במקור: Frequency
במאי: גרגורי הובליט
תסריט: טובי אמריך
שחקנים: דניס קווייד, ג'יימס
קאביזל
1969 היתה שנה נהדרת. אמנם לא היה להם אינטרנט, מסתבר, אך היו להם הרבה דברים טובים אחרים. היה בייסבול, שעוד היה אמיתי. משפחה אז היתה משפחה אמיתית. הכבאים היו נועזים. מכוניות נראו כמו מכוניות (במיוחד רכבי הכיבוי האדומים, המבריקים).
ב-1969, אמריקה היתה אמריקה.
ב-1969, ג'וני היה ילד קטן ומעצבן. היה לו אבא, כבאי אמריקאי נועז, שאהב אותו. אך אבוי! לכבאים אמריקאים נועזים יש תוחלת חיים קצרה. אלא אם כן.
ב-1999, ג'וני הוא כבר ילד גדול ומעצבן. ג'ון, הוא קורא לעצמו. יום אחד, לפתע פתאום, הוא מוצא את מכשיר הרדיו חובבים הנושן של אביו הכבאי הנועז המנוח. הפלא ופלא! הם מדברים בינהם. ג'ון מפתח קריירה חדשה, בהצלת אביו הנועז מסכנות.
לרוע מזלו של ג'וני, הוא לא קרא מספיק ספרי מדע בדיוני. הוא לא יודע שכל שינוי שנעשה לעבר אותו הוא מכיר, משנה גם את ההווה. אף אחד, כנראה, לא טרח לומר לו, שהוא אמור לזכור את הדברים כפי שקרו, ולא כפי שהיו אמורים לקרות אלמלא היה מתערב. אף אחד לא אמר לא שאם בקו הזמן הנוכחי הוא ראה, עוד בהיותו ילד, רוצח מכה את אביו, הוא אמור לזכור את זה. אשרי הבורים, כי המה ירשו ארץ.
פרט למתואר לעיל, אין יותר מדי בסרט. יש שתי דמויות ראשיות – האב, כבאי אמריקאי ונועז, אמריקאי למופת. והבן, בלש במחלק הרצח. שניהם מרגיזים, שניהם מעצבנים. ג'וני שלנו, משוחק ע"י ג'יימס קאביזל במופע נדיר של בלוק איטונג. בעברו של קאביזל, אגב, רשומים להיטי ענק כ-ג'י.איי. ג'יין, ו"הסלע" ("The Rock"). בשניהם, אגב, בתפקידים שוליים למדי. ניתן להבין למה. אפילו לשחק איש ישן אין הבחור יודע. אביו הגיבור של ג'וני, מר פראנק סאליבן, הוא לא אחר מאשר דניס קווייד. הוא דווקא יודע לשחק. לא שאני זוכר שאי פעם ראיתיו בסרט כלשהו, אבל השם בהחלט נשמע מוכר (בדיקה קצרה מעלה שהוא שיחק ב"וויאט ארפ", וב-"לב הדרקון". תכרתו את ראשי, אני לא זוכר אותו משם). הוא גם נראה לא רע, בניגוד לבנו, ואני יכול להבין מתגובות ששמעתי שרק בשבילו כדאי לראות את הסרט. אל תאמינו לשמועות שכאלה – אפילו בשבילו לא שווה להשקיע את הזמן והכסף.
האווירה? אפילו רומנטיקן שוטה שכמותי כבר רצה להקיא ממנה בסוף הסרט. תור הזהב של אמריקה. בסדר. הנושא הובן כבר ב-12 הדקות הראשונות של הסרט. התסריט הנלווה מלא חורים , בדומה לסדרת "בחזרה לעתיד", ממנה נשאבים רעיונות רבים. בחלקים מסויימים הרגשתי כאילו אני משחק שוב ב-Day of the Tentacle ("יומו של המחוש"?). "מהר, אבא," קורא ג'וני, "אני צריך שתעביר לי בקפסולת זמן את האוגר שהקפאת! תארוז אותו בנייר כסף, ותשליך אותו לאסלה! אני כבר אאסוף אותו!". אבל זה בסדר. אפילו התסריט הזה מצליח להעביר את המסר שבסוף שנות השישים היה שם נהדר, בארצם של הנועזים והאמיצים.
הסרט בכל זאת מספק רעיון חביב אחד: אם אכן השינוי בין קווי הזמן השונים נראה לעין, ואם בקו זמן אחד היה שולחן, ובשני היה שולחן שרוף, הרי שהמעבר אמור להיות מלווה בפליטת חום. רעיון מעניין.
כפי שאני מניח שהבנתם, אין אני ממליץ על הסרט. אלא רק, בעצם, לקהל האמריקה-פילים חובבי סוף שנות השישים.
ואולי גם לחובבי (וחובבות?) כבאים נועזים.
דניס קווייד, כמובן
זכור בעיקר מהופעתו המרשימה כבעלה של מג ראיין, ופרידתו ממנה לא מזמן…
זה בערך התפקיד הגדול ביותר שלו…
דניס קווייד, כמובן
יום במלכודת
מי רצח אותי
משהו לדבר עליו
כדורי אש ענקיים
(על ג'רי לי לואיס)
סתם כדי להזכיר לכם
כן, טוב, גם אני עלעלתי ב- IMDB..
מה עם מכסחי השדים?
(זה הוא?)
(בלי להסתכל בדבר ההוא)
דמוסתנס.
וכדי להזכיר עוד יותר
"כדורי אש ענקיים" נקרא בעברית "סקס, אהבה ורוקנרול" (שם מפגר. נו, אז מה חדש?)
אה, דומה ששכחתי.
בייסבול. הרבה בייסבול.
בדיוק כמו שקיפוד אמר!
והכי נורא – אנדרה בראואר הנפלא (פמבלטון מ"רצח מאדום לשחור") מבוזבז בתור חוקר משטרה, שהוא גם חבר של האב והבן.
ואנחנו הרי יודעים מה בראואר מסוגל לעשות עם תפקיד כזה, אם רק מרשים לו.
אגב, שקלתי לקרוא לביקורת -
"ג'פטי בן 36".
אבל הדג הבורגני המרושע התנגד.
דבר מסויים שנשמט מהביקורת, אגב, הוא המועקה שמעבירים קטעי הקישור הארוכים להחריד בכל פעם שמרטי זוכה בסט זכרונות חדש. כנראה שהעורך נרדם שם.
אני מנסה למצוא נקודות אור בסרט, וקשה לי, קשה לי מאוד.
אגב, שקלתי לקרוא לביקורת -
אני מניח שההתיחסות היא לסיפור הקצר "Jefty is Five"? אחחחחלה סיפור… אבל כמה מהקוראים היו מבינים על מה אתה מדבר?
אגב, שקלתי לקרוא לביקורת -
וכאן השאלה מה עדיף – כותרת שהיא סתומה לאחוז נכבד מקהל הקוראים, אבל משעשעת בודדים מהם עד דמעות, או כותרת שבהכרח תראה, לכותב המאמר, כפושרת יחסית לרעיון המקורי.
אני בוחר באפשרות הראשונה, מסיבות אגוצנטריות גרידא. :)
קיפוד ...יש לו את זה
בתור אחת שלא ראתה את הסרט הנ"ל
וכנראה גם לא תראה אותו לאחר ביקורתו של קיפוד.
רציתי לציין שמן הראוי לפרסם תגובות שכאלה יותר בקירוב
כדי שכספנו הדל שהרווח בקושי רב
לא יבוזבז על סרטים שכאלה.
''הסלע''? ''הסלע''???
"The rock" זה סרט של גאולוגים?
לא ממש. התרגום של דה רוק בעברית הוא "הבריחה מאלקטרז" – תרגום מדוייק, ממש מילה במילה.
אבל מה, צריך לדעת גם דברים כאלו ולא רק ספורים קצרים נחשבים.
''הסלע''? ''הסלע''???
חטאתי. פשעתי.
האם אי פעם אוכל להגיע לדרגתם של מתרגמי שמות הסרטים לעברית?
האם אוכל לזרום עמם על אותו גל?
האם אוכל להבינם, או לנחש כיצד יקרא סרט בעברית?
(אבל מה, טעות. ועל טעויות חייבים להתנצל. סליחה.)
אה, לא. ''הפריצה לאלקטרז''.
להזכירך, בסרט זה הם לא בורחים מאלקטרז, אלא פורצים לתוכו. וזה כמובן משחק על שם של סרט שאכן נקרא "הבריחה מאלקטרז", ובו אכן בורחים משם.
אולי אני מוזרה
אבל ה DVD באמת מעביר אחר צהריים בניחותא.
מצד שני, אולי זה בגלל שה DVD מכיל סרט דוקומנטי של שעה על סערות שמש (שבהחלט שווה צפייה)?
גם אני מוזר
דווקא די נהניתי ממנו (בוידאו, לאחרונה). אבל אני חובב אמריקה ושנות השישים. תירו בי.
וגם אני נהניתי ממנו
לא יודע, משום מה הוא נטע בי תקווה שמשהו מיסטי נחמד יכול לתקן את העתיד. או משו.
נכון, זה לא היה סרט מתוחכם, אבל הוא בנוי בצורה חביבה, ואולי חלק מהחיבה כלפיו היא בגלל שגם לי הוא הזכיר את יומו של המחוש :)
הסרט תדר גבוהה הוא סרט מעולה!
הביקורת שלך טרחנית מעצבנת ולא נכונה!
ראיתי את הסרט ונהנתי מכל רגע!
ושלא תעיז להגיד מילה רעה על הטירלוגיה המדהימה של בחזרה לעתיד!
איך אפשר להגיד משהו רע על בחזרה לעתיד?
לא מבין את זה.