פרסי דג הזהב 2016: חלק ראשון

הטקס השנתי והסובייקטיבי יותר מתמיד של האגודה למבקרי קולנוע שהם דגים אדומים, עם טריילר השנה, הסרט המאכזב, שחקן השנה ועוד

זה מה שקרה לי בשנת 2016 בקולנוע: הפסקתי לראות סרטים.‏

אוקיי, זה תיאור מאוד מוגזם של המצב. אבל 2016 היתה השנה הראשונה מזה הרבה מאוד זמן ‏שבה ראיתי סרטים רק אם בא לי. אחרי שנים בתור מבקר קולנוע מטעם מישהו, השנה אף אחד לא ‏דורש ממני 500 מילה על "אחיות בדם" או "איום מיידי", מה שזה לא יהיה. חוץ מזה, הייתי עסוק. ‏אני עכשיו עוסק בעיקר בהרצאות ("דורון פישלר נגד העולם" בפייסבוק. תתעדכנו שם), כך ‏שהערבים שלי, לעתים קרובות, תפוסים. התוצאה של כך זה היא שכל צורת הצפיה שלי בסרטים ‏השתנתה. ראיתי, באופן יחסי, מעט מאוד סרטים השנה, ורק בסיומה, כשהתחלתי לערוך את ‏הסיכומים, גיליתי את השינוי העיקרי: הפסקתי לראות סרטים גרועים. פעם הייתי צופה בשמחה בכל סרט, טוב, גרוע או בינוני. אבל איבדתי את הסבלנות לסרטים בינוניים וגם לסרטים גרועים, ואני כבר לא חייב, וגם לא ‏רוצה, ללכת לראות סרטים שמראש הסיכוי שאהנה מהם לא גדול. ראיתי השנה, באופן יחסי, מעט ‏מאוד סרטים, אבל אחוז הסרטים שאהבתי מתוכם היה הגבוה ביותר שלי, אולי אי פעם.‏

לכן השנה, יותר מבכל שנה קודמת, הבחירות שלי ושל האלמקטעד"א הן אישיות. אני לא מתיימר ‏לפסוק שהפרסים האלה מוענקים לסרטים הכי טובים (או גרועים) שיצאו השנה – רק הכי טובים (או ‏גרועים) מבין אלה שראיתי. ובכל מקרה, זאת דעתי בלבד: אם אתם רוצים לבחור את סרט השנה ‏של גולשי עין הדג, המקום לעשות את זה הוא כאן.‏

הדג המלוח לבתי קולנוע: גלובוס, רשת בהפסקה

רשת גלובוס היתה ידועה במשך שנים כרשת הקולנוע הכי מזלזלת והכי גרועה בארץ. אבל אין ספק שלאחרונה הם מנסים להשתפר. בתי הקולנוע החדשים של "גלובוס מקס" שנפתחו בשנים האחרונות ‏הם יפים ובנויים בסטנדרטים גבוהים. כשנפתח, השנה, גלובוס מקס כפר סבא – קומפלקס גדול ‏ומפואר – חנכתי אותו בצפיה ב"מים לא שקטים", סרט חביב וקטן שארכו, כולל קרדיטים, הוא 86 ‏דקות. ובהחלט, האולם היה נח, השיפוע היה תלול, ההקרנה היתה איכותית, הכל היה סבבה. עד ‏הרגע שבו הסרט הפסיק באמצע. לא קרתה שום תקלה. בית הקולנוע פשוט החליט לעשות ‏הפסקה. הצצתי בשעון כדי לבדוק באיזו מאה אנחנו.

יכולה להיות בדיוק סיבה אחת לעשות הפסקה בקולנוע באמצע סרט בשנת 2016: אם הסרט הוא ‏‏"שמונת השנואים" וטרנטינו כתב את ההפסקה לתוך התסריט. או, אולי, אם אתם ‏בהקרנת צדקה מיוחדת לאנשים עם שלפוחית קלושה עד כדי כך שהם באמת ובתמים לא מסוגלים ‏לשבת במקום אחד במשך שעה ועשרים דקות. בשום אופן אחר אין סיבה לפגום באופן כל כך ‏בוטה בחוויה של צפיה בסרט. הפסקות בקולנוע הן כמו פקס: זה היה צריך להיעלם מהעולם לפני עשרים שנה. אז כמה שיהיו ‏מפוארים וחדשניים, כל עוד גלובוס מתעקשים להקרין סרטים עם הפסקה, הם עדיין ‏רשת אנטי-‏קולנועית, שאני לא מתכוון להתקרב אליה. ‏

דג הזהב להפצה המצטיינת: אנומליסה

כמעט אוטומטית הכנסתי את "אנומליסה" לרשימת הסרטים הטובים ביותר שלא הוקרנו בארץ ‏השנה. כי מי מקרין ‏סרט כל כך מוזר, ייחודי ולא מסחרי? אבל סינמטק תל אביב ייבא את הסרט ‏והקרין אותו באופן סדיר, ‏ואני קצת כועס עליהם על כך: אם הם לא היו עושים את זה, ומשאירים ‏את "אנומליסה" בגדר סרט של ‏שנת 2015 שלא הופץ, היה לי הרבה יותר קל לערוך את רשימות ‏הסרטים הטובים של השנה, גם בשנה הקודמת וגם בזו הנוכחית.‏

הדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה: מועדון שנות השמונים

אלוהים אדירים, מה לעזאזל עבר לאנשים האלה בראש. בסרט החמוד לאללה והמומלץ "‏Sing ‎Street‏" ‏אין מועדון. בוודאי שלא מועדון העוסק בשנות השמונים, מכיוון שהסרט עצמו מתרחש ‏בשנות ‏השמונים. אז מאיפה לעזאזל הגיע השם האידיוטי הזה? כל כך רציתם להבהיר לאנשים ‏שהסרט ‏מתרחש באייטיז שהייתם חייבים לדחוף את הביטוי "שנות השמונים" לשם הסרט, למרות ‏שהמסר ‏שזה מעביר הוא בדיוק הפוך? אם כבר נותנים לסרטים שמות שלא קשורים לכלום, אז למה לא ‏לקרוא לסרט ‏‏"הרפתקאות חורחה מקאליסטר והארמדיל הפיסח"? אני מאמין שלסרט הזה הגיע להצליח ‏יותר, ושהוא ‏באמת היה מצליח יותר אילו היה לו שם פחות מופרך.‏

דג הזהב לקמפיין השיווקי של השנה: דדפול

הוא עשה טרולינג לצופים, הוא הפיץ פוסטרים מטעים, הוא פנה ישר לציבור, הוא עשה הכל חוץ מלהגיע לביקור בארץ בעקבות 15 אלף לייקים.

deadpool

הדג המלוח לסרט המוערך מדי של השנה: ספוטלייט‏

אני לא אוהב את הטרנד הזה: בשנה שעברה נתתי את הפרס הזה ל"בירדמן", זוכה האוסקר של ‏אותה שנה, ועכשיו – לזוכה האוסקר של השנה. אבל אם יש דבר אחד ש-2016 הוכיחה זה ‏שדמוקרטיה, כפי שאמר הפילוסוף הידוע הומר סימפסון, לא עובדת. כשנותנים לאנשים לבחור, הם בוחרים ‏גרוע. וזאת אמנם רחוקה מאוד מלהיות הבחירה הגרועה ביותר שנעשתה ב-2016, אבל אוסקר ‏ל"ספוטלייט"? על מה?! אוסקר לדבר האפרורי, הדברני, המשמים והכמעט אנטי-קולנועי הזה?‏

הדג המלוח לקלאסטרפאק הקטסטרופלי של השנה: היקום הקולנועי של ‏DC

אני יודע איך דברים כאלה קורים בדרך כלל, אני מבלה הרבה זמן בלהסביר איך עושים סרטים ‏גרועים, ועדיין קשה לי להסביר איך פרוייקט כל כך גדול וכל כך יקר יכול להיות כל כך כושל. איך? ‏איך לוקחים כמה מגיבורי הקומיקס המוכרים והאהובים בעולם, שופכים עליהם ים כסף, ועושים ‏מזה סרט שנראה כמו פיגוע רב נפגעים? איך מצליחים לטעות בכל צומת, לקבל את כל ההחלטות השגויות, להרוס כל ‏דמות, לשרוף כל אהדה שהיתה למעריצים? ואיך, בשם אלן מור שבמרומים, עושים את כל זה פעמיים ‏באותה שנה?!

דג הזהב לאפקטים הטובים ביותר: ספר הג'ונגל

אפקטים דיגיטליים משתפרים כל הזמן. מה שהיה בלתי אפשרי לפני כמה שנים הוא סטנדרטי ‏היום. אפשר לעשות היום כל דבר, ואנחנו יכולים לראות דרקונים משמידים חלליות ולפהק. אבל מדי פעם, מגיע בכל זאת סרט שמביא את הוואו. "ספר הג'ונגל", מלבד היותו סרט טוב ‏במידה מפתיעה עבור רימייק לא-נחוץ לקלאסיקת אנימציה, היה וואו מוחלט. כל כך הרבה חיות. כל כך הרבה עצים וצמחים ומזג-אויר. כל כך הרבה ‏אישיות ותנועה חלקה, וכל זה באנימציה. אפשר לעשות דברים כאלה, מתברר. וואו.‏

דג הזהב לצילום הטוב של השנה: האיש שנולד מחדש‏

עמנואל לובצקי ממשיך בהצבת סטנדרטים בלתי-אפשריים לחלוטין לכל יתר הצלמים בעולם. ‏‏"האיש שנולד מחדש" לא היה סרט טוב במיוחד, אבל הדברים שגדול צלמי הקולנוע עשה שם היו ‏שומטי-לסת בכל סצינה מחדש. שוטים ארוכים, שנעים מאקסטרים-קלוז-אפ לצילומי נוף בלי אף ‏קאט, באור טבעי בלבד ובטבע, וזה כל כך יפה שבא למות. אפשר לעשות דברים כאלה, מתברר. ‏וואו.‏

דג הזהב להפתעת השנה: טרולים

הציפיות שלי מסרט של דרימוורקס שמבוסס על מותג עתיק של צעצועי פלסטיק לא היו גבוהות, ‏אבל מתברר, ולא בפעם הראשונה, שצעצועי פלסטיק הם חומר טוב לסרטים. "טרולים", מתברר, ‏היה סרט עם לוק ייחודי של עשה-זאת-בעצמך, מצחיק במידה מפתיעה, עם פסקול מעולה, ‏ובעיקר, אווירה של טריפ טוב.

דג הזהב לטריילר השנה: יחידת המתאבדים

צריך לציין לשבח את הטריילרים המעולים של "דרך קלוברפילד 10", "מים לא שקטים", "שומרי ‏הגלקסיה 2" ו"לוגאן". אבל אין שום ספק בכך שהטריילר הטוב של השנה הוא זה.

זה הטריילר השווה 300 מיליון דולר. עד שטריילר "רפסודיה בוהמית" יצא, "יחידת המתאבדים" ‏נראה כמו משהו מבאס, קודר ומיותר. הטריילר הזה היה כל כך טוב שהוא הפך את הסרט בבת ‏אחת לאחד הסרטים המצופים ביותר של השנה. הוא היה כל כך טוב שהאולפן – על פי השמועה – ‏הביא את עורכי הטריילר כדי שינסו לשפר את הסרט עצמו. זה, נו, לא עבד. ובהקשר הזה:‏

הדג המלוח לאכזבת השנה: יחידת המתאבדים

איזה בלגן, יא אללה.‏

דג הזהב לשיר השנה: אודישן

זה היה ממש קשה! היו הרבה שירים מצוינים בסרטים השנה. אלה שאני הייתי מדרג בראש המצעד הם "‏You're ‎Welcome‏" מתוך "מואנה", הקאבר ל"Sweet Child of Mine‏" מ"קפטן פנטסטיק", "‏Get back up ‎Again‏" מתוך "טרולים", "מונטאז'" מתוך "איש האולר", ו-"‏To Find You‏" מתוך "הרפתקאות חורחה מקאליסטר והארמדיל הפיסח".‏
אבל אז הגיעה אמה סטון, ובמשך שלוש דקות, בשוט אחד, כמעט בלי לזוז, סיפרה על דודתה ‏שקפצה לנהר בפריז. ואיזו תחרות כבר יכולה להיות לזה. זה היה כמו להיות בסביבה כשג'ודי ‏גארלנד שרה בפעם הראשונה את "‏Over the Rainbow‏". "אודישן" מתוך "לה לה לנד", שיר השנה.‏

אגב, אם עוד לא ראיתם את הסרט, אל תחפשו את השיר. צריך לראות אותו בפעם הראשונה בהקשר הנכון. אחרת הוא סתם יפה.

דג הזהב להופעת השנה: מייקל סטון ב"אנומליסה"‏

זאת לא בדיחה ולא התחכמות. זה לא בשביל הקטע, לבחור לשחקן השנה אדם שלא קיים. ‏ברצינות מלאה, הדמויות המונפשות ב"אנומליסה" – שמורכבות מאלפי פרצופים שנוצרו בהדפסת ‏תלת-מימד והוחלפו בזו אחר זו – גרמו לי, בהבעות פנים בלבד, להתרגש יותר מכל שחקן/ית ‏שראיתי השנה. בקלות. אפילו לא התלבטתי הרבה, למרות שג'ון גודמן היה אדיר ב"דרך ‏קלוברפילד 10", סטיב קארל היה ענק ב"מכונת הכסף", וברי לארסון וג'ייקוב טרמבלי ב"חדר" היו ‏שניהם מעולים. אבל הפנים של מייקל סטון – בובה עם פנים מודפסות – עשו יותר.

הדג המלוח לסרט המטומטם של השנה: אקס-מן: אפוקליפסה

כן, אני יודע, היו "באטמן נגד סופרמן", וגם "היום השלישי: התחדשות", ולמרות שאני כבר לא זוכר ‏מה בדיוק היה שם, אני בטוח שזה היה מאוד אידיוטי. אבל לא היה עוד סרט שענה על השאלה: ‏איפה אלוהים היה בשואה (הוא ישן) אגב תצוגת בגדי-ים באושוויץ, שמתעלם לגמרי בלי שום תירוץ ‏מאירועי הסרט הקודם, ושכולל את החץ הקטלני ביותר בהיסטוריה. בשנה שבה "דדפול" התעלה ‏על כל מה שהאקס-מן עשו עד היום ו"לוגן" נראה מבטיח, בריאן סינגר הרס באופן סופי את הסדרה ‏ה"ראשית" של האקס-מן.

ובכל זאת, פרס הרגע הבודד המטומטם של השנה עדיין הולך ל"מרתה".‏

דג הזהב לדמות הכיפית של השנה: אוסוולדו מוברי, "שמונת השנואים"‏

חבל שהוא לא היה שם יותר. הייתי בשמחה מקשיב לטים רות' נושא הרצאות על צדק לאורך סרט ‏שלם.‏

דג הזהב לסצינת האקשן של השנה: איגואנה נגד נחשים, "עולם מופלא 2"‏

עם התנצלות לכל חברי האוונג'רס ולקרב הכולם-על-כולם שלהם מתוך "קפטן אמריקה: מלחמת ‏האזרחים". זאת באמת היתה סצינה ששווה סרט שלם. אבל אף אחד השנה לא התקרב אפילו למרדף ‏האיגואנה, אחת מסצינות האקשן הטובות ביותר שצולמו אי פעם, בית-ספר למרדפים – וזה קטע תיעודי. מדהים.


בחלק השני של הטקס: הדג המלוח ודג הזהב לסרט הטוב והרע של השנה, וגם 15 (או משהו) ‏הדקות של השנה.‏ נחזור אחרי ההפסקה.