ביקורת: צמרמורת

כי גם לילדים מגיע סדרת אימה כיפית.

בתור ילד בבית ספר יסודי אהבתי להעביר הרבה זמן בספרייה. לפני שהגעתי לדברים "כבדים" יותר, הייתי קורא בעיקר קומיקס – כמו "זבנג" – או ספרים של "צמרמורת". אני בטוח שיש פה מעריצים לעיבוד הטלוויזיוני של "זבנג", אבל עליי הוא לא השאיר רושם. אז במקום זה בואו נדבר על הסדרה של "צמרמורת".

למי שגדל עם ספרייה קצת שונה משלי בבית הספר, "צמרמורת" זאת סדרת ספרים של הסופר ר. ל. סטיין (סדרת הספרים המצליחה ביותר אחרי "הארי פוטר") שפורסמו מ-1992 ועד 1997 (מאז היא קמה לתחייה כמה פעמים, כמו כל מפלצת סרטי אימה טובה). הספרים לא היו קשורים אחד לשני (פרט לסדרות ספציפיות כמו "דם מפלצות"), וכל ספר עקב אחר דמויות צעירות שנתקלות במצבים מצמררים ועל טבעיים.

ב-1995 הקנדים ניסו להעתיק את ההצלחה לטלוויזיה. "צמרמורת" הטלוויזיונית הייתה מעין "אזור הדמדומים" לילדים שעודכנה לשנות התשעים: את הפרקים הראשונים ר. ל. סטיין אפילו הציג כמו רוד סרלינג, אבל עבר לו מזה מהר מאוד והוא הגיח שוב רק מדי פעם. העיבוד הטלוויזיוני לספרים לא רק היה אחד החשיפות הראשונות שלי לז'אנר האימה, אלא גם הציג לי את הקונספט של טוויסטים מופרכים שמגיעים בסוף הרבה לפני שהכרתי את מ. נייט שאמלאן.

מעבר לחדשנות שלה שחוויתי כילד, היו עוד מעלות בסדרה: העיצוב היה יצירתי, הסטים היו מושקעים והמשחק היה לפחות סביר (רוב הזמן). בין השחקנים היותר מוכרים שמופיעים בפרקי הסדרה אפשר למצוא את אדם ווסט המנוח ואחד ריאן גוסלינג (שאז היה קצת פחות מוכר). הסדרה הייתה פופולרית ורצה במשך ארבע עונות, והגיעה לקיצה בסוף 1998. לא מזמן פורסם שדיסני+ עובדים על גרסה חדשה לסדרה, ואני מקווה שהיא תעשה כבוד למקורית ולא תפחד להיות קצת (הרבה) קריפית.

לפניכם כמה מהפרקים האהובים עליי מהסדרה, שאותם אני זוכר עד היום (אם לא את הכול אז את הנקודות החשובות). אני מתנצל מראש על כך שאספיילר את הטוויסטים, אבל כאמור, שם טמון כל הכיף:

"ברוכים הבאים למחנה הסיוטים" (עונה 1 פרק 4)

ילד בשם בילי מגיע למחנה קיץ חשוד למראה. המדריכים מתנהגים מוזר, יש בקתה שאסור להתקרב אליה וגם יצור מסוכן שמסתובב ביער שמקיף את המחנה ואולי אחראי להיעלמות המסתורית של חלק מהילדים.

הטוויסט: בילי מגלה שכל המקום הוא אזור ניסוי ממשלתי וכל האירועים במחנה היו מבחנים שנועדו לבדוק אם בילי מוכן להצטרף למשלחת. לאן, אתם שואלים? למקום רחוק ומסוכן שנקרא "כדור הארץ".

"הההרפתקאה השעירה שלי" (עונה 1 פרק 9)

לארי וחבריו מוצאים בקבוק עם חומר שיזוף ומורחים אותו על עצמם. לארי מתחיל לגדל פרווה על הידיים והרגליים, ושם לב שהחברים שלו מתחילים להיעלם ומספר הכלבים בעיירה מתחיל לעלות. השחקן הראשי כאן לא מי-יודע-מה, אבל הסוף כה מטופש שהצלחתי להתעלם מזה.

הטוויסט: ההורים של לארי לקחו חלק בניסוי של מדען שהפך כלבים לבני אדם, אלא שעכשיו ההשפעה שלו נגמרה והוא וחבריו חוזרים למצבם הכלבי והרגיל שלהם. בסוף הפרק המדען מגיע ונותן להורים של לארי תינוקת חדשה ששמה ג'ספר – השם של החתול המשפחתי.

"אי אפשר להפחיד אותי" (עונה 2 פרק 6)

קורטני, תלמידה מחוננת שמזכירה קצת את הרמיוני גריינג'ר, לא מפחדת משום דבר. שני תלמידים בכיתה שלה מנסים להפחיד אותה במגוון דרכים, אך לשווא. הם מחליטים להשתמש בסיפור שקורטני מספרת בתחילת הפרק על מפלצת בוץ כדי לנסות להפחיד אותה, אבל אז מגלים שהמפלצת אמיתית.

הטוויסט: החיסרון העיקרי של הפרק הוא שאין בו ממש עלילה פרט למה שתיארתי. לכן סיום מתבקש אחד עבורו הוא שקורטני כן תפחד למראה מפלצת הבוץ. סוף מתבקש אחר הוא חשיפה שהייתה פה הערמה כפולה, או לחלופין שגם קורטני עצמה לא 100% אנושית. הסיבה שאני אוהב את הפרק הזה היא שהוא עושה לא את זה ולא את זה, אלא קורטני פשוט נואמת למפלצת במשך כל הלילה – על ההתנהגות האגרסיבית שלה והרצון שלה לאמפתיה מצד אנשים – עד שהבוץ שלה מתקשה. או כמו שאחד התלמידים אומר "רק קורטני יכולה לדבר עם מפלצת עד המוות".

"ליל הבובה החיה 3" (עונה 2 פרק 21)

זאת סדרת אימה, אז איך אפשר בלי בובות קריפיות שקמות לתחייה. הבובה העונה לשם סלאפי מופיעה בכמה ספרים, וכך גם בסדרה. בחרתי את הפרק השני של הבובה (הספר הראשון לא קיבל עיבוד טלוויזיוני, אז הם התחילו ישר מ"ליל הבובה החיה 2") גם כי אני חושב שהוא המוצלח ביותר, וגם קצת בגלל ערך נוסטלגי – כשהייתי קטן עברנו לגור בארה"ב לשנה, וכדי לעזור לשיפור האנגלית שלי, הורי קנו לי כמה קלטות, כולל את זאת. לא בטוח עד כמה זה עזר לאנגלית, אבל זה בהחלט תרם לפחדים שלי בזמנו.

הפרק עוקב אחר שני אחים – טרינה ודניאל – שאבא שלהם הוא פיתום בעל אוסף של בובות. כשהוא מביא הביתה את סלאפי, טרינה מוצאת פתק עם מילים בלטינית בכיס של הבובה. היא קוראת אותן בקול (כמובן), מה שמעיר את סלאפי. למחרת בן הדוד של הילדים, זֶיין, מגיע לביקור (שלום לך, היידן כריסטנסן). סלאפי ושאר הבובות באוסף מתכננים להפוך את הילדים לבובות, אך לבסוף אחת הבובות מחליטה לעזור לילדים וסלאפי נפגע מברק ונהרס.

הטוויסט: טוב, האמת שהפרק הזה די ישיר. באחד הקטעים סלאפי הופך את זיין לבובה, אבל הוא חוזר למצבו הרגיל אחרי שסלאפי נהרס. ברגעים האחרונים של הפרק, האחים נפרדים מזיין והוא מסובב את ראשו ב 180 מעלות כדי להיפרד מהם בחזרה. יותר בדיחה קריפית מאשר טוויסט בעל השפעה.

"החבר הכי טוב שלי בלתי נראה" (עונה 3 פרק 2)

סאמי וחברתו הולכים לבית שהאגדות אומרות שהוא רדוף. סאמי מגלה שיש אמת בסיפורים כשרוח רפאים חוזרת איתו הביתה. הרוח מציגה את עצמה בתור ברנט, שרוצה להיות חבר של סאמי, אבל בעיקר מכניס אותו לצרות.

הטוויסט: ברנט הוא לא רוח, אלא… בן-אדם! סאמי ומשפחתו הם חלק מגזע של חייזרים שפלשו לכדור הארץ. רוב בני האדם עברו לגור במושבות בחלל, וחלק נשארו מאחור. הוריו של ברנט הפכו אותו לבלתי נראה, בתקווה שזה יעזור לו לשרוד. משום מה, זה הטוויסט שאני זוכר הכי טוב מכל הסדרה. אולי זה קשור לאפקט שבו רואים את העיניים של החייזרים בצד האחורי של הראש שלהם, שהוא בו זמנית קריפי ביותר (או לפחות היה בשביל מתן הילד) וגם קורע מצחוק.