כיפה אדומה – הסיפור האמיתי

במקור: Hoodwinked
במאי: קורי אדוארדס
תסריט: קורי אדוארדס, טוד אדוארדס, טוני ליץ'
קולות: אן הת'אוויי, פטריק וורטברטון, ג'ים בלושי, דייויד אוגדן סטירס

הסיפור של כיפה אדומה מוכר למדי: אחת ילדה מגיעה לבית של אחת סבתא, ושם מחכה לה אחד זאב טרנסווסטיט. הילדה שמה לב שמשהו לא בסדר, וכיוון שהזאב, בצורה טיפשית למדי, לא קופץ עליה אלא ממתין לשאלות מנחות, היא מספיקה לגלות שמשהו מוזר מאוד עבר על הסבתא. ואז הוא מתנפל עליה. בגרסאות עדינות יותר של הסיפור, בא חוטב העצים ומציל את הילדה. בגירסאות עדינות פחות, הוא לא בא.

נשמע פשוט, ובאמת, גם ב'כיפה אדומה – הסיפור האמיתי', כאשר המשטרה פורצת לבית ביער הקסום-פחות-או-יותר, ומוצאת שם את הזאב, הסבתא, חוטב העצים וכיפה אדומה, התיק לא נראה מסובך. אנשי המשטרה – הצ'יף גריזלי, שלושת השוטרים החזירים, ואיזה עגור או משהו – רוצים לעצור את החשודים הרגילים, בהאשמות הרגילות: רצון לטרוף, אחזקת גרזן בלי רישיון, התחזות.

אלא שאז מגיע הבלש, הצפרדע פליפרס, ומתחיל לתשאל את הנאספים. ואזי מתברר שהסיפור האמיתי לא כזה פשוט: מה עושה ילדה קטנה לבדה ביער? למה קוראים לה "כיפה אדומה" – אין לה שם? למה היא לא בורחת ברגע שהיא שמה לב שמשהו לא בסדר עם הסבתא? למה הזאב מחכה? מאיפה הגיע חוטב העצים? מה ההבדל בין שפן? כן, כל העניין הוא (טא-דם!) חלק מתסבוכת גדולה יותר, שבה זומם איזה גנב רשע לגנוב מכל האופים והבשלנים את מתכוניהם, וכך הם נותרים חסרי פרנסה. ועוד מתברר שהדברים אינם בדיוק מה שהם נראים, וכל אחד מהנוכחים יקבל את ההזדמנות להשמיע את גרסתו. כך נוצרת הזדמנות לראות את הסיפור מארבע זוויות שונות, לגלות תגליות מרעישות על הדמויות, לראות שכל מה שחשבתם בהתחלה לא היה נכון, ולשמוע המון מוזיקה שמיועדת לקדם את העלילה. כמו כן יהיו המון התייחסויות לסרטים שונים, וכמה בדיחות שיעברו מעל לראש של ילדים.

רק חבל שבנוסף לשאלות האלה שכחו יוצרי הסרט לשאול שאלה נוספת, וגם לנסות לענות עליה: איך נעשה את זה כמו שצריך?

הרעיון היה בעל פוטנציאל, אבל הביצוע לא כל כך מוצלח, במיוחד כשזה קשור לאנימציה. הייתי רוצה לטעון שעמדה מאחוריה מחשבה מעמיקה, לאמור: "בואו נעשה אנימציה בסגנון שונה מכולם!". אבל זה לא המצב: מדובר פשוט באנימציה מכוערת, מרושלת וגרועה, שנראית כאילו יצאה ממשחק מחשב של אמצע שנות התשעים. כשמעצבים את פניה של דמות ראשית שפניה יוצגו בסרט לעתים קרובות ומקרוב, אני מצפה להשקעה מינימלית, בה אפה של הדמות ייראה כמו אף, ולא כמו גוש עץ בלי פתחים. ולמה חצי מהגיבורים נראים כמו אנימציה של בובת פלסטיק?

אפשר היה, אני מניח, להתעלם מהאנימציה הגרועה, אם שאר המרכיבים היו מוצלחים. סוף-סוף, הרעיון של שינוי נקודת המבט באמצע שימש לא מעט סרטים מוצלחים, ועלילה טובה יכולה לחפות גם על אנימציה לא משהו. אבל לא זה המצב פה. העלילה פשוט לא מספיק מעניינת. כשהסיפור מסופר מנקודת המבט של הזאב, ואז חוטב העצים, ואז הסבתא, אכן נודעים פרטים חדשים, ואכן הסיפור נראה אחרת לגמרי. אבל עדיין, זה לא מספיק מצחיק או מרתק, וגם התרחשות הסיפור בעולם האגדות בקושי מנוצלת. למשל, העובדה ששלושת השוטרים הם שלושת החזרזירונים מהמעשייה המפורסמת זוכה לבדיחה אחת שאני מסוגל לזכור, וזהו.

ייאמר לזכותו של הסרט, שהוא לא נראה כאילו תכננו אותו יועצי שיווק, חינוך ומרצ'נדייז, אלא מישהו שפשוט ניסה לדחוף כמה שיותר בדיחות לסרט. יש קטעים מצחיקים בהחלט, כאלה שמעלים חיוך (זאב מחופש לסבתא שואג על כיפה אדומה: "אולי נפסיק להתעסק בשאלה כמה השמנתי?") וכאלה שהם קרשים נוראיים ("אנחנו לא עוצרים בני אדם בגלל שהם מפחידים!" -"שוטר? המפחיד הזה שעצרנו? שחרר אותו"). אבל בסופו של דבר, הבדיחות הטובות הן מיעוט.

יש גם המון התייחסויות לסרטים, כולל פארודיית זמן-הקליע הבלתי נמנעת. אבל שני הדברים כבר נמאסו. כמעט הכול נראה כאילו כבר ראינו אותו בהרבה סרטים קודם לכן, ואפילו התזמון של הקטעים המוזיקליים נראה כאילו הועתק מסרט אחר. אמנם, ראויה להערכה העובדה שיש לסרט פסקול מקורי ממש – במקום שייקחו אוסף להיטים שלא קשורים וידביקו לסרט (מי אמר 'צ'יקן ליטל'?), השירים נכתבו במיוחד עבורו. אבל בעיני, הפסקול הזה היה בסדר, לא הרבה יותר.

זה לא ש'כיפה אדומה – הסיפור האמיתי' סרט רע. אבל רוב הזמן הוא כל כך סתמי, שקשה לראות סיבה מיוחדת לשלם במיטב כספכם עליו. אז יש בו את הסנאי ההיפראקטיבי, שמדבר בקצב של מכונת ירייה, אוחז במצלמה ואיננו יכול לשבת במקום לרגע ("חשבת פעם על קפה נטול קפאין"? "אנל'אשותהקפהבכלל!"); ויש כמה סצנות מצוינות בהשתתפות תיש-הרים מקולל, שעקב כישוף אינו יכול לדבר, אלא רק לשיר (בעיקר בלו-גראס). כל אחת מהסצינות הללו נהדרת, מצחיקה, מבריקה, וגם נשמעת מצוין. ועדיין, קרוב לודאי שלא כדאי ללכת לקולנוע רק בשביל לראות את הקטעים האלה, כשהם עטופים בסרט שנע רוב הזמן בין החביב לסתמי. אם תגיע לידכם האפשרות לראות אותו בבית, הם בהחלט יצדיקו את זה.

ואולי יהיה אפשר לשכנע את הבלש פליפרס לחקור את השאלה הגדולה ביותר: איך בסרט בינוני כזה נכנסו סצינות מצוינות כאלה, ולמה אין עוד?