הפרק הסופי, בלי נדר: סקירת סדרת יום שישי ה-13, חלק ב'

אם לסרטים מותר לצאת מגבולות התאריך, אז גם לנו.

אחרי שישה סרטים שדבקו לאותה הנוסחה עם שינויים קלים פה ושם, החצי השני של הפרנצ'ייז הולך לכיוונים… נועזים יותר.

יום שישי ה-13 חלק 7: הדם החדש

ג'ייסון סיים את הסרט הקודם כשהוא כבול בשלשלאות בתחתית האגם. איך הוא משתחרר הפעם? עם קצת עזרה מכוחות על-טבעיים: הגיבורה הפעם היא טינה, שניחנת בכוחות טלקינטיים כי…סיבות. בתור ילדה, היא משתמשת בכוחותיה באופן לא מכוון כדי להטביע את אביה המתעלל באגם (מה זאת אומרת "איזה אגם"? האגם היחיד שקיים ביקום הזה, זה איזה אגם). שנים לאחר מכן, היא חוזרת למקום עם אמה והפסיכיאטר שלה כדי לנסות להתגבר על הטראומה. מפה לשם, היא מגיעה לשפת האגם, משתמשת בכוחות שלה שוב, ואופס, משחררת את ג'ייסון. למי מאיתנו זה לא קרה.

במקור, כבר אז רצו להפגיש את ג'ייסון עם פרדי קרוגר, הרוצח הסדרתי הלוהט האחר של אותה תקופה. הפופולריות של סרטי "שישי ה-13" הלכה ודעכה, ואילו ההכנסות של סרטי "סיוט ברחוב אלם" היו גבוהות פי שתיים. באולפנים נזרקו כל מיני רעיונות חלופיים חצי-אפויים, כשלבסוף מישהו הציע לעשות משהו בסגנון "ג'ייסון נגד קארי". וככה הסרט הזה נראה – גיבוב של רעיונות חצי-אפויים ולא מגובשים. כמו כן, הסרט הזה בקלות לוקח את פרס "התסרוקות הכי גרועות" של הפרנצ'ייז. תסתכלו על זה. איכשהו זה נראה פחות כמו תסרוקות אמיתיות מהתקופה ויותר כאילו מישהו בימינו עיצב אותן על סמך סרטים משנות ה-80 שהוא ראה.

מוזר להגיד שהסרט הזה "הכניס אלמנטים על-טבעיים" לפרנצ'ייז שבו הנבל הוא כבר זומבי רצחני, אבל באמת שחוץ מג'ייסון הסדרה כן שמרה על ריאליזם יחסי עד כה. לכן ההצגה הזאת של טלקינזיס כן מרגישה אקראית. אולי הייתי מבליג אם זה היה נעשה בצורה טובה או יצירתית, אבל העימות בין ג'ייסון וטינה כל-כך משעמם וחסר השראה שלא ברור למה זה היה טוב.

גם מה שבא לפני כן משמים לחלוטין: הקורבנות של ג'ייסון בסרט מאוד לא זכירים, וכך גם ההריגות שלהם, כנראה כי הסרט הזה נערך והוגש לועדת הצנזורה תשע (!) פעמים עד שהסכימו להוריד את הדירוג שלו מ-X ל-R. הריגה אחת שצופים כן אהבו היא זאת שמערבת שק שינה, שצברה פופולריות כה גדולה עד שנעשו לה מחוות בסרטים עתידיים.

 

יום שישי ה-13 חלק 8: ג'ייסון משתלט על מנהטן

"הו, וואו, ג'ייסון בתפוח הגדול? אני לא יכול לחכות לראות איזה שיגועים יהיו לו שם!" זה כנראה מה שחשב כל שמי ראה את הפוסטר של הסרט בזמנו. רק שיש כאן קצת הטעייה בפרסום. וב"קצת" אני מתכוון לשקרים ברמת "איני הנהג", "קראתי את התקנון ואני מאשר" ו"ניצחתי את הבחירות האלה!".

בעקבות הגבלות תקציביות, שני השלישים הראשונים של הסרט הזה הם פחות "ג'ייסון עושה ברייקדאנס בברוקלין, עוצר בטיימס סקוור ונדהם מהאורות ואז מסתבך ברכבת התחתית" ויותר "ג'ייסון הורג אנשים על אנייה שנמצאת בדרכה מקריסטל לייק למנהטן". עוד לפני שתספיקו לשאול "רגע, איך אנייה יוצאת מאגם אל האוקיינוס?", ג'ייסון כבר הורג את הקורבן הראשון שלו בעזרת גיטרה חשמלית.

רק בחצי השעה האחרונה ג'ייסון מגיע לעיר הגדולה, כשבחזון המקורי של הבמאי תוכנן לו טיול מקיף: גשר ברוקלין, מדיסון סקוור גארדן, פסל החירות ואפילו מחזמר בברודוויי. אך כאמור, הסרטים האלה כבר לא הביאו הרבה קהל (הסרט הקודם היה הכי פחות רווחי עד כה) והדרך הכי טובה לא להפסיד כסף היא לא להשקיע אותו. לכן, רוב הזמן של ג'ייסון במנהטן מתרחש על גגות, ברכבת התחתית ובביבים. במקומו הייתי מחליף מילה עם סוכן הנסיעות כשהוא חוזר.

מעבר לפוטנציאל המבוזבז, גם זה פשוט סרט משעמם. שוב יש אוסף של דמויות פלקטיות, ושוב הן מתות בדרכים לא מאוד יצירתיות. נראה גם שניסו לחסוך כסף על תאורן טוב, כי התאורה בסרט הזה על הפנים, לפעמים ברמה של סצינות לא קוהרנטיות. אולי ג'ייסון היה צריך לנסוע לפריז.

 

ג'ייסון הלך לגיהנום: יום שישי האחרון

גם זה לא החלק האחרון, והפעם מאוד טוב שכך. למה? כי ג'ייסון בקושי מופיע פה. וכשאני אומר "בקושי מופיע", אני לא מתכוון שהוא מסתובב איפשהו וסתם לא נותנים לו זמן מסך כמו גודזילה ב"גודזילה" החדש. אני מתכוון "בדקות הראשונות של הסרט ג'ייסון מובל לתוך מארב של כוחות משטרה גדולים שיורים בו לפחות 500 קליעים ואז מפוצצים את הגוף שלו לחתיכות. בבית החולים, אחד המנתחים של מה שנשאר מהגופה של ג'ייסון מחליט לתת ביס בלב שלו (למי מאיתנו זה לא קרה), מה שגורם לרוח שלו להשתלט על המנתח, כשבהמשך היא עוד תעבור בין כמה אנשים שונים בצורה של יצור טפילי מכוער". אתם יודעים, השטיק המוכר הזה.

מילא שהתאריך הקלנדרי הוסר משם הסרט (ענייני העברת זכויות בין אולפנים), אבל איך תכננתם לסיים את הפרנצ'ייז הזה בסרט שבו הדמות שהכי מזוהה איתו בקושי מופיעה? זה פשוט סרט על טפיל רצחני שעובר בין אנשים וגורם להם להרוג. כמו כן, חסר לסרט איזה סיכון ממשי: נחשף שלג'ייסון יש אחות חורגת (מה שמכונה בתעשייה "לקפוץ את הגופה של הילד באגם"), ושרק היא יכולה להרוג אותו אחת ולתמיד. אבל אם הרוח שלו תצליח להשתלט עליה, הוא יחזור לצורתו ויהפוך להיות "אלמותי". כי עד עכשיו הוא היה סתם בן-תמותה רגיל?! גם לפני שפיצצו אותו הבחור כבר היה זומבי, למען השם.

זה סרט רע, מרושל ונטול ג'ייסון באופן פלילי. הדבר הטוב היחיד פה הוא השוט האחרון: אנחנו רואים את המסיכה של ג'ייסון על הקרקע, כשפתאום היד של פרדי קרוגר יוצאת מתוך האדמה ומושכת את המסכה פנימה. בהחלט בונה את הציפייה למפגש הזה, שיתרחש ממש תוך… עשור?! וואו, זה חתיכת טיזינג.

 

ג'ייסון X

קצת לפני שפרדי מגיע, אנחנו מקבלים את – אלוהים אדירים – הסרט העשירי בסדרה. ובנקודה הזאת, הפרנצ'ייז מחליט שהמהלך הבא ההגיוני הוא מה שאני מצפה שגם סדרת "מהיר ועצבני" תעשה בסרט העשירי: לטוס לחלל.

הסרט מתחיל בשנה העתידנית של 2008, שבה ג'ייסון נלכד ע"י הממשלה (אה, כן, הסרט די מתעלם ממאורעות הסרט הקודם כי למה לא), שמתכננת לבצע בו ניסויים. כמובן שהעניינים משתבשים, ומפה לשם גם ג'ייסון וגם אחת מהמדעניות של הממשלה נכנסים להקפאה קריוגנית.

קופצים קצת קדימה לשנת 2455. כדור הארץ הוא כבר מקום שלא ניתן לחיות בו, ובני האדם עברו לגור בכוכב אחר. אפילו אין רובוטים אוספי-אשפה חמודים.חוקר מגיע עם כמה מתלמידיו לביקור בכוכב הישן, הם מוצאים את הגופות הקפואות של ג'ייסון והמדענית ומחליטים שהדבר הכי חכם יהיה לקחת אותם בחזרה איתם. ועל הדרך להפשיר אותם כבר בחללית, כשאין להם שום אפשרות לסיוע חיצוני במקרה הצורך. רואים שהם דמויות בסרט אימה.

הסרט הזה לחלוטין מרגיש כמו פאנפיק שמישהו כתב וגם מבחינה תקציבית נראה כמו מה שהייתם מצפים שסרט כזה יקבל. להגנתו יש להגיד שהוא מודע לכך ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות: יש סצינת קרב מוגזמת לחלוטין בין ג'ייסון ואנדרואידית עם אצבע קלה על ההדק, ובסצינה באחרת הוא מגיע לחדר הולוגרמה שבו עוזרים לו להרגיש כמו בבית (והפעם הוא משתמש בשני שקי שינה!). זה סרט מטופש וזול, אבל אם באים בהלך הרוח הנכון, הוא גם מבדר למדי.

 

פרדי נגד ג'ייסון

לפני באטמן וסופרמן או קפטן אמריקה ואיירון מן, היה "פרדי נגד ג'ייסון".  כאמור, הקרב בין שני ענקי האימה היה בתכנון עוד מסוף שנות השמונים, אבל היה תקוע בגיהנום יותר זמן מג'ייסון. כתריסר תסריטאים הגישו מגוון טיוטות לסרט: באחת ג'ייסון עומד למשפט על כל רציחותיו, באחרת הוקמה כת שסוגדת לפרדי. לבסוף, בשנת 2003, הם נפגשו.

הסיפור הסופי הוא פשוט למדי: הצעירים ברחוב אלם כבר שכחו את פרדי ולא מפחדים ממנו, מה שהשאיר אותו חסר-כוח. פרדי מחליט להשתמש בג'ייסון כדי שיעשה שם קצת בלאגן ויחזיר את הפחד ללבם של קהל היעד של פרדי, רק שג'ייסון מתחיל להנות קצת יותר מדי, ועושה לפרדי מה שהגיימרים מכנים kill steal. פרדי מתעצבן ומחליט שהוא צריך לעצור את ג'ייסון לפני שרחוב אלם יהפוך לבית קברות.

בדומה ל"ג'ייסון X", הסרט הזה מטופש לחלוטין ונהנה מכל רגע של זה. הדמויות האנושיות כאן הן רק תירוץ להזיז את העלילה עד שמגיע מה שכולם באו לראות, ולמרות שהקרב כן היה יכול להיות קצת ארוך יותר, הוא לא מאכזב. פרדי וג'ייסון מתקוטטים בשלל לוקיישנים, עוברים בין חלום ומציאות ומכאיבים זה לזה בשלל דרכים. באופן מרשים, רוב הדברים נעשים באמצעות אפקטים מעשיים.

בתחילת ההפקה שקלו לצלם שני סופים שונים, כשבכל אחד מהם מישהו אחר מנצח, אך הרעיון נגנז. היו גם דיונים על להציג בסוף הסרט טיזר למפגש עתידי עם אייקון אימה נוסף, אבל גם זה לא קרה. הסוף הסופי של הסרט כן רמז שיש לאן להמשיך, אבל למרות שהסרט הרוויח הרבה יותר מכל סרט של שתי הדמויות, שום המשך לא נעשה ושתי הדמויות נעלמו מהמסכים עד הרימייקים הנפרדים שלהם כמה שנים מאוחר יותר. חבל, הייתי צופה ב"פרדי נגד ג'ייסון נגד צ'אקי" או "פרדי נגד ג'ייסון מבינים שלאמא שלהם היה אותו שם, הופכים ל-BFFs ויוצאים לחסל את מייקל מאיירס".

יום שישי ה-13 (הרימייק)

הידעתם? כמעט הייתה לנו נציגות ישראלית בפרנצ'ייז: מורן אטיאס לוהקה לסרט, אך הוחלפה בשלב מוקדם בהפקה. היי, אם ג'ייסון הגיע לניו-יורק ולחלל, ישראל לא נשמע לי מאוד מופרך.

בכל מקרה, הסרט הזה הוא פחות רימייק של הסרט המקורי, ויותר סלט רימייק שמורכב מגרסה מחודשת לסוף של הסרט המקורי (בשחור-לבן, כי למה לא), ובהמשך שואב השראה מחלקים 2 ו-3, עם קצת שינויים.

אחרי פרולוג של 25 דקות, אנחנו פוגשים לראשונה את הגיבור, קליי (ג'ארד פדלקי) שמגיע לקריסטל לייק כדי לחפש את אחותו הנעדרת. הוא פוגש כמה צעירים אחרים, שכמובן אוהבים להתמסטל וללכת לשחות באגם לבדם, כאילו הם לא ראו סרט אימה בחיים שלהם.

לטובתו של הסרט, מבחינה טכנית הוא כנראה המוצלח ביותר בסדרה. מחנה קריסל לייק מעולם לא נראה ונשמע כה מאיים ויפהפה בו-זמנית, מה שגרם לי לחשוב שבכיף הייתי יוצא לנפוש שם, אבל רק בזמן שהשמש בחוץ. מאידך, הדמויות סטריאוטיפיות להחריד ולא נראה שליוצרים היה איזשהו ניסיון להכניס יצירתיות או כיף או הריגות מוצלחות לסרט.

בניגוד לסרטים הקודמים, הסרט גם חוזר לטון יותר "רציני" – לא שיש משהו פסול בללכת לכיוון יותר אימתי,פשוט הבעיה היא שהסרט פשוט לא כזה מפחיד, בעיקר כי הרבה מהרגעים המבהילים צפויים מראש. הבעיה היא גם בתסריט, שהוא פשוט לקט של הסרטים הראשונים, והשינויים שכן הכניסו רק גורעים מהסרט, וכוללים בעיקר הסברים מאוד מטופשים שאף אחד לא ביקש, כמו "איך ג'ייסון מסוגל לנוע כה מהר באיזור המחנה?".

כמו הרימייק שיעשה ל"סיוט ברחוב אלם" שנה לאחר מכן, הסרט נטול אנרגיה כמעט לחלוטין, וקל להבין למה הוא לא הצליח לתת לסדרה חיים חדשים.

סיכום

לא מפתיע שסדרה של שנים-עשר סרטים בלי התחשבות בהמשכיות ובלי במאים קבועים (רק חלקים 2 ו-3 חולקים במאי) תהיה מאוד לא אחידה. חלק מהסרטים האלה הם כיף טהור ומאוד יבדרו את חובבי הז'אנר, אחרים כה מתונים ומשעממים שאני לא מבין למה הם בכלל טרחו. בתור אוהד של סרטי סלאשר ושל הסרט המקורי ספציפית, אני בהחלט אשמח לראות החייאה נוספת של הפרנצ'ייז. אם היו נותנים לי את המשימה, הייתי הולך על משהו קצת הומוריסט ופוסט-מודרני. לא ממש "צעקה", אבל גם לא סרט שלוקח את עצמו מאוד ברצינות. אבל אני בהחלט לא חושב שג'ייסון אמר את המילה האחרונה: אם למדתי משהו מהפרנצ'ייז הזה (או מהוליווד של העשור האחרון), זה שג'ייסון תמיד חוזר, בדרך כזאת או אחרת.

ולסיום, הדירוג שלי:

12. ג'ייסון הולך לגיהנום: השישי האחרון

11. חלק 7: הדם החדש

10. חלק 8: ג'ייסון משתלט על מנהטן

9. התחלה חדשה

8. חלק 2

7. החלק האחרון

6. יום שישי ה-13 (הרימייק)

5. ג'ייסון X

4. חלק 3

3. פרדי נגד ג'ייסון

2. חלק 6: ג'ייסון חי

1. יום שישי ה-13