ביקורת: The Good Time Girls

אחד הסרטים הטובים של 2017 שאולי פספסתם הוא באורך 15 דקות ואתם יכולים לראות אותו כאן.

אם יש משהו שיש להעריך בקולנוען – ובאנשים, בכלל – זה היכולת לתמצת. למה לספר סיפור במאה מילים כשאפשר להשתמש בעשר? אני אדם עסוק ואין לי את כל היום, אדון טרנטינו, אז אם תוכל לשחרר את ג׳אנגו משלשלאותיו בפחות מ-165 דקות, אעריך את זה מאוד.

אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה אורך רבע שעה. שמו הוא "The Good Time Girls", הוא פרויקט הביכורים של קורטני הופמן, ואתם יכולים לראות אותו כאן, בחינם, באינטרנט.
קורטני הופמן היא מעצבת תלבושות עם רזומה מרשים – מאחוריה קרדיטים כמו "בייבי דרייבר", "קפטן פנטסטיק", וגם שני סרטיו האחרונים של קוונטין טרנטינו – "שמונת השנואים" ו"ג'אנגו ללא מעצורים" (וההשפעה שלו על הסרט די ניכרת). יום אחד, לדבריה, היא החליטה שמעכשיו היא רוצה גם לספר סיפורים כבימאית, ולא רק כמעצבת. התוצאה יצאה כל כך טוב שאני קצת מפחד לדבר עליה בקול רם, פשוט כדי שלא להעלות לכם את הציפיות יותר מדי. ובכלל, "The Good Time Girls" הוא מסוג הסרטים שההנאה שלהם עולה ככל שהצופה יודע עליהם פחות. אז כמה דברים בסיסיים – זה מערבון. מככבת בו לורה דרן (שכשמאחוריה אמי על ההופעה המצוינת שלה בסדרה ״שקרים קטנים גדולים״ ותפקיד ב״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, כך שאפשר לומר ש-2017 התייחסה אליה מצוין) והכי חשוב – אם אתם מסוג האנשים שלא עפים על אלימות ו/או סקס בקולנוע שלכם, מומלץ להשקיע את 15 הדקות הבאות במשהו אחר.

קצר או ארוך, הסרט הזה פשוט פנטסטי בעיני. אולי זה ספציפית אני, עם השריטה שלי לקולנוע פמיניסטי, מערבונים מודרניים ושחקניות אופי שנולדו לפני מלחמת ששת הימים, אבל קורטני הופמן, בבכורה שלה כבמאית, מראה כאן שליטה במדיום שבמאים מסוימים לא מראים גם בזמן הרצה ארוך פי 8 ותקציב הפקה גדול פי 15 ממה שהיה לה. לורה דרן שחקנית נפלאה, אבל אומר זאת כך – אם הייתי צריך לחשוב על מי שתצטרך לשחק את קלינט איסטווד ממין נקבה, היא לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. כל זה נעלם בערך חצי דקה לתוך הסרט – דרן יוצרת, עם מעט מאוד חומר לעבוד איתו, דמות מעוררת יראה, הזדהות ודחייה, שאני אישית רק רוצה לראות ממנה עוד.

גם הקאסט המשני יותר עושה עבודה מוצלחת – בין השאר, אפשר למצוא את גארט דילהאנט (שברי המזל שבינינו זוכרים מ״לגדל את הופ״ המקסימה) בתפקיד נאלח וסקסי כאחד, אליה שאווקט (״משפחה בהפרעה״, ״חדר מנוחה״ ותפקיד אורח די משונה ב״ברוד סיטי״) שאחראית לרגע החולני – והמספק – ביותר בסרט. הדיאלוגים בסרט לעיתים נופלים לרמת סרטי סטיבן סיגל, אבל צוות השחקנים מצליח לגרום להם להחליק יחסית בקלות.

בחודש שעבר נודע שהופמן עתידה לביים סרט מלא  המבוסס על “The Good Time Girls״. לא ידוע עדיין אם דרן תוביל את הקאסט גם הפעם, אבל דבר אחד אני יודע – ״The Good Time Girls״, בקצת יותר מרבע שעה, עשה מה שרוב הסרטים שיצאו בשנים האחרונות לא עשו בשעתיים ורבע, וגרם לי לרצות לראות את הסרט הבא של התותחית שעשתה אותו כבר אתמול. זה הסרט הנכון בזמן הנכון, והוא זמין לצפייה באיכות מצוינת, גם כשעומדים בפקק באיילון.