ביקורת: קופיקו

בקרוב: הריבוט בדיסני+ לקראת היקום הקולנועי המשותף עם צ'יפופו.

אפריקה! ארץ נהדרת, אפריקה. איפה אפשר לראות נופים מדהימים? באפריקה! איפה הילידים ידידותיים ומעניינים? באפריקה! איפה נוסעים ברכבת קיטור מזמרים בקצב אחיד? באפריקה! איפה אפשר לרדת לחוף ומיד לראות טיגריס בנגאלי ופיל הודי? באפריקה! איפה נחשי האנקונדה כשנים עשר וחצי מטר, עם שתי שיניים ארוכות? ונצואלה! טוב, לא משנה. בכל מקרה, אפריקה ארץ נהדרת. לא סתם אמר ההיסטוריון הרומאי פליניוס הזקן "אפריקה תמיד מביאה משהו חדש". ואפילו פליניוס הזקן לא היה יכול לשער בדעתו משהו חדש כמו סרט דובר אנגלית של הצמד מנחם גולן ויורם גלובוס, בבימויו של בועז דוידזון (הבמאי של 'אסקימו לימון', 'צ'רלי וחצי', ועוד), המבוסס על 'קופיקו' של תמר בורנשטיין-לזר. 

ב-"קופיקו" (Going Bananas באנגלית, מקרה נדיר בו השם בעברית עדיף על המקור), סרט המבוסס, כאמור, על 'קופיקו' (שלדעתי גם כתב את התסריט), שולח הסנאטור מק'נאמרה את בנו היקר בן (דיוויד מנדנהול), לחופשה באותה אפריקה ממש, בלוויית עוזרו (של הסנאטור, לא של בן) ג'ו הופקינס (דום דה לואיז, פיצה ההאט מ"שגעון בחלל"). 

פרט טריוויה על הדמות הראשית: ב-1988 זכה מנדנהול פעמיים בפרס פטל הזהב, הלא הוא הראזי: פעם אחת כשחקן המשנה הגרוע ביותר, ופעם שניה כתגלית הגרועה ביותר. אף אחת מהזכיות האלה לא הייתה על "הליכת בננות". הסיבה העיקרית: הסרט שבו הוא כיכב, סרט האקשן "מעבר לשיא" של גולן-גלובוס בכיכובו של סילבסטר סטאלון, יצא לפני. 

בכל מקרה, השניים מגיעים לחוף באיזו גיגית רעועה הנושאת את השם 'מלכת אפריקה' (אני בטוח שמתחת לשם הצלחתי להבחין בעקבות של שמה הקודם של הספינה, "הדבר הצף הזול ביותר שהצלחנו למצוא") עליה מפקד קפיטן עצבני שלא הייתי נותן לו אפילו לפקד על ברווז פלסטיק באמבטיה. בחוף הם פוגשים במדריך הטיולים האמיץ והמיומן מוזמבו (ג'ימי סי. ווקר), שחוץ מנשק, וג'יפ, ודוד רופא שיניים שכמוהו לא ראיתם יש לו גם חיוך גדול ומצב רוח טוב מדי, ויוצאים לספארי ברפובליקה של טונגולה, המורכבת לפי כל הסימנים מחוף אי שם באפריקה ושני פארקים לאומיים בזימבבואה. אגב, בליבריה יש מקום בשם טונגולה. הסרט לא מתרחש בליבריה. טונגולה היא כנראה גם שם המדינה וגם שם עיר הבירה. יש שם גם בטח וילה טונגולה בשכונת טונגולה בעיר טונגולה שברפובליקה של טונגולה ובתוכה גר איש ירוק, אבל זה מסיפור אחר. 

מוזמבו לא סובל את ג'ו 'הגדול והרע' (חצי נכון, איזה חצי?) אבל מחבב מאוד את בן, וזה הדדי. האמת, קשה מאוד לסבול את ג'ו, שבהוראות התסריט שלו היה כנראה כתוב באותיות מודגשות "תצעק!" על כל שורת דיאלוג, ופה ושם גם "תהיה היסטרי", לגיוון. 

ג'ו חושש לשלומו של בן, ובצדק. לא משנה מה הסרט מספר לכם, העובדה שהסנאטור מק'נמארה שולח את הילד שלו עם ג'ו לאנשהו מעידה על רצון להיפטר מהילד, כי ג'ו הוא לא יוצלח גמור. אבל לא! הסרט לא יספר לכם את זה! מבחינת הסרט, זה נורמלי שמדריך טיולים חביב ונחמד ייצא לבד לטיול באפריקה עם החושם המגודל והילד זוכה-הראזי-לעתיד-ואני-יכול-להבין-למה-זכה!

ואכן, תוך זמן קצר יוצאים גיבורינו מהעיר, ומגיעים לפארק, שבו יש את כל מה שתצפו לפגוש בסרט דל תקציב על אפריקה, ובנוסף לכך שוטרים שלא מדברים מילה אנגלית בכניסה אבל למדו אנגלית עד ליציאה (וכולם לבושים משום מה במדים קולוניאליים בריטיים עם קסדות שעם), אריות שיושבים על הג'יפ, ו-אתם מופתעים רק כי לא הקשבתם לפני חמש דקות, כשמפקד המשטרה המושחת של טונגולה (הרברט לום, קפטן דרייפוס מסרטי הפנתר הורוד) קיבל נאום מבעל הקרקס ובו נאמר "אם תביא לי קוף מדבר" – קוף מדבר. 

טוב, הוא עדיין לא מדבר. לקוף, ששמו יתגלה כבונזו, יש חיבה יתרה למשחקים ומתיחות, נטייה להבהיל את ג'ו-הגדול-והרע-והנבהל מכל דבר, ושיקול דעת לקוי שמוביל לכך שבסופו הוא מסתנן לג'יפ של גיבורינו ומגיע יחד איתם חזרה לעיר, ושם הם מוצאים את עצמם בתוך מזימה אפלה שכוללת את בעל הקרקס, מפקד המשטרה, נחש או שניים, וכל משהו שהיה נראה אפריקאי באולפן ולא היה תפוס לצילומים של משהו אחר.

ל"בננות הולכות" יש ציון מרשים בגריעותו באתרי הדירוג, כגון ימד"ב או רוטן טומייטוס, ואפשר להבין למה. על הסרט שורה אווירת חאפ-לאפ מתחילתו ועד סופו. קטעים כגון עקביות או הגיון מופיעים ונעלמים לפי הצורך, ובערך בשני-שליש הסרט הקוף מגלה יכולת למידה לשונית כל-כך מרשימה, ואז יכולת תפעול כלי רכב מדהימה, לא רק בשביל קוף, עד שלהערכתי בתוך שנה הוא יקפוץ כיתה ובתוך ארבע שנים כבר יסיים את האוניברסיטה של טונגולה (הנדסת מכונות) ויעבוד בפייסבוק בתור הממונה על בדיקת עובדות. 

חלק מהסרט מתנהל בתוך קרקס, וכולל מרדף שלא החליט אם הוא רוצה להיות מרדף רציני ומותח או קטע סלפסטיק משנות העשרים, לפני המצאת הסרט המדבר, אז הוא מערבב את שניהם. נקודת בונוס מיוחדת מגיעה לכוח המשטרה של טונגולה, שמגיע לכל מקום במהירות הבזק – הלוואי על משטרת ישראל – אבל  ברגע שהוא מגיע, הוא מתנהג בכזו שלומיאליות וחוסר יעילות עד שנראה שאת כל ההגיון והוראות הפעולה שלחו בנתיים בדואר ישראל. טוב, לאיזה תוצאות בדיוק קיוויתם כשהעמדתם בראש המשטרה את הקפטן המשוגע מ'הפנתר הורוד', או לפחות מי שגילם אותו?

גם השחקנים, בחלקם, לא מאוד מצטיינים. בן אולי לא ראוי לראזי אבל גם לא מרשים במיוחד, ודום-דה-לואיז ממש, אבל ממש מביך. הרברט לום, זה שמשחק את קפטן מקינטוש, המפקד המושחת של משטרת טונגולה, בסדר כזה, ואת השאר אני פשוט לא זוכר, חוץ מהשומר בכניסה לפארק שהספיק ללמוד אנגלית בין זמן הכניסה של גיבורינו לפארק, שאז נבח עליהם בשפה לא מוכרת, לזמן היציאה, שאז נבח עליהם באנגלית. בונוס מיוחד מגיע לסצנת השיא הרגשית של הסרט, שיש לומר עליה את מה שנאמר על אחת מסצנות המוות אצל דיקנס: רק אדם חסר לב מסוגל לצלוח אותה בלי לגחך.

מצד שני, אם תפתחו את יוטיוב, תוכלו לראות לא מעט תגובות מתלהבות ונוסטלגיות לסרט. כמובן, נוסטלגיה היום היא לא מה שהייתה פעם, ובכל זאת – גם את זה אפשר להבין. כי למרות הדירוג הגרוע של הסרט, לא הכל שחור. יש בו כמה בדיחות לא רעות ("אדוני, יש חוקים בארץ הזו. אסור לקבל טיפים", "זה לא טיפ, זה שוחד!", "אה, זה שונה"; "מאיפה לך המשרוקית, מר מוזמבו?" "עוברת בירושה מאבות-אבותי הקדמונים"), וידידנו מוזמבו (ווקר), הדמות המוצלחת ביותר בסרט, אמנם זכה לטקסט שסובל מאותן צרות כמו שאר הסרט – לאמור, חוסר הגיון כללי וכתוב לא משהו – אבל יש לו חוש קומי מוצלח ותזמון מצויין, שבגללו סצנות צפויות לגמרי – למשל, הטיפול בג'ו אצל דודו של מוזמבו, רופא השיניים הטוב באפריקה, המצוייד בכל, אבל כל הציוד המודרני ביותר של רופאי שיניים, אבל בגרסה שבטית מקורית במיוחד – מצליחות לעבוד. וגם בסצנות, ובכן, לא משהו – פה ושם יש משהו שעובד, כמו חצי מצוות הלוליינים שמתעקש להמשיך בענייניו כאילו כלום כשמסביבו הכל לא כמתוכנן.

זה לא סרט מוצלח, חלילה, רחוק מכך; והתלונות שהוא אולי צולם באפריקה אבל נראה כאילו צולם בחצר אחורית כלשהי נכונות רוב הזמן (אשמח לקבל בחצר האחורית שלי את מפלי ויקטוריה וגבעות מאטובו, תודה). אבל כשהפרסומות המקוריות לסרט ויתרו על מבקרי קולנוע (בצדק!) והביאו ציטוטים אמיתיים-או-לא בשמם של ילדים, הן ידעו מה הן עושות: ילדים בהחלט יכולים ליהנות מהסרט. כמובן, אני אליטיסט קצת כי בזמני ראו קלאסיקות כמו 'הרכבת נכנסת לתחנה' ו'מסע אל הירח' ולא כל הדברים שהיוענגרמענשע"ן האלה רואים, זאת אומרת אם נתעלם מכך שזמני הוא בדיוק הזמן בו יצא 'קופיקו' הנ"ל אבל לא היה לי וידאו אז לא ראיתי אותו בזמן אמת ואני לא ממורמר בכלל. 

'קופיקו בארץ ההוליוודים' הוא בהחלט לא קלאסיקה, אבל הוא לא גרוע מספיק כדי להפוך קאלט, ולא נורא. הוא מסוג הסרטים שלא הייתי נותן לילדים לראות מיוזמתי, אבל אם הם במקרה כבר התיישבו לראות אותו – נו, מילא, שימשיכו, יכול היה להיות גרוע מזה. למשל, יכולתם לעבור טיפול אצל רופא השיניים בסרט. עם הרדמה מקומית. וכשאני אומר "מקומית" אני מתכוון כמובן לאפריקה. ארץ נפלאה, אפריקה.