי תתי העלילות שהיו קשורות בצורה עקיפה לסיפור אחד מרכזי; אפיון מדויק יותר למערכת היחסים בין סביון ועמיר (במקום "ההוא" ו"אה, גם הוא" שהיה ב"מכתוב"); תשובה די ניצחת לטענת ה"למה לא עושים פה סרטים ימנים" – לא שהסרט הוא תשדיר בחירות, אבל כאשר אחת מהדמויות מציעה לשטח את עזה כפתרון לבעיית הקטיושות או מביעה את הדעה ש"הערבים הם חיות אדם", הסרט לא ממש טורח לתת קונטרה לשאלה הזאת בדמות "לא, מה פתאום". אם לסביון ועמיר יש סנטימנטים שמאלנים, קשה למצוא אותם והפעם הם קצת יותר נועזים (אם כי עדיין עדינים מאוד) בנושא מאשר ב"מכתוב"; שלוש-ארבע סצנות קומיות מוצלחות במקום רק אחת; שיפור די ניכר בגזרת הבימוי, שגם אם הוא לא תמיד מהודק נורא, בהחלט משתדל קצת יותר מהגישה שהייתה ב"מכתוב"; ו-אוקיי, אני אולי זה פשוט אני אבל בשיא הרגשי של הסרט באמת קצת התרגשתי, עד כמה שזה היה מגושם וצפוי מראש.

ותראו, כמו ב"מכתוב", גם כאן סביון ועמיר מנסים את כוחם בבדיחות ועלילות שכל מפיק הוליוודי היה מעיף מכל המדרגות. בדיחת ה"טוב, זה לא יכול להיות יותר גרוע", למשל, זוכה כאן לקאמבק (עם עדכון, ובכל זאת) כאשר חשבנו שנפטרנו ממנה אי שם בסרטי האנימציה של סוף שנות התשעים. וגם כאן הם צועדים על איזשהו קו בין מציאות לצחוקים, כאשר במהלך הסרט מתרחשים כמה וכמה דברים לא מוסברים. כנראה שאשתו של שאול, למשל, לא ביקרה אותו בכלא אפילו פעם אחת בלי אף הסבר שניתן להתנהגות התמוהה הזאת. כמו כן, אפשרי שהסרט הוא סרט אוריג'ין ל"בלתי שביר" הישראלי כי לפי החישובים שלי, הדמות של שאול אמורה הייתה למות איזה שמונה פעמים.

למרות שזה קצת יותר מעודן מ"הא הא הוא לבוש בבגדי אישה", גם כאן סביון ועמיר משתעשעים על "גברים שמפגינים סימני נשיות" ו"חחח אונס בכלא". להגנתם, זה הרבה יותר טוב ממה שהלך ב"מכתוב", שהוציא מהבוידעם בדיחות משנות התשעים. כאן נראה שהתקדמנו ואנחנו איפשהו ב2004-2005 בכל הנוגע לתחום.

בעיה נוספת היא הליהוק. לא כולו, אבל יש חלקים שבהם המשחק פשוט חורק בצורה לא סבירה. הבימוי של סביון ועמיר אולי חילץ קצת יותר מנוף ויזואלי מאשר בסרטם הקודם, אבל לא פעם עבודת השחקנים היא עדיין נקודת תורפה. נגיד זאת כך, מי שלא בא מיומן מהבית, הלך לאיבוד – וגם כמה מהשחקנים המנוסים לא תמיד הצליחו לגרום לשורות שלהם לעבוד.

עוד דבר שצריך שיפור, למרות שהשתפר באופן ניכר מהפעם הקודמת, הוא ההומור. בסיבוב השני הקולנועי שלי איתם, הכימיה בין סביון ועמיר קצת יותר ברורה לי, אבל עדיין זקוקה ליד עורך מיומנת שתצליח לגרום לבדיחות לקפוץ ולזוז בצורה שתעבוד, כיוון שכרגע רובן נופלות. ברגעים הגדולים של הסרט, הקהל צחק. בדיאלוגים, לעומת זאת, גם כשהם ניסו להיות מצחיקים משהו לא לחלוטין עבד.

אבל עם כמה שאפשר להתפלפל על ההבדלים, "מחילה" הוא פשוט קצת יותר מדי "מכתוב – מועד ב'". לקהל שמצפה לעליית מדרגה רצינית אחרי "מכתוב" מצפה אכזבה, לקהל שכבר מ"מכתוב" חטף כאב ראש אין מה לחפש כאן ולקהל שאהב את "מכתוב", או אהב אותו מספיק כדי לתת לו צ'אנס שני – בהחלט מצפה חוויה נעימה.

מבחינתי, בסך הכל, "מחילה" הוא צעד בכיוון הנכון. בניגוד למה שהתרגלנו, לוקח לא מעט זמן להשתפשף עד שמוצאים את הטון הקומי הנכון והמושלם, ונראה שסביון ועמיר מספיק צנועים בשביל לדעת שהם עוד מחפשים אותו ומשתדלים לשפר, ולא לקפוא על השמרים. אני מאמין שעם עוד כמה סרטים הם יוכלו להפציץ עם סרטי קומדיה אדירים. עד אז, בהחלט מדובר בשעתיים חביבות בקולנוע.