זה מתחיל. וזה לא ייגמר עד סוף פברואר. עונת פרסי סוף השנה התחילה (ואתם חשבתם שיש לכם עוד חודש שלם. הא!) ומעכשיו כמעט בכל שבוע תהיה אגודה, גילדה או תנועה שתחלק את פרסיה או תכריז על מועמדיה לשנה הקרובה.
הפרס הראשון שמחולק השנה הוא פרס גות'אם (אין קשר לברוס וויין). זה פרס ניו-יורקי לסרטים עצמאיים, שהגדרת הסרטים הכשירים להתמודדות בו לא כל כך ברורה, ולמען האמת – לא נורא מעניינת, כיוון שמידת ההשפעה שלו על עונת הפרסים שתגיע היא מינימלית. על כל פנים, "ממלכת אור הירח" זכה בפרס סרט השנה – ואם זה ייתן לו סיכוי, ולו קלוש, להתקדם קצת באוסקרים, אני בהחלט בעד. "ממלכת" ניצח, באופן קצת מפתיע, את "המאסטר", סרט שנדמה שקיבל הרבה יותר באזז לקראת עונת הפרסים. בן זייטלין קיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר על "חיות הדרום הפראי" – וגם זאת בחירה שאני מוכן לחתום עליה – אף שהסרט, משום מה, לא היה ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. לרשימת המועמדים והזוכים המלאה.
האירוע היותר משמעותי היה ההכרזה על המועמדים לפרס הסרטים העצמאיים המוכר יותר, ה"אינדיפנדנט ספיריט". גם הוא מיועד לסרטים עצמאיים בלבד (כלומר, כאלה שלא הופקו על ידי אולפן משמעותי) וכאלה שהופקו בתקציב נמוך יחסית (פחות מ-20 מיליון דולר), ובשנים האחרונות כמה מהסרטים האלה תמיד משתחלים גם לרשימת האוסקר. בשנה שעברה, לדוגמה, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר "הארטיסט". אבל זו לא חכמה גדולה, כי הוא זכה גם בכל פרס אחר.
השנה, שלושת המועמדים הרציניים ביותר הם "חיות הדרום הפראי", "ממלכת אור הירח", ו"אופטימיות היא שם המשחק" – ואלה בדיוק אותם הסרטים שמוזכרים גם בהימורים לקראת האוסקר. "ממלכת" ו"אופטימיות" קיבלו מועמדויות בחמש קטגוריות (כולל הסרט הטוב ביותר), "חיות" קיבל ארבע. מלבדם, מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר גם "ברני" ו"Keep the Lights On", סרט שאולי ואולי לא שמעתי עליו עד לרגע זה, אני מעדיף לשמור על זכות השתיקה בעניין.
נקודה מקומית משמחת: "למלא את החלל" קיבל גם הוא מועמדויות (ברבים!) לאינדי ספיריט: סרט הביכורים הטוב ביותר ותסריט הביכורים הטוב ביותר, לבמאים ולתסריטאים שזהו סרטם הראשון. על פרס סרט הביכורים היא מתחרה בין השאר מול סטיבן צ'בוסקי על "כמה טוב להיות פרח קיר" וקולין טרברו על "על אחריותכם בלבד", חברה מכובדת מאוד. למרות זאת, "למלא את החלל" לא מועמד בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. דבר דומה מאוד קרה בספיריטס בשנה שעברה – "הערת שוליים" לא היה מועמד לפרס הסרט הזר, אבל היה מועמד לפרס התסריט. לא נראה שלסרט יש הרבה סיכויים לזכות, אבל עצם האיזכור שלו ברשימת המועמדים, כסרט לא דובר אנגלית, פעמיים, הוא הישג לא רע בכלל.
הערת אגב קטנטנה: לא רוצה לפתוח כאן תיבת פנדורה בנוסח שערוריית "ביקור התזמורת", אבל לא כולם יסכימו ש"למלא את החלל" הוא סרט ביכורים. לקראת פרסי אופיר סיפרו לנו שוב ושוב שרמה בורשטיין היא יוצרת ותיקה למדי של "סרטי נשים" חרדיים – אם כי עדיין לא הצלחתי למצוא את הסרטים האלה, או אפילו את שמותיהם. לצורך העניין, כנראה, הם לא נחשבים לסרטי קולנוע, ואנחנו לא נדבר על זה יותר לעולם.
חיות הדרום הפראי
דורון, אני מבין מדבריך שראית את הסרט – אולי תשתף בשורה או שתיים של התרשמות בדף הסרט שלו?
http://www.fisheye.co.il/movies/beasts_southern_wild/
תודה!!
רעיון טוב, אבל בינתיים, שיתפתי כמה שורות כאן:
http://www.fisheye.co.il/kippur_2012/
Keep the Lights On
המעוניינים יוכלו לראות את הסרט ב-yes ב-11.12, שם הוא משודר כחלק ממשבצת השידור השבועית של פסטיבל הקולנוע של yes3 שמוקדשת לבכורות לסרטים מדוברים שלא הוקרנו בארץ בקולנוע.
שמו בעברית "השאר את האור דולק".
חשוב להבדיל בין שלושה סוגים של פרסי סוף שנה
1. פרסי תעשיה: אלה הפרסים הכי משמעותיים מבחינת חיזוי האוסקר, מכיוון שאחוז נכבד מהאנשים שמצביעים להם, הם גם חברי אקדמיה המצביעים לאוסקר. פרסי תעשיה הם של כל הגילדות והאיגודים המקצועיים למיניהם ונדיר שיפספסו את רשימת המועמדים לאוסקר ביותר משם או שניים. הם מחולקים ממש בסוף, רגע לפני פרסי האקדמיה ואם להודות על האמת, בדרך כלל אפשר להבין את תמונת התחרות רק מסקירה של הטקסים האלה. זה פחות כיף, אבל חוסך המון זמן למי שלא באמת רוצה לברר על מה כל סרט, מה אומרים עליו, איך הקהל הגיב ואיפה הוא עומד ביחס לזוכי עבר.
2. פרסי עיתונאים גדולים: פרסים שמחולקים החל מתחילת דצמבר, כאשר כל שבוע מתגלה איגוד עיתונאים מקומיים חדש שהחליט פתאום שגם הוא נחשב. אין להם השפעה ישירה על תוצאות האוסקר, אבל הם מראים לאן הרוח נושבת ויכולים לשמש כלי חשוב במסע יחסי הציבור של סרט. פרסי ה-National Board of Review מעניינים במיוחד, מכיוון שהצליחו מדי פעם להרים מחדש סרט שנחשב לחסר סיכויים למועמדות לאוסקר. הם בחרו ב"מולאן רוז'" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" כסרטים הטובים של השנה, כשהדעה הרווחת הייתה שיצליחו להשתחל לאוסקר רק בקטגוריות טכניות. זה גם הטקס שהתחיל את הבאז הרציני סביב "הוגו" בשנה שעברה. המועמדים והזוכים לרוב לא טורחים להגיע לטקסים עצמם, כאשר יוצא הדופן הוא גלובוס הזהב, שנקודת שידור יוקרתית ומוניטין מפוקפק של מנבא אוסקרים, מצליחים להביא אליו שמות גדולים מדי שנה. פרסי העיתונאים מצליחים לרוב לחזות את הזוכים הגדולים באוסקר, אולם קורה שהאקדמיה הולכת לכיוון שונה לחלוטין. כך היה לפני שנתיים, כשרוב איגודי העיתונאים בחרו את "הרשת החברתית", "התחלה" או "קר עד העצם" כסרטי השנה, אבל הגילדות והאקדמיה העדיפו את "נאום המלך".
3. פרסים שוליים: פרסים שמבחינת יחסי ציבור, יש להם חשיבות שולית בלבד. אפשר להוסיף אותם לפוסטר או לקומוניקט לעיתונאים, אבל אין בהם יוקרה של ממש וחברי האקדמיה לא נחשפים אליהם בקלות. לקבוצה זו שייכים פרסי גות'האם ואינדיפנדנט ספיריט שאמנם זוכים לחשיפה גבוהה יחסית, אבל עצם העובדה שהם מוגבלים לסרטים חוץ-הוליוודיים, מקטינה את ההשפעה שלהם על הפרס הגדול של התעשיה. יחד עם זאת, הם מסוגלים להצביע על מגמה כללית שנוטה לטובת סרט כזה או אחר בסוף השנה ועשויה להשתקף בבחירות של ארגונים יותר קרובים לצלחת. למעשה, הסרט זוכה האוסקר האחרון שהופק בהוליווד הוא "ארץ קשוחה", כך שקיימת גם ככה נטיה בשנים האחרונות למה שמוגדר כסרטים עצמאיים.
ממלכת אור הירח סרט ענק
מעניין אם האקדמיה תיתן לו אוסקר.
אני מאמין שלא, כי הוא יותר מידי לא אוסקרי.
אבל הם נתנו לארץ קשוחה אוסקר, אז אלוהים יודע…
אני בהחלט רואה אותו מועמד
לא בטוח לגבי קטגוריית הסרט הטוב ביותר, אבל הוא מועמד סביר על תסריט מקורי וצילום, אולי גם פסקול מקורי. תרחיש אופטימי שבהחלט אתמוך בו, יהיה מועמדות לווס אנדרסון גם על הבימוי, אבל יש לו תחרות מאוד קשה בדרך לחמשת הראשונים. מנגד, "אופטימיות היא שם המשחק" הוא כנראה אחד הסרטים בעלי הסיכוי הטוב ביותר לזכות השנה.
אפילו בצילום תהיה לו תחרות קשה
ראיתי לא מעט סרטים השנה שמצולמים פשוט נהדר, ממלכת אור הירח בינהם.
יהיה אוסקר מעניין השנה, לשם שינוי.
מהדיבורים כרגע
נראה כאילו פרס הצילום (והאפקטים) יילכו ל"חיי פיי". על סמך השנה שעברה (כששני הפרסים הלכו ל"הוגו" – המועמד התלת-מימדי המכובד, שקיבל גם פרסים בקטגוריות ה"חשובות") – זה בהחלט ייתכן.
אם אנחנו מדברים על הגיון היסטורי
בין ההערכה לתלת מימד, וחדשנות בצילום באופן כללי (בארי לינדון ב-75' שצולם עם עדשות של נאסא שמאפשרות לצלם באור מינימלי), אני חושב שהמוביל בצילום השנה הוא "ההוביט".
סרטי נשים חרדיים
בהחלט לא נחשבים סרטי קולנוע.
מדובר בסרטים שנעשים על ידי נשים כמעט לחלוטין- כמעט ואין גברים בהפקה או בשחקנים, ולמען נשים.
הם מופצים במשך זמן מה בהקרנות במתנ"סים בערים "חרדיות" [הכניסה לנשים בלבד], ולא יוצאים אח"כ בדיוידי.
כמובן שגם אין אזכור באינטרנט, בגלל היחס של המגזר כלפיו.
לא הבנתי למה כל זה הופך אותם ללא-סרטי-קולנוע.
(ל"ת)
הם מעולם לא הוצגו בבית הקולנוע
(ל"ת)
אני מניח שזאת סיבה טובה.
בכל מקרה אין לי עניין לחפש דרכים לפסול את "למלא את החלל".
מש"א.
כל השאר היה אינפורמציה לגבי הז'אנר, יחד עם ניסיון לספק הסבר לחוסר המידע הזמין על הסרטים האלו.
אבל הם כן הוקרנו תמורת תשלום, נכון?
כי אם כן אז כן אפשר להגדיר אותם כ"סרטים", גם אם לא הוקרנו בקולנוע.
רק הערה:
אותו פוסט, בדיוק לפני שנה.
אני לא בדיוק יודע מה זה אומר, אבל זה סוג של מעניין.