הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם

שם רשמי
הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
שם לועזי
Harry Potter and the Half Blood Prince
סרט מס' 6 בסדרת הארי פוטר

Harry Potter and the Half-Blood Prince

במאי: דייויד ייטס
תסריט: סטיבן קלובס
שחקנים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, מייקל גמבון, אלאן ריקמן, ג'ים ברודבנט, טום פלטון

אלו זמנים אפלים. אף אדם, קוסם, מכשפה, מוגל או מונומנט בריטי לא נמצא מחוץ להישג שרביטו של קוסם האופל המכונה הלורד וולדמורט וצבא התומכים שלו, אוכלי המוות. כבר בפתיחת 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' מדגים הבמאי, דיוויד ייטס, עד כמה עמוק המשבר שאליו נקלע העולם לאחר חזרתו של קוסם האופל הנורא ביותר, כשאוכלי המוות טסים ברחובותיה של לונדון, משתוללים, ועושים בעיר כבשלהם.

עבור הארי פוטר אין זה מפליא – שנה שלמה הוא בילה בניסיון לשכנע את עולם הקוסמים בדבר חזרתו של וולדמורט לחיים, ועתה עולם הקוסמות הבין את הסכנה שבדבר. בסוף הסרט הקודם התוודע הארי לנבואה שאומרת שהוא וולדמורט לא יוכלו להתקיים שניהם, ושנגזר על אחד מהם להביס את השני, והוא חש מוכן אלי קרב. "אפל יותר, בוגר יותר"? לא בבית ספרנו. פה אין "יותר" – יש רק מציאות מלנכולית ומאיימת.

עם זאת, בבית הספר הוגוורטס אין כמעט רמז למציאות האכזרית – זו נהדפת אל מחוץ לכשפי המגן החזקים שמגינים על חומות בית הספר, ואל הקוסמים שמתחזקים אותם. שנת הלימודים השישית של הארי וחבריו נפתחת, ובתוך כותלי בית הספר הם מנסים לשמור על אווירה טובה ככל האפשר. ניכר בהם שהם התבגרו זה לצד זה ומכירים היטב האחד את השני, על חולשותיהם ומעלותיהם. התלמידים, פעם ילדים והיום כבר נערים ונערות בוגרים, עסוקים בדבר העיקרי שמעניין בני נוער בגילם – רומנטיקה. מבודדים מהעולם שבחוץ, שגרת הלימודים בהוגוורטס מתנהלת כסדרה: תאונות קסומות, ריבים על רקע רומנטי ולימודים מתישים. מדי פעם מופרת השגרה על ידי אסון – קללה שהוטלה על אחת התלמידות ואיש אינו יודע את מקורה, חפץ קסום ומסוכן שמסתנן אל תוך בית הספר – ואלו מזכירים לתלמידים, וגם לנו הצופים, שהאופל ממתין שם בחוץ, ושעוד נצטרך להתמודד איתו.

גם אלבוס דמבלדור יודע את זה, ובכוונתו להכין את הארי לקרב שעוד יבוא בצורה הטובה ביותר. כדי לעשות זאת, דמבלדור לוקח את הארי למסע אל תוך הזיכרונות, חלקם שלו וחלקם של אחרים, על מנת להכיר טוב יותר את טום רידל, הילד שיגדל להיות וולדמורט. הארי נשאב אחורה אל סצינות מילדותו של וולדמורט ומזמן לימודיו בהוגוורטס, ומתוודע לקשר בינו לבין דמבלדור. דמבלדור מקווה שהארי ילמד להבין את מה שמניע את אויבו – ואולי כך יוכל להביס אותו.

'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' הוא סרט עמוס מאוד, שמנסה לרקוד על כל החתונות ולהראות כמה שיותר אספקטים מעולמו של הארי פוטר. לפעמים הדחיסות הזו עובדת היטב – סצינה רודפת סצינה ואלו מעבירות היטב את תחושת הבהילות והלחץ שבה נתונים כל יושבי העולם נוכח הסכנה. הדחיסות הזו גם משרתת את אופי החיים בבית הספר. בסרטים הקודמים בסדרה, מאפיניה של שנת הלימודים בבית הספר כמעט שלא באו לידי ביטוי, ואילו ב'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' מתקבלת תחושה טובה יותר של החיים בפנימיה קסומה, המהווה גם סיר לחץ חברתי ולימודי. ברגעים אחרים הדחיסות של הסרט פוגמת בו, ולא פעם מצאתי את עצמי מצטערת שלא הקדישו לסצינה כזו או אחרת – למשל העימות בין הארי לדראקו מאלפוי ברכבת להוגוורטס – זמן רב יותר לבניית המתח העצור בדמויות, לפני שהיא מסתיימת.

לא מעט זמן בסרט מוקדש למסע אל תוך הזיכרונות. כשהארי פוטר מכניס את ראשו לתוך ההגיגית, העבר מתגשם בתוכה כמו כתמי דיו במים – רגע אחד העולם אינו כולל דבר פרט לעשן וערפל שלובשים צורה, וברגע הבא הזכרון מתגשם והופך חי ומוחשי. האפקטים האלה, בצבעי שחור ואפור, נראים נהדר, משרתים היטב את העלילה הקודרת וגם העובדה שהזכרונות עצמם לא מאושרים במיוחד תורמת.

'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' מצטיין במיוחד בשני תחומים: הומור ושחקנים מצוינים. זה לא שספרי הארי פוטר לא מצחיקים, אבל 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' הוא סרט מצחיק מאוד, כמעט לכל אורכו (והוא ארוך למדי). ההפוגות הקומיות עשויות ברובן בחן, לדוגמה סצינה בספריה בה הארי נשבה בקסם הסלבריטאיות שלו עצמו והרמיוני הנרגזת חובטת בו. מעבר לכך, ההפוגות הקומיות מספקות מרווח נשימה בדחיסות המלנכולית ששורה על הסרט כולו, והופכות את העולם של הארי פוטר לעולם שאנשים חיים בו באמת, עם בדיחות פרטיות וסיטואציות משעשעות מהחיים. אלו כוללות בעיקר את התחבטויות גיל ההתבגרות – הצורך הנואש להפטר מדייט מעצבן, או נסיונות ההתחמקות כדי שלא לשתות שיקוי אהבה (וההדגמה מה קורה למי שכן נופל בפח).

נקודת חוזק אחרת היא צוות השחקנים שמופיעים בסרט. גולת הכותרת הוא, כמובן, אלן ריקמן, כפרופסור סנייפ, שכל מילה שהוא מוציא מהפה חותכת באופן מוחשי מאד בבשר החי. גם רופרט גרינט, כרון וויזלי, מצחיק: אמנם הוא תמיד תואר כדמות הליצנית של הסרטים, אבל 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' מספק לו זמן מסך רב יותר, ואיתו גם אופי. שאר השחקנים השתפרו אף הם, ואמה ווטסון אף למדה שהיא לא חייבת לשחק עם הגבות שלה כדי לשכנע.

כל אלה מגובים על ידי צילום נהדר ופסקול נפלא, שלוקח חלק פעיל ביצירת האווירה של הסרט. לטעמי, הפסקול לא נשאר רק כמוזיקת רקע, אלא תרם באופן ממשי לבניית האווירה, וסיפק ערך מוסף. כך, לדוגמה, הגם שידעתי כיצד אמורה להסתיים סצינה בה יוצאים דמבלדור והארי למסע אל תוך מערה בלב ים, הרי שהמוזיקה המאיימת והחידתית הותירה אותי מתוחה על הכיסא.

'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' מזכיר בסגנון שלו את קודמו בסדרה, 'הארי פוטר ומסדר עוף החול', אבל הוא פשוט יותר ממנו, ארוך יותר, גדול יותר, אפל יותר. מי שנהנה מהסגנון של הסרט הקודם, שגם אותו ביים דייויד ייטס, יקבל פה עוד ממה שהוא אוהב – דמויות אנושיות מאוד, עיצוב אומנותי מרשים והרבה מקוריות והומור שלא היו בספר. מי שסבל כבר בסרט הקודם, התרעם על חוסר דיוק, על יותר מדי הומור ועל אובדן סצינות מפתח (לטעמו), יגלה שייטס לא השתנה. עם זאת, ההומור והחיו?ת מציירים לראשונה את העולם של סרטי הארי פוטר כעולם שלם – עולם שרק עכשיו נעשה מובן מדוע אנשים ילחמו, ואף ימותו על מנת להציל אותו.