סרטי לולאת זמן, גם כשהם שונים, הם די דומים: יש גיבור אחד בלולאה, שחווה יום אחד שוב ושוב, עד שהוא מצליח לתקן אותו. ברובם (ובטח בסרטים המוכרים) אין מספר גיבורים שחווה את אותו היום, ולכן מתנהגים שונה בפעם השנייה שהלולאה מופעלת ולוקח להם זמן להבין בכלל שיש לולאה; או לולאה שנמשכת למשך שבוע במקום יום, מה שמשנה את סדרי הגודל של דברים שיוכלים לקרות באותה לולאת זמן; או לולאה שעוברת כמו וירוס מאחד לשני; ואני בטוח שיש עוד – מה שאני אומר זה שהסיבה שרוב סרטי הלולאה נקראים "לקום אתמול בבוקר" פוגש משהו, זה שרובם לא ממש משחקים עם האפשרויות של לולאות זמן.
ואומנם קשה לקרוא ל-"מז"ל טוב 2" סרט מלא במקוריות, אבל רק בהחלטה להחזיר את טרי, גיבורת הסרט הראשון, שוב ללולאת זמן אחרי שהשתחררה ממנה – יוצרת מצב שלא ראינו עוד כמוהו בסרטי לולאות זמן.
למען האמת, כשהסרט מתחיל נראה שהסרט אפילו הולך ללכת רחוק מזה – אנחנו מגלים שהלולאה עוברת לדמות שולית מהסרט הקודם (ריאן, השותף לחדר של החבר של טרי שידוע בעיקר בכך שהוא מתפרץ לחדר בגסות) ונראה שהסרט הולך לשים את טרי כדמות שולית-ספק-מנטורית, ושכל העניין של הרוצח במסיכת תינוק והגיבורה הבלונדינית הולך להישכח לטובת הרפתקת מד"ב מעניינת.
זה נמשך עשרים דקות בדיוק, ואז מתפרצים המפיקים לסרט וצורחים "ס-ליחה?? אנחנו לא שילמנו לכם שתעשו המשך לסרט על בלונדינית שנרצחת על ידי רוצח במסיכת תינוק בשביל שלא תעשו סרט על בלונדינית ורוצח במסיכת תינוק. תתקנו את זה, ומהר". וכך מהר מאוד, לרוע מזלה, טרי מוצאת את עצמה שוב בלולאת זמן, ושוב יש רוצח במסיכת תינוק. התסכול שלה כשהיא מגלה שהיא שוב בלולאת זמן הוא אחת הסצנות הכי מצחיקות שראיתי זמן רב, ויש מצב שהוא יישאר כזה עד סוף השנה.
ובכל זאת, "מז"ל טוב 2" הוא לא פשוט העתק-הדבק של "מז"ל טוב" הראשון עם פתיח ארוך ולא קשור. גם בהמשך הסרט כשהפוקוס חוזר לטרי, הסרט חותך לכיוון הקומדית מד"ב השטותית כאשר אלמנט האימה כמעט ונדחק החוצה פלוס מינוס מספר סצנות בודדות. נראה שהסרט הבין שהוא מיצה את כל עניין הרציחות ולכן הדבר תופס חלק קטן. אבל רק בגלל שטרי לא נרצחת, לא אומר שהסרט ויתר על דרכים שטרי תמצא את מותה, ולכן הסרט יוצר מונטאז' נפלא של דרכים חדשות שטרי מתה, שהוא כרגע הסצנה השנייה הכי מצחיקה שראיתי בקולנוע בזמן האחרון.
השינוי לא נעצר רק בז'אנר – למרות שהפוקוס נשאר על טרי, אין ספק ש"מז"ל טוב 2" מרחיב את העולם שלו ומתמקד הרבה יותר בדמויות שוליות מהסרט הקודם, דמויות חדשות שמצטרפות והוא אפילו, למרות שאין סיבה טובה לזה, מנסה להסביר את כל עניין הלולאת זמן ולמה היא פה בכלל. החלק האחרון הוא דווקא נקודת התורפה של הסרט, כי בעוד ששטויות טיפשיות זורמות בסרטי אימה, בסרטי מד"ב הם גורמים לכאב ראש יותר רציני – אבל אם לוקחים את שיטת לופר לסרטי מסע בזמן (שיטה בה "מז"ל טוב 2" בהחלט דוגל), אין סיבה להתלונן.
ג'סיקה רות', השחקנית שמגלמת את טרי, היא עדיין פצצת כריזמה צהובה ומצחיקה שהפעם יש לה גם כמה רגעים דרמטיים מוצלחים. איך אולפן גדול עוד לא ליהק אותה לגלם איזה גיבורת על באיזה יקום קולנועי זה מעבר לי, כי הבחורה הזאת נועדה לגדולות. שאר צוות השחקנים שמקיפים את טרי גם הם מוצלחים, כאשר הצלעות החלשות מבחינת המשחק הם בעיקר הדמויות מהסרט הקודם. בייחוד דניאל, ראש האחווה הביצ'ית, שמקבלת זרקור משמעותי וכמה סצנות להפגין בהן יכולות קומית, ובוא נגיד שבסצנות הללו הפער ביכולות שלה לעומת שאר השחקנים בולט.
אני לא בטוח אם הסרט מתאים למי שלא ראה את "מז"ל טוב" הראשון, אבל אני כמעט בטוח שמי שראה ונהנה מ"מז"ל טוב" הראשון, והוא לא טהרן שחייב רציחות של סלאשר כל כמה דקות, יהנה גם מההמשך. כן, הסרט עדיין קצת טיפשי בצורה שבא לך לצעוק על הדמויות והכניסה של הסרט לאזור המד"ב יכולה לגרום לכמה אנשים שמבינים דברים לתלוש לעצמם שערות מכמות השטויות שעפה באוויר אבל מדובר בשעה וחצי מצחיקות, קלילות, ומבדרות שמומלצות לחובבי קומדיה שחורה, מד"ב לייט והמשכים לא גרועים. אם אתם נקלעים ללולאה של שעה וחצי ואתם צריכים לבחור מה לראות – זאת בחירה לא רעה בכלל.
אם הבנתי נכון מהביקורת, כמעט שאין אימה. ומה בקשר לגועל/דם?
(ל"ת)
אין. PG-13 קשוח מאוד.
(ל"ת)
מעולה! תודה!
ואני מניח שאם אני סולד מאימה וגור אז לוותר על הסרט הראשון?
קרביים ומעיים אין גם בסרט הראשון
אימה -די קלילה, אבל בהחלט יש רגעים מבהילים ומלחיצים.
לדעתי דווקא שווה צפיה
אני לא צופה בסרטי אימה, נגעלת מגור ושונאת הקפצות. הסרט הראשון היה סבבה לגמרי, הקפצות ממש מינימליות, והסרט עצמו אחלה.
כמובן שאנחנו יודעים שיגיע המוות, אבל העיקר בעלילה בכלל קשור ללהצחיק.
מסכים עם כל מילה.
אגב, עוד סיבה לאהוב את ג'סיקה רות' – לפני שבוע גיליתי שהיה לה תפקיד קטן בלה לה לנד (היא אחת השותפות של מיה דולן לדירה שבה הן מבצעות נאמבר מוזיקלי מקסים). ואולי עדיף לתת לה למצות את היכולות שלה בסרטים נישתיים מאשר להיבלע במכונת הקומיקס של הקולנוע?
אני מרגיש שסרטים גדולים יחמיאו לה יותר מסרטים נישתיים
אני לא יכול לתאר את התחושה שלי, אבל איכשהו אני לא מצליח לדמיין אותה פורחת בסרטי פרינג' ממש, אלא יותר בפורמטים יותר מסחריים וקצת מוזרים (דדפול, שומרי הגלקסיה).
אגב, הרעיון של לולאת זמן קיים גם בספר הנפלא
"חמישה עשר מחזורי החיים של הארי אוגוסט" מאת קלייר נורת'. אלא ששם המחזוריות לא מוגבלת ליום אחד או שבוע – אלא לחיים שלמים. בכל פעם שהגיבור מת הוא חוזר ונולד מחדש, מילולית. הספר עושה דברים מאוד מעניינים ומקוריים עם הרעיון הזה (אני לא אסגיר שום דבר מהעלילה, כמובן, אבל באמת ששווה לקרוא אותו). לא מדובר כאן במסע של הגיבור כדי להפוך לאדם טוב יותר, כמו בסרטים שעוסקים בנושא הזה, כי יש לו הזדמנות לחקור את כל סוגי החיים, אלא כדי לעשות… משהו אחר. והדרך לשם רצופה במיינדפאק עלילתי גאוני.
נשמע מעניין, למרות שאני לא בטוח אם זה באמת עונה על הרעיון של לולאת זמן
כלומר, זה אולי צעד אחד יותר מדי לאזורים אחרים (קצת כמו שלא הייתי קורא [אישית, לפחות] ל"אפקט הפרפר" סרט לולאת זמן). אבל כדאי שאני קודם אקרא אותו לפני שאחווה דעה.
אם אנחנו כבר ממליצים על שימושים טובים בלולאות זמן
"בובה רוסית" בנטפליקס.
אני בדרך כלל לא אוהבת שאומרים לי לצפות עד נקודה מסוימת לפני שאני שופטת אבל באמת, תראו עד סוף פרק שלוש, ואז אני מאמינה שתרצו לראות עד הסוף. הסדרה עשויה היטב, לוקחת את הרעיון של לולאת זמן למקומות חדשים (מה שמז"ל טוב, למרות שאני מחבבת אותו, לא עושה) והיא מאד מרגשת.
למרות שלולאות הזמן ביום המרמיטה ובקצה המחר נהדרות,
האהובה עלי תמיד תהיה זו עם הכפתור בפיוצ'רמה.
הכי מצחיקה, וגם הכי מרגשת.
ללא ספק הסרט המאכזב ביותר שיצא לי לראות בזמן האחרון
בייחוד כשמבטיחים X בטריילרים, ולמעשה אתה מקבל סרט דיסני קיטצ'י, שגורם לך לרצות לירות בעצמך כבר מהרגע הראשון שלו. כמה חבל, כי היה פוטנציאל, והקונספט מעולה, והיה אפשר לקחת את זה לכיוונים כל כך הרבה יותר מקוריים ומעניינים. מאוד לא ממליץ ללכת, עדיף כבר להישאר רק עם הסרט הראשון בראש, ולא לקלקל לעצמכם עם השני.
סרטי לולאת זמן נוטים להיות טובים, אבל זה שמצאתי ביוטיוב פשוט מעולה.
https://www.youtube.com/watch?v=68f27rqP_NY
מותח, מרגש, מלחיץ, ויש בו שתי בדיחות שכתובות ומבוצעות כל כך טוב, שצחקתי בקול רם במשך חצי דקה לפחות.