"החבר'ה הטובים" הוא אחד מהסרטים הכי טובים שנעשו אי פעם: סצנה אחר סצנה של מופת קולנועי, עם משחק משובח, תסריט מחוכם, דיאלוגים מרהיבים, בימוי שאין שני לו, פסקול מלא להיטים, ו-אמממ, ארבעים דקות מאיטות ומעט מיותרות בסוף הסרט.
כי כל סצנה שאתם מכירים או זוכרים מ"החבר'ה הטובים" – הפתיחה, "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי להיות גנגסטר", הצילום הרציף שמלווה אותנו בכניסת המועדון בעוד מציגים לנו מאפיונר אחר מאפיונר אחר מאפיונר, התיאור הקורע מצחוק של החתונה, ועוד ועוד – כולן עוקבות אחת אחרי השנייה ברצף מופתי ובלי אף רגע חלש. בצפייה השנייה שלי בסרט הצצתי בשעון לא כי הסרט שיעמם אלא כי פשוט לא האמנתי שזה ייתכן שעברו רק 15 דקות: הסרט דוחס כל כך הרבה שפע לכל שנייה ושנייה שלו, שסרטים אחרים היו רבים על פירורים של הרגעים האלה. וככה זה ממשיך למשך שתי המערכות המצוינות הראשונות של הסרט, עד למערכה השלישית שלא עומדת בקצב.
רגע, נחזור להתחלה.
הנרי היל (ריי ליוטה) הוא אותו ילד שתמיד רצה להיות גנגסטר, ועלילת הסרט, ובכן, מלווה את הרפתקאות הגנגסטרים שלו. אם זה תיאור כללי, זה רק כי הסרט מלווה, בעצם, בערך שעה וחצי ב"עלייתו ונהנתנותו" – פחות קו עלילתי רציף ויותר רצף סצנות של גנגסטרים חמומי מוח עושים צחוקים, אלימות ועסקים במה שאי אפשר שלא להתענג מולו. לקראת הסוף הסרט מנסה כן למקד את כל הסיפור בחלק של ה"נפילתו", שזה כאמור החלק הקצת יותר חלש, אולי בגלל שהסרט עד כה לא ממש הוביל לנקודה הזאת.
אם סרט שהוא בעצם צפייה באדם לא מוסרי עולה וצובר הון ומשתולל ואז לקראת הסוף קצת נדפק מזכיר לכם סרט אחר, אז כן: "החבר'ה הטובים", בצפייה חוזרת, נראה מאוד כמו "הזאב מוול סטריט", ואין ספק שלו הוא היה יכול, סקורסזה היה מלהק את דיקפריו בתפקיד היל במקום ליוטה. לא שליוטה נוראי: הוא עומד בגאון בחלקים הראשונים שבהם הוא צריך להיות ילד מתוק בסך הכל, אבל הוא לא מספק את הסחורה ב– ניחשתם נכון, סיום הסרט. אוקיי, מצטער, פעם אחת לפני אחרונה.
אבל ההשפעה של "החבר'ה הטובים" לא מסתכמת שם: גנגסטרים מגניבים, דיאלוגים שנונים ופרצי אלימות היו הלחם והחמאה של הרבה מסרטי שנות התשעים. ההשפעה הזאת מיוחסת הרבה פעמים לטרנטינו, אם כי לא ברור למה – רוב המגניבות היה ב"חבר'ה הטובים" לפני כן: עריכה מהירה, משחק עם זמנים, אנשים קשוחים בחליפות עם אקדחים. סקורסזה הרוויח את מקומו בספר דברי הימים של הקולנוע ורשם על שמו לא מעט השפעות, רעיונות סגנונות קולנועיים בזכות מספר רב של ספרים, ככל הנראה דו ספרתי, ובכל זאת –"החבר'ה הטובים" הוא ככל הנראה הסרט הכי משפיע שהוא עשה.
רשימת המחמאות שאפשר לשפוך על הסרט הזה כמעט ובלתי נגמרת. ואולי מה שבאמת מרשים זה כמות הדברים שלא אמורים לעבוד ובכל זאת עובדים, או עוברים מתחת לראדאר: הנסיון להציג את ג'ו פשי כילד הוא לא פחות ממגוחך, אבל אי אפשר להתקטנן על זה כשפצצת האנרגיה והכריזמה הזאת מתפוצצת בכל סצנה מחדש פעם אחר פעם; הפסקול, כאמור, מלא להיטים – אבל מ-ל-א להיטים, באופן שגורם לפסקולים של "קרואלה" או "יחידת המתאבדים" להישמע מתון – ובכל זאת סקורסזה מצליח לשלב אותם בסרט באופן שלא מסיח את הדעת אלא הופך אותם לצלילי הרקע של התקופה (חוץ מכשהוא רוצה שנשים לב אליהם). זאת עבודת אומן של עריכת סאונד, אפילו אם בחירת השירים עצמה היא בגדול "כל שיר שיצא בשנות החמישים-שישים".
אז האם ארבעים הדקות האחרונות באמת פוגמות בסרט? כן ולא – הן לא מפריעות לסרט שלפניהן, שהוא מפסגות הקולנוע אי פעם, אבל לדעתי הן חלק מהסיבה למה הקהל פחות מוקיר את הסרט לעומת סרטים כמו "ספרות זולה". זה לא רק עניין של אורך – זה שינוי המיקוד של הסרט לסיפור פחות סוחף מהסיפור שסיפרו לנו עד כה. נכון, הסרט מנסה להישאר נאמן לסיפור של הנרי היל האמיתי, אבל, נו, בדיוק בשביל זה אנחנו בקולנוע –בשביל לשכוח מהפרטים הקטנים שאמנם קרו באמת, אבל מפריעים לסרט ענק להיות עצום.
ובכל זאת, אם לא ראיתם את "החבר'ה הטובים" אין לי מה להגיד חוץ מלמה לעזאזל אתם מחכים? שג'ו פשי יבוא ויצחצח לכם את הנעליים? טיפ של 100 דולר מדה נירו? חבילות קוקאין מריי ליוטה? תפסיקו להתמהמה ותראו אותו כבר – מדובר ביצירת מופת שהיא לא רק מופתית בעשייה, היא גם מופתית בכמה כיף פשוט לצפות בה. כן, יש איזו ביקורת כללית בנוגע לגנגסטרים ולעיסוק בהם, אבל סקורסזה כבר ישחיז את הביקורת הזאת טוב יותר ב"האירי". כאן? כאן זה פשוט לבוא וליהנות עם דה נירו, פשי, ליוטה ולוריין בראקו ולא להפסיק לחייך.
מכבי ת"א כדורסל גרסת הסרט - מחצית שניה גרועה
(ל"ת)
שליש, לא מחצית
ולא באותה רמה כמו שאר הסרט – לא גרוע.
ביקורת על החברה הטובים ואני לא אגיב?
קודם כל חייב לומר משהו. סרקוסזי הוא הבמאי האהוב עלי מהרבה סיבות, אבל סיבה חזקה ביותר היא שהוא לא נעלם . במשך 50 שנה. כמעט בכל עשור מאז שהוא עלה יש לפחות יצירת מופת אחת. נכון הןא לא עשה עוד החברה הטובים או השור הזועם, ובכל זאת רק בשנים האחרונות יש לנו את הזאב מוול סטריט ואת האירי. גדול.
לגבי הסרט, טוב הסרט שאני הכי אוהב כנראה (או לפחות בעשירייה (; ). לי אישית הסרט עולה בדרגה שדה נירו מגיע, כולם גדולים דה נירו יש רק אחד.
מבחינת הסוף? אני מסכים דהוא מעט חלש יותר , עם זאת הסוף חשוב ונותן לנו סגירה ( והקטע שהוא בבית המשפט אדיר). וזה לא מוריד מיצירת מופת כזו(שלדעתי טרנרינו היה רוצה לעשות סרט אחד כזה , אני לא אוהב את הסרטים שלו כבר אמרתי זאת כמה פעמים).
ניתן להבין מהכתוב שריי ליוטה לא מושלם בתפקיד. אבל הוא כן מושלם
הנרי בגילומו של ריי הוא דמות כל כך טובה, שמצליחה בו זמנית להיות כל כך מגניבה ותוך כדי לעורר רחמים. אחת מהדמויות היותר מעוררות הזדהות שאי פעם ראיתי בסרט.
אציין גם לטובה את לוריין בראקו, המוכרת בתור ד"ר מלפי מהספורנוס, שעושה פה תפקיד מעולה שעליו הייתה אמורה לזכות באוסקר בעולם מתוקן.
סרט מדהים, אבל לדעתי בגללו שוכחים את "קאזינו"
וככל הנראה בעולם בלי החבר'ה הטובים, קאזינו היה מקבל את הכבוד המגיע לו…
קזינו גם סרט מעולה אבל פחות טוב מהסרט הנל
אבל כן מגיע לו יותר כבוד
ללהק את דיקפריו לתפקיד הנרי היל
זה כמו ללהק את מארק וולברג לתפקיד מוחמד עלי.
ואם מישהו עלול לחשוב שזה מגיע ממניע גזעני, אז כן – זה מגיע משם.
ובלי קשר, מבחינתי לדמיין את החברה הטובים בלי ריי ליוטה זה כמו לדמיין את טופ גאן בלי טום קרוז. זה נצרב בילדות, זה לא בשליטתי.
אני לא מבין.
הנרי היל היה חצי איטלקי וחצי אירי, בעוד שהמשפחה של דיקפריו ממוצא סיציליאני וגרמני. החצי האירי הזה עד כדי כך חיוני? כי אמא של ליוטה ממוצא סקוטי, וכל השיח הזה מתחיל להיות קצת יותר מדי תורת הגזע בשלב הזה.
כן, ברור, תורת הגזע
זה בכלל לא רלוונטי המוצא של השחקנים, מה שרלוונטי זה הלוק. ולדיקפריו אין את הלוק של הגנגסטר האיטלקי-אמריקני. נכון שיש לו את המבט הממזרי הנדרש לתפקיד, אבל הוא מתאים לצווארון לבן ולא לשודים של משאיות סיגריות. אני די משוכנע שבניגוד לנאמר מעלה, אין מצב שסקורסזה היה מלהק את דיקפריו לתפקיד.
סקורסזה היה מלהק את דיקפריו גם לתפקיד של מתאבק WWF
האמירה על כך שסקורסזה היה הולך עם דיקפריו היא פחות שבחים לדיקפריו כמו הכרה בכך שסקורסזה מת לו על התחת ומלהק אותו כמעט לכל תפקיד שהוא, בלי קשר לשאלת ההתאמה שלו.
אבל האם יש לדעתך תפקיד שדקפריו לא היה טוב אצלו?
(ל"ת)
אני חושב שיש לו תפקידים שהיו יותר טובים עם אחרים
אבל נגיד, "כנופיות ניו יורק" זאת לא הופעה טובה מאוד (או בכלל) של דיקפריו, ואני מהסס כרגע לדבר על עוד כמה כי עבר זמן רב ואולי בגילוי מחדש אגלה שם דברים יותר טובים (אבל בוא נגיד שאני לא בוכה על ההפסד שלו ב"טייס", נניח).
אני חושב שהוא עשה עבודה מופלאה ב"זאב מוול סטריט", אבל ראש בראש השוואה של דיקפריו וסקורסזה ודה נירו וסקורסזה? דה נירו כל פעם – שהגיש גלריית דמויות שונה לחלוטין את מהשנייה (אוקיי, תמיד בנושאי אלימות-גבריות. אבל זה רחב), בעוד שדיקפריו היה תמיד קצת "דיקפריו" בכל התפקידים שלו אצל סקורסזה.
כן אבל
כנופיות זה סרט חלש בכללי והאמת אני ממש לא זוכר אף אחד אז אני אלך איתך.
הטייס חשבתי שהוא היה טוב, האם אוסקר? לא יודע ולא משנה לי כרגע, אבל היה סבבה.
לגבי הסוף אני לא יודע אם זה לגמרי נכון אבל זה לא מוריד שהוא דיקפריו טוב.
תודה על התשובה , זה היה מעניין לראות את המחשבות שלך
אני חושב שיש הרבה דברים טובים בכנופיות
והבעיה היא שאף אחד מהם הוא לא שתיים מהדמויות הראשיות (דיקפריו ודיאז). דיי לואיס ושאר שחקני המשנה עושים שם מטעמים, וזה סרט מעניין מאוד… שוב, עד שמגיעים לשחקנים הראשיים.
הוא סרט סבבה אבל חלש לסרקוזי לדעתי
(ל"ת)
דיי לואיס אדיר שם ( ובכלל)
(ל"ת)
טוב, כשזה הרף...
(ל"ת)
כמובן (: תמיד משווים לדברים אחרים של אותו יוצר אותה דמות וכן
(ל"ת)
האא ואני מסכים איתך שראש בראש דה נירו שחקן יותר טוב.
אולי רק בזאב דיקפריו מתקרב אליו
דיקפריו בזאב היה מדהים
וגם בשתולים ושאטר איילנד הוא היה טוב, אבל בניגוד לזאב מוול סטריט, הייתי יכול לדמיין גם שחקנים אחרים בתפקיד.
מצד שני, מי עוד היה יכול לעשות את נהג מונית, שור זועם, מלך הקומדיה, פסגת הפחד, האירי וכו' יותר טוב מדה נירו?
ובשורות פחות טובות ריי לויטה נפטר היום ):
(ל"ת)