טקס דג הזהב 2012, חלק שני

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 2 בינואר 2013Posted in: הגיגים
המאכזבים, המפתיעים, השחקנים, הצילומים, הטריילרים והז'אנרים של 2012

חלק שני: עלייתו של דג הזהב האפל.

לחלק הראשון

דג הזהב לטריילר הטוב של השנה: ‏Upside Down

הרבה עורכי טריילרים ‏למדו השנה נוסחה בדוקה להכנת טריילרים מרשימים: לוקחים סצינות שיא מסרטים עם תקציב אפקטים ‏גדול, מחברים אותן זו לזו ושמים בין לבין את הצליל "בווווווואאאאאם". זה עובד. וזה עושה ‏טריילרים יפים ומלהיבים, אבל אחרי הפעם השלושים שבה שומעים בווווואאאאאאם, זה טיפה חוזר על עצמו. אז היו הרבה מאוד טריילרים טובים השנה, אבל אף אחד מהם לא נכנס לרשימת 20 הטריילרים הגדולים של כל הזמנים שערכתי באוגוסט. אולי בגלל זה, בין כל הבווווואאאאמים, הטריילר שאני זוכר לטובה יותר מכל אחד אחר השנה הוא טריילר שהגיע לרשת לפני שנה בדיוק, ברגעים ‏הראשונים של שנת 2012: הטריילר לסרט עלום בשם "‏Upside Down‏". ייתכן מאוד שהסיבה שאני עדיין אוהב את ‏הטריילר הזה היא שלא ראיתי את הסרט. "הפוך" היה אמור לצאת השנה, אבל נעלם מלוחות ‏ההקרנה בארץ ובעולם; יש בסיס לחשוש שהסיבה לכך היא שזה פשוט לא סרט טוב. אבל אם כל ‏מה שיישאר לנו מהסרט הזה הוא הטריילר – אז הוא נפלא. לפעמים לא צריך אורך מלא; שתיים ‏וחצי דקות זה מספיק.‏

מועמדים נוספים לתואר: הטריילר בן שש הדקות של "ענן אטלס", ששבר מוסכמות של טריילרים ‏בדיוק כפי שהסרט שבר מוסכמות של סרטים; הטריילר הישראלי ל"ההתחלפות"; הטריילר של ‏‏"הטיסה" והעריכה המופתית שלו; "גטסבי הגדול" והעריכה המוזיקלית שלו; והטיזר הקצרצר ‏והממש מצחיק של "בית ספר למפלצות".‏

הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה: נקמת הפנטום ‏‎3D‎

קשה להאמין שאפשר לפגוע בכבודו של "מלחמת הכוכבים, פרק 1: אימת הפנטום", סרט שמשמש כבר שנים כסמרטוט הרצפה של סרטים גרועים אחרים, ורק ‏השנה התברר לי עד כמה הוא באמת גרוע. אבל הטריילר (הרשמי!) הזה מצליח איכשהו להשפיל את הסרט עוד יותר. בשום אופן ‏לא לצפות על קיבה מלאה.‏

אירוע השנה: ליל הטריילרים החיים

אם כבר מדברים על טריילרים טובים וגרועים במיוחד: לאורך השנה הזמנו גולשים לכמה סרטים מעולים, וגם עשינו מרתון לילי של כל סרטי באטמן, והיה ‏ממש כיף. אבל האירוע הגדול של השנה שבו השתתפתי, ולא רק צפיתי, היה "ליל הטריילרים ‏החיים". זאת היתה הפעם הראשונה שבה אירוע של עין הדג קיבל חיים והפך ל"דבר" משל עצמו, ‏שנערך שוב ושוב (ארבע פעמים עד כה, והיד נטויה). "ליל הטריילרים החיים" הראשון נערך ‏בסינמטק חולון, הבית של אירועי עין הדג בשנתיים האחרונות, אבל משם הוא היגר גם לסינמטק ‏תל אביב ולחיפה. מבחינתי זה כיף לאללה – וגם הקהל נהנה, נדמה לי.‏

ז'אנר השנה: גיבורי על. שוב.‏

אוקיי, ברצינות, אולי די עם זה? כמה פעמים אני יכול לחזור על זה – אני לא אוהב גיבורי על! זה ‏קונספט ילדותי! יש מספיק נושאים אפשריים אחרים לעשות עליהם סרטים, אפילו סרטי-קיץ. למה ‏להיתקע דווקא על זה? אבל, שוב, מתברר שכשמדובר בסרטים בידוריים, הכשרונות הגדולים ‏ביותר בהוליווד נעולים על הז'אנר, משום מה, ולא מאפשרים לי לתעב אותו בשקט. מתוך כל הקיץ ‏הארוך והמאכזב שעברנו, שני סרטים התבלטו רחוק, רחוק מעל כל האחרים – ובצירוף נדיר, ‏האמירה הזאת נכונה גם קופתית וגם איכותית: "הנוקמים" ו"עלייתו של האביר האפל". שניהם, ‏כמובן, סרטי גיבורי על. ולאלה נוסף "כרוניקה בזמן אמת", שלקח את הז'אנר ועשה איתו משהו ‏מקורי. בקיצור, מעצבן אותי להודות בזה, אבל הז'אנר המעפן הזה היה אחראי לכמה מהרגעים ‏הטובים ביותר של השנה. ו"ספיידרמן המופלא" גם היה בסדר.‏

דג הזהב למותחן השנה: פרידה

כולם דיברו על "הסרט האיראני ההוא", "האיום האיראני", ו"זה שלקח לנו את האוסקר". הרבה ‏אנשים שכחו לציין שמלבד היותו (אני לא יודע אם שמעתם) איראני, "פרידה" הוא סרט משובח בכל ‏שפה ובכל קטגוריה, ומתחת למעטה של "דרמה על חייהם האומללים של אנשים במדינה אומללה" ‏מתחבא מותחן משפטי משובח ומורט עצבים באמת, עם תסריט למופת. כשסקורסזה יחליט ‏לעשות לזה רימייק אמריקאי, זה יזכה באוסקר.‏

דג הזהב לאקשן של השנה: הפשיטה

יודעים מה, עזבו את הקטע של "השנה". "הפשיטה" הוא אחד מסרטי המכות הכי טובים שראיתי אי ‏פעם, כולל כולם. ‏

הדג המלוח לאכזבת השנה: פרומתיאוס

ידעתי שצריך להיזהר מ"פרומתיאוס". מה שרידלי סקוט עשה בשנים האחרונות לא הבטיח ‏שהשיבה שלו לעולם שברא ב"הנוסע השמיני" תהיה חלקה. הכנתי את עצמי לכך שזה עשוי להיות ‏בינוני. אבל לא הכנתי את עצמי לסרט שיהווה תחרות ל"הנוסע השמיני נגד הטורף" על תואר ‏הדבר המגונה ביותר שנעשה אי פעם עם ה-‏Alien‏. לפחות זה נראה ממש טוב.‏

דג הזהב להפתעת השנה: ‏Red State‏ ("כנסיית הפחד")‏

אני לא מעריך במיוחד את קווין סמית כבמאי. וזה ניסוח עדין. האיש שכבר 15 שנים נוסע על ‏האדים של "מוכרים בלבד", ובערך בתקופה שהוא עשה את "מוכרים בלבד 2" העלוב איבדתי כל ‏תקווה שהוא יעשה אי פעם משהו מעניין. בטח שלא ציפיתי לסרט שלו שתואר כסרט אימה, שהגיע ‏לארץ (לחמש הקרנות בערך) באיחור של שנה. לכן "‏Red State‏" היה כזה שוק מוחלט. לא רק שזה ‏סרט מעניין – זה סרט מוזר ויוצא דופן באמת, שמפתיע שוב ושוב ושוב. סרט של קווין סמית שיש ‏מה לחשוב עליו אחרי הצפיה הוא הדבר האחרון שציפיתי ממנו. כמעט כבר עמדתי להתחיל לצפות ‏שוב לסרטים של סמית, ואז הוא החליט על כוונתו לצלם את "מוכרים בלבד 3". ואז לפרוש ‏מקולנוע. או וול.‏

דג הכסף להפתעת השנה השניה: "רחוב ג'אמפ 21". מה שהבטיח להיות הסרט המיותר ביותר של ‏שנת 2013 – עיבוד לסדרת טלויזיה נשכחת משנות השמונים, עם בדיחות נמוכות – הפך איכשהו ‏לקומדיה המוצלחת של השנה. לטוויסט הזה לא ציפיתי.‏

דג הזהב לצילום הטוב ביותר: סקייפול‏

משנה לשנה יותר קשה להפריד בין קטגורית הצילום לקטגורית האפקטים. "חיי פיי", "הוגו", ‏‏"ההוביט" ו"פרומתיאוס" היו כולם סרטים שנראו נהדר, אבל אני לא יודע אם עיקר התשבוחות ‏מגיעות לצלם או למעצבי התלת. צילום "פיזי" נהדר היה, בין השאר, ב‏‏"חיות הדרום הפראי", וגם בשני סרטים ישראליים: ‏‏"הנותנת" ו"למלא את החלל". לכולם מגיע פרס. באמת. אין פה כמעטים. אבל רק סרט אחד יכול ‏לקבל דג זהב, אז אני אשמח להעניק אותו לרוג'ר דיקינס על "סקייפול". הסרט הזה עשה הרבה ‏דברים שאף אחד לא ציפה שסרט ג'יימס בונד יעשה, ואחד מהם היה להוות שירה חזותית צרופה. ‏אנשים עדיין מתווכחים בשאלה האם זה היה סרט ג'יימס בונד הטוב ביותר אי פעם, אבל על כך ‏שזה היה סרט ג'יימס בונד היפה ביותר אי פעם אין שום ויכוח.‏

הדג המלוח לצילום הגרוע ביותר: טעון הגנה

כל טרנד סופו למות. לפעמים מה שצריך כדי להרוג טרנד זה לגרד את התחתית, להגיע לשלב ‏שבו אי אפשר להמשיך מבלי שזאת תהיה פארודיה, ושאפילו החובב העיקש ביותר כבר יודה ‏שהגיע הזמן להפסיק. ואם "טעון הגנה" הוא התחתית הזאת בשביל טרנד סרטי האקשן עם ‏המצלמה הרועדת והעצבנית, סטייל בורן – אז אולי היתה סיבה לכך שהוא צולם כפי שהוא צולם. כי הצדקה אחרת אין. ‏אם הייתם קושרים מצלמה של סלולרי בן שנתיים לגבו של צ'יוואווה על ספידים ובוחרים את ‏ההגדרות באופן אקראי, הסרט שהייתם מקבלים לא היה נראה מאוד שונה מ"טעון הגנה".‏

דג הזהב לסאונד השנה: דשא. באסה.

דג הזהב לדמות האייקונית של השנה: קטניס אברדין

‏"הנוקמים" הוא זה ששבר את כל השיאים, אבל התופעה הקופתית המרשימה של השנה היתה ‏דווקא "משחקי הרעב". לעשות המון כסף בעקבות חמישה סרטים ועשרות שנים של קומיקס זה ‏דבר אחד; כשסרט ראשון בסדרה, שמבוסס על ספר בן שנים ספורות, מרסק קופות לרסיסים, זה ‏דבר אחר. "משחקי הרעב" היה סרט לא רע, שתכונתו העיקרית היתה שהוא בשנות אור טוב יותר ‏מ"דמדומים", הסדרה שאת מקומה בתודעה הציבורית הוא מחליף, או כך נראה. לא הכל בסרט ‏מושלם, אבל בדבר אחד אין ספק – קטניס, בגילומה של ג'ניפר לורנס המופלאה, היא הדמות הכי חשובה ‏בקולנוע בשנת 2012. אם נתחיל לראות תנועה לכיוון הצגה שיוויונית של נשים בקולנוע – כשיותר ‏סרטים יעברו את מבחן בכדל, ויותר גיבורים יהיו גיבורות – קטניס תהיה הסמל של השינוי הזה. והיא מגניבה, בלי שום קשר.‏

דג הזהב לשחקנית הגרועה הטובה ביותר ולהיפך: שרליז תרון‏

מה הקטע של שרליז תרון? אני בטוח שהיא אחת השחקניות הבולטות של השנה, אבל אני לא ‏בטוח אם מגיע לה פרס השחקנית המצטיינת, השחקנית הגרועה, או גם וגם. ההופעה שלה ‏ב"‏Young Adult‏" ("תקועה"/"לא בוגרת") היתה אדירה: היא הצליחה במשימה המאוד קשה של ‏יצירת הזדהות עם דמות דוחה לחלוטין. ואז היא הגיעה ל"פרומתיאוס", שגרם לאנשים בשיא ‏הרצינות לתהות האם היא גילמה שם רובוט (ספוילר: היא לא), ורגע אחר כך נתנה הופעה ‏מטורללת ב"שלגיה והצייד", שהיתה כל כך מוגזמת שנדמה היה ששרירי הפנים שלה עומדים לעוף ‏לצדדים שונים של החדר מדי פעם. אני לא יודע אם תרון היא או שחקנית איומה או מדהימה, אבל ‏פרס כלשהו מגיע לה, זה בטוח.‏

דג הזהב לשחקן הטוב ביותר: חואקין פניקס, "המאסטר"‏

טוב, בסדר, הוא היה ענק. עכשיו מותר לי להגיד שלא הבנתי מה הקטע ב"המאסטר"?‏

עד כאן החלק השני. בקרוב: הסרטים הגרועים של השנה, סרטי השנה, והדקות הגדולות של השנה.

תגיות: