מה קרה בגאטאקה?

שם רשמי
מה קרה בגאטקה
שם לועזי
Gattaca

במקור: Gattaca
תסריט ובמוי: אנדרו ניקול
שחקנים: איתן הוק, אומה
ת'ורמן, ג'וד לאו

היה היתה פעם (כך סבתא אומרת)
תקופה כזו, שקראו לה – רק אל
תתפסו אותי במילה, אני לא ממש בטוח – שנות התשעים. תקופה קשה היתה זו לחובבי סרטי המדע הבדיוני, תקופה שבה הם נאלצו לגשש את דרכם באפלה דרך פארקי יורה, ארמגדונים, גברים בחלל, ימי שלישי וכיוצא באלה. אבל איפושהו לקראת סוף התקופה הזאת החלו להופיע סרטי מד"ב מסוג שונה: היה, למשל, 'עיר אפילה', המזכיר את 'מטריקס' מבחינת העלילה והקדים אותו ביותר משנה. היה 'ענק הברזל', סרט האנימציה האמריקאי היחיד שהצליח להתחרות, מבחינת האיכות והביצוע, בסרטי המד"ב המונפשים היפאניים. היו הסרטים 'פיי' או 'קיוב' (כן, אני סבור שזה היה סרט מצוין, וימותו הקנאים) שנעשו בתקציב אפסי, ושבאין כסף לפעלולים נאלצו להסתמך על – לא יאומן כי יסופר – תסריטים בעלי מידה מסוימת של תחכום. בקיצור – היו סרטי מד"ב שדרשו מהקהל לחשוב. לא פלא, אם כן, שרובם היו כשלונות כלכליים מהדהדים.

מי שהוביל את גל הסרטים האלה היה הסרט 'גאטאקה' אשר מפיציו בווידאו בישראל (לקולנוע הוא לא הגיע) החליטו משום מה לקרוא לו 'מה קרה בגאטאקה' – זה היה קצת לפני שתעתיקים אנגליים בסגנון 'פיץ' בלאק' נהפכו לאופנתיים. כמובן, השם 'גאטאקה' הוא בכלל לא מושג לועזי – זהו שמו של המקום בו מתרחש הסרט, והוא מורכב מהאותיות שמסמנות רצפי DNA. בכל אופן, 'גאטאקה' הוא בלי ספק סרט המד"ב הטוב ביותר של העשור ההוא, וגם אחד מהטובים ביותר שנוצרו אי פעם. הגדולה שלו נעוצה אולי בכך שהוא סרט מצוין בלי קשר להשתייכותו לז'אנר – גם מי שסולד מחלליות, פיצוצים, פעלולי אקרובטיקה וג'אר ג'אר בינקס מוזמן לצפות בסרט הזה, כי אין בו אף אחד מהדברים הנ"ל.

הסרט מתרחש בעתיד הדי-קרוב, שבו החברה האנושית נשלטת על ידי בני אדם מהונדסים גנטית, שנראים כמו דוגמנים ודוגמניות, בעלי כושר של ספורטאים, שלעולם אינם חולים. אלה הם הרופאים, המדענים, עורכי הדין והטייסים של העולם. ומה בעניין שאר האוכלוסייה, שלא עברה מניפולציה גנטית? אל דאגה, גם להם נמצא פתרון – אפשר לסדר להם ג'וב מבטיח לכל החיים בתור פועלי ניקיון.

גיבור הסרט הוא וינסנט פרימן (איתן הוק), אחד מאותם "טבעיים" שלא הונדסו גנטית, שמסרב להשלים עם סדר הדברים הזה. חלום חייו של פרימן הוא לטוס לחלל, אבל מרכז "גאטאקה", שמנהל את תכנית החלל, לא ישקול אפילו מועמדות של אדם טבעי. כדי לתחמן את המערכת, פרימן מחליף זהות עם ג'רום מורו (ג'וד לאו המעולה), שחיין אולימפי מריר שהפך למשותק בעקבות תאונת דרכים, ומתקבל כמועמד לטיסה לחלל תחת הזהות הבדויה. בדיוק כשנדמה שהעניינים מתחילים להסתדר עבורו, פרימן מוצא את עצמו חשוד ברצח של אחד העובדים במרכז. המשטרה אינה יודעת על חילופי הזהות שלו, אבל היא הולכת וסוגרת עליו. במקביל הוא מסתבך במערכת יחסים רומנטית עם איירין (אומה ת'ורמן), עובדת אחרת בגאטאקה.

הוק ות'ורמן, אגב, נפגשו לראשונה והתאהבו זה בזו על סט הצילומים של הסרט, ואולי זה סתם דמיוני הפרוע, אבל נדמה לי שזה נותן לסיפור האהבה בין הדמויות שלהם בסרט (שנראה במבט ראשון כמו גלגל חמישי ומיותר בתסריט) איזו מידה של רגישות אותנטית.

העיסוק של הסרט בנושא ההנדסה הגנטית הוא רציני ומעמיק, אבל לא גולש לדידקטיות, ולעולם לא בא על חשבון דברים אחרים, כמו העלילה למשל. גם בתחומים אחרים הסרט לא נופל: הוא מדהים ומקורי מבחינת העיצוב והצילום (של סלובומיר אידזיאק, לשעבר הצלם הקבוע של קישלובסקי) ופס הקול של מייקל ניימן גם הוא משובח.

'גאטאקה' הוא סרטו הראשון, כבמאי וכתסריטאי, של אנדרו ניקול. אפשר להישבע שאת הניקול הזה יצרו במעבדה גנטית: חישבו על הכלאה בין המגע החזותי היפהפה של רידלי סקוט (כמו סקוט, גם ניקול היה בעברו במאי פרסומות) עם האנושיות של סטיבן ספילברג (אני מדבר, כמובן, על ספילברג שמלפני תקופת הדינוזאורים, ואולי גם אחרי 'AI') והעומק של סטנלי קובריק – וקיבלתם את 'גאטאקה': סרט שיוצר תמונת עתיד עגומה למדי, אבל משאיר לצופים גם תקווה שמקורה באמונה ברוח האנושית. ממש ככה, בלי ציניות.

אבל, בדיוק כמו שהסרט הזה מלמד אותנו, גם לשלמות גנטית יש את החסרונות שלה. במקרה של 'גאטאקה' מדובר בשני חסרונות עיקריים: הראשון הוא הליהוק של איתן הוק לתפקיד הראשי. למרות שהוא משחק די טוב, יש בעיה די בסיסית בליהוק שחקן כמו הוק לסרט שיוצא נגד חברה הסוגדת לשלמות גנטית (הקטעים הכי חלשים בסרט הם אלה שבהם הוק מנסה לשוות לעצמו מראה של אחד עם דפקטים גנטיים. לא משכנע בכלל). בעיה אחרת היא תעלומת הרצח בסרט: היא בנויה מצוין – מותחת, מעניינת, ועם כמה תרגילים היצ'קוקיים – עד שמגיעים לפתרון התעלומה. מה יש לדבר, נפילה. הפתרון, שמתאים יותר מדי לקלישאת "המשרת עשה את זה" הוא בדיוק מסוג הדברים שמלמדים אותך לא לעשות באחד השיעורים הראשונים בבתי ספר לתסריטאות.

ובכל זאת, ולמרות הכל, 'גאטאקה' הוא סרט משובח. למרות הכישלון המסחרי המצער של הסרט, ניקול המשיך הלאה וכתב את התסריט ל-'המופע של טרומן' – עוד אחד מסרטי המד"ב המצטיינים של העשור ההוא (למרות שרוב תשומת הלב של הצופים בו התמקדה בעובדה שג'ים קארי הראה בו שהוא גם יודע לשחק). באוקטובר הקרוב עומד לצאת סרטו הבא כבמאי, 'סימון', שעוסק בבמאי שהשחקנית הכוכבת שלו עוזבת אותו, והוא מחליף אותה בשחקנית וירטואלית. לפי הדיווחים הוא הצליח שוב ליצור סרט מצוין – ולפי כל הסימנים, למרבה הצער, גם הסרט הזה לא עומד לקבל את תשומת הלב הראויה לו.