ביקורת: גרייהאונד

טום הנקס שוב חוזר למלחמת העולם השנייה. לפחות הפעם הוא לא צריך להציל את מאט דיימון.
שם רשמי
גרייהאונד
שם לועזי
Greyhound

יום אחד קם טום הנקס ואמר לעצמו: על איזה חלק אמריקאי במלחמת העולם השניה עוד לא עשיתי סרט או סדרת טלוויזיה?

הנקס, כידוע, כיכב ב"להציל את טוראי ראיין", סרט ששינה לבדו את האופן בו מוצגת מלחמה בקולנוע; ואחר כך הפך את מלחמת העולם השניה לאובססיה שלו כשהיה מעורב בהפקת לא פחות משלוש סדרות: 'אחים לנשק', 'הפסיפיק' וסדרה נוספת שטרם יצאה אודות צוותי מפציצים אמריקאיים במלחמת העולם השניה. 

אז מה נשאר לו? יבשה יש! אוויר יש! אנשים שצונחים מהאוויר ליבשה בטח שיש! אנשים שעולים מהים ליבשה יש! אבל ים לבד – זה עוד לא. אז הוא הלך וכתב על זה סרט, וגם כיכב בו. כנראה כי בגילו הנקס כבר לא יכול לשחק קצין חיל רגלים, אבל יכול לשחק מפקד ספינה. אלא אם הוא גנרל. מניח שזה הסרט הבא.

בכל מקרה, "גרייהאונד", המבוסס על ספרו של סי.אס. פורסטר "הרועה הטוב" (בלי קשר לסרט של דה נירו מ-2006), מספר את סיפורו של ארנסט קראוזה, מפקד טרי של משחתת-ליווי שאות הקריאה שלה הוא 'גרייהאונד' במהלך 'הקרב על האוקיינוס האטלנטי'. הספינה מנסה להוביל בבטחה כמה שיותר ספינות בשיירה מארצות הברית לבריטניה כשהיא מפקדת על שלוש משחתות נוספות (אמריקאית, בריטית ופולנית) ומתמודדת עם צוללות גרמניות. 

בקרב על האוקיינוס האטלנטי, מערכה שהתנהלה בעיקר בין 1940 ל-1943, העניין היה די פשוט. בריטניה היא אי. היא תלויה באספקה מבחוץ. היכולת של הבריטים ובעלי בריתם לפלוש לאירופה הכבושה תלויה באספקה מבחוץ, בפרט מארה"ב. אם תצליחו לנתק את בריטניה – היא תובס. הנאצים, בעזרת המון צוללות, ניסו לעשות בדיוק את זה: להטביע את ספינות הסוחר בדרך לבריטניה וממנה. 

לנאצים היה כמובן יתרון בכך שמתחת למים קשה הרבה יותר לראות צוללות. מצד שני, באותם זמנים, צוללת לא הייתה יכולה להישאר יותר מדי זמן מתחת למים, לא הייתה יכולה לירות בלי להיות קרובה לפני המים כך שתוכל לראות את המטרה שלה והייתה איטית מאוד בצלילה. כך שאם הצוללת מצליחה לירות בלי שיראו אותה – היא בדרך-כלל מנצחת. אבל אם רואים אותה – היא בדרך-כלל תיפגע, ויש כל מיני אמצעים כדי לפגוע בצוללת קרובה: למשל פצצות שמתפוצצות בעומק מסוים וגל ההדף יכול, אם הוא פוגע בצוללת, לרסק אותה. וכמובן, מהאוויר הרבה יותר קל לגלות צוללת שמפליגה קרוב לפני המים: יהיה שובל לבן מהמדחפים, והצורה שלה תיראה בקלות, ומטוס יכול להגיע במהירות רבה אל הצוללת לפני שתספיק להיעלם.

לכן עיקר המאמץ הגרמני להטביע את השיירות היה תמיד בלב האוקיינוס האטלנטי, במקום בו הטווח היה גדול מדי (עד שלב מאוחר מאוד) למטוסי בעלות הברית, וכך נוצר 'בור' שבו היו מפליגות הספינות במשך כמה ימים ולילות בלי שום ליווי אווירי כשרק כמה ספינות קרב קטנות יחסית מגינות עליהן.

קראוזה הוא מפקד משחתת כזו: ספינה לא גדולה במיוחד ביחס לאוקיינוס האטלנטי, מהירה מאוד שמשמשת בית ליותר משלוש-מאות חיילים וקצינים. הוא טירון: הוא אמנם מבוגר, אבל זה הפיקוד הקרבי הראשון שלו; הוא כנראה הגיע מצי הסוחר. הוא קתולי אדוק, אדם שאפילו ספנים משתדלים לא לקלל בנוכחותו, ויש לו חברה בבית, שדחתה את הצעת הנישואים שלו עד שהמצב ישתפר (או במילים אחרות, עד שיהיה ברור אם הוא חוזר בחיים). 

אבל ענייניו האישיים של קראוזה הם די משניים ביחס לתפקיד שלו (ובאמת תופסים מקום די קטן בסרט, ובצדק). אמירה ותיקה טוענת שלחימה ימית היא 99% שעמום ואחוז אחד של אימה טהורה; אבל בשיירות שמגיעות ל'בור' ויודעות שצוללות מחכות להן, יש הרבה יותר אימה. ואם כל המודיעין לא מספיק, מפעם לפעם קול גרמני מאיזו צוללת מצליח לעלות על רשתות הקשר של משחתות הליווי ומוציא את כולם מדעתם באיומים ובלעג שלו.

לחובבי סרטי מלחמה, "גרייהאונד" מומלץ מאוד. הוא מבוסס על ספר של סופר שידע מה הוא עושה, ובעזרת צוות יועצים ראוי גם הסרט יודע מה הוא עושה. הדיוק הטכני קרוב מאוד למציאות וכמעט כל דבר שקורה בסרט – כולל שתיים מסצנות האקשן שנראות פחות-סבירות – מבוסס על אירועים אמיתיים. למעשה, הסטיה הגסה היחידה מהדיוק ההיסטורי היא קולו של הגרמני האלמוני המזדהה כ'הזאב האפור' (על שם כינוי הצוללות 'להקות הזאבים'): אף מפקד צוללת שפוי לא היה עושה דבר כזה, שכן תשדורת כזו הייתה מאפשרת לגלות את מקומו בקלות רבה. אני מניח שהסטיה הזו היא לטובת דרמטיזציה. לא הרגשתי שיש בה צורך ונראה לי שמבחינה עלילתית היה עדיף לו היו הצוללות נשארות כאויב דומם, חסר פנים וקול. אבל מצד שני זה גם לא מזיק במיוחד, אז לא נורא.

הצילום מוצלח מאוד – ככל שאפשר לומר על צילום אפרורי ומדכא שהוא מוצלח מאוד. הגשם והסערות היו מאפיין מתמיד ומעצבן של חציית האוקיינוס, והסרט מעביר אותן היטב. זה לא מרהיב עין, כי קשה להרהיב עין עם פלטה של גווני כחול ואפור, אבל זה יפה בכל זאת ובעיקר אפקטיבי.

ומה לגבי כל שאר הדברים? בסדר פלוס, אני מניח. 

טום הנקס טוב כתמיד, וככמעט תמיד הוא משחק דמות סימפטית מאוד. שאר השחקנים נותנים הופעות יעילות, אם כי אין בהן משהו מיוחד. אבל המוקד הוא לא האנשים: הוא הלחימה. יש דרמה ולהנקס יש קשיים, אבל הרגליים המדממות שלו מרוב עמידה מקבלות יותר דגש מרוב הקשיים הרגשיים. בהתאם, הסרט בוחר שלא לתאר בצורה גרפית מדי את הזוועות, ובלא מעט דברים הוא מעדיף אנדרסטייטמנט. כך למשל במקום להראות פצע פעור הוא יעדיף כתם דם במקום רלוונטי, וכך למשל בסצנת קבורה ימית מוצלחת מאוד הוא מעביר בלי להראות כלום וכמעט בלי לומר כלום, מאוד בעדינות, בוקס רציני בבטן.

הסיפור פה הוא לא טום-הנקס-וברקע-הקרב על האטלנטי, אלא הקרב על האטלנטי, מוגש ומודגם לכם בידי טום הנקס (ולכן, ברוך השם, גם אין סצנה שבה מלח מראה למלח אחר את התמונות של יקיריו בבית, או שאר קלישאות ממין זה). כך שאם תצפו להעמיק בדמויות ולכסוס ציפורניים בדאגה לגורלן – כנראה תתאכזבו רוב הזמן. כסיסת הציפורניים תגיע מהסיטואציה, לא מדמות זו או אחרת. זה לא שהדמויות שטחיות – זה שמלבד הנקס, הסרט לא באמת טורח לספר לנו עליהן הרבה למעט התפקיד שלהן. הקצין הראשון מתנהג כמו קצין ראשון, הסגן הטירון וחסר הנסיון מתנהג כמו סגן טירון וחסר נסיון, אבל אין אפיוני-דמות-בשקל כגון 'הסמל הקשוח ובעל לב הזהב' או 'הטבח בעל חכמת החיים' (המלצר מתקרב, אבל לא עובר את הגבול). אבל זה לא נורא, כי לא זה הסיפור. 

בסופו של דבר, 'גרייהאונד', אפילו יותר משהוא סרט על קראוזה והתמודדותו עם הפיקוד הקרבי הראשון שלו, הוא סרט על מערכה ימית ענקית והמוני האנשים שבתוכה: בכל ספינה יש מאות אנשים, ולא קבוצת גיבורים קטנה; כל קרב ימי הוא עבודת צוות מתישה וקטלנית; והלחימה באוקיינוס האטלנטי הייתה מלחמת התשה איטית, קפואה ואכזרית. את החלק הזה של מלחמת העולם, הפחות מוכר והפחות מוסרט בעשורים האחרונים, הסרט מתאר היטב.


הסרט בשירות הסרטימינג של אפל

תגיות: