הארי פוטר והאסיר מאזקבאן

מאת
עידן זיירמן
– פורסם ב 12 ביוני 2004Posted in: ביקורות
שם רשמי
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
שם לועזי
Harry Potter and the Prisoner of Azkaban
סרט מס' 3 בסדרת הארי פוטר
בימוי
אלפונסו קוארון
תסריט
ג'. ק. רולינג
סטיב קלובס
שחקנים
אלן ריקמן
אמה ווטסון
אמה תומפסון
גארי אולדמן
דייויד תוליס
דניאל רדקליף
רופרט גרינט
לדף הסרט

במקור: Harry Potter and the Prisoner of Azkaban
במאי: אלפונסו קוארון
תסריט: סטיבן קלובס
על פי ספרה של ג'יי. קיי. רולינג
שחקנים: דניאל רדקליף, אמה ווטסון, רופרט גרינט, דייויד ת'וליס, גארי אולדמן, אלאן ריקמן, אמה תומפסון, רובי קולטריין, מייקל גמבון

שנתיים עברו מאז שהארי פוטר, הצעיר הממושקף שהפך לכוכב על, החל ללמוד בבית הספר לקסמים הוגוורטס. למרות הצרות שהוא גרם למנהלי בית הספר במהלך אותו זמן, לא מיהרו אלה להעיף אותו. אחרי הכל, הארי הביס את כוחות האופל פעמיים, ומה שיותר חשוב – עשה יחסי ציבור נהדרים למוסד החינוכי. מי שנשלח הביתה הוא כריס קולומבוס, שביים את שני הסרטים הקודמים בסדרה, ואת מקומו תפס אלפונסו קוארון ('ואת אמא שלך גם'), שהפך את הוגוורטס למקום שונה לחלוטין.

יכול להיות ששמעתם את השם של הארי פוטר מוזכר בעיתונים כמה מאות פעמים עד עכשיו, אבל אף פעם לא ניסיתם לגלות על מה כל המהומה. ובכן, השנה השלישית של לימודיו של הארי פוטר בבית הספר לקוסמים מתחילה בצורה מדאיגה למדי: רוצח מסוכן בשם סיריוס בלאק (ויש לו "בלאק" בשם, אז הוא חייב להיות רע) בורח מכלא אזקבאן, הכלא השמור ביותר בעולם הקוסמים. ובתור תומך נלהב של הלורד וולדמורט (יש לו "מורט" בשם, אז הוא חייב להיות הארכי נבל), יש לו חשבון לא סגור עם הארי הצעיר.

בעקבות הנסיבות הלא שגרתיות האלו, נשלחת קבוצה של יצורים נוראיים בשם "סוהרסנים" לבית הספר הוגוורטס, במטרה למצוא את הפושע הנמלט, סיריוס. הסוהרסנים הם יצורים לא סימפטיים במיוחד, המסוגלים, בדומה לג. יפית, לשאוב כל טיפת שמחה מבני האדם הסובבים אותם. זו בערך ההתחלה של הסיפור ומכאן הוא רק הולך ונהיה אפל יותר.

"אפל" היא מילה קריטית כשמדברים על הסרט הזה. בעצם, גם "קודר" היא מילה טובה. בהתאם לספר עליו הוא מבוסס, הסרט נותן לעולם של הוגוורטס גוון מאוד אפל (או קודר, איך שתרצו). תשכחו ממראות פסטורליים של שדות ירוקים מלאים בילדים רצים וצוחקים, שיחות משעשעות מסביב לאח באחד החדרים בהוגוורטס, או הצצות לשירותי הבנות. חלק גדול מהעלילה של 'אזקבאן' מתרחש בלילה, סצינת הקווידיץ' היחידה בסרט מתרחשת בגשם כבד ומדכא, והסוהרסנים שנוכחים לאורך כל הסרט יכולים לתת לנאזגול מ'שר הטבעות' שיעורים בהטלת אימה. זה לא ש'הארי פוטר' הופך לסרט זוועה, וסביר להניח שהוא לא יגרום לנדודי שינה למי שכבר יכול לקרוא את הכתוביות לבד, אבל העלילה שלו התבגרה יחד עם הדמויות, וזה עושה לה רק טוב.

העלילה הזו היא רק אחד מהדברים שמרימים את 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' גבוה מעל הסרטים הקודמים בסדרה. כמו הסרטים הקודמים, גם 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' מנסה לסכם בתוך שעתיים אירועים של שנה שלמה. כיוון שכך, תחילת הסרט אינה ממוקדת, ומדלגת במהירות מאירוע לאירוע, ללא קשר ישיר בין האירועים. זה נראה קצת כמו "פרקים מחייו של הארי" מאשר כמו סרט עם עלילה שיש לה התחלה, אמצע, וסוף. אבל אותם פרקים עשויים טוב הרבה יותר מאשר בסרטים הקודמים – היצורים, הקסמים והדמויות החדשות מתוך הספר מומחשים באופן מצוין, והמצלמה שמטפסת על קירותיו של הוגוורטס, ועוברת דרך מראות, פשוט נהדרת. אפילו סצינות מחויבות המציאות כמו "הנה הסתיו חלף הלך לו, החורף מתקרב", הופכות אצל קוארון למשהו שונה ומעניין שכיף להסתכל עליו.

בשלב מסוים, רכבת הסצינות הדוהרות הופכת למעייפת. וכאן מגיעה הגדולה האמיתית של 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן': לקראת אמצעו, כשהסרט מסיים את דחיסת חומר הרקע ההכרחי, הוא עובר להתמקד באירועים שהם לב ליבו של הסרט, והמתרחשים בתקופת זמן מצומצמת יותר. פתאום התברר לי כי במקום להיגרר אחרי האירועים ולנסות להדביק אותם, אני נסחף יחד איתם, ונהנה אף יותר.

קוארון, מוכשר ככל שיהיה, הוא לא הסיבה היחידה בגללה מדובר בסרט כה מוצלח. הסרט מכיל את הכמות הגדולה ביותר של הופעות מצוינות של שחקנים שיצא לי לראות בשנה האחרונה בקולנוע. אפילו דניאל רדקליף, המשחק את הארי, השתפר במשהו – הוא כבר שולף כמה הבעות פנים חדשות, אבל עדיין מעלה גיחוך במספר סצינות גורליות. מלבדו, כמעט כל אחד מהשחקנים זכאי לכך שאבנה עבורו מקדש קטן.

אם ראיתם את הסרטים הקודמים, אני בוודאי לא צריך לספר לכם על אמה ווטסון המלכה, שמשחקת את הרמיוני (אח, לו רק הייתי בן 14…), או על אלאן ריקמן כפרופסור סנייפ, שמסוגל להשרות אווירה של אימה גם אם יקריא שורות מתוך 'דובוני אכפת-לי'. אבל גם הדמויות החדשות מלוהקות נהדר: אמה תומפסון מעוררת לחיים את פרופסור טרלאוני המיסטית והתמהונית; מייקל גמבון, שמחליף את ריצ'רד האריס ז"ל בתפקיד מנהל בית הספר, מביא סגנון חדש ומוצלח לדמות שלו; וגארי אולדמן פשוט מצוין בתפקיד סיריוס בלאק. הדבר הכי רע שאפשר להגיד על החברים החדשים בצוות הוא שפרופסור לופין (דיוויד ת'וליס, שלאחרונה הופיע בזוועתון 'טיים ליין') משחק בסך הכל בסדר, כזה.

כיאה לסרט שעוסק בעולם של קסמים, 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' עמוס בפעלולים מיוחדים. אמנם לזה כבר התרגלנו, אך בכל זאת ראוי לציון מיוחד בקביק ההיפוגריף, שבניגוד גמור לדובי, הכוכב הממוחשב של הסרט הקודם בסדרה, כן משתייך לקבוצה הקטנה של דמויות וירטואליות ריאליסטיות שלא גורמות לחשק עז לבעוט בהן.

"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" יכול – וראוי – להיזכר בזכות עצמו, ולא רק בתור תוצר לוואי לסדרת הספרים האגדית. נכון, אני מרחם על אלו שיצפו בסרט ללא ידע בסיסי בנוגע לאירועים שהתרחשו בשני הסרטים (או הספרים) הקודמים, אבל גם עבורם, ההמלצה שלי עומדת בעינה. גם אם אין לכם מושג מי זה הארי פוטר, 'האסיר מאזקבאן' יגרום לכם להבין מה מיליוני ילדים ברחבי העולם מוצאים בחנון הצעיר.

תגיות: