אז מה בעצם הבעיה עם נעלמת

למה "נעלמת" של דייויד פינצ'ר הוא סרט מזיק ומרעיל. זהירות: כולל ספוילרים

‏"נעלמת" הוא כנראה הסרט המזיק ביותר שיצא השנה.‏

חלק מהסיבה היא שהוא סרט מצוין. דייויד פינצ'ר יכול להתלונן שהמון סרטים גרועים יותר, עם ‏מסרים ומשמעויות איומות הרבה יותר, נוצרים בכל שנה, ואיש אינו מניד עפעף – ורק אליו כולם ‏באים בטענות. הוא צודק. כי אם סרט גרוע וזניח, שאיש לא ראה ואיש לא יראה, נושא בתוכו מטען ‏של רעל, אין שום סיבה לדבר על זה. כל דיון בסרט רק ייתן לו פרסום מיותר. אבל "נעלמת" הוא ‏סרט פופולרי מאוד; הרבה אנשים רואים אותו, הרבה אנשים נחשפים ‏אליו, וזה מה שהופך אותו לבעיה.

הטקסט הבא כולל ספוילרים קשים ל"נעלמת"‏

גם לי נמאס, כבר מזמן, לשמוע טענות על המיזוגניה החבויה ב… כל דבר, בעצם. אם תחפשו ‏בתגובות ברשת, תוכלו בוודאי למצוא שנאת-נשים חבויה בכל סרט, מ"מטריקס" ועד "השועל ‏והכלבלב". במקרים רבים יש בזה ממש; סרטים הוליוודיים נוצרים בחברה שהיא עדיין רחוקה ‏משיוויוניות, והם משקפים את זה. כן, יש בעייתיות בייצוג הנשי גם בסרטים תמימים כמו "הדרקון ‏הראשון שלי 2" ו"סרט לגו". זה לא אומר שזאת ההשקפה האחת והיחידה שבה צריך לראות את ‏הסרטים האלה. אני לא חושב שהמבחן היחיד שעל פיו יש לבחון סרטים הוא מבחן בכדל.‏

אבל "נעלמת" הוא סיפור שונה לגמרי.‏

בואו נדבר על איימי דאן. איימי דאן היא דמות בסרט מתח. היא סוג של פסיכופטית-על; במתודיות ‏שלה, הנתק המוחלט מכל מוסר והיכולת שלה לצאת מכל מצב היא מזכירה את חניבעל לקטר או ‏הג'וקר. שיטת הפעולה של דאן מבוססת על ניצול גברים: היא נצמדת לקורבן תורן, מרוקנת ‏אותו ואז משליכה אותו הצידה. בדרך, היא מפלילה את הגברים: דואגת לכך שהם יואשמו ברצח, ‏בחטיפה, בהטרדה או באונס. זה הרי נורא קל להאשים גברים באונס: שוכבים עם מישהו, ואז ‏מגיעים למשטרה עם צלקות ואומרים "אמאל'ה אונס", והופה – הוא נשלח לכלא וחייו הרוסים לנצח.‏

במילים אחרות: איימי דאן היא התגלמות ההזיות הפרנואידית של אותם אנשים שמפחדים ‏שהתנועה ‏הפמיניסטית תגיע לקחת להם את האקדחים והבמבה. ‏ואם אתם חושבים שמדובר ‏במיעוט קטן ולא חשוב, כנראה שלא שמעתם על ‏Gamergate‏. ‏

תוכלו לומר: מה זה משנה? זאת דמות בידיונית אחת בסרט. פסיכופטים בידיוניים יש הרבה, ורק ‏בגלל שיש בסרט אישה רעה, זה לא אומר שכל הצופים יצאו משם בטוחים שנשים הן השטן. אנשים ‏יודעים להבדיל בין מציאות לבין דמיון.‏

אבל אם זה מה שאתם חושבים, אולי כדאי שתשאלו את עצמכם מה ארנבים אוהבים לאכול, ולמה ‏אתם כל כך בטוחים שזה גזר.‏

סרטים משפיעים על הצופים בהם. סרטים מעצבים תודעה. במיוחד, סרטים הם כלי יוצא מהכלל ‏להעלאת המודעות לנושאים מסוימים, הצפתם לסדר היום. לעתים קרובות זה נעשה במודע: ‏‏"לגעת ביהלום" הוא סרט שנועד לגרום לצופים בו לחשוב מחדש על מקורם של היהלומים שהם ‏קונים. "שש פעמים" נועד לעורר את המודעות לניצול מיני בקרב בני נוער. אבל זה נכון גם לגבי ‏סרטים בידיוניים לחלוטין. מספר הדיווחים על עב"מים עלה לשיא של כל הזמנים אחרי "מפגשים ‏מהסוג השלישי". באגס באני – שאף אחד לא טועה לחשוב שהסרטים בכיכובו הם תיעודיים – ‏שכנע את כל העולם שארנבים מתים על גזר, רק גזר ושום דבר מלבד גזר. מר באני היה בסך הכל ארנב בודד אחד בעל העדפה קולינרית ברורה, אבל הוא היה ‏ארנב כוכב קולנוע, ולכן הקשר ארנב=גזר נצרב בתודעה הקולקטיבית באופן בלתי הפיך.

אז לאיזו תופעה "נעלמת" מעלה את המודעות? כמובן, לנשים נצלניות הטורפות גברים, באמצעות ‏טפילת האשמות אונס כוזבות עליהם. ובמקרה הזה מדובר בתופעה שלא צריכה עוד מודעות. יש ‏לה מספיק. הרבה, הרבה, הרבה יותר מדי, למעשה.‏

אונס הוא דבר שקורה, והוא נפוץ, למרבה הצער. לעומת זאת, האשמת שווא מכוונות באונס היא ‏דבר נדיר כל כך שהוא כמעט ולא קיים. אבל לא זה הרושם שמתקבל מקריאת העיתונים; כי כל, ‏אבל כל, אישה שמתלוננת על אונס עומדת למשפט ציבורי בטענה שהיא בדתה את זה מליבה כי ‏היא אישה רעה ונקמנית שרוצה להרוס את חייו של אדם חף מפשע. כל אחת. בדיוק עכשיו, כשלכל ‏העתונים נורא נחמד לבכות את גורלו של אנס שהורשע בדין על ידי שלוש ערכאות שונות משום ‏שהוא הואשם "בגלל חלום", מה שהעולם לא צריך זה סרט שיספר על עוד מקרה כזה, ייתן לזה ‏פנים ושם ויהפוך את זה לתופעה שכל אחד מכיר.‏ העובדה שהסרט הזה עשוי מצוין – ושהוא ‏פופולרי מאוד, ונצפה על ידי ‏מיליוני אנשים – ‏היא בדיוק ‏הבעיה: אם איימי דאן תיכנס לתודעה ‏הקולקטיבית, תהפוך לסמל מוכר, היא תהדהד בעוד הרבה כותרות ‏בעיתונים, ‏כתבות סנסציוניות ‏בטלויזיה ונאומים של עורכי דין. יש מצב שבקרוב כל אישה שתואשם בכך שבדתה אונס מליבה ‏‏(כלומר: כל אישה שתתלונן על אונס) תמצא את עצמה בכתבות בניסוחים כמו "'נעלמת' נוסח רמת ‏גן?'", ו"הפרשה, המזכירה את הסרט ההוליוודי 'נעלמת'…".‏

יאמרו אנשים: אבל זאת דמות אחת בסרט אחד. הסרט לא טוען שכל הנשים הן כאלה. נכון ‏לחלוטין, הוא לא טוען שום דבר כזה, וגם באגס באני מעולם לא פנה אל הקהל והסביר להם שכל ‏הארנבים אוהבים גזר. הסרט מציג מצב ומקבע אותו בתודעה של הצופים. עכשיו הם ידעו שיש ‏דברים כאלה. גם אם אין. הבעיה היא לא שהסרט הוא מיזוגני; הבעיה היא שהוא נותן תחמושת ‏למיזוגנים.‏

אז מה, כבר אסור לעשות סרטים בידיוניים שעוסקים בהאשמות באונס? מה זה פה, משטרת ‏מחשבות? מותר. ברור שמותר. חופש הדיבור מאפשר לכל אחד לעשות איזה סרט שירצה. ‏מותר גם לעשות סרט על אדם שחור שמבלה את ימיו כעורך דין מעונב, אבל בלילות הוא קורא ‏לעצמו קושובובו, לובש אזור חלציים ושרשרת של גולגלות ויוצא לרחובות כדי לתפוס ילדים לבנים ‏קטנים ולבשל אותם. אבל אף אחד לא עושה את זה, כי זה יהיה גזעני במידה מטורפת – גם אם בשום נקודה הסרט לא יטען שכל השחורים כאלה. אז אולי בכל זאת צריך להפעיל שיקול דעת כלשהו לפני ‏שמפעילים את המצלמה, ולחשוב לרגע האם הסרט שאתם עושים יהפוך את העולם למקום טוב ‏יותר, או גרוע יותר.‏

האם כשדייויד פינצ'ר וגיליאן פלין יצרו את איימי דאן הם התכוונו ליצור דמות אנטי-נשית ופרו-‏‏אנסית? ‏מן הסתם לא. הם רצו לעשות סרט מתח מרתק ומשעשע עם דמות קיצונית, ואת זה הם ‏עשו. ‏גם כשדן ‏אלמגור כתב את "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" הוא לא התכוון ‏לבנות ‏נשק ‏שישמש ‏במשך ‏עשרות שנים להגנתם של אנסים, מטרידנים וסתם חלאות; הוא התכוון ‏רק ‏לכתוב ‏פזמון ‏מפלרטט ‏וחביב. ‏כבר הרבה זמן ‏לא שמעתי את השיר הזה. אולי אני טועה או מקשיב ‏לתחנות הלא נכונות, אבל נדמה לי שעורכים מוזיקליים נוטים בימינו להעלים אותו – לא ‏משום שהוא שיר רע, אלא משום שהוא שיר מזיק. אני תוהה כמה שנים יעברו עד שגם "נעלמת" ‏יועלם.‏


לביקורת על "נעלמת"

תגיות: