דניאל קלויה הוא בחור מוכשר. ככוכב הסרט "תברח" הוא מצליח להגיד המון כמעט בלי לפתוח את הפה, ולצאת אמין ולא מוגזם גם ממצבים ממש מופרכים. אבל אם הייתי צריכה לנחש מה יש דווקא בו שהעניק לו את התפקיד הראשי בסרט, הבחירה הראשונה שלי הייתה העיניים. העיניים מלאות ההבעה של קלויה הן שגרמו לגוללי הפיד ולמדפדפים לעצור ולקרוא על הסרט, הן אלו שהודבקו על הפוסטרים, והן אלה שהופכות את דמותו, כריס, לכל כך אנושית ופגיעה. זה גם הגיוני שבסיפור שחוזר שוב ושוב אל העיניים יככב שחקן עם עיניים גדולות אפילו יותר מאלה של אמה סטון.
כריס, צלם צעיר + כלב, מצטרף לחברתו רוז (אליסון וויליאמס, מארני מ"בנות") לביקור אצל הוריה. המשפחה עושה כמיטב יכולתה כדי לגרום לאורח להרגיש כמו בבית, במיוחד האב (בראדלי וויטפורד, "הבית הלבן") שיוצא מגדרו מרוב נחמדות. הוא כופה עליו חיבוק חם, מציג בפניו מזכרות מטיולים בעולם, מספר לו על חיבתו לאובמה וגם על המבוכה המסוימת שהוא חש מהעסקתם של שני עובדים שחורים בביתו רחב הידיים והמפואר. "אני שונא את איך שזה נראה", הוא אומר, אחרי שהסביר לו שהשניים טיפלו בעבר בהוריו המבוגרים ולאחר שאלה מתו הוא התקשה לפטר אותם. כריס דווקא שמח לגלות שהוא לא כהה העור היחיד ברדיוס של קילומטר, אבל כל ניסיון שלו לתקשר עם העובדים השחורים נכשל. הם זזים מוזר, מדברים מוזר וגם יש להם משהו מאוד מאוד מוזר בפנים. אה, כן. העיניים. העיניים הריקות, המתות האלה.
למרות כל ניסיונותיהם של מארחיו, כריס נותר חרד, מרוחק ומעט מתנשא. זו לא הפעם הראשונה שהוא עומד לתצוגה מול אנשים מרקע עשיר, מיוחס וסנובי משלו, אבל הפעם משהו מרגיש שונה. בהתחלה זה נראה כמו סתם רמה חריגה של חוסר טאקט, אבל בחלוף השעות נדלקות עוד ועוד ועוד נורות אזהרה. פעם אחת אחיה של אהובתו מתעניין ביכולותיו הפיזיות ומנסה עליו אמנויות לחימה, בפעם אחרת חברה של ההורים מרשה לעצמה לגעת בו בלי רשות. כריס עדיין מתלבט, אבל הקהל יודע שמשהו לא בסדר, הוא ראה את זה במספיק סרטים. אפילו יש לו תיאוריות שיסבירו את האירועים המשונים, כאלה שהוא ממהר לדווח בתחנת המשטרה. אחדד: כשאמרתי "הקהל" התכוונתי לחברו הטוב של כריס (ליל-ריי הווארי), ייצוג גשמי של קלישאת "הצופה המעורב מדי שצורח על המסך".
"תברח" משווק אמנם כסרט אימה, אבל ייתכן שיהיה מדויק יותר להגדיר אותו כמותחן קומי. למרות שיש בו רגעים של אימה טהורה, כמה וכמה הקפצות וכמה רגעים אלימים מאוד, בכלל לא בטוח שג'ורדן פיל (לרוב קומיקאי ושחקן), שכתב וביים את הסרט, בכלל התכוון להבהיל. סביר יותר שהוא השאיל כמה קונבנציות מוכרות מעולם האימה כדי לומר משהו על גזענות. לא הגזענות הבוטה של האלט-רייט של העולם, אלא זו המתנחמדת, ה"ידידותית", שנפוצה לא פעם אצל בעלי פריבילגיות. האצבע המאשימה מופנת כלפי אלה שמשוכנעים שהם אבירי שוויון חברתי, כשבפועל הם רואים בשחורים משהו בין חיה אקזוטית לשבט פראי שתורבת. כמו אשכנזים שמתים על קוסקוס אבל חושבים שדיבור בח' וע' הוא מצחיק, או כמו גברים ש"מעריצים נשים".
מסר חברתי בצד, "תברח" הוא פשוט סרט טוב. הוא קצבי ומושחז, עם בניית מתח מצוינת, דיאלוגים כתובים היטב וליהוק מדויק. כקומדיה הוא עובד כל כך טוב שכמעט קיוויתי שהסרט ייגמר בלי דם ונישאר רק עם שיחות מביכות בין קשישים עם כסף ישן והזוג הצעיר שכבר מזמן נשבר לו הזין מהם. רגעי האימה, כאמור, רק חצי מוצלחים. אם רציתם סרט שיגרום לכם לצרוח ולכסות את העיניים, זה לא הסרט. זה לא סרט מאוד מפחיד וגם לא יצירת המופת שדמיינתם למראה הציון המושלם שלו ברוטן-טומטוס, אבל הוא בהחלט סרט מהנה וחכם. כזה שרואים שנכתב מתוך ניסיונו האישי של היוצר, שהוא, ממש במקרה, בנם של זוג מעורב ובעצמו גבר כהה עור שנשוי לאישה בהירה.
סרט טוב אבל מאכזב.
אם מוציאים ממנו את ה-race card מקבלים מותחן סטנדרטי לגמרי וזאת הבעיה – שאפשר בקלות להוציא ממנו את הנפח הפוליטי ולהשאיר את העלילה כמו שהיא.
אולי זה אני שבאתי עם ציפיות גבוהות מדי, אבל לפני חצי שנה קראתי ספר שעדיין יושב לי חזק בראש – Lovecraft Country. הספר מספר על משפחה שחורה בניו אינגלנד של סוף שנות ה-40 וההיתקלויות שלהם עם המיתוסים של לאבקרפט ובעיקר עם גזענות לבנה. זה ספר אימה ומתח פנטסטישגם עומד בפני עצמו ביצירת אימה שהיא שיר אהבה ללאבקרפט ומצד שני, כשמוסיפים את הנפח הפוליטי, היא ביקורת נוקבת על הגזענות של לאבקרפט ורוח התקופה. מהספר הזה אי אפשר להוציא את ה-race card ולמעשה, אפילו קשה לקרוא למה שהוא עושה בתור race card כי הוא כל כך אינטליגנטי ומשובח.
"תברח" הוא שיא הסטנדרטיות (וסוף מטומטם לאללה). הוא נורא מבדר אבל אני אישית מצאתי אותו מאד דל בתוכן.
אני לא אוהב את הגישה הזאת
מה זה אומר "שתוציא ממנו את הנפח הפוליטי ותישאר עם עלילה סטנדרטית"? "תברח" הוא הנפח הפוליטי שלו. אם תוציא אותו אולי אין כלום, אבל אתה לא אומר להוציא אותו. גם טוסט בלי לחם הוא לא משהו, אבל זה כל הקטע. מילא זה היה שטיק ויזואלי או קולנועי כמו ממנטו שאפשר להגיד " טוב, בוא נסדר את זה בצורה רגילה ואז נראה אם זה עדיין סרט מדהים", אבל החלפת הגזעים ב"תברח" משנה את כל הסיפור. אפשר לעשות גרסה לבנה ל"תברח" ואפילו גרסה לבנה על לבנה או שחורה על שחורה ל"תברח" וזה יעבוד הרבה פחות טוב כי זה לא ישקף את המציאות בשום צורה.
כי הסרט הוא הסיוט של כל גבר שחור וכל אדם לבן במקביל, כולו נע בין החוסר נוחות של כולם, והפסימיות שלו לגבי יחסי הגזע מפחידה בהרבה מקלטות מקוללות.
"שיא הסטנדרטיות" נשמע כמו הגזמה. כל סרטי האימה של השנים האחרונות הם סרטי רוחות וכל סרטי המתח הם.. אה.. לא קיימים. אם "תברח" הוא שיא הסטנדרטיות, איזה סרטים יש שהם כמוהו? ואשמח לשמוע מה לא אהבת בסוף (או מה אתה מגדיר כ"סוף" שהוא מבחינתך מטומטם לאללה).
כי "תברח" לגמרי משקף את המציאות.
(ל"ת)
טוב, אני בחסרון משמעותי
כי לא ראיתי את "סודות נעולים". אני רואה שהוא קיבל ביקורות לא משהו, אבל זה לא באמת מספיק בשביל לפטור אותו לאחר יד.
לגבי מדידת סרט ללא קונטקסט – ובכן, השאלה היא מה הנקודה בדבר הזה. יש יצירות שהן עצמן פוליטיות מאוד. "תברח" הוא בבירור אחד מהם. אי אפשר למדוד אותן בעין "פחות משוחדת" מכיוון שהן מדברות למשוחדים. אפשר לטעון שזה סרט שעובד פחות טוב אם לא מבינים את העניין, אבל אי אפשר להגיד שזה סרט פחות טוב.
הבעיה שהרגשתי שתברח מאד שטחי גם בפוליטיקה שלו, להבדיל מהספר שקראתי לאחרונה ששוזר בעיות גזענות אמריקאיות בסיפור מתח\אימה.
אותו הדבר אני יכול לומר על "סודות נעולים" – גם הוא סרט מאד סביר בעיני. מבדר, מעלה כמה נושאים חשובים אבל לא גדול בשום צורה.
מה זה "שטחי"
או, לחלופין – ותרגיש חופשי לספיילר, מה הדיון העמוק יותר שנעשה ב"ארץ לאבקראפט" שלא נעשה ב"תברח"?
שונא להיות מעצבן
אבל זה ספר שצריך לקרוא :) קצרה היריעה מלכתוב הודעות עליו עכשיו.
בנוסף, אני ממש עייף. וזה בסדר, אפשר להסכים שלא להסכים.
חוסכים לכם את הצורך לקרוא
תהיה סדרת טלוויזיה ב-HBO.
ואיזו הפתעה- ג'ורדן פיל הוא אחד המפיקים
http://www.avclub.com/article/jordan-peele-and-undergrounds-misha-green-team-hbo-255457
בשום פנים ואופן לא לוותר על הקריאה.
הספר הזה טוב מדי.
מה שכן – HBO היא הבית המתאים לזה.
טוב, אני קורא ולא מבין איך אתה מחשיב את זה יותר טוב
ראשית כל, זה ספר שמשלב בעיות גזעיות "קלות". מסוג הספרים שההורים בסרט היו קוראים ומתגאים באיך הם קוראים יצירה אנטי-גזענית. הכל מאוד שחור-לבן וקל ולא מדבר על הבעיות הגזעניות היותר מורכבות שבהן נוגע "תברח".
שנית כל, משהו ממש מפריע לי בסגנון הכתיבה שלו. יש לו רעיונות יפים לסיפורים אבל סגנון הכתיבה שלו פשוט מונע מהם להיות מפחידים. הוא לא מצליח ליצור מתח, אווירה, שום דבר. תיאורים לקוניים ויבשים שבקושי מצליחים להכניס אותך לאווירה.
אבל היי, אני רק באמצע. אולי זה משתפר משמעותית לקראת הסוף.
לא משתפר לקראת הסוף
בערך כל הטענות שיש לך על "תברח", הן הטענות שיש לי על הספר.
חביב ולא מזיק, אבל לא מפחיד, העיסוק שלו בגזענות קליל במקרה הטוב והסיום שלו טיפשי לאללה.
טוב, הוא כן קצת משתפר לקראת הסוף בקטע ששני הסיפורים היחידים ששווים בו משהו ("הייד בפארק" ו"בובת השטן") נמצאים לקראת סוף הספר.
כשאומרים "סרט אימה מצוין" נוצרת ציפייה מסוימת שלדעתי הסרט הזה בכלל לא מתיימר להגשים.
מי שיגיע בציפייה לסרט מחריד ועוכר שלווה במיוחד צפוי להתאכזב.
זה לא סרט אימה מצוין. זה סרט מצוין שכולל סצנות שמכניסות אותו לקטגוריה של סרט אימה.
יופי של סרט
נהניתי מהסרט. ראיתי אותו אונליין. אחרי חצי סרט הייתי מרותק לגמרי למסך, וזה לא קורה הרבה.
אני משער שהקטלוג כן או לא סרט אימה תלוי בעיקר בצבע העור של הצופה, וזה אולי הייחוד שלו ביחס כמעט לכל סרט אימה אחר. בדיוק כמו שיהודי שצופה ב"רשימת שינדלר" רואה אותו באור שונה מאדם אחר שאין לו ולשואה כל קשר.
זה רק דג בכיס שלכם
או שהאתר חזר להיות תוכן גולשים?
הידד!
(ל"ת)
הרמה התחבירית של הביקורת הזו ממש מביכה
אף אחד לא עושה הגהות לטקסטים לפני שהם מתפרסמים באתר?
מה למשל?
(ל"ת)
למשל
'המבוכה המסוים', או המשפט האחרון שהוא בעצם לא משפט שלם ותקני כי אין לו נושא.
אותי תמיד מביכה התנהלות פאסיב אגרסיב כפויית טובה
למשל, כשאנשים קוראים ביקורת לסרט באתר לא מסחרי ולא ריווחי, ומוצאים בה שגיאת הגהה קלה.
שמתי לב שלא מעט גולשים מעלים הערות או תיקונים כאשר נמצאות טעויות (ניסוח או עובדות), לרוב מתפעלי האתר מודים למעירים ואף מתקנים את השגיאות.
במשפט האחרון יש נושא, אפשר לשפר אותו לשונית (להחליף את המילה "כזה" במילה "סרט") ברור שזו טעות שנבעה מעריכה, כל דובר עברית מסוגל להבין מה דעת המבקרת על הסרט.
אבל...
מבינה את התגובה שלך ואולי התגובה של תמר הייתה קצת תוקפנית מדי, אבל גם לי הפריעה ההגהה ובמיוחד האינגלוז העילג: "מסר חברתי בצד".
למה עילג?
שפה היא דבר חי: כל שימוש שנעשה נפוץ הופך לתקני בסופו של דבר. ככה זה עם ממים.
דוגמא בשלה יותר: השימוש במילה "עשה" במשפט לעיל, תרגום ישיר של do, אשר עליו לא מתלוננים כמעט כיום ("עשה צבא", "עשה כלים" וכדומה).
אני מאחל לכולנו שאלו יהיו הצרות שלנו, צרות העולם הראשון (והנה שיר על זה, סתם כי נחמד).
אם אתה לא נמצא בסביבה שבה מתלוננים על שימוש היתר בעשה,
אז תדע שיש סביבות טובות יותר בשבילך. יותר מנדנדות, אבל טובות.
אולי אני (עדיין) רגילה לפורמט הישן של האתר
היו הרבה כותבים, את חלקם פחות אהבתי לקרוא בגלל דעות מתנגשות או בגלל ניסוח שלא ממש אהבתי. זה המחיר של פורמט בן מספר כותבים, לא כולם כותבים באותו סגנון ולא כולם יאהבו את כל הסגנונות.
נעמה תרמה עד כה 2 ביקורות לסרטים שרציתי לקרוא עליהם ביקורות, ובעקבות הביקורות גם התפתחו דיונים שקיוויתי שיתפתחו כדי למקם את דעותי בנוגע לסרטים על הספקטרום הנכון. אז לפני הכל אני שמחה שפורסמה ביקורת, ותודה לך נעמה על הביקורות :)
*אין לי מושג מי זו נעמה, אני אפילו לא הצלחתי לקשר אותה ליוזרית ספציפית באתר*
אני מאוד מאמינה בביקורת בונה, אני חושבת שביקורת טובה צריכה להיות ברורה והיא צריכה להצביע באופן פרטני על הבעיות ולהכיל הצעות, אפילו כלליות, לשיפור. אחרת זו לא ממש ביקורת אלא סתם נזיפה. כשזה מוגש כל כך פאסיב אגרסיב, זו פעולה שהיא בעיקר מתנשאת ולא בהכרח בצדק.
את יודעת שזה בלוג, כן?
אני לגמרי מסכימה עם זה שטעויות הקלדה ושגיאות תחביריות לא לגיטימיות ומכעיסות באתרים הגדולים.
אבל
א. זה לא אתר גדול, או אפילו אתר מסחרי
ב. בבלוג לגיטימי יותר לכתוב בצורה "דיבורית" יותר. אז המשפט האחרון בסדר גמור, מהבחינה הזו
ג. את צודקת לגבי ה"מבוכה מסוים", זו אכן טעות. טעות מינורית, אבל עדיין טעות. מקווה שאת מתקטננת מרוצה עכשיו.
הביקורת מביכה אותך?! הביקורת?! לא העובדה ששם הסרט תורגם בלשון עתיד במקום בציווי?! את אף אחד זה לא שיגע? אם נתרגם חזרה נקבל: You will get out/run away
וזו טעות של סוללת מתרגמים ומפיצים, לא של אתר קטן ולא מסחרי!
מעבר לכך, מישי אמרה זאת היטב,
והסרט אחלה :)
חוץ מהשם
ברוך הבא לשפה העברית במאה ה21
שבה רק טהרנים עוד מתעקשים שלא להשתמש בזמן עתיד כציווי
שמתם לב שהרכב שלה הוא לינקולן mkc?
ולינקולן ביטל את העבדות בארה"ב
אין לי מושג אם במקרה או בכוונה
בעקבות הצלחת הסרט, ג'ורדן פיל קיבל הצעה לביים רימייק מצולם לקלאסיקת האנימה "אקירה". הוא דחה את ההצעה. הוא מסביר למה:
I think [I could do it] if the story justifies it,” Peele said. “AKIRA is one of my favorite movies, and I think obviously the story justifies as big a budget as you can possibly dream of. But the real question for me is: Do I want to do pre-existing material, or do I want to do original content? At the end of the day, I want to do original stuff.”
רשמית: אני מאוהב באיש.
מקור:
http://www.blumhouse.com/2017/05/12/i-was-a-witness-to-the-get-out-garden-party-massacre/
יפה שהוא אומר את זה
רגע אחרי ההכרזה שלו על עיבוד לספר אימה שמדבר על גזענות לטלוויזיה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
שהוא מפיק
מה שאומר "מעורב במידה … כלשהי?". רחוק מלביים ולכתוב סרט.
תיכנס
למרות שימוש בטכניקות אימה קלישאתיות וצ'יזיות, ולמרות פרמיס מופרך מאוד, "תברח" הוא מותחן סופר-אפקטיבי גם בלי הפוליטיקה. בנוגע אליה, אני אכתוב קצת בהמשך.
לא ידוע כלום על הסרט הבא של ג'ורדן פיל
אבל נקבע לו תאריך – 15.3.2019
http://deadline.com/2017/05/jordan-peele-untitled-social-thriller-2019-release-date-1202100224/
לא מפחיד?
הטריילר עושה חשק, אבל אני פחדנית. נגיד, אחרי שראיתי את הטריילר של "זה" (בדיעבד אולי זה לא היה חכם במיוחד) ישנתי עם אור ובקושי נרדמתי. אז – מי שראו מסכימים עם נעמה שמדובר במותחן יותר מסרט אימה?
לגמרי.
בתור סרט מתח זה בהחלט מסוג הדברים שיושיבו אותך על קצה המושב, בתור סרט אימה הוא חלש מאד (כי הוא לא ממש מנסה להיות).
מצד אחד כן,
אבל מצד שני לא הייתי ממליץ על הסרט למי שלא הצליחה להירדם מהטריילר של "זה״.
"סודות נעולים" פוגש את "איש הקש"
זה מדהים. כמעט כל אלמנט כאן נראה כאילו נשאב מתוך אחד משני הסרטים האלה. הרבה השוואות קופצות לראש. וגם חווית הצפיה דומה מאוד.
יצירת המופת של 2017
(באיחור ניכר)
אני מאוהב בסרט הזה. גם אחרי בייבי דרייבר, אוקג'ה, דנקירק, חולי אהבה, ספיידרמן, T2, לגו באטמן, וקולוסאל וכל הסרטים המגניבים של הקיץ הוא עדיין הסרט שיצא ב2017 מבחינתי ("נשות המאה ה20" יותר טוב ממנו, אבל לכאורה 2016).
כל דבר בסרט הזה עובד מבחינתי וקשה לי למצוא את הביקורות בו. אני בהחלט חושב שכמו הרבה סרטים שנוגעים בגזענות הוא יותר עובד באמריקה מאשר בארץ (ולכן אפילו שאפו יותר למפיצים שהביאו אותו) אבל גם כתור סתם סרט מתח הוא מגניב, מצחיק ואלים.
האפשרות להשתמש במטאפורה של הסרט כדי לדמות את תחושת החרדה של שחורים ב2017 היא אחת האמירות החברתיות המעניינות שיצאו לאחרונה, אלמנט כוס התה הוא אחד האלמנטים המגניבים שהיו בסרט בשנה האחרונה, העובדה שהסרט מתובל במיטב שחקני סדרות הטלוויזיה שאני אוהב בהחלט לא מזיקה ומדובר, שוב פעם, בסרט חכם , שנון, מחתרתי וכיפי.
יש עוד כמה סרטים אפשריים שידיחו את מקומו מהפסגה הזאת, אבל נכון לעכשיו – "אם רק סרט אחד" וכו' – אז זה.
הוווו מכירה פומבית. מעולה! תודה
(ל"ת)
סרט נחמד.
וזה חבל,כי האמצע שלו מצוין.הסצינות שמראות את הגזענות באמצע מתוחכמות ופרנואידיות להפליא,ומבוימות טוב.קלויה בהחלט מצליח לגעת ללב ברוב הסרט.ובניית המתח כאן היתה הדרגתית וחכמה,למרות פה ושם נפילה לקלישאות אימה(דמות שעוברת במסדרון והמוזיקה אומרת לנו לפחד,הגיבור שמגלה תגלית חשובה ועוזב את המקום רגע לפני שאחד מהרעים רואה מה הוא עושה).ובאופן כללי,מדובר בהחלט בסרט מבדר.עם סצינה אחת מצחיקה בטירוף ועוד כמה תזמונים קומיים לא רעים מצד הדמות של רוד.
עד שמגיע סיקוונס הסיום.
הסיקוונס הזה הוא מפגר ברמות כל כך קיצוניות שהוא פשוט מעליב את הסרט הטוב שהיה שם עד אותו רגע.אין לי מספיק סופרלטיביים שליליים להגיד עליו.אני עד עכשיו מנסה להבין מה לעזאזל עבר בראש של ג'ורדן פיל,ומנסה לגשר על הפער בין הסרט לסוף.אולי אכתוב למטה עם ספוילרים אחרי זה.
(יש שם אמנם שני רגעים שאולי היתה להם משמעות סמלית,אני לא בטוח בכך,אבל בכל מקרה גם אם כן זה לא מפצה על הכל הטמטום שיש שם).
לא שראיתי הרבה סרטים מהשנה,אבל אני עוד מנסה למצוא את הסרט שאני באמת אוהב מ2017(מוליך בינתיים אור ירח,אבל גם לו יש את הבעיות שלו,וחוץ מזה הוא בכלל שייך לשנה שעברה)
אתה יכול לפרט לגבי סיקוונס הסיום?
(ל"ת)
אם לא ראיתתינוקה של רוזמרי תגיד
ואנסהלכתוב את התגובה הקודמת בלי הספוילרים אליו.בכל מקרה זה יהיה רק מחר
אז זה מה שאמרתי קודם.
אם הסוף לא מסמל משהו,והוא בא רק לתת סיום לסיפור,אז הוא לא באמת מתאים לסרט שהיה שם עד כה(שבהחלט היה מטאפורה).
ואם זה רק ביטוי לרגשות היוצר,שזו טענה לגיטימית,אז גם כאן לא מובן מה בדיוק הסוף מבטא,מפני שכמו שאמרתי כמה פעמים,הוא חושף אותנו לטון ותוכן שכלל לא נראו עד כה בסרט,ובאמת זה לא ברור כיצד להגיב לכך.
זה עדיין מרגיש לי תלוש ולא סיום ראוי(ומתנצל על החפירה).
שבת שלום
סתם נקודה מעניינת לגבי ג'ורדן פיל
הוא למעשה רק חצי שחור – אמו לבנה וגידלה אותו לבדה. מלבד זאת, הוא גם נשוי לצ'לסי פרטי הלבנה. כלומר, הוא ללא ספק לא מנותק מהקהילה והתרבות ה"לבנה" – אבל אני מניח שהוא זכה ללא מעט יחס גזעני (ובוודאי, כשחור שמוקף בלבנים, בגזענות הסמויה והמעודנת יותר של הקהילה הליברלית, שהיא הבסיס שסביבו בנוי הסרט הזה).
סתם תהייה שעלתה לי
האם ניתן להחשיב את הסרט הזה כאדפציה מודרנית של "האדונית והרוכל" (של עגנון, למדתם בבית ספר)?
זה שלא שג'ורדן פיל קרא את הסיפור, אבל יש הרבה נקודות דמיון גם בעלילה וגם במסרים.
לסיפור האדונית והרוכל יש המון וריאציות שנעשו לו במהלך השנים
(ובהתחשב בעובדה שעם כל הכבוד לפרס הנובל לספרות, הוא לא עד כדי כך קאנוני, כנראה שלא כל כך במודע). אחת היפות ביותר בעיני היא ״שדרות סאנסט״. ברמת הסאבטקסט, הדמיון לגמרי שם, אבל חשוב לזכור ש״האדונית והרוכל״ הוא סיפור ערפדים. אם יש סרט ש״תברח״ מרגיש כמו רימייק קרוס-ז׳אנרי שלו זה ״נחשו מי בא לסעוד״. בשני המקרים, אגב, לשחקנית של האם קוראים קתרין.
Why would you say that name?!
מצטער, הייתי חייב.
ג'ורדן פיל מדבר על תיאוריות מעריצים
אני לא חושב שלמדתי משהו שלא קראתי קודם, אבל הוא כן מרחיב על חלק מהנושאים ונשמע כמו בחור חביב למדי.
מומלץ, לטעמי
באמת.סרט טוב אבל...
ראיתי אותו פעמיים ונהנתי מאוד. אחד הטובים שראיתי השנה, אבל עם כל הכבוד האיכות האמיתית עברה לעולם הטלויזיה והסדרות. לפני 8 שנים הוא לא היה מועמד לכלום ומקס הזועם (האדיר) לא היה מועמד לא היה זוכה ב 6. פעם היה מתח מי יהיה מועמד וכיום ישנם 5 ברורים כי אין להם מתחרים+עוד אחד מז'אנר שאני בספק אם אנשי האקדמיה ראו מהתחלה עד הסוף בשביל להשפיע. אז באמת מגניב שברי כזה זוכה להכרה, אבל זה כמו שדונאלד טראמפ זכה להכרה עם כל הכבוד… אין צורך לגונן עליו ולשבח אותו פשוט להכיר במציאות החדשה. טקס האמי פחות נוצץ אבל יותר משמעותי. סרטים זרים לעומת זאת השתבחו עוד ועוד
לא הבנתי איך זה שהטעמים של האקדמיה נפתחו לז'אנרים
אומר שהאיכות האמיתית עברה לעולם הטלוויזיה.
באמת.סרט טוב אבל...
חביבי מה שנשאר בקולנוע האמריקאי פרופר זה כריסטופר נולאן הפנומנלי סטיבן ספילברג מריל סטריפ ג'ניפר לורנס לאונרדו דיקפריו וסרטי מארוול והאחים כהן ויאללה גם פול תומאס אנדרסון וג'יימס קאמרון שעושים סרט אחד לשלוש שנים….עכשיו שדניאל דיי לואיס פרש כל אחד מהם ימשיך להיות מועמד לא משנה מה יעשה.
לפני עשור אוסקר זה היה אקסטזה… כל התסריטאים והבמאים עברו או חצי רגל עברו לטלויזיה לרבות דייויד לינץ' מרטין סקורסזה, כי שם הכל קורה ואם אני אביא חלק מדוגמאות השחקנים; סטיב בושמי, ניקול קידמו קווין ספייסי גלן קלוז בילי בוב תורנטון גבריאל ביירן קתי בייטס טים רובינס, ווינס ווהן, אד האריס, ואלו שחצי רגל- טום הארדי פול ג'יאמטי ריס וויסתרספון אנה פאקווין, קיפר סאתרלנד קובה גודינג ג'וניור, מתיו מקונהי וודי הארלסון, אלק בולדווין , קולין פארל, ג'ון טרוולטה, מורגן פרימן אפילו אל פאצ'ינו.
אז תסלחו לי שפחות קסום בעיניי שלוגאן וולברין טבלייד ראנר מועמדים לכמה פרסים מתוך המבחר הנוכחי
לא, עדיין לא הבנתי מה אתה רוצה
א. זה שישנם שחקנים מסוימים במדיומים מסוימים לא אומר דבר על המדיום. אף שחקן, במאי או תסריטאי הוא לא תו תקן לאיכות.
ב. בהתחשב בכך שג'ניפר לורנס וסטיבן ספילברג לא מועמדים השנה, אני חושב ש"כל אחד מהם ימשיך להיות מועמד לא משנה מה יעשה" זאת קריאה לא נכונה של המציאות.
ג. אבל בעיקר, לא הבנתי איך טענה אחת מתחברת לשנייה. הרבה במאים מנסים לעבור לטלוויזיה – ומה יוצא מזה? ברוב המקרים, גורנישט. היחיד שמצליח באמת בשני המדיומים הוא רק פינצ'ר ( וגם "בית הקלפים" לא ממש התיישנה היטב או הצליחה להיחקק כיצירת מופת חד פעמית). יש טלוויזיה טובה, ויש קולנוע טוב – אבל רוב הניסיונות של האחד בשני (אצל במאים/תסריטאים) לא ממש מצליח. יש הרבה יותר "ויניל" מאשר "אימפריית הפשע" (שגם לה, שוב, יש לא מעט בעיות) ואף אחת מהן היא לא "שובר שורות".
ד. ושוב, לא הבנתי איך המועמדויות או חוסר המועמדויות של בלייד ראנר ולוגאן קשורות למשהו בכל הסיפור הזה.
מחזק את הקטע עם תברח.
סרט אימה סוג ב', מבדר מאד ועשוי טוב אבל זה לא בדיוק הניצוץ, ואפילו לא It Follows. זה גם די ברור שאוסקר הוא לא יקבל, וגם לא ג'ורדן פיל. כי באמת שאין על מה.
לא, רגע, שנייה
" פעם היו 25 סרטים אמריקאים בשנה יהיה מתח מי מהם יזכה." – לא, התקופה הזאת אף פעם לא הייתה.
" לדעתי היית יכול לשכוח מהאפשרות הזאת לפני כמה שנים טובות." – אולי, אבל זה אומר יותר על איפה שהאוסקר היה לפני כמה שנים מאשר משהו על הסרט
"והשנה בחרה לשחק במדע בדיוני. " – לא, השנה היא בחרה לשחק ב"אמא!".
"שתראה איך דיקפריו נלחם 25 שנה ולקח לפניו ג'ארד לאו,למה? כי הייתה תחרות קשה פעם" – מכיוון שג'רד ליטו קיבל אוסקר שנתיים לפני דיקפריו, אין לי מושג מה אתה רוצה. אח, כן, פעם הקולנוע היה משובח.. פעם בלפני ארבע שנים… אבל היום… אוי היום….
"כל אחת מהסדרות הבאות בחמישיה לפני תברח לדעתי חד משמעית- הנותרים עונה 3 טווין פיקס,פארגו 1 בלש אמיתי, שקרים גדולים קטנים, ליל האירוע, משחקי הכס ווסטוורלד וכמובן טווין פיקס" – סבבה, אבל אני מצאתי את בלש אמיתי קשקוש יומרני ומשעמם, את משחקי הכס קטסטרופה מתמשכת ואת ווסטוורלד שיעממון. טווין פיקס, אגב, לפי לינץ' – זה סרט ולא סדרה. לא צריך להאמין לו, אבל משהו לחשוב על זה שלינץ' עצמו לא רצה להגדיר אותה כסדרה.
" ו HBO חטפו לעונה את וודי הארלסון ומתיו מקונהי והפכו אותם למה שהם." – לא, הם עזרו לדחוף את מת'יו מקונוהי שהיה באמצע המקונסס שלו שהתחיל בכלל עם "שירות המשלוחים הסודי של דאלאס" (אני מודע לכך שזה לא השם) ווודי הרלסון היה לפני, ואחרי בדיוק באותו גודל של כוכבות.
"לוגאן על התסריט המקורי? זה מוגזם. " – לוגאן מועמד על התסריט המעובד (ולא המקורי), בקטגוריה שבצורה יוצאת דופן הייתה ריקה השנה מתחרות.
" סילבסטר סטאלין שנה שעברה זכה הגלובוס הזהב על רוקי 7 " – לפני שנתיים. וכן, לא הגיע לו.
שוב, אני פשוט בעיקר לא מבין – מתי היה יותר טוב? כשג'רד ליטו זכה לפני 4 שנים? מתי היו השנים הדמיוניות ש25 סרטים היו מועמדים לאוסקר? על מה אתה מדבר? לפני שאני מגן על סרט אחד ברשימה הזאת, אני פשוט… לא מבין. ואני בעיקר לא מבין איך *משהו* שהאקדמיה אומר משהו על טיב הקולנוע. ממתי האקדמיה היא קובעת הטעם והטון? מי מקשיב לה? המטורפת הזאת חשבה ש"הפצוע האנגלי" הוא הסרט הכי טוב של השנה. ש"רוקד עם זאבים" זה משהו שצריך כמה וכמה אוסקרים. ש"אדומים" הוא משהו שצריך לזכות באוסקר על בימוי. כמות הדברים התמוהים שהאקדמיה עשתה מגוללת ומפרנסת אתרי קולנוע כבר שנים ארוכות – מאיפה לפתע הטעם שלהם נהיה מבחן הסף?
איזה כיף לחזור לסרט הזה
גורדן פיל באמת גאון. אחרי us וnope כן יש בוסריות מסוימת בבימוי המצוין אבל שלא מתקרב לרמות היצירתיות של מאמציו הבאים. אבל התסריט נשאר חד ורלוונטי מתמיד, וההופעות. וואו. מסרטי האימה עם ההופעות האהובות עלי, במיוחד קאלויה, וויליאמס האייקונית ושחקני המשנה. המשפחה הלבנה היא הצלע החלשה מבחינתי מבחינת משחק אבל לא ברמה שמקלקלת. סל הכל קלאסיקת אימה מודרנית. והsunken place עובד מעולה, מטאפורית ובתוך הסרט עצמו. דימוי עוצמתי ופשוט שנותן בוקס בבטן. גורדן פיל לגמרי מהבמאים האהובים עלי היום שעוד עובדים באולפני הוליווד.