ביקורת: חומוס FULL טריילר

סרט שהוא לא FULL "גאי ריצ'י בישראל" אבל גם 80% "גאי ריצ'י בישראל" זה הרבה יותר ממספיק.

"מה קורה כשסוחרי נשק חרדים, מגדלי פרחים, מבריחים ערבים, גנגסטרים סלוניקאים והמבוקש מספר 1 בעולם עומדים בדרכה של עולה חדשה מצרפת שרוצה להתחתן עם אהוב לבה ההייטקיסט?" – ככה משווק "חומוס FULL טריילר". גם הטריילר של הסרט מבטיח משהו משהו גאי ריצ'י-י, אבל בישראל.

כל זה לא לחלוטין מדויק, אז הנה תקציר שקצת יותר מדקדק במאורעות הסרט: "חומוס FULL טריילר" מספר את סיפורו של ג'וני סלוניקי (מיכאל מושונוב), בעל חברת סטארט אפ של אפליקציה מפוקפקת ("במקום שאתה תבוא אל הקזינו, הקזינו בא אליך"), שמגלה שאויב ישן של אביו הגנגסטר, לב קאבקוב, חזר ארצה במטרה להרוג את אבא שלו, ואם אפשר, למה לא, גם אותו. כל זה עניין מצער, שכן ג'וני בדיוק עומד להתחתן לבחירת ליבו, נטלי חדד (אלכסה לרנר) והמוות שלו (או של אבא שלו) לא ממש היה בתוכנית החתונה שלהם – זה ממש לא ישתלב עם הפרחים וסידור הכיסאות שנטלי עבדה עליהם כמה חודשים.

מפה, בהחלט מצטרפים לתמונה סוחרי נשק חרדים (קרן מור ומנשה נוי), מגדלי פרחים (צחי גראד ויניב ביטון) ומבריחים ערבים (תאמר נאפר וג'אלל מסרוואה) אבל אם הטריילר מבטיח משהו שהוא 100% גאי ריצ'י, אז הרי שהסרט הוא יותר באזור ה-80% הגאי ריצ'י. זאת לא תלונה – ובטח לא המעטה בערכה של היצירה הראשונה של אסף קוברובסקי, שזה הסרט הראשון שהוא ביים וכתב (גם עבור שותפיו לכתיבה, יונתן ברק ואיתי ברקן, מדובר בתסריט הקולנועי הראשון). הרעיון שמישהו הצליח לעשות משהו כזה בפעם הראשונה שלו – אפילו אם יש חריקות פה ושם – הוא הישג לא ברור מאליו, בטח בארץ כמו שלנו שמדי פעם נדמה שבאופן אקטיבי נרתעת מסרטים כיפיים שמכוונים לקהל חובב קולנוע.

ההצלחה של הסרט נובעת בעיקר מאיכות הכתיבה והמשחק – כלומר כשהדמויות מדברות אחת עם השנייה: במקום להסתפק בכתיבת סטריאוטיפים ולתת להם להיפגש עם אקדחים, הצוות שמאחורי הסרט לוקח את הזמן והופך את הדמויות האלה ל, ובכן, דמויות. זה לא אומר שהן לא סטריאוטיפיות: אני די בטוח שמדובר בסרט שכל מיעוט בארץ יוכל למצוא איך להתעצבן ממנו, אבל הכיף הוא העובדה שהן איכשהו תמיד קצת יותר מהסטריאוטיפ שלהם – לא רק הערבי ממסעדת החומוס, לא רק הגיי שמאבד יכולת חשיבה כשהוא נמצא בקשר ישיר עם דוגמנית אינסטגרם, לא רק המאפיונר שנדרש לשמור על ה"כבשה הלבנה" של המשפחה, וכו' וכו'. לא פלא, אם כך, שהדמויות הכי פחות כיפיות ומעניינות הן אלה שאין להן משהו לשחק איתו: מיכאל מושונוב ואלכסה לרנר אמורים להיות זוג חמוד רגע לפני החתונה וזה אכן כל מה שהם.

הסרט זורח, בעצם, ככל שהוא יותר "סנאצ'" – עם שלל הדמויות מהעולמות השונים שנפגשים באמצע הדרך – ועומד במקום ככל שהוא יותר ויותר "הסנדק" על הבן הזך שמסתבך בעסקי המאפיה בעל כורחו.

אם יש נקודת תורפה לסרט, היא רגעים בעריכה שלו: יחסית לסרט מתח קצבי שכולל הרבה פלאשבקים, הסרט לא תמיד יודע איך לשמור על הקצב שלו (אני מקווה שאתם אוהבים סצנות של משאיות נושאות נוסעות כי יש מלא מהן) או איך להכניס את כל מרכיבי הסיפור שלו לעלילה. מצד אחד ראוי לציין לחיוב את הבחירה לא לפשט לצופים יותר מדי את הדברים עם כתוביות שמסבירות כל דבר, אבל מצד שני משהו בקצב מדי פעם מבלבל – לא מבחינה שקשה להבין מה קורה על המסך, אלא פשוט מבחינת "אה, אנחנו פה עכשיו. אוקיי". אבל בתוך הסצנות עצמן, העריכה מצליחה להצחיק, למתוח ולשמור על הקצה.

גם על הסיום יש לי כמה השגות: יש מקומות שנראה שהתסריט נהיה קצת יותר מדי ישראלי וקצת פחות מדי גאי ריצ'י – בנוסף לבחירה התמוהה (שראיתי גם ב"רדופה", אז זה לא משהו מקומי) לסיים את הסרט, להראות את הכתוביות ואז בעצם להמשיך ישר אחר כך במעין "סצנות אחרי קרדיטים", רק שנראה שבשלב הזה כולם שכחו מה זה סצנות אחרי קרדיטים ומה זה סצנות חשובות לעלילה, ומה הם סתם דברים שיכולתם להוציא מהסרט. קולנוענים יקרים: אנשים רבים קמים ברגע שהם רואים את שם הסרט או סימן ראשון לתחילת הכתוביות. אם הסצנות שמתרחשות אחריו חשובות, שימו אותן לפני הכתוביות, אחרת אנשים לא יראו אותן. אם הן לא חשובות – טוב, אז אל תשימו אותן בסרט. הניסיון הזה להדגיש שסצנות מסוימות הן אפילוג הוא לא נחוץ – אנחנו יודעים את זה בגלל המיקום שלהן בסיפור.

אבל אם יש משהו חיובי בסיום שלו, ובכלליות בכל הסרט, זאת הצגת ישראליות קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לרוב לראות בסרטים. ישראליות שכמעט ולא מורכבת מ"גבר צבר אשכנזי חילוני הטרוסקסואל באזור גוש דן" (מיכאל מושונוב הוא כמעט עלה תאנה בסרט הזה), אלא מורכבת מחרדים, עולים חדשים מצרפת, ערבים, ומזרחים – וכולם גרים בכלל באזורי חיפה והקריות. יחסית לסרט ישראלי מסחרי, כמות זמן המסך שאין בו מילה אחת של עברית מרשימה במיוחד. יותר מזה – הסרט מציע דיאלוג פתוח, כן, ולא שיפוטי בין הקבוצות הללו, כאילו הוא אומר: מה זה משנה? כולנו בסך הכול רק רוצים לחיות פה ולהתעשר. מעין חזון אוטופי במדינה שלא ידועה בתכנים שמסתכלים על העתיד (או ההווה) ביותר מדי חיוב.

"חומוס FULL טריילר" הוא כיף גדול ומהנה ומומלץ. אומנם לא הייתי מגיע לסרט עם ציפיות גבוהות מדי – עדיין אפשר לראות שמדובר בסרט ביכורים בז'אנר שהקולנוע הישראלי לא הורגל אליו – אבל אם יש בשורה בסרט (מעבר להופעות המעולות, באמת, של קרן מור, מנשה נוי, צחי גראד, יניב ביטון, רונן דוידוב, תאמר נאפר וג'אלל מסראווה – ואכן מדובר בשורה של בשורות אחת אחת), היא זה שאפשר לקחת ז'אנר שנחשב כל כך לא ישראלי – קומדיית פשע "גאי ריצ'י"-ת על מאפיונרים ושאר דגי רקק של העולם התחתון – ולגייר אותו בלי שאפשר יהיה לשים לב למאמץ או לחריקות, ובלי שהוא יהפוך לתרגום לא מוצלח של תוכן אמריקאי או בריטי. במקום זה, מדובר במשהו ישראלי לחלוטין כמו ביצה בחומוס. כאמור: איזה כיף.