במקור: Funny Games U.S.
תסריט ובימוי: מיכאל האנקה
שחקנים: נעמי וואטס, טים רות', מייקל פיט, בריידי קורבט, דבון גירהארט
בצאתכם לחופשה, יש לשמור על מספר כללי זהירות: הימנעו משחיה במקומות לא מסומנים, מרחו עצמכם היטב בקרם הגנה מפני קרינת השמש, דאגו לשתות הרבה מים וכמו כן, החזיקו מלאי גדול של ביצים במקרר.
עושה רושם שלג'ורג' (טים רות) ואן (נעמי וואטס) יש הכל. הזוג הבלונדיני יוצא עם בנם הבלונדיני והכלב בעל הגוונים לחופשה ליד האגם. הם לא לנים בצריף מתמוטט, אלא בבית פרטי נוצץ עם כביש גישה פרטי ושכנים חובבי גולף, שסביר להניח שריב קולני ביניהם נשמע ככה: "יקירתי, האם חבטתי בכדור שלוש פעמים, או ארבע?" "הו, פרדריק, אתה כזה טפשון". "הו". "הו הו".
כמיטב המסורת הפמיניסטית, אן נמצאת במטבח ומקשקשת בטלפון כאשר הצרות מתחילות. פול ופיטר, נושאי הכלים של השכנים, בחורים צעירים ויפים עם נימוס של המאה ה-19, מגיעים לבית ומבקשים ביצים לארוחת הערב. לאחר ויכוח עקר שמוכיח עד כמה אן קמצנית (יש לכם כסף למכונית מפוארת, אבל חבל לך על ארבע ביצים?), מצטרפים ג'ורג' וג'ורג' ג'וניור, והעניינים מתדרדרים. במהרה מתברר שהביצים הן רק תירוץ עבור פול ופיטר להחזיק את בני המשפחה בבית בניגוד לרצונם, כאשר הם מתבקשים להמר האם ישארו בחיים עד הבוקר. עד אז, משעשעים עצמם שני הצעירים במגוון משחקים סדיסטיים הנעים בין פגיעות פיזיות ישירות לבין הצבת דילמות מוסריות שבלתי אפשרי לנצח בהן.
כמו הג'וקר ואנטון שיגור, שהופיעו בעת האחרונה על מסכינו, פול (מייקל פיט, 'החולמים') ופיטר (בראדי קורבט, '13') פוגעים באנשים ללא הסבר. מניעיהם נותרים בגדר ניחוש ומלבד התייחסותם לכל העניין כבידור, הם נמנעים מלספר מאיפה באו ולמה הם עושים דברים נוראים שכאלה. באופן שנדמה חולני, אבל למעשה מחושב מכדי להיות סתם פסיכוזה, הם שומרים על כללי המשחק שקבעו בעצמם ומענישים בחומרה על הפרתם.
'משחקי שעשוע' הוא שחזור אחד לאחד של סרט באותו שם שמיכאל האנקה ביים לפני 11 שנים. הגרסה הקודמת, דוברת גרמנית, עוררה לא מעט פולמוסים סביב המסר אותו מנסה הבמאי להעביר, הבחירה לכתוב את שם הסרט באנגלית והאם מדובר בכלל בניסוי בו משמשים הצופים עכברי מעבדה.
אודה ואתוודה שאני לא אוהב להיות עכבר מעבדה, ולא אוהב את האנקה. שני הסרטים הקודמים שלו שראיתי – 'המורה לפסנתר' ו'מחבואים' – זכו להצלחה ביקורתית אדירה, אבל אני מצאתי אותם משעממים ורדופי נסיונות לזעזע וליצור דיון בכח, גם כשהדבר בא על חשבון הגיון עלילתי, או סתם התנהגות סבירה מצד הדמויות. 'משחקי שעשוע' לא שונה. צורת החשיבה של אן וג'ורג' מבוססת על שיטת "יש חור בדלי": הם לא מסוגלים לחשוב יותר מצעד אחד קדימה, וכאשר הם נתקלים במכשול, למשל שער נעול, נכנסים ללחץ כאילו אין שום אפשרות אחרת לצאת משטח הבית (אף על פי שאן שמעה על דרך כזו כבר בתחילת הסרט). זה בעייתי במיוחד לאור העובדה שיריביהם בסרט חכמים במיוחד ומסוגלים לעשות דברים כמו שבירת הקיר הרביעי והפניית שאלות לקהל.
ברור שהשמעת הערות על אמינות הסיפור היא חסרת טעם, משום שהאנקה לא רוצה לספר סיפור כפי שהוא מנסה לעורר דיון. לי היה קשה לראות בסרט מסר מעבר ל"תראו איך חיים מושלמים יכולים להיהרס סתם כי מישהו החליט", אבל נדמה כאילו הבמאי מבקש ליצור תגובות נוספות. התחושה היא שהאנקה מנסה לגרור אותי לתוך איזה ניסוי פסיכולוגי שרק לו אכפת מתוצאותיו. השאלות המוצגות ישירות למצלמה מעודדות את הצופים לשקול מחדש את הרצון להמשיך ולצפות בסרט עד הסוף, או להרים ידיים ולעזוב באמצע. אכן תהיתי לא פעם אם הסיפור בכלל אמור להתקדם לאנשהו, או שעדיף לפרוש באמצע ולהניח שבמערכה האחרונה מגיעים דובוני אכפת-לי וכולם שרים שירי אירוויזיון אגב שתיית סנגרייה צוננת.
מלבד ההתעללות הפסיכולוגית, הצפיה בסרט גרמה לי גם לסבל פיזי ממשי. בהיה של יותר מכמה שניות בשני בלונדינים בבגדי גולף לבנים, על רקע קיר לבן, בחדר מואר יתר על המידה, עשתה לי כאב ראש ואילצה אותי להפנות מבט הצידה מספר פעמים במהלך הסצינה. חלקים גדולים מהסרט צולמו בשוטים ממושכים, ולזכות הסרט יאמר שהעדר עריכה מקובלת מביא לכך שהשחקנים נדרשים לבצע קטעים שלמים בטייק אחד, מה שמוסיף לתחושת המציאותיות. לרעתו יאמר שטכניקה זו יוצרת הרבה זמן מת וחסר התרחשויות.
דווקא ג'ורג' ואן, הדמויות איתן אנו אמורים להזדהות, מגולמות רע במיוחד. כבר ראיתי את טים רות' ונעמי וואטס בהופעות טובות יותר ופחות. פה הם כבר במינוס. זה לא משחק גרוע בכוונה, זה פשוט משחק גרוע. אם הסרט מנסה להציב את הזוג כדמויות המציאותיות יותר, בניגוד לפול ופיטר שמתנהגים כמו במאים שיכולים לשנות את כללי העולם בו הסרט מתרחש מתי שבא להם, חוסר האמינות במשחק של וואטס ורות' מחבל בניסיון.
הנסיונות של 'משחקי שעשוע' ליצור דיון ולהעביר מסר ברור עברו אצלי כנסיונות סרק. הסרט מתנהל על קו ישר של החלשת הרצון לדעת מה יקרה בהמשך. הוא מפסיק לעניין בשלב מסוים, כאשר נעשה ברור שהאנקה לא מתכוון לספק את הצמא לעלילה מותחת ופתרונות מפתיעים ומחזיק את הסרט בכח על אותו מסלול מונוטוני. כשבמאי כל כך עסוק בלשכנע שחוסר תקווה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, באמת קשה להאמין שיש טעם להישאר באולם.
מעניין
מעניין באמת כמה אנשים פשוט קמים והולכים בהקרנה ממוצעת של הסרט הזה. ומעניין אם הקופאים מזהירים אנשים בזמן קניית כרטיסים.
ושאלה לפינגווין – אם אתה יודע שאתה לא אוהב את העבודות של האנקה, ולא אוהב את מה שהוא דורש מהצופה של הסרט – למה הלכת לראות את הסרט?
קודם כל, בשביל עבודה
אני כותב תקצירים לטיים אאוט והרבה יותר טוב כשאני רואה את הסרט לפני כן. חוץ מזה, ידידה שלי מאוד רצתה לראות את הסרט, אבל לא יכלה להגיע, אז חשבתי שלפחות אתן לה דיווח איך היה.
אולי אלה גם הוג'י-בורגר וטבעות הבצל שטרפתי במהירות לפני זמן קצר,
אבל הביקורת הספיקה לי כדי להרגיש תחושת בחילה מהסרט. נשמע כאילו 'משחקי שעשוע' מתנשא-על-הצופה-הממוצע-שלא-ראוי-אפילו-שהנקה-יסביר-לו-מה-קרה-בסרט, ברמה שמתעלה אפילו על 'מחבואים', וזה חתיכת הישג.
בדיוק חזרתי מהסרט..
ולמעט הקטעים "המתים" הסרט מצוין. ודווקא לא שמתי לב לשום התנשאות כמו שעכרור ציין.
אם זה לא היה ברור מהתגובה הקודמת שלי, לא ראיתי את הסרט.
בתגובה שלי כתבתי את ההתרשמות שקיבלתי על סמך הביקורת + הסרט של הנקה שכן ראיתי, 'מחבואים'.
ובכל זאת, לפני שתקפוץ למסקנות נחרצות,
אני הייתי ממליץ לך לתת לו צ'אנס, לאו דווקא עכשיו כשהוא מוקרן בקולנוע, סתם באופן כללי. אחרי הכל, אתה ראית 'מחבואים ונשארת בחיים ואפילו מצאת לנכון לזקוף לזכותו מעלה או שתיים.
המתחסדים אולי יגידו שהוא אלים מדי (מה שלא), אבל 'משחקי שעשוע' הוא, לדעתי, הידידותי ביותר והפחות חידתי מבין שלושת סרטיו של הנקה שראיתי ('מחבואים', 'המורה לפסנתר').
למי שלא רוצה ללכת לקולנוע
הסרט יצא בדויד לא מתורגם כבר לפני כמה חודשים.
איזה מעלה או שתים מצאתי ב-'מחבואים'?
הערתי באיזשהו שלב שלדעתי הנקה במאי מוכשר, אבל זו בשום פנים לא הייתה מחמאה ל-'מחבואים' אלא עוד טיעון נגדו.
אה, ועוד נקודה לחידוד הבעיה של הביקורת ונקודת המוצא שלה:
אף אחד לא מעליב אותך, אלא אם כן אתה בוחר להיעלב. אף אחד לא מתנשא עליך, אלא אם כן אתה בא עם רגשי נחיתות (+דעות קדומות) ומעדיף להסתכל עליו מלמטה.
סליחה, מה?
בוודאי שיש אנשים, וגם תוצרי תרבות, שהם מעליבים ומתנשאים בלי שום קשר לגישה שלי.
לתחושות שלך יש הרבה יותר השפעה על כך
ההערכה שלי מהחיים היא שעל כל אדם שמעליב אותך בכוונה תחילה יש שני אנשים שאתה נעלב מהם מבלי שהתכוונו לכך. כמו למשל, בשאלות טריוויאליות שמקבלות פרשנות מעורבות עקב חוויות אחרות שלך. זו, אגב, לא הודעה מתנשאת.
אני מסכים, ובוודאי שזה נכון במיוחד בפורומים וירטואליים,
אבל זה לא אומר שאין אנשים או תוצרי תרבות מעליבים או מתנשאים.
אם נחזור לנושא, בהחלט ניתן לטעון שהאנקה הוא במאי המתנשא על צופיו. את האנקה אני לא מכיר מספיק – ואני, בניגוד לעכרור, דווקא אהבתי את 'מחבואים' – אבל זו טענה ששמעתי לעתים מזומנות על קובריק, למשל, ובהתחשב בעובדה שקובריק חשב שהוא חכם יותר מפחות או יותר כל אחד אחר, אולי אפילו יש בזה משהו (במיוחד בהתחשב בכך שהוא גם צדק).
קולנוע הוא מדיום די מניפולטיבי: יש לבמאי יכולת לשלוט בתגובה של צופיו באמצעים שהם "מתוכנתים" שלא לשים אליהם לב, למשל בחירת צבעים, מוזיקת רקע, זוויות צילום וכדומה. שימוש לא ראוי במניפולציות אלו (ואני לא טוען שזה המקרה כאן) הופך את הבמאי, לעתים, למתנשא.
הסיבה היחידה שלא מחקתי
את פתילון האוף טופיק הזה, היא התגובה של אדם, שדיברה על הסרט. אל תגרמו לי להתחרט.
אני סולח לך
אני דווקא הייתי בטוח שברור לכל שאני מתייחס לסרט ולביקורת הספציפיים ולא למשהו כללי, שכן עכרור טען בהודעה הראשונה שהוא קיבל את הרושם כאילו הנקה ממשיך להתנשא, ולזה התייחסתי.
(מנסיון, אי אפשר לעשות הכללות גורפות ולצאת מזה חי באתר הזה)
ועדיין…
כשדייוויד לינץ'/הנקה מוציא סרט חדש יש לך שתי דרכים לגשת לדבר כזה:
1. אתה יכול לחשוב, על סמך נסיונות קודמים עם הבמאי, שהוא מתנשא ולוותר מראש על התענוג.
2. אתה יכול לחשוב שהוא בא בעצם לאתגר אותך ולזרום עם ה"חוויה".
כי על פי ההגיון שבו אתה פוסל יוצר כלשהו בגלל שהוא מעט חידתי מבחינתך אני יכול לפסוק שהבמאי הגדול מכולם, המסתורי מכולם, היושב במרומים, הוא בעצם סתם פוץ חסר חיים שעושה עלינו ניסויים, הרי החיים (יצירתו של…), כמו סרט של לינץ'/הנקה, הם בעצם חידה אחת גדולה, ולאנשים שונים יש דרכים שונות להתמודד עם זה, כך שהכל תלוי בגישה שלך.
כן, השוויתי את הנקה לאלוהים, מה תעשו לי?
עזוב אלוהים,
סתם לוזר.
אבל איך השווית את הנקה לדיוויד לינץ', זה מה שהייתי רוצה לדעת!
אני חושב שזה מובן מאליו
ולראייה, הביקורת הזו דומה מאוד לביקורת על 'מלהולנד דרייב', שתיהן זועקות 'המלך הוא עירום' בגלל שהמבקר לא הבין מה רצה המשורר, למרות שהמבקר לא עשה מספיק על מנת לנסות ולהבין את הסרט.
אני חושב שזה מובן מאליו
זה די מצחיק… כי שביקר את מלהולנד דרייב בשביל האתר הוא לא אחר מאשר דן ברזל- המגן/תומך הכי גדול של האנקה באתר.
אם כך,
בפעם הבאה שתבחרו להיעלב מלינץ', השתדלו להצמיד לשמו את התואר "רב מתנשאים". בשונה מהנקה שהוא סתם "מתנשא".
אולי הבעיה שלך..
סליחה על הנימה הפטרונית, אבל אולי הבעיה שלך היא שאתה מגיע לסרט של לינץ' במטרה להבין אותו במקום לחוות אותו. תנסה לראות את 'wild at heart' ולדמיין איך במאי (כל במאי) אחר היה עושה את הסרט, זה כל ההבדל..
החיים אינם חידה. עם השאר אין לי ויכוח.
החיים אינם חידה?
אז אני מניח שהצלחת לפענח לעומק את הטוויסט שמגיע בסוף החיים (נו, הדבר הזה שכולם יודעים שהוא אמור להגיע, אבל משום מה הוא תמיד מצליח להפתיע את כולם), ובכלל, את משמעות החיים? אם כן, אשמח אם תוכל לפשט לי אותם פה, שהם יהיו פחות חידתיים גם מבחינתי (בתמורה אני מבטיח לארגן לך סרטים של האנקה/לינץ' עם תרגום רש"י ואבן עזרא גם יחד, שאחריהם תאלץ להוציא את ה"מתנשא" מהלקסיקון שלך). אם לא, אני מניח שהמשוואה עומדת בעינה.
החיים אינם חידה.
חידה היא סוג של סיפור, שהומצא בידי בני-אדם, ושכמו רוב הדברים שבני-אדם יוצרים, יש לו משמעות. זה כולל גם סרטים של הנקה, כמובן.
החיים, לעומת זאת, הינם נטולי משמעות – אם, כמוני, אתה אתאיסט. לכן הם אינם חידה ואין להם פתרון.
כמובן שאתה רשאי להחזיק בדעה אחרת, כמו רוב האנושות. היא לגיטימית באותה המידה.
סרט מזעזע.
אל תראו אותו.
ביקורת על אלימות בקולנוע- my ass.
סרט חולה ומטריד ומאד לא נעים לצפיה.
פשוט לא שווה זמן ולא את הכסף.
חור בדלי?
אני לא ממש מכיר את המושג הנ"ל, אתה יכול לבאר אותו?
שיר ותיק בו גבר פונה לאישה בבעיות טריוויאליות שמתחילות מכך שיש לו חור בדלי. על כל בעיה, האישה מציעה לו פתרון פשוט, אבל הוא לא מסוגל לממש אותו כי הוא שוב נתקל בבעיה.
http://www.youtube.com/watch?v=mL2ZAHqU3b4&feature=related
יש גם גרסה של דן אלמגור בעברית:
http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=7005&singer_id=1250&song_title=214f6
דן דן דן דן, איפה אתה?
אנו מחכים לתגובה שלך.
ראיתי את הגירסה המקורית
בסינמטק לפני כמה שנים, ואני זוכר שממש סבלתי. סרט שמנסה לזעזע את הצופים מבלי לספק עלילה מעניינת או מתח..
מה שהכי מרגיז זה שהוא מוגדר ע"י מבקרים רבים כסוג של יצירת אמנות שבאה לבקר את החברה רוויית האלימות של ימינו. כמו הצרפתי גספר נואה, גם האנקה הוא פורנוגרף באיצטלה של אמן.
להתרחק כמו מאש !!
לא הייתי אומר שהאנקה הוא פורנוגרף.
ובטח שלא ברמה של גספר נואה.
כל האלימות ב"משחקי שעשוע" היא off-screen מלבד קטע אחד קטן.
התעלול של האנקה הוא לגרום לצופים לרצות לראות את האלימות ואז להתבייש בזה.
אז פורנוגרפיה מפורשת אין ב"משחקי שעשוע".
לעזאזל, הסרט הזה הוא כמו אחד מהניסויים הסוציולוגיים של הג'וקר.
נ.ב.
מיותר לציין שאני לא רציתי לראות את אותם קטעי אלימות שהתרחשו מחוץ למסך. להיפך, הסרט היה כזה מטריד ומפחיד שאני בעצם הודיתי להאנקה על עצם היותו פלצן ברמות על, שזה מה שגרם לו לחסוך באלימות.
כל כך לא.
לגרום לצופה לרצות לראות בכל מאודו דבר שהוא מעוות מוסרית ואז לגרום לו להרגיש רע עם הרצון הזה הוא כל כך תרגיל-לבמאים-מיזנטרופים-בדרגת-מתחיל (דייוויד סלייד, 'הארד קנדי') שהנקה היה נעלב מזה.
אם במהלך רוב רובו של הסרט הוא רוצה (ומצליח) לגרום לצופה לסלוד מהאלימות המוצגת בסרט זה לא פרדוקסלי לצפות מהצופה לרצות כוחניות שהיא מעבר למה שהוא ראה עד עכשיו על המסך וסלד ממנו עד מאוד?
אני חושש שלא הבנתי את זה:
"אם במהלך רוב רובו של הסרט הוא רוצה (ומצליח) לגרום לצופה לסלוד מהאלימות המוצגת בסרט זה לא פרדוקסלי לצפות מהצופה לרצות כוחניות שהיא מעבר למה שהוא ראה עד עכשיו על המסך וסלד ממנו עד מאוד?"
"הטענה" העיקרית "שלכם" כלפי הסרט, שלאורך כל הסרט הנקה מענה אתכם ע"י כך שהוא גורם לכם לסלוד מהאלימות המוצגת בסרט, לא מתיישבת טוב עם הטענה שלך שהוא (הנקה) רוצה לגרום לצופה לרצות לראות את האלימות און סקרין (ולהרגיש רע עם עצמו עקב כך) בזמן שהוא (הנקה) גורם לצופה להיגעל מאלימות שהיא אוף סקרין.
מה שכן, אני מניח שהוא רוצה לעורר בצופה את תחושת הצביעות (שספק אם הצופה מודע לקיומה), כשמצד אחד הוא (הצופה) נהנה עד בלי די מאלימות שהיא *און* סקרין (הכנס כאן שמות סרטי אקשן ופאן חלולים וכ… וכ…), שהיא חסרת משמעות מכל היבט אחר מלבד זה הבידורי, אבל נחרד עד תיעוב (ולא מהסיבות הנכונות) מאלימות *אוף* סקרין של הנקה, שמנסה להגיד דבר או שניים על יצר האדם הבהמי. כך שאם הנקה רצה לגרום לך להרגיש לא טוב עם עצמך, זה על *זה*
שאלה
בתור מי שלא ראה את הסרט – האם המסר מהסצינה הזאת הוא שגם ה"הנאה" מאלימות כנגד מפעילי האלימות – קרי ה"הנאה" ממושג הנקמה – היא שוות ערך להנאה של הסאדיסטיים האלימים בעצמם וההנאה מצפיה מאלימות סדיסטית חסרת הגיון?
כלומא האם הוא מציב את זוג הבחורים הסדיסטיים המתוארים ואת מי שנהנה ממפלתם באותו מישור?
אני רוצה להגיד משהו שאולי קצת נטול הקשר מיידי
מאחר ולא ראיתי את הסרט המדובר (אולם כן ראיתי את הטריילר).
אתם חוזרים ואומרים שכביכול מה שהנקה אומר או גורם לאנשים להרגיש, הוא שהם נהנים מקטעים אלימים כשהם רואים אותם, והיעדר הקטע האלים – רק צפייה בתוצאותיו – על המסך, גורם לאנשים להרגיש רע, שכן זה מעיד שהם אלימים מטבעם, או נהנים מאלימות.
תסלחו לי, אבל זה חתיכת קשקוש בשכל.
קודם כל, בשביל ליהנות מאלימות באמת, אתה צריך להתמוגג מהתוצאה. קרי, גם אם לא ראיתי מישהו כורת את הרגל של יצור חי זה או אחר, כאחד שנהנה מאלימות, תהנה לראות אותו זוחל/מקפץ, מתפתל וסובל כתוצאה מהאלימות שהופגנה נגדו. הנאה מאלימות היא לא ליהנות מלחיצה על ההדק; היא ליהנות ממה שהוביל ללחיצה, ובעיקר מתוצאותיה.
לפי התגובות לסרט/ים דנן, לא רק שהנקה לא הצליח להוכיח את הטענה שלו (אם זו אכן הטענה *שלו*) – הוא נכשל נמרצות.
אנשים ממש סובלים לראות את הדמויות שלו סובלות ככה.
שנית, לגבי היעדר הגרפיות המדובר כאן. שוב, אם אתה רואה בצורה גרפית את הגופה, את החתכים וסימני המכות – זה מספיק גראפי בשביל לסתור את הקיבעה שהסרט נטול אלימות גראפית. שוב – תוצאות של אלימות הן חלק בלתי נפרד מאלימות, ולרב החלק העיקרי.
אנשים לא יכולים להסיט את הראש שלהם מתאונות דרכים, או ממוטציות גנטיות כאלה ואחרות. זו עובדה. נכון, ישנם יוצאים מן הכלל, אבל על מה זה מעיד?
על כלום.
ניתן לפרש את זה באלף ואחת דרכים, וכולן לגיטימיות באותה המידה. למשל, שאנשים צריכים חיזוק חיובי בחיים, שעבור הרב המכריע צרת רבים היא חצי נחמה, ושאם מישהו אחר נמצא במצב יותר גרוע משלך – זה אוטומטית מעודד אותך.
זה הופך אותם לאלימים? לא. הם לאו דווקא ייחלו שמשהו רע יקרה למישהו אחר. הם פשוט מוצאים נחמה בכך שזה קרה למישהו אחר ולא להם.
ובכלל, חוסר הנוחות מכך שהם עדים לאלימות ולא רואים אותה מתרחשת, לא אומר כלום מלבד שאנשים לא אוהבים להשתמש בדימיון שלהם. הם מעדיפים שמישהו יחבר את הנקודות בשבילם, וייתן להם את התמונה השלמה. אם פרט כלשהו חסר, זה גורם להם לאי נוחות. בגלל זה הרבה יותר אנשים צופים בטלויזיה וסרטים מאשר קוראים. בגלל זה אנשים לא מסוגלים להתמודד עם יצירות שאינן נהירות בצורה חד משמעית, כאלה שניתן לפרש לכאן או לכאן.
אז על אחת כמה וכמה כשאתה מראה למישהו אדם עם רובה ציד, ואז גופה של ילד מרוסק מרובה ציד – בלי האמצע, קרי האיש יורה בילד – זה מטריד. לא כי חסר לך האקשן מצפייה ברגע הירייה. כי חסר לך מרכיב בתמונה. פשוט מאוד.
ושוב – לא ראיתי את הסרט המדובר. אבל בטריילר היה קטע דומה כזה, וזה מטריד כי המוח רוצה להגיע איך הגעת מנקודה א' לנקודה ג' פתאום. לא כי אתה נהנה לראות אלימות.
אותו האפקט היה מושג גם אם היה מדובר בדרמה תקופתית, ובעריכה היו מורידים רגעים משמעותיים, או בכוונה משאירים את המצלמה על הנוף היפה לבדו, אבל הצופים היו יכולים רק לשמוע את הדרמה.
טוב, החלטתי.
אני מתנזר מביקורות ותגובות על הנקה למען תישמר שפיות דעתי עד להודעה חדשה.
אוף
בניתי עליך שתביע את דעתי
ראיתי את המקורי לפני כמה שנים. כמו כותב הביקורת ורבים מהמגיבים, גם אני חשבתי שהסרט מתנשא, טיפשי ועשוי רע.
אבל… הוא נשאר לי בראש. שבועות אחר כך עדיין מצאתי את עצמי חושב עליו. הוא כל כך עניין אותי עד שעוד לפני שראיתי אותו פעם שנייה דעתי עליו השתנתה לגמרי. היום, אחרי שראיתי אותו מספר רב של פעמים, אני יכול להגיד שהוא אחד הסרטים האהובים עלי. קשה לי לחשוב על חווית צפייה יותר "כיפית" ממנו.
זה כיף מסוג אחר. אפשר לדבר באריכות על המשחק של הנקה בז'אנר, על התרגילים הברכטיאניים, על הביקורת המורכבת שיש לו על קולנוע מסוג מסוים ועל הדרך שבה אנו צורכים אלימות – אבל מי שמתעניין, עדיף שיגיע לרעיונות האלו לבדו. מעבר לזה כל מה שאני יכול להגיד הוא שהסרט עשוי נהדר. הוא מצליח במטרתו ברמה גאונית כמעט.
הגרסה החדשה פחות או יותר זהה למקור, אבל עם משחק פחות טוב. מי שיש לו בעיה עם סרטים לא דוברי אנגלית לא יפספס הרבה עם הגרסא החדשה, אבל הגרסא בגרמנית עדיפה.
לסיכום: מומלץ ביותר! (ולמי שנגעל מהסרט: אולי שווה לכם לחשוב למה בדיוק נגעלתם ממנו, בניגוד לסרטים הרבה יותר אלימים?)
מה זה ברכיטאניים ?
מה זה ברכיטאניים ?
על שם ברטלוט ברכט – במאי תאטרון שניסה למנוע בכל יכולתו מהקהל להסחף לפנטזיית האשלייה ולמקד אותם בעובדה שהם רואים תאטרון בכל מיני אמצעים – לשים את הלהקה שמנגנת על הבמה , וכו'.
או בקיצור – אלמנטים בסרט שמבהירים " אתם רואים עכשיו סרט. לא מציאות אחרת או אנשים, אלא שחקנים שאומרים טקסטים " ( בערך)
מה זה ברכיטאניים ?
מישהו אמר דוגוויל ?
אני, למעשה
לפני כמה ימים, כאן:
כתבה מספר 4600
אני, למעשה
אם אני לא טועה
אני לא בטוח אם ראיתי את המקורי.
בסרט המקורי הם מתעללים רק בעשירים וזה והמתעללים הם בחור ובחורה?
לא, זה 'המחנכים' (שאין לו שום קשר להאנקה):
כתבה מספר 3003
האנקה
ראיתי רק את משחקי שעשוע המקורי. סרט מבריק, עוכר שלווה ולא לבעלי קיבה חלשה. כשהסוציופטים פונים מדי פעם למצלמה אתה מרגיש מוטרד שמא יגיעו גם אלייך… הצופים הם בעצם עדים למעשיהם! הסרט כאילו מתרחש ביקום חלופי. חבל שאנשים כמו יאיר רווה לא הבינו את הגאוניות שלו.
רק בגלל שאנשים לא אוהבים סרט זה לא אומר שהם לא מבינים איזושהי גאוניו. הם פשוט לא אוהבים את הסרט. חבל שאנשים כמוך לא יכולים להבין את זה.
עט מרקד יקר
הוא דווקא צודק,רוה אכן לא הבין את הסרט. לא את המקור ולא את הרימייק.
כל מילה מביקורתו זועקת את זה…
התלבטות קשה
הטריילר נראה בן זונה ברמות עלhttp://www.youtube.com/watch?v=Ec-70W_K77U ובמיוחד הקטע שמתחיל ב-1:14 (צריך ללמד את זה בבי"ס לטריילרנים).
מצד שני, משתמע מהביקורת ומרוב התגובות כאן שזה בדיוק הסרט שאני הולך לשנוא. האם להישבות בקסם של אשפי המניפולציות או להקשיב לקול הזעקה העולה מעין הדג?
ועל זה נאמר,
ותרשה לי לצטט את רד (או לונג, היא אחראית על היומיות, לא?)
"אנשים הולכים לראות את הטריילר הזה ל'משחקי שעשוע', הרימייק של מיכאל הנקה לסרט של עצמו, ולחשוב שמדובר בעוד מותחן אופייני ובלתי מזיק.
אנשים מסכנים"
כתבה מספר 4081
אם הטריילר שכנע אותך שמדובר במותחן הוליוודי סטנדרטי, תחשוב שוב.
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו
שהוא יותר גרוע מסרט על אלימות רנדומלית שכובס על ידי כאילו-מסר צדקני על ההנאה של הצופים מאלימות רנדומלית.
זה אותו דבר בגרמנית.
ראיתי את הסרט הגרמני
מה שאני זוכר זה ששני הרוצחים הלא סימפטים יצרו אצלי תחושת גועל,
זה בגלל האסוציאציה של צעירים בלונדינים שצועקים בגרמנית ומתעללים במשפחה בצורה סאדיסטית, בידיעה שלי שלא יהיה סוף טוב… /:
אין מה לעשות קשה לי אם הגרמנים האלה…
אני לא מתכוון לראות את הסרט
אני לא מתכוון לראות את הסרט, אבל סתם מתוך סקרנות:
איך הוא נגמר?
כלומר אשמח אם מישיהו יוכל במספר שורות לספר ולהרוס" לי את כל הסרט כדי שאם הנושא אי פעם יעלה בשיחה אוכל להעמיד פנים שאני אדם תרבותי (מהסוג שנהנה לראות צעירים מתעללים במשפחה על לא עוול בכפה).
בבקשה - אם אתה לא מתכוון לראות את הסרט,
יש אתר שנועד בדיוק למטרה הזו:
http://themoviespoiler.com/Spoilers/funnygames.html
רוע יחסי ?
אני לא חושה שאפשר להשוות בין הרוע בסרט הזה לבין אנטון שיגור שהייתה לו עבודה לעשות וכל הזמן הפריעו לו(הוןא בעצמו מתלונן על זה ) או הג'וקר שרצה להראות שכל אחד ניתן השחתה , להם הייתה איזה שהיא סוג של מטרה ,או אפילו אלכס של קובריק , שרצה להנות מהחיים, בכל דרך שנראתה לו. בסרט , וזה אחד המסרים של הסרט גם אם לא ממש חושבים שיש צורך במסרים כאלו. יש רצון להראות את חוסר היכולת להתמודד עם הרוע , כשהוא בא בדרכים מסויימות. התפקיד של שני הדמויות " הרעות" והמעשים שלהם לא כל כך חשובות כמו היכולת שלנו להתמודד איתם .
אם כן אפשר להשוות את זה למשהו אז אולי עם הדמות הראשית בספר ( זה כזה סרט , אבל עם דפים ) "הגמד " של לאגרקויסט פר. למרות ששם הסוף הוא שונה במהות שלו.
פר לגרקוויסט, לא הפוך.
יש לי תחושה שמי שאהב את 7EVEN
יאהב גם את הסרט הזה.
אולי זה מרחיק לכת, אבל גם נראה לי שמי ששנא (יש כאלה) את 7EVEN לא יהיה מסוגל אפילו לדמיין את הסרט הזה בלי להתרגז.
(השם הגימיקי של הסרט היה Se7en. ולא ממש חייבים לכתוב את זה ככה).
מאוד אהבתי את ''שבעה חטאים''
למעשה, אני חושב שמדובר באחד הסרטים השלמים ביותר מבחינת כתיבה, בימוי, משחק, עריכה וצילום שאי פעם נוצרו. את "משחקי שעשוע", לעומת זאת, לא אהבתי.
איש אחד לא ישבור לי את התיאוריה!
אני תומך בפינגווין.
מאוד אהבתי את ''שבעה חטאים''
ואני מת על "משחקי שעשוע", ושונא את "שבעה חטאים". טוב, אולי לא שונא, אבל בהחלט חושב שהא סרט ממוצע למדי…
אפשר לשאול למה?
כלומר שני הסרטים לדעתי דונים לחלוטין ובאיזה שהוא מובן מנוגדים.
בעוד 7 הוא סרט "סטנדרטי" מבחינת חוקי הז'אנר. משחקי הוא סרט שמתנהג בכוונה ובכוח כלא קולנועי
מה הקשר בינהם?
אז בשביל מה הולכים?...
אנ רוצה להעלות שאלה שמטרידה אותי בקשר לסרט הזה – ודומיו (שהעלתי ביומית והחלטתי להעלות שוב כאן: בשביל מה אתם-"אנחנו" רואים את הסרט?…
אם אני מבין נכון רוב מי שחושב שהסרט הוא סרט "טוב" (במובן של עשוי היטב) ואפילו מהנה (במובן של יצירה אמנותית), זה בגלל המסר של הסרט.
והמסר – אם אני מבין נכון – הוא ביקורת על האלימות בסרטים. על היותנו קהל צורך אלימות. הוא מנסה להעמיד מראה מול עיני הצופה ולבקר אותו. אולע לעורר אותו על בעיה שקיימת בו/בנו.
עכשיו, מה שאני לא מבין הוא איך נהנים מזה? ולמה לראות את זה שוב ושוב? לראות כזה סרט זה או בתור שיחת מוסר שבעקבותיה הצופה יתעורר ויגיד לעצמו – הצורך שלי באלימות בקולנוע היא ביטוי של סאדיזם, שזה (נראה לי) מדה מגונה ושלילית שקיימת בי, ומעכשיו אשתדל להמנע מזה ולחיות יותר נכון ולהיות אדם יותר חיובי עם פחות קלקולים מדתיים.
אפשרות שניה זה לראות את הסרט ולהנות מהאלימות במין הפוך עך הפוך – מתוך מודעות שזה שלילי ושמבקרים אותי בעת הצפיה. כלומר להעתר למניפולציה של הבמאי וכאילו לחפור במוגלה של הפצע ואז לשים אותה על צלחת נקיה ולההתבונן בה. וזה נראה לי ממש חולני – סליחה על הביטוי.
אז השאלה היא האם הניתוח שלי נכון או שפספסתי אפשרות. וכדי שיהיה ברור – אני באמת רוצה להבין את התופעה הזו שהיא חידתית בעיני.
שאלות טובות
באופן אישי אין לי שום עניין בסרט כזה.
אני מבינה את אלמנט המתח שקורה בו ואת התחושה שבוצע בצופים מעשה מטריד ומשפיע.
אבל לא כל מה שמטריד ומשפיע הוא טוב.
זה גם מטריד ומשפיע לרצוח אישה על החוף בבת ים… גם זה מהלך שמדגים את הכוח האבסולוטי של האלימות להכניע את הבורגנות וגם מראה את הרייטינג שהיא מקבלת.
אז מה חדש פה?
מזכיר לי משהו
אני חייב להודות, שכשקראתי את הטאגליין שמופיע בעמוד הראשי ("כמה זמן תוכלו לצפות בשני צעירים מנומסים ונקיים מעבירים משפחה מסכת של התעללות, לפני שתקומו ותצאו?"), הייתי בטוח שמדובר בביקורת של סרט תואם "פגוש את ההורים".
אני מקבל את התחושה, שאם מנתקים את הדיון הפילוסופי מהסרט (וכתוצאה מכך את האפשרות להשתתף בדיונים באתרי קולנוע, לפחות לספוילרופובים כמוני), אני לא מצליח להבין את הסיבה לראות אותו. כלומר, הגורם המושך בסרט ("גם אתה פגום מוסרית! בוא להווכח בכך!") לא מושך אותי במיוחד. אני, בשביל דיונים מוסריים יש לי את "האייל הקורא".
למה לראות משחקי שעשוע?
אתה צודק לגמרי שבשביל מסר פוליטי או מוסרי לא צריכים ללכת לראות סרט. זו לא המטרה של המדיום, ולמען האמת הוא גם לא כל כך טוב בה.
אבל הולכים לראות סרט כמו "משחקי שעשוע" לא בשביל המסר, אלא בשביל החוויה. קודם כל, הוא עשוי מצויין. מדויק, לא מתייפיף – בלי שניה מיותרת. שנית, יש ערך והנאה באתגור עצמי – להעביר את עצמך במבחן כלשהו: לראות מה מרגיז אותך, מה מבחיל אותך, ולשאול למה? איפה והאם אתה טועה? משלה את עצמך?
קתרזיס זה לא רק עניין נאראטיבי (הגיבור מצליח במשימתו ושלום על העולם)… יש קתרזיס עמוק בסרט כמו "משחקי שעשוע". הוא מעביר אותך חוויה לא קלה, ומכריח אותך להסתכל על עצמך בצורה שאתה לא רגיל אליה. מה עוד אפשר לבקש מיצירת אומנות?
ועוד משהו:
להגיד שאין סיבה, מעבר לדיון הפילוסופי, לראות את "משחקי שעשוע" זה דומה ללהגיד שמי שיודע ש"אי אפשר להגיע לאמת אובייקטיבית" אין סיבה שיראה את "רשומון" של קורוסאווה… לא הולכים לסרטים בשביל המסר, אלא בשביל הדרך שבה הם מעבירים את המסר.
אפשר להתווכח על האם "משחקי שעשוע" מעביר את המסר שלו בצורה מעניינת או מהנה, אבל בשביל זה צריך קודם לראות אותו.
ועוד משהו:
האם סרט תעמולה של המפלגה הנאצית יכול להיות אובייקט להנאה אמנותית "לא מהמסר אלא מאיך שמעבירים את המסר"? וזה לא שואה-טיעון-המחץ אלא נסיון לשאלה עניינית. אני חושב שהשאלה מהו המסר של סרט יש לה חשיבות רבה.
וגם האם הוא מעביר את המסר בצורה מעניינת או מהנה זה לא הכל.
למשל בנוגע לסרט הזה – אני לא רוצה ללכת לסרט שמשחק על העובדה שמנסה למשוך אותי להנות מסאדיזם בשביל להגיד לי – הנה תראה כמה אתה מכוער.
התשובה היא ''כן''
סרט של לני ריפנשטאל, למשל, יכול לספק הנאה אסתטית מרובה, גם אם המסר שלו מעורר התנגדות עזה.
אני אישית לא מאמינה בגישת ה"בואו לא נשמע ואגנר ולא נקרא מחמוד דרוויש". למה לא להנות מהערך האסתטי של דברים? הרי אני לא חוששת שמא אתפתה לעקרונות הנאציים, וגם אתה לא. אם יש סרט תעמולה נאצי שיגרום לי להרגיש רע, אני לא אראה אותו. אם הוא יעניין אותי היסטורית, אנתרופולוגית או אסתטי, אני אצפה בו ללא ייסורי מצפון.
יש הבדל
בין לראות משהו שהוא לא כיפי בכלל אבל יש לו משמעות, והלסבול בסרט זה חלק מהעניין, כורח המציאות, כמו למשל: "האחיות מגדלנה", "הנפילה", במדה מסויימת "כשהרוח נושבת" ואפילו "המבוך של פאן". אבל זה ישר – כשסובלים סובלים וכשנהנים נהנים – לעומת המניפולציה של נהנה אבל מבין שזה לא בסדר ואז סובל מזה שנהנה ונהנה מזה שסובל. שזה אם אני מבין נכון מה שהסרט הזה עושה.
וסרטי תעמולה של נאצים – כשאני רואה ברור לי שזה רע, ואני מנסה להבין בכל מיני רמות אבל אני לא יאתם. ברגע שאני אראה משהו "רע" ואני ארגיש שהוא סוחף אותי איתו לרע – אני אפסיק לראות, ואעשה עבודה טיהור על עצמי עד שאני כבר אוכל לראות אותו בלי ליפול איתו. לפחות בתיאוריה זה מה שהייתי רוצה לעשות. ואני משתדל בפועל.
ועוד משהו:
אנשים הולכים לסרטים מהרבה מאוד סיבות. נניח, העלילה מעניינת. נניח, יש שם מלא פיצוצים. נניח, הוא משחזר תקופה עתיקה. נניח, סיפרו להם שהסרט הוא על ישראלי, או מכיל מלא-בדיחות, או שניהם.
ויש גם ללכת לסרטים בשביל המסר; אני לא כ"כ אוהב ללכת לסרטים *רק* בשביל המסר – במיוחד שהסרט שמקיף אותו רווי באלימות לשם האלימות, והמבחן שהוא מעביר את הצופה הוא "כמה אתה יכול לסבול?".
כמובן שזה לא תקף לגבי אחרים – הם יכולים להנות מסרט-מסר שכזה. לאור התגובות החיוביות (לפחות אלו שלא מסומנות כ'ספוילר'), הרושם שקיבלתי הוא "לך לראות את הסרט, כי הוא אומר דברים על המוסר ואהבת האלימות" או "כי הוא מעורר דיון וחשיבה". כמו שאמרתי, את אלו יש לא רחוק ממני.
אולי הרושם שקיבלתי מוטעה. אז אני תוהה אם מישהי מהמסנגרים יוכל להסביר לי, מה היתרון במדיום הקולנועי, שמיכאל הנקה לא יכל להעביר במאמר ב"אייל הקורא"?
מסרים מחלחלים עמוק יותר
כשקולטים אותם כחוויה מגוף ראשון ולא רק קוראים עליהם. בערך כמו שיותר קל ללמוד מניסוי וטעייה מאשר מפתגמים וטעויות של אחרים.
יש סיפור של אפרים קישון
על שלושה חברים שיש להם מפגש שבועי קבוע שבו הם מתלוננים על הרמה הנמוכה של העיתונות והמגזינים ועל כמה נמוך יכולים לרדת. והם מרבים בדוגמאות על שחקניות חשופות וקטעים כמעט פורנוגרפיים וכו' וכו. והכל תוך ציקצוק שפתיים. זה עד כדי כך חשוב להם שכל אחד עשה מנוי על איזה מגזין נחות שכזה כדי לראות בדיוק עד כמה זה גרוע וכו'.
עד שאחד מהם אומר שהוא בעצם נהנה מזה ומה זה כ"כ נורא. ואז כולם לא מדברים איתו.
עקרונית אני מסכים איתך, אבל מעשית נראה לי שהרבה מהחויה של דברים כאלה כדי להבין היא בסופו של דבר תירוץ אינטלקטואלי-עלאק פשוט להינות מזה. בעיני מילא לראות סרט אלים ולהנות מזה שיש בו אלימות (אפשר לדבר על זה אבל זה לא הנושא עכשיו). אבל לראות סרט שהוא בהפוך על הפוך נגד אלימות ואז להינות מהאלימות הזאת, ולתת לזה תירוץ עאלק שזה משרת מטרה תרבותי אינטלקטואלית זה – בעיני – כבר מגעיל וחולני. ונראה לי שזו בעצם המניפולציה של הנ"ל: הוא יוצר סרט שעאלק-אלים אבל בעצם בהפוכה הוא נגד אלימות, ואז הוא יודע שיבואו אנשים שבהפוך על הפוך הם באים לראות חויה אנטי אלימה ולבקר את האמריקאים הנחותים אבל בעצם הם נהנים מהאלימות, ואז בהפוך על הפוך על הפוך הוא לועג להם מעמדתו הצדקנית, ואומר להם כמה הם פויה.
ואז אני (בהפוך על הפוך על הפוך על הפוך) טוען שבעצם הוא לא נגד אלימות, וכל המניפולציות האלה הם ביטוי לצורך שלו באלימות חולנית ובזה שהוא נמשך לזה ונהנה מליצור כזה דבר, אבל הוא עוד יותר נהנה לעשות את זה מעמדה צדקנית, מתנשאת ומטיפנית ולהגיד לכולם אוי ואבוי. חוץ מאלה שלא מבינים בכלל מה הוא רוצה ואז הוא לועג לנחיתותם האינטלקטואלית.
אז לגמרי בלי הפוך – בישר לגמרי – זה ממש גועל נפש בעיני.
(זהו הוצאתי את זה…)
אתה חוזר שוב ושוב
על זה שאנשים נהנים בסרט הזה ונהנים מהאלימות שבו. כנראה לא קראת את התגובות, כי אני לא מצאתי פה אף אחד שנהנה מהאלימות.
נראה לי שאת טועה.
כי זה נכון שאף אחד לא "נהנה" מהאלימות או מכל דבר אחר בסרט, אבל יש (מסתבר) לא מעט שסבלו כמו כולם, אבל נהנו מעצם תחושת הסבל = נהנו מהסרט. (שמה לעשות, די עוסק באלימות).
יש דבר שנקרא מזוכיזם.
אור נערב הזכיר כמה פעמים
לא את תחושת הסבל, אלא את ההנאה מהאלימות שהוצגה בסרט.
מש''א
למרות שאני נהנתי. ובהחלט אצפה עוד פעם.
לא -רואים- אלימות בסרט הזה
ככל שאני זוכר, (ראיתי את הגרסה הגרמנית די מזמן, אבל התגובות כאן מאוששות את דעתי) אין בסרט הזה פן של להנות ממעשי האלימות, כי היא נעשית מחוץ למסך.
אני מסכים.
אני לא מאותם מכובדים שגורסים כי יש לשפוט סרט על פי המרכיבים הנארטיביים שלו, גרידא. אני חושב שסרט הוא מכלול של אמצעים טכניים, אמנותיים וסיפוריים המגדירים אותו כיצירה שלמה, ויש לדון אותו על פיהם.
כך למשל, לא יכולתי, לא בשום צורה הגיונית, להנות מהסרט 'היהודי זיס' על אף העשייה המורכבת שלו. פשוט, המסרים שלו הגעילו ודחו אותי עד בחילה. ושוב, אין כאן שום קשר לעשיית קולנוע. אני מניח שאם הייתי אזרח סקנדינבי אולי גם הייתי נהנה ממנו. למסרים בסרט יש השפעה אדירה.
סליחה, מה קשור סקנדינבי?
סליחה, מה קשור סקנדינבי?
הם כולם נאצים
לא.. לא.. שלא תבינו,
לא התכוונתי להעליב את הסקנדינבים. זאת רק הייתה דוגמה היפותטית לכך שאם הייתי אזרח במדינה זרה אולי לא הייתי מודע למסרים ששזורים בסרט כשם שאני יהודי, ובכך ההנאה שלי נפגמת גם בזכות המוצא האתני שלי.
ראיתי את הסרט בקולנוע בגרמניה
היה לי ערב להעביר במינכן וזה היה הסרט היחיד שהוקרן באנגלית. חשבתי שבקולנוע יהיו עוד תיירים כמוני אבל לא איתרתי אותם בשעה שהמתנתי להקרנה. הצפייה היתה חוויה מאוד קשה ולא רק בגלל מה שהופיע על המסך. כמי שהשואה מלווה את חייה והאזנה לשפה הגרמנית עושה לה צמרמורת, העובדה שהצופים מסביבי צחקקו מול המעשים האכזריים היתה בלתי נסבלת ולא הצלחתי להישאר באולם עד סוף הסרט. בראשי עברה מחשבה טורדנית אחת: אני שונאת גרמנים (אני יודעת שהמחשבה בעייתית). בארץ לקחתי הסרט וראיתי את הסוף, רק את הסוף. סרט קשה, מזעזע אבל מאוד מעניין. אני חושבת שהוא מאלץ אותך לחשוב על המון נושאים שקשורים לחיים בכלל ולא רק לאומנות הקולנוע ולצופיו. האכזריות האנושית ועוד יותר מזה, אפשרויות התמודדות של הקורבן והאם הן קיימות בכלל. סרט בהחלט שווה את הקושי שבצפייה בו
בשורה הראשונה זה צריך להיות מהמסנגרים. קטגור זה ההפך מסנגור
נכון, אבל גם פה זה עניין של השקפה.
מבחינתי לא הנקה הוא זה שעומד למשפט – אלא מאשים. את האנושות. ודן ברזל ודומיו אמורים להסביר למה האנושות חייבת עונש מוות. או משהו כזה.
אני לא נוהג לעשות את זה
כשמישהו מגיב לי, כמעט תמיד אקרא את התגובה עד הסוף, מתוך כבוד לאותו מגיב. את התגובה שלך הפסקתי לקרוא באמצע, לא מתוך חוסר כבוד כלפיך, אלא כי הניסוח שלך שפוסל מיידית דעה שונה, הורג כל סיכוי לדיון ענייני. כדי לחסוך לעצמי ולאחרים עצבים, אני עוזב את הדיון באמצע.
ראיתי את הסרט עד הסוף כדי שאוכל לכתוב עליו. לדיון הזה, שאולי אמור לשקף את הגישה של הסרט, אין לי שום מחויבות מקצועית. כאמור, אני לא אוהב שעושים עלי ניסויים.
טוב.
אם קהל היעד של הנקה הוא סטודנטים לקולנוע בלבד, הוא מוזמן מהיום כבר לפשוט את הרגל לקול תשואות הקהל.
אה, ומהם 'תוככי המהות של האדם'?
ויצויין, כמובן,
שאת 'הטריק הגאוני' המופלא, שלא היו כמותו בתולדות הקולנוע, מל ברוקס מפעיל, למטרות שונות כמובן, כבר הרבה מאוד שנים.
שלא לדבר שהטריק נעשה במודעות עצמית נהדרת
והופעל כבר בשנת 1941
בסרט הנהדר הלזאפופין.
שטרם ראיתי לצערי.
שאלה כללית
למה מי שאוהב סרטים בסגנון "משחקי שעשוע" משוכנע שאם אחרים לא אהבו את הסרט, זה כי הם מפונקים מדי, או לא מפעילים מספיק את הראש? אני מבין בהחלט את הרעיונות מאחורי יצירת הסרט ודווקא אוהב שסרט מגרה את המחשבה מעבר למה שנראה על המסך.
אני פשוט לא חושב ש"משחקי שעשוע" סרט טוב.
הנקה הוא הברגמן החדש.
אם אתה אוהב אותו, אתה סנוב מתנשא.
אם אתה שונא אותו, אתה בור והדיוט.
אני אוהבת להפעיל את הראש
רק לא בא לי לסבול כל כך בדרך.
פתחו את הדלת, אני רוצה לצאת!
תודה על הספוילר!
סרט רע
כמה צפוי שיוצר גרמני יצור סרט כה אכזרי ,שבז לבני אדם באשר הם.
הסרט הזה לא במעט במהלך הצפייה הזכיר לי את התרחשויות היהודים והגרמנים בשואה.
כאשר יש את התוקף הקר האכזרי עד כדי טירוף !מפלצת שתמיד גדלה בינינו גרמני קר עטוי בגדים לבנים וכפפות לבנות ואת בן חסותו
חסר האישיות המשתף פעולה ומשמש כצילו של אותו גרמני קר שמחשיב את עצמו ליצור על (ובהחט בז אפילו גם לצופה כפי שנאמר בביקורת)
שנאתי כל דקה בסרט הזה .
זאת לא שנאה שתתן איזה שהיא גושפנקא להפוך את הבמאי ליוצר
קדוש ,אלא שנאה יוקדת לבמאי שבעיניי צריך להתעלם ממנו !
את פזוליני רצחו על 120 ימי סדום
את הנקה -מעניין מה יקרה איתו?
שני דברים
קודם כל, מיכאל הנקה לא גרמני, אלא אוסטרי. לא שזה הופך את התגובה שלך לפחות פוגענית, אבל ניטפיקינג זורם בעורקי.
חוץ מזה, אין שום ראיה שקיים קשר בין רציחתו של פזוליני לבין סרטיו. הרוצח שנעצר חזר בו מהודאתו לפני שלוש שנים ונכון לעכשיו, הסיכוי לפענח את הרצח הוא בערך כמו הסיכוי לפענח את רצח ארלוזרוב.
שני דברים
גם היטלר היה אוסטרי זה רק מעצים את דעותיי כלפי האנקה
היטלר גם מאוד אהב את אמא שלו ואת הכלבה שלו.
מסקנה: כל מי שאוהב מאוד את אמא ו/או הכלב שלו הוא אדם מסוכן ויש להוציאו להורג מייד לפני שיהפוך לאיום על שלום העולם.
היטלר גם מאוד אהב את אמא שלו ואת הכלבה שלו.
ממממ ממש תשובה חכמה
הכיצד???
תשובה חכמה להערה חכמה
אני מניחה שעכרור השתעשע עם ההקבלה שלך בין הדמויות לגרמנים, וכשזו הוכחה כלא נכונה, אז יאללה – גם האוסטרים לא משהו.
זה די ברור שהסרט עורר בך רגשות קשים (ולא ברור למה לא פשוט קמת והלכת), אבל מכאן ועד להכללות גורפות על גרמנים, אוסטרים והקבלות לא מבוססות במיוחד לשואה – נראה שקצת נסחפת בתגובה שלך.
אני מאוד שוקל לראות את הסרט,
והטריילר מאוד עיניין אותי. השאלה היא מה עדיף לראות? את המקורי או את הרימייק שמקבל הרבה תגובות לא אוהדות?
חשבתי ששניהם מקבלים תגובות לא אוהדות.
יש לא מעט אנשים (אני, נניח)
שחושבים שהמקור הוא אחד הסרטים הכי טובים שהם ראו. לעומת זאת, קשה למצוא גם מחוץ לאתר מי שחושב שהחידוש האמריקאי הוא העדיף מבין השניים.
סלח לי, אך, מה ההבדל בין הגרסות?
המקורי דובר גרמנית.
אני מניח גם שאין את טים רות' ונעמי ווטס שהם שחקנים לא כל כך מוצלחים, לפחות לא בסרט הזה.
האם אלה ההבדלים היחידים?
או שיש הבדל גם בבימוי ובעריכה וכיוב'?
לא יודע. ראיתי רק אחת מהן.
ואני מצטער אם השתמע אחרת מההודעה שלי. אבל הדעה הרווחת היא שהגרסה האנגלית פשוט לא מוסיפה שום דבר, ממש כלום, למקור. כך שזה לא שלא כדאי לראות אותה, כמו שפשוט אין טעם.
לא יודע. ראיתי רק אחת מהן.
המקור הגרמני והגירסא האמריקאית זהים לחלוטין אולם אני העדפתי את המקור.
את הגרסא האמריקאית לא הייתי מסוגל לראות משני סיבות:
הראשונה – למעלה.
השניה – זה לא ממש סרט קל לצפיה נוספת.
על פיט וקורבט -
זה לא בדיוק מטאל, אלא קטע של ג'ון זורן, מלך הג'ז הנסיוני.
ג'אז נסיוני, כאוטיק הארדקור...
בשבילי זה מטאל.
אם כבר קטע המטאל
עוד מישהו צפה אותו מראש? זה אמור להיות מפתיע ומפחיד, אבל איכשהו פשוט ידעתי שזה עומד לבוא.
אם כבר קטע המטאל
אתה מתכוון לחלק בו הוא מופיע באמצע הסרט או בסופו?
שניהם וגם בכתוביות הפתיחה.
אולי היה לי דז'ה-וו לסרט שהשתמש באותו רעיון, או שראיתי את הגרסה המקורית ולחלוטין שכחתי מכך (לא סביר), אבל פשוט ידעתי שזה עומד לקרות.
לא יודע אם עוד סרט עשה את זה
הרעיון, במיוחד בפתיחה, פשוט נראה לי מאוד מוכר.
לא ראיתי את הסרט
ראיתי את המקור, וגם את סרטו הקודם של אנקה, "מחבואים".
פינגויין).
בנוגע לסרט המקורי – אני חייב לומר שאני מסכים עם הפנגווין בנושא האלימות הבוטה והפרובוקטיבית, שדי הגעילה גם אותי.
מצד שני אני חושב שזה סרט טוב, אפילו טוב מאוד.
ראיתי אותו מתישהו בטלויזיה, תוך כדי זפזופ אקראי. הוא הוקרן ב-2 בלילה, לא יודע אם בגלל האלימות או בגלל שחברת "יס" לא חשבה שמישהו ירצה לצפות בו בפריים טיים.
ב-2 בלילה, סרט בגרמנית, מלא אלימות, כשהייתי די עייף מן הסתם היה גורם לי לכבות את הטלויזיה. את הסרט הזה ראיתי עד 4 בבוקר ולא נראה לי שנרדמתי כל כך בקלות לאחר מכן.
את "מחבואים", ראיתי בתנאים דומים. לא ידעתי שזה סרט של אנקה, נתקלתי בו תוך כדי זפזופ אקראי בטלויזיה, וגם הוא ריתק אותי עד סופו. לאחר בירור מסויים הגעתי לתוצאה שמדובר בשני סרטים של אותו במאי. ככה שאני אהיה שוב בדעת מיעוט ואגיד שאני חושב שמדובר בבמאי מצויין.
את הסרט החדש אני לא יודע אם כדאי לי לראות בקלונוע, גם בגלל שאני לא אוהב ריימקים, גם בגלל האלימות שאפשר איכשהו לסנן בטלויזיה וגם בגלל הביקורת (
לעומת זאת, את הסרט השלישי של אנקה ('המורה לפסנתר') אני אלך לחפש בספריית הדיוידי.
עלמה מחבואים מספר
ולמה יש יו אס בשם באנגלעית ובעהברית אין?
ומיזה אנטון שיגור
עלמה מחבואים מספר
א. מחבואים:
כתבה מספר 3264
ב. באנגלית, הסרט נקרא Funny Games US כדי להבדיל מהגרסה דוברת הגרמנית של הסרט, ששמה זהה (להוציא את האותיות US). בעברית, המפיצים החליטו שאין צורך בתוספת מהשיקולים שלהם.
ג. אנטון שיגור הוא הרוצח מהסרט "ארץ קשוחה".
ד. לעתיד, כדי שיהיה יותר קל להבין את התגובות שלך ולהתייחס אליהן ברצינות, כדאי לכתוב הודעה בהתאם להנחיות:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#postmessage
ואני שואל, איפה דן ברזל?
שאלה קטנטנה ומטרידה
אכן יש לזה משמעות. טום – הכוונה לטום וג'רי, סדרה רווית אלימות שרואים ואפילו נהנים ממנה. בקשר לטובי אני לא מצליחה להזכר במקור כרגע, אבל מן הסתם זה משהו בסגנון.
אתה יודע את זה לבטח, או שאתה משער?
הכוונה היא לטום וג'רי
הקטע עם הכינויים באמת יכול לבלבל, אבל זכור לי שכשאחד קורא לשני "טום", הוא פונה אליו בחזרה כ"ג'רי".
לגבי "טאבי", הכינוי תורגם לעברית כ"שמנמן" או משהו דומה, מה שמסביר למה הוא שונא את הכינוי הזה. זה גם מצביע על היררכיה מסויימת בין השניים, כאשר אחד מרגיש נוח לקרוא לחברו גם בשמות מעצבנים, בעוד השני לא מחזיר באותו מטבע.
אתה יודע את זה לבטח, או שאתה משער?
מה שאמרו מעליי. בנוסף, ראיתי איזה ראיון מפחיד למדי איתם (המראיין לבש חולצת הוואי ונראה כמו העשיר הטיפש מקזנובה. זה עדיין רודף אותי בלילות), שהשחקנים אמרו בעצמם את עניין הטום וג'רי.
אני גם נוטה לענות כשקוראים לי "היי, את" ונטולת זין באופן מובהק (:
חייבת להיות לכך איזושהי חשיבות
הרי לגיבורים קוראים פיטר ופול (ובאמת, איפה מרי?)
ולאפיפיור הקודם קראו ג'ון פול,
ובכל זאת הנוכחי לא נקרא ג'ורג' רינגו.
ובמילים אחרות: גם זה יכול להיות צירוף מקרים.
קשה לי להאמין שמדובר בצירוף מקרים (-:
LOL על האפיפיור (מחדל. ללא ספק), אבל הבחירה בשמות חייבת להיות מכוונת. פול ופיטר? אבות הכנסיה? לא נראה לי שזה משהו שאף נוצרי היה מפספס.
שאלה
למה אנשים באתר הזה מתכוונים שהם אומרים מיושבן?
לסרט שלא שרד בהצלחה את מבחן הזמן.
פירוט והדגמה במילון האתר, כאן – http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm (לינק למילון נמצא בתחתית כל עמוד)
ניטפוק: 'התפוז המכאני' הוא בריטי ולא אמריקני
ואל תניח שאנשים חושבים ש-'משחקי שעשוע' דוחה וחסר טעם כי הם לא מבינים אותו.
אולי הם מבינים אותו מצוין – ועדיין חושבים שהוא דוחה וחסר טעם.
ממ.
תהיתי מעט לפני שכתבתי את הפריט על התפוז המכני, ותודה על התיקון בכל אופן, כי תמיד נחמד לדעת.
בקשר לעובדה שאנשים לא מבינים אותו – אוקיי, אני מודה, שם פשוט האצבעות שלי קפצו אל המקלדת ונספחתי עם זרם המחשבות שלי. אני מתבייש בעצמי מעט על שכתבתי את זה, במיוחד אחרי שקראתי את הסכסוך הכה ארוך בדוחק"ו ההוא על הסרט.
ועדיין, זה הקטע שקשה לי להבין. איך בדיוק אנשים שמוצאים – וניקח את אותה דוגמא – את 'התפוז המכני' כיצירת מופת, סרט הרבה יותר גראפי (וגם הרבה יותר טוב, אבל שוב אני נסחף) מ'משחקי שעשוע', וקוטלים בבת אחת את השני על היותו דוחה וחסר טעם, כשהוא בעצם מנהל ניסוי חברתי ששואל את אותן שאלות בסיסיות על ההנאה מסרטים האלימים?
אולי אני צריך לקרוא מחדש את הדיונים על הסרט, כי המוח שלי די חסום כרגע. התאוריה היחידה שלי היא שאנשים לא רוצים להיות חלק מניסוי, על אף מה שהם עלולים לגלות בו. אולי הם לא אוהבים את מה שיגלו. אולי יש סיבה יותר טובה, אבל היא בהחלט לא עולה לי לראש כרגע.
מעולם לא אמרתי ש'משחקי שעשוע' יותר טוב מ'התפוז המכני'.
לא אעז אי פעם לומר זאת. אין ספק ש'משחקי שעשוע' הוא יותר סרט פרופגנדה מכל דבר אחר, אם כי מאז ההודעה האחרונה שלי רעיונות חדשים על הסרט עלו בי, ואעדיף שלא להגיב כרגע, עד שאגבש את דעתי.
למה כולם סוגדים לדן ברזל?
בהקשר של הסרט הנ"ל, אם הוא לא תרם אפילו אות אחת לדיון על הסרט?
ואני יודע שהוא חכם, נבון וכד'..
היה דיון ארוך מאוד על הסרט בדוחק''ו מסויים
ואני עכשיו מנסה לאתר את הדוחק"ו ההוא.
זה?
כתבה מספר 3032
יש גם את זה
כתבה מספר 4360
כיוון קצת אחר
בתור אחת שממש לא אוהבת אלימות בסרטים, ורואה סרטים אלימים-מצחיקים כמו של טרנטינו למרות ולא בגלל האלימות שבהם, אני מרגישה (אחרי דיון ארוך בסרט ורפרוף על התסריט שלו, בלי לראות אותו) שהסרט הזה יהיה מבוזבז עליי.
האנקה מנסה לומר משהו כמו "נכון שאתה רוצה את זה? אתה רואה שאתה רוצה את זה?". אבל אם התשובה שלך היא "אמממ… לא!", אז אין בעצם טעם לראות את הסרט הזה, לא?
העולם מלא באנשים שלא אוהבים סרטים אלימים. כל יום הם חיים בלי לראות סרטים אלימים.
האם הדרך הטובה למחות נגד אלימות מגניבה בסרטים זה דרך אלימות בסרט מגניב? ולהצדיק את זה בתור "ניסוי" או "אמנות"?
האם לא עדיף פשוט להראות שאפשר לעשות סרטים טובים ומגניבים בלי אלימות, מה שנראה שאנשים קצת שכחו?
זה כמו שאליל נוער שהוא מעניין ומגניב למרות שהוא לא לוקח סמים יהיה תמיד בעיני פרסומת יותר טובה נגד סמים מאשר אליל נוער מגניב שהיה בסמים ונגמל, או שמת מסמים.
זה לא כזה פשוט להיות אליל נוער מגניב שמעולם לא לקח סמים, או סרט מגניב בלי טיפה של אלימות – ולכן בעיני זה מעשה יותר חזק, "ניסוי" הרבה יותר משמעותי ממה שהסרט הזה עשה.
אז לא ראיתי את הסרט, ואני גם לא מבינה אפילו למה מגיע לי הטריילר שלו.
מעוניין להקים קבוצה בפייסבוק
לטיעונים א-פריוריים נגד צפייה בסרטים. המעוניינים מתבקשים לצור איתי קשר במייל.
לא הבנתי על מה המהומה
סיימתי לראות עכשיו את הגרסה הגרמנית. מקריאה של הביקורת הייתי בטוח שהקיר הרביעי נשבר כל חמש דקות ופול פונה לקהל ושואל "אולי תלך כבר?".
במקום זה קיבלתי סרט מתח שגרתי עם טוויסט לקראת הסוף וקטע משעמם באמצע. אני בהחלט יכול לראות עדויות בזכות טענת ה"האנקה מותח עליכם ביקורת דרך סרט", אבל בגדול הסרט הזה הרבה פחות מעצבן מ"ארץ קשוחה", לדוגמה, שזכה כאן בעיקר לתשבחות.
לא שזה סרט טוב במיוחד, אבל הוא לא פגום מיסודו והוא בטח לא המפלצת שחשבתי שאצפה בה על סמך התגובות שלא סומנו בסימן ספוילר. למעשה, I dare say שאילו הדמויות היו יותר מעניינות, היה יכול להתקבל סרט די מהנה תוך שימוש בדיוק באותן טכניקות, כולל ההמנעות מהצגת אלימות על המסך, שאני בכל מקרה תמיד חשבתי שזה יותר מאיים מלהראות gore סטייל "הוסטל".
בקיצור, לא ברור לי למה הסרט כל כך הרגיז אנשים מסוימים, ולמה אחרים חושבים שהוא כזה טוב. כל אספקט של הסרט הזה כבר נעשה באופן יותר טוב בסרטים אחרים, כולל הביקורת החברתית שאפשר למצוא בו.