ביקורת: מהיר ועצבני: הובס ושו

איך נראה 'מהיר ועצבני' בלי 'מהיר ועצבני'? קצת כמו 'מהיר ועצבני', אבל איכשהו אפילו מטומטם יותר.
שם רשמי
מהיר ועצבני: הובס ושואו
שם לועזי
Fast & Furious Presents: Hobbs & Shaw

הקיץ הנוכחי עוד מחכה לסרט קיץ ראוי לשמו לכל המשפחה שאינו של דיסני. האולפנים הגדולים האחרים מנסים את כוחם ונכשלים בזה אחר זה: וורנר אכזבו עם "גודזילה", סוני עם "גברים בשחור", פוקס הביאו את הפלופ של "הפניקס האפלה" אבל הם מתנחמים בזה שעכשיו הם בעצם דיסני, פרמאונט בכלל לא מנסים ויוניברסל  – הו, להם דווקא יש פרנצ'ייז מכניס ובטוח: מהיר ועצבני.

יש כמה סיבות לכך שקיבלנו כעת סרט ספין-אוף לסדרת האקשן הגדולה של העשור. קודם כל, הרעיון של יקום קולנועי הצליח למארוול, לא? נכון שהוא נכשל ליוניברסל עצמם, אבל תמיד טוב לנסות פעמיים. דבר שני, לפני שלאנשים יימאס לראות על המסך את וין דיזל ושות', כדאי מהר להתפרס לכיוונים חדשים כדי לשמור את הפרנצ'ייז באוויר. בנוסף, הקטטות מאחורי הקלעים של "מהיר ועצבני 8" שנגרמו בגלל שלוין דיזל ולדווין גו'נסון היה אגו גדול מדי מכדי לחלוק את המסך, הגיעו לנקודת רתיחה והשניים כבר לא יכולים לצלם יחד סרט (זה באמת בלתי אפשרי כשהכוכבים דורשים כבר בחוזה שהם לעולם לא יפסידו בקרב). אז מה, נוותר על הנוכחות של הכוכב שהחל מהסרט החמישי הרים את הסדרה למה שהיא היום? ברור שלא. כך הוחלט, על אפו וחמתו של וין דיזל, לצאת לדרך חדשה.

בכל אופן, ניתן לומר שבהחלט היו ציפיות מהצימוד של שני כוכבי הסדרה שנראה שנהנו מאד (מאד) על המסך: ג'ונסון כמובן, וג'ייסון סטיית'ם. השניים הללו והכימיה ביניהם היו הדבר הכי טוב בסרט האחרון והרעיון להפריד אותם מהחבורה הגדולה מדי של סדרת האם נשמע מצוין.

אז לוק הובס (ג'ונסון) הוא סוכן אמריקאי ודקארד שואו (סטיית'ם) הוא סוכן בריטי לשעבר ושניהם מקבלים קריאה לטפל בבעיית האנושות החדשה: אידריס אלבה בתפקיד טרוריסט-סייבורג שבגופו הושתלו מערכות אלקטרוניות מתקדמות על ידי ארגון צללים מסתורי בשם 'איטיון', המעוניין לשים את ידיו על מקגאפין גנרי בדמות וירוס קטלני שיכול לחסל חצי מהאוכלוסייה. כי אם כבר לגנוב רעיונות ממארוול, אז עד הסוף: הם אשכרה גם משתמשים באותו הנימוק.

הבעיה המשותפת לשלושה היא שבדרכם עומדת סוכנת בריטית יפה ונחושה (וונסה קירבי) שגנבה את הוירוס ונעלמה מהשטח. בגלל שמהיר ועצבני הם לא סתם סרטי אקשן מטופשים (חלילה וחס) אלא סרטים על משפחה, היא גם מתגלה כאחותו של שואו. כי כמובן. מנקודת המוצא הזאת אנחנו יוצאים לעוד הרפתקה שמכילה את התמהיל המוכר של הסדרה: אקשן מופרך, עלילה קלושה, דינמיקה-שמנסה-להצחיק בין חברי הצוות ואז עוד אקשן מופרך. 

על מלאכת הבימוי הופקד דייוויד לייץ', שהיה במאי שותף של "ג'ון וויק" הראשון, ביים את הסרט הגרוע עם סצינות האקשן המעולות "פצצה אטומית" ואז עבר לביים את  "דדפול 2", שאם מסתכלים עליו אפשר למצוא בו הרבה נקודות השוואה עם מה שקורה ב'הובס ושואו': שחקנים טובים (בעיקרון), אקשן מצוין וכל השאר – לא משהו בכלל.

ניקח לדוגמה את הדינמיקה המצופה – באנו לראות את ג'ונסון וסטיית'ם נהנים על המסך ותשמעו, אין ספק שהם נהנים. הובס ושואו שונאים אחד את השני, הכימיה בין שני השחקנים אכן פנטסטית והניגודיות בין האמריקאי הענק לבריטי המעונב עוברת מסך נהדר, אבל זה כל כך… מפוספס. מה שהיה אמור להספיק לסרט שלם נמאס תוך חצי שעה כאשר העלבונות שהם יורים אחד על השני יורדים מהר מאד נמוך מים המלח ואז זה ממשיך. וממשיך. ו-מ-מ-ש-י-ך. בהחלט יש לזה לאן להמשיך בסרט הקצת ארוך מדי הזה.

הדיאלוגים הרדודים מאפיינים את כל ההומור הגרוע ברובו של הסרט. יש כאן שתי הופעות אורח שתפסו אותי בהפתעה ברגע הראשון (בקטע החיובי), אבל הן נמאסו תוך חצי דקה כי השחקנים פשוט לא סגרו את הפה.

ואין לי מושג למה, אבל לראשונה בחיי הפריעה לי המופרכות של העלילה בסרט של מהיר ועצבני. לא יודע מה כאן פחות הגיוני ממכונית שעוברת באויר בין מגדלים או תוכנה שמשתלטת על מאות מכוניות בו זמנית, אבל נדמה שאפילו הפרמיס הבסיסי של להעמיד פנים שזה הגיוני ננטש כאן לראשונה. זה מפריע בעיקר בדמותו של הנבל: אידריס אלבה עושה עבודה טובה (ראיתם אותו פעם עושה עבודה לא טובה? אפילו ב"המגדל האפל" הוא היה נסבל), אבל הדמות החסינה בצורה מופלאה שלו הגיעה מדפי קומיקס, שלא לדבר על המניעים שכבר הזכרנו. 

למזלנו, הסרט הוא סרט אקשן, ובזה הוא לא מפשל בכלל. סצנות הפעולה סוחפות, ברורות, מהנות ומבויימות נהדר. זה לא אמור להפתיע במיוחד לאור הרקורד של לייץ' שהזכרתי לפני רגע ולמרות זאת, צריך לציין שהאקשן כאן יותר סטנדרטי ופחות מתאמץ. אין כאן את השוט הארוך במידה בלתי סבירה מ'פצצה אטומית' או סצינות מכות סטטיות שעדיין מאפיינות את סדרת "ג'ון וויק". אני לא בטוח שזה חיסרון: לאקשן חתוך יש את המעלות שלו. יותר מדי קאטים זה כבר סתם בלוף שמסחרר את העיניים, אבל סצינות המכות כאן נחתכו בדיוק במידה הראויה. גם סצנות האקשן המוטורי טובות מאד: המרדף ברחובות לונדון מספק מאד כשאנחנו מבינים היטב מי נמצא איפה ומה קורה בכל רגע, ודווקא קטע מורכב של אופנוע מתרסק לתוך אוטובוס ויוצא מצידו השני כן עשוי בשוט אחד מרשים למדי.

גם הדמות החדשה שמגלמת קירבי מעולה. אין ספק שכתיבתה הושפעה מרוח הימים, אבל לא אכפת לי למה היא כאן: היא מגניבה, יפהפייה וקיק-אסית שאין דברים כאלה. לא פלא שהיא הבת של הלן מירן שמופיעה בסרט בלי שום סיבה נראית לעין. אה, כן, 'משפחה'. זה חשוב.

במערכה האחרונה של הסרט העלילה עוברת לסמואה, כי ככה זה כשהכוכב הראשי לוקח כפשוטו את המסרים של הסדרה ומחליט לעשות כבוד למורשת של אמא שלו. המופרכות המובנית של הקטע הזה מקצינה את שני הצדדים של הסרט, לחיוב ולשלילה: הכתיבה נהיית מטומטמת עוד יותר (המסר של 'משפחה' נתקע כאן לגרון ברמה מעיקה יותר מאי פעם), והאקשן פסיכי עוד יותר.

רבים טוענים שסרטי קיץ הם ג'אנק פוד, ויש בזה משהו. קחו את סרטי 'מהיר ועצבני' ככלל – הם בהחלט אכילים, בהחלט עשויים לפי נוסחה ובהחלט מנסים לתת לסועדים, כלומר לצופים, את מה שהם רוצים. אין כאן ערך תזונתי גדול מדי אבל אנשים חוזרים לזה כי זה טעים וכי זה מה שבא להם לאכול ועזבו אתכם מסלטים ושייקים. הבעיה היא שהפעם, מי שהכין את ההמבורגר הזה שכח לגמרי שקציצה עסיסית בדמות אקשן מצוין זה מעולה, אבל צריך לחמניה ותוספות בדמות תסריט סביר ודיאלוגים שפויים כדי להחזיק את כל העסק. אחרת, הצופים יעברו לרשת המתחרה, שאולי תקנה גם אתכם בסוף.


נ.ב. יש שלוש סצינות במהלך ואחרי הכתוביות (כמו מארוול כבר אמרנו?), כולל אחת שכנראה הוסרטה במיוחד אחרי שהצילומים הסתיימו. שלושתן מכילות בדיחות תפלות ומיותרות לחלוטין. אפשר לוותר.