ביקורת: היצ'קוק

דף הטריוויה של הסרט "פסיכו" ב-IMDb: עכשיו הסרט

כמו הרבה סרטים ידועים לפניו, כמו "שייקספיר מאוהב" או "מאחורי הקלעים של 'שר הטבעות: ‏שיבת המלך, חלק שלישי מתוך שמונה'", "היצ'קוק" הוא סרט על תהליך היצירה. הוא מספר איך ‏קרה שהיצירה המוכרת לנו – במקרה הזה, הסרט "פסיכו" – הפכה להיות כפי שהיא, ועל ‏המכשולים שיוצריה היו צריכים לעבור בדרך. לכן לסרט יש בעיה קשה כשמתברר ששום דבר ‏מאוד מעניין לא קרה במהלך צילומי "פסיכו".‏

כן, זהו אחד הסרטים הידועים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, ויש כמה אנקדוטות ‏קולנועיות ידועות יותר על עשייתו – שהסרט מציג כאילו מדובר בעיבוד של עמוד הטריוויה על ‏הסרט ב-‏IMDb‏. האולפנים לא רצו לעשות את הסרט, שנחשב לבוטה ודוחה מדי לזמנו, והיצ'קוק ‏התעקש לעשות אותו בכל זאת. והיו כמה עניינים ידועים עם סצינת המקלחת. אבל המון דרמה לא היתה שם – או, אם היתה, הסרט לא מצליח ‏להציג אותה היטב. למעשה, הסרט כמעט שלא מראה את צילומי הסרט עצמו, כנראה משום שלא ‏קרה שם הרבה, מלבד במאי מנוסה ומקצועי מביים את הסרט הארבעים או החמישים-ומשהו שלו.‏

מכיוון שעשיית הסרט לא מספקת את הדרמה הדרושה, הסרט פונה אל חיו הפרטיים של היצ'קוק, ‏ומארגן לו משבר בנישואין. אשתו ושותפתו ליצירה, אלמה (הלן מירן) שהיא, על פי הסרט לפחות, ‏אחראית לרוב יצירתו – פוצחת ברומן עם תסריטאי צעיר. או לפחות, שוקלת את זה. היץ', מצידו, ‏שוקל ברצינות לעשות משהו בעניינה של ג'נט לי (סקרלט ג'והנסן). אבל הרומנים והריבים נשארים ‏ברובם ברמה התאורטית, כך שגם כאן לא קורה שום דבר מזעזע. בניסיון נואש להזריק לסרט חיים ‏כלשהם, הוכנסו גם סצינות שבהן היץ' מדמיין שיחות עם הרוצח הסדרתי אד גין, ש"פסיכו" נכתב ‏בהשראתו. הן לא קשורות לשום דבר, מיותרות לחלוטין ולא מוסיפות דבר לסרט.‏

היץ' הוא הבמאי בעל החיצוניות הכי מוכרת ואייקונית בתולדות הוליווד. הקרחת, צורת העמידה ‏ואופן הדיבור הם תדמית שהיץ' פיתח לעצמו ונהנה ממנה, ומוכרות היטב לציבור בזכות ‏ההופעה ‏השבועית של היצ'קוק בתכנית הטלויזיה שלו. דמות כל כך מוחצנת ומוכרת היא קלה ‏מאוד לחיקוי, ולא מפתיע ששחקן טוב כמו אנתוני הופקינס עושה זאת בקלות. הוא עושה חיקוי טוב, ‏אבל עם התסריט החלש, אפילו הוא לא מצליח לתת לדמותו של היצ'קוק עומק כלשהו מתחת ‏לתדמית המוכרת. הלן מירן, בתפקיד האישה שלצידו, מצוינת כהרגלה. ג'יימס דארסי עושה את ‏החיקוי הטוב ביותר בסרט, כשהוא מגלם את אנתוני פרקינס באופן נאמן למקור. סקרלט ג'והנסן, ‏לעומת זאת, אפילו לא מזכירה את ג'נט ‏לי, אבל למי אכפת? היא סקרלט ג'והנסן.‏

אומרים שחייו של אלפרד היצ'קוק דווקא לא היו משעממים. אם הייתם ‏שואלים ‏את ‏טיפי ‏הדרן, כוכבת "הציפורים", למשל, היא היתה אומרת ש"פסיכו" הוא לא רק שמו ‏של ‏הסרט ‏המפורסם ‏אלא גם תיאור מדויק של הבמאי. בסרט, לעומת זאת, להיץ' יש כמה מוזרויות, אבל הסרט לא מסביר אותן אלא רק מציג אותן – כאילו הכל היה חלק מאותה הצגה שהיצ'קוק אהב לעשות, כשלמעשה מתחת לפני השטח הוא היה סתם דוד חביב שאהב לעשות "בו!". מי יודע, ייתכן שדווקא התיאור הזה נאמן ‏יותר למציאות, אבל אם זה המצב, למה היה צריך לעשות על זה סרט? אולי יוצרי הסרט מפחדים ‏מתביעות דיבה, או סתם לא מרגישים נעים לעצבן אף אחד, אבל הסרט לא מצייר תמונה שלילית ‏של אף אחת מהדמויות שהוא מציג. לכן כולו נשאר חביב ובסדר כזה. לא בלתי ‏נעים ‏לצפיה, ‏אבל גם רחוק מלהיות מרתק -ובוודאי שהוא לא יספר לחובבי היצ'קוק שום דבר ‏שהם ‏לא ידעו ‏כבר.‏

אזהרה חשובה: ‏"היצ'קוק" יוצא מנקודת הנחה שאתם, הצופים, מכירים כבר את "פסיכו". הוא מספיילר את הסרט הקלאסי בלי בושה. לכן, אם עוד לא ראיתם אותו, כדאי לראות את "פסיכו" לפני "היצ'קוק". או ‏יותר טוב: במקום.‏


פורסם במקור בוואלה