ביקורת: הדרקון הראשון שלי 2

הדרקונים נפלאים. האנימציה נהדרת. הסרט מאכזב.
שם רשמי
הדרקון הראשון שלי 2
שם לועזי
How to Train Your Dragon 2
סרט מס' 2 בסדרת הדרקון הראשון שלי

אם מישהו באולפני דרימוורקס היה מאמין שהם יעשו סרט המשך ל"הדרקון הראשון שלי", הם לא ‏היו קוראים לסרט "הדרקון הראשון שלי". גם לא "איך לאמן את הדרקון שלך", שמו של הסרט במקור. שניהם לא ‏שמות שעובדים טוב עם המשכים. בעברית, אין צופה שלא אמר "רגע, אז זה לא הדרקון השני שלי?", ‏ובאנגלית, שני סרטים כבר עברנו ובעצם עדיין לא שמענו מילה אחת על דרכים מומלצות לאימון דרקונים. הטעיה בפרסום, זה מה שזה. בניגוד לכל כך הרבה סרטים אחרים בימינו, "הדרקון הראשון ‏שלי" לא תוכנן מראש כסדרה – זה היה סרט עם סיפור טוב, תסריט ‏מהודק ועיצובים מופרעים.‏

ובכל זאת, סרט ההמשך הגיע. ומכיוון שהסרט הראשון היה כל כך שלם וסגור, בלי קצוות פרומים, על הסרט השני הוטלה המשימה להרחיב את העולם, למצוא אויבים חדשים להילחם בהם ודברים חדשים להגן עליהם. וזה בדיוק מה שקורה ב"הדרקון ‏הראשון שלי 2". הפעם ברור לגמרי שהסרט נבנה מראש כפרק בסדרה, ושהוא מהווה הכנה ‏לדרקון השלישי שלי, ואולי גם לדרקונים רביעי וחמישי, תלוי בהכנסות. הנער ‏הויקינג היקאפ עדיין כאן – מבוגר יותר בחמש שנים, עם הדרקון טות'לס (או שום-שן בגירסה ‏העברית) וכל משפחתו וחבריו הויקינגים רוכבי הדרקונים. וגם דמויות חדשות ודרקונים חדשים. ‏

לא מפתיע לגלות שהדבר הטוב ביותר ב"הדרקון הראשון שלי 2" הוא הדרקונים. יש בסרט הרבה ‏יותר סוגי דרקונים מבסרט הקודם – דרקונים במבחר זנים, צבעים, סוגים וגדלים, מסמול ועד ‏אקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג'. הדרקונים של הסרט הם תענוג של אנימציה. הם מעוצבים ‏באופן מופרע ונהדר: יש דרקונים שנראים כמו ינשוף משולב עם כלב ומתנהגים כמו חתול, ודרקונים ‏שהם אריה תניני עם גינונים של ציפור. לכל אחד מהם צורת תנועה והתנהגות משלו. כששני אנשים ‏מדברים בסרט, בדרך כלל אפשר לראות ברקע דרקון או שניים רבים, או משחקים, או אוכלים, או עושים ‏פרצופים משונים זה לזה, בהמון התנהגויות קטנות שמשום מה נראות מאוד מוכרות, בעיקר למי שמשכן אצלו בבית חתול, כלב או ינשוף. רוב הזמן, הדרקונים מעניינים הרבה יותר מבני האדם. סצינות הטיסה – בדיוק כמו ‏בסרט הראשון – נפלאות (אני חושב שהן היו עשויות אפילו להצדיק צפיה בתלת-מימד, לו רק היה אפשר למצוא הקרנת תלת-מימד באיכות סבירה – אבל הקרנת התלת שבה הייתי היתה אפלה מדי ומעצבנת. אז עדיף, כרגיל, לא לקחת סיכון וללכת על דו). יש גם סצינות קרב מרובה-דרקונים ענקיות ויפהפיות. שווה לצפות בסרט בשביל הדרקונים.

חבל רק שלא שווה לצפות בו בשביל העלילה.‏ מכירים את זה שבסרטי פנטזיה יש בדרך כלל איזה רע שמנסה להשתלט על ‏העולם, ואז הטובים נלחמים בו? אז זהו. זאת העלילה. הניסיון לפתח את "הדרקון הראשון שלי" ‏הראשון ולהפוך אותו לסדרת ‏פנטזיה נעשה באופן הכי סטנדרטי שאפשר. ‏יש נבל, שנראה ונשמע בדיוק כמו נבל פנטזיה גנרי, עם מוטיבציה שגרתית ושאיפות שגרתיות. אפילו השם שלו שגרתי: דראגו. לא יכולתי לחשוב על שם נדוש יותר לנבל בסרט עם דרקונים גם אם הייתי מתאמץ. בדרך קורים כל מיני דברים שקורים בדרך כלל בפרקים אמצעיים של טרילוגיות: מישהו מתאהב, מישהו לומד משהו חדש על עצמו, מישהו מגלה משהו מפתיע על הוריו, ודמות כלשהי תצטרך לסיים את הסרט מתה, או לכל הפחות קפואה בקרבונייט, כדי להראות שהמצב הפעם באמת רציני.

ואפילו זה לא חייב להיות רע. פנטזיה גנרית יכולה להיות כיפית. אבל כאן זה לא נראה כאילו כתבו לסרט סיפור, אלא רק ציינו את הנקודות העיקריות בנוסחה ואז חיברו בינהם בקוים גסים. בדרך אל הסוף השגרתי, הסרט שוכח להיות הגיוני או עקבי. אנשים ודרקונים מופיעים פתאום, על פי צרכי העלילה, ‏במקומות שאין שום סיבה שיהיו בהם (יש סצינה שבה אחת הדמויות זועקת "קדימה, יוצאים לדרך אל מקום כלשהו!" והסצינה הבאה מציגה אותה ואת כל פמליתה מגיעים למקום שונה לחלוטין, ללא כל הסבר). העולם של הסרט הוא כביכול רחב ידיים, ומשתרע על פני מאות קילומטרים מרובעים, אבל על פי האופן שבו הדמויות כל הזמן נתקלות זו בזו, הוא למעשה בגודל של מעלית. כל דמות בסרט יכולה להיות מוצגת כבאד-אס בלתי מנוצחת ‏בסצינה אחת, ולהפוך לחסרת ישע לחלוטין בסצינה הבאה. מאכזבת במיוחד אסטריד, שבסרט הראשון ‏הוצגה כמשקיענית, חזקה וטובה יותר מהיקאפ בכל דבר – וכאן שוקעת לתפקיד בת הזוג הלא ‏ממש חשובה של הגיבור. כי הרי הכל פה סובב סביב הגיבור. אפשר לקרוא לזה "סינדרום הארי ‏פוטר": כל דמות, כל התרחשות, כל דבר שקורה בעולם הזה חייב להיות קשור ישירות להיקאפ ‏ולטות'לס. יש כל כך הרבה דמויות מגניבות בעולם הדרקונים, וכולן רק עושות קולות רקע ומפנות מקום להיקאפ כדי להציל את היום.

‏"הדרקון הראשון שלי 2" הוא סרט יפה, מעוצב היטב, מונפש נהדר ומאכזב נורא. לא הייתי קורא לו סרט רע – זה סרט קיץ, ועלילה גנרית היא חלק מהטריטוריה – אבל הוא אפילו לא מתקרב לסביבה של הסרט הראשון המצוין, ובניכוי הדרקונים, אין פה כלום חוץ משיגרה.‏


פורסם במקור בוואלה