היום יום שישי: סקירת סדרת יום שישי ה-13, חלק א'

כנראה סדרת הסרטים שהכי תרמה להתנזרות עד הנישואין.

התחלנו את ספיישל האימה שלנו עם סקירת זיכיון סלאשרי אחד, וכדי לסיים אותו, אנחנו עוברים לפרנצ'ייז ביזארי לא פחות – סדרת "יום שישי ה-13". עד לא מזמן היא נחשבה לסדרת אימה על רוצח במסכת הוקי שהורג נערים חרמנים, אבל אם מסתכלים עליה במובנים של 2020, אלו בעצם סרטים על ג'ייסון וורהיז, אזרח אחראי שעוטה מסכה ויוצא להעניש את כל מי שלא שומר על ריחוק חברתי.

יום שישי ה-13

מי לא מכיר את "יום שישי ה-13", "יום שישי ה-13" אוהב לנגן ולשיר, וביום קיץ חם, אוהב גם לרצוח בני נוער חרמנים בשיטתיות. במקור הסרט נקרא "לילה ארוך ב'מחנה דם'", אבל מישהו שם כנראה הבין שזה נשמע יותר כמו שם של ספר "צמרמורת" (אז מה אם לא היו קיימים עדיין) והחליט לתת לו שם יותר קליט. טוב שעשה כך.

מדובר באחד הסרטים המפורסמים והמשפיעים ביותר בז'אנר הסלאשרים, שנוצר בעקבות ההצלחה של "ליל המסכות". עלילת הסרט היא פשוטה: עשרים שנה אחרי שמחנה הקיץ "קריסטל לייק" נסגר בעקבות רצח של שני מדריכים (וטביעה של אחד הילדים באגם שנה לפני כן), הוא נפתח מחדש. אך אויה, המדריכים שמגיעים להכין אותו לפתיחה מתחילים למות בזה אחר זה (לא לפני שהם מתמזמזים אחד עם השני, כמובן).

כמו סרטים רבים מהתקופה, הוא נחשב סרט איטי למדי בסטנדרטים של היום. גם אין פה איזה שמות גדולים (פרט לקווין בייקון הצעיר) או אפקטים מפוצצים, אבל זה סוד הקסם שלו. זה סרט אימה שנעשה בתקציב קטן, והפך בצדק להיות קלאסיקה איקונית שאפקטיבית גם בימינו.

אבל לא כולם אוהבים את הסרט: ג'ין סיסקל, שהיה אז מבקר הקולנוע של עיתון ה"שיקגו טריביון", כל-כך שנא אותו שהוא לא רק ספיילר את הסוף ממש בתחילת הביקורת בניסיון למנוע מאנשים לצפות בו, אלא גם רשם את שם העיר שבה גרה שחקנית ראשית כדי שאנשים יוכלו לשלוח לה מכתבים זועמים. לא לעניין.

 

יום שישי ה-13: חלק 2

סרט ההמשך הוא כמו "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" של הפרנצ'ייז הזה: קופי-פייסט של הסרט הראשון עם שינויים קלים, שהעיקרי בהם הוא ירידה באיכות. זה ניכר כבר בהתחלה: הסרט הזה, שאורכו פחות משעה וחצי, מתחיל עם שש דקות שהן פשוט הסצינות האחרונות של הסרט הראשון, כמו סוג של "בפרק הקודם". לא שזה חטא להזכיר לקהל מי זה מי, אבל אולי.. לא יודע, תעשו את זה בצורה קצת יותר מקורית? של דיאלוגים? או דמויות? ובכלל, כמה אתם לא סומכים על הקהל שלכם – הסרט הזה יצא רק שנה אחרי הראשון!

הפעם האקשן קורה בבית-ספר למדריכים במחנות קיץ, שנפתח בצד השני של אגם קריסטל לייק. תיראו מופתעים, אבל גם המדריכים האלו נראים פחות מעוניינים בללמוד הדרכה ויותר רוצים להתמזמז ולהנות. לצערם, ג'ייסון וורהיז, הילד שכביכול טבע באגם לפני שנים, עדיין חי והוא לא בקטע של צעירים חסרי מנוח בשטח שלו. מה שכן, הוא עדיין קצת מפגר מבחינת אופנה וכל מי האגם האלה לא עשו טוב לעור הפנים שלו, אז הוא מתלבש כמו הילבילי וחובש שק עם חורים על הראש. הדחליל מבאטמן רוצה להחליף איתך כמה מילים, כשתתפנה.

מבחינת הדם, הסיבה העיקרית שרוב האנשים צופים בסרט הזה, הרציחות בסרט הזה הן מהמתונות ביותר בסדרה, אבל כמו בסרט הראשון, גם פה יש את הדבר הזה שתמיד משעשע אותי בסרטי סלאשר: כשהבחורה האחרונה נסה על חייה, היא נתקלת בגופות של חבריה בזה אחר זה. חלקם לא נמצאים במקומות שבהם הם נרצחו, מה שאומר שג'ייסון לא רק הרג אותם, אלא גם סידר את הגופות במיוחד בשביל זה. היי, אם כבר להירצח על-ידי פסיכופט במסכה, אז שיהיה אחד שמשקיע בפרזנטציה.

כאמור, רוב הסרט הוא פשוט שחזור חיוור של הסרט הראשון. ההריגות פחות מרשימות והדמויות יותר מטומטמות, אפילו בשביל סרט אימה (ג'ייסון מתקרב אל מישהי עם סכין שלופה והיא פשוט עומדת שם עם יד מורמת. לפחות תנסי לברוח). כן יש שיפור בדמות של "הנערה האחרונה", שמשתמשת בקצת לוחמה פסיכולוגית, אבל זה לא מספיק – והסרט נראה כמו גרסה של הקודם שנשטפה במי אגם מלוכלכים ומדממים.

 

יום שישי ה-13: חלק 3

עוד שנה עברה, והפעם יש לנו קבוצה של נערים שנוסעים לבלות את הסופ"ש בבית קיץ משפחתי של אחת מהן. אני אתן לכם שלושה ניחושים באיזה אגם הבית הזה נמצא.

גם הפעם, משום מה, ההתחלה היא שש דקות של סוף הסרט הקודם, ולאחר מכן הסרט ממשיך את האירועים של אותו לילה, ורוב העלילה מתרחשת ביום למחרת. אז אני מניח ששם ראוי יותר לסרט זה "יום שבת ה-14", אבל אני יכול להבין למה הם לא הלכו על זה.

אחת הדמויות כאן היא שלי, נער מביך וחרמן שמנסה להתחבב על שאר החבורה עם מתיחות מטופשות (אם הסרט הזה היה יוצא עשרים שנה מאוחר יותר, ג'ונה היל היה מגלם אותו). הסיבה שאני מציין אותו ספציפית היא כי שעה אל תוך הסרט הוא עושה מתיחה שכוללת מסיכת הוקי. קצת אחר-כך הוא מוצא את מותו בידו של ג'ייסון, שמחליט לעטות את המסכה, ולמרות שאז עדיין לא ידעו את זה, באותו רגע נולד אייקון אימה.

הגימיק של הסרט זה שהוא בתלת-מימד! אבל אתם יודעים, כזה של שנות ה-80, עם המשקפיים האלו שיש להן עדשה אחת אדומה ואחת כחולה. מצד אחד, היום כבר לא ניתן לצפות בו בגרסה תלת-מימדית, אז האפקט קצת הולך לאיבוד. מצד שני, זה גרם ליוצרים לחשוב קצת מחוץ לקופסה מבחינת דרכי ההריגה. זה אולי נראה מגוחך (ראו התמונה למעלה), אבל לפחות זה יותר יצירתי משני הסרטים הקודמים. תוסיפו לכך את העובדה שג'יייסון נראה יותר שרירי ומאיים (תוך התעלמות מכך שהשינוי הזה קרה בין-לילה) ותצוגות משחק טובות יותר ו"חלק 3" הוא בהחלט שיפור רציני על קודמו.

 

יום שישי ה-13: החלק האחרון

ספוילר: זה לא החלק האחרון. הפעם אנחנו מתחילים עם תקציר של שלושת הסרטים הקודמים, ושוב פעם יש המשך קצר של אותו לילה ורוב הסרט מתרחש ביום למחרת (בנקודה הזאת השם כבר מאבד את המשמעות, לא?). עוד נערים, עוד נסיעה לקריסטל לייק, וכו' וכו' וכו'.

אם לסרט הראשון היה את קווין בייקון בתחילת דרכו, הפעם יש שני שחקנים מוכרים: קריספין גלובר (שנה לפני שיהיה אבא של מרטי מקפליי) וקורי פלדמן (קצת לפני "הגוניס" ו"אני והחבר'ה"). זאת גם ההתחלה של מה שמכונה "טרילוגיית טומי ג'ארוויס", הדמות שפלדמן מגלם. למעשה, זה הסרט הראשון שמנסה לתת קצת עומק לדמויות מעבר לבשר תותחים בשביל ג'ייסון.

אחרי שהסרט הקודם היה קצת (הרבה) מוגזם, האחד הזה מנסה לחזור ולהיות יותר אימתי ורציני. לפעמים זה מצליח לו, אבל לפעמים דמויות עושות דברים מטופשים של דמויות בסרט אימה (כמו לרדת למרתף חשוך שבוקעים ממנו רעשים מוזרים) או סתם מתנהגות מוזר (כשאחד מהם נרצח ע"י ג'ייסון, הוא זועק "אלוהים, הוא רוצח אותי! הוא רוצח אותי!"). כמו כן, נראה שלבמאי של הסרט יש איזו ונדטה נגד חלונות. בשלוש סצינות שונות, חלונות נשברים בהילוך איטי בגלל דמות שקופצת או נזרקת דרכם.

החלק הזה באמת היה אמור להיות האחרון, אבל אנשים אהבו אותו והוא עשה הרבה כסף. אז מה אתם מצפים, שהם לא יעשו המשך? מבחינתי הסרט הזה במקום טוב באמצע: לא משיאי הסדרה, אבל ממש לא מהגרועים שבה. מה שבטוח, הדבר הכי טוב בסרט הזה הוא הריקוד של קריספין גלובר. איפה היו המהלכים האלו בנשף של "בחזרה לעתיד"?

 

יום שישי ה-13: התחלה חדשה

למרות השם של הסרט הקודם ושל האחד הזה, בפעם הראשונה יש המשכיות אמיתית בין הסרטים: הילד טומי ג'ארוויס, שהיה דמות משנית בסרט הקודם, מקבל הפעם תפקיד מרכזי.

הסרט קופץ כמה שנים קדימה וכעת טומי הוא נער שסובל מפוסט-טראומה בעקבות אירועי הסרט הקודם. אחרי כמה סרטים שהתרחשו במחנות קיץ ובקתות נופש, הפעם ההרג מתרחש במכון שיקום לאנשים עם בעיות נפשיות שאליו טומי נשלח. עד כמה חמורות בעיות הנפש? ההריגה הראשונה בסרט אפילו לא מבוצעת על-ידי ג'ייסון.

למרות כמה הריגות מוצלחות, הסרט הזה לא טוב. רוב הדמויות כאן בלתי-נסבלות, יש בו סצינות שהן פשוט מוזרות ו/או מטרידות (זוג ששרים לזה לזו בזמן שהגבר יושב בשירותים) והאסתטיקה שלו נראית מאוד זולה וסליזית. אגב, אם תהיתם מה גורם לג'ייסון לעזוב את קריסטל לייק ולמרר את חייהם של האנשים האלה, הסוף של הסרט מסביר זאת באמצעות תפניות ביזאריות שפשוט משאירות תחושה של "מה לעזאזל?". זאת ללא ספק "התחלה חדשה" ברגל שמאל.

יום שישי ה-13 חלק 6: ג'ייסון חי

אנחנו עדיין עם טומי ג'ארוויס, והסרט מתחיל כשהוא נוסע לקבר של ג'ייסון כדי לוודא שהוא שם ולשרוף את הגופה שלו. הוא אכן מוצא את ג'ייסון קבור, אבל לפני השריפה מחליט לתקוע מוט ברזל בתוך הגופה. זאת מתבררת כטעות, כי באותו לילה יש סופת ברקים, ובהיגיון פיזיקלי שלקוח היישר מ"פרנקנשטיין", מכת ברק ממוקדת היטב פוגעת במוט ומקימה את ג'ייסון לתחיה. למי מאיתנו זה לא קרה.

אחרי הביקורות הקשות שספג הסרט הקודם, באחד הזה החליטו לחזור למקורות. כן, אנחנו שוב במחנה "קריסטל לייק". אה סליחה, טעות שלי, השם הוחלף ל"פורסט גרין". אבל אפילו ג'ייסון יודע שבית זה בית, לא משנה איך קוראים לו. הפעם, לשם שינוי, יש גם ילדים שמגיעים למחנה. אתם יודעים, כמו שאמור לקרות. אבל ג'ייסון חס עליהם, כנראה כי הם עדיין לא בגיל שבו מקיימים יחסי-מין לפני הנישואין או מעשנים סמים.

זה אחד הסרטים האהובים בסדרה, ובצדק. נראה שכאן היא מוצאת את האיזון המושלם בין קומדיה ואימה, עם קצב יותר טוב, תקציב יותר גדול והריגות יותר מוגזמות ומשעשעות (פניה של אישה שמוטחות לתוך קיר של קרוואן משאירות סימן של תווי הפנים שלה כמו בסרט מצוייר).

יש כאן אפילו הומאז' לג'יימס בונד – לפני שמופיע שם הסרט, ג'ייסון צועד למרכז המסך ומניף מצ'טה לכיוון הקהל, מה שמשאיר חתך מדמם. האמת, הייתי צופה במפגש שלו עם 007.

מחר, בחלק השני – מקבלים כוחות-על! הורגים בנמל! טסים לחלל! קל!