הארי פוטר ואבן החכמים

שם רשמי
הארי פוטר ואבן החכמים
שם לועזי
Harry Potter and the Philosopher's Stone
סרט מס' 1 בסדרת הארי פוטר


במקור: Harry Potter and the Philsopher's Stone
במאי: כריס קולומבוס
תסריט: סטיבן קלובס
מבוסס על ספרה של ג'יי. קיי. רולינג
שחקנים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, רובי קולטריין, אלן ריקמן, ריצ'רד האריס

'הארי פוטר' כבר מזמן אינו סתם שם של ספר – הארי פוטר הוא מותג. וממש כמו סבון עם 37% קרם לחות, גם את הארי פוטר משווקים באינטנסיביות בכל מינימרקט שכונתי. הילד האנגלי הנודניק זוכה לפולחן אישיות וגלי הערצה שהיו גורמים לצ'ה גווארה לקנא, ולרמת מכירות ספרים שגורמת לתנ"ך להראות כמו סתם עוד ספר הדרכה רוחנית. יש כהן חדש בעיר, והוא רק בן 11. זו הסיבה שלמר פוטר הצעיר לא היו נתוני פתיחה טובים אצלי. אני חובבת ספרות ילדים ולכן הסכמתי, בחשדנות מה, לקרוא את הספר הראשון בסדרה, ומצאתי אותו חביב בהחלט, אם כי לא נושא בחובו בשורה חדשה.

העלילה – לטובת כל מי שהיה נעול בארון במשך השנים האחרונות – עוסקת בנער הארי פוטר שנתייתם מהוריו בגיל צעיר ומתגורר עם קרוביו – משפחת דארסלי. הדארסלים הם חומר טוב ל'קשר משפחתי': ההורים ורנון ופטוניה מפנקים ומפטמים ללא הרף את בנם דאדלי, תוך הזנחה פושעת של הארי. המצב משתנה כאשר ביום בהיר אחד מגלה הארי שהוא קוסם – נצר למשפחת קוסמים מפורסמת, ומוזמן להצטרף לבית הספר הוגוורטס לקוסמים ולמכשפות. מעתה והלאה נפרשות קורותיו בדרכו לבית הספר ועלילותיו יחד עם חבריו במהלך שנת הלימודים עצמה בהוגוורטס, עלילות שאני חייבת להודות – מתעלות במידה מסוימת על חוויותי בחטיבת הביניים העירונית שלי.

בשל יחסי הידידות-בלבד שיש לי עם הנער המצולק, המחשבה על הצפיה בגירסה הקולנועית לפלא לא גרמה לי להתרגש כמו אם פולניה ששולחת את בנה לכיתה א' לקראת הסרט. אבל למרות אדישותי היחסית, הצלחתי גם אני להיסחף בגלי הציפיות. רק באריק שרון תלו ציפיות גבוהות וקשוחות יותר מאשר בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר.

ובכן, רבותיי – הסרט עומד בציפיות. הוא אולי לא האירוע הקולנועי של השנה ב-ה' הידיעה (דיוויד מאנינג וודאי חולק עלי), אבל הוא סרט טוב. נאספה אליו גלריית שחקנים, תפאורנים, אנשי מחשבים ונערות תסריט מן הטובים בשוק – ורואים את זה. הליהוק לסרט הוא בין המוצלחים שנתקלתי בהם לאחרונה, ובניגוד לתחזיות הקודרות, דניאל רדקליף בתפקיד הארי לא מעצבן במיוחד. מה שכן, שני חבריו רון ויזלי (רופרט גרין) והרמיוני גריינג'ר (אמה ווטסון) עולים עליו ביכולותיהם בהרבה, וכמו כלבלבים גונבים את הצגה. בעצם, אבל למי באמת איכפת? מגיע להם! אלן ריקמן ('מת לחיות', בין השאר) בתפקיד סנייפ ממשיך להיות אלן ריקמן, כלומר להיות שחקן מצויין. רובי קולטריין ('המפצח') הוא האגריד האולטימטיבי, מגי סמית' נולדה להיות פרופסור מק'גונגל, ריצ'ארד האריס גנב לקשיש מ'היה היה' את הזקן בשביל תפקידו של אלבוס דאמבלדור, ורק ג'ון קליז ממשיך להתבזבז בתפקידים שוליים ומטופשים (ע"ע 'מיליונר מי שגומר ראשון'). ב'אבן החכמים' הוא משחק את הרוח כמעט חסרת הראש במשך דקה תמימה! וואו! כל הכבוד לך, ג'ון! עוד כמה הופעות שכאלו ותצליח להיות דני דה-ויטו!

אחד המכשולים הגדולים ביותר שארבו לסרט הוא ללא ספק ההעברה של הספר למדיום הקולנועי, או בשפה יותר ברורה: עד כמה העסק משכנע ואמין לקוראי הספר. קל מאוד לשנות, לשפץ ולעדכן את התסריט ולמצוא את עצמך במרחק של שמים וארץ בין העלילה המקורית לזו המוסרטת. בהקשר הזה אני חייבת להסיר את כובעי (המזמר) לכבוד היוצרים. ג'יי קיי רולינג, מחברת הספרים, הסתובבה, ככל הנראה, על הסט עם שוט עור וכוכבי נינג'ה כדי להבטיח באיומים את הדיוק הרב בפרטים – והיא הצליחה. אופי הדמויות, סדר האירועים, העיצוב והאווירה הועברו כמעט מילה במילה מהספר. מן הסתם נדרשו גם התאמות למסך הגדול, בעיקר בקיצוצים של עלילות משנה, התרכזות בדמויות העיקריות וקיצורים של סצינות ארוכות – שינויים הגיוניים בהתחשב בעובדה שהסרט גם כך ארוך מאוד יחסית לסרטי ילדים. אם הוא היה נמשך מעבר ל-152 דקותיו סביר להניח שגם אני הייתי נטפלת לאמא אקראית באזור ומנדנדת לה בשאלות מתי ייגמר הסרט. רק פרט אחד הציק לי כל הזמן: הצלקת בצורת הברק על מצחו של פוטר נראית כאילו הנער נפגש בטעות בטוש צבעוני ומסוכן, ולא כמו צלקת מסתורית שנגרמה על ידי כוחות האופל.

ההיצמדות לספר גורמת לעלילת הסרט להיראות לפעמים כמו מוניטור של אדם שעובר התקף לב: בסרט רגיל המתח – בדרך כלל – נצבר עד לסצינה הגדולה שבה הכל מתברר, מתבהר ונפתר. בסרט הזה יש התרחשויות מעניינות ושיאים עלילתיים מדי כמה דקות, כך שהסצינה-המרשימה שבסוף כבר מאבדת מכוח המשיכה שלה והופכת לעוד-סצינת-מתח-בשרשרת, וחבל.

אני בטוחה שאנשי הפעלולים הממוחשבים זכו למספר לא מבוטל של לילות לבנים בחברתם של פיצות ובקבוקי קוקה קולה (המרענן הרשמי של משחקי הקווידיץ'!) על מנת להשלים את העבודה על הסצינות שלהם. ואכן, סצינת משחק הקווידיץ' הצליחה לא רע בכלל. היא די תאמה את המשחק כפי שנחרת בדמיוני והלהיבה רבים (אם כי אותי פחות). היא גם שכנעה אותי סופית שהמשחק הזה עומד חזק בראש טבלת משחקי הספורט המעיקים והמיותרים לשנת תשנ"א. גם בשאר הסצינות הגרפיקה הממוחשבת נושאת יפה בעול – היא אמנם מלאכותית כתמיד, אבל הכמות נסבלת.

בשורה התחתונה, אין ספק שהסרט הזה פשוט מוצלח. נכון, כל הקלפים היו בעדו, אבל כבר חזינו במספיק מקרי פישול קולנועיים גם כשההצלחה היתה מובטחת. חובבי הספר ייהנו מהדיוק הרב יחסית בפרטים, ומי שטרם קרא את הספר יהנה מסרט הרפתקאות ל"צעירים ולצעירים בנפשם" (זה בכל זאת סרט ילדים). אין כל צורך לישון שבוע על המדרכה או לפתות את הקופאית בשביל הסרט הזה. כמו שזה נראה עכשיו, תהיה לנו סדרה קולנועית חדשה ויהיה עוד מספיק הארי לכולם, ואחרי שיאזלו הספרים שניתן להתבסס עליהם, אולי נקבל גם את "כשהארי פגש את הרמיוני" או "לפרק את הארי פוטר". בינתיים עזבו אתכם מג'יימס בונד ומשאר סוכני ביון שרמנטיים ומסוקסים. אני, כמו כולם, רוצה קוסמים ממושקפים בני 11 עם צעיפים מכוערים.