פרסי דג הזהב 2013: חלק שני

המשך חלוקת פרסי דג הזהב והדג המלוח, כולל טריילר השנה, ההפתעה והאכזבה של השנה, האנדרייטד והאוברייטד, וג'ניפר לורנס

דג הזהב 2013 ממשיך, עם חלק שני: מפלתו של משהו שלא באמת הולך ליפול! (ואם אנחנו כבר בעניין, "ההוביט" זוכה בפרס ההשלכות האומללות ביותר לנתינת שמות לסרטים לפני שרואים אותם).

(אם איכשהו פספסתם: זהו החלק הראשון של הטקס).

דג הזהב לקונצנזוס של השנה לגבי הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות מאז המצאת הסבון: ג'ניפר לורנס

לתת לג'ניפר לורנס את פרס שחקנית השנה זה לא רק מובן מאליו, זה גם לא מספיק. כן, היא עדיין קטניס אולטימטיבית, והיא קיבלה אוסקר מוצדק על "אופטימיות היא שם המשחק", אבל מה שיותר מרשים הוא מה שקרה רגע אחר כך – כלומר, ביטולו המוחלט של האוסקר והפיכתו לטקס הכתרת ג'ניפר לורנס למלכת העולם. אף פעם, מעולם, לא ראיתי כזאת התאהבות ספונטנית (ומוצדקת) של העולם באדם אחד. ולמה לא? לורנס היא שחקנית פנטסטית בסרטים, והיא האישיות הכי כובשת ומקסימה מחוץ לסרטים. היא כל כך מגניבה שאם אתם לא אוהבים אותה זה כנראה בגלל שאתם משתדלים מאוד להיות מאגניבים ומיוחדג'ים. ג'ניפר לורנס שלטה ב-2013 ביד חזקה, ועל כך מעיבה רק העובדה הבלתי נמנעת שזה בסוף יעבור לנו: תוך כמה שנים היא מן הסתם תימאס. אתם יודעים, גם את ג'וני דפ מאוד אהבנו פעם, וזה לא היה כל כך מזמן. ובהקשר הזה:

דג הזהב לסרט האנדרייטד של השנה: הפרש הבודד

אולי זה פשוט שהעולם פשוט הגיע לקצה הקיבולת של ג'וני דפ באיפור לבן, אבל "הפרש הבודד" נשחט באכזריות חסרת רחמים ובלי הרדמה. בהרבה סיכומי שנה תמצאו אותו בתור אחד הסרטים הגרועים של השנה, ולא בצדק. "הפרש הבודד" הוא לא סרט השנה שלי. יש לו בעיות, נכון. הוא ארוך מדי, נמרח מדי, הטון שלו משתנה באופן קיצוני מרגע לרגע, והוא אלים במידה מטרידה עבור סרט שפונה לילדים. מצד שני, הוא כולל כמה מסצינות האקשן הכי קינטיות, מוגזמות וכיפיות של השנה. כל זה בדיוק, אגב, נכון גם לגבי "ההוביט: מפלתו של סמאוג". אבל אף אחד לא מכניס את "ההוביט" לרשימת המועמדים לפרסי הראזי, נכון?

מועמד חזק נוסף: "אבדון". מה אתם רוצים, זה היה די מגניב.

הדג המלוח לסרט שכולם מתלהבים ממנו חוץ ממני כי אני בטח לא מבין כלום: ספרינג ברייקרס

מוזר, חשבתי שאלה הסרטים הארוכים והסטטיים על כפרים בבוואריה בשנות העשרים של המאה העשרים שאני אמור לשנוא למרות שכל המבקרים המבינים אוהבים, לא הסרטים הקופצניים והצבעוניים עם ג'יימס פרנקו בתפקיד סוחר סמים שקוראים לו Alien. ובכל זאת. כש"ספרינג ברייקרס" התחיל לקבל ביקורות מהללות, חשבתי שזה קטע של מבקרים מאגניבים שעושים הפוך על הפוך ויעני אוהבים את מה שהוא באופן כל כך ברור פיסת זבל שעל גבול הפורנוגרפיה. אבל זה המשיך: רבים וטובים ומכובדים מחשיבים את הסרט הזה ללא סתם סרט טוב, אלא אחד הסרטים הטובים של השנה. ולכל הרוחות, אני לא מצליח להבין למה. אין לי שום בעיה עם זה שהסרט הזה בוטה ואגרסיבי וקליפי וכל זה: יש לי בעיה עם זה שהוא משעמם רצח. ממה כולם מתלהבים, לעזאזל? מהדמויות הלא-קיימות? מהטקסטים הבנאליים שחוזרים על עצמם שוב ושוב? מהפעם החמישית שבה אותו שוט של שדיים נדחפים למצלמה חוזר על עצמו? מה?!

דג הזהב לסרט ה-WTF של השנה: מנועים קדושים

אם 2013 היתה שנה טובה באופן כללי, היא היתה שנה פנטסטית לסרטים ביזאריים במיוחד. אם אתם רוצים לגרום למח שלכם לנזול כמיץ ולהשתקשק כמרטיני, תארגנו לעצמכם מרתון של "אפסטרים קולור", "צל הימים" ו"כנס העתידנים" בזה אחר זה. אני לא אחראי לתוצאות. ובכל זאת, בכל אחד מהסרטים האלה היה אפשר – גם אם קשה – למצוא הגיון. אל תנסו לעשות את אותו הדבר ב"מנועים קדושים", כי רק תפגעו בעצמכם. סרט עם אקורדיונים, לכידת תנועה, פרחים, לימוזינות, קיילי מינו, כלב גדול ושימפנזה. כשצפיתי בו החלק במח שלי שאחראי על קוהרנטיות עזב את האולם במחאה. כל השאר נהנה נורא.

דג הזהב לטריילר הטוב ביותר: The Boxtrolls

כל פעם אותו הדבר. אני רואה טריילרים לסרט החדש של זאק סניידר, ונפעם. הבנאדם הוא פשוט היוצר מספר אחת בעולם של טריילרים נהדרים. בדיוק כמו ב"סאקר פאנץ'" וב"300" הטריילרים של "איש הפלדה" היו נהדרים – לפחות אלה שצפיתי בהם לפני שהפסקתי כדי להשאיר משהו לסרט עצמו (היו לסרט הזה, אם אני סופר נכון, 702 טריילרים). כמה מועמדים חזקים אחרים היו הטריילר הראשון של "לזמן את הרוע", "הזאב מוול סטריט", והטיזרים של "הפשיטה 2" ו"כוכב הקופים: השחר".

אבל הזוכה בפרס דג הזהב לטריילר של השנה הוא זה שבו צפיתי הכי הרבה פעמים השנה: "The Boxtrolls". הוא לא מסובך, בסך הכל טיזר, אבל הוא יעיל, הוא קצת חצוף, והוא חמוד יותר מנטלי פורטמן בערמה של כלבלבים.

הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה: הדרקון הראשון שלי 2

הטריילר הגרוע של השנה הוא בעצם טריילר מצוין, עם בעיה אחת גדולה. טריילרים שמגלים יותר מדי על הסרט הם דבר סטנדרטי, אבל כשאפילו יוצרי הסרט טוענים שהטריילר כולל ספוילרים מוגזמים וממליצים לא לראות אותו, אתה יודע שעברת את הגבול. טוב שיש אינטרנט שתדאג לנו לגירסה נטולת ספוילרים.

מועמדים נוספים: טריילר ה"סיפור אמיתי!!!" של "לזמן את הרוע", וכל הקמפיין של "לשבור את הקרח" שהצליח להסתיר באופן משכנע מאוד את העובדה שמדובר בסרט ממש טוב.

דג הזהב לסרט הגרוע הכי יפה: איש הפלדה

בעצם, גם לזה אפשר לקרוא "פרס זאק סניידר". הטריילרים לא שיקרו: "איש הפלדה" היה מדהים. באמת. קריפטון החייזרי, התעופה, ההרס ההמוני, כוחות-על כמו שלא נראו עדיין, הכל היה מדהים. ומשום מה, נדמה שכל זה נמחק מהזכרון של הצופים ברגע שהסרט נגמר. פתאום אני מוצא את עצמי יוצא להגנתו של סרט שלא ממש אהבתי: כן, נכון שהעסק הזה היה די מטומטם וסופרמן הרג הרבה יותר אנשים משהוא הציל, אבל זוכרים איך שזה נראה טוב? לא זוכרים? ווטאבר. אני מניח שכל זה מוכיח שלא משנה כמה נדמה לכם שצופי הקולנוע הם שטחיים – עדיין, סיפור טוב חשוב יותר מאפקטים טובים.

דג הזהב להפתעת השנה: רווח וכאב

שום דבר השנה לא הפתיע אותי יותר מזה: זאת היתה השנה שבה אני המלצתי על סרט של מייקל ביי. ובסרט הבא שלו הולכים להיות דינוזאורים רובוטיים. הולי פאק, נדמה לי שאני קצת מצפה ל"רובוטריקים 4". מה קורה לי?!

הדג המלוח לאכזבת השנה: אליסיום

לא!!! לא גם אתה, ניל בלומקאמפ! You were the chosen one! אתה היית תקוותנו האחרונה! זה שהיה אמור להכניס טיפה מחשבה לטימטום של הקיץ! את כל ההערכה שבלומקאמפ צבר עם "מחוז 9" הוא שבר ושרף עם "אליסיום". סרט יפה. עיצוב מצוין. אקשן חביב. אלא מה, דבילי כמו צ'יוואווה עם זעזוע מח. מי היה מאמין שבין זה ובין "פסיפיק רים", הסרט עם בניית העולם האמינה יותר יהיה זה עם המפלצות ורובוטי הענק?

מועמדים אחרים: "הכל יחסים" (זוכרים שג'אד אפטאו נחשב לזה שעושה קומדיות מעולות?), "טראנס", וגם, הכי מצער לומר, "כנס העתידנים".

דג הזהב לצילום הטוב ביותר:
"כח משיכה", אלא מה.

דג הזהב לאפקטים הטובים ביותר:
"כח משיכה", אלא מה.

דג הזהב לשימוש הטוב ביותר בתלת-מימד:
"כח משיכה", אלא מה.

דג הזהב לעריכת הסאונד הטובה ביותר:
"כח משיכה", אלא מה.

דג הזהב להישג הטכני הכי מרשים בתולדות הקולנוע נקודה, כאילו וואו, אפילו לא ידעתי שאפשר לעשות דברים כאלה:
"וושינגטון על הכוונת". סתם. "כח משיכה", אלא מה.

הדג המלוח לעלילה המטומטמת ביותר: האויב בתוכנו – סטארטרק

אוי, וואו. כל כך הרבה מועמדים. איך אפשר לבחור? הטוויסט של "טראנס"; עוד יותר מזה – הטוויסט של "האשליה"; ההתנהגות של הגמדים על ההר ב"ההוביט: מפלתו של סמאוג"; הקפיצה הזאת על הגשר ב"מהיר ועצבני 6". כולם מועמדים ראויים, אבל "האויב שבפנים אבל בלי זומבים סטרטרטרטק" השמיד את כולם עם טילי טורפדו. 72 מהם. תפקידם של טילי הטורפדו ב"סרטרק" הוא לא ייאמן. יהיה לי קשה מאוד למצוא גיבוב מילים אקראיות שיישמע מופרך יותר, אבל אני אנסה: זה כאילו שבסרט מתברר שהנבל בעצם ניסה להבריח אל האנטרפרייז חומרים רדיואקטיביים במסווה של מזון יבש לפנדת המחמד שלו. רואים? לא הצלחתי. העסק עם טילי הטורפדו עדיין יותר אידיוטי.

דג הזהב לאירוע השנה: "מי מפחד מהזאב הרע" בסינמטק חולון

זה פרס מאוד אישי: אני לא יכול להמליץ לאף אחד להגיע לאירוע הזה, כי הוא כבר היה וחלף. זאת פשוט ההקרנה שהכי ריגשה אותי, אישית. הייתי נוכח בהרבה הקרנות טרום, פוסט ומיד-בכורה השנה, אבל באף אחת מהן לא הרגשתי את הנוף של הקולנוע הישראלי משתנה לי מתחת לרגליים כמו בהקרנה שנערכה בסינמטק חולון כמה ימים לפני ש"מי מפחד מהזאב הרע" יצא לאקרנים רשמית. זה היה סרט ישראלי, סרט ז'אנר ישראלי, סרט ז'אנר ישראלי מעולה, והוא מילא את האולם. כלומר, 400 מקומות. עד אפס מקום. והלהיב והפחיד והצחיק את הקהל בקול רם. דבר כזה מעולם עוד לא קרה. בשלב השאלות והתשובות עם הבמאים והכוכבים – כולל הדב המסוכן – התרגשתי כל כך שקצת גמגמתי וליהגתי, אני מקווה שסלחתם לי על זה.

בהמשך: סיום הטרילוגיה, סרטי השנה, הסרטים הגרועים של השנה, והדקות הגדולות של השנה. הישארו עימנו.


סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר