ביקורת מתגלגלת: המוסד, עונה 3

נו, ספויילרים וזה.

פרק 1 – שיר לסופו של הכל

בעונות הקודמות של "המוסד":

במשך עשרות שנים, יצירת המדע הבדיוני הקלאסית של אסימוב נחשבה לסיפור שלא ניתן להעביר למסך. בשנת 2021, אולפני אפל הצליחו לעשות את מה שחשבו לבלתי אפשרי, ולהפוך את הספרים לסדרת טלוויזיה, כזו שבה כל עונה תלווה התפתחות ופתרון של משבר סלדון אחד. אפל הצליחה לעשות זאת בעזרת היכולת הסודית שלה – המון, המון כסף, שנשפך על מנת להפוך את הסדרה לאחת מסדרות המדע הבדיוני היפהפיות ביותר על המסך, עם עולמות וטכנולוגיות מפורטות ורעיונות שאסימוב לא יכול היה לחשוב עליהם.

אך אויה, לכל דבר יש מחיר, ועם יציאת הסדרה להפצה, התגלה כי העושר הרעיוני שלה הגיע על חשבון התעלמות כמעט מוחלטת מהעלילות, הדמויות והמקומות של חומר המקור. מבקר קולנוע וטלוויזיה נרגן נשלף מגמלאות על מנת לצפות בפרקי הסדרה ולמרוט מחדש את ציצות ראשו על השינויים מהמקור. ואז הוא גם קרא מחדש את חומר המקור וגילה שבתכל'ס גם שם מפריעים לו דברים מאד דומים, רק שבספרים הם היו בסאבטקסט ובסדרה הם מוצגים בווייס-אובר בולט בתחילת כל פרק.

וכך אנחנו מגיעים לסוף העונה השנייה. המבקר מבין שלכל מה שהטריד אותו במהלך העונה יש סוג של פתרון מוצלח, וכל מה שהוא צריך זה לשכוח את הפתרונות שהוא מכיר ולהתמסר לעלילות לא נודעות, בסדרה שנושאת את שם היצירה שהוא אוהב אבל הקשר ביניהן הוא על פני השטח בלבד.

ואז הגיע פרק פתיחת העונה השלישית, והעלילה מתחילה פתאום להיבנות… כמו בספר. אותם מקומות, אותן דילמות, אותם קלפים שמונחים על השולחן בתחילת הסיפור. לא יכול להיות, נכון? זה לא שהעונה השלישית פתאום תהפוך להיות עיבוד מדויק לספר, בגבולות השינויים שכבר קיימים בעולם?

פרק פתיחת העונה לא עושה הרבה מעבר להצגת העולם והדמויות החדשות, 152 שנים לאחר סוף העונה הקודמת. יש לו הרבה מה להציג – בסך הכל שתי דמויות ממנו – סלדון המלאכותי ודמרזל – נכחו בעלילות העונה הקודמת, ושתי האחרות (גייל וסלדון האנושי) יצטרפו רק בפרק הבא. הקליאונים הם אמנם אותם שחקנים, אבל הדמויות שלהם חדשות לגמרי, כך שיש לנו מספיק סיבה להתמקד עליהם כדמויות חדשות.

הפרק הראשון מתפרס על הרבה מאוד דמויות ומקומות, ולמעט הקליאונים דרכיהן עדיין לא מצטלבות. אלו המאפיינים החשובים שצריך לדעת עד עכשיו:

• האח ערב מפחד ממותו הקרוב, ומגלה שלא כל הקליאונים הלכו למותם בשלווה.
• האח יום הוא בטלן ללא חולצה שמעביר את ימיו בהחזרת חיות נכחדות לחיים.
• האח בוקר הוא אשף פוליטי שמשחק בפוליטיקה של המועצה הגלקטית, הגוף שכנראה באמת שולט על האימפריה המתפוררת.
• דמרזל, שלא צריך להסתיר מאיתנו יותר שהיא רובוטית, מתייחסת סוף סוף לארבעת חוקי הרובוטיקה.
• טרמינוס הושמד בסוף העונה הקודמת, והיום המוסד פועל מניו-טרמינוס, כוכב לכת נוח הרבה יותר שאפשר למוסד להתנוון למונרכיה.
• בתוך המוסד יש סיעה מורדת בשם נסיכי הסחר, שמקום מושבה על כוכב לכת שבו יש חמישים מעלות בצל ומאתיים בשמש (לא ככה עובד צל, אבל זה לא פרק של המוסד בלי שתהיה לי תלונה כזאת). הפרק מציג את העולם ואז עוצר להציג מרדף אופנועים נגד הזמן שמראה שוב להיכן הולך התקציב.
• דמות חדשה שהיא לא בדיוק דוקטור בשיר ולא בדיוק התובע שתבע את סלדון בפרק הראשון מדברת עם מודל-השפה-סלדון ואנחנו מגלים שאנחנו עומדים בפני משבר סלדון שלישי. מעניין אם הוא קשור לנסיכי הסחר.

ועוד משהו אחד. אחרי עונה שלמה שבה גייל עושה לנו טיזינג, אנחנו פוגשים לראשונה את דמותו (שעברה ליהוק מחדש) של הפרד. והיא – בסדר כזה? יש לו את היכולת לגרום לאנשים לבצע את כל רצונותיו, גם אם רצונותיו הם מרחץ דמים. הוא אמנם קורא לזה "דחיפה קלה" ו"שתילת רעיונות" (ככה הוא תואר בספרים), אבל בפועל הוא הולך בדרכיהן של דמויות מוכרות כמו קילגרייב ופריצ'ר ופשוט מפעיל אנשים כמו בובות. אני מקווה שהוא יהיה קצת יותר מתוחכם בהמשך.

לקראת סוף הפרק, דמרזל מציגה לקליאונים בעיה בתחזית הפסיכוהיסטורית: היא נגמרת בעוד ארבעה חודשים ואי אפשר לדעת מה יהיה אחר כך. באופן אירוני, זאת הייתה ההרגשה שלי בשתי העונות הקודמות של המוסד – הכרתי את הסיפור, אבל פעם אחרי פעם הסדרה לקחה כיוון שונה שלא הסתדר ובסוף הגיע פתרון שלא הייתי מוכן אליו. אבל על סמך הפרק הזה, אני מרגיש שאני יודע לאן הולכת העלילה. כמעט כל הקלפים שהונחו על השולחן בפרק הזה מתאימים לעלילה שאני מכיר. אבל העונות הקודמות לימדו אותי שלא לסמוך על הסיפור שנכתב מראש, ותמיד יש הפתעות באמצע.

אחרי השבוע הבא אולי אדע יותר.

הערה לא קשורה: במהלך הפרק, הדוקטור הטוב שואל את הדוקטור הפחות טוב למה הוא נתן את כל סודות הפסיכוהיסטוריה ליריבה הגדולה שלו, דמרזל. בלי קשר לסיבה שבתוך הסדרה, הסיבה החיצונית מאד ברורה – בסיפור המקורי, בשלב הזה האימפריה כבר קרסה כמעט לגמרי. מכיוון שהדמויות של דמרזל והקליאונים הן כאלו שנבנו על מנת להופיע בכל הסדרה, צריך לשמור על האימפריה בחיים – וקצת ספוילרים בהחלט יעזרו לדמרזל להאט את הנפילה. בסופו של דבר כל מה שישאיר את לי פייס על המסך זה טוב.

פינת הרפרנס האסימובי השבועי: מיקוגן, המגזר בטראנטור שבו מייצרים את השמרים הכי טעימים.

פרק 2 – צללים במתמטיקה

לאחר שבפרק הראשון של העונה המוסד הניחה על הלוח את רוב הכלים, נשאר עוד חלק משמעותי אחד – ובחצי הראשון של הפרק השני אנחנו מקבלים השלמות על המוסד האחר (בשבילי זה התרגום הקאנוני לשם "המוסד השני", ואפילו הפרד לא יכול לשכנע אותי אחרת).

למוסד האחר יש שתי מטרות:

האחת, היא להיות כוכב של פסיכוהיסטוריונים, גורם שמשחק בכל רחבי הגלקסיה כדי לשמור את תוכנית סלדון בכיוון הנכון. כבר אמרתי בעבר שלא ככה מכרו לי את הפסיכוהיסטוריה בפרזנטציה המקורית, אבל סלדון מתלונן כל פרק שני שגייל גם ככה דפקה לו את התוכניות המקוריות אז נסתדר.

המטרה השנייה של המוסד האחר, בתור עולם של מנטליים, היא להתכונן לבואו של המנטלי המרושע מכולם, הפרד. עד כמה עמוק הפחד של גייל מהפרד, ועד כמה הצורך לעצור אותו מניע את פעילות המוסד האחר אפשר ללמוד מההפתעה שסוגרת את הפרק – אחד הסוכנים של גייל נגד הפרד הוא האח בוקר בעצמו. זה שהמוסד אמור לנצח במשבר הקרוב, כן? כנראה שיש דברים חשובים יותר מהפסיכוהיסטוריה.

הפרק נפתח בהיסטוריה המקוצרת של המוסד האחר. גייל וסלדון, שהם בערך שני האנשים היחידים ביקום שיודעים לנהל את הפסיכוהיסטוריה, נמצאים בתרדמת רוב השנה ומתעוררים לישיבת דירקטוריון שנתית שבה הם רואים מה השתנה בגלקסיה, נותנים הנחיות לשאר השנה ואז חוזרים לישון. רק שזה לא עובד. כנראה שבאמת רק שני אנשים יכולים לתפעל את כל הגלקסיה מרחוק, וסלדון מחליט להישאר ער ולהנחות את המוסד האחר בזמן אמת. ובינתיים הוא נותן לגייל קצת יותר זמן לישון, עד שמגיע הזמן להחליף אותו.

האם זה אמור להשפיע עלי כצופה, לראות את סלדון באיפור זקנה כבד? אולי כן, אבל זה הרי סלדון שכבר מת פעם אחת והוחזר לחיים (בלי כל הסבר), אז מה אם אומרים לו שזה היה חד פעמי. אז מה אם במקום תחייה הוא יקבל דחייה. ייתכן שהשער שדרכו הוא עבר בלי להיפרד מגייל היה בכלל לקליפורניה של שנת 2015, שבה הוא יעבור את ניתוח ההצערה שעבר אמט בראון ויורידו לו שלושים שנה מהחיים. אבל גייל חושבת שהיא נשארה לבד וכל משא העתיד על כתפיה. שמונה משברי סלדון, שמונה עונות, וספינת חלל ענקית מיושנת אחת.

פריט מידע אחד חשוב שאנחנו לומדים – משבר סלדון השלישי והפרד הם לא אותו דבר. המשבר מתקדם בקצב שלו, אבל הפרד שבר את הפסיכוהיסטוריה. איך זה ישפיע על סלדון שבטרמינוס? פרקים יגידו.

מה קורה בשאר היקום, זה שהוא לא המוסד האחר והתוכנית נגד הפרד, אתם שואלים?

על גבי טראנטור, אנחנו לומדים להכיר עוד קצת את הקליאונים שילוו אותנו העונה. האח בוקר, חוץ מהיותו סוכן כפול, מתכונן לעלייתו לתפקיד, במקום האח יום. האח יום, שונה מכל מה שראינו מהקליאונים בעבר, הוא ניהיליסט מסומם עם כרס וללא חולצה, ורק כוסית של רוסי לבן חסרה לו ביד. זה קליאון אחר, יותר חברותי, מהמר ומתבדח עם החיילים שלו. האח ערב? בקשתו להארכת זמן מדמרזל נדחית, אבל זה לא משנה כי הוא בנה כוכב מוות ומתכוון להוריש אותו לאח בוקר. אבל זה לא לשימוש, נכון? אין סיכוי שכוכב מוות של האימפריה בפרק השני לא יהיה מעורב באיזה קרב חלל עם ספינת חלל של המוסד, זה יותר מדי אקדחים שמוצגים בפרק השני.

עד עכשיו הקליאונים היו האתנחתא העלילתית – הם היו אחראים לסיפורים שלא קשורים לפסיכוהיסטוריה. נראה מה יהיו התוכניות עבורם העונה.

במוקד השלישי של הפרק, על גבי כוכב הפרד קלגאן, אנחנו פוגשים שתי דמויות חדשות – יורש עשיר ואשתו הטרייה, קצה השרשרת הגנטית מהובר מאלו של העונה הקודמת והגרסה של העתיד לאינפלואנסרים, שמחים ומאושרים כאילו הם לא הולכים להיות מעורבים במזימה כלל גלקטית לקביעת עתידו של המין האנושי. הם אפילו לא מפחדים מהפרד.

גם אני לא מאוד מפחד מהפרד. כן, הוא גרם לילדה קטנה לירות בעצמה, אבל את זה הוא כבר הראה בפרק הקודם, והוא עדיין לא מצליח לנצח בהשוואה שאני עורך בראש מול קילגרייב. הבעיה היא שהפרד מדבר יותר מדי, ויש חוסר התאמה בין הדיבורים לפעולות שלו – אם הוא טוען שהכוח שלו זה לגרום לאנשים לאהוב אותו, למה נראה שהוא פשוט מחלק פקודות שמתבצעות ללא ויכוח? אני מקווה שבהמשך העונה נגלה שיש לו יכולת מיוחדת יותר מסתם משחק בראשים של אנשים.

זה לא שהפרק השני היה מיותר. אבל הוא קידם מעט מאוד את העלילה, והיה מורכב בעיקר מאקספוזיציה שלא הספיקה להיכנס לפרק הראשון ומפיתוח נוסף של הקליאונים. נשאר רק לראות איפה ינחתו הכדורים שממתינים בינתיים באוויר. ולא, "בתוך מערות האף של לי פייס" זאת לא תשובה טובה.

השבוע יש פינת אנטי-רפרנס אסימובי – פרים פאלבר, הדובר הראשון של המוסד השני, לא אמור במקור להיות חירש, במיוחד בהתחשב בכך שיש מנטליים עם יכולת טלפתיה. אבל אם כבר מלהקים את טרוי קוצור מקודה, אז אפשר גם ללמד את גייל שפת סימנים גלקטית.

פרק 3 – כשספר מוצא אותך

הגענו לפרק השלישי, והגיע הזמן לפרט קצת על השאלה המרכזית של העונה בינתיים – מה הוא הפרד?

בשביל גייל התשובה פשוטה. הפרד הוא האיום הגדול, אדם על שהצליח ליצור איתה קשר מהעתיד, ובגללו היא הקימה עם סלדון את המוסד האחר. בשביל סלדון, המוסד האחר נועד להיות בית לפסיכוהיסטוריונים שיוכלו לכוונן את העתיד, אבל בשביל גייל, המוסד האחר הוא מחנה אימונים לחיילים שיוכלו להתמודד עם הפרד בשדה שלו.

במסגרת ההכנות, נופל לידיה של גייל משאב מפתיע – קליאון בוקר התעניין בפסיכוהיסטוריה ונתן לה תירוץ לגייס אותו. זה משאב מפתיע בעיקר מכיוון שקליאון בכלל לא היה אמור להכיר את הפסיכוהיסטוריה, חוץ מסיפורים על המוסד; אבל אחרי שדמרזל קיבלה את הגישה למתמטיקה מסלדון של המוסד הראשון, קליאון בוקר התאהב במשוואות. התאהב מספיק בשביל טיול לספריה (אולם ענק שבמקרה הספר שהוא צריך נמצא בקומת הקרקע שלו), ומספיק בשביל להיות סוכן כפול של המוסד כנגד הפרד. ועכשיו גייל חושבת שתוכל להפעיל את קליאון.

עבור קליאון בוקר, הפרד הוא איום לא ידוע. המפעילה שלו מהמוסד מתייחסת אליו כאיום הגדול ביותר שקיים, אבל כרגע אין שום הוכחות לכך. הפרד הוא רק כובש חוצפן של כוכב אחד, לא משהו שהאימפריה צריכה להתמודד איתו. בשביל קליאון הפרד הוא איום מרוחק, איום מיד שנייה.

בעבור קפטן פריצ'ר, נציג המוסד היחיד בפרק, הפרד הוא איום לא ידוע. והוא נשאר לא ידוע כי הוא מותקף נפשית, מפחד ובורח. כמה מהר נעלם המוסד אל מול הפרד.

בשביל טורן ובייתה מאלו, הפרד הוא אתגר מעניין. בתור אנשים עשירים מאד, הם לא מפחדים ממנו וטורן מתעמת איתו באופן ישיר באמצע מסיבה. ואז הפרד נותן להם סיבה לפחד. אבל הם עדיין מתעניינים בו, ולוקחים איתם את הפייטן שלו, קירח בשם הלגמרי אמיתי ולחלוטין לא חלק ממערכון של מונטי פייתון מגניפיקו ג'יגאנטיקוס, בשביל ללמוד עליו עוד.

בשביל אנשים שאינם חשובים מספיק בשביל לקבל קרדיט בפתיחה של הפרק, הפרד הוא מוות. היכן שהוא מחליט לעבור, הוא משאיר שובל גופות. מכיוון שהפרק הסתיים בלי שאף אחד יעשה משהו לעצור אותו, שובל הגופות כנראה יגדל.

ובשבילי? הפרד עדיין לא עובד. הוא עדיין נוקט באלימות בוטה היכן שגרסת ה"לדחוף קצת את האנשים" שהוא מטיף לה הייתה עובדת. הוא מאיים על אנשים "אני יכול לגרום לך להנות מזה שאכאיב לך", אבל בסוף גורם להם לכאב ולפחד. הוא פיראט חסר רחמים, כן, והוא מצליח לגרום לאנשים לירות בעצמם – אבל זה אמור להיות הנבל הגדול של העונה, איום שגרם לשינויים היסטוריים בתוכנית סלדון – וכרגע נראה שדווקא האדישות של הקליאונים כלפיו היא הנכונה.

רוב הפרק עוסק בשאלת הפרד, ולא נשאר זמן לעלילות ודמויות שפגשנו בפרקים הקודמים. אבל בעוד שאת סלדון אנחנו לא רואים בכלל בפרק, בשום צורה, דמרזל והקליאונים מקבלים זמן מסך.

קליאון ערב כבר השלים, כנראה, עם מותו הקרוב, וקליאון בוקר קיבל חלק מעלילת הפרד. נשאר רק קליאון יום. כפי שגייל מזכירה לנו במקרה לגמרי, בכל אחת מהעונות הקודמות היה סיפור על קליאון בוקר שניסה או הצליח לברוח לחופשי עם בחורה. העונה יש לבוקר את גייל עצמה, ותפקיד הקליאון הבורח עובר לקליאון יום. יש לו תוכנית, ויש לו את המשאבים, ויש לו איש מפתח עם מקל וגזר שניתן להפעיל.

מה שאין לקליאון יום, כנראה, הוא מספיק תאי מוח פעילים ולא מסוממים, כי הוא מגלה לאהובה שלו שדמרזל היא רובוט. האהובה, ששייכת לדת עתיקה שסוגדת לרובוטים, לא יכולה שלא לגלות לדמרזל שהיא יודעת. נראה שהתוכנית של קליאון יום לברוח הולכת להיכשל, מה שמשאיר לו רק ברירה אחת – לחלוק עם אחיו כוס משקה.

בפרק הבא – נראה האם יש עוד משהו שאפשר ללמוד על הפרד. או שנחזור לעלילות סלדון. אני לא יודע, אני לא רואה את העתיד, מקסימום מה שכתוב בספרים.

בפינת הרפרנס האסימובי, בספרים סלדון פגש נציגים של דת הרובוטים עמוק בקומות התחתונות של טרנטור. בפרק הזה הוא אפילו לא הופיע.

פרק 4 – לחץ מבטה

העונה הזאת, כך נראה בינתיים, נותנת לכל קו עלילה את הזמן שלו. אם חלק מרכזי של הפרק הקודם היה חקירת דמותו של הפרד, בפרק הנוכחי ההתייחסות אליו מינימלית; הפרק הזה חוזר לרגע לעלילות משבר סלדון השלישי, אבל משקיע את רוב זמנו בעלילות דמרזל.

אחרי הגילוי שקליאון בוקר הוא סוכן של המוסד האחר, אנחנו מגלים הפרק שלגייל יש סוכן חשאי בכל פלנטה. קפטן פריצ'ר, שאמור בכלל להיות מפקד הביון של המוסד הראשון, הוא גם סוכן כפול של המוסד האחר, ומנטלי בעצמו. זה מסביר את המהירות שבה הוא ברח לאחר שנחשף לפרד בפרק הקודם, וגם מראה בסגירת מעגל על זמני שמשימתו לגלות פרטים על הפרד היא זו שבגללה הפרד למד את שמה של גייל ואת תפקידו של המוסד האחר במלחמה מולו. הפרט היחיד החדש שאנחנו לומדים לגבי הפרד הוא חשיבותה של המוזיקה של הפייטן שלו, שמצליחה להשפיע אפילו על חירשים. האם הסוכן הכפול של המוסד יצליח לשכנע את המוסד לטפל בפרד, בתחכום וללא אלימות? או שגייל הולכת להיכשל גם עם הסוכן הזה?

בצד האחר של הפסיכוהיסטוריה, על גבי טראנטור מתרקם שיתוף פעולה בלתי צפוי בין מוסד ואימפריה. שגרירת המוסד מגלה שלדמרזל יש את מקרן הפסיכוהיסטוריה, חפץ כמעט דתי עבורה; השגרירה מגלה לאימפריה שאזרחי מוסד חטפו את הפייטן של הפרד וינסו לחקור אותו. בשלב הזה, כשאפילו שגרירת המוסד יודעת שבעוד ארבעה חודשים הפסיכוהיסטוריה תיגמר, לא ברור עד כמה הרעיון של לשמור את הפסיכוהיסטוריה בסוד יכול עוד להחזיק מעמד, אבל זה בטח לא ימנע מסלדון לדבר על המשבר השלישי עוד שלושה ימים. עד כמה שאני מרגיש שהקו הסיפורי הזה לא יחזיק מעמד עד סוף העונה, היה נחמד לראות את דמרזל נזופה כשהמבוגרים מדברים מעל ראשה.

כן, דמרזל. הסיבה והמסובב של העלילה המרכזית של הפרק. יש סיבה שהגולגולת הרובוטית שלה מפארת את כותרות הפתיחה בעונה הזאת. אחרי שתי עונות של חשיפת המסתורין של דמרזל הרובוטית והתוכנית הקליאונית, כבר נראה שאין כאן עוד מסתורין לגבי מי מושך בחוטים, נכון?

לא נכון. במרחק שתי עונות, אנחנו מקבלים תשובה לחידה "מי עמד מאחורי פיצוץ מעלית החלל בתחילת הסדרה" – זאת הייתה תוכנית של דמרזל. מאות מיליוני אנשים מתו בשביל שהקליאונים יפחדו ויתחילו להריץ את תוכנית סלדון. אמנם בשביל זה עוד צריך לספר איך דמרזל השתכנעה שהפסיכוהיסטוריה היא זאת שתשמור על השושלת הקליאונית עוד לפני שלמדה להכיר אותה, אבל בשביל זה יש עוד עונות.

דמרזל סובלת ממשבר נפשי, הנאמנות שנכפתה עליה לקליאונים גורמת לה לעשות מעשי זוועה, ללכת נגד התכנות שלה, והקליאונים לא בדיוק מקלים עליה את החיים. כאן מגיע הקישור לעלילות קליאון יום: אם חשבנו שהעונה הוא סתם על תקן "הקליאון המסומם שרוצה לברוח מהחיים שלו" כמו בעונות הקודמות, מסתבר שיש מטרה נוספת לסיפור שלו. עמוק בנבכי טראנטור, במגזר מיקוגן, קיימת שארית של דת הרובוטים. קליאון הראשון ניסה להכחיד אותה; קליאון יום גילה עליה במקרה, מכיוון שלא היה יכול לשמור סוד, ועכשיו הוא מצא סיבה לחיות. הוא בורח, לא החוצה אלא עמוק לתוך טראנטור, וכנראה שהוא הולך ללמוד מהם משהו חדש על דמרזל. אולי הם אפילו ילמדו אותו איך לשחרר את דמרזל מהחובה הכפייתית שלה כלפי הקליאונים?

רק חבל על איש המפתח שלו. זה מסוכן להיות קרוב מדי לקליאונים. היה אפשר להבין שלא הולך לקרות משהו טוב כשהפרק הפך בבת אחת לגרסה של בלייד ראנר, עם חושך וגשם וקרבות אקדחים ומוזיקה עצבנית. החלק הזה של הפרק היה כיף, יש לעונה הזאת משהו טוב כשאופנועים נכנסים לתמונה.

החושך והגשם מתאימים גם לתוכנית של גייל, שהחליטה שאם אי אפשר לשכנע את האח בוקר לטפל בפרד מרחוק, היא צריכה לבוא לקחת אותו באופן אישי, ולהפגין קצת כישורי היעלמות-ג'דיי. ועכשיו יש קליאון אחד במיטה עם המוסד וקליאון אחר בחללית עם המוסד האחר, ואני רוצה לראות איך יתייחסו לזה בעונה הבאה.

לאחר ארבעה פרקים, מה למדתי על העונה הזאת? בתחום העלילה שעל פני השטח, נראה שהפרד יהיה משמעותי הרבה יותר ממשבר סלדון (איפה סלדון, דרך אגב? ג'ארד האריס מקבל תשלום לפי דקה?). מלבדו, נראה שאנחנו הולכים לקחת את הכלי שקליאון סחב והולכים לחפור עמוק בתוך דמרזל ומשבר הנאמנות שלה. נשאר רק לראות עוד כמה סוכנים רדומים יש לגייל ברחבי הגלקסיה, וכמה תירוצים יהיו לרכב על אופנועים.

בפינת הרפרנס האסימובי – גייל מזכירה ש"אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת", אבל בלי להזכיר שזה משפט של סאלבור.

פרק 5 – המקום בו עריצים שוכנים לנצח

זהו, הגענו לאמצע העונה, אפשר להתחיל לקדם את העלילה בקצב על חלל. אבל קודם, אני רוצה להתייחס לנקודה שהייתה משמעותית בעיקר בעונה הראשונה אבל מדי פעם מופיעה – המוסד זאת סדרה מאוד מושקעת, מאוד יפה, וחלק מההשקעה היא לקיחת רעיונות מדע-בדיוניים והצגתם בצורה ויזואלית. בפרק הזה היו שני קונספטים שהופיעו לרגע בתחילת העונה, אבל הפעם תופסים יותר את העין:

הצורה הטובה היא כוכב הלכת הייבן, שהוא כוכב סרט – כוכב לכת שמפנה תמיד את אותו צד לשמש (ומדי פעם מקבל צל מהירח). בכוכב הזה השמש נמצאת תמיד באותו מקום בשמיים, בצד היום חם מאוד, בצד הלילה קר מאוד, והחיים נמצאים בסרט שביניהם. טוראן ומגניפיקו הולכים משעת דמדומים מושלגת לשעת ערביים לוהטת תוך סצינה אחת וזה מדגדג לי את שריר הדמיון.

דוגמה פחות טובה היא תחנת החלל של המועצה הגלקטית. תחנת החלל היא גליל גדול שבתוכו יש חיים – אבל כאן מדובר בגליל ממש גדול. דבר דומה היה ב"בבילון 5", עם ניסיון ליצור פני שטח פנימיים, אבל אז זה היה מוקדם מדי. בפרק הזה קליאון בוקר נמצא על פני השטח הפנימיים ורואה אותם מתעקלים כלפי מעלה – וזה כמעט טוב, אבל משהו בפרספקטיבה עדיין לא עובד, וזה נראה כמו צלע הר ולא גליל.

עוד דבר שהוצג מאוד יפה הוא המסע של קליאון יום לעומקי מגזר מיקוגן בטראנטור, כולל סצינה שנראית כמו אופנוע שיורד באופן מאונך על קיר. אבל אלו שאריות של העיצוב מהפרק הקודם, וזאת גם שארית עלילת דמרזל שנשארה מהפרק הקודם. כשהיא נגמרת חוזרים לעלילה המרכזית – המלחמה בפרד.

שם הפרק, שאותו קליאון בוקר אומר לקליאון ערב בהודעה האחרונה כנראה שישלח לו, מדבר על עריצים. והפרק, חוץ מקידום המלחמה בפרד, עוסק בעריצים, באנשים חסרי לב, ובשמוקים באופן כללי. והנה הדירוג שלי לעריצי הפרק:

במקום האחרון בייתה טוראן. היא משפיענית מאוד משופשפת, חתולת רחוב מתוחכמת, אבל כנראה שאין לה עצם רעה אחת בגוף. מלבד ההתייחסות האנושית מאוד למגניפיקו, שמראה שאפשר להתייחס לאדם כאל נכס רב ערך ועדיין להתנהג אליו באופן נחמד, הוגן ואנושי, בייתה היא גם אנושית מספיק בשביל להבין שלא חייבים להתייחס לנישואים שלה עם טוראן כמו רק עוד שלב בסולם ההתקדמות החברתית, ואפשר גם סתם לאהוב אותו.

גם מי שמקיף את בייתה רחוק מלהיות עריץ. מגניפיקו מאופיין בינתיים כליצן לא מזיק ובסך הכל הכלי של הפרד להשפעה בעזרת מוזיקה. טוראן והדוד שלו הם אמנם סוחרים ציניים, אבל הם גם סוחבים טראומה מהעבר ובני אדם נחמדים באופן כללי.

טרמינוס החדשה, גם היא נמוכה במפתיע בסולם העריצות. קפטן פריצ'ר אמנם מקבל סצינה של חיפוש בעירום, אבל זה די הגיע לו. אולי היה אפשר להגדיל את מינון העריצות עם הופעת אורח של סלדון, אבל הוא עדיין תקוע בכספת שלו.

הבא בתור בסולם העריצות, מאוד במפתיע, הוא קליאון יום. למרות האופן שבו ירה באיש המפתח שלו בפרק הקודם, נראה שהוא באמת הצטער על כך. גם בפרק הזה, כשהוא משתמש באדם אקראי כפיתיון, הוא עושה את זה תמורת תשלום. הקליאון הזה רחוק מחוסר האנושיות שבה ראינו קליאונים אחרים מתנהגים.

עוד יותר מפתיע בעיני הוא שכבר בשלב הזה בסולם העריצות מגיע תורו של הפרד. לפרד יש בפרק הזה את ספירת הגופות הכי גבוהה בהיסטוריה של הסדרה – כוכב לכת מאוכלס שלם וכל הצי החדש של האימפריה. אבל הוא לא עריץ, הוא "סתם" אכזרי. מהרגע הראשון שהופיע על המסך הוא נוקט באלימות ועוד אלימות, מה זה בסך הכל כוכב אחד מתוך גלקסיה שלמה. בעצם, זה הופך אותו למועמד טבעי לקיסרות.

אם הזכרנו את הקיסר, קליאון בוקר, שבעונה הזאת נכנס לתפקיד קליאון יום של העונות הקודמות, גם הוא מראה את העריצות הקליאונית המפורסמת. זה לא רק כושר רטורי ופוליטי. זאת לא רק סחיטה באיומים של חבר שלו והפקרת המשפחה שלו למוות. זה אפילו לא הוצאה להורג בדם קר של עדה חסרת מזל. העריצות הכי גדולה של קליאון בוקר היא הדם הקר – הוא משכנע את עצמו לפני שהוא משכנע את כל האחרים, ופועל בלי חרטות. הוא קיבל משימה מגייל, ושום מחיר לא גבוה מדי בשביל לעמוד בה. הוא אפילו יפספס את טקס ההוצאה להורג של אחיו האהוב. קליאון אמיתי נולד.

גייל, בניסיון להראות אנושית, משחקת עם הביצית של סאלבור (שהיא בעצם הנכדה שלה), אבל היא העריצה הגדולה מכולן. לא רק שהיא אחראית על מצב הביש של פריצ'ר, היא האחראית הישירה על כל מעשי הזוועה שתוארו עד עכשיו. היא תמרנה את קליאון יום עד לתוצאות המחרידות של השמדת קאלגן, אבל זאת לא הייתה טעות או חוסר חישוב – גייל הקריבה כוכב לכת שלם על מנת לפגוע באימפריה, וניצלה את קליאון והעריצות שלו כדי להגיע לתוצאה הזאת. אולי הדם שלה חם, בניגוד לדם הקר של קליאון, אבל היא כבר לא רואה אנשים כאנשים אלא רק ככלים בתוכנית סלדון הגדולה. בשלב הזה אני כבר תוהה האם גייל, בפחד שלה מפני הפרד, לא הפכה למשהו גרוע כמוהו, עריצה של פסיכוהיסטוריה.

תמיד יש מישהו גרוע יותר. ובקליף האנגר של סוף הפרק, גייל פוגשת את היצור היחיד שעריץ יותר ממנה – דמרזל. העריצה שמסובבת את כל שאר העריצים ועושה את זה עוד מלפני תחילת הסדרה. הגענו בדיוק לאמצע העונה, והגיע הזמן לדו קרב.

פרק 6 – צורת הזמן

השבוע קיבלנו פרק קופצני. בפרקים קודמים היו סצינות ארוכות, רציפות, דמויות קיבלו סצינה אחת שפתחה וסגרה את העלילה שלהן באותו הפרק. עכשיו? העריכה קופצת מהתרחשות להתרחשות, מסיפור לסיפור, כאילו עברנו מסדרה פילוסופית מהורהרת לסדרת אקשן. וטוב שהגברנו את הקצב, כי הפרק הזה הוא נפילה אחרי נפילה.

איך נפלת, האח קליאון בוקר. בסדרות מדע בדיוני אחרות, אנשים עם חליפות חלל נשאבים החוצה ממנעלי לחץ ושורדים, רק אתה היית צריך למות, רק באמירת אגב, אפילו בלי צילום של גופתך הקפואה. מצד שני, אולי בסוף כן יספיקו להוציא את הגרסה החדשה שלך בזמן בשביל הפרידה מהאח ערב.

איך נפלת, גייל דורניק. את העונה התחלת כשאת המושכת הראשית בחוטים. הקמת מוסד שלם בשביל להילחם בפרד. היו לך בכיסים סוכנים רדומים במוסד ובאימפריה, הרסת ציים שלמים בשביל לקדם את התוכנית שלך. הוקפאת והופשרת יותר פעמים מאשר קופסת גלידה בבית שמכינים בו קציצות. ואיפה מצאת את עצמך? צמודה לקיר, הגרון לפות בידה של רובוטית (וברכות למחלקת האיפור על העבודה על החבורות שלה בפרק). מזאת שמושכת בחוטים הפכת לבובה שנשלטת עם חוטים באף ובאוזניים. קורבן לעינוי מתמשך של דמרזל.

זה לא שלא הגיע הזמן לשיתוף פעולה בין גייל לדמרזל, שתי הדמויות עם הכי הרבה ותק ויכולות בסדרה, והסיכוי הכי גדול לנצח את הפרד במגרש שלו. האינטרסים שלהן אפילו לא סותרים אחד את השני. אבל אלו שתי הדמויות הכי לא סימפטיות בסדרה וקצת חבל לי שהן אלו שאמורות לנצח את הפרד.

כמו כן, חור שחור שפוגשים במערכה הראשונה וכו'.

איך נפלת, קפטן האן פריצ'ר. התחלת את העונה בתור סוכן חשאי, ראש המוסד של המוסד. גייל שיחקה בך כל כך טוב שאתה מסיים בתא כלא, כולם נכנסים ויוצאים ממנו, כולם הולכים לג'מבו להיפגש עם סלדון ורק אתה תשמע על הכל מרחוק.

איך נפלת, טוראן מאלו. חשבת שאתה מישהו חשוב, משפיען. בסוף מסתבר שאתה רק חיית המחמד של אשתך. אפילו הלבישו אותך באותו מחשוף של דמרזל למען השיוויוניות.

איך נפלת, מגניפיקו. אמנם בייתה מתייחסת אליך טוב יותר מהפרד, אולי נראה שיש לך בחירה חופשית, אבל אתה עדיין רק כלי נגינה שנועד להשפיע על מי שמקשיב לו.

איך נפלת, קליאון יום. עמוק בתוך העולם הסייברפאנקי של מיקוגן, קליאון מוצא את אהובתו מחוקת הזכרון, ונתקל בעובדה שרצה להדחיק: אף אחת לא באמת אוהבת את בעל הכח, הכל זה זיוף של פחד ושל צורך. וקליאון לומד את זה בדרך הכואבת, מידיה של אשת אהובתו.

אבל לפחות יש לקליאון עוד את הסיפור של לתכנת מחדש את דמרזל, אז זאת רק נפילה זמנית של אגו והוא עוד ימשיך איתנו. לפחות יצאו לו מזה ממתקים.

איך נפלת, הארי סלדון. קודם כל – יופי שהחלטת להצטרף אלינו, באמת. כבר חשבתי שאתה מופיע בקרדיטים רק בגלל ענייני חוזה.

על גבי טרמינוס החדשה, הכספת נפתחת. הגענו לשיא משבר סלדון. וסלדון… לא שם. כלומר, פיזית הוא נמצא בתוך הכספת, ונושא את הנאום שלו על מלחמת המוסד והסוחרים… ואין לנאום שום קשר למה שקורה בחוץ. "מה זה הפרד", שואל סלדון (רמז – קרא בביקורת על פרק 3), ולאחר שהוא מגלה שהאיום הכי גדול בגלקסיה בכלל לא נכנס לתוכניות שלו – הוא לוחץ על כפתור הביטול. סלדון לא היה כל כך בלתי רלוונטי מאז שמת בפעם הראשונה.

איך נפלת, המוסד הראשון. התוכנית של גייל הייתה להביא את הפרד לטרנטור ושם המוסד יוכל לחסל אותו; במקום זה, הפרד הביא את עצמו לניו טרמינוס, ושם הוא חיסל את המוסד. התוכנית של בייתה הייתה להשתמש בנגינה של מגניפיקו ולנטרל את הכוחות של הפרד, אבל זה לא עזר והפרד הצליח להשתלט על ספינות המוסד ומשם על המוסד עצמו. שום דבר כבר לא עומד בין הפרד לבין טראנטור והקרב הגדול עם גייל. טוב, שום דבר חוץ מדמרזל וחור שחור, אבל אולי הוא יצליח להסתדר בכל זאת. בינתיים הוא היחיד שמתרומם.

הפרק השישי פותח מבערים וסוגר הרבה מעלילות המשנה שנפתחו, זורק את תוכנית סלדון לפח, ומשאיר אותנו עם מאבק בין שני ראשים: מצד אחד, הפרד. באלימות ואכזריות הוא חיסל את כל הכוחות הצבאיים שהיו יכולים לאיים עליו בגלקסיה. מהצד השני, הפסיכוהיסטוריוניות גייל ודמרזל, בלי צבא אבל עם ידע מוקדם על הקרב האחרון ועם המוסד האחר. מי ינצח? כנראה גייל. אבל באיזה מחיר? מה יקרה לקליאונים עד אז? והאם הסדרה תצליח לשמור על הקצב הטוב הזה עד סוף העונה?

פינת ההקשר האסימובי: בספרים עולם הסוחרים נפל בפני הפרד לפני טרמינוס. זה הופך את הפאדיחה של סלדון לגדולה אף יותר כשהוא מדבר על מלחמת האזרחים כעל משהו שעדיין מתרחש.

פרק 7 – קץ המוסד

אז סתם התלהבתי מהפרק הקודם? הפרק הקודם היה קצבי, עשיר באירועים, אפילו מותח. הפרק הנוכחי היה המשך של מה שהתחיל בפרק הקודם, התקדמות עלילתית כמעט צפויה.

בתור התחלה, גייל לא מופיעה בפרק בכלל, ודמרזל רק בפלאשבקים. זה אומר שלא נמצא בפרק אף אחד שאמור לעצור את הפרד בסוף העונה. לפרק קוראים "סוף המוסד", וזה כמעט כל מה שהוא מראה.

הפרד חוזר על הטריק שכבר הפגין בפרק הראשון לעונה – הוא גורם להרבה ירי דו"צ. תוספת משמעותית אחת היא ההקלטות מרשת הקשר. בעוד הטבח בקלאגן היה שקט, פשוט כולם יורים על כולם, כאן אנחנו שומעים אנשים שמופתעים מכך שחברים שלהם יורים עליהם. ולא רק בחלל – גם על פני השטח נמצא מישהו שמנסה לעצור את הפרד, והוא חוטף כדור בראש. זה אומר ששליטתו של הפרד לא מלאה, יש אנשים שחמקו ממנה. הוא אמנם אמר בעבר שכוחו מוגבל, אבל כאן אנחנו מקבלים הוכחה לכך שכוחו לא מושלם. או הגיוני, אם כבר – איך הוא רק הגיע לניו טרמינוס וכבר הצליח להשפיע על כל האנשים האלו?

הפרק מנסה לאפיין את הפרד קצת יותר. הוא מקבל סיפור רקע, על גבי כוכב חקלאי שמוכיח שוב שהחוזק הגדול של הסדרה הוא אפיון כוכבי לכת וטכנולוגיות מדע בדיוני חדשים. הפרד מקבל סוג של מניע, הוא שונא את המוסד המושחת של אינבור כי הוא גרם למניעת ילודה על ידי קיצוב משאבים, והוא מפגין את זה בעונש אירוני לנציג הנוכחי של משפחת אינבור.

ושוב, משהו לא עובד לי באופן שבו הפרד מתייחס לכוח שלו. הוא יכול לשלוט באופן מלא בהתנהגות וברצונות של קורבנותיו, כולל עצירה של כל רפלקס הישרדותי שעדיין נשאר באדם. אבל שוב מגיע המסגור של זה כ"אהבה", במקום כשליטה מוחית פשוטה, כאילו שאהבה יכולה למחוק כל סוכנות ויצר הישרדות עצמי. מי שלא נמצא תחת השליטה הישירה שלו, כמו ראנדו בפרק זה, אכן מדבר על אהבה, אבל אצל כל האחרים זה פשוט ציות עיוור. מצד שני, מי שהשתמש בכוחו בפעם הראשונה בשביל להרוג את ההורים שלו, במקום להציל את עצמו, אולי צריך להצדיק את עצמו כמישהו שרק מחפש אהבה ולא סתם שליטה.

ואולי, כל זה הוא רק סיפור שפסיכופת בעל כוחות על מספר לעצמו. סלדון מפקפק בכך. הייתי שמח לדעת איך סלדון יכול להיות פעם אחת תוכנה אוטומטית שרק מדבררת את הסיפור הפסיכוהיסטורי ופעם אחת דמות אינטראקטיבית שיכולה להגיב לדמות פרטנית כאילו הייתה עותק של אדם חי, אבל כנראה שאני צריך לשמוח על עצם זה שסלדון מופיע מדי פעם.

על גבי טרמינוס, טוראן שהפך מחיית המחמד שלה לאחראי על בייתה המעולפת מתחיל להיות קצת פעיל ונמלט מאנשי חוק, כמו המאלו המקורי. דוד ראנדו גילה שאהבה לפרד לא מספיקה בשביל לא לקבל כדור בראש, והשלישייה בייתה-טוראן-מגניפיקו מתפרקת.

בפינת הדמות המיותרת של העונה: קפטן האן פריצ'ר, האיש היחיד שהפרד רוצה באופן אישי. עד עכשיו הוא היה בעיקר דמות תגובתית. הפעם הוא קיבל משהו רציני לעשות – לברוח מהכלא. זה עדיין עניין תגובתי, אבל לפחות קיבלנו תזכורת לכך שגם מנטלים אחרים, שאינם גייל, מסוגלים להשפיע על תפיסת המציאות של אחרים. עד כמה זה יהיה משמעותי בקרב הסופי? עוד שלושה פרקים נראה.

על גבי טראנטור שלמעלה, האח ערב – שהשעון הביולוגי שלו לא מפסיק לתקתק למרות שכבר אין את האיום המיידי של דמרזל – מגיע לנחם את שגרירת המוסד הכבוש בדרך שכנראה עובדת בכל פעם, והם נכנסים למיטה. קליאונים, הם פשוט לא משתנים.

על גבי טראנטור שלמטה, האח יום מגלה ששנים של שימוש בסמים לא הכינו אותו לפטריות החזקות באמת שמגדלים במיקוגן. בזמן שהטריפ האדום שעבר מוכיח לכל מי שמסביבו שאכן יש רובוטית על טראנטור (או לפחות תהיה שם, מתישהו בפרק הבא), אנחנו מגלים שגם כילד קטן הוא לא היה הקליאון הכי מדויק גנטית בבריכת השיבוט, ושדמרזל תמיד הייתה מאוכזבת ממנו. האם המיקוגנים יצליחו בתוכניתם לשחרר את דמרזל מהשעבוד הקליאוני? ובמידה וכן, האם היא תהיה רובוט טוב, רע, או פסיכוהיסטוריונית?

זה היה פרק ארוך. ומהורהר. שלא קידם את העלילה בכלל, אלא רק הרחיב על העלילה של הפרק הקודם. לא רציתי לדעת מה הוא המניע של הפרד, ומה שגילינו בהחלט לא הוציא אותו פחות פסיכופטי. בשם סלדון, החלק הכי מעניין בפרק היה פריצ'ר! די מאכזב, בשביל פרק עם כל כך הרבה דם, אנשים – וספינה – שחטפו כדור בראש.

פינת ההקשר האסימובי: רוסם, כוכב לידתו החקלאי של הפרד, היה בספרים כוכב קפוא שבו הפרד חיפש את המוסד האחר.

כמו כן – אחד מהשמות שדמרזל אומרת שהיו לה הוא דאניל, שזה פחות או יותר הרובוט הכי חשוב בכל היצירה של אסימוב. אם מישהו קורא עד כאן, אשמח להרחיב.

פרק 8 – מעורבות עם סיכון

אנחנו נמצאים שלושה פרקים לפני סוף העונה, ואני כבר מרגיש איך היא הולכת להיגמר. כבר עונה וחצי שמכינים אותנו לקרב הגדול בין גייל לפרד. אנחנו יודעים איפה הוא יהיה – בספרייה בטראנטור. אנחנו יודעים טווח זמן – עד שתיגמר הפסיכוהיסטוריה או העונה (מה שיבוא קודם). אמנם תמיד קיימת אפשרות להפתעה ברגע האחרון, אבל בינתיים הפרק הזה מפזר כמה רמזים משמעותיים לגבי מה יהיה בקרב.

הרמז החשוב מופיע בסצינה הראשונה, המשך השיחה בין הפרד לAI-סלדון. זאת לא השיחה עצמה. מה שלא חסר לסלדון זה בטחון עצמי, ולמרות שרק לפני שני פרקים הוא שאל "מה זה הפרד", הוא כבר מתייחס אליו כאל לא יותר מחידון אינטלקטואלי ומתעלם מכך שהמוסד – זה שלפי התוכניות שבו אמור להיות היחיד שישרוד את אלף השנים – נפל ונכבש והוא לא ידע שום דבר מזה, או מכך שיש מוסד אחר.

לא, מה שחשוב בסצינה הזאת היא הקלות שבה סלדון מנצח פיזית את הפרד. הוא לא היה רחוק מלהרוג אותו. והסיבה לכך היא שכל הכוח של הפרד מגיע מהשפעה על אנשים, בני אדם, וכשהוא ניצב מול תבונה לא אנושית, הוא חסר יכולת. איפה יש לנו תבונה לא אנושית, כזאת שלא הראתה שום בעיה לחסל אישית גורמים שמפריעים לה? היכן שאמור להתרחש הקרב המרכזי של העונה, בטראנטור.

המוסד האחר לא נמצא בטראנטור, הוא נמצא באיגניס. אבל גייל, שחוזרת לשם עם הזנב בין הרגליים, כבר יודעת שהקרב המרכזי שלה עם הפרד יהיה בטראנטור. גייל, שהעבירה מאה וחצי בתוכניות כיצד לנצח את הפרק ומה שנראה כמו יום וחצי בלצפות בהן מתפוררות, מחליטה לנסות עוד מהלך אחד בניו טרמינוס, בזמן ששאר המוסד האחר מסתיר את עצמו במקום שאותו הפרד לא יוכל לחלוב מאף אחד. ייתכן שגם ההפסד האישי שלה לדמרזל גורם לה, לראשונה, לקחת איתה צוות שיעזור לה מרצונו החופשי ולא לנצל סוכנים וליצור נזק היקפי גבוה. מה שלא תהיה התוכנית שלה, יש לנו עוד פרק בשביל שהיא לא תצליח, ואז הכל מוכן לקרב האחרון – מהצד האחד הפרד, מהצד השני המנטלים של המוסד האחר, ומהצד השלישי דמרזל.

שני צדדים שרוב הסיכויים שלא הולכים להשתתף בקרב האחרון הם המוסד והאימפריה. המוסד, שהפסיק להיות גוף פוליטי בעל משמעות עם כיבוש ניו טרמינוס, אפילו לא מופיע בפרק הזה, למעט השגרירה הגולה. האימפריה מורכבת כרגע רק מהאח ערב, שמעליו מהבהב טיימר בוהק. האימפריה נמצאת בנקודת השפל שלה, כל הגורמים הפוליטיים האחרים בגלקסיה דוחקים באח ערב להקריב את טראנטור לפרד, בתקווה שכוכב הלכת הצפוף בגלקסיה ישביע את רעבונו. ברור שהוא לא יאפשר את זה מרצונו, אבל האם יש לו ברירה? האם הקרב האחרון ישאיר מטראנטור משהו שיצדיק את התואר בירת האימפריה?

מצד שני, האח ערב הוא לא הקליאון היחיד. מסתבר שחליפת חלל כן יכולה לעזור לך לשרוד בחלל, אפילו אם האמא הרובוטית שלך החליטה לזנוח אותך. זאת אמנם חליפת חלל ששומרת אותך בחיים על ידי עיכול איטי של חלקים פחות נחוצים מגופך, אבל האח בוקר עדיין בחיים – ובשבי הפרד. לו רק הפרד היה יודע עד כמה חסר חשיבות בן הערובה שלקח… ואולי הוא יודע, בהתחשב בטיפול הרפואי שהוא לא מקבל. ביחד איתו שבויה בייתה, שכל מה שעבר עליה עדיין לא פגע בבטחון העצמי שלה. הנוכחות שלה ליד הפרד אומרת שאולי יהיה לה תפקיד בקרב הסופי על טראנטור, וזה פחות ממה שאפשר לומר על קפטן פריצ'ר.

כשסיפור הקרב מול הפרד נראה סגור, ונשאר רק לראות מה יישאר מטראנטור כשתוכנית סלדון תנצח, מה שנשאר עוד לא ברור זה המטרה של קו העלילה הרובוטי.

במעמקי טראנטור, האח קליאון יום עומד בפני משפט ראווה. שליט המיקוגנים, שלא רואה בקליאון יותר מאשר את פניו של הקיסר שכמעט הכחיד אותם, מעמיד אותו למשפט שתוצאתו היחידה היא מוות. המשפט מתעלם מכך שקליאון יודע פרטים על מושיעם של בני האדם, הרובוט שהם קוראים לו דאניל והוא מכיר כדמרזל. אף אחד לא מוכן להקשיב לו, הם אפילו מתעלמים מכך שקליאון הצליח להפעיל את הבלוטות' בשארית הרובוט הקדושה שלהם. זה משפט מכור מראש, וקליאון נראה בדרך להשמדה, אבל לפחות קיבלנו את סיפור הרקע של הרובוטים ורמז למה שדמרזל תוכל לעשות ברגע שתישבר הנאמנות שלה לשושלת הקליאונית.

ודמרזל עצמה? אנחנו מגלים שהיא לא יודעת כל, ולא הכירה קודם את כוכב המוות. עכשיו היא מכירה שתי אפשרויות לנצח את הפרד – כוכב המוות או המוסד האחר. האם תישאר אחר כך אימפריה? האם תישאר שושלת גנטית שאליה היא עדיין תהיה מחויבת, בהתחשב בכך שאוטוטו לא יהיו קליאונים תחת שליטתה? מה המשמעות של פרישתה מהמסדר הדתי שלה? בהתחשב בכך שגם בעונה הבאה יהיה צריך תפקיד לשחקנים של דמרזל והקליאונים, אני מניח שהתשובה לכל השאלות האלו היא "בסוף נמצא דרך להשאיר את כולם בסביבה ולהחזיר את תוכנית סלדון למסלול", אבל לפחות קיבלנו סצינה של מחיקת זכרון על ידי מטוטלת מנהלים ענקית.

עוד שני פרקים ונראה עד כמה פעילה יכולת ראיית העתיד שלי.

פינת הרפרנס האסימובי: ספוילר משמעותי לספרים – בספרי המוסד, המוסד האחר באמת נמצא על גבי טראנטור, שבניגוד לסדרה כבר קרס והפך ללא יותר מעולם חקלאי עם עושר היסטורי. האם גייל הולכת לרמות את הפרד שזה המצב ובגלל זה הקרב האחרון שם?

פרק 9 – הדרכים שבחרו אותנו

משבר סלדון מוגדר כנקודה שבה כל דרכי הפעולה מצטמצמות ונשארת רק דרך פעולה אפשרית אחת לטובת המוסד. סדרת המוסד הטלוויזיונית נוהגת בהתאם לעקרונות סלדון, ובמהלך העונות פותחת קווי עלילה רבים רק בשביל לצמצם אותם לקראת סוף העונה. ברוכים הבאים לפרק 9, הפרק שבו אף עלילה לא נגמרת בלי דם. בואו ונראה עד כמה התקדמות העלילה ברורה ואוכל לנחש את הפרק הבא.

עמוק בתוך קרבי טראנטור, בעלילה שעד עכשיו לא התחברה לסיפור הפרד, נמצא קליאון יום. אחרי הדרמה הגדולה של הפרק שעבר, מסתבר שהוא הואשם, הורשע והוצא להורג על ידי… השלכה לאיכסה. לא שזאת לא איכסה מאוד פוטוגנית, אבל זאת עדיין לא דרך ההוצאה להורג היעילה ביותר שאפשר לחשוב עליה.

קליאון, בתורו, מפצה על האיכסה בהוצאה להורג מפוארת, בשיפוד המנהיג המיקוגני עם המטה שלו עצמו. דרך קצת מלוכלכת עבור קליאונים, אבל מספקת. וכאן אנחנו מגלים את התשובה לתהייה שליוותה אותנו עוד מפרק 4 – מה מטרת המסע של קליאון בנבכי טראנטור – כשקליאון יום יוצא עם ראש של רובוט עם בלוטות'.

הימור שלי לפרק הבא: הרובוט מכיל גרסת תוכנה "נקייה" שבה דמרזל, אחרי שתתחבר איתו באיזו סצינת פלאשבק יפה, תוכל להשתמש על מנת לבטל את ההתנייה שאותה הכניס בה קליאון הראשון. אני לא אומר שזה יוביל לסיום השושלת הגנטית, אבל זה בהחלט יוסיף עניין להתקדמות המוסד בעונה הבאה.

בגזרת דמרזל, שלב אחד לפני המפגש עם חברה הנוצץ, היא צריכה להתמודד עם פרדוקס ידיעה מראש – איך היא אמורה להתייחס לכך שכל ההכנה לקרב האחרון של הפרד מבוססת על כך שהוא נחזה מראש? במקרה של גייל זה היה פשוט – היא פשוט התכוננה לסיכון שמצאה ואז הופתעה שהוא היה הרבה מעבר לכוחותיה, ואפילו לא מצמצה כשגילתה שדווקא ההכנות שלה הן אלו שחשפו אותה לפרד. אבל דמרזל לוקחת את הפרדוקס הרבה יותר קשה וסובלת ממשבר פסיכולוגי. האם יש לה בחירה חופשית או שהיא כפופה למסלול חיים פסיכוהיסטורי, חד סטרי ובלתי ניתן לשינוי? הפתרון הוא כמובן לדחות את ההחלטה לפרק הבא. אחרי שדמרזל מבינה מה הסיבה לכך שהקרב האחרון יערך בספרייה בטראנטור – שם היה מקום המסתור האחרון של הרובוטים לפני ההפסד במלחמה – היא עוד לא יודעת האם היא מביאה לשם את שאריות המוסד כי היא מתכוונת להגן עליהם או להקריב אותם, אבל ככה היא יכולה לשמור גם על מה שהוחלט מראש וגם על בחירה חופשית. נפתר הפרדוקס.

הימור לפרק הבא: לא משנה האם דמרזל תחליט לשמור על אנשי המוסד או להקריב אותם או להפעיל את כוכב המוות, אנשי המוסד ינצחו. זה נמצא בשם של הסדרה.

על גבי ניו טרמינוס, נאספים יחד כל שרידי המוסד, הראשון והשני. במחיר מדמם של דמות משנית, גייל מגלה את הדרך לזהות האם מישהו הוא מומר של הפרד. סוף סוף אנחנו מקבלים משמעות אופרטיבית לכך שהפרד משתמש ב"אהבה" בניגוד לסתם שליטה מוחית, באמצעות בדיקת "אז את מי אתה אוהב יותר ממנו". באופן לא מפתיע, פריצ'ר הצליח להתחמק מהשפעת הפרד והוא עדיין אוהב את גייל. באופן גם לא מפתיע, מגניפיקו שהיה ביחד עם הפרד עוד לפני שהתחילה העונה אכן נמצא תחת שליטתו. מה שמפתיע הוא שטוראן, שהיה במגע ישיר עם הפרד, והיה צמוד לאנשים אחרים שכן הותמרו כמו דוד שלו, עדיין הכי אוהב את בייתה (אה, אהבה צעירה) ולא הומר על ידי הפרד.

הימור לפרק הבא: האהבה של טוראן ובייתה הולכת לנצח את הפרד.

עמוק בכספת, בשביל לעזור לגייל, סלדון המלאכותי רוצה גוף של ילד אמיתי. הייתם מצפים שאחרי שהוא גילה שדווקא המלאכותיות שלו עושה אותו עמיד למשחקים מנטליים הוא יסתפק במה שיש לו. הימור לפרק הבא – לא יקרה כלום בנושא הזה וסלדון ימשיך להיות האדם שהכי פחות משפיע על המוסד שבנה. טארדיס לא מכה פעמיים.

ועכשיו, לחור השחור הגדול שבחדר: כוכב מוות במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית.

הדרך הכי אלימה שבה הסדרה נפטרת מעלילות משנה שייכת לקליאון ערב, שהפך במחי פרק מקליאון המפשר לקליאון המשמעותי וממי שעוסק במותו הקרוב למי שהורג בערך את כל מי שהוא רואה. קליאון ערב, שכבר אין לו זמן להתעסק בשטויות, מנצל את הנשק הסופר-דופר-סודי שלו ומחסל את כל הגופים הפוליטיים שעמדו בדרכה של האימפריה. ללא דם, הפעם, אבל עם הרבה הרבה הרבה מתים.

ועכשיו, משהו לכותבי הפרק: בטח כבר אמרו לכם פעם, אבל דמות שמציפה את הכשל בכתיבה לא הופכת אותו לפחות כושל. איכשהו כוכב המוות של קליאון עובד כמו בפרק 7 של מלחמת הכוכבים, ומצליח להשמיד ברצף שלושה מוקדי מרד במקומות שונים בגלקסיה? סבבה. אבל למה הוא עצר אחרי שלושה, ולא הגיע עד למוסד ולפרד עצמם? חסר לכם כאן הסבר אמיתי.

אז קליאון מחליט שתמות נפשו עם כבשים, ושאם הוא הולך למות מחר בבוקר אין סיבה לא להשאיר אדמה חרוכה. מקיסר חצי גלקסיה, שתמיד היה ביחד עם שני אחים, הוא מסיים את דרכו לבד, מול סעודה אחרונה, בלי חברים או בני ברית. חבל שהוא לא יודע שהאח יום כבר נמצא בדרך חזרה והאח בוקר הצולע הולך להגיע עם הפרד. הפרק רוצה שאני אחשוב משהו על האח ערב, שהתחבט עונה שלמה עם איום המוות ובסוף החליט שאם הוא לא שורד את מחר אף אחד לא ישרוד את מחר; אבל קשה לי לא לראות את הסדרה שדואגת להרחיק את השושלת הגנטית מהקרב האחרון עם הפרד, מוציאה עוד משתנה אחד מהמשוואה.

הימור לפרק הבא: הקרב האחרון יתבצע בלי נוכחות של אף קליאון. קליאון יום הולך להתבאס על טלה המחמד שלו. לרגע מסוים יהיה איום עם החור השחור שיסביר את החזון של גייל אבל בסוף ישארו גם טראנטור, גם המוסד וגם השושלת הגנטית, כי יש עוד עונה.

אז הגענו רגע לפני פרק סיום העונה, וסיום עלילה שהתחילה כבר בעונה הקודמת. בהתאם לתיאוריה של משברי סלדון, נראה שיש רק כיוון אחד שאליו העלילה יכולה להתקדם, ורק פתרון אחד שאליו יכולות כל העלילות שנשארו להתכנס.

זה בדיוק השלב בסדרת טלוויזיה שבו כל התכנונים נזרקים דרך החלון ומתקבל פתרון שאף אחד לא ציפה לו. אחרי הכל, סלדון טורח להזכיר לנו שמשהו בסיפור של הפרד לא מסתדר.

פרק 10 – האפלה

אני כועס.

אני כועס על עצמי. זאת כבר עונה שלישית של המוסד, בשלב הזה כבר הייתי אמור להבין שעלילה ליניארית עם התפתחות של משבר ופתרון הגיוני ובלתי נמנע זה לא מה שמעניין אותה. פעם אחר פעם אני חושב שאני מבין לאיפה העלילה הולכת, ובסוף העונה נשלף איזה טוויסט שמתעלם מרוב ההתקדמות בעונה לטובת דאוס אקס כספת. טוב שיש ביקורת מתגלגלת בשביל התיעוד.

בסוף העונה השלישית, הסדרה מגדילה לעשות וזורקת לי ארבעה טוויסטים: טוב, רע, מכוער ולכאורה.

אני אתחיל דווקא בסוף, בלכאורה טוויסט של סוף הפרק: אנחנו מגלים שדמרזל היא לא הרובוט האחרון ששרד את המלחמה כפי שחשבה, ובעצם יש מושבת רובוטים משגשגת על גבי הירח. של כדור הארץ. מדברי ועם ים אמריקה במקום מפרץ, אבל בהחלט כדור הארץ.

כחלק מהגילוי אנחנו מגלים שקאלי, הדמות המסתורית שמלווה אותנו עוד מאז שסלדון קיבל גוף של ילד אמיתי, היא רובוט וכנראה הייתה רובוט במשך כל הזמן הזה. וזה, בעצם, מאוד הגיוני. זה דווקא עונה על הרבה שאלות שעלו עם נוכחותה של קאלי, ורק מחזק את טענתה של דמרזל שהפסיכוהיסטוריה פותחה בעצם עם עזרה רובוטית. זה די מקטין את חשיבותו של סלדון בסיפור הכללי, והופך אותו יותר לכלי שימושי בידם של הרובוטים ולא למושיע הגלקסיה האולטימטיבי, אבל הוא מניאק שחצן ומגיע לו.

בסך הכל, יופי של זרע לקראת העונה הבאה.

הטוויסט הטוב מגיע מכיוונה של גייל. כבר עונה וחצי שכל ההתנהלות של גייל מבוססת על חזיון אחד של הקרב האחרון של הפרד. סאלבור מתה על מנת להוכיח שהחיזיון הוא לא עובדה בלתי ניתנת לשינוי, כל המוסד האחר נבנה על מנת להילחם עם הפרד, ובעצם כל הפסיכוהיסטוריה, מצידה של גייל, שועבדה על מנת להילחם באדם אחד. במשך שני הפרקים הקודמים אפילו ההתנהלות של דמרזל נבעה מכך שלפי החזיון הקרב הגדול עם הפרד יתבצע בספרייה בטראנטור, והיא אפילו משכנת שם את המוסד האחר, במקום שבו אף אחד לא יידע שהם שם למעט דמרזל עצמה. מי שעקב אחרי הביקורת המתגלגלת עד עכשיו יודע שבספרים שם המוסד האחר היה מלכתחילה, אז זאת קריצה נחמדה לחומר המקור.

אז כן, זה היה טוויסט טוב כשהסתבר שהספרייה בחזיון של גייל לא הייתה הספריה הפיזית בטראנטור, אלא מודל הספריה שהיא בנתה בראש שלה. הקרב האחרון מתקיים במסלול סביב ניו טרמינוס, אבל בעיקר במוחה של גייל. אמנם, נכון, הייתי מצפה שהחזיון המקורי שלה יכלול קצת יותר פרטים משמעותיים כמו משטחי המים הגדולים שממלאים לה את הראש ולא רק שלוליות, אבל, מצד שני, בחזיון המקורי שלה הפרד היה בכלל בן אדם אחר, אז אפשר לסלוח לה שהיו כמה פרטים שהיא לא זיהתה כמו שצריך.

אז הגענו לקרב האחרון, ובו אנחנו מגלים שאחד מול אחת, אולי לגייל לא היה יותר מדי מה לפחד מהפרד. אחרי שניצחה את טלם, מנטלית ששולטת במנטלים, מה זה כבר בשבילה לנצח מנטלי ששולט באנשים רגילים? אז הפרד מונח לו, מת, ואז…

ואז מגיע הטוויסט הרע. הדמות שעונה שלמה התייחסנו אליה בתור הפרד היא לא הפרד האמיתי. הפרד האמיתי הוא בייתה.

לטוויסט הזה יש מקור. בספרים, מגניפיקו לא היה רק כלי ההשפעה של הפרד, הוא היה הפרד עצמו, שהשתמש בכלי הנגינה שלו בשביל להמיר את כל מי שצפה בו. הוא משתמש בבייתה על מנת להשיג גישה למוסד, ובעזרת קונצרטים לקהל הרחב הוא ממיר את כל הגלקסיה ומאפשר לבובה שלו להשתלט עליה.

בספר זה עבד. הסיבה שהטוויסט עבד בספר היא שהסיפור בו הוא מנקודת המבט של בייתה, שבורחת מהפרד בלי להבין שהיא בעצם לוקחת אותו איתה. אבל אנחנו בסדרה. הפרד קיבל הרבה מאוד זמן מסך במהלך העונה הזאת, וכמובן שהוא מופיע גם בחזיונות של גייל. ובייתה לא ממש משתלבת בתוכם.

מכיוון שהכרתי את הטוויסט עוד מתחילת העונה, צפיתי בכל סצינה של הפרד דרך שתי אפשרויות – שהפרד הוא אכן המנטלי החזק שהוא טוען והסדרה תעשה לי טוויסט-של-אין-טוויסט, או שמדובר בבובה ויש מאחוריו מישהו אחר. התזה של "מגניפיקו הוא באמת הפרד" עבדה מכיוון שבכל מקום שבו הפרד הפגין יכולות מנטליות, זה לווה בנגינה של מגניפיקו לפני, והיכן שלא היה מגניפיקו – לדוגמה, בתחנת החלל שבה הוא נאלץ לדקור חייל בידיים חשופות – הפרד פעל יותר כפיראט ופחות כטלפת. דרכה של בייתה מצטלבת לראשונה עם זו של הפרד, לכאורה, אחרי שהוא כבר התחיל את התוכנית שלו. גם אם הפרד האמיתי היה מגניפיקו, עדיין חסרים בפרק הסברים כיצד הוא שלט בפעולות הפרד מרחוק. כשמדובר בבייתה, הטענה הלקונית "אני הפרד" בלי שום הסבר היא עוד יותר גרועה. העובדה שבכל הצגה של הפרד במוחות המומרים מדובר בפרד-פרד ולא בבייתה (רק אצל טוראן מדובר בבייתה עצמה) היא עוד פער בטוויסט.

ואם כבר, הטענה של סלדון שההסבר של הפרד לא מסתדר, תקפה גם אם במקום ילד הפרד היה ילדה. מכיוון שהמוסד היה שיוויוני מגדרית עוד מההתחלה (סאלבור, קונסטנט), הטענה שבאחד הכוכבים הכפופים לו יש חוסר שיוויון שמצדיק הרג של ילדה דורשת הרבה יותר הסברים.

אז כן, הטוויסט של בייתה הפתיע. ואפשר לקשר אותו לרצון של בייתה להיות משפיענית. אבל הוא נעשה בצורה רעה.

אבל, כזכור מעונות קודמות, המוסד היא לא בהכרח סדרה על המוסד, אלא סדרה על דמרזל. וכאן אנחנו מגיעים לטוויסט המכוער: האח אפלה, שהתמודד כל העונה עם מותו הקרוב, מתפלפ לחלוטין ופשוט משמיד את כל מה שקשור לשושלת הגנטית, מבלי להסביר איך הצליח לחבר כל כך הרבה פצצות לתאי השיבוט (זה לא יכול להיות חלק מקורי מהתכנות שלהם, ומה הסיכוי ששינוי כזה יעבור בלי שדמרזל תגלה אותו?). אם כי, בהתחשב בעובדה ששאריות ארוחת הערב שלו נשארו על השולחן עד הבוקר, בהחלט ייתכן שלאף אחד לא אכפת ממה שמתרחש בארמון.

אבל האח אפלה שובר את הכל. זה טוויסט, כי למרות שאפשר לומר שזה מה שסלדון חזה בכך שהאימפריה תיפול לאפלה, זאת עדיין פעילות של אדם אחד שנראה שהתפתחה תוך יום-יומיים. איך היא קשורה לסוף הפסיכוהיסטוריה שאמור להתרחש בקרוב?

וזה טוויסט מכוער, כי חוץ מכך שהופיע כאילו משום מקום, הוא גורם לדמות אחת לעשות שינוי מאוד משמעותי בסדרה. זה נכון שבשלב הזה של הפסיכוהיסטוריה, האימפריה כבר לא הייתה אמורה להיות פקטור בסיפור. אבל האח אפלה מחסל את גופה ודמותה האנושית של דמרזל (בהנחה שמה ששרד מהגולגולת שלה הוא מספיק בשביל להחזיר את דאניל לחיים), ומחסל לכאורה את כל העותקים הגנטיים שלו ואת היכולת להכין עוד (בשלב הזה אני לא חושב ששומרים את האח בוקר קציץ-רגל לטוויסט נוסף, וייתכן שבאמת ישכחו ממנו).

מבחינה סיפורית, בהחלט אפשרי שבשנים שנשארו לקליאון האחרון הוא יצליח להקים שושלת חדשה, בדרך הביולוגית המוכרת, ועם כוכב המוות מאחוריו אפילו להיות כוח משמעותי שיסביר למה חשוב שלמוסד תהיה את ספינת המלחמה האבודה. אבל מבחינה מעשית, הפיכת השושלת הגנטית לסתם שושלת מלוכה תקשה מאוד להביא לעונה הבאה שלושה שחקנים קבועים – לורה בירן, לי פייס וקסיאן בילטון (וגם לגבי טרנס מאן, השאלה היא כמה זמן יעבור בגלקסיה בין העונות, והאם האח אפלה לא ימות בינתיים). בסדרה שהתבססה עד עכשיו על הפרשים של עשרות ומאות שנים בין עונה לעונה, צוות השחקנים הקבוע היה סוג של עוגן – זה קצת מכוער להיפטר מרובו בבת אחת. במיוחד לא אחרי שלי פייס הראה בעונה הזאת שהוא יותר מרק שרירים מפוסלים.

במאמר מוסגר: ציון לשבח לצוות האיפור שעבד על עורו המתולע של האח יום, אבל החבורות על פני האח אפלה למרות שעדיין יש בו ננובוטים לתיקון הן ציון לגנאי.

פרק סיכום העונה השלישית של המוסד מרגיש, יותר מהכל, חפוז. השינוי המוחלט שעבר האח ערב בדרכו לאפלה היה מהיר. זהותו ה"אמיתית" של הפרד התגלתה באופן מהיר ובלתי מספק שהשאיר יותר שאלות מתשובות, כולל הפשוטה ביותר – האם אחרי שגייל טיפלה בה, היא עדיין נשארה בחיים ובשליטה על המוסד. סלדון שוב היה רק סטטיסט בסיפור שלו עצמו. קצוות העלילה שנפתחו כהכנה לעונה הבאה דורשים המתנה של שבוע לפרק הבא ולא שנה, ובתוך הסיפור עצמו עניין של כמה שעות ולא עשורים. האם בעונה הבאה נעבור ממאבק בין המוסד לשושלת הגנטית למאבק בין הרובוטים והקיסר המטורף?

למרות האכזבה מסוף העונה השלישית, הפוטנציאל של העונה הרביעית נראה מאוד מעניין ושווה צפייה. אני רק צריך לזכור – ותזכירו לי כשזה יגיע – לא לצפות לשום דבר מראש.