שעון חורף: משחקי הכס, פרק אחרון

סוף המשחק.

*** בפעם האחרונה בהחלט – ספוילרים ***

 

עשרים וחמש אלף, תשע מאות ועשרים שניות

עשרים וחמש אלף, תשע מאות ועשרים רגעים לטוב ולרע

עשרים וחמש אלף, תשע מאות ועשרים שניות

איך מודדים איכות של עונה?

בדמויות, באפקטים,

בכוסות קפה לא מוסתרות

בדרקונים, בזומבים,

בקרבות, במזימות

בעשרים וחמש אלף, תשע מאות ועשרים שניות, איך מסכמים עונה אחרונה?

מה לגבי אכזבה, מה לגבי אכזבה,

עונה של אכזבה, עונה של אכזבה

(מתןך הגרסה הווסטרוסית של “רנט”)

ובכן, חברים, הק(י)ץ כבר כאן. קצת יותר משמונה שנים מאז שידור הפרק הראשון אי שם בתחילת העשור, הגענו אל סוף הסיפור. כמו בכל סדרה, ל“משחקי הכס” היו רגעים מוצלחים יותר ופחות, ובין אם צפיתם מאז שהתחילה או שעשיתם בינג' של הכל שבוע שעבר, כנראה שרובכם חשבתם אותו דבר: “וואו, זה ממש הדרדר אחרי שהם עקפו את הספרים”. כמו שאמר סטארק מסויים מפרנצ'ייז אחר, חלק מהמסע הוא הסוף. אז איך הסתיימה הסאגה שהיא “משחקי הכס”? ובכן…. היה יכול להיות יותר טוב.

אחרי קצת שיטוט במעלה המלך (שכנראה צריכה שם חדש וקצת פחות חגיגי, כמו “נווה אפר”) טיריון מוצא את אחיו ואחותו קבורים יחדיו בהריסות מתחת למצודה האדומה. המוות שלהם מאוד עצבן אותי בשבוע שעבר ולא אמור להיות לי אכפת מזה בכלל, אבל לעזאזל, פיטר דינקלג' שחקן ממש טוב, בסדר? למרות מערכת יחסים לא פשוטה עם משפחתו, בסוף טיריון הצליח להשאר הלאניסטר האחרון שעומד. מה שגם אומר שכל החובות של המשפחה עברו אליו עכשיו. בהצלחה עם לשלם אותם.

דאני נואמת מול החיילים שלה (או לעצמה, בזמן שהחיילים שלה עומדים במרחק עצום ומחכים שהיא תסיים לעשות עם השפתיים. אחד מהשניים) ו-אוקיי, חכו רגע, אנחנו בטוחים שהלא-טמאים האלה קיבלו את שמם בצדק? כי למרות שלכאורה הרבה מהם נהרגו, איכשהו מרגיש כאילו המספר שלהם גדול יותר אפילו משהיה במקור. למעשה, לדברי תולע-אפור, יש אלפים מהם! אולי כפיצוי על המחסור באיברי רבייה הם מקבלים יכולת לצרף אליהם אנשים אחרים ע"י שכפול, כמו הסוכן סמית'? גם העניין עם הצבא הדות'ראקי שהושמד-כליל-אבל-בעצם-אולי-לא עדיין מבלבל אותי. נו טוב, מניח שדימויים נאצים לא נראים מאוד מרשימים עם עשרים חיילים.

למרות שעד עכשיו ראינו שאויבים של דאני – או אפילו כאלה שרק מסרבים לקוד בפניה – נהרגים במקום ללא משפט, טיריון, שפלוס מינוס יורק לה בפנים, סוטר לה עם כפפה ואז בועט לה ברגל, מקבל נו-נו-נו נשלח למאסר. כמה נוח. ג'ון מגיע לבקר אותו ומתפתח ביניהם ויכוח שעוד לא החלטתי אם הוא נשמע כמו שרשור תגובות בפורומים של הסדרה אחרי הפרק הקודם או איך שהיוצרים מנסים להצדיק בפנינו את ההחלטה של דאני. בעצם, אולי זה ניסיון שלהם להצדיק אותה לעצמם. והיי, תראו את זה, לשם שינוי מישהו אומר לג'ון שהוא כן יודע משהו. מי אמר שאין דבר כזה פיתוח דמויות?

ג'ון הורג את דאני, והאמת שלא ראיתי את זה מגיע. דווקא בגלל שזה נראה מאוד צפוי, חשבתי שאולי וייס ובניוף יפתיעו אותנו עם עוד קפיצת נינג'ה של אריה. אבל לא, ג'ון פשוט דוקר אותה כשהם מחובקים, עוד מוות קלישאתי ולא מספק. כדי להציל את המצב, דרוגון מגיע, רואה חרב תקועה בדאני, מחליט שחרבות הן כעת אויבותיו המושבעות והופך את כס הברזל לשלולית הברזל. אולי הוא למד קצת מההתנהגות הילדותית של אמא שלו: אם היא לא תשב על הכס, אף אחד לא ישב. הוא לוקח את הגופה שלה ועף אל האופק, אולי כדי לחפש את אניה בוקשטיין, שתחיה אותה בחזרה.

חמש שנים לאחר מכן – סתם, לא, עברו רק כמה שבועות – טיריון מובא מול מועצה של ראשי הבתים, שכוללים את החבר'ה מווינטרפל, גנדרי, סאם, את “נו, הזה, איך קוראים לו”, את "רגע, זה הבן-דוד שלהם שינק מאמא שלו בעונות הראשונות?!" ואת הנסיך החדש של דורן, שלא אומרים איך קוראים לו כי למי לעזאזל אכפת מדורן. טיריון מתחיל לדבר (למרות שתולע אפור מתעל את כל צופי העונה הזאת ואומר לו “כולם שמעו מספיק מילים ממך”) ואחרי שסאם מנסה להציע שיטה דמוקרטית ונענה בלעג קולקטיבי, טיריון מציע שהמלך החדש לא יהיה הפוליטיקאי הכי מוצלח או איש הצבא הכי מנוסה. לא, לא, זה הגיוני הרבה יותר מדי. המלך החדש צריך להיות האחד שיש לו את הסיפור הכי טוב, שזה כמובן "בראן השבור". אממממממ, מה?!

תראו, לדעת לספר סיפורים זה בהחלט כישרון שתמיד טוב שיהיה, לא סתם עושים פסטיבל שלם סביב זה. אבל כדי למלוך על שבע – סליחה, שש ממלכות (סנסה עושה וינטרפלקזיט ואומרת שהצפון ישאר ממלכה נפרדת. יארה באותם רגעים מכה את עצמה בראש ושואלת את עצמה איך היא לא חשבה על זה קודם), כדאי שיהיו לך קצת יותר כישורים מזה. חוץ מזה, נכון שטיריון הציע לבראן בעונה הראשונה להפגין את הנכות שלו "כמו שריון" כדי שלא יוכלו להשתמש בה נגדו, אבל "בראן השבור" זה לא… זה לא הכינוי הכי טוב למלך. לאיזו ממלכה הייתם יותר חוששים לפלוש, זאת של "איוון האיום" או זאת של "איוון הצולע"? ועוד משהו – מה בראן מה, אשכרה לכל דמות אחרת שם יש סיפור יותר מוצלח ומעניין מזה של בראן! לעזאזל, אני בטוח שאפילו לנסיך חסר-השם מדורן קרו דברים מעניינים יותר. הגופה של ליאנה מורמונט תהיה מלכה טובה יותר. מה בראן, מה?!

אבל אחרי שהסיבה הזאת משכנעת משום מה את שאר האצילים, בראן הופך להיות מלך ונראה שהדברים במעלה המלך לאט לאט חוזרים לשגרה. סאם סיים לכתוב את הספר ונתן לו שם פואטי שכולם כבר ניחשו כבר לפני כמה עונות; בריאן עושה עריכה לערך של ג'יימי בספר קורותיהם של שומרי המלך; והמועצה הקטנה מתכנסת שוב, כשרק חסר אפקט של קהל צוחק אחרי כל משפט של ברון וזה יהיה אחלה סיטקום. כמו כן, שאלה זריזה – למה בראן צריך עדיין “שר לחישות” אם הוא יודע כל מה שקורה? מה יכול להגיד לו ילד קטן ומסכן שהוא לא יכול לגלות על ידי שיגור המחשבות שלו ישירות לתוך היריבים שלו? עזבו, לא משנה.

ג'ון חוזר אל החומה ופתאום מחליט שהוא כן מתייחס לגוסט. משהו פה קצת חשוד. יודעים מה, לא נשמע לי מופרך שבעקבות התלונות על ההתעלמות שלו מגוסט, אחרי שהפרק שודר ההפקה התקשרו לקיט הרינגטון, השכירו מצלמה ואלתרו סצינה שהוכנסה לפרק בלילה לפני רק כדי להרגיע את המעריצים. האחיות סטארק והאח טרגריאן (איזו השפעה הייתה לחשיפה הזאת בעצם, חוץ מלהלחיץ את דאני?) הולכים כל אחד לדרכו. The end.

ובזאת תמו שידורינו. הרבה סדרות מאבדות גובה ככל שהן מתקדמות, אבל העונה הזאת הרגישה כמו צניחה חופשית בלי מצנח. הבעיה שלי עם רוב האירועים היא לא שהן קרו, אלא שהן קרו מעכשיו לעכשיו, בלי תהליך. היוצרים הציבו לעצמם קו סיום ואם כדי להגיע אליו היה צריך לעגל פינות או לעשות עיקופים בשבילי עפר שלא ברור איך הגענו אליהם, זה מה שהם עשו. כנראה שגם סוף פחות צפוף לא היה מספק את כל הצופים, אבל אולי הייתי פולט פחות אנחות יאוש בכל פרק. ועם זאת, על כל מגרעותיה, אין הרבה סדרות כמו “משחקי הכס”, מבחינת רמת הפקה, השפעה תרבותית ושימוש ל“שיחות ברזיה” של אנשים במשך שנים. לכתוב על העונה הזאת בהחלט היה יותר מהנה מלצפות בה. מקווה שגם אתם הפקתם מזה קצת הנאה, בין אם מהקריאה או הדיונים. מי יודע, אולי נסקר עוד סדרות בעתיד. מקסימום נתראה שוב באחד הספין-אופים שמתוכננים לה. לילה טוב ו-ואלאר מרגוליס.

תגיות: