על פניו, הבאזז המקדים של "עיר הרס" נראה כמו אסון בהתהוות. כשבמאי שעשה בתקציבים נמוכים סרטי אקשן מסחררים ("הפשיטה" הראשון והשני) מקבל הזדמנות לעשות סרט בליגת העל, ואז הסרט הזה נדחה פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ומוצא את עצמו בסוף בנטפליקס – יש סיבה לחשוש שאותו במאי, גארת' אוונס, פשוט קפץ קצת גבוה מדי מעל הפופיק הפעם, והנפילה תהיה כואבת.
אז הפתעה – זה לא מה שקרה כאן. ל-"עיר הרס" יש אי-אילו בעיות, והוא לא מסמן איזה שלב חדש ומסעיר בהתפתחות של אוונס כבמאי, אבל מי שמצפה למה שהוא קיבל בסרטי "הפשיטה", יקבל את זה גם בסרט החדש שלו. או ליתר דיוק: הוא יקבל הרבה מאוד מזה. אוואנס משלם לחובבי "הפשיטה" את החוב על העיכובים של הסרט החדש שלו, עם ריבית.
"עיר הרס" מתחיל במרדף של ניידות משטרה אחרי משאית מלאה במכונות כביסה גנובות, שמוביל בתורו לירי קטלני עם השלכות הרסניות, שמוביל למלחמה שמתלקחת בין פוליטיקאי נכלולי (פורסט וויטאקר) למאפיה הסינית בעיר שבה הסרט מתרחש, כשבמאבק הזה נלכד ווקר (טום הארדי) שוטר מושחת אמנם, אבל עם כוונות טובות שבסך הכל רוצה…
לא, חכו רגע. אני קורא את הפסקה הקודמת ומבין שהיא ממש עושה עוול לעלילה של הסרט. הנה תיאור הרבה יותר טוב של אותה עלילה: אנשים יורים אחד על השני במשך כשעה וחצי.
כן, למרות שבתחילת הסרט נדמה שאוונס ניסה לתת קצת עומק לדמויות ולהתרחשויות, מהר מאוד הוא יורד מזה, וטוב שכך – כי אוונס, כמו שהוכיחה סדרת הטלוויזיה שלו "כנופיות לונדון", הוא לא במיטבו כשהוא מנסה לתת מניעים מורכבים לדמויות שלו, ועוד פחות כשהוא צריך לעסוק במלודרמות משפחתיות. יש ב-"עיר הרס" מלודרמה כזו, והיא מספקת לסרט כמה מהדיאלוגים היותר מביכים שלו, כמו גם את אחת ההופעות הכי איומות בקריירה של פורסט וויטאקר. אבל למזלם הגדול של הצופים זה לא העיקר כאן.
אם ראיתם את "הפשיטה" אני מניח שלא תופתעו לגלות שהעיקר כאן הוא האקשן, כשהפוקוס עובר הפעם לקרבות ירי. ותופתעו עוד פחות לגלות שאוונס הוא עדיין חתיכת וירטואוז כשהוא מביים אותם, אבל עדיין תעצרו את הנשימה כשהוא עושה את זה. הוא שולף מהכובע כל תעלול סגנוני אפשרי – הילוך איטי, הילוך מהיר, תקריבים, צילומים פנורמיים, ועוד ועוד ומצליח לנווט בינם במיומנות שיש למעט מאוד במאי ז'אנר בימינו. סצנת המרדף שפותחת את הסרט מבשרת לצופים על הפספוס הגדול של השנה: הם לא זכו לראות את הסרט הזה על מסך גדול. כצפוי, האקשן לא רק מעורר השתאות אלא גם חסר רחמים, כשכמעט כל סצנה היא מרחץ-דמים ברוטלי. כמו ב-"פשיטה", "עיר הרס" הוא סרט שלא נשאר במקום אחד אפילו רגע, ומשאיר אחריו נתיב ארוך זרוע בגופות מדממות.
ובכל זאת, יש שתי הסתייגויות שראוי להעלות פה. הראשונה – לפני הצפייה, תפעילו את מד השהיית הספק על עוצמה מירבית – אתם תצטרכו את זה. אני לא מדבר רק על העובדה שמשלב די מוקדם חלק גדול מהדמויות (וזה נכון בעיקר לגבי החבר'ה הרעים) מתנהגות כמו שנוח לתסריט שהן יתנהגו ולא כמו שיתנהגו בני אדם שראו איזה סרט או שניים במהלך חייהם ויכולים לנחש מה צפוי בעוד רגע. מדובר גם ובעיקר על כמות התחמושת שכל המעורבים בסרט יורים במהלכו – מדובר, סבורני, בקצת יותר מהתחמושת שנורתה בחילופי האש במהלך העימות האחרון בין צה"ל לחיזבאללה, ורק כדי לעשות את הסיפור מגוחך יותר, נראה שרק זמן קצר לפני סוף הצילומים אוונס פתאום שאל את עצמו "רגע, לא אמורים להיגמר להם הכדורים מתישהו?" ודחף פנימה איזו התייחסות של הרגע האחרון, שהיא מאוד-מאוד מצחיקה שלא במכוון (נראה לי).
ההסתייגות השנייה נוגעת לסביבה. "הפשיטה" התרחש בסביבה אחת, סגורה ומתוחמת, שבאופן כזה או אחר תפקדה כמו דמות בסרט, עם אופי ייחודי משלה. ב-"עיר הרס", אוואנס עובד לא עם מבנה אחד אלא עם עיר שלמה, ונראה שדווקא עם הקנבס הגדול יותר הזה הוא קצת הולך לאיבוד. כל זירת-התרחשויות בהחלט מנוצלת היטב לסצנת האקשן התורנית, אבל הסרט קצת מתקשה לחבר את הזירות לאיזו ישות אחת עם תחושה של מקום חי ונושם. ריאליזם עירוני מחוספס קצת פחות עובד עם אקשן אופראי גדול מהחיים כמו זה שאוונס מביים.
ועדיין, אוונס מביים את האקשן הזה כמו שמעט מאוד במאים מסוגלים לעשות בימינו. עד שיוכח אחרת, "עיר הרס" הוא חוויית האקשן המצטיינת של השנה.
הופתעתי מהביקורות השליליות
התייחסו הרבה לעלילה והדמויות הגנריות.למה בthe raid המבקרים התרשמו מהעלילה המקורית והדמויות העמוקות? מה גם, שהרגשתי שמלבד קטעי האקשן המרכזיים (והארוכים מאד) כמעט בכל סצנה קורה משהו מגניב וקינטי כך שהבמאי לא נותן לנו לשקוע בסצנות דיאלוג סטטיות יותר מדי זמן.
ובקצרה, אין במאי אמריקאי שמרים סצינות אקשן כאלה, פשוט אין.
מה?
אפשר לאהוב את הסרט הזה (אני חושב שהוא סבבה), אבל ב"הפשיטה" היה הרבה יותר אקשן פר דקה מאשר בסרט הזה. על מה אתה מדבר בכלל. אם הבמאי לא היה חושב שהעלילה חשובה גם אני לא הייתי חושב ככה.
אהה אז אין פה הרבה אקשן
כי הפשיטה אני זוכר שהיו 5 סצנות אקשן גג. עם המון רווח לבניית מתח
הסרט הזה יותר מזכיר את הפשיטה 2 שזה אומר, עדיין בעיקר אקשן וסצינות מגניבות.
אז נכון שבהשוואה לפשיטה יש פה יותר עלילה ודמויות אבל מכיוון שפשיטה היה 99% אקשן אז כמעט לכל סרט שקיים יש יותר עלילה ודמויות מבפשיטה. זה לא הופך את עיר ההרס לסרט שמתעניין יורת מדי בעלילה ובדמויות ואני מסכים עם רז שמהר מאד אוונס זונח את הניסיון ליצור פה איזה סיפור פשע עירוני סטייל ״היט״ ומתכנס לסרט אקשן פר אקסלנס.ֿ
(יכול להיות בזמנו מבקרים התלוננו בפשיטה 2 יש יותר מדי עלילה ודמויות אבל בכל הביקורות שקראתי תיארו את הסרט הזה כאכזבה ביחס לשני סרטי הפשיטה, כי כביכול עיר ההרס זה סרט אקשן מינימלי יותר עם פחות אקשן. אין לי מושג איך מישהו שצפה בסרט הזה לא מרגיש שיש פה מספיק אקשן).
ו״על מה אתה מדבר בכלל״ זו שפה מאד לא נעימה ותוקפנית, בעיקר בתגובה למישהו שלא הראה שום סימן שהוא רוצה להתעמת.
כתבת "הפשיטה", לא "הפשיטה 2"
בעיניי גם הפשיטה 2 (וכמו שכתבתי בביקורת על כנופיות לונדון) הוא סרט שהוכיח שלא כדאי לגארת אוונס לכתוב עלילה. ועדיין, גם האקשן שלו טוב יותר מ"עיר הרס", כי עוד דבר שגארת אוונס יותר טוב בו זה מכות. בבימוי נשק חם הוא אחלה, אבל לא בטוח שבשביל זה באנו. אפילו בסרט הזה עצמו, הסצנה במועדון טובה יותר מהסצנה בבקתה.
אני מתנצל אם המשפט שהערת עליו גרם לך אי נעימות.
ואכן גארת אוונס לא ממש מנסה לכתוב עלילה.
העלילה פה כל כך מינימלסטית וchrchater beats כל כך בייסיק שאני לא יודע איך עוד הוא היה יכול לצמצם את זה. בהנחה שזה בכל זאת סרט של נטפליקס והוא לא יכל לצלם 90 דקות של בלט מכות ללא מילים, הוא עשה את המיטב בלהעביר לקהל שזה קודם כל סרט אקשן אבל מפוזרות הסצנות ההכרחיות כדי למסגר את הכל באריזה מוכרת. זה סרט די קצר וכשצפיתי בו הרגשתי שהוא עמוס באקשן. יותר מזה וכבר הייתי מתעייף (מה גם שצריך סצנות רגיעה בין סצינות האנדרנלין כדי לא לאבד את האפקטיביות של הקרבות).
וכן זה סרט עם נשק חם, במאי אקשן לא חייב להיות מקובע לסוג אחד. יש פה גם אמנויות לחימה כמו שציינת. דווקא התרשמתי לראות שגם ביריות הוא מביא טאץ׳ שונה ומיוחד. אני הרבה יותר אוהב את הסכנון של סצינות הירי פה מאשר בגון וויק.
אז אני לא מסכים עם הטענה הנפוצה (שלא בהכרח הבעת, אין לי מושג מה דעתך) שגארת אוונס צריך למצוא תסריטאי טוב. שימשיך לכתוב את הסרטים שלו, אלו סרטי בי מובי והוא ידוע לכתוב תסריטי בי מובי יעילים. לא מצפה ממנו ל״היט״ או ״השתולים״.
שוב אתם בטוחים שראינו את אותו הפשיטה אחד?
סרט אקשן סביר אבל מכאן עד מאסטרפיס של אקשן יש לו דרך.
בשלב הזה, אני באמת לא בטוח איזה גרסאות של סרטים ראית
אבל איכשהו באופן עקבי כולן מעפנות, אז אני שמח שראיתי את אלה שאני ראיתי.
הפשיטה באמת בסדר פשוט
ממה שאני זוכר יש הרבה מאוד זמן (בערך 10-15 דק פר סצנת אקשן) שמוקדש לסט אפ של הסצנה. מהה שאני זוכר זה סט אפ טוב פשוט….. זה הכרחי? אבל ראיתי אותו מזמן יכול להיות שאין כל כך הרבה אבל ממה שאני זוכר כשהגיעו לאחת מתוך 5-7 סצנות האקשן הן היו אדירות, הזמן בין לבין היה בניית מתח שלא היה לי אכפת ממנה. אם כבר עושים הומאזים לסרטי אומניות לחימה אולי היה עדיף לגשת לזה כמו המשחק sifu ולהראות את העלילה דרך סימבוליזם ו/או בפתקים בצד (במקרה של סרט בטקסטים ותמונות ברקע). פשוט אם העלילה היא רק מסגרת לסצנות האקשן אז למה לא להתייחס אליה ככזאת?
באותו שבוע יצא לי לצפות ב2 פרוייקטים חדשים של פורסט וויטקאר.
בעיר ההרס הוא אכן נותן את אחת ההופעות המביכות בקריירה שלו, אבל איכשהו מתאימה לאווירת הבי מובי שעיר ההרס מנסה לייצר וממש השתלבה לי . הפרוייקט השני הוא אנדור שם הוא חוזר עם סו גררה, אחת הדמויות הנהדרות ביותר שגורג לוקאס יצר, ושם הוא גונב את ההצגה בכל סצנה. ויש לו אחת מסצנות הנאומים הטובות שראיתי לאחרונה (ואנדור מצטיינת בנאומים). מגניב
אכזבה גדולה
זה נכון שהעלילה גנרית להפליא, ומילא האקשן היה מפצה על זה, אבל הוא מבלבל ולא קוהרנטי, והשילוב של חוסר העניין המוחלט בדמויות ובעלילה ביחד עם האקשן הלא מעניין יוצרים סרט משעמם וחסר מעוף. טום הארדי שלרוב הוא אחד האנשים הכי כריזמטיים שיש נראה עייף וחסר עניין, פורסט וויטאקר שתמיד מצליח לגנוב את ההצגה גם בסצנות בודדות לא מושך שום עניין, היחיד שנראה שבאמת נהנה זה טימותי אוליפנט.