מזל טוב, לא זכית בגלובוס הזהב

איזה מסקנות אפשר להסיק מהזוכים בגלובוס הזהב לגבי האוסקר? ואיך זה שהגלובוסים (כמעט) תמיד מפספסים?

אז גלובוס הזהב היה וחלף. ריקי ג'רביס היה מצחיק אבל צמחוני. "הומלנד" הביאה לנו כבוד לאומי, ‏סוג של. "הארטיסט" קיבל את פרס הסרט הטוב ביותר לקומדיה או מיוזיקל, "היורשים" – את פרס ‏הסרט הטוב לדרמה. ג'ורג' קלוני, מריל סטריפ, ז'אן דיז'ארדן ומישל וויליאמס קיבלו פרסים. ‏

מה כל זה אומר בעניין האוסקר? האמת, בעיקר כלום. לא היינו צריכים את הגלובוסים כדי לדעת ‏ש"הארטיסט", עם השיחזור המדויק שלו של תקופת הסרט האילם, ו"היורשים" עם ג'ורג' קלוני הם ‏שני הסרטים המובילים במירוץ בשלב זה. מרטין סקורסזה קיבל את פרס הבמאי על "הוגו", כך ‏שמבחינת הפרסים הראשיים, הגלובוסים כיסו את כל האפשרויות הסבירות.‏

ואולי בעצם אפשר להסיק מהזכיות האלה משהו על האוסקר – אבל ברוורס. על אף שבגלובוס יש ‏שני פרסי "הסרט הטוב ביותר", ובאוסקר רק אחד – כלומר, יש להם שני ניחושים – הם הצליחו ‏לקלוע לסרט הזוכה באוסקר רק ארבע פעמים בעשר השנים האחרונות. המשמעות היא ‏שסטטיסטית, אם זכית בגלובוס זה בעצם פוגע בסיכויים שלך לזכות באוסקר.‏

זאת על אף שהבחירות של הגלובוס הן כמעט תמיד בטוחות. הם הולכים על הסרטים עם הכי ‏הרבה באזז, הסרטים הכי "נכונים". ובכל זאת בדרך כלל טועים. הסיבה היא שעונת הפרסים ‏ההוליוודית היא עניין ארוך ומתיש. אחרי שבמשך חודשיים מפמפמים לכם בשכל שסרט זה-וזה ‏הוא הכי גדול, והכי טוב, והכי הולך לקחת את האוסקר, המצביעים נוטים לקבל אנטי ולהצביע ‏במקום זה לאנדרדוג כלשהו. כולם אוהבים את האנדרדוג, אחרי הכל. אין סרטי ספורט על ‏מתאגרף שהצליח בהתחלה, הצליח באמצע והצליח בסוף. לכן קצת אחרי הגלובוסים, פחות או ‏יותר בזמן הכרזת המועמדים לאוסקר, חברי האקדמיה כבר לא רוצים להיות אלה שבחרו בסרט ‏הכי צפוי, אלא אלה שהביאו לגדולה את הסרט הקטן שניצח את הסרט הגדול. זאת הסיבה ‏ש"מטען הכאב" הקטן ניצח את "אווטאר" הגדול. זה למה "קראש" זכה במפתיע על חשבון "הר ברוקבק", ‏ו"מיליון דולר בייבי" הדיח את "הטייס". ‏
‏.‏
בכל הנוגע לשחקנים, הגלובוס רוצים כמה שיותר כוכבים גדולים על הבמה. מריל סטריפ, זוכת ‏פרס השחקנית הטובה ביותר בדרמה על "אשת הברזל", היא זוכה דיפולטית בגלובוס; הזכיה של מישל וויליאמס ‏בפרס השחקנית הטובה ביותר בקומדיה/מיוזיקל על "השבוע שלי עם מרילין" מחזקת את מעמדה לקראת האוסקר על חשבון ‏סטריפ. הפרסים לבנים הוענקו לנציגים מכל אחד מהסרטים שזכו בפרסים הגדולים – ג'ורג' קלוני ‏על "היורשים" וז'אן דיז'ארדן על "הארטיסט". כן, אחד משניהם יקבל גם את האוסקר, אבל עדיין לא ‏ברור מי מהם.‏

באשר לפרסים אחרים, הכלל הוא: כמה שיותר סלבריטאים על הבמה. פרס סרט האנימציה הטוב ‏ביותר הלך ל"טינטין", סרט שעצם ההגדרה שלו כאנימציה שרויה במחלוקת, בשביל ההזדמנות ‏להזמין לבמה את סטיבן ספילברג. מדונה גם היתה שם: היא ביימה השנה את הסרט הראשון ‏שלה, "וואליס ואדוארד", אבל לפי דיווחים מחו"ל הסרט כל כך מביך שאפילו בגלובוסים יתפדחו ‏לתת לו פרס כלשהו. למרבה המזל, מדונה תרמה לסרט גם שיר, מה שהעניק לה אוטומטית את ‏פרס "השיר הטוב ביותר" והזדמנות להזמין גם אותה לבמה.‏

יוצא דופן אחד: בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר, היתה לתא העתונות הזרה הזדמנות לקבל ‏נאום זכיה של אנג'לינה ג'ולי, שהיתה מועמדת על הסרט דובר הבוסנית שביימה, "בארץ של ‏דם ‏ודבש"‏. ולמרות זאת, הגלובוסים בחרו להצטרף למקהלת המשבחים והמעטרים ולהעניק את ‏הפרס ל"פירוד" (‏A Separation‏) האיראני. הקונצנזוס הכמעט מוחלט מסביב לסרט הזה הופך אותו ‏לאויב הגדול ביותר של "הערת שוליים" בדרך לאוסקר. כאילו שלא היו לנו מספיק בעיות עם ‏האיראנים.‏


(פורסם במקור, בגירסה שונה, ב-NRG). התמונה למעלה: צילומסך מתוך YouTube.