בלתי נראה – בית הלל

במקור: Hollow Man
במאי: פול וורהובן
תסריט: אנדרו מרלוו
שחקנים: קוין בייקון, אליזבת שו

קורא יקר (פניה זו מיועדת
לגברים ולנשים כאחד ומנוסחת
בלשון זכר רק לשם הנוחיות), השלם את המשפט:

אילו הייתי בלתי נראה, הייתי –
א. נכנס לקולנוע בלי לשלם,
ב. הופך לסוכן של המוסד ומסייע בחיסול סדאם חוסיין,
ג. מתגנב למטוס לסיאטל ומביא לביל גייטס צ'אפחות עד שהוא לא יידע מאיפה זה בא לו,
ד. טס להוליווד (בחינם, כמובן), מרגל בכל ישיבות האולפנים ופותח אתר אינטרנט עם סקופים בלעדיים על סרטים עתידיים,
ה. מציץ לבנות במקלחת ועושה "בה" לחבר'ה.

בשביל 1001 דברים נוספים שאדם בלתי נראה יכול לעשות יש לקרוא את ספרו של ה.ג'. וולס "האדם הבלתי נראה", או לחלופין את סדרת המופת של און שריג "דני דין". בשביל אפשרויות מעניינות יותר לגבי החרמנים שבינינו (פול וורהובן, אני מדבר אליך), תנסו את ספרו של אמן קומיקס הארוטי האיטלקי מילו מנרה, Butterscotch.

ב"בלתי נראה", סרט גרוע, הופך סבסטיאן קיין, מדען גאון ובעל אגו בגודל של אוקלהומה, לבלתי נראה, בכדי שיוכל להציץ לבנות במקלחת ולעשות "בה" לחבר'ה. וזהו. אפילו לקולנוע הוא לא הולך. לא חראם?

הסרט עוסק במה שהיה כל אחד מאתנו עושה אילו היתה ניתנת לו יד חופשית. אה, בעצם לא, הוא לא עוסק בזה. הוא עוסק באיש שמציץ לבנות במקלחת ועושה "בה", אבל אפשר לנחש שהכוונה המקורית היתה לעסוק במה שהיה כל אחד מאתנו עושה וכו'. זה כמובן ניחוש בלבד, אבל זה היה יכול לפעול אילו, נגיד, היינו מזדהים עם המדען שהופך למניאק לאחר שהפך לבלתי נראה. אבל מה לעשות, הוא היה מניאק מההתחלה, אז מה בדיוק רצינו להגיד?

בשלב זה מתערב פול וורהובן, הבמאי, טוען שהוא משועמם ושואל מתי כבר מגיעים לקטע של הציצים.

דבר אחד יש לי להגיד על פול וורהובן, וזה יהיה הדבר החיובי האחרון שאני אגיד עליו עד סוף הביקורת – האיש יודע להאיר שדיים. ניסיון של שנים. גם הפעלולים אצלו מוצלחים. אלה מבינינו שהולכים לסרטים רק בשביל לראות פעלולים ושדיים מקבלים שילוב מדהים של שניהם בסצנה אחת ב"בלתי נראה" שמתארת מעשה מגונה שעושה באישה אדם בלתי נראה (ואם זה נשמע לכם כמו פורנוגרפיה, זה פשוט משום שזה מה שזה.) סצינות פעלולים דורשות הרבה מאוד עבודה – קשה לי להתעלם מהעובדה שמישהו נאלץ לבלות כמה שבועות בבהייה בתמונות של שדיים כדי ליצור את הסצינה הזאת. יש בסרט גם אנשים מתקלפים לאט לאט, וכמובן, הרבה דרכים לראות אדם בלתי נראה. הפעלולים באמת מדהימים (ובמקרים רבים גם באמת דוחים). לא היו יכולים גם להביא במאי?

עניין משונה. רוב הביקורות על "בלתי נראה", או במקור "האיש החלול", מוצאות את הסרט, ובצדק, גרוע ומיותר, ואז מביעות תמיהה על כך שפול וורהובן, הבמאי המוכשר, הוציא מתחת ידיו כשלון כזה. לאן נעלם הכשרון של מר וורהובן, כולם תוהים. סליחה? האם אני היחיד שמשהו כאן נראה לו לא בסדר? על איזה כישרון, לעזאזל, אתם מדברים? פול וורהובן עזב כבר מזמן, על פי השקפתי, את קטגורית הבמאים הלא משהו ונכנס לקטגורית ה"מי האידיוט שממשיך לתת לאיש הזה תקציבים לסרטים".

הבה נבחן את הראיות, רבותי. לא מדובר פה בהתחלקות חד פעמית, לא ולא. לכל במאי טוב קורה שמתפלק לפעמים סרט לא מוצלח, או שמא אפילו גרוע. במקרה של פול וורהובן זאת כבר לא התחלקות. הבה נעזוב לרגע את מכלול יצירתו הקודמת של היוצר בצד ונתמקד בשלושת סרטיו האחרונים: "נערות שעשועים" (Showgirls), "גברים בחלל" (Starship Troopers), והאחרון, "בלתי נראה". על "נערות שעשועים" קיים קונצנזוס מקיר לקיר שזהו אחד הסרטים הגרועים ביותר שהפיקה הוליווד מאז ומעולם (וגם אחד הסרטים הגרועים החביבים עלי ביותר). לגבי "גברים בחלל", קיימת אמנם כת קטנה ומשונה של תמהונים הטוענים בתוקף שזו יצירת מופת (ולא למרות התסריט העלוב, המשחק המגוחך והסיפור המופרך – הם טוענים בתוקף – אלא בגללם!), אבל לפשוטי עם כמוני הוא נראה כמו סרט פעלולים נחות.

ועכשיו "בלתי נראה", פעם שלישית, כמאמר הביטוי, גלידה. פול וורהובן המוכשר(?) הצליח, שלוש פעמים ברציפות, ליצור סרטים מלאים מתחילתם ועד סופם בשורות טקסט קורעות מצחוק שלא בכוונה. (דוגמה אחת מ"בלתי נראה": "אני עוד אראה להם! אני אראה לשניהם!", משפט שנאמר במקור, אם אינני טועה, על ידי זעם הרשע). שתי אפשרויות, אנשים: או שפולי שלנו הוא במאי גאון שעוסק בעשור האחרון בפארודיות עצמיות בלבד, ולכן יוצר סרטים גרועים וכושלים מסחרית בכוונה כמעין סאטירה פוסט-מודרנית, או שהוא פשוט במאי גרוע מאוד. לאוקאם היה תער, אתם יודעים, והוא היה מה-זה שימושי. לפעמים הוא גם שחט בעזרתו במאים.

יכול להיות בהחלט שלוורהובן יש כשרון לבימוי סצינות אקשן. קשה לדעת. כלומר, יכול להיות בהחלט שהייתי נמתח ומתלהב כראוי מהאקשן ב"בלתי נראה" אילו לא הייתי עסוק בלצחוק על הדיאלוג, אילו היה אכפת לי מהדמויות במידה כלשהי ואילו העלילה לא היתה ברורה מראש החל מהדקה השביעית.

מותר לסרטי פעלולים להיות טפשיים. אסור להם לנסות להראות חכמים. סבסטיאן קיין, האיש הבלתי נראה (קוין בייקון, האיש ושש המעלות) מתלונן שהוא לא יכול לעצום את עיניו. המדענית שלצידו ובת זוגו לשעבר (אליזבת שו) מסבירה לו שהוא יכול לעצום אותן, אלא שהעפעפיים שלו שקופים. יופי, חכמים. אם אתם כבר מדקדקים בקטנות, מדענים יקרים, אז גם הקרנית וגם הרשתית של האדם הבלתי נראה שקופות, ולכן הוא צריך להיות עיוור. תחליטו בבקשה אם אתם עושים סרט בשביל הכיף (ובמקרה כזה תפסיקו לקשקש על מבנים קוונטיים) או מנסים לעשות סרט שיישמע אמין מדעית (ובמקרה כזה תפסיקו תכף ומיד לקשקש על מבנים קוונטיים, אתם נשמעים אידיוטיים).

שימו את עצמכם במקומי לרגע. נניח שהקמתם אתר חדש לביקורות קולנוע, ונניח שהצבתם לעצמכם כמוטו התנגדות לכל מה שמבקרי קולנוע מייצגים בדרך כלל, בעיקר קטילה אוטומטית של סרטי פעלולים רק משום היותם כאלה. נניח שניסיתם להסביר לכל מי שהיה מוכן להקשיב שסרטים לא תמיד חייבים לנשוא מסר חשוב, לצטט מהיצ'קוק או אפילו להיות הגיוניים לגמרי כדי להיות חוויה מהנה, ושלא צריך להתנצל אם נהנית מסרט שבשום אופן לא ייכנס להגדרת "איכותי". ונניח שאז הגיח פתאום איזה איש מעצבן ועשה, דווקא כדי לעצבן, סרט פעלולים כל כך גרוע שלא נשארה לכם ברירה אלא לקטול אותו.

פלא שאני לא אוהב את פול וורהובן?