במקור: Harry Potter and the Prisoner of Azkaban
במאי: אלפונסו קוארון
תסריט: סטיבן קלובס
על פי ספרה של ג'יי. קיי. רולינג
שחקנים: דניאל רדקליף, אמה ווטסון, רופרט גרינט, דייויד ת'וליס, גארי אולדמן, אלאן ריקמן, אמה תומפסון, רובי קולטריין, מייקל גמבון
שנתיים עברו מאז שהארי פוטר, הצעיר הממושקף שהפך לכוכב על, החל ללמוד בבית הספר לקסמים הוגוורטס. למרות הצרות שהוא גרם למנהלי בית הספר במהלך אותו זמן, לא מיהרו אלה להעיף אותו. אחרי הכל, הארי הביס את כוחות האופל פעמיים, ומה שיותר חשוב – עשה יחסי ציבור נהדרים למוסד החינוכי. מי שנשלח הביתה הוא כריס קולומבוס, שביים את שני הסרטים הקודמים בסדרה, ואת מקומו תפס אלפונסו קוארון ('ואת אמא שלך גם'), שהפך את הוגוורטס למקום שונה לחלוטין.
יכול להיות ששמעתם את השם של הארי פוטר מוזכר בעיתונים כמה מאות פעמים עד עכשיו, אבל אף פעם לא ניסיתם לגלות על מה כל המהומה. ובכן, השנה השלישית של לימודיו של הארי פוטר בבית הספר לקוסמים מתחילה בצורה מדאיגה למדי: רוצח מסוכן בשם סיריוס בלאק (ויש לו "בלאק" בשם, אז הוא חייב להיות רע) בורח מכלא אזקבאן, הכלא השמור ביותר בעולם הקוסמים. ובתור תומך נלהב של הלורד וולדמורט (יש לו "מורט" בשם, אז הוא חייב להיות הארכי נבל), יש לו חשבון לא סגור עם הארי הצעיר.
בעקבות הנסיבות הלא שגרתיות האלו, נשלחת קבוצה של יצורים נוראיים בשם "סוהרסנים" לבית הספר הוגוורטס, במטרה למצוא את הפושע הנמלט, סיריוס. הסוהרסנים הם יצורים לא סימפטיים במיוחד, המסוגלים, בדומה לג. יפית, לשאוב כל טיפת שמחה מבני האדם הסובבים אותם. זו בערך ההתחלה של הסיפור ומכאן הוא רק הולך ונהיה אפל יותר.
"אפל" היא מילה קריטית כשמדברים על הסרט הזה. בעצם, גם "קודר" היא מילה טובה. בהתאם לספר עליו הוא מבוסס, הסרט נותן לעולם של הוגוורטס גוון מאוד אפל (או קודר, איך שתרצו). תשכחו ממראות פסטורליים של שדות ירוקים מלאים בילדים רצים וצוחקים, שיחות משעשעות מסביב לאח באחד החדרים בהוגוורטס, או הצצות לשירותי הבנות. חלק גדול מהעלילה של 'אזקבאן' מתרחש בלילה, סצינת הקווידיץ' היחידה בסרט מתרחשת בגשם כבד ומדכא, והסוהרסנים שנוכחים לאורך כל הסרט יכולים לתת לנאזגול מ'שר הטבעות' שיעורים בהטלת אימה. זה לא ש'הארי פוטר' הופך לסרט זוועה, וסביר להניח שהוא לא יגרום לנדודי שינה למי שכבר יכול לקרוא את הכתוביות לבד, אבל העלילה שלו התבגרה יחד עם הדמויות, וזה עושה לה רק טוב.
העלילה הזו היא רק אחד מהדברים שמרימים את 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' גבוה מעל הסרטים הקודמים בסדרה. כמו הסרטים הקודמים, גם 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' מנסה לסכם בתוך שעתיים אירועים של שנה שלמה. כיוון שכך, תחילת הסרט אינה ממוקדת, ומדלגת במהירות מאירוע לאירוע, ללא קשר ישיר בין האירועים. זה נראה קצת כמו "פרקים מחייו של הארי" מאשר כמו סרט עם עלילה שיש לה התחלה, אמצע, וסוף. אבל אותם פרקים עשויים טוב הרבה יותר מאשר בסרטים הקודמים – היצורים, הקסמים והדמויות החדשות מתוך הספר מומחשים באופן מצוין, והמצלמה שמטפסת על קירותיו של הוגוורטס, ועוברת דרך מראות, פשוט נהדרת. אפילו סצינות מחויבות המציאות כמו "הנה הסתיו חלף הלך לו, החורף מתקרב", הופכות אצל קוארון למשהו שונה ומעניין שכיף להסתכל עליו.
בשלב מסוים, רכבת הסצינות הדוהרות הופכת למעייפת. וכאן מגיעה הגדולה האמיתית של 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן': לקראת אמצעו, כשהסרט מסיים את דחיסת חומר הרקע ההכרחי, הוא עובר להתמקד באירועים שהם לב ליבו של הסרט, והמתרחשים בתקופת זמן מצומצמת יותר. פתאום התברר לי כי במקום להיגרר אחרי האירועים ולנסות להדביק אותם, אני נסחף יחד איתם, ונהנה אף יותר.
קוארון, מוכשר ככל שיהיה, הוא לא הסיבה היחידה בגללה מדובר בסרט כה מוצלח. הסרט מכיל את הכמות הגדולה ביותר של הופעות מצוינות של שחקנים שיצא לי לראות בשנה האחרונה בקולנוע. אפילו דניאל רדקליף, המשחק את הארי, השתפר במשהו – הוא כבר שולף כמה הבעות פנים חדשות, אבל עדיין מעלה גיחוך במספר סצינות גורליות. מלבדו, כמעט כל אחד מהשחקנים זכאי לכך שאבנה עבורו מקדש קטן.
אם ראיתם את הסרטים הקודמים, אני בוודאי לא צריך לספר לכם על אמה ווטסון המלכה, שמשחקת את הרמיוני (אח, לו רק הייתי בן 14…), או על אלאן ריקמן כפרופסור סנייפ, שמסוגל להשרות אווירה של אימה גם אם יקריא שורות מתוך 'דובוני אכפת-לי'. אבל גם הדמויות החדשות מלוהקות נהדר: אמה תומפסון מעוררת לחיים את פרופסור טרלאוני המיסטית והתמהונית; מייקל גמבון, שמחליף את ריצ'רד האריס ז"ל בתפקיד מנהל בית הספר, מביא סגנון חדש ומוצלח לדמות שלו; וגארי אולדמן פשוט מצוין בתפקיד סיריוס בלאק. הדבר הכי רע שאפשר להגיד על החברים החדשים בצוות הוא שפרופסור לופין (דיוויד ת'וליס, שלאחרונה הופיע בזוועתון 'טיים ליין') משחק בסך הכל בסדר, כזה.
כיאה לסרט שעוסק בעולם של קסמים, 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' עמוס בפעלולים מיוחדים. אמנם לזה כבר התרגלנו, אך בכל זאת ראוי לציון מיוחד בקביק ההיפוגריף, שבניגוד גמור לדובי, הכוכב הממוחשב של הסרט הקודם בסדרה, כן משתייך לקבוצה הקטנה של דמויות וירטואליות ריאליסטיות שלא גורמות לחשק עז לבעוט בהן.
"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" יכול – וראוי – להיזכר בזכות עצמו, ולא רק בתור תוצר לוואי לסדרת הספרים האגדית. נכון, אני מרחם על אלו שיצפו בסרט ללא ידע בסיסי בנוגע לאירועים שהתרחשו בשני הסרטים (או הספרים) הקודמים, אבל גם עבורם, ההמלצה שלי עומדת בעינה. גם אם אין לכם מושג מי זה הארי פוטר, 'האסיר מאזקבאן' יגרום לכם להבין מה מיליוני ילדים ברחבי העולם מוצאים בחנון הצעיר.
- האתר הרשמי
- הארי פוטר ואבן החכמים
- הארי פוטר וחדר הסודות
- ג'יי. קיי. רולינג – האתר הרשמי
- הארי פוטר – אתר ישראלי
- הספר – ב'מיתוס'
- הספר – ב'אמאזון'
- משחק המחשב
- אתר מעריצים
- דניאל רדקליף
- אמה ווטסון
- רופרט גרינט
- אמה תומפסון
- אלאן ריקמן
- היפוגריף וחיות אחרות
- דמנטור
- תיאטרון הבובות של הארי פוטר
- 'האסיר מאזקבאן' ברבע שעה (ספוילרים!)
לא סבלתי את הדמלבדור החדש
עשו אותו למין 'ליצן החצר'.
שאומר משפטים תמוהנים ומוזרים אהבתי דווקא את הדמבלדור הקודם.
הסרט טוב אפל יותר בקיצור שווה. אפשר להגיד גם שהטריילר הוכיח את עצמו כנכון כי הסרט אפל וקודר ויתר טוב מהשניים הקודמים
היתה בעיה להשתמש בקודם
כי בספר דמבלדור לא שקוף.
היתה בעיה להשתמש בקודם
מהזתומרת הייתה בעיה להשתמש בקודם? איזו בעיה הייתה?
היתה בעיה להשתמש בקודם
למרבה הצער, השחקן הקודם ששיחק את דמבלדור נפטר. אמנם, לרוחות יש מקום בסרטים, אבל דמבלדור לא אמור להיות רוח.
אולי
אתה צודק אבל הדמבלדור החדש מתנהג כמו קוסם יותר מהדמבלדור הקודם
כיף
*ו…
*מזכירה
ביקורת טובה למדי
אם כי אני לא ממש אוהב ירידות לא מוצדקות, והשמות בהארי פוטר הם די בסדר, לא מגוכחים כפי שאתה מציג אותם במיוחד
שסיריוס "בלאק" לא רשע וזה די מעבד את הנקודה שלך, לא?
סוף
חוץ מזה יש לי השגה קטנה לגבי לופין. הדמות, לדעתי, בנוייה בצורה מאוד מקורית ולא שגרתית, הרבה יותר נחמדה מאשר עוד דמות עם שער שמנוני ולא מגולחת כמו בלאק ואראגורן ועוד מיליון דמויות.
לגבי שאר הנקודות אני מסכים מאוד. רידקליף היה אפילו טוב, ושאר הדמויות מצויינות
רון לא היה מעצבן הפעם אלא במינון נכון של התבכיינות. סנייפ, תחת הבמאי החדש, היה אפל וסרקסתי הרבה יותר מאי פעם, כך שכל סצנה איתו היתה תענוג טהור.
אני רק מצר על כך שאת הסרט הבא יביים במאי שלפי מחקר IMDB קטן שעשיתי יש לו רקורד ערוך ורע של סרטי טלוויזיה וקולנוע גרועים. יש לי הרגשה שדווקה הסרט שמבוסס על הספר הטוב והאפל בסדרה (לטעמי) עשויי לצאת גרוע למדי. יש רק לקוות ששיקול דעתה של רולינג יוכל איכשהו לפתור בעיה זאת.
-האשף הדגול
למה את הסרט הבא מביים במאי אחר?
אין לי שמץ של מושג
לא נראה לי שיש איזה סיפור מאחורי זה. לפחת לא פורסם סיפור כזה. אולי הם רצו במאי שיהיה יותר צייתן ופחות מקורי, כדי להבטיח שהסדרה תלך לכוון ה"נכון". לי נראה שהם עשו טעות חמורה והסרט הבה יהיה נפילה כמו "שובו של הג'די" אחרי "האימפריה מכה שנית".
-האשף הדגול
עפ''י ימד''ב
האולפנים הציעו לאלפונזו להתחיל לעבוד על הסרט הרביעי, והוא סירב מאחר ועדיין לא סיים את העבודה על הסרט השלישי.
מהבחינה הזו, אין סיפור מאחורי זה. אך בכל זאת יש כאן סיפורון: כריס קולומבוס, שלקח חופשה מרצונו החופשי ובחר בעצמו את אלפונזו שלנו ועדיין פיקח על ההפקה מלמעלה ברמה מסוימת, ציפה שיקראו לו שוב לביים את הרביעי. מאחר וזה לא קרה הוא התעצבן ועשה ברוגז ברוגז לעולם עם וורנר.
לא נעים כששוכחים אותך בבית.
אז מה שמפריע לך...
…זה שרק הראו את זה, ולא אמרו את במפורש? כלומר, שניסו לתת *קצת* יותר קרדיט לצופים?
אגב, מה ''עילג'' בספרים?
סיריוס ''מקרקר'' גם בלשון הספר
בקשר לשמות
גם ל"הארי פוטר" יש משמעות.
"הארי", למהר, זה אומר שהחיים שלו התחילו לעבור מהר מאז שההורים שלו מתו, כדי שיוכל ללכת להוגוורטס מהר. "פוטר", כדר, זה אחד שמכין כדים וקדרות לקוסמים ומכשפות.
בקשר לשמות
Hurry זה "למהר". הארי, השם, באנגלית הוא Harry.
כאן:
http://www.hp-lexicon.org/wizards/harry.html
טוענים שרולינג אומרת שהשם "פוטר" הגיע משכנים שלה, פשוט כי השם מצא חן בעיניה. בכמה אתרים טוענים שמקור "הארי" הוא במילה שמשמעותה "כוח".
או שאולי היא פשוט קיבלה את ההשראה מהסרט ''טרול''?
http://www.imdb.com/title/tt0092115/
אני תמיד חשבתי שהארי פוטר קרוי ע"ש הארי הודיני
מחווה ברורה לקוסם המוכר והמפורסם מכולם.
היה מאוד נחמד
אבל אני לא אהבתי את הסרט ותעיד חברתי סטימפי שביקשתי מוות לתסריטאי כמעט כל חמש דקות.
וזה לא שהסרט נורא, קוארון עשה לו הרבה טוב, וגם אולדמן לא מזיק. בעצם, הסרט די יפה ואם לא פסטורלי אז לפחות אסתטי, ומשעשע לפרקים. הבעיה היא שכשהופכים ספרים שאני אוהבת, במיוחד אם אלו ספרי ילדים שאני אוהבת, לסרטים, אז משהו בי תמיד מתאכזב.
וכאן זה לא רק עיוות הספר שמפריע לי, זה הדרך שבה הוא עוות. מופיעים ציטוטים מדוייקים מהספר באותו מקום ע"י דמות שונה לחלוטין (הרמיוני אומרת לבלאק שאם הוא מתכוון להרוג את הארי הוא צריך להרוג גם אותם כשבמקור זה נאמר ע"י רון), דברים מופיעים בזמנים שונים מבמקור (הארי מקבל את המטאטא בסוף השנה ולא בחג המולד) או שדמויות פשוט אומרות דברים תמוהיים לחלוטין למטרות בלתי מובנות (לופין מזהה את הארי ע"פ העיניים של לילי כששאר העולם מזהה אותו לפי כל שאר התווים שלו, שבולטים הרבה יותר, בהם הוא זהה לג'יימס). כל זה שהופך את הדמויות לדמויות שונות לחלוטין ממה שהן בספר.
ושלא נדבר על מוטיב הגיריות המתות לאורך כל הסרט שמבדר, אך לא ממש ברור.
והנה, כאילו על מנת להוכיח:
מתוך הטריילר לה"פ שרץ בMTV (יש לי תירוץ, אני רואה את הטקס):
הרמיוני אומרת את השורה שהייתה במקור של רון.
הקריין: "כל מה שציפיתם לו ישתנה".
אלה טענות הרבה יותר הגיוניות
בתור אחד שלא קרא את הספר, השינויים באופי של הדמויות לא הפריעו לי, אבל אני בהחלט מבין למה זה עשוי להרגיז. אבל בעניין שינויים בנוסח "איך הם מעיזים לתת את השורה של רון להרמיוני" – נו באמת, לא עברנו כבר את השלב הזה? אני די מופתע מזה שרוב המגיבים עד עכשיו חושבים שהסרט היה פחות טוב מהראשונים, אבל עד עכשיו נראה כאילו הסיבה העיקרית היא שהסרט לא צמוד לספרים כמוהם. זה סרט, לא ספר, זה לא אותו הדבר, תתגברו על זה.
את הסרט הנדון פה עוד לא ראיתי, ולא דחוף לי, וגם את הסרט השני לא.
אבל הבעיה הכי גדולה (אם כי אחת מני רבות) בסרט הראשון הוא שהוא היה *יותר מדי* נאמן למקור הספרותי שלו. מה זה יותר מדי נאמן? עד הפסיק האחרון.
וזה לא מנע ממנו להיות סרט מחורבן.
זה לא העניין
לפחות זו לא הייתה הטענה שלי. לא אכפת לי שהספר והסרט לא זהים. ברור שמדובר במדיה אחרת וכו'. הבעיה היא שלמרות שהספר הוא עמוק הרבה יותר מקודמיו, הסרט שטוח כמו אגם סקוטי קפוא. במילים אחרות, אני מתכוון לתמונה הגדולה ולא לפרטים.
מטאפורת האגם הסקוטי
לא כל כך מוצלחת, אני חושב. גם כשהאגמים בסקוטלנד קופאים, יש להם הרבה עומק.
אלה טענות הרבה יותר הגיוניות
כמה חיכיתי שמישהו יגיד את זה. למי אכפת מהספר? אפשר היה לצלם את ג'יי קיי מקריאה אותו בקול. אבל רצינו סרט. מפאת חוסר זמן ומפאת יצירתיות של הבמאי, הסרט הוא שונה מהספר. באמת ציפיתם למצא העתק של הספר על המסך?
טרם ראיתי את הסרט
אבל גם בספר פרופ' טריילוני היא די פארודיה על "אנשי הניסתר".
ברור מהרגע הראשון שהיא שרלטנית ושה"רוחניות" שלה מזויפת.
אז לפי מה שתיארת, זה דווקא צריך להיות טוב. (אני אדע בשבוע הבא כשאצפה בסרט).
בדיוק, לגבי טרלוני.
הסצנות בהשתתפותה היו מהמשעשעות בסרט.
נכון, אבל זו אמורה להיות הרגשה פנימית.
אז כדי להמחיש אותה בסרט,
עשו אותה גם חיצונית.
כן, ועל זה כבר דיברתי בהודעה שפתחה את השרשור
בקצרה – הסוהרסונים לא העבירו (ברור שלדעתי) את התחושה שהיו אמורים להעביר *בגלל* שהכל חיצוני.
ולעומת זאת, אם היא הייתה פנימית,
הם לא היו מעבירים אותה בכלל בסרט.
וגם על זה עניתי למעלה
יש דרכים קולנועיות פשוטות להעביר רגשות פנימיים. נתחיל במשחק, שזו אכן בעיה במקרה הזה, אבל גם לדוגמא צילום בשחור לבן, צמצום שדה הראיה וכו'. לדעתי היה צורך לנסות להראות את הדברים מנקודת מבטו של הארי, ולא של משקיף מהצד.
בפגישה הראשונה שלהם עם דימנטור,
[סוהרסן, גם כן…] כפי שכתוב בספר, המנורות של הרכבת כבו, קור עז שוטף את כולם…
דווקא יפה איך שהתיאור בסרט היה כמו פגישה עם רוח רפאים
[מזכיר את החוש השישי]
זה שבדקת את זה על שני חברים
עוד לא הופך את זה לעובדה מוצקה. אני למשל, קראתי את הספר ומאוד מאוד נהניתי בסרט. הדבר היחיד שאולי היה יכול לגרוע זה שידעתי מה הגילויים החשובים של סוף הספר.
לגבי טרילאוני – אני לא חושבת שהיא סיימה את הקטע בהומור. היא פשוט נכנסה לטראנס ולא זכרה מה קרה (או שבכלל קרה משהו). אז נכון, זה מוריד מהמתח שגרמה לנו הסצינה הזו. אבל בכל זאת – זה סרט שיועד במקור לילדים, והרבה ילדים הלכו לראות אותו. אני משערת שהבמאי פשוט חס עליהם וניסה לרכך קצת את מה שקרה שם, כדי שהם יוכלו לעבור לסצינה הבאה בלב שקט.
מעניין שגם בגרסה האנגלית זה לא מצויין
ורק בסרט החליטו להוסיף את השורה הזאת.
הדם הנקי הוא הדם של האנשים שהוא יהרוג במטרה להחיות את עצמו. מה שמופיע בתחילתו של הספר החמישי.
בתחילתו של הספר החמישי?
איפה?
אני חושב
שהיא התכוונה לסוף הרביעי…
יש סצנה ב''מלאכים באמריקה''
בה אמה תומפסון לא מודעת שהיא מדברת בעברית, די הזכירה לי את הסצנה הזאת בהארי פוטר.
גם לי! גם לי!
אבל...
עם ה"תחפושת" הזאת היא נראת שונה…
זה די נכון
אתה צודק אבל לא במאה אחוז. אילו שקראו את הספר נהנו פחות ויש לזה 2 סיבות- 1. הם ידעו למה לצפות. 2. הקטעים ששונו גרמו להם לתהות, זה קצת מוזר ששינו את הקטעים הכי יפים וכל זה. אני אומרת את זה מניסיון. אני קראתי את כל הספרים. כשראיתי את הסרט הזה ציפיתי שכל הקטעים מהספר יתרחשו וקצת התאכזבתי שהם שינו כמה קטעים ואף הורידו כמה. ואולם חברה שלי שלא קראה אף ספר נהנתה יותר ממני בגלל שלא היה לה ממה להתאכזב. בנוגע לקטע עם טרלוני- החלק המפחיד נגמר בזה שהיא שאלה את הארי עם הוא אמר משהו. אתה אמרת שזה הומור אבל תסתכל על זה מצד אחר- כרגע היא דיברה איתו וכשהיא שאלה אותו עם הוא אמר משהו היא כאילו חזרה לעצמה. תחשוב את זה כעל משהו עוד יותר מפחיד כי זה גורם להארי להתחשב עוד יותר במה שהיא אמרה, לא?
זה די נכון
עוד דבר: מי שקרא את הספר לא הופתע משום תפנית. וזה חסרון. אולי אני לא אקרא את הבאים.
זה די נכון
אבל אז לא תופתע מאף תפנית בספר. והן הרבה יותר מהנות שם.
איש הזאב
רואים שלא ראית את 'ואן הלסינג'.
לא מסופקת
דיוויד ת'וליס הוא לופין בינוני בלבד. היו כל כך הרבה שמועות שיואן מקגרגור ישחק את לופין, עד שכשקראתי את הספר, הרגשתי שזהו- יואן הוא הלופין שלי.
מה לעשות שיש אכזבות בחיים..
הורמונליים?!
מה אני אגיד לך, ממש חשבתי שהם יסתערו זה על זו ויפרצו באורגיה סוערת בכל רגע (או במילים אחרות, על מה את מדברת?).
הורמונליים!
ראה מקרה "קאם קלוסר" ומקרה "אוי ווי!! לא קורה כלום! אני אתפוס לך את היד סתם ככה!! אוי ווי… היא תפסה לי את היד…" זה לא שהם עמדו לפצוח באורגיה והתנשקו להם בצילה של הערבה המפליקה הם פשוט… זה לא אמור להיות ככה!! וזאת לא הצדקה לגרום לזה להיות ככה סתם כי אתה יכול! זה לא היה הכרחי וזה לא עשה את הסרט מהנה יותר או משהו…. זה היה פשוט מביך. יכול להיות שהבחירה של המילה לא הייתה טובה…. הם היו כאלה… בעע!
נו, באמת.
הרי גם בסרטים הקודמים הם היו קרובים מאוד אחד לשני והיה ברור שהולך לקרות ביניהם משהו. אז הפעם הם ממש החזיקו ידיים (ודווקא היתה לזה הצדקה), וואו.
טוב...
יכול להיות שאני באמת סתם אהבלה…. אבל… בלאדי הל!!! זה לא אמור להיות ככה!! זה לא זה לא זה לא! אוף… איך שתרצו… אוף! זה לא אמור להיות ככה!! אוקיי נרגעתי…
זה סרט.
זה אמור להיות איך שהבמאי חושב שזה אמור להיות. והיי, אפילו רולינג לא עשתה כלום נגד זה, והיא פנאטית לספרים הרבה יותר ממך!
אני לא חושב שרולינג לא עשתה כלום נגד זה,
אני חושב שאלה הוראות שהגיעו ממנה.
בספרים, אין בין רון והרמיוני שום משיכה, עד לספר הרביעי, לפחות. בסרטים, לעומת זאת, ראינו ניצני חיבה כבר מהסרט השני.
אני מאמין שג'יי.קיי. רצתה להעביר את הנושא הזה, כי היא ידעה שהיא תפתח אותו בספרים מאוחרים, ורצתה לתת לו בסיס יותר מוצק בסרטים.
אז הצורה שהיא נחתה על הארי
מעידה על המשיכה שלה לרון?
יכול להיות שהרמיוני
שרלילה?
הילדים הגיעו לגיל המתאים
לא יכול להיות שהם יהיו כל כך הרבה ביחד ולא יפתחו גשות, ומשיכה.
היא נפלה עליו!
מה הפכתם את זה לסרט פורנו?…
היא נפלה עליו!
בלי קשר לנפילה. (למרות ששמעתי כמה הערות מהבנים הצעירים יותר שהיו בקהל, ולא נראה לי שהסצינה היתה מקרית.
החיבוקים, האחיזות, "אתה רוצה לזוז קצת יותר קרוב?…." והכי בולט- המבוכה שלהם.
גם לדעתי זה לא היה מקרי
אבל אולי זה בגלל שראיתי את "ואת אמא שלך גם", אז חצי-ציפיתי לראות סצינות מין סוער שזורות בתמימות בסרט. לא, סתם, האמת היא שקוארון פשוט בחר לזרוק אותם פנימה למנהרה, במקום שהם ייכנסו בצורה מסודרת לאחר שהעץ הפסיק לזוז (כמו בספר. כן, אני יודעת שנשבר לכם לשמוע את זה). והמנהרה הזו כל כך צרה, נו, היא הייתה חייבת ליפול עליו… שיהיה.
גם לדעתי זה לא היה מקרי
מה מאושרים הם התמימים.
המממ..... אין לי המון טענות
אני איתך!
אני לגמרי מסכימה עם כל מה שאמרת! = )
סוהרסנים נשמה
ראיתי כבר שאני לא היחיד ש"טכניקת העבודה של הסוהרסנים" הפריעה לו. היצורים האלו שואבים את שמחת החיים מסביבתם ואף יכולים לגמור על האדם לגמרי אם הם נותנים לו "נשיקה" ואז נשמתו נעלמת והוא יסתובב כך עד קץ הימים. קראתי היכן שהוא שרולינג התייחסה לסוהרסנים כמקבילה לדיכאון, כלומר משהוא שהוא רק רע, שאין בו שום דבר טוב והוא יכול רק להזיק. חבל שהבמאי לא ניסה להתמודד עם זה בצורה יותר אומנותית, מה מרגיש אדם ששואבים ממנו את שמחת החיים? אולי מקרים שלכאורה טובים יוצגו באור נורא? אני לא יודע אבל אני בטוח שזה כר יצירתי פורה שלא נוצל וחבל.
ולמה בדיוק זה משנה?
איך פרט המידע הזה מוסיף לעלילה? גרסא מורחבת בת 82 שעות נשמעת לי קצת מיותרת. בסך הכל, הוא לא דילג על שום דבר הכרחי לעלילה.
זו בדיוק הבעיה- אתה קראת את הספר.
קשה לי להאמין שהבמבי באמת הפריע למי שלא קרא אותו (את הספר, לא את הבמבי). ושאר הסיפורים אולי קצת מבלבלים, אבל אני באמת חושב שזה עדיף על לדחוס את כולם לסרט.
בספר אלו נחשבים לבגדים של מוגלגים
בגדים של קוסמים יותר מבולבלים. אבל אני מסכים שזה נראה יותר טוב.
כי הם רגילים לזה?
הגיוני שהרמיוני והארי, שגדלו בסביבה מאגלית (מוגלגית? כמה זמן שלא קראתי את הספרים בעברית) ילבשו בגדים רגילים. אבל למה רון, קוסם בן קוסם, מסתובב ללא גלימות?
ואם כבר הגלימות, לא אהבתי אותן בסרט. הן נראות יותר כמו שקים שנתלו על הבן אדם כי "טוב, נו, חייבים. כל הקוסמים לובשים גלימות, לא?"
הבמאי מכסיקני, לא ספרדי
ואם כבר מנטפקים, גם המורדים לא ספרדים.
המלך הארי השלישי.
אין מילים בפי. לאחר שנה וחצי של ציפיה (ארוכה מדי כמסתבר), לאחר שעברנו את תקופת קרנבל השוטים של שרה, מגיע סוף סוף הסרט החדש של הארי פוטר, ואיזה סרט.
בתחילה היה הארי פוטר ואבן החכמים, סרט קסום ומקסים שהיה המרי פופינס של תקופתנו. לאחר מכן היה הארי פוטר וחדר הסודות, פחות טוב מקודמו אבל עדיין מספק את הסחורה ובעל כמה קטעים טובים. ועכשיו הגיע הגדול מכולם – הארי פוטר והאסיר מאזקבאן, סרט מיוחד במינו שראוי להילמד בכל מוסד לימוד לקולנוע. הסרט מזכיר בסיגנונו את סרטי האימה הבריטים של שנות ה40, האוירה הגותית של "אנקת גבהים", המיסתורין של "כלבם של בני בסקרוויל" (שעל שמו ניקי), הקדרות של סיפורי ריי בראדבורי והמוזרות של סידרת המד"ב הבריטית "האסיר". התוצאה היא הסרט האנגלי ביותר של השנים האחרונות.
אם כל זה לא מספיק אז הרמיוני גריינג'ר, הגדולה מכולן (בעבודה חושבים שאני פדופיל מאז ששמתי את תמונתה על הדסקטופ), מביאה אותנו לסצינה בנוסח "בלשים בזמן", סידרת המתח-מד"ב הנפלאה שלמרבה הצער נמשכה רק לאורך עונה אחת.
אלפונסו קוארון מתגלה כגאון הקולנוע היחיד לצד קוונטין טרנטינו. זר פרחים וצרור ברכות נשלחים לו על עבודתו הנפלאה והיוצאת מן הכלל. זה הבמאי שהיה צריך לביים את שר הטבעות, ואז היינו זוכים לראות גירסה המייצגת בכבוד את המקור ולא קיטש של קאקר ניו-זילנדי שמיתמחה בבימוי סרטי טראש.
לכל מי שעדיין לא הלך לסרט אז:
א. אתם ליצנים.
ב. רוצו מהר לקולנוע הקרוב למקום מגוריכם ותיהנו מחוווית ענק ומהסרט הגדול של השנה.
הארי פוטר הראשון הוא המרי פופינס של תקופתינו?
כי "מרי פופינס" מומן ע"י חברות ענק, שווק באגרסיביות מטורפת, לוהק בו שחקן לא מוצלח (בשעתו, טרם ראיתי את השלישי) לתפקיד הראשי ובנוסף להכל גם הכיל מוזיקה שמסוגלת להעכיר את שלוותו של בודהא?
(כן, מרי פופינס זה סוג של נקודה רגישה אצלי, איך ידעתם?)
אני חושב שההשוואה לא בדיוק במקומה, ויכול להיות שאני באמת סתם נאבק על איזה שהוא ערך סנטימנטלי אבל באמת שקשה לי לראות את הדמיון הכ"כ מובן מאליו הזה.
לצורך העניין
בוא נגיד שכמו שמרי פופינס היה הסרט המקסים בשעתו, כך גם הארי פוטר ואבן החכמים.
למרות שכבר ראיתי את הסרט השלישי (ומאוד נהניתי ממנו), אני לא חושבת שכל מי שלא ראה את הסרט הוא ליצן!
ליצן הוא מי שאומר את זה!
העיבודים של ג'קסון לא היו נאמנים ב-100%.
היו קווי עלילה שהוא השמיט וכאלה שהוא שינה.
תלוי
לא קראתי את "שר הטבעות" אז אני לא יכול ולא רוצה להתווכח, אבל הייתי בהוביטון בסיור מודרך לפני כחודשיים (רציתי לכתוב מאמר, אבל לא יצא מספיק טוב), ושם סיפרו לנו דוגמאות שונות לדבקות של ג'קסון בטקסט, לדוגמא שינוי של עץ כך שיראה עץ משמש (או אפרסק, לא זוכר), בגלל שיש שורה כמו "ילדים משחקים תחת עץ משמש" או משהו כזה. השוט, אגב לא נכנס לסרט. עוד דבר שנעשה היה העברה של עץ שלם וענק – ניסרו אותו וחילקו אותו להמון חלקים קטנים, סימנו את החלקים ובנו אותו מחדש מעל המאורה של בגינס.
הביקורת הזו...
אולי לא נכתבה ע"י "פוטריסט", כי אין לי שמץ של מושג מה ההגדרה של "פוטריסט", אבל היא כן נכתבה ע"י מישהו שקרא ואהב את ספרי "הארי פוטר", וחושב שכל מי שמפיץ את השמועה שהם מיועדים לילדים ראוי להכאה.
ולא, אף אחד מהשינויים שקוארון הכניס לסרט לא הפריע לי. הדבר היחיד שהפריע לי הוא הצורה הכמעט לא-טבעית בה האירועים נדחסים בחלקו הראשון של הסרט. בבחירה בין סרט שנצמד למקור אבל מדלג כמו מטורף בין נושאים במשך כל הסרט (סטייל שני הסרטים הקודמים) לסרט שמקצץ קצת על מנת להרחיב בסצנות אחרות, אני מעדיף את האפשרות השנייה.
אבל מה אני מבין, אף פעם גם לא הייתי שותף לפאניקה מהשינויים שנעשו ב"שר הטבעות".
פרופורציות, איש.
להגיד שהסרט "לא דומה בכלל לספר" זה, איך לומר את זה בעדינות, לא נכון.
קבלתי
אני מבקשת מכל המשתתפים בדיון
לשים לב לסמן ספוילר על ההודעה כשצריך, ובטח שלא לשים ספוילרים בכותרות.
קוסמים באמת באמת חזקים
אף פעם לא עושים שום דבר (ע"ע גנדלף).
בסרט הראשון של ''ביל וטד''
השתמשו בזה הרבה. הם פשוט החליטו שאח"כ הם יחזרו בזמן ויארגנו להם דברים ואז כל מיני דברים פשוט הופיעו.
השני.
נו, בדיוק
כל מה שאמרת הוא נכון, חוץ מ"זה עניין של פרשנות". זה לא נתון לפרשנות, זה בדיוק מה שקרה.
גם לדעתי זה לא נתון לפרשנות,
אבל מכך שדיעותיה של חברתך לעריכת האתר שונות מדיעותי, אני מבין שיש אנשים שלא רואים את אותן סצנות באור בו אני רואה אותן, ולזה אני מאמין שקוראים "פרשנות".
היא מכשפה
היא יכולה להופיע פתאום משום מקום בלי שאף אחד ירים גבה.
היא מכשפה
לא נכון. אי אפשר להתעתק (להופיע פתאום במקום כלשהו) בתוך תחומי הוגוורטס. מה גם שאין לה רשיון, והרמיוני בחיים לא תעשה משהו שמנוגד לחוק…
זה לא מדוייק:
יש תקדימית לכך שהרמיוני הולכת בניגוד לחוק, למשל עם שיקוי הפולימיצי בספר השני. והיו עוד כמה, שאני לא זוכרת כרגע.
נראה לי שזה ביחס כזה.
שיקוי פולימוצי = מעבר באור אדום.
התעתקות ללא רשיון = נהיגה ברכב ללא רשיון.
יש הבדל לא?
התכוונתי
שיש הבדל בין מישהו שמופיע משום מקום בהוגוורטס לבין מישהו שמופיע משום מקום בסלון שלי בבית.
ההתייחסות של הסובבים תהיה שונה.
גם אני חשבתי ככה,
אבל זה פשוט נראה לי מוזר שהכתה תהיה ריקה לחלוטין. אין תלמידים שנשארים לדבר עם המרצה? לא באים תלמידים מיד כשמסתיים השיעור לתפוס מקום טוב?
נו, אני מניח שזה סספינד.
יש לציין שהרעיון הופיע קודם אצל היינליין
בספרו המשובח "הדלת המוליכה אל הקיץ".
לא ידוע לי אם הוא הופיע עוד קודם או לא.
זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בלולאת זמן מושלמת בלי שום סתירות פנימיות.
וגם ב''מדריך הטרמפיסט לגלאקסייה''
אני עדיין לא מבין
אוקיי אני נכנעת מה זה פרדוקס הסבא/סבתא?
תודה…
אני עדיין לא מבין
נניח שמסע בזמן אפשרי. אז מה קורה אם אתה נוסע אחורה בזמן והורג את סבא שלך? והכוונה, בימים שסבא שלך עוד לא הספיק להשתובב, ולכן הריגתו תמנע את לידתך. אלא שככה נוצרת לולאה: אם הרגת את הסבא, לא תיוולד בכלל, ולכן לא ייתכן שתחזור לעבר ותהרוג את הסבא, ולכן הסבא לא ימות, ולכן כן תיוולד, ולכן כן תחזור לעבר ותהרוג את הסבא, וכו' וכו'. אפשר להציע פתרון לבעייה הזו עם גישת העולם המקבילים: בזה שאתה הורג את הסבא אתה יוצר עולם חדש שבו באמת לא נולדת, ומה קורה לעולם שממנו הגעת? שאלה טובה. אתה, בכל אופן, לא מתחיל להתפוגג לך סטייל "בחזרה לעתיד".
אגב, "שליחות קטלנית" המקורי בנוי על בסיס הרעיון של לחזור-בזמן-ולחסל-את-אמא-של-מי-שאנחנו-לא-אוהבים.
אבל מצד אחד
הרמיוני באמת לא ראתה את עצמה בפעם הראשונה. בספר. (וזה מוקדש לכל מי שנזף באלה שמחו על השינויים של הסרט!)
אכן סרט
ראיתי את הסרט אתמול. עשיתי טעות גדולה, ובמקום לנסוע לראות אותו ב"סינמה סיטי", כמו את הקודם (למה לעזאזל הם לא מקרינים את הסרט באף אחד מהאולמות הגדולים שלהם?), הלכתי לראותו אותו ב"גלובוס" מבשרת, דווקא קולנוע חביב יחסית לרשת.
אבל כרגיל בגלובוס במוצאי שבת, הסרט התחיל 15 דקות אחרי יציאת השבת, והקניון נפתח 5 דקות אחרי יציאת השבת, מה שהביא לחוסר יכולת מוחלט לקנות כרטיסים שלא ממש לפני הסרט, וכתוצאה מכך, לישיבה בשורה הראשונה, מטר וחצי מהמסך, 5 דקות אחרי שהסרט התחיל.
כיף זה לא היה.
הסרט לא רע, מצולם יפה מאוד ופסטורלי, אבל מהאפקטים לא יכולתי להנות, גם לא מהמוזיקה (אפילו סטריאו לא שומעים ממש בשורה הראשונה), אז נשארה רק העלילה והמשחק.
המשחק טוב, למרות שבא לי להרוג את רון הבכיין הזה, אבל העלילה? תסלחו לי, אתם שמתם לב שאין עלילה? לא קורה בסרט כלום, וכשסופסוף יש איזשהו שיא, הוא מופיע לגמרי פתאום, בלי הקדמות, בלי הכנה רגשית, בלי שתבין מאיזה זה נופל עליך, ובעצם לא מוביל לשום מקום. את כל הסרט ניתן היה למצות בשיחה של 5 דקות בין כל הדמויות (ולא, לא כל סרט הוא ככה).
יחד עם זאת, שתי הערות חשובות:
1) אני לא אוהב את הספרים.
סליחה, מעריצים, אני פשוט חושב שהם גרועים: עלילות עם חורים בגודל של סרטים של שוורצנגר (חבורה של שלושה ילדים פותרת דברים שגדולי קוסמי העולם אפילו לא שמים לב שהם קורים), דמויות לא אמינות ושבלוניות (מה זה המאלפוי הזה? או טרילוני?), חזרות עד אין ספור (הספר הראשון הוא תבנית שכל הספרים האחרים חוזרים עליה) ועוד. כן, היא מבריקה בהמצאות של כשפים ובשמות, אבל זה לא מספיק לי.
כתוצאה מחוסר החיבה המופגן הזה, אני לא נהנה מהסרטים כי התסריט לא טוב בעיני, כי המקור לא טוב בעיני. כל הבימוי והמשחק לא מחפים על סיפור גרוע. בסרט/ספר הזה, אגב, החורים בעלילה קטנים מהרגיל בספרים של פוטר, אבל בתמורה, לא קורה כלום.
2) שורה ראשונה, כאמור. זה די מונע את היכולת להיסחף עם הסרט, ורבים מעידים שמדובר בסרט סוחף במיוחד.
אשתי, למשל, חובבת פוטר מושבעת, נהנתה מהסרט מאוד, אפילו מהשורה הראשונה.
באמת עבר הרבה זמן.
בתור התחלה, ההודעה הזו נכתבה אחרי שקראתי רק את שלושת הספרים הראשונים (את שני הראשונים וחצי מהשלישי, בו שבעתי מהסדרה, למען האמת). בהחלט יתכן שהספרים הבאים לא חוזרים על התבנית – קראתי רק את השביעי, שהוא באמת שונה באופיו (לא מספיק, אבל שונה).
לגבי העלילה, מה שאתה מתאר אינו עלילה, הוא גילוי אינפורמציה. צריך שמשהו גם *יקרה* כדי שתהיה עלילה. אבל מצד שני, ראיתי את הסרט מאוד מזמן, ואין לי חשק לראות אותו שוב – אז יכול להיות שאני טועה.
אלוהים אדירים, בן אדם, תסמן ספוילרים!
הפעם סימנתי לך, אבל בחייך. ולעניין:
בעיני העלילה הייתה קלושה וחזרה על התבנית של הספרים הקודמים. בעיניך לא. בשביל להיכנס לדיון מעמיק יותר, אני צריך לראות את הסרט ו/או לקרוא את הספר שוב, ואין לי שום חשק לעשות את זה.
סליחה, אבל אני פורש.
רק עד החמישי להעיד ידעתי
וגם ספרים מספר ארבע וחמש סובלים מאותו מבנה שחוזר על עצמו כמו שלושת הראשונים – וכל אחד מהם, בתורו, מביא רמות חדשות של מועקה לכל העסק.
סנייפ וטרילאוני
זה הספר החמישי שמרחיב על שתי הדמויות האלה (למה טרילאוני שם, מה הקשר של סנייפ ל"חבריו" האחרים וכו'), לא השלישי.
קטע שנורא הצחיק אותי
כשדמבלדור אומר שהוא החליט להציב סוהרסונים בכל הכניסות לביה"ס, האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה של סוהרסון גדול ומפחיד שפונה אל מי שבא להיכנס בשאלת "נשק, יש?"
''למה דאמבלדור היה חייב למות?! אני יהרוג אותו!!''
כן כן, בלשון הזו בדיוק נקטה אחת מחברותיהן של אחיותיה של חברתי היקרה, שקנתה לי כרטיס לבכורה, והביאה אותי ועוד חברה שלנו, ואת כל הגן חיות המשפחתי שלה. היה משעשע, אין ספק.. שתי השורות הכי רועשות באולם גם ככה עמוס בדרדקים בסינמה סיטי.
אני באמת מתנצלת מעומק הלב כלפי כל מי שהיה באולם הזה.. מלבד אלה האחרים שהפריעו גם.
בכל מקרה, גם תנאים לא אידיאליים אלה לא הפריעו לי להנות מהסרט, ואפילו מאוד. לדעתי, אין מקום להשוואה בכלל בין הסרט הזה לקודמים. הוא עשוי בצורה הרבה יותר טובה, ואפילו הפסקול יותר טוב (יותר מקורי, יותר מגניב ומפתיע. כנראה בהתאם לסצינות).
ורק דבר אחד שהפתיע אותי ממש לטובה, ואני ממש לא זוכרת אותו מהסרטים הקודמים.. למעשה, אני די בטוחה שהוא לא היה שם:
השמנמנה מפרנץ' אנד סונדרס (אני לא בטוחה מי מהן.. אין לי מושג מי מהן היא מי) שיחקה את הפאט ליידי בתמונה שבכניסה לגריפינדור טאוור.
זה היה מגניב ביותר ומפתיע במיוחד! ולצערי חברתי בכלל לא זיהתה אותה ולא התלהבה כמוני.. ובעצם אף אחד אחר באולם לא התלהב.. או הביע סימן לכך.
אני חושבת שזה היה מרנין ביותר, וחבל שלא היו לה עוד דקות. אבל.. היא בהחלט לא דמות מרכזית. אז לא משנה.
הנה האייטם באתר שלהן:
http://www.frenchandsaunders.com/news/index.shtml#105
וואלה,
נראה שכל מי שקרא את הספר נורא חרד לשלומו של מי שלא קרא (אני, למשל) שלא יבין את הסרט. אז אני רוצה להרגיע אתכם: זה בסדר, מבינים.
זה לא אומר שלא היו שינויים פתאומיים מדי, כמו שאמרת. אבל אפשר להסתדר.
יפה שהבנת.
אני לא צינית, זה פשוט באמת מפליא אותי. כמעט כל מי שדיברתי איתו וראה את הסרט בלי לקרוא את הספר הבין אותו, וזה באמת ח"ח לבמאי, כי בתור אחת שקראה את הספר כל הזמן נשארתי עם ההרגשה שלא הייתי מבינה כלום אם הסרט היה עומד בפני עצמו (אבל זה גם כי אני נטפלת תמיד לפרטים. בלתי נסבלת אני :).
בכלל, היו לי המון בעיות עם הסרט כסרט בפני עצמו. הוא נראה די מחוסר קו עלילה אחד הגיוני, עם המון סצנות קופצות (הדוגמה הכי קלאסית – מאיפה רמוס והארי התחברו כל כך?) והתמקדות באירועים לא חשובים. מצד שני, כשראיתי את שר"ה (בלי לקרוא את הספרים) הבנתי הכל והסרט נראה לי שלם לחלוטין, ואני בטוחה שטלוקינאים כאלו ואחרים רצו להרוג את מי שכתב את התסריט לסרט.
מסתבר שהכל תלוי בנקודת המבט. :)
אבל אפילו בביקורת הודו שכל החצי הראשון של הסרט נראה כמו סצנות חשובות מהספר עם קטעי מעבר מאולצים מקשרים בניהם, אז אולי בכל זאת זה לא רק אני.
וואלה,
נראה לי שההתעסקות החוזרת ונשנית הזו בהאם מי שלא קרא את הספר הבין את הסרט או לא היא לא ממש חשובה. בתור אתר שעוסק בביקורת סרטים, השאלה החשובה היא האם הסרט, כסרט העומד בפני עצמו, מספק את הסחורה או לא. לדעתי, ואחרי קריאת כל התגובות גם לדעת רוב המגיבים, התשובה היא שהסרט פשוט לא מספיק טוב. והסיבות העיקריות לכך, אם אני מנסה לסכם את מרבית התגובות השליליות, הן שהוא מתפזר לכדי סצינות לא מלוכדות, שיש הרבה חורים בלתי מוסברים בעלילה, ושהדמויות העיקריות לא מרשימות ולא משחקות מספיק טוב.
הדברים החיוביים שצצים פה ושם בין התגובות הם איכות הצילום, האפקטים, האווירה הקודרת והמשחק של אלן ריקמן, וזה, לצערי, לא מספיק בשביל להפוך את הסרט לטוב.
מצד שני, התגובות על החורים בעלילה...
…נכתבו בעיקר ע"י אנשים שכן קראו את הספר. המם.
ואילו אני, בתור מי שלא קרא את הספרים
וטרם ראה את הסרט, הבנתי מהתגובות שהסרט עומד בפני עצמו (אם ראית את הסרטים הקודמים) ואפילו מוצלח מאד- בעלילה אפילו.
אז כנראה שגם הבנת הביקורת והתגובות תלויה אם קראת את הספר או לא.
לא טענתי
שאין תגובות טובות. יש הרבה כאלה שאהבו את הסרט ואין לי שום בעיה עם זה. אבל מקריאה של התגובות יש לי הרושם שרוב המגיבים (לא רוב מכריע) התאכזבו מהסרט ומצאו בו את אותם הפגמים שגם אני מצאתי בו, ושאותם סיכמתי בתגובה למעלה. גם לא עשיתי בדיקה מקיפה לגבי מי מהמגיבים קרא את הספר ומי לא, וזה לא נראה לי משנה במיוחד. אני לא קראתי את הספר ועדיין חשבתי, כמו הרבה שכן קראו אותו, שיש בסרט הרבה חורים בעלילה, וזה לא משנה אם בסופו של דבר מבינים את העלילה או לא, החורים נותרים אלמנט (מתוך אלמנטים נוספים) שגורם לסרט להיות לא מפוקס, לא זורם ומאכזב.
הנושא משספיק שנויי במחלוקת
כדי שלא תוכל להגיד "רוב". הדבר הכי קרוב לסקר בנושא הוא הדף של הסרט בימדב, ושם ציונו (יחסית לימדב) גבוהה למדי, 7.8 . כאשר שתי הסרטים האחרים יש להם 7.3 .
בלי קשר לזה, לדעתי הרצף העלילתי היה טוב בהרבה מבשתי הסרטים האחרים שהיו ממש כמו איורים מונפשים לפרקים אקראיים ובגדול הסרט היה מעולה.
-האשף הדגול
תשמע, תראה...
כאחד שקרא את הספר, הייתי יכול להיות בטוח שאתה צודק. הסצינות בסרט נראו כצל חיוור של הסצינות בספר, והייתי בטוח שאף אדם שלא קרא את הספרים לא יצליח להנות מהן. אבל לאחר שיחה עם מספר אנשים שלא קראו את הספר, אין לי ברירה אלא להודות ש"העובדה שלא מסבירים בסצנות האלה דברים לאנשים שלא קראו את הספר" מפריעה רק לאנשים שכן קראו את הספר.
תשמע, תראה...
העניין הוא כזה לפחות אצלי: את שני הספרים הראשונים קראתי ואת השלישי נטשתי די בהתחלה, בקטע שכל החבורה עושה מסיבת פיג'מות ב'ליקי קולדרון' כי אז החלטתי בעצם שהבנתי את הנוסחה שכנראה תפקוד את הספרים האלה לכל אורך הסדרה – כל ספר יעסוק *בעוד* דרך אחרת ומקורית יותר בה ינסה וולדמורט להרוג את הארי. אז בסדר, הבנתי. בשביל זה אני לא צריכה לקרוא. גם ככה הסרטים צמודים לספרים, מספיק לי לראות את הסרטים וזהו. מה אומר? מזמן לא נהניתי כל כך מסרט! ממש הופתעתי קודם כל מהויזואליות – הסרט פשוט מקסים. אין לי מושג מה הלך בספר ובגדול גם לא ממש הטריד אותי. הדבר היחיד שתהיתי קלות לגביו היה הבמבי, אבל חוץ מזה מה יש פה לא להבין?!
העניין הוא אחר ואת זה אני מבינה רק לאחר שקראתי את כל מה שכתבו פה חבר'ה שקראו – יש דברים שאני פשוט לא מודעת אליהם מתחת לפני השטח, נראה שיש המון חומר רקע שיתרום *המון* עומק לסיפור ועכשיו זה דווקא עושה לי חשק לקרוא את הספר! ההפסד של מי כמוני שלא קרא הוא בנפח של הסיפור ולאו דווקא בהבנה.
מעבר לזה אני חייבת לציין שהופתעתי מהסטיה מהנוסחה שהנחתי שכל הסדרה תתנהל לפיה. במקום שוולדמורט ינסה שוב להרוג את הארי וכו' וכו', הוא אפילו לא מופיע לביקור בפרק הזה. הוא בקושי מקבל חשיבות! אם זה מצביע על שיפור מגמתי של הספרים אני עלולה לשנות את דעתי ועוד להחליט לקרוא את שלושת הספרים האחרונים שלא קראתי! (?)
תשמעי, תראי...
לא הייתי מגזים.
הספרים הם נוסחאתיים מכורך העובדה שכולם מלווים את הארי במשך שנת לימודים אחת בהוגוורטס, על כל מה שכרוך בזה.
הבעיה העיקרית בספר השני היא שהוא כמעט העתק זהה לראשון, והייתרון הגדול של הספר השלישי זה שהוא הספר הכי שונה ויוצא דופן בסדרה, בגלל העובדה שציינת- וולדמורט לא מופיע שם. אבל זוהי מותרה שרולינג יכלה להרשות לעצמה רק פעם אחת, כי בכל זאת מדובר בסדרה על המאבק בין הארי לוולרמורט.
הספרים הבאים אמנם חוזרים לנוסחא של "וולדמורט מנסה להרוג את הארי", אבל משולבים בהם מספיק טוויסטים והפתעות כדי להפוך אותם לייחודיים ומעניינים, והדבר שהכי מושך, לפחות אותי, לקרוא אותם זה ההתפתחות של הדמויות ומערכות היחסים ביניהם. אני ממליץ לך להמשיך ולקרוא אותם- לפי דעתי לא תתאכזבי.
חבל שהפסקת
הספר השלישי הוא ציון דרך, ונמצא בכמה דרגות מעל השניים שלפניו.
הרביעי עוד יותר טוב, ורק החמישי קצת מדרדר, וגם זה רק מפני שכנראה לא מעיזים לערוך את רולינג כמו שצריך.
כמו דובי דווקא? כמו אחד האלה מ-Black & White.
(המשחק. לא הסרט)
הדבר היחיד שהפריע לי
הוא שלא הסבירו איך סריוס ברח מאזקבאן. היה אפשר להסביר את זה ממש במשפט אחד.
הדבר היחיד שהפריע לי
סליחה, אבל בתור מי שלא קרא את הספר, וגם לא מתכוון, ושהנקודה הזו מאוד הטרידה אותו בסרט, אולי באמת תוכלי לספר לי?
מעולם לא ביקשתי ממך לשנות את הדעה
שלך על הספרים… אבל אתה כן יכול לא לצאת בהצהרות כגון "רולינג לא מתאמצת לכתוב" אם לא הגעת אפילו לקרוא את הספר השלישי, שממנו העלילה באמת מתחילה להתפתח (לעומת זאת, מותר לך להגיד שהספרים הראשונים היו כל כך משעממים שלא הצלחת לשרוד לספר השלישי. זה גם יהיה הרבה יותר הוגן).
בקשר לאנימאגוסים ולאזקאבן – לונג ענתה.
...
גם אני, כמוך, לא קראתי את הספר. אבל תן קרדיט לרולינג. טיפשה היא לא. אני בטוח שלכל השאלות שלך יש תשובות בספר, ויהיה הרבה יותר פשוט לקרוא אותו מאשר לנסות להוציא את ההסברים לכל שאלה בנפרד ממגיבים כאן.
כל התשובות, כולן, בספר.
טוב, טוב, בסדר, ניצחתם! אכן אין לי זכות להתלונן עד שאקרא את הספר (מה שלא יקרה).
אבל תיזהרו לכם, את העצבים שלי אני עלול להוציא על עוברי אורח תמימים.
כל קוסם רביעי?... *מרימה גבה*
תירי בי, אבל "לבנות עלילה של שבעה ספרים שלמים לפני שכתבת את הראשון" זה באמת מה שרולינג עשתה? בינתיים הספרים נראים לי אד-הוק, ולא ראיתי רמזים מטרימים בספר אחד לספר אחר, חוץ, כמובן, מהטוויסט בספר השלישי, שלא נזכיר כאן מחמת ספוילרים.
אבל לא קראתי את החמישי, ואולי אני טועה, ואולי שכחתי, ואני אוהב את הסדרה הזו גם ככה.
אמנם אין רמזים מטרימים בין ספר לספר...
אבל העלילה בהחלט נבנתה כמקשה אחת. מלבד שני הספרים הראשונים, הספרים הם חלק מאותה הקשת העלילתית, שהולכת ונבנית מספר לספר: נקודת סיום של כל ספר משפיעה ישירות על הפתיחה של הבא אחריו, והכל הולך ונבנה לקראת מטרה סופית כלשהי (ולא צריך להיות גאון כדי לשער מה זו תהיה). חוצמזה, רולינג טוענת שהפרק האחרון של הספר השביעי כבר כתוב, חתום וסגור בכספת אצלה בבית.
*משתנקת קלות*
פוטריסטים מסויימים היו חוטפים התקף לב אם הם היו שומעים את הטענה שאין רמזים מטרימים בספרים של רולינג…
אני אישית לא מתה על ה"פ כספר, ואני גם לא פוטריסטית, למען ההבהרה, אבל גם אני מודעת ומודה שרולינג יודעת טוב מאוד מה היא רוצה מעצמה, ולאן היא מתקדמת. כל הסדרה משובצת ברמזים מטרימים – החל מסיריוס בלאק, שהוזכר בכלל בספר הראשון, ועד לחדר כלשהו שהוזכר במשפט בספר הרביעי, ובספר החמישי היה לו תפקיד גדול.
אני באמת באמת יכולה להכין לך רשימה של רמזים מטרימים שפוזרו לאורך כל הספרים, אם תרצה, אבל אני מניחה שיותר טוב אם תסמוך עליי – מאוד סביר להניח שרולינג ידעה מה יקרה בספר השביעי, לפני שהיא ישבה לכתוב את הראשון.
*משתנקת קלות*
בסדר, חוזר בי. אחת הסיבות למה עוד לא קראתי את החמישי היא כי אני מחכה לשביעי, מתוך כוונה לקרוא אז את הכל ברצף. אחרת, אני פשוט שוכח בכל ספר מה קרה בכל הספרים שלפניו, ומפספס בדיוק את אותם רמזים מטרימים.
לטעמי זה הסרט הגרוע מבין השלושה...
כשנכנסתי לאתר, קיוויתי למצוא אתר שנוגד באופן חתרני את ביקורות הקולנוע הממסדיות של אנשי העיתון המשעממים שיהללו סרטים של דיוויד לינץ' גם אם הם לא הבינו כלום. למעשה, בכתבה הזאת, מצאתי אתר שחוזר על כל ביקורת אחרת לסרט השלישי בסדרת הארי פוטר שראיתי. בכתבה מוזכרות בזו אחר זו כל המילים הבאנליות לתאר את הסרט הזה, ושום דבר חדש לא היה כאן.
המילים "אפל" "במאי חדש" ו"בוגר יותר" חוזרות כאילו ניתנת חוברת הדרכה למבקרים בתחילת הסרט. למעשה הסרט לא אפל יותר, רק חשוך יותר, הבמאי החדש הוציא את כל הקסם מסדרת הארי פוטר והשאיר אותנו עם בלי כלום, ובוגר יותר? אולי רק הרמיוני התבגרה, לא הסרט.
הטירה הנפלאה הוגוורטס, בה מתרחשים רוב אירועי הספרים, נזנחה כמעט לגמרי, וכמעט כל האירועים המשמעותיים בסרט מצולמים מחוץ לטירה. חצר כמו זו שמופיעה בסרט יש בכל מקום, והאווירה המדהימה שהטירה הקנתה בסרטים הקודמים נזנחה.
הבגדים שהתלמידים לובשים, אינם הגלימות המסורתיות מהספרים ומהסרטים הקודמים, אלא בגדי יום יום של מתבגר אנגלי ממוצע. הקסמים, שהם הבסיס לכל הסדרה, מופיעים לעיתים נדירות מאוד (מלבד קסם הסוהרסנים) המוזיקה בסרט אינה בסגנון נעימות הפנטזיה המסורתיות אלא קצבית ובקטע מסוים אפילו נשמעת מוזיקת ג'אז . כאשר התלמידים עומדים בתור ומבצעים את קסם ה"רידיקולוס" הסצינה כבר לא נראית כמו משהו שיכול להתרחש בהוגוורטס אלא במחזמר טיפוסי. השיעורים וסדר היום של הארי וחבריו כמעט נשכח בסרט, וכל מה שיש לנו זה סצינות "הכרחיות" שמתארות את התקדמות העלילה בקפיצות ובצורה מוזרה…
ניכר על הבמאי שאינו מן אוהדי הארי פוטר. ייתכן כי הוא מוכשר ביותר, אבל רק מעריץ של סדרה יכול להפוך אותה לסרט טוב, ולא מדובר רק על הקטעים שהשמיט. נסו לדמיין מה יקרה אם במאי מוערך ינסה לביים את "שר הטבעות" במקום פיטר ג'קסון. טרנטינו למשל. בהתחלה כולם יתלהבו ויצפו לסרט ענק, אבל כל הקסם של שר הטבעות יאבד, והמכירות יתחילו לרדת (כפי שמסתמן כאן). הסרט יחשב על ידי מבקרי קולנוע "בוגר יותר" מגניב יותר" (זה הרי טרנטינו) אבל ה"ארץ התיכונה" לא תהיה כאן… (וכמובן שזה לא טרנטינו. זה סתם קוארון קטן, שביים אסקימו לימון למקסיקנים)
מלבד הקסם שמשפיע על הקוראים, ושלא מורגש אצל הרואים, לסרט חסרונות נוספים.
המשחק של השחקנים פשוט עלוב, הסרט מצולם כל הזמן בלילה, דבר שלא מוסיף להיותו "אפל" אלא להיותו "אפל וואנאבי". כמו סרט אימה ליגה ג'. השחקן של דמבלדור ממש מגוחך ועלוב. לא ככה מתואר המנהל האגדי והנערץ בספרים…
הסיבות שתוארו לעיל, הופכות את "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" לסרט שאף אחד לא יאהב. מחד, מעריצי הספרים לא יסבלו את הסרט, ומחד שני- הסרט לא מספיק טוב ומעניין כדי לעניין אנשים שלא קראו את הספר (בייחוד אם הם מבוגרים מכיתה ו'). היחידים שאולי יתעניינו בספר הם מבקרי הקולנוע, שראו במאי חדש ורצו לראות את בגדי המלך החדשים.
עוד אחד מתנדב להגן עלינו,
המסכנים שלא קראו את הספר ושיסבלו בסרט. להגיד שוב שזה לא נכון?
עוד אחד מתנדב להגן עלינו,
לא מגן. אלא שאם אתם לא אוהבים את ספרי הארי פוטר אין הרבה סיכוי שתאהבו את זה. לא התכוונתי שלא תבינו את העלילה.
לא, אמרת שהסרט לא מספיק טוב
כדי לעניין אנשים שלא קראו את הספר. רק שהמציאות מוכיחה את ההיפך.
חוץ מזה, מה שהרבה יותר חמור, אתה גם אמרת שציפית מהאתר להגיד ההיפך ממבקרי הקולנוע הממוסדים רק בגלל שהוא 'עין הדג'. אז זהו, שלא חרטנו על דגלנו להגיד תמיד הפוך ממה שנחמן אינגבר חושב. BS אמר את דעתו, ודעתו שלו בלבד (שאני מסכים איתה לחלוטין). כל דבר אחר היה חוטא לביקורת.
איך אני אוהב אנשים שמדברים בשם כולם.
איך אפשר לקרוא לסרט "סרט שאף אחד לא יאהב", אחרי שלא רק המבקרים אהבו אותו יותר מכל סרט אחר, אלא גם הקהל שהצביע ב- IMDB?
וכן, אולי חלק מהקסם של הוגוורטס קצת הלך לאיבוד. כאן, לדעתי, נמצאת חלק מההגדרה של "בוגר יותר". הסרט מפסיק לנפנף בעולם הקסום של הארי פוטר, ומתחיל להתעסק קצת בת'כלס: בעלילה ששולטת בספר הזה. ובסך הכל, זה מה שאני מצפה מהסרט לעשות. לספרי "הארי פוטר" אין את הפריווילגיה של ספרי "שר הטבעות" (300 עמודים לספר, מתוכם 150 עמודים של תיאורי נוף) שמאפשרת לסרטים המבוססים עליהם לתאר אחוז מכובד מהאירועים שמתרחשים בהם. ספרי "הארי פוטר" מלאים באירועים קטנים שבונים לאט-לאט את האווירה ואת העולם של הסרט. בספר זה עובד. בסרט, כפי שהוכיחו לנו שני הסרטים הראשונים, זה עובד הרבה פחות.
אז אם תסלח לי, אני אמשיך לדבוק בדעה הבנאלית.
דווקא הסוודר הטריד אותך?
בהוגוורטס בהחלט יש בגדים רגילים. בזמן החופשי שלך אתה יכול ללבוש מה שאתה רוצה, פשוט יותר סביר שאנשים שגדלו בחברה קסומה (כמו רוב הקוסמים), לא ילבשו אזרחי.
בנוסף, הארי גילה כספת חדשה ונחמדה רק שלו. אני די בטוחה שיש לו מספיק כסף לקנות בגדים.
אאה!
אבל עם יש לו כסף הוא יכול לקנות בגדים *יפים*!
אמרו שיש לו כסף, לא טעם.
שוב, מה טוב בזה שהסרט לא תואם לספר?
כל פעם שיש סרט על ספר, חוזר אותו ויכוח בין אלו שקראו את הספר ואלו שלא.
ותמיד חוזרת הטענה "זה סרט! הוא צריך לעמוד בפני עצמו!"
אז זהו, שאני לא ממש מבינה למה.
נכון שזה סרט, אבל הוא מבוסס על ספר.
במקרה של הארי, הוא אפילו לא מבוסס כי זה פשוט ספר מוסרט.
היה ספר כתוב, ועכשיו יש ספר מוסרט. מה ההבדל?
זה שזאת צורת מדיה אחרת לא אומר שהבמאי רשאי לעשות לעלילה ככל העולה על רוחו.
במאי בתאטרון לא לוקח מחזה של שייקספיר ומשנה את סדר המערכות. או נותן לדמויות מסוימות שורות של דמויות אחרות.
אז למה בסרט כן?
למה אני צריכה להסכים לכל מיני שינויים מעצבנים וחורים בעלילה רק כי "זה סרט"?
במאים בתיאטרון עושים בשייקספיר ככל העולה על רוחם
ובכלל זה קיצורים, השמטות, שינוי מקום ההתרחשויות, ומה לא.
אולי דוקא בגלל זה
בטח לגבי שינוי המיקום.
אחד הסימנים הבטוחים לקלאסיקה אמיתית, הוא הרלוונטיות המתמדת שלו, זהו תנאי קיים, גם אם לא מחייב.
מעצם הגדרתן של קלאסיקות שייקספיריות, כתובניים ואלגוריים הרי ששינוי מקום וזמן על מנת לתאם רלוונטיות, הוא בהחלט הגיוני.
אולי דוקא בגלל זה
יש הבדל בין לשנות את העלילה לבין להעביר אותה למקום אחר.
הרי שייקספיר מלכתחילה לא ציין זמנים או מקומות (ואם כן, אז במילא לא הייתה למיקום השפעה רבה על העלילה) במחזות שלו ככה שהם יכולים להתרחש ברגע זה ממש בשכונה נידחת בת"א.
להוסיף כיסא בחדר שבו שייקספיר לא ציין במפורש שאכן היה כסא זה לא שינוי המחזה אלא סתם תפאורה.
אבל להחליף טקסטים בין דמויות, למשל, זאת כן התערבות במוצר הקיים.
במקרה הטוב, ניתן להגיד שזוהי פרשנות אישית של הבמאי למילה הכתובה אבל גם אז זה לא באמת שייקספיר…
שטויות במיץ.
שייקספיר תמיד ציין מקומות. רוב העיבודים שלו לקולנוע ולמדיומים אחרים שינו את המקומות האלה, קיצצו את המחזות באופן מאוד מאסיבי (הגירסה המלאה של 'המלט', שביים קנת בראנה, אורכת ארבע שעות), שינו פרטים, ועשו עוד דברים "נתעבים" שהיו גורמים למעריצי שייקספיר לתלות את עצמם, אם הם לא היו קצת יותר הגיוניים מהפוטריסטים הפנאטים. אני לא יכול לחשוב על *שום* עיבוד של *שום* ספר שהיה נאמן למקור יותר מהסרטים של הארי פוטר.
שטויות במיץ.
בקשר לנאמנות לספר, שמתי לב עוד מהסרט שראשון שזאת היתה התלונה העיקרית של הצופים- וגם של המבקרים. שמעתי וקראתי שוב ושוב שכדאי היה להרגע קצת ולא להיצמד לספר. לדעתי האישית הספר הראשון היה טיפשי למדי, ואני יודעת שאני לא היחידה שחושבת ככה.
הספר הראשון
נא לא להשוות את ספרי נרניה להארי פוטר. בסדרת נרניה היה רובד דתי עמוק. ספרי הארי פוטר הם פנטזיה לשמה. אני לא רוצה להתחיל אפילו עם רשימת הגניבות משר הטבעות.
''רובד דתי עמוק''
כלומר, "הטפה נוצרית רדודה". אני אוהב את ספרי נרניה, אבל "רובד דתי עמוק"? נו.
''רובד דתי עמוק''
לזה בדיוק קוראים ניטפיקינג. כוונתי הייתה שהספרים שונים במהותם.
''רובד דתי עמוק''
כשקראתי את נרניה אהבתי אותה כל-כך שכל אלו שדיברו על המסיונריות שבספר ממש עיצבנו אותי – עד שקראתי את לואיס עצמו (בספריו האחרים) ואז זה באמת נהיה ברור.
אבל, האמת, שהרובד הדתי בנרניה באמת די עמוק, ולכן אני עונה. בטח ב"קרב האחרון", שהוא כולו דיון במהות המוות (יכול להיות שדיון גרוע, אבל בכל זאת), וודאי ב"אחיינו של הקוסם" שעוסק בבריאת העולם (ולא בצורה נוצרית בכלל) אבל לכל אורך הספרים. עכשיו, הקטע בלואיס היא שהוא תיאולוג לא רע, בטח ברמת הסברת מושגים מורכבים בצורה פשוטה – נא לא לזלזל.
לדוגמא, יש קטע באחד הספרים שבה שלוש דמויות נמצאת במסע כלשהו מתחת לאדמה, והמכשפה השולטת באותו המקום מנסה לשכנע אותם להישאר (היא מנגנת בקתרוס ומבעירה קטורת כלשהי, אבל בעיקר מדברת). הקטע כולו הוא אחת האנלוגיות המבריקות והמשכנעות ביותר שקראתי אי-פעם לדרך בה הנצרות רואה את השטן.
אל תשכח שנרניה הוא ספר לילדים. גדולתו בכך שהוא מצליח להיות נהדר למרות (או אולי בגלל? לא, לא נראה לי) הרובד הדתי שבו – מה שהופך את הרובד לדי עמוק: צריך להיות סופר מאוד מוכשר בשביל לדחוף לילדים רעיונות דתיים בצורה שהם יכולים לעכל (ולא, נגיד, פשוט לדבר על ישו וחייו) ועדיין לספר להם סיפור מרתק בפורמט שהם יהנו לקרוא.
''רובד דתי עמוק''
אני מתנצלת מראש על האוף טופיק, אבל נדמה לי שאתה טועה:
קראתי את נרניה בילדותי ולמרות אהבתי הגדולה לסדרה, לא רק שלא התנצרתי, גם לא תפסתי את מה שאתה מכנה "רעיונות דתיים שילדים יכולים לעכל". לא זוכרת שהבנתי את רעיון השטן כפי שהסברת, למשל.
כשקראתי שוב, השנה, ההטפה הנוצרית הרגיזה אותי מהרגע שבו צצה לראשונה. כלומר, בגיל שבו יכולתי להבחין בה, היא כבר היתה מוגזמת.
בנוסף, שמתי לב לעוד משהו שהחמצתי בילדותי, גזענות. מוסווית בקושי ומביכה. ולא, שניים או שלשה קלורמנים "טובים" פשוט לא מספיקים בתור קונטרה להמון "שחומי הפנים" עם הטורבנים והאל המבהיל והדוחה שלהם.
''רובד דתי עמוק''
גם אני לא הבנתי אז שהוא מדבר על השטן, אבל לא זו המטרה של לואיס – המטרה שלו היא להסביר לילדים מהו הרוע המוחלט (והמכשפה הזו מפחידה ברמות שלא יאמנו כשאתה ילד), ושמאוחר יותר, כשיגידו להם שהשטן הוא הרוע המוחלט, תהיה להם תמונה מדויקת (לדעתו / לדעת הנצרות) של השטן בראש.
לגבי הגזענות, אני מודה שאני ממש לא זוכר את הדוגמא שאת מדברת עליה, אבל אל תשכחי שלנצרות יש מעט מאוד סובלנות לאלילות.
''רובד דתי עמוק''
לא מדובר באלילות אלא באיסלאם. לאורך כל הסדרה נרניה מאויימת מדרום ע"י קלורמן. ארץ שלגמרי במקרה מזכירה מאוד את ארצות ערב ורוב התושבים בה מצטיינים ברשעות, אכזריות, טפשות או שלשתן ביחד. היו גם שניים שלשה "טובים" שיצאו משם והם מיהרו להמיר את דתם ברגע שהם פגשו את אסלן.
ספוילר ל"קרב האחרון"
ובסוף גם מתברר שהאל שלהם הוא היפוכו של אסלן – הוא מכיל את כל הרוע ואסלן את כל הטוב.
לפחות תצטט בצורה מדוייקת
קטן לקרב האחרון.
אסלן אומר שהאל של הקלורמנים הוא היפוכו שלו, אבל את כל עבודת האל ה"טובה" שעושים הקלורמנים בשמו של האל ה"רע", אסלן מקבל כעבודה שלו עצמו. זה די פוסל את הגישה שלפיה מי שמאמין באל "הלא נכון" הוא "רע" מיסודו – הוא יכול לעשות דברים טובים, ויכול לזכות לחסד של האל ה"אמיתי", גם אם האל שבו הוא לכאורה האמין הוא האל ה"שגוי".
אגב, למה קלורמן מזכירה "במקרה" את ארצות האיסלאם? אני חושב שההקבלה מכוונת וברורה לחלוטין. אני לא בטוח שרוב התושבים בארצות הללו מצטיינים בתכונות שתיארת, כי בקושי פוגשים תושבים כאלו בספרים, והרושם הכללי (שאני זוכר, לפחות) הוא שיש גם וגם.
לא ציטטתי כלל,
הספר לא אצלי. תמצתתי את המשמעות הכללית כפי שהיא זכורה לי מהקריאה האחרונה שלי, הפירוט שהבאת לא משנה אותה בהרבה.
אם היית קורא את ההודעות הקודמות בפתיל תגלה שהפירוט שלי רק נועד לרענן את זכרונו של אדם קלין בנוגע ל"למה אני טוענת שיש גזענות בספר". אני יודעת שדמיון הוא לא מקרי. ובנוגע לדמויות, אלה שמתוארות, מתוארות באופן שלילי. הרוב הדומם מתואר כמי שמאמין באל מרושע. מבחינתי לפחות, ההקבלה והמסר שלה ברורים מאוד.
אתה כנראה צודק.
כשקראתי את הספרים הייתי בגיל שבו לא זיהיתי שום רובד דתי בכלל (ומעניין כמה מזה יישאר בסרטים). בכל מקרה, הנקודה המקורית היתה שזה שיש בהם רובד נוסף לא הופך אותם בהכרח ל"נעלים" יותר מספרי הארי פוטר. (גם לא לנעליים, אבל זה לא קשור).
הם נעלים על ה. פ. מסיבות אחרות,
אבל יש לי הרגשה שלא כדאי לי לפרט. בא נגיד רק שאת ספרי נרניה אני מתכוונת להקריא לילדיי, ואת הארי קרישנה-פוטר הם יגלו בעצמם.
לרד פיש ושופל
אתם ניגשתם לספרים בעיניים של ילדים יהודים חילונים (אני חושבת) שגדלו בארץ ישראל ושמעו על נצרות בטלויזיה וקצת בבית ספר בעיקר בשיעורי היסטוריה.
זה לא כמו הרקע של ילדים שגדלו בבית נוצרי טוב (ולואיס כיוון את ספריו לילדים שגדלו בבית נוצרי טוב כמו שהיה מקובל אז), וספגו את הערכים האלה מיום שנולדו. אליהם כל האלגוריות מדברות הרבה יותר חזק מאשר אלינו.
יש משהו בדברייך
מה שגורם לי לתהות על התועלת שבכל העניין. אם לואיס הצליח ממילא לשכנע רק את המשוכנעים, הוא יכול היה כבר לחסוך מעצמו את המאמץ ולכתוב סתם ספרי ילדים מקסימים, בלי מסר. אז אולי הספרים היו עומדים במבחן הזמן.
יש משהו בדברייך
אני לא חושב שהמטרה הייתה לשכנע אף אחד – אלו לא ספרים שמטרתם לגרום למישהו לחזור בתשובה, אלא להציג את הערכים הנוצריים בצורה מעניינת שתדבר לילדים.
אני גם לא חושב שהמסר הנוצרי הוא מה שיכריע אם הספרים יעמדו או לא יעמדו במבחן הזמן. חוץ ממנו יש בספרים מספיק מסרים שרלוונטיים היום יותר מתמיד (מילת השואה, אי העלטה, כס הכסף וכדומה).
יש משהו בדברייך
האמת, זו שאלה מעניינת. לפי דעתי, לואיס בעיקר רצה לספר סיפור טוב, ורק אחר-כך להטיף – וזאת בניגוד לטרילוגיית המדע-בדיוני שלו שהיא הדגמה בסיפורת של רעיונות נוצריים (הדגמה מצוינת לרוב, לדעתי, ובכל זאת).
ההבדל הוא באהבה העזה שלואיס רוחש – או לפחות זאת הייתה תחושתי מקריאת הספרים – לעולם הפנטסטי של נרניה: הוא אוהב את האווירה, אוהב את הדמויות, נהנה להמציא את ההיסטוריה, מתרגש מהסיפורים…
אגב, לא מזמן קראתי את הביוגרפיה של לואיס (Surprised by Joy), ומסתבר שכל ילדותו עברה עליו בהמצאת עולם בדיוני (שהוא כינה בתחילה Animal Land, ומאוחר יותר Boxen), ושהיא מאוכלס בחיות מדברות.
עוד אגב, את נרניה קראתי לאחרונה לפני כ-15 שנה, אני חושב, ורק בעברית (התרגום זכור לי כנפלא) ואני די חושש לקרוא את הספרים שוב, הפעם באנגלית, כדי שלא להתאכזב.
ייתכן. כמו שציינתי
לא קראתי את נרניה – פיספסתי בגיל המתאים, ועכשיו כשניסיתי באנגלית לא הצלחתי להתחבר – זה הרגיש יותר מדי כמו ספר ילדים ולא התחברתי. יכול להיות שהייתי צריכה להמשיך עוד לקרוא, ואולי ויתרתי מהר מדי…
ייתכן. כמו שציינתי
כמו שכתבתי למטה, זה די תלוי במה שקראת בהתחלה. אני אישית אוהב מאוד את "הסוס ונערו", ועלילתית הוא לא קשור ממש לשאר הסדרה, אז אם את רוצה לתת עוד צ'אנס, נסי אותו.
(ונרניה היא כן ספר ילדים, אבל בדיוק כמו שאליס בארץ הפלאות היא ספר ילדים, או הארי פוטר הוא ספר ילדים).
ברור
אבל יש ספרי ילדים שחוצים גבולות, ואתה לא מרגיש כאילו אחרת את הרכבת כשאתה קורא אותם (אליסה, פו הדוב, הספרים של קסטנר במידה מסוימת ומבחינתי – גם הארי פוטר).
הספר הראשון
גניבות משר הטבעות? בהארי פוטר? איפה? מי? מה? זה אחד מספרי הפנטזיה היחידים שבהם התקשיתי למצוא גניבות שכאלו. איך הערימו עלי?
אגב, להתחיל לקרוא את נרניה זה די בעייתי, לדעתי. שני הספרים הראשונים, על פי הסדר המקורי, הם מהחלשים בסדרה, ואילו הספר הראשון על פי הסדר ה"כרנולוגי" ראוי להיקרא רק לקראת סוף הסדרה, אחרת מפספסים בו כמה וכמה דברים.
הספר הראשון
עכביש ענק ומפחיד, למשל.
באותה מידה אפשר לטעון שהסוהרסנים הם העתקה מ''האורגים''
או שהסוהרסנים היו העתקה מהנזגול.
או שהסוהרסנים היו העתקה מהנזגול.
לי הם דווקא מזכירים את הרפאים מ"הסכין המעודן".
אתה די צודק...
סוף סוף יש הסכמה בינינו!
אולי יכול ליהיות שהסוהרסנים הם העתקה מהנזגול, אבל באותה מידה אפשר לומר שהנזגול הם העתקה של מלאך המוות, ואם אעמיק בקריאה אולי אמצא גירסה קודמת למלאך המוות, ואולי עוד לפניה…
סך הכל אין להם אותה משמעות, הסוהרסנים מגלמים דיכאון והנזגול מסמלים את החוסר אונים של המין האנושי…
למרות זאת אתה חייב להודות
שיש דמיון מסוים בין הדיכאון וחוסר האונים של המין האנושי…
אני יודע שאני סותר את עצמי, אני יודע כמה זה מעצבן…
אבל בכול זאת אוסיף (עוד פעם בסתירת מה לתגובה אותה אני כותב עתה, וזו פעם אחרונה, אני מבטיח), שקווי הדמיון היחיד בין המהות של היצורים הנ"ל הוא ששלושתם לובשים ברדס, ושניהם לא במיוחד תורמים (בלשון המעטה) לגיבור הספר.
נכון.
אחרי הכל, אם הסוהרסנים הם כמו נזגולים, והעכביש הגדול הוא כמו שילוב, ויש טרולים בשניהם, והגיבורים של שני הספרים נמוכים, זה רק תזוויג מקרים.
או שהסוהרסנים היו העתקה מהנזגול.
נכון! גם לי!
הם לא העתקה בספר, אבל כן בסרט
כי הם לא דומים בספר לנאזגול (ע"ע 9 מלכים וכו'), אבל הם נראים דומה בסרט (ע"ע רצועות בד שחורות מתנפנפות בדרמטיות והקרקע משתנה (קופאת/יוצאים עקרבים ונחשים) כשהם עוברים בה).
הספר הראשון
נראה לי שלהסתכל על העניין כגניבה יחטא ויחטיא את הקונספט של הארי פוטר, לעומת ספרים אחרים. כשם שבהארי פוטר עולם הקוסמים קיים כולו במקביל לעולם המציאותי האפור, כך גם המיתוסים בו. רולינג בשום שלב לא יוצרת ולא מתיימרת ליצור מיתוסים חדשים כמו שטולקין מנסה. היא אך ורק עושה עליהם פרפראזה קטנה. קריצה.
אחלה ספין.
בעולמו ההזוי של הארי פוטר, טולקין החצוף בעצם גנב את הרעיונות שלו מעולם הקוסמים.
אה, ''פנטזיה לשמה''.
כי אנחנו לא אוהבים פנטסיה לשמה. פנטסיה חייבת להיות אלגוריה אחד-לאחד של הברית החדשה, או מקסימום איזשהו אירוע היסטורי, אחרת היא מסתכמת בשטויות לילדים.
אה, ''פנטזיה לשמה''.
לא אמרתי את זה בנימה שלילית. אני אוהבת גם
"פנטזיה לשמה". סתם לשם ההבהרה.
היה עיבוד טוב שאהבתי
לרומיאו וג'ולייט של באז לורמן.
והוא היה מעולה למרות שהיה שינוי במיקום, בזמן, בכלי הנשק ועוד.
למרות זאת האוירה נשמרה והסרט מאוד נאמן למחזה המקורי.
ספר זה לא מחזה.
ספר מוסרט זה קאסט של אנשים שקוראים את התפקיד שלהם. לא משחק. בתור התחלה, בשביל להסריט ספר חייבים שיהיה תסריט. ברגע שיש תסריט, כבר יש שינויים שחייבים להעשות. מכאן והלאה זה כבר תלוי בהרבה גורמים: בתור התחלה, כל ספר של ה"פ ארוך מקודמו בערך ב50%. בלי כמה שינויים, הסרט הזה היה יותר מארבע שעות- אתה היית הולך לראות אותו?
ספר זה לא מחזה.
טוב, בסדר…
זה עוד איכשהו מסתדר אצלי…
למרות שאני עדיין לא מרוצה מהחופשיות שבה במאים מתנערים מכל אחריות שיש להם על טעויות בעלילה, בטענה שזה סרט (ולא ספר)
לא יודעת, אבל לא צריכה להיות איזושהי נאמנות למוצר המקורי? ולמעריצים שלו?
*** אני מצטערת ומתנצלת על השימוש הנבער שלי בשייקספיר ויצירותיו
לא. למה?
למי אכפת מהמעריצים, פרט ל"כוחות השוק"?
זה ישמע פלצני, אבל יוצר לא מחוייב לכלום. רק למה שהוא רוצה להעביר. ואם הוא רוצה להפוך את אותלו לשחקן כדורסל, או את לונג ג'והן סילבר לפיראט חלל – הכל מותר, כל עוד התוצר הסופי עושה את שלו.
או את פספרטו לג'קי צ'אן
סליחה, לא יכלתי להתאפק.
אכן, יוצר לא מחוייב לכלום. מה שכן, אם הוא בוחר לעשות משהו, עד כמה ש"מותר" לו לעשות את זה, "מותר" גם למי שהמקור הספרותי היה יקר לו להתרתח. (ולהחרים את הסרט. ולקרוא לאחרים להחרים את הסרט).
ובמילים אחרות,
מותר למישהו צר אופקים לסרב להחשף לדברים חדשים המבוססים על ישנים. שיהיה. לא אני אסבול מכך.
לא. במילים אחרות:
מותר למישהו לבחור בצורה מושכלת את הסרטים שהוא הולך אליהם, כדי לא ללכת למשהו שהפך להיות בן כלאיים אומלל שמנסה להתהדר בשם ידוע, אבל מרוקן מתוכנו וממולא בשטויות במקום.
או שאתה מאלו שהולכים לכל הסרטים, כולל הגרועים ביותר, כדי לוודא שאתה לא מפספס חשיפה למשהו חדש המבוסס על ישן כדי לא להפוך לצר אופקים?
בחרת את האדם הלא נכון להפנות אליו את השאלה הזאת.
אני רואה המון סרטים. המון מהם נוראיים. אבל בין כל אותם סרטים לא ידועים, מסתתרות פנינים.
אתה משתמש במונח "לבחור בצורה מושכלת".
בחירה מושכלת ראוי לה שתתבסס על המידע על הסרט עצמו, ולא על ספרים (או מחזות) שאולי ואולי לא קשורים אליו. זאת נקראת בחירה מושכלת.
בחרת את האדם הלא נכון להפנות אליו את השאלה הזאת.
חלק מהמידע על הסרט עצמו, מה לעשות, הוא עד כמה הוא קשור למקור שהוא שואב ממנו, ועד כמה הוא עושה ממנו צחוק, במובן הרע של המילה. יש לזה חשיבות בשני אספקטים: קודם כל, סרטים שמבוססים על ספרים ידועים אבל עושים מיש מש מהעלילה שלהם, צפוי שילקו מאוד ברמת העלילה – דוגא טובה היא "סולאריס" של סודרברג, ובמובנים פחותים, גם "שר הטבעות". השני – לא כולנו רואים המון סרטים, ואצל חלקנו, כשאנחנו באים לבחור איזה סרט כן נראה, השאלה "האם הסרט מבוסס על ספר שאהבתם?" יכולה להוות נימוק טוב – אנחנו כבר מעריכים את העלילה והדמויות, ורוצים לדעת איך נראה החזון של הבמאי והפרשנות שלו לגבי הספר (זו, למשל, אחת הסיבות שבגללן ראיתי את "סולאריס" ו"שר הטבעות"). אם הקרקע מתחת לסיבה הזו נשמטת, בהחלט צריך להתחשב בזה.
בחירה מושכלת ראוי שתבסס על המידע על הסרט עצמו, וגם על ספרים ומחזות שלפחות ברמה התיאורטית קשורים אליו.
ואם מישהו לא טורח לחפש פנינים כי אין לו כוח לנבור בזבל שמקיף אותן, זה עדיין לא הופך אותו ל"צר אופקים". "צר אופקים", אם תרצה, זה להגיד "שר הטבעות חרא כי ניפחו את התפקיד של ליב טיילר".
אני אישית לא רואה הרבה הבדל בין מי שיוצא מסרט (כלשהו) ואומר "הרגשתי שהעלילה התפספסה, אפשר היה לעשות ככה וככה" ובין מי שיוצא משר הטבעות ואומר "בלי טיהור הפלך, הוא ממש פספס את הפואנטה של העלילה".
ברגע שאתה מגדיר איכות סרט
כתלויה באופן ישיר בקשר למקור הספרותי, אז כן, סרטים כאלו סביר שילקו בעלילה.
האם שרק יצא סרט רע בגלל שאין קשר כלל בינו לבין הספר עליו הוא מבוסס?
לא. הוא היה "סרט טוב" או "סרט רע" (בהתאם להשקפתך עליו), לפי העבודה שהושקעה בו. התסריטאים הרבים שכתבו ושכתבו את התסריט שוב ושוב, ועוד.
אני לא מגדיר אותה ככה
זה פקטור, ולפעמים זה לא משפיע ("בלייד ראנר" לא קשור במיוחד לספר, והוא עדיין מוצלח בסגנון שלו, למשל). לפעמים זה כן, וזה יכול להפריע בעיקר לאנשים שמכירים את המקור, ורואים בדיוק איך הסרט יוצא גרוע, למרות שאפשר היה לעשות ממנו משהו הרבה יותר טוב.
כלומר, אם הסרט גרוע, מפריע לאנשים שהוא גרוע.
כן, הגיוני. אפילו אני יכול להסכים עם זה. אבל לא על זה מדברים כאן.
השאלה היא אם הסרט גרוע -רק- בגלל שהוא שונה מהספר.
כלומר, אם הסרט גרוע, מפריע לאנשים שהוא גרוע.
לחלוטין לא, ואם חשבת שזה מה שאני מתכוון אליו, אז האשמה ביכולת הכתיבה הגרועה שלי. אבל אתה מסכים איתי שיכול להיות סרט שהוא גרוע -גם- בגלל שהוא שונה מהספר, אבל עדיין מסתמך עליו בצורה זו או אחרת (כמו בסולאריס, שעליו כתבתי בתגובה לרד פיש)? ושייתכן שמישהו שלא יודע שקיים הספר ולא נתקל בו אף פעם יחשוב יותר טובות על הספר, מאשר מישהו שמכיר את המקור, ויודע שהחלקים ה"טובים" בסרט הם למעשה שרידים מהמקור?
לא. לחלוטין לא.
אם ה"אשמה" היחידה בסרט היא שהוא שונה מהמקור, ומכל בחינה אחרת הוא סרט נהדר – והדוגמא הידועה שנתת, בלייד ראנר, מתאימה כאן אני מניח – אז לא, לשיטתי אין כאן שום "אשמה".
'סולאריס' היה סרט גרוע כי היה משעמם. כי היה שטחי. כי היה מלאכותי. כי היה מטופש. הוא לא היה רע בגלל שהוא חרג מהמקור(*).
נכון, ניתן לומר שאם הוא היה נצמד למקור הוא לא היה כל כך מטופש ושטחי, אבל כאן אנחנו נכנסים לשדה מוקשים של טיעונים שמכילים את עצמם.
בשורה התחתונה, סרט רע בגלל שהוא רע.
(*) דיסקלייזמר – את המקור קראתי כל כך מזמן שאני לא זוכר אותו. אבל אני כן זוכר לא רע את הסרט של טרקובסקי.
לא. לחלוטין לא.
טוב, אנחנו פחות או יותר מסכימים (ואני גם לא כל כך צודק), אז אני אפסיק כאן. אני רק רוצה לחדד טיפה את טענת "הסרט רע בגלל סוג הקשור שלו למקור" – לדעתי, אם הבמאי של סולאריס לא היה עובד עם ספר בכלל, אלא יושב וממציא את העסק מחדש תוך שיש לו את הזיכרון של הספר בראש בתור "השראה", היה יוצא סרט יותר טוב, ואם הבמאי היה מנסה להכניס עוד כמה מהדברים המרכזיים בספר (אוקיינוס, מישהו?) לסרט, ואפילו אם עדיין היה משמיט דברים (וכמעט אי אפשר בלי להשמיט), היה יוצא סרט יותר טוב. אבל לרקוד על שתי החתונות – גם להעתיק חלקים מהספר, וגם להתעלם מחלקים אחרים, שנותנים לחלקים המועתקים הרבה מהחשיבות שלהם – זה מתכון לאסון, לרוב.
סולאריס הוא רק דוגמא, כמובן.
סולאריס הוא דווקא דוגמא טובה, לדעתי,
מאחר והשינויים בו משמעותיים יותר בניגוד ל"למה הם נתנו את השורה של הרמיוני לרון", או "מה פתאום פורד פריפקט כושי?!"
סולאריס הוא דווקא דוגמא טובה, לדעתי,
נכון, סולאריס הוא דוגמא למה שלדעתי הוא "מקרה ריטוש קיצוני". עם לתת את השורה של הרמיוני לרון אין לי בעייה, וגם עם… רגע, מה זאת אומרת כושי?
אבל הארי פוטר שונה
כי סרט שנועד להיות עיבוד של הספר ולא רק מבוסס עליו, ושהסופרת מפקחת עליו ודואגת במיוחד שכל השחקנים יהיו בריטים כמו בספר, לא יכול להזיז את העלילה לתקופת האבן או ל3564 ולהפוך את הארי לאשה בת 30 פתאום.
ועשו בסרט את הדברים האלה או דומים להם?
(שזה, בעברית – "והנקודה היא?")
הגבתי כמובן להודעה שבה אמרת שאין שום אשמה בכך שסרט שונה מהמקור.
וכמובן שנתתי דוגמאות קיצוניות.
הנקודה היא שבסרט הארי פוטר (ששייך לסדרת הסרטים הנוכחית)לבמאי אסור להתפרע גם אם הסרט שלו הוא יצירת אמנות. אם הסרט חורג יותר מדי מהמקור הוא סרט רע, כי הוא נכשל במשימה שלו.
ומה באמת ה"משימה" שלו?
לא המשימה של הבמאי. אני לא בא כרגע לקרוא לארחנטינאי ההוא את המחשבות. מה ה"משימה" של הסרט?
מאחר ויש הרבה תשובות חיוביות ("הנאה", "גירוי מחשבתי", "סחיטת דמעות", "תיעוד היסטורי" ועוד), יהיה יותר קל להגיד מה אינה השימה של הסרט. לא להתבסס לחלוטין על המקור.
נניח לרגע בצד את ההפרדה המופרכת בין ''סרט שנועד להיות עיבוד של
המקור" ו-"סרט שמבוסס עליו". אבל האם העובדה ש-"הסופרת מפקחת עליו", ו-"לא יכול להזיז את העלילה" וגו' – הופכים את הסרט לסרט טוב? למעלה מזה, אם הוכח באותות ומופתים כי הגורמים הנ"ל הופכים את הסרט ל-*לא טוב* האם אין סיבה מוצדקת מזו להעיף אותם לקיבינימאט ויפה שעה אחת קודם?
במקרה של הארי פוטר
זו בעיה להעיף לקיבינימאט את הפיקוח הצמוד של רולינג – יש עוד שני ספרים שאף אחד לא יודע מה יקרה בהם, כך שעלולה להיווצר סתירה עם שינויים (מהותיים, כמובן) שבמאי הסרטים המוקדמים יותר ירצו להכניס. אני לא בטוחה שההתערבות שלה בהכרח רעה, אבל אולי אפשר לנסות לצמצם אותה למינימום הזה (למנוע את הסתירות).
לאיזה מהסרטים התכוונת כשאמרת שהוכח באותות ובמופתים שהתערבותה של רולינג הייתה רעה עבורו?
לא יודע אם זו היתה המעורבות של רולינג
אבל בסרט הראשון, כמו שכבר הערתי פה (פעמיים) ההצמדות העיקשת לטקסט המקורי דרדרה את הסרט קשות (הוא היה גרוע מהרבה בחינות אחרות גם כן).
אגב, אני חושד שהפיקוח של רולינג הוא זה שהוביל להחלפתו המהירה של קוארון, אם הטענות שנשמעות פה מצד חובבי הספרים אכן נכונות.
קוארון טוען שהוא מותש לחלוטין
ושזו הסיבה לפרישתו (אם אני לא טועה, דבריו היו משהו בסגנון "לביים את הארי פוטר זה כמו לנהוג במכונית הכי מפוארת במשך שנתיים, אבל בלי אפשרות לעצור להשתין").
אבל נדמה לי שהוא גם לא פסל אפשרות לחזור לסרט החמישי. אם לשפוט לפי הדגש שהוא שם בסרט השלישי על תהליכים רגשיים, החמישי יכול דווקא להתאים לו.
אם הסופרת מפקחת על כל פיפס בעיבוד,
אז מה שנעשה – נעשה באישורה, ומכאן ניתן להסיק שלדעתה הסרט טוב ואף עומד במשימת עיבוד הספר.
מסקנה מבריקה בהחלט.
ולמה החליפו במאי?
אם אתה שואל את כריס קולומבוס -
כי לוח הזמנים של הסרטת הסדרה היה צפוף מדי, והוא רצה לבלות קצת זמן עם המשפחה שלו.
אם אתה שואל אותי – כי כריס קולומבוס יודע לביים סרטים לילדים בני 12 ומטה, ומכיוון שהסרטים הבאים בסדרה אמורים להיות קצת יותר בוגרים, היה צורך בבמאי קצת יותר בוגר.
ואם אני שואל את מייק נוויל?
http://www.imdb.com/title/tt0330373/
גם בגלל טמטום.
אבל גם, וכך נראה לי ההחלטה להביא את ניואל, מטרתה היא להדגיש את הפן הרומנטי מתקתק. הרי אין כמו ניואל (אם כי גם גארי או פני מרשל, וגם ננסי מאיירס. אבל ניואל הוא בריטי) לפנים הרומנטיים של הסיפור.
לדעתי, הוא יהרוס את העסק, ובכלל לא סבלתי אף אחד מהסרטים שלו שראיתי, אבל קשה להימנע מלחשוב שמדובר בסוג של טייפקאסטינג מובהק.
בחירה מושכלת
אם להשמיט פרקים שלא חיוניים לעלילה, ולהחליף את הדמות שאומרת משפט כלשהו, הוא לדעתך "ביזוי המקור" – אז הבחירה שלך היא לא ממש מושכלת.
בחירה מושכלת
עד כמה שאני רואה לא דיברתי על "ביזוי המקור", ועם שינויים כמו אלו שאתה מדבר עליהם אני בהחלט מסכים (ב"הנסיכה הקסומה" עשו את זה, והסרט עדיין נהדר). אבל על שינויים סטייל סולאריס, של "נוריד חצי מהעלילה, כולל הסיבה שבגללה הסרט מתרחש, הסיבה שבגללה האירועים שבסרט מתרחשים, והרעיונות שעומדים מאחורי האירועים הללו, אה, וגם נהפוך כמעט כל דמות לדמות אחרת, שאין בינה לבין הדמות שהופיעה בספר כמעט שום קשר, *אבל* פרט לכך העלילה של הסרט תהיה זהה לעלילה של הספר" – זה כבר יכול להתקרב ל"ביזוי המקור", אבל יותר גרוע, ביזוי הקהל שהולך לראות את השטות הזו, אם כי הוא שמע שסולאריס זה ספר נהדר (והוא ספר נהדר) ואם כי הוא שמע שסודרברג יוצר טוב, ושכחו להגיד לו שסודרברג לא בדיוק יצר את הסרט הזה.
כן, אוקיי
לא התייחסתי ל'סולאריס' אלא למעריצי פוטר שמתלוננים כאן שהסרט הוא "ביזיון" (או מילים דומות) מפני שהוא לא זהה בדיוק למקור.
החלפת הדמות דווקא יכולה ליצור בעיות
אולי במקרה הזה לא – מה משנה מי אומר את השורה, הרמיוני או רון (טרם ראיתי הסרט…)
אבל בסרט השני למשל גם כן עשו החלפה שכזו. בספר ארתור וויזלי תיקן את המשקפיים השבורים של הארי ובסרט הרמיוני.
לכאורה, שינוי פעוט.
בפועל – סתירה מהותית עם חוקי העולם! הרמיוני קטינה ואסור היה לה לבצע קסמים מחוץ להוגוורטס!
מוזר מאוד שרולינג הסכימה לזה.
אני חושבת שמה שהאנשים פה מתרעמים עליו הוא לא השינויים עצמם, אלא שינויים שלכאורה הם חסרי כל הסבר וסיבה.
אני אהיה יותר חכמה כשאראה את הסרט (בתקווה שזה יהיה בשבוע הבא).
את הסתירה הזו ניתן לסספנד,
מה גם שזה נעשה לטובת פיתוח הדמות. ארתור וויזלי פחות חשוב לסיפור מאשר הרמיוני, והקסם שהיא ביצעה אמור היה להעניק נפח לדמות שלה, ללמד אותנו שהיא יכולה לעשות בקלות את מה שעבור קוסמים-ילדים אחרים נחשב קשה. בצורה כזו, בהמשך הסרט כשהיא מבצעת קסם כלשהו, הצופים לא שואלים את עצמם "אבל איך היא יכולה?" – הם כבר יודעים שהיא מסוגלת.
הוצאת לי את המילים מהפה
או שאולי כבר אמרתי אותם במקום אחר?
ועוד:
השורה של רון כללה קימה לעמידה עם רגל שבורה, הליכת כמה צעדים ומבטי סבל שלא היו מביישים את פרודו ידידינו. קולנועי בהחלט,
קוארון ויתר על זה בשביל לתת להרמיוני עוד קרדיט.
אם הוא היה מביים עוד סרט היא גם הייתה יורה קרני לייזר מהעיניים והורגת את לורד וולדמורט בהינד עפעף.
כל מה שהיה נשאר לעשות בסרטים החמישי השישי והשביעי הוא לראות אותה הופכת לכוכבת רוק, ביל גייטס ומלכת אנגליה.
טוב אולי אני מגזים.
איפה המדינה, איפה הבטון.
אבל זה מה שעושה אותה
לדמות יותר מושכת ומנצל טוב יותר את כישוריה של אמה ווטסון.
באשר לרון וויזלי, אפשר היה באמת להרחיב את אופיו ומעלליו, אבל אין ספק שרופרט גרינט משעשע.
מצד שני,
זה גורם להארי ורון להראות פאתטיים, ואם זה ימשיך ככה, הסרט הבא בסדרה יצטרך להיקרא "הרמיוני גריינג'ר וגביע האש".
זה סרט שלא חייב כלום לספר, אבל הוא עדיין מבוסס עליו, ואני חושבת שזה לא בסדר לשנות את האופי של הדמויות באופן כל כך דרסטי רק כדי ליצור דמות נחמדה.
הרמיוני גריינג'ר וגביע האש
רעיון מצוין. מי בעד לערוך עצומה למען הרעיון ולשלוח אותה ל?
איך יכולתם?
פושעים! לא כתבתם את השם של טום פלטון ברשימה!!! איך יכולתם? *מתכרבלת במיטה ובוכה בשקט*
מי זה?
דראקו.
דראקו?!
לא נותר לך על מי לבכות?
למה לכול הרוחות עליו?
האמת היא...
שנחשפתי כבר מזמן לזן מזעזע בשם מעריצות דראקו…. >.<
אאק…. כה מעצבן… כבר יש לי חברה שנכנעה ללחצים וטוענת שהיא רוצה להפוך את דראקו לביטצ' שלה O__O (שלמען האמת אם זה לא היה כ"כ מפחיד זה היה יכול להיות מצחיק למדי…). אבל אני לי אין זכות לדבר… אני מעריצת פרד וויזלי XD
האמת היא...
יש לך את כל הזכויות לדבר! אין שום דבר רע בפרד (למרות שאני מחבבת אותו יותר בגלל הספר- אני לא מבדילה ביניהם בסרט…).
במאלפוי, לעומת זאת…
זה לא שהוא נראה טוב, אז אני מניחה שכל המהומה מסביבו זה פשוט כי הוא הבחור הרע.
אני אישית מעריצת סיריוס שרופה. (סיריוס בלק, דרך אגב. אני שונאת שכותבים את זה עם א'…).
כמה רשמים בתפזורת
נהניתי ביותר, למרות שאני די רגישה לשינויים בין ספר לסרט – אבל שר"ה חישל אותי (במיוחד "שני צריחים", שבכ"ז אהבתי גם).
ההתחלה היתה מבריקה – בייחוד הקטע של ניפוח הדודה מארג', על כל הפרטים הקטנים – הרכבות בגרביונים, הכפתורים המתפקעים והגינונים הבריטיים והיפוכם.
עוד דבר שאהבתי בהתחלה היה הכרטיסן של אוטובוס הלילה – מישהו יודע מי השחקן? השתוללו שם לגמרי עם ההומור שלא קיים כלל בספר, אבל היה גדול ובמקום (למשל, הזקנה שחצתה את הכביש).
ה"ליקי קולדרון" – רק לי היה בדמיון משהו הרבה יותר חמים, ביתי, פחות מוזר, פחות מוזנח?
המקהלה עם הצפרדעים היתה דרך טובה לפתוח את השנה בהוגוורטס. בכלל לא התגעגעתי למצנפת המיון.
כמו שכבר אמרתי – לא הפריעו לי השינויים. רק בקטע של תרגול הפטרונוס, מצאתי את עצמי מתעצבנת כשבמקום ניצוץ חלש יוצאת להארי אלומת אור חזקה. נכון שהיא עוד לא הפכה לצבי/אייל, אבל זה היה נראה כאילו הוא כבר די הצליח. זה הפריע לי, כי היה נראה שזה לא כזה קשה, וזו חוויה מאוד מאומצת ומתסכלת בספר…
הכרטיסן הוא
לי אינגלבי, ופרטיו נמצאים כאן: http://www.imdb.com/name/nm0408846/
תודה
לא היה לי זמן להשקיע בחיפוש, כי אני בתקופת בחינות (ולא מצליחה להתאפק לא להציץ ולבדוק מה נשמע באתר…)