הצרחות התחילו כשעלה על המסך הלוגו של חברת ההפקה. הן התחדשו עם הכתובית הראשונה על המסך, ועלו שוב עם שם הסרט, ובכל פעם שהופיעה לראשונה דמות כלשהי. האולם היה מלא וגדוש בילדים, רובם כנראה מכירים את הספר בעל פה, לא ישנו בלילה מרוב התרגשות לקראת הסרט, והביעו את הערכתם הכנה באמצעות צרחות. זה היה ב"דמדומים" האחרון. וזה קרה שוב ב"משחקי הרעב" – אלא הפעם היה מוזר, ומרענן, לגלות שלצד כל הצווחות האלה יש גם סרט ששווה לראות.
לאלה מכם שלא קראו עדיין את הספר, מוזרים שכמותכם: בעתיד קודר, עיר הבירה העשירה והנהנתנית של מה שנשאר מארצות הברית שולטת על 12 מחוזות שמצבם בין בסדר לבין עוני נורא. פעם בשנה, נער ונערה מכל מחוז נשלחים להתחרות במשחקי הרעב, שילוב יעיל בין עונש קולקטיבי אכזרי על מרד שקרה לפני כמה דורות לבין תכנית ריאליטי עתירת רייטינג. משחקי הרעב די דומים מאוד ל"הישרדות", רק עם פחות ברברת ויותר דם. בסוף המשחק, 23 מהמשתתפים מתים, ואחד מנצח.
שום דבר מכל זה לא חדש במיוחד. "באטל רויאל" היפני כבר הוציא את המיץ לקונספט הנערים שנדרשים להרוג זה את זה עד האחרון. את הקרב לחיים ולמוות בתכנית טלויזיה עתידנית שוורצנגר כבר עשה ב"הנרדף" לפני 25 שנה. ויש גם לא מעט "המופע של טרומן" בסרט. אבל כשכל הסרטים האלה נעשו, המושג "ריאליטי" עוד לא היה קיים. "משחקי הרעב" מגיע בתקופה שבה המציאות שהוא מתאר כבר כמעט שאינה מדע בדיוני. כמו ב-The Voice, אתה מקבל מנטור. כמו ב"הישרדות", כדאי להיצמד לבריתות, אבל בסופו של דבר כולם יתקעו לכולם סכין, חץ או מצ'טה בגב. כמו בכל תכנית ריאליטי אי פעם, הדמות שאתה מציג חשובה לא פחות, ואולי יותר, מהיכולת שלך: כדי לשרוד, צריך שהקהל יאהב אותך. וכמו תמיד, הבעיה הגדולה ביותר במשחק היא ההתערבות הבלתי פוסקת של ההפקה, שפועלת לטובת המועמדים החביבים עליה ומשנה את החוקים מפעם לפעם לפי מה שמתאים לה באותו רגע.
אז אם קראתם את הספר, ראיתם סרטים ישנים של שוורצנגר או את העונה האחרונה של "הישרדות", העלילה כנראה לא מאוד תפתיע אתכם. ובכל זאת לא תשתעממו. הסרט סוחף ולא מאפשר אף פעם לשקוע בכסא בנוחות רבה מדי. זה סיפור טוב שמסופר טוב, ומגיע הרבה קרדיט לסוזן קולינס, מחברת הספר, וגם לגארי רוס, הבמאי, שידעו לעשות את המירב עם סיפור שכבר סופר. אבל כל זה לא היה עובד אם הדמות הראשית – קטניס אברדין, נציגת מחוז 12 – לא היתה גורמת לקהל לרצות שהיא תשרוד. לכן צריך להודות לספת הליהוק הגדולה שבשמים על כך שג'ניפר לורנס ממש, אבל ממש טובה. לורנס, שהתגלתה ב"קר עד העצם" לפני שנה והופיעה גם כמיסטיק ב"אקס-מן: ההתחלה", היא התאמה מושלמת לדמות. גם אחרי שראיתם אותה נשברת לא הייתם רוצים להתעסק איתה. קטניס אברדין היא הגיבורה הנשית החזקה הטובה ביותר מאז… האמת שקשה לי לחשוב על סיום הולם למשפט הזה. אולי "ומעולם"?
לפני שיוצאים מפרופורציה, צריך לומר: אם אתם מגיעים ל"משחקי הרעב" בתור חובבי מדע בדיוני מנוסים, עדיף להנמיך ציפיות. לא תמצאו פה רעיונות חדשניים ולא אפקטים מדהימים. העולם הפוסט-אפוקליפטי שלו, עם הממשל המדכא המרושע, העניים הטובים והעשירים הרעים, לא מחדש שום דבר. העיצוב, האופנה והארכיטקטורה הם, אם להודות על האמת, פשוט מכוערים. גארי רוס מתעניין יותר בדרמה מאשר באקשן, וזאת כמובן בחירה מצוינת, אבל בסצינות הפעולה בסרט אפשר היה לשפר הרבה: הן קצרות ומקוטעות, ולעתים קרובות קשה להבין מה בכלל הולך. חלק מהסיבה היא כנראה התחמקות מהצגת אלימות קשה מדי, אבל גם כך כמות האלימות הגרפית על המסך – בסרט שמיועד לצופים צעירים – די מפתיעה. זה מדע בדיוני למתחילים, אבל כמו ש"הארי פוטר" היווה שער כניסה של דור שלם לעולם של פנטזיה, "משחקי הרעב" יכול להיות כניסה לעולם המדע הבדיוני – ובכלל, לתחום הספרים והסרטים שיש בהם משהו בין השורות.
ההשוואה בין "משחקי הרעב" ל"דמדומים" לא הוגנת, כי בתכל'ס אין שום דבר משותף בינהם מלבד העובדה ששניהם מבוססים על ספרים פופולריים מאוד בקרב ילדות בנות 13. גם לומר ש"משחקי הרעב" הוא סרט יותר טוב מ"דמדומים" זו לא חכמה גדולה, כי ראיתי קירות גבס שהיו מעניינים יותר מ"דמדומים". ובכל זאת, קשה שלא להשוות בין הסרטים, פשוט משום שזה כל כך מעודד. "משחקי הרעב" הוא כל מה ש"דמדומים" הוא לא; קטניס היא בדיוק, אבל בדיוק, ההיפך המוחלט מבלה, גיבורת "דמדומים" הבכיינית התלותית והבלתי נסבלת, והמודל לחיקוי הגרוע ביותר שנראה על המסך אי פעם. אז "משחקי הרעב" הוא האובססיה הנוכחית של הנוער? לא תשמעו ממני מילה אחת של תלונה. אני מוכן אפילו לסבול את הצרחות בתחילת הסרט. כדי לתקן את ההשפעה של "דמדומים", צריך לשלוח את כל חובבות הסדרה ל"משחקי הרעב". רצוי פעמיים.
פורסם גם ב-NRG
כל מילה
בסלע
רגע לשון, כי אכפת לי
סלע הוא סוג של מטבע.
הביטוי המלא מהתלמוד הוא "מילה בסלע, שתיקה בתרי" – מילה שווה מטבע, שתיקה שווה שניים.
סתם לידע כללי.
אמן, סלע.
(ל"ת)
לא מסכים עם שום מילה!!! סרט גרוע. פעם ראשונה שלא מסכים
פעם ראשונה שלא מסכים עם שום מילה של רד… סרט כזה גרוע לא ראיתי בחיי! איזה שיעמום עד אמצע הסרט, ממש התעללות. האיפור… אוי בא לי להקיא. אל תשקיעו את זמנכם החופשי לטימטום הזה, או לחילופין תכבו את האונה השמאלית או הימנית שלכם (או את שתיהן). כל העלילה היא חור אחד ענק, וכל הפעלולים "המדע בדיוניים" הם פשוט לעג לחובבי התחום.
והסיום, ה' ישמור…
רואים שלא קראת את הספר וזה ממש מאכזב
הולך אליו היום
טוב לשמוע, זה באמת איך שקיוויתי שהוא יהיה. ואין על ג'ניפר. שחקנית מצויינת. התאהבתי בה ב-Winter's Bone שנה שעברה. אחווה דעה בעצמי בעוד כמה שעות…
בקשר להערה האחרונה -
(והכי פחות משמעותית בכל הביקורת, אבל קצת קשה לי לעצור את עצמי).
כשעבדתי בחנות ספרים ואמהות היו באות לקנות את הספר השני בסדרה לילדים בני העשר שלהם, דווקא כן היו לי מילים של תלונה. אולי יותר של אזהרה. וכולן יצאו עם המלצה חמה לקרוא את הספר לפני שהן נותנות אותו לילדים. נכון, הוא יותר טוב מנשיות השובניסטית והתלותית של בלה, ואני מעדיפה שהבת שלי תחקה את קטניס ולא תתחיל לזרוק את עצמה על בנים חסונים שאמורים להציל את חייה, אבל האלימות הזאת באמת לא מתאימה לגיל שאליו היא מגיעה. לא ראיתי את הסרט עדיין, אבל בספר היו קטעים שפשוט חילחלו אותי. אני לא מהמתחסדים, אין שום בעיה באלימות נוראית בספרים ובסרטים, אבל במשחקי הרעב הוא מוטח בפני הקורא (והצופה, כנראה) בצורה שאמורה לזעזע אותו ולגרום למעיים שלו להתכווץ. וזה לילדים! אני לא האובר-מגוננת היחידה, אגב. חצי מהילדים בני ה10-13 שנכנסו לחנות וראו את הספר הגיבו בחלחלה, וילדה אחת שזכורה לי במיוחד אמרה "הספר הזה לא היה צריך להיכתב" עם מבט מבועת בעיניים.
אחלה ספר, באמת, ספר נוער שממש עושה את העבודה, והסרט כנראה גם הוא כזה. אבל השיוך שלו לילדים מתחת לגיל 14 נראה לי הזוי לגמרי, מה גם שהם נוטים להבין אותו פשוטו כמשמעו ולפספס את כל עניין הריאליטי שבין השורות.
נשמע לי קצת כמו משחקי הכס
כשהייתי בן 13 הספר הזה נכנס לאותה קטגוריה יחד עם רומח הדרקון ומחזור שער המוות, למרות שהם ממש לא מדברים לאותם טווחי גילאים
צודקת לדעתי. אבל זה תלוי איזה חינוך אתה נותן לילדים ומה היית רוצה שהם יהיו או לא יהיו.
אני אישית חושב (ואני מתאר לעצמי שרבים פה לא יסכימו איתי אבל אני בטוח בכך) שלקריאת הספר הזה וראיית תוכניות ריאליטי כמו הישרדות יש מחיר של להיהפך בעצמך לאדם יותר אכזרי ופחות רחמן.
גם אם אותי עצמי זה לא עוצר ואני לא עומד בפיתוי הסקרנות ואני כן עושה את זה, כשזה הילדים שלי עד כמה שזה תלוי בי הייתי מעדיף שהם לא יחשפו לזה.
כל כך שמח לדעת
שהסרט לא גרוע.
מההתחלה היה לי ברור שהוא יהיה יותר טוב מדמדומים, אז יופי.
חשבתי לעצמי שג'ניפר לורנס תהיה מעולה, והיא גם יפה, אז מגניב.
שאלה טיפשית שמעניינת אותי, איך אתה מספיק לראות סרטים כל כך מוקדם?
אני די בטוח שזה בזכות עבודתך, אבל אשמח לתשובה מדויקת יותר.
אני אכתוב דעה ביום שבת, אחרי שאני אראה את הסרט. :)
יש דבר שנקרא "הקרנות מבקרים"
כלומר, הקרנה מוקדמת של הסרט למבקרים או אלה ששכבו עם המקרין.
אבל במקרה של סרט בסדר הגודל של "משחקי הרעב", אפילו אתה יכול אותו מוקדם. את "הארי פוטר" האחרון, למשל, תפסתי על ההקרנה הראשונה שלו שהתקיימה בארץ, בבוקר של יום הבכורה.
הוא כנראה רואה בהקרנות טרום-בכורה.
(ל"ת)
הקרנות עיתונאים.
(ל"ת)
רגע...
מדוע נכחו ילדים ונערות צווחניות בהקרנת עיתונאים? סתם מתוך סקרנות לגבי איך זה עובד.
הקרנות עיתונאים הן לא באמת הקרנות עיתונאים
אין מספיק עיתונאי קולנוע בארץ כדי למלא אולם. בהרבה מקרים יש יותר מקורבים ושאר אנשים עם פרוטקציה, ולפעמים הרבה מהנוכחים הם כאלה שזכו במבצע חלוקת כרטיסים כלשהו, שזה כנראה מה שקרה במקרה הזה.
איך עניין חלוקת הכיסאות עובד?
האם "מוגרל" לך כיסא כלשהו באולם? האם זה תמיד אותו אולם ולך ולכל העיתונאים יש "מקומות קבועים"? האם כל אחד מכם מנסה להגיע כמה שיותר מהר בשביל לתפוס? והאם אתה שונא עיתון מסוים כי המבקר שלו גנב לך את הכיסא?
נ.ב.
אני יודע שזה אוף-טופיק גמור, אבל מאוד מעניין אותי לדעת.
לגבי השמחה שלך שהסרט לא גרוע בגלל הביקורת
לא יודע את דעתו של מי אתה מחשיב יותר אבל אורון שמיר די משכנע שהסרט גרוע
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,519,209,67138,.aspx
עוד לא ראיתי ואני מקווה שפישלר צודק ולא שמיר.
אין כאן צודק וטועה
לי יש את דעתי, לדורון יש את דעתו. אני לא אהבתי, דורון כן התחבר. יש לי הרגשה שגם כאשר תראה את הסרט בעצמך, תהיה לך דעה משלך. או לפחות כך אני רוצה לקוות. וזאת בניגוד ליוצרי הסרט, שיהיו בבעיה אם הצופים שלהם יתחילו לפתח יותר מדי חשיבה עצמאית.
צודק וטועה מכניס אותנו לאיזה קטע אבסולוטי כזה, כאילו יש אמת אחת (הסרט טוב/רע וזהו). אבל מי קובע? אולי באמת הגיע הזמן שנחליט כבר על מישהו אחד שקובע מהי הדעה הנכונה על סרט, וכל מי שלא יסכים איתו – יטעה. זה יעשה את כל העניין של אהבת קולנוע להרבה יותר פשוט ומשעמם.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מציע את רד פיש
אני נוטה להסכים איתו, בגדול
(ל"ת)
מרתק להשוות בין הביקורת הזו לזו שהתפרסמה ברוזבאד
http://rozbud.co.il/wordpress/?p=13270
בעקבות שני האייטמים של הדג, כמעט השתכנעתי לצפות בסרט.
אבל אז קראתי את רוזבאד, ואיכשהו, הם שכנעו אותי יותר.
איזה הבדל נוראי
ממש שמיים וארץ..!
עוד לא ראיתי את הסרט אבל לפי מה שהבנתי הביקורת של רד הרבה יותר מדויקת.
הביקורת של ליאור אלפנט מרוזבאד ממש נוראית וכלל לא עניינית.
אני כן הולך לראות את הסרט, די בטוח שלא אתאכזב.
"מדויקת"
היא לא מילה שאמורה לתאר ביקורת. ביקורת היא סובייקטיבית מהווייתה. מה שכן, הביקורת ברוזבאד מנוסחת בצורה מזעזעת וזה די מאפיל על התוכן שלה. לא עניינית? כל ביקורת עוסקת במשהו אחר. לא בטוח שאחת מהן יותר רלווטנית מהשנייה. אם הייתי לוקח משהו מהביקורת הזו הוא את הפסקה האחרונה, לגבי האמינות של מסר ביקורתי מסרט שהוא בעצמו מוצר מסחרי.
באמת? כי היא לא אומרת כלום.
כל מה שיש בביקורת של רוזבאד הוא תיעוב לבני נוער (מעצם היותם בני נוער), וכמה הכרזות נמרצות ונחרצות שהסרט גרוע, כמעט בלי אף נימוק.
אז לא, רק בגלל שבני נוער אוהבים סרט זה לא הופך אותו לגרוע; ולא, לזרוק רשימה של סרטים אחרים, ולא מוכרים במיוחד, לא מחזק את הקביעות שלך שהסרט הנוכחי נוראי.
לחלוטין.
(ל"ת)
הביקורת של רוזבאד באמת לא אומרת הרבה
ת'כלס ממה שהבנתי שהיא טוענת שם, שם בתחתית של השורה, זה שהדיאלוגים לא אמינים (בסדר, למרות שהיא לא הסבירה למה. הרי ג'ניפר לורנס משחקת סבבה. ג'וש האצ'ינסון קצת נוקשה, אבל הוא גם לא ממש אומר הרבה ובקטעים בו הוא משחק את איך שפיטה מסתדר עם הקהל הוא דווקא עושה את זה ממש טוב לטעמי), ושהתפאורה לא מצאה חן בעיניה (אבל זה פחות או יותר מה שמתואר בספר, אם כי אני דימיינתי את תושבי הקפיטול קצת יותר ליידי גאגא ממה שהיה בסרט). אז בסדר, אולי אני אראה באטל רויאל ואת סדרה 7, אבל עדיין לא הבנתי מה רע במשחקי הרעב חוץ מזה שהיא חשבה שזה גרוע. מי? מה? למה? (ובאמת, כאילו, גם אני כנראה לא הייתי מרוצה אם הייתי הולכת לאולם עם חטיבת ביניים שלמה או, לחילופין, להארי פוטר עם עצמי בגיל 14, אבל הביקורת באמת נכתבה בטון שלועג להתנהגות של בני נוער בצורה די אלימה. כלומר, היא גם הייתה בת 14 מתישהו, לא?). כלומר, כנראה לפי הביקורת היא גם לא תאהב את הספר, אז זה די עניין של טעם.
אני דווקא הבנתי; היא פירטה מספיק כדי שאקבל את התמונה
שמבחינתה זה סרט בנאלי שלא מחדש ולא אומר הרבה (בניגוד לסרטים אחרים שראתה שעסקו בנושא), הדיאלוגים בנאליים וכו'. דווקא לגבי הפירוט לא הסכמתי במיוחד, ואני חושבת שהעיצוב היה מוצלח למדי, אבל גם אני מתקשה להבין את ההתלהבות הגדולה ואיך זה נהיה הלהיט החדש של הנוער.
אני לא הבנתי
על מה כל המהומה? מה הקטע של הסרט הזה? הוא מיועד לנערות בנות 13? למה הוא מקבל ביקורות טובות? מכל הביקורת של רדפיש הבנתי:
– דמדומים זה גואנו של ערפדים
– אין בו משהו חדשני
– עיצוב לא משהו
– אקשן פושר
– ג'ניפר לורנס טובה
– התמקדות על דרמה? מה זה אומר? דרמה של מי?
"מדע בדיוני למתחילים" זה אומר שהמתקדמים ישתעממו?
סליחה דורון, הביקורת הזאת פחות טובה ממה שהתרגלתי.
לא קראתי את הספר, אין לי ציפיות, ראיתי את באטל רויאל. כדאי לראות את משחקי הרעב?
בהתחשב בזה שסטיבן סודרברג צילם חלק מסצנות האקשן
זה ממש מוזר שהן לא טובות במיוחד.
ממתי סודרברג יודע לביים אקשן?
(ל"ת)
ציפיתי למשהו אחר
ציפיתי לסוג של באטל רויאל לגיל הרך, אבל אפילו זה לא היה. קשה להזדעזע מהמוות של המתחרים כשהאישיות שלהם מסתכמת ב"נער מספר 2". גם ההתלבטות של קטניס בין שני בחורים מיותרת ונמצאת בעלילה רק בשביל למשוך ילדות צווחניות לסרט.
היה סרט חביב אבל ציפיתי ליותר, פשוט סרט נוער טוב. אל תצפו לאקשן מדהים או קטעים מרגשים/מזעזעים במיוחד.
ההתלבטות חשובה מאד,
היא פשוט תקבל פנים יותר נרחבות בפרקים הבאים בסדרה.
ואני לא רואה איך הצופים אמורים להימשך לקונפליקט של קטניס עם גייל ופיטה כש… טוב, גייל פשוט כמעט ולא נוכח בסרט, חוץ מסצנות הפתיחה וכמה הבלחות של שנייה בהמשך.
היותו שלישי בקרדיטים מגוחך כמעט כמו סדר הקרדיטים של "הארי פוטר".
את הסרט אראה רק ביום שבת
אבל בינתיים יש לי שאלה טיפשית במיוחד, אבל אני חייב לשאול – איך המשחק השחקנית שמגלמת את רו בסרט? כשבדקתי בIMDB מי משחקת אותה, ראיתי שזו הילדה מ"קולומביאנה", שם היא הייתה גרועה. גם העובדה שהיא לא מדברת בשום טריילר לא מעודדת אותי. אני מקווה לפחות שהיא תהיה סבירה בסרט – לא זכורה לטובה, לא זכורה לרעה.
וואלה? זאת הילדה מקולומביאנה?
זה מעיד במיוחד על חוסר היכולת של הבמאי של "קולומביאנה". שם היא היתה נוראית. כאן היא בסדר. לא משהו מיוחד, וגם התפקיד שלה די קטן ולא מאפשר לה לעשות הרבה, אבל בסדר.
לפחות השחקנית, במפתיע, חצי דנית.
(וחצי מהדניות שלה היא בכלל אסקימואית. באמת.)
(לא, אני אמשיך לומר "אסקימואים". למה מה תעשו לי?)
נשלח אותך למות על קרחון.
(ל"ת)
האמת, לכשיגיע יומי - מגניב.
(ל"ת)
לא הייתי קורא לה badass...
המילה בה הייתי משתמש היא mischievous. היא הייתה מין שדונית שובבה כזו.
אגב, לי היה ברור מאוד שקאטניס רואה בה את אחותה הקטנה, ולא היה צריך להוסיף פלאשבק כדי להבהיר לי את זה.
השאלה אם קראת את הספר או לא
(ל"ת)
לא קראתי, הדעה שלי מבוססת אך ורק על הסרט.
אני חושב שהבהירו את סוג הקשר בין קאטניס לרו באמצעות החיבוק שלהן. הבדל הגודל הפיזי ביניהן גרם לחיבוק להרגיש מאוד אימהי מצידה של קאטניס.
אני לא קראתי את הספר
ולי זה היה ברור לגמרי. לדעתי פלאשבק שכזה היה עלול להיות קצת "לדחוף את זה לפרצוף" של הצופים. אולי לאלו שקראו את הספר זה נראה כאילו זה לא עבר כהלכה בסרט כי הם יודעים הרבה יותר על טיב היחסים בין הדמויות, אבל כל מי שהגיב בשרשור הזה שלא ראה את הסרט הבין את זה, כך שאני מניח שהסרט העביר את הנקודה הזאת כראוי.
זה לא "לא עבר כהלכה",
זה פשוט, מבחינתי, לא הצליח להעביר את זה בכלל. אבל כבר כתבתי שכנראה זה היה ככה רק בשבילי, אם כולם כותבים שהבינו את זה.
ולדעתי פלאשבק כזה, שרואים את פני אחותה למאית השניה, לא היה "דוחף את זה לפרצוף". יכול להיות שפלאשבק ארוך שרואים את אחותה יכול היה להיות באמת כזה, אבל לדעתי אחד ממש קצר יהיה מעולה.
לא ראיתי את הסרט מאז הצפייה הראשונה בקולנוע,
ולכן אני לא זוכר ממש קטעים מהסרט, אבל זכורים לי שני קטעים שכבר ציינתי כמה תגובות למעלה שלגמרי לא התאימו לדמות בספר. אף פעם לא ראיתי את עצמי כחלק מהמעריצים הפנאטיים שקוראים לסכול אל הבמאי/תסריטאי/עוזר תאורה מספר 14 על כל שורה של פיטה שנתנו לקטניס, המקרה הזה היה יוצא דופן, סתם להבהרה.
אין לי מה להוסיף בנוגע לקשר שלה ושל קטניס, אם גם מי שלא קרא את הספר אומר שהוא הבין, בסדר גמור. אני צריך צפייה שנייה בשביל להחליט. אני מניח שבצפייה בקולנוע הרגשתי שזה לא הועבר כי לא באתי לסרט בגישה של "בוא נראה אם הם הצליחו להעביר מה קטניס חושבת על רו". התחלתי לחשוב על זה רק כשקראתי את התגובות לאחר הצפייה ולא זכרתי במדויק איך ואם התייחסו לזה בסרט (גם אם כסוג של סאב-טקסט).
זה מאוד מזכיר
דווקא את הנידונים למוות – http://www.imdb.com/title/tt0443473/. סרט אקשן חסר חשיבות עם סטיב אוסטין שהעלילה שלו היא של מיליונר משוגע שרוצה לעשות סדרת ריאלטי שתביא רייטינג בגובה של הסופרבול. הוא עושה זאת על ידי הבאת נידונים למוות ממדינות עולם שלישי שילחמו עד האחרון תוך כמובן התערבות קשה של ההפקה בנידון.
אז למרות שזה נשמע סיפור כאילו טוב הוא נראה לי הרבה יותר מישמש של כל מיני רעיונות ידועים היטב והפיכתם לסיפור קולח ובנושא הזה עלילת הספרים דומה מאוד לדמדומים. לקיחת כמה קונספטים מוכרים (ערפדים, אנשי זאב, אין סקס לפני ההריון – גלדיאטורים, רילאטי, ילדים בגיל תיכון) והפיכתם לעלילה אחת קריאה. לא משהו מיוחד מאוד או בכלל.
רגע, איך הסרט?
הכתבה סבבה והכל, אבל לא כל כך הבנתי אם הסרט טוב או אם מומלץ לצפות בו.
סוף הפסקה הראשונה,
"…לצד כל הצווחות האלה יש גם סרט ששווה לראות."
אני חושב שהכוונה היא לביקורות המעולות שהסרט מקבל
ובקשר לשאלה של aviki, רק הפסקאות הראשונות הן ההקדמה, כל שלושת הפסקאות האחרונות הן הביקורת, ולדעתי רד הבהיר טוב מאוד שמדובר בסרט שווה לראות אף על פי כמה חסרונות שהוא ציין.
זה דורש לשחק "סבבה והכל" או שזה רק אני?
הביקורת שקראת סבבה והכל… אבל אין בה דיעה על הסרט!
תיקון קטן- פסקה רביעית, שורה ראשונה "סרטים ישנים...
של שוורצנגר*" ולא שוורנגר.
חוץ מזה ביקורת מעולה כמו בד"כ. תודה רבה. זה כנראה לא יהיה היורש שלי להארי פוטר, אבל אשמח לראות את הסרט ואח"כ אולי לקרוא את הספר, נשמע מעניין!
ועוד תיקון קטן בקשר לשוורצנגר...
את הסרט "הנרדף" הוא עשה לפני 25 שנה ולא 15.
http://www.imdb.com/title/tt0093894/
גם נכון. תודה
(ל"ת)
אנחנו זקנים. כל כך זקנים.
(ל"ת)
ואם כבר,
ראוי להזכיר שהסרט מבוסס על ספר משנת 1982 של ריצ'רד באכמן(*), איך שלא מתעתקים את השם הזה לעברית. עבר כבר המון זמן מאז קראתי את הספר, אבל זכור לי שהוא שונה למדי מהסרט, ומעניין באופנים אחרים.
====
(*) כן, ס. קינג.
אפשר בבקשה את השם של הספר?
עניינת אותי.
The Running Man, בדיוק כמו הסרט.
לקינג (גם כאן, בתחפושת של ריצ'רד באקמן) יש עוד ספר שהקונספט שלו מאוד מזכיר את "משחקי הרעב", אפילו יותר מ"באטל רויאל" וכל היתר: "The Long Walk". לא קראתי, נשמע מעניין.
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Long_Walk
תודה!
The Long Walk
אני רק מוכרחה לציין שהספר הנ"ל מומלץ ביותר! אחד המוצלחים של קינג, ולצערי לא מספיק אנשים קראו אותו…
הוא יצא בעברית?
(ל"ת)
ככל הידוע לי, לא.
(ל"ת)
ארורים תהיו, ספרים של סטיבן קינג מהאייטיז שיוצרים חורים
בבילוגרפיה שלו שתורגמה לעברית! (יש עוד כמה כאלה).
הבנאדם כתב בערך מיליון וחצי ספרים
ולא כולם טובים. זה בסדר שלא כולם תורגמו לעברית.
אני לא חושב שזה פקטור של טובים או לא טובים,
זה עניין של השנים שבהם הספרים נכתבו.
כל מה שהוא כתב בשנות התשעים והאלפיים תורגם לעברית (לא משנה אם הם מעפנים כמו 'מתחת לכיפה השקופה' או טובים כמו 'נדודי שינה'). לעומת זאת, התקופה הזאת של סוף הסבנטיז-תחילת האייטיז, ראשית הקריירה שלו יחסית, היא די מעורפלת בכל הקשור לתרגומים לעברית.
מקור השראה אפשרי נוסף: הסיפור הקצר "ההגרלה" של שירלי
ג'קסון (שצוין על ידי קינג עצמו, ועוד רבים וטובים אחרים – למשל ניל גיימן – כמקור השראה). כל תהליך בחירת המתמודדים ב-"משחקי הרעב" מזכיר את מה שמתרחש בסיפור.
נזכרתי בסיפור בעקבות הפרסום שלו בעברית בסוף השבוע הנוכחי, והקשר האפשרי ל-"משחקי הרעב" עלה בדעתי:
http://www.yekum.org/2012/05/%d7%94%d7%94%d7%92%d7%a8%d7%9c%d7%94-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%92/
הייתי ממליץ על הסיפור,
אבל מה זה הפורמט הנוראי הזה? איך אפשר לקרוא ככה?
אכן פירמוט בעייתי
אבל יש באינטרנט גם עותקים למכביר של הסיפור באנגלית:
http://www.classicshorts.com/stories/lotry.html
לא יודעת אם יש קשר בין הסיפור למשחקי הרעב (נדמה לי שההשוואות לבאטל רויאל והאיש הרץ יותר משכנעות) אבל תמיד שווה להכיר את שירלי ג'קסון. ההגרלה הוא סיפור חזק, אבל לטעמי הסיפורים הפחות מפורסמים שלה עוד יותר חזקים, והרומנים The Haunting of Hill House ו-We Have Always Lived in the Castle פשוט מעולים.
אני זוכרת
בגלל שקארי ראסל שיחקה בו, זה סרט טלוויזיה בשם "ההגרלה" http://www.imdb.com/title/tt0116924/
שאכן מבוסס, מתברר, על הסיפור של שירלי ג'קסון.
(ל"ת)
קצת מוגזם לכנות את קטניס כגיבורה הנשית החזקה מאז ומעולם
לפי דעתי הרמיוני של שני ההארי פוטרים האחרונים הייתה טובה יותר. נו ויש את הבלונדה ההיא.
סופר גירל? Power-Girl?
(ל"ת)
אמה פרוסט? סו סטורם? הכנרית השחורה?
הממם. משום מה 'הכנרית השחורה' נשמעת הרבה יותר מאיימת בעברית מאשר באנגלית.
אה, אני יודע למי אתה מתכוון! מישל פפייפר כאשת החתול!
נראה לי שהוא התכוון ל"הכלה" מקיל ביל.
(ל"ת)
אני חושב שסופרגירל קורעת אותה במכות.
(ל"ת)
ונעצור את זה כאן
[את התגובות לספיח שמרמז לדמות הטלוויזיונית]
אין לך לב, אתה.
אם לא התאהבת בסופר-גירל מהסרט של שנות השמונים. שום דבר טלויזיוני בה.
לא אלן ריפלי היא הגיבורה הנשית החזקה מאז ומעולם?
(ל"ת)
לא יודעים, האם אתה חושב כך?
גם אם כן וגם אם לא, אתה מוזמן לנמק מדוע היא כזו ו/או מדוע היא חזקה יותר או פחות מקטניס אברדין.
ככה יכול להיבצר כאן דיון מעניין ולא סתם זריקת משפטים לחלל האתר.
אולי זו רק הרגשה שלי, אבל הסרט הזה עושה שירות לא רע לעיבוד הקולנועי למשחק של אנדר שיבוא בשנה הבאה. הוא מגדיל את התאבון לסיפורי מד"ב פוליטיים קלות עם ילדים תחרותיים ואגרסיביים.
וואלה
עכשיו "המשחק של אנדר" ייראה כמו חיקוי. אפילו השם מועתק! האורסון סקוט קארד הזה, גנב חסר בושה.
בכל אופן, אני לא דואג ל"משחק של אנדר" בקופות, אני דואג שמא הוא יהיה סרט גרוע.
אתה צריך לקוות שהוא יכשל בקופות
כי אם הוא יצליח, לייונגסייט (או מי שלא מפיצים אותו, כבר שכחתי) כבר אמרו שהם בונים עליו כעל החלק הראשון בסדרת סרטים חדשה.
החשש שלי אבל יותר מזה הוא שבגלל שהם בונים עליו כהראשון בסדרה, שכמו "משחקי הרעב" ו"דמדומים" ההפקה של אנדר תהיה עם תקציב נמוך במיוחד כדי לשמור את התקציב הגבוה יותר להמשכים. הבעיה היא שההמשכים של אנדר הם לא משהו ואנדר הוא היחיד בסדרה ששווה משהו.
קראת את קול למתים?
(ל"ת)
*אהמ*
http://www.fisheye.co.il/movies/enders_game/
כן.
קצת אחרי ששלחתי את התגובה קלטתי שזה אתה שכתבת על החולצה למטה. היה בזה משהו מאד יפה כי זה הראה דווקא משהו מנוגד לאיך שמציגים לנו את פרימרוז, לא תינוקת חסרת אונים אלא בוגרת, מקבלת את הדין בהשלמה ולא מאבדת את העשתונות. זה הפך אותה לדמות קצת יותר עגולה למרות שהיא לא דמות ראשית כל כך.
זו בטח שאלה דבילית, אבל: לכולם קוראים על שמות פרחים?
כי גם Pita הוא צמח פורח (סוג של קקטוס), וגם Primrose וגם Katniss וגם Rue.
והסיבה שאני מניח שהשאלה דבילית היא שלא קראתי את הספרים או ראיתי את הסרט, ויתכן שיש לכך התייחסות מפורשת או שלשאר הדמויות יש שמות לא קשורים.
מן הסתם לא ל*כולם*.
יש את גייל, זה שם של צמח? ואיזו ילדה, הבת של ראש העיר או משהו כזה שלא נמצאת בסרט ולכן אני לא זוכרת את שמה. אולי זו איזו בדיחה פנימית של הסופרת עם עצמה, או איזה מנהג של אנשים במחוזות העניים. אני זוכרת שאומרים משהו על זה שקטניס נקראת על שם פרח אבל לא זכור לי משהו שמתייחס לכולם. אני אנסה לשאול את אחותי [להלן: המומחית].
כן, זה שם של צמח פורח.
http://en.wikipedia.org/wiki/Sweet_gale
מאדג' זה שם של צמח?
וקייטו? אני לא שואל את זה מכוונה של '-לא. אז לא לכולם יש שם של צמח'. אני שואל ברצינות, אם התשובה חיובית אז כנראה שזוהי באמת בדיחה פרטית כמו שפיפר אמרה.
אופס, זו אמורה להיות תגובה לתגובה הזאתי -
http://www.fisheye.co.il/hunger_games/#li-comment-468485.
לא הצלחתי למצוא מאדג'.
אם כי לא הייתי בטוחה איך מאייתים את זה.
וקייטו בכל מקרה פחות רלוונטי כי ברור שזה יותר משהו של מחוז 11-12. מארוול וגלימר הם ככל הנראה לא שמות של צמחים. גם ת'רש לא הצלחתי למצוא. אולי זה יותר נוגע לדמויות הראשיות, כמו שאמרתי, בדיחה פנימית.
בכל מקרה שלחתי שאילתה למומחית ופה אני עוזבת את זה כי כבר התעסקתי בזה יותר ממה שזה מעניין אותי.
התאכזבתי
עלילה מרוחה, דמויות באות והולכות ובזבוז כל כך כואב של הקטעים הכי חזקים בספר. היו לי ציפיות גבוהות, זה היה אמור להיות סרט אדיר, אבל מבחינתי הוא היה סתם, ממש לא משהו. אז המלצתי היא תלכו לקולנוע, תראו את הסרט , ותחזרו לספר !
אחלה סרט. בתור מי שלא קרא את הספר, ולא שמע כמעט כלום על משחקי הרעב קודם, בשורה התחתונה נהניתי, הרגשתי שה"מסר" מועבר בצורה טובה ולא חונקת ויצאתי מהסרט כשאני מחכה לפרק הבא.
מה שכן – הדמויות של קרביץ ובמיוחד הארלסון מאכזבות בחוסר האמינות והשטחיות שלהן. ובאמת עיצוב הבגדים העתידניים נראה די מופרך.
אולי ראוי לציין שכמעט לא היו בני נוער בכלל באולם, ושום מחיאות כפיים ושום כלום.
טכנולוגיה, כשלעצמה, היא לא המגדיר היחידי של מד"ב.
ומכיוון שהדיון הזה כבר בוצע בהרבה מקומות אחרים, האם אתה מעוניין לפתח את הטיעון הזה?
טכנית משחקי הרעב הוא מד"ב חברתי.
בנית חברה עתידנית שעובדת על פי חוקים חברתיים אחרים נחשבת למד"ב חברתי.
השאלה היא האם זה מד"ב חברתי טוב או לא. וממה ששמעתי על הספר התשובה היא לא ממש. אין הסבר משכנע לאיך החברה נוצרה, או למה היא ממשיכה להתקיים בצורה הזו, או למה המשחקים מהוים כלי שליטה ודיכוי יעיל.
ממה ששמעתי על ספר ההמשך הוא עונה על חלק מהבעיות האלה.
התגובה נכתבה על בסיס הספר
עוד לפני שראיתי את הסרט.
הסרט באמת נראה הרבה יותר מד"בי מהספר, לדעתי בעיקר בגלל שהספר הוא מנקודת מבט ראשונה של קטניס בעוד שהסרט מספק הרבה יותר מרחב דמויות.
ועדיין – משחקי הרעב כסיפור הוא לדעתי לא מדע בדיוני. דיסטופיה אפוקליפטית – כן. מדע בדיוני – לא.
בדיוק מה שציפיתי
(בעקבות הביקורות), שזה אומר, סרט טוב. לא מאוד, אבל מספיק.
הוא נופל בדיוק איפה שהספר נפל- לא מצליח להמריא עם הסיפור שלו. הוא מספר את המשחקים בצורה ריאליסטית מדי, מבחינת התגלגלות העניינים. יש הרגשה שאם זה באמת היה קורה במציאות, ככה בערך זה היה נראה (אם מתעלמים מהלהט של המתמודדים להרג). אני שואל, עד שסוף סוף כותבים תוכנית ריאליטי, למה לא להוציא ממנה משהו גרנדיוזי ומרתק? אני בתור ילד כתבתי קומיקסים של הישרדות, וניסיתי ליצור את המצבים הכי מעניינים האפשריים. ציפיתי מהסופרת לעשות משהו דומה, היא נשארה בתחום הצפוי. מותח אמנם, ועדיין צפוי. יש לספר עוד הרבה מגרעות- הדמויות, שרובן שטחיות , והעלילה שיש בה כל כך הרבה אלמנטים מצוצים מהאצבע.
אבל הסרט עושה עבודה טובה מאוד עם חומר הגלם שיש לו ביד. הרבה מהדמויות שנראו חוורות ורדודות בספר קיבלו כאן יותר אופי (ובראשן השלישייה פיטה, גייל וקטניס), הכתיבה האובר- דרמטית של הספר לא הועברה לסרט שמכיל גם הרבה רגעים קלילים ואפילו משעשעים (ברצינות, אין אפילו אחד כזה בספר), ומה שכן קורה מבוצע היטב. גולת הכותרת? ג'ניפר לורנס, היא פשוט אדירה. לקחה דמות חד מימדית, מעצבנת, אובר-דרמטית, והפכה אותה לבן אדם. בראבו. עשתה את הסרט. גם פיטה עשה עבודה טובה, חששתי שיהיה דון ז'ואן, אבל היה חמוד להפליא.
הקטעים הכי נחמדים הם באמת הסצנות של ההתייחסות למשחקים כריאלטי לשמו, הניתוחים והפרשנויות של חברי הקפיטול למיניהם בטלוויזיה, היו מצחיקים ומזעזעים כאחד. וסיזר פליקרמן אדיר, כל שנייה שבה הוא היה על המסך הייתה זהב.
סך הכול, שווה לראות, לכל הגילאים. אבל בהחלט סובל ממגרעות – רובן ככולן נובעות מהספר.
רגע, אז אתה מתלונן
לגבי הסרט (או הספר) על כך שהוא ריאליסטי ואמין?
(עוד) לא קראת או צפיתי, אבל זה נשמע לי דווקא כמו יתרון. במיוחד אם, כמו שחלק מהמבקרים והמגיבים יוצרים את הרושם – הסיפור עדיין מעניין.
לא, הספר רחוק (מאוד) מלהיות ריאליסטי ואמין
הדבר היחיד שאמין בו הוא הדבר שהכי לא הייתי רוצה שיהיה אמין- ה"תוכנית" עצמה, כלומר המשחקים. לא קורה בהם שום דבר באמת מעניין. עם קונספט כזה היה אפשר לחשוב על כל כך הרבה סיטואציות מרתקות, והסופרת ברחה מהן כמו מאש.
כן, זה כמו החיים האמיתיים. מצד שני, גם לראות בן אדם קם בבוקר ומצחצח שיניים זה כמו החיים האמיתיים.
בקיצור, אם כבר מראים לך תוכנית ריאליטי מבויימת, לא היית מעדיפה שיקרה בה משהו גרנדיוזי?
הבעיה היא שהסרט לא מוגבל לצפייה לבני נוער (R rated). אם גולת הכותרת של הסרט, כלומר משחקי הרעב, היו בסגנון של סדרות כמו משחקי הכס או ספרטקוס אז זה באמת היה יכול להרים את הסרט דרגה אחת או שתיים. כל הסרט מספרים לך על משחקי הרעב ואז בסוף לא רואים כלום, אף אחד לא נרצח באמת, סתם מצלמה רועדת. זה טיזינג מיותר.
אני לא רוצה לקרוא את הספר
יש לי ערימת ספרים בגובה שלי (לא בדיחה) שמחכים לקריאה ואין לי זמן כוח/להוסיף לרשימה הזו טרילוגיה שחלק ניכר מהמעריצים שלה טוענים ששליש עד שני-שליש ממנה גרועים. וגם עם היה לי זמן או כוח אני מדבר על הסרט – העובדה שיש ספר היא טובה ויפה אבל סרט צריך לעמוד בפני עצמו ואם יש דברים שצריך לשנות (לדוגמה – ליצור קליימקס אקשן נורמאלי) שישנו אותם (ראה ערך – שר הטבעות, השומרים, היסטוריה של אלימות…).
לא קראתי את הספר, אז אני יכול רק לבקר ברמת הצפייה.
בקצרה משהו. הסרט בסדר, אבל המצלמה סובלת מפרקינסון כל כך חמור שיש שם קטעים שלמים שאי אפשר להבין כלום ממה שקורה. בעיקר קטעי האקשן כמובן. בנקודה מסויימת זה גם מתחיל להציק. אנא להעביר את תופעת המצלמה הרועדת מהעולם לאלתר, עוד לא מצאתי תרופה לפרקינסון.
בגדול, לא התלהבתי.
לא קראתי את הספר, ולכן לא היה לי ממה להתאכזב ובכל זאת יצאתי בתחושה שזה לא סרט טוב.
באמת שקשה לי להבין על מה כל ההתלהבות. זה שהעולם והאנשים בסרט נראים כמו ערב דראג בליין של גלאמורמה, מילא. אבל אפילו הסיפור נשמע לי טיפשי. לוקחים נער ונערה מכל מחוז כדי שילחמו במשחק ריאליטי אכזרי, אבל למה? בתור עונש על מרידה של מקומות מסוימים? אנדרטה למופת ואומץ? שקר כלשהו אחר?
בנוסף לא חסרות בעיות בתסריט, כמו הדיאלוגים הקיטשיים, או העובדה שמצפים מאיתנו להקשר לדמויות אבל לא נותנים לנו סיבה ממש לעשות את זה. לדוגמה, הדמות של המנטור, וודי הארלסון, מתחיל בתור שיכור חביב ובסוף תקופת האימונים, לפני תחילת המשחק, אמור להפוך מעין אבא מגונן כזה. ישנה סצינה אחת שבה כבר אמורים לראות אותו באור חדש, אבל אני לא הרגשתי ממש שהוא עבר איזשהו שינוי. לא היה לו מספיק זמן מסך או עומק או סצינות משמעותיות כדי שפתאום אני אראה אותו באור אחר מתחיל הסרט.
לא יודע, אולי אני בגיל הלא נכון, כפי שהזכירו לי הצווחות של הנערות בקטעים מסוימים מהסרט. אבל אם הסרט הזה הוא כל מה שדמדומים רצה להיות, אז אני מפחד יותר מתמיד להתקל בדמדומים בטעות באחד מערוצי הטלויזיה.
חחחחח ערב דראג בגלאם!!
חח הרגת אותי מצחוק פה(למרות שאין ערב דראג בגלאם!).
התגובה הזאת לא סומנה בספוילר
בבקשה הקפידו – בסרט הזה, ובכלל – לסמן ספוילרים. וברוכה הבאה, פנטסטיקו.
היו המון רמזים.
ההתחלה היתה סובייטית ביותר. הבגדים החגיגיים שהם לבשו נראו כמו תמונת מחזור של בית-ספר מימי רוסיה הסובייטית, והסרט שהוקרן, הו, הוא ממש צעק "אני סרט תעמולה של משטר פשיסטי מדכא".
להמשיך? העיצוב של המדים של "שומרי השקט", או איך שלא קראו להם, השימוש שנעשה באותם שומרי סדר, ובערך כל התבטאות של הנשיא. לפחות במחוזות, אם לא בקפיטול, אין שום ספק שמדובר בדיקטטורה טוטאליטרית.
סתם שאלה
איזה סוג משטר חשבת שזה אם לא דיקטטורה? נראה לך שהם שולחים את הילדים שלהם מהמחוזות למות סתם כי בא להם? הם חייבים לעשות את זה מה שקורה רק בדיקטטורה.
אנא הפרד בין סטליניזם ופאשיזם
סטאליניזם הוא עייוות של המארקסיזם, שטוען שניתן ליצור חברה סוצאיליסטית שאינה דימוקרטית.
פאשיזם היא תנועה שמגבילה את חופש הפרט למען חופש הכלכלה. פאשיזם הוא תנועה של הפרטה של הכלכלה וליבוי הלאומנות.
לכן, פאנם, היא בבירור אינה סטאליניסטית, משום שאין בה שום מראית עין של שיוויון כלכלי, אלא פאשיסטית, משום שכל החופש בה הוא החופש לנצל את העניים לטובת הקפיטול, לטובת בעלי השררה.
מעניין. סטליניזם הוא 'עיוות' של משהו, אבל פאשיזם לא.
פוליטיקה, אניבודי?
(חוץ מזה שההגדרה הזו 'מגבילה את חופש הפרט למען חופש הכלכלה' לא קשורה לפאשיזם וגם לא בהכרח או בדרך-כלל נכונה לגביו).
הקולקטיביזציה של החקלאות והתעשייה במחוזות השונים מזכירה
קצת את ברית-המועצות של סטלין (ואפילו לנין), אבל אני חושד שמקור-השראה חזק יותר היה דווקא סין המאואיסטית, שלקחה את הקולקטיבזציה הזאת למקומות שגם סטלין לא חלם עליהם. השם "משחקי הרעב" הוא לדעתי התייחסות להרעבה ההמונית של האוכלוסיה תחת שלטון מאו.
הקפיטול, לעומת זאת, מציג מרכיבים קפיטליסטיים יותר (זה מתבטא במיוחד בשימוש ב-"ספונסרים" במשחקים) ביחד עם הקצנה של פולחן-הגוף במדינות טוטאליטריות (לא רק גרמניה הנאצית ואיטליה – גם האימפריה הרומית). אם כי גם כאן הקומוניזם הדרום-קוריאני מהדהד לפעמים.
דרום קוריאה - שגיאה תמימה שלך, או בורות שלי?
(ל"ת)
שגיאה שלי. צפון-קוריאה, כמובן.
(ל"ת)
כמובן שפוליטיקה.
הדיון על השיטה הפוליטית לא יכול שלא להיות פוליטי.
אבל במקרה הזה, אני לא באמת חושב שיש לנו מספיק מידע כדי לקבוע מה צורת השלטון שם. האם בקפיטול יש פלוטוקרטיה? או אולי שלטון של חונטה ספציפית? והאם פרט ל-12-13 המחוזות, יש עוד מחוזות שאינם חלק מהקפיטול? אין לנו יותר מרמזים זעומים ביותר כדי לנהל את הדיון הזה. נראה לי שאולי יש כאן דרדור מסויים של המערכת האמריקאית הנוכחית, אולי בכיוון שנוצל בג'וליאן קומסטוק.
מה שאני דיברתי עליו היה אלמנטים שטחיים, בחירות אומנותיות כאלו ואחרות. מראים לנו (כלומר, מנסים להראות לנו. מסתבר הרי שיש שפספסו את הרמזים החזותיים הללו) שהמשטר שם קקי ואיכסה. איך בדיוק הוא קקי ואיכסה? אלא אם כן יש פירוט נוסף בספר השלישי שטרם קראתי, זה פשוט לא עולה לדיון.
הדיון על השיטה הפוליטית *שם* לא קשור כהוא זה
לנסיון להציג את הפאשיזם כבנו החוקי של הקפיטליזם, מול הסטליניזם שהוא 'עיוות'.
אני לא ראיתי את הטענה הזאת.
מצד שני, יתכן ואיני בקיא בניואנסים של השיח המסויים הזה.
"פאשיזם הוא תנועה שמגבילה את הפרט למען חופש הכלכלה.
פאשיזם הוא תנועה של הפרטה של הכלכלה וליבוי הלאומנות.".
כמו שאמרתי, עובדתית זה רחוק מלהיות מדוייק, אבל הטיעון הזה הוא לגמרי לא נייטרלי.
אוי הליהוק
אני חייבת להגיד שאני הייתי מאוהבת בדמות של פיטה ממשחקי הרעב והמשכוניו עד כדי כך שיש לי 2 עציצים בבית הקרויים בשמות פיטה 1 ופיטה 2 (פיתה 3 יושבת בפריזר ומחכה ליום שבו המקרר יתמלא בחומוס) כססתי ציפורניים וחיכיתי לסרט.
ואז ראיתי את מי ליהקו לתפקיד פיטה – גמד עם לוק של מתכנת רוסי!
כל רגע ציפיתי שהוא יתנער מהמבטא האמריקאי ויתחיל לצעוק במבטא רוסי כבד "רוץ ולדימיר! … אה קטניס" וקיוויתי שבשלב בו הוא אמור להראות את הכישרונות שלו הוא יפצח בריקוד קלינקהמיה סוער או יפליא בתכנות בשפת סי פלס פלס והתבדתי – במקום זה הוא סתם זרק משהו כבד…
מזמן לא ראיתי כזה חוסר סקס אפיל. אם היו מלהקים את אחד מהעציצים שלי פיטה 1 או פיטה 2 לתפקיד הם היו מצליחים להראות יותר עומק לדמות, יותר משיכה ובטח הרבה יותר כריזמה.
ג'ניפר לורנס נאלצת לסחוב על כתפיה הצנומות את כל הסרט בשתיקות עם מבטים עמוקים. ועם כל הכבוד לה – ויש כבוד, חלק עצום מהספר סובב סביב מערכת היחסים בניה לבין פיטה והספק משיכה ספק העמדת פנים לצורך האסטרטגיה של המשחק – אבל שהשחקן מולך יכל היה לשחק בכיף את אחד הדרדסים (אם הוא רק היה צובע את הפנים שלו בכחול ולא באפור ישר הייתי מתבלבלת בינו ובין זללני הדרדס האופה ) עם כריזמה של גבינה לבנה וכישורי משחק שגורמים לזאב הדיגיטלי מדמדומים להראות כשחקן שקספרי בהשוואה מה שהטרס את חווית הצפיה בסרט.
בקיצור – הליהוק הרס לי את הסרט. בדומה לסרטי הארי פוטר בהם לוהק יצור חסר שפתיים וגמד חסר כשרון לאנוס אנאלית את דמותו של הארי…
לסיכום אני חייבת לציין שאישית אני אוהבת נמוכים וכמה מחברי הטובים ביותר לא מגרדים את המטר שבעים… אבל ראבק אחד המאפיינים הכי גדולים שחוזרים שוב ושוב בספר זה עד כמה פיטה היה רחב וגבוה ועד כמה היא הרגישה מוגנת בחיבוק שלו – בסרט (והתמונה שצרפתי להוכחה מראה זאת) הפערים בינהם גם בגובה וגם בכשורי המשחק גורמים לי לראשונה ובניגוד לרצוני המוחלט לומר את מה שלא חשבתי שאומר מעולם – בלית ברירה אני מצטרפת לטיים גייל…
תמונה להוכחה –
מסכים בנוגע לליהוק של פיטה
היו צריכים ללהק את האנטר פאריש מהסדרה "Weeds". הוא היה מתאים בול לתפקיד, הרבה מעריצים של הסדרה רצו אותו לתפקיד וחבל שזה לא יצא. אפילו שמעתי שהסיבה היחידה שהאצ'רסטון או איך שלא קוראים לו קיבל את התפקיד היה כי הוא התבכיין להפקה שהוא מוכרח את התפקיד הזה בעיקר אחרי שהוא לא קיבל את זה של ספיידרמן בריבוט החדש.
ברצינות?
הוא אפילו פחות מתאים לפיטר פארקר מאשר שהתאים לזה. למרות שגם יש עוד כמה שרצו את התפקיד של ספיידי ונראים לי בחירות די תמוהות (דניאל רדקליף, מייקל סרה וכו').
מי שהתמודד על התפקיד של פיטה וגם נראה קצת לי יותר מתאים זה לוקאס טיל, שגילם את אלכס סאמרס ב'אקס מן'. ככה גם היה יוצא לו פגישת מחזור עם לורנס P:
ברור,
כי זה מאוד מעניין אולפן הוליוודי שמשקיע עשרות מיליונים בסרט אם שחקן כלשהו מרגיש מקופח.
יותר עניין של אסטרטגיה
הוא הודיע בכל מיני ראיונות כמה הוא מרגיש מחובר לדמות של פיטה וכמה זו יכולה להיות ההזדמנות הגדולה שלו אחרי שהוא לא קיבל את ספיידרמן והוא פמפם את זה בכל מקום כולל ניקי פינק, זה נעשה למין מיני-סיפור גדול שכזה. אף אחד מהנבחנים האחרים לתפקיד לא פמפם בכל חור כמה התפקיד הזה חשוב להם ולמה.
אתה תתפלא כמה אולפני הפקה קיבלו שחקנים לתפקידים רק בגלל מקרים כאלה או קשרים. זה לא תמיד רק עניין של כישרון, לצערנו.
מצטער, לא קניתי.
זה לא תמיד עניין של כישרון, זה עניין של אינטרסים של האולפן. אני לא חושב שמישהו מקבל שחקן לתפקיד גדול רק כי הוא מאוד מאוד ביקש. אם הוא קיבל את התפקיד בגלל קשרים – אני מניח שזה אפשרי, אבל בגלל שהוא התבכיין? למה שזה יהיה אכפת לאולפן? איזה אינטרס יש להם בעסק?
אם שיטות כאלה היו עובדות
אז דונלד גלובר מקומיוניטי היה ספיידרמן החדש
מה זה בול מתאים לתפקיד
כי פיטה צריך להראות כמו דוגמן על בן 25?
*אנחה*
אני מרגיש שהציצי של קטניס יכל להיות הרבה יותר גדול. כאילו מה, שפיטה מחבק אותה לפחות שיראו מעיכה קטנה. באמת מעצבן. לא קשה לעשות הגדלה לפני סרט. ליהוק גרוע
רק רציתי לציין שממש נהניתי לקרוא את התגובה הזו
אז… תודה!![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ג'וש הצ'טרסון דווקא שחקן טוב
זאת אומרת, לא ראיתי אותו בהמון סרטים, אבל ב'ממלכת טראביתיה' הוא היה נהדר. את כישורי המשחק שלו כאן טרם יצא לי לבחון, אבל אני זוכר שבכל פעם שראיתי אותו עד כה ('מסע לבטן האדמה', למשל) חשבתי לעצמי שזה מרשים שילד נאה כל-כך גם משחק מצוין.
הוא גם מרשים בהילדים בסדר
במיוחד בהתחשב בכך שהתפקיד שלו הוא הכי פחות מפותח, ושהוא נאלץ להאבק על המסך עם אנט בנינג, ג'וליאן מור, מארק רופאלו, ומיה וואסיקובסקה שמאוד טובה בתור אחותו, היכולת שלו לבלוט עומדת לזכותו.
והדמות שלו ב"מנהטן הקטנה" הייתה אחד הדברים הכי חמודים
שראיתי בחיים שלי.
למה בישראל אין עובדי קולנוע כאלה?
כי להזמין באינטרנט זה מיינסטרים
לקולנוע זה הגיע כבר עכשיו.
בתנועות נוער מחלקים ככה צ'ופרים כבר שנים :)
סבלתי קשות
לא בגלל הסרט, בגלל הקהל. אלוהים ישמור, מזל שאני לא גר בעיר הזו ואני לא צריך לראות בה סרטים באופן קבוע – צופי רב חן פתח-תקווה, תודה שהרסתם לי את חווית הצפיה. הקהל היה מורכב מציניקנים-בשקל שהיו חייבים להביע את דעתם בקול רם בכל סצנה חשובה, לצחוק בסצנות מרגשות ולהתבדח מתי שרק אפשר. צופים אחרים היו פשוט חייבים לספר מה היה או לא היה בספר לחברים שלהם, אפילו לכאלה שכן קראו את הספר.
אם להתעלם מחווית הצפייה שנהרסה קליל, ללא ספק מדובר בסרט טוב. אני מעריץ את ג'ניפר לורנס יותר ויותר, והשחקן של לחם-שום, סליחה – פיטה, היה סבבה לגמרי. ונחמד שנתנו לסאת'רלנד תפקיד גדול קצת יותר ממה שהיה לו במקור. וודי הארלסון לעומת זאת הרגיש קצת מאולץ ולא קשור. באסה.
מצפה מאוד לסרט הבא (ואפילו עוד יותר – לסרט השלישי). יש כבר דיווחים ראשונים איך הולך לו בקופות?
הוא שבר את שיא ההכנסות להקרנת חצות
לסרט שאינו סיקוול. והקשת עוד נטויה.
ותאמין לי, אני מבין אותך. לא סובל את הקהל של פ'ת. כולם שם ילדים קטנים שמרעישים ועושים שטויות. בגלל זה עברתי ל'יס פלאנט'. זה אולי טיפה רחוק יותר, אבל זה שווה את זה. (גם בגלל המסך והכל P:).
ילדים קטנים?
חה, הכי עצוב הוא שה-'ילדים' לא כאלה קטנים. אפשר לצפות מקהל של בני 16-18 למינימום של בגרות מסויימת. דווקא מיעוט הילדים הקטנים שכן נכחו באולם היו סבבה לגמרי.
מסכימה. אני עברתי מגלובוס- ליס פלאנט.
מי הולך לסרטים בפתח תקווה?
אני *גר* באזור פתח תקווה ורואה רק ביס פלאנט.
לגבי הקשת הנטויה- באיזו זווית? מספיקה כדי לתקוע לאוונג'רס חץ בברך?
גרמת לי לחשוב על קרב מעניין
קרב בזירה של 'משחקי הרעב', אבל רק של קשתים. קטניס, הוק-איי, רובין הוד, דריל מ'המתים המהלכים' וכו'. מישהו בטוח יקבל חץ בברך.
חץ בברך?
אם אתה מכניס לשם את הוקאיי זה נגמר בחץ-מחזור, חץ-אל-זומבים וחץ-RPG או משהו. מעניין שעוד לא שמעתי על פארודיות ראויות לשמן לארסנל של הוקאיי. את *זה* הייתי רוצה לראות!
אוף טופיק:
יש מצב לארגן השתלטות של עין הדג על אחת מהקרנות הבכורה של האוונג'רס? (אפילו לא רשמי, ברגע שמישהו שומע על מכירת כרטיסים מוקדמת מתאפסים על שעה ומשסים את הדגיגים באתר של יס פלאנט איילון)
שכחת 'חץ פטריוט'
ונשמע רעיון מגניב. הייתי רומז איזו הצעה לעוד מבצע של כרטיסים סטייל 'כרוניקה' אבל אני לא יודע באיזו תדירות הם עושים אותם, והייתי מעדיף שישמרו את זה ל TDKR.
אבל אם כבר, בוא נחשוב בגדול. נשתלט על סינמטק חולון (כרגיל), ונעשה מרתון מארוול (האלקון? סטארקון? קומיקון! אה, רגע…), עם קינוח של אוונג'רס. היי, אם שרדנו את ליל הטבעות נשרוד גם את זה. (נו טוב, יצאתי באמצע 'אחוות הטבעת', אבל הייתה לי סיבה.)
חץ חץ.
(ל"ת)
רגע
אני די בטוח ש'אחוות הטבעת' הוא הסרט הראשון בסדרה (מצטער על הטיפשות, לא מכיר כל כך את הסדרה והמרתון יצא בזמן בית ספר), אז יצאת באמצע שלו?
נשמע רעיון מגניב. XD
הלוואי TDKR, אבל אמרו שאין לאף אחד הקרנות לפני הבכורה הרשמית, לא?
או שזה היה משהו אחר בכלל.
אני בעד 'האוונג'רס'.
אני הולך לבכורה של TDKR כך או כך
רק חשבתי שיהיה מגניב אם יהיה לזה אירוע עין-דגי כל שהוא. אפשר גם לא בבכורה, סתם הגרלת כרטיסים להקרנה כל שהיא. הרי ברור שכולנו נצפה בזה יותר מפעם אחת.
וגם אם לא תהיה הגרלה או קון רשמי או משהו, אפשר – כמו שאוקסי אמר – לארגן בינינו איזה מפגש, שכולם יגיעו לאותה הקרנה. זה בחופש הגדול, אז לא נראה לי שלאנשים תהיה בעיה גם באמצע שבוע וכו'. אבל, 'כשנגיע לגשר' והכל.
נ.ב. כן, יצאתי באמצע הראשון.
לא שכחתי, אבל
נראה לי קצת מוגזם לצפות מהוקאיי לשפד את קפטן אמריקה על מקל ואז לשחרר אותו מול הרובוטריק ההוא.
לא דיברתי על משהו במסגרת מבצע כרטיסים, זה לא משהו שתלוי בנו. מצד שני יש פה מספיק אנשים שיעקבו אחרי זה ויוכלו לשלוח לבקש מרד להעלות את הנושא כשיהיה סימן ראשון למכירה מוקדמת (ודי בטוח שתהיה, לפחות להקרנה אחת) של כרטיסים לאוונג'רס.
למה חולון? למה זה ת-מ-י-ד חולון? (חוץ מכרוניקה). אני מריח מזימה.
Is there a plot afoot? I'll have no truck with plots!
(כפיים למי שיזהה את המקור בלי גוגל וכו')
על התלונה שלך ה"ציניקנים-בשקל" בטח היו אומרים משהו כמו:
הרגע שבו אתה נכנס לפ"ת מרצונך החופשי וכשאתה צלול דעה, הוא הרגע שבו אתה מאבד את הזכות להתלונן אח"כ.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
נתוני קופות ספצייפים יותר:
http://www.fisheye.co.il/?p=19201&comNum=467390#li-comment-467390
כמה נקודות בקשר לסרט
קודם כל, תמיד תהיתי אם משחקי רעב הוא פלאגיאריזם על Battle Royale או שמדובר פשוט בסיפור שכה הגיוני שיתרחש בעתיד עד שסופרים רבים יכתבו סיפורים בנושא באופן בלתי תלויי.
דבר שני – לגבי הפסקה האחרונה. אני מסכים בהחלט עם זה שהסיפור הראשון בסדרה מוצלח. למרבה הצער בספרים לפחות, בהמשך ( גם בדומה ל Battle Royale) דיי דוחפים לנו לגרון teen angst וכמה המבוגרים רשעים ומטומטמים ומקובעים ברעיונות המלחמה שלהם. כך לפחות אני ראיתי את זה. כמו כן מצאתי את העלילה בספרים הנוספים בסדרה הרבה פחות מעניינת.
אני חושב שמסדרות הנוער הידועות של השנים האחרונות הכי נהניתי ממצפן הזהב (למרות שגם שם קצת הפריעו לי מסרים הרבה יותר מדי גסים נגד ממסד הכנסיה. לא כי אני חובב הממסד הנל, או דת באופן כללי, אלא כי אני שונא כשדוחפים לי מסרים לגרון)
לאור הביקורת החיובית, אראה את הסרט, רק לא בטוח שיצא לי לעשות זאת בקולנוע (כי אני משתדל שלא לראות סרטים בבתי הקולנוע המיושנים בבירה)
-האשף הדגול
דבר אחד שה'עתיד' הזה דייק בו לדעתי
הוא השמות. תסתכלו על השמות בספר – קטניס, פיטה, גלימר, קלוב, קייטו, מארוול וכו'.
עכשיו תסתכלו על שמות שסלבים נותנים לילדים שלהם – הארפר סבן, קאל-אל, אפל, סייג' מונבלאד, בלאנקט וכו'.
מישהו באמת יופתע אם מתישהו נגיע לשמות כמו בספר? יש כבר חלק היום שיותר מוזרים מזה! כבר הרבה זמן אני אומר שלא בטוח שנראה את הדור הבא של הכוכבים בסרטים, כי הם יהיו יותר מדי עסוקים בטיפול פסיכולוגי.
אין שום דבר מוזר בשמות בסרט
טוב, לילד ישראלי לא הייתי קורא "פיטה", מסיבות ברורות. אבל חוץ מזה? למה "קטניס" זה שם מוזר, ו"בריטני" נורמלי? למה "פיטר" זה בסדר ו"פיטה" לא? מה שהופך אוסף הברות אחד לשם "הגיוני" ואחר ל"מוזר" הוא אך ורק מספר הפעמים שכבר שמעת אותו בעבר. האופנה בשמות משתנה כל הזמן, ובעוד כמה מאות שנים השמות הפופולריים יהיו כנראה שונים מכפי שהם היום.
נכון, אבל התכוונתי לעומת היום
בעוד כמה מאות שנים גם לראות רובוטים ברחוב יהיה נורמלי לגמרי. היום ספק אם תראה אחד (אולי ביפן).
אולי בזמן שבו הספר מתרחש השמות האלה ואחרים נפוצים מאוד, אבל כיום לא נראה לי ש'גלימר' או 'מארוול' בטופ 100 של השמות הפופולריים ביותר.
בגלל זה ג'ורג' קוסטנזה רצה לקרוא לילד שלו '7'
(ל"ת)
לקח לי חצי סרט להפסיק לקרוא לה קטניפ והתרגלתי לקטניס...
ובנזוגי העיר שלמרבה האירוניה לגיבור "משחקי הרעב" קוראים Peeta והוא כמובן עובד במאפייה…
קטניס הוא שם של פרח
http://en.wikipedia.org/wiki/Katniss
כפי שכתוב שם, זה שם מאוד מתאים לדמות מכיוון ששם אחר לאותו הפרח הוא arrowhead
חצצון!
(ל"ת)
ראיתי אותו ביס פלאנט, אולים כמעט מלא (האולם היה גדול..), הייתה דממה מוחלטת לאורך כל הסרט.
פעם ראשונה שניתקלתי בדבר כזה ..
אני שואל אתכם שאלה,
בתור אנשים שיצא להם להיות בקולנוע עם מעריצים צווחניים הרבה יותר פעמים ממני:
אם אני מגיע להקרנת בוקר (11:30) בבית קולנוע מרכזי (הקריון, במקרה הזה) ביום הראשון של חופש פסח – לפני חול המועד – מה הסיכוי שלי להיתקע באותו אולם עם חבורת מעריצים צווחניים?
הצעה שלי,
לך בצהריים.
בבוקר יש יותר סיכוי לילדות צווחניות, כולם מתעוררים מוקדם והכול.
בצהריים אנשים אוכלים, פחות באים לקולנוע.
אבל תמיד יש הפתעות.
יש הרבה מעריצים צווחניים שחושבים שהם לא כאלה
ובשביל להימנע ממעריצים צווחניים אחרים הם הולכים אחרי כולם.
רובם בטח יעשו את זה בתחילת חופשת הפסח.
אתמול ראיתי את הסרט
מהרגע הראשון התאהבתי בג'ניפר לורנס. היא מדהימה בסרט ובכלל
אבל בלי קשר, הסרט מעולה, לא מבייש את הספר ולא מבייש בכלל.
אני מאוד אוהב אותו ואלי תחשבו שאני מגזים- אבל אני בטוח שהוא יהיה אולי הסרט החמישי הכי טוב השנה (הראשון הוא האביר האפל והשני הוא המערבון של טרנטינו)
רק שאלה אחת- בימד"ב יש את הדף הזה http://www.imdb.com/title/tt1951266/
וידוע שהסדרה היא רק בעלת שלושה סרטים
ושמעתי שהחתימו את כולם לארבעה.
על זה נאמר: WTF?!
ניחוש מתבקש:
הולכים לפצל את הספר האחרון לשניים, בדיוק כמו ב"הארי פוטר" ו"דמדומים".
אבל זאת רק ספקולציה. אפילו לא התחילו לצלם את הסרט השני; סביר שגם המפיקים עדיין לא החליטו מה לעשות עם השלישי.
הגיוני
אבל אם יפצלו את השלישי,אז כנראה שהחלק השני יהיה רק על 100 עמודים, והם הכי מעניינים בספר
זה עבד בהארי פוטר
אבל מן הסתם שהסיבה לפיצול אינה צרכי העלילה אלא העובדה שהארי פוטר ודמדומים הפכו את פיצול הספר האחרון – והכפלת הכנסותיו – לדבר מקובל.
אולי עוד יש זמן לפצל את ספרים 2-3 לשלוש חתיכות.
עכשיו הם כבר יכולים די בוודאות לבנות על ההצלחה של ההמשכים, אז לא צריך ברגע האחרון לסחוט את שאריות ההצלחה, אפשר לסחוט גם מהאמצע…
![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
כמובן, למה לא, למה לא לפצל את זה לשניים? למעשה, בוא נלך עם הרעיון עד הסוף – הספר השלישי יחולק למשחקי הרעב 3 חלק א' וחלק ב', ואז משחקי הרעב 3 חלק ב' יחולק למשחקי הרעב 3 חלק ב' 1 ומשחקי הרעב 3 חל' ב' 2, את משחקי הרעב 3 חלק ב' 2 נפצל למשחקי הרעב 3 חלק ב' 2 א' ולמשחקי הרעב 3 חלק ב' 2 ב' וכך הלאה וכך הלאה עד לאין סוף… אני חושב שזנון כתב משהו על הפארדוקס הזה.
לא, אבל "הבצל" כן.
http://www.theonion.com/video/final-minutes-of-last-harry-potter-movie-to-be-spl,20528/
בספר השלישי סגרו את הסדרה סופית?
אין שום אפשרות שיצאו עוד ספרים עד שהסרטים יגיעו לסופם?
ועוד שאלה בנוגע לספר השלישי
האם אפשר לחלק את הסרט עליו ל-2? או שאפשר להכניס את כולו בסרט אחד?
הייתי מעדיף שבכלל לא יטרחו לעבד אותו
הוא פשוט מחורבן, אבל ממש.
האמת שהחילוק של הספר השלישי לשני סרטים יעשה רק צדק.
הרבה מהאקשן וההתרחשויות החשובות הן אוף-סקרין. וזאת חלק מהבעיה בספר. הוא מאד לא מעניין, כשברקע נמצאים הדברים המעניינים באמת. אם הבמאי (או יותר נכון האולפן…) יחליט לקחת חירות אומנותית ולתת פרשנות לכל אותם אירועי אוף-סקרין יש פה מספיק חומר לשני סרטים, כל אחד באורך של כשעה וארבעים דקות.
לא רק הבמאי והאולפן, אלא גם הסופרת
סוזן קולינס (שהיתה תסריטאית לפני שהיתה סופרת) השתתפה בכתיבת התסריט לסרט הראשון, ואין סיבה שלא תשתתף גם בהמשך. אם יוחלט להרחיב את הספר האחרון לשני סרטים ולהוסיף חומר ועלילה בדרך – יהיה נחמד אם היא עצמה תהיה אחראית לכך, ולא סתם תסריטאי להשכיר שקיבל הוראה מהאולפן למרוח ככל האפשר.
את הסרט השני כותב סיימון בופוי שכתב את
"נער החידות ממומביי" ו"סאנשיין". תסריטאי מעולה, הייתי אומר. הייתי מעדיף שהוא יכתוב את התסריטים לכל סרטי הסדרה.
סוזן קולינס היא פשוט לא כותבת טובה. הסיפור של "משחקי הרעב" בספר הוא אולי מעניין, אבל הוא לא כתוב טוב כל כך, וגם המבנה שלו מוזר. רואים שפשוט היה לה רעיון טוב והיא הצליחה להוציא ממנו משהו סביר אבל זה כל מה שהיא הצליחה, אחר כך בספר השני והשלישי שהיא משכה את אותו רעיון רק הראה עוד יותר כמה היא בחורה של רעיון אחד והם היו פשוט מחורבנים.
סגרו את הסדרה
אולי תצא סדרה בת, לא יותר
וואלה?
לגמרי שכחתי את זה.
לא מבינה בכלל.
הלכתי לסרט הזה מלאת ציפיות, שמחה ומאושרת, גם עקב הביקורת שנכתבה פה, ונפלתי על שיעמומון. בזבוז של שעתיים ויותר מהחיים, עם צילום מוזר ורוטט, מלא פוקוסים מרגיזים וכאב ראש גדול. ג'ניפר לורנס הייתה מגניבה פי אלף בקר עד העצם, נראה שפה היא בעיקר יודעת לעשות פרצופי "אני מודאגת". ולהיות מעצבנת. הבנאדם החביב היחיד הוא החבר שלה מהמחוז, אולי כי הוא היה יפה ושתק. חבל שלא כולם בסרט היו יפים ושתקו.
הפלוס העיקרי היחידי מבחינתי בסרט היה האיפור של לורנס בקטעים שהיא השתתפה בטוק שואו, אבל לא חושבת שכדאי ללכת לסרט בגלל זה, אז בעצם גם זה איננו פלוס.
ההייפ של בני הנוער כמו גם הביקורות המהללות היטעו אותי במקרה זה.
איזה רעיון מקורי לסרט!
ראינו אותו רק… מה? 400 פעם, פחות או יותר? בסטנדרטים הוליוודיים, זה ממש מכרה זהב בלתי מנוצל.
אבל ברצינות, קשה לי לחשוב* על קונספט יותר מעייף, טחון, לעוס וטרחני מ"בעתיד הדיסטופי, אנשים רוצחים אחד השני- בשביל בידור!!!". אפשר בכיף לעבור הלאה, הוליווד.
מצד שני, הסרט הזה עשה המון המון כסף. אז זהו.
* לא מאוד קשה. יש הרבה קונספטים טחונים ולעוסים בהוליווד. אבל הוא בהחלט במקום גבוה ברשימה.
אני לא בטוח שהמקום כה גבוה.
האם תוכל למנות בשמם של עשרה סרטים שניצלו אותו? בהוליווד ומחוצה לה?
בוא נראה:
Battle Royale (יפני)
The Tenth Victim (איטלקי?)
Series 7 – The Contenders
מצאתי גם את The Tournament (סרט בריטי)
אם מותחים את ההגדרות, אז אולי, בקושי (לפי התיאור) – The Most Dangerous Game
בטח שכחתי שניים-שלושה, ולא מצאתי עוד שניים-שלושה אחרים. אז נניח שעשו עשרה סרטים כאלה. יודע, נניח שעשו עשרים, על פני מאה שנות קולנוע. זה גורם לקונספט להגיע למקום גבוה ברשימה שלך של קונספטים לעוסים? לא, נניח, "גנב מנסה לפרוש ויוצא לג'וב אחרון באמת"? או, נניח, "בחור פוגש בחורה והם בטוחים שהם לא מתאימים זה לזה"? או "חבורה יוצאת להביס את הקוסם\דרקון\אחר הרשע"?
עוד כמה:
"הנרדף", כמובן
Death Race 3000 – המקור והרימייק
The Condemned
אני בטוח שיש עוד.
אבל כאמור, זה לא משנה. זה שנוסחה מסוימת נוצלה כבר בעבר לא פוסל אותה, ו"משחקי הרעב" – לדעתי – הוא הטוב מבין הסרטים האלה שראיתי (אולי חוץ מ"באטל רויאל", אבל אני צריך לראות אותו שוב כדי להחליט).
אם Deathrace אז גם ה-Rollerballים, אולי.
באטל רויאל זכור לי דווקא שמשעמם למדי.
וכן, נוסחאות נוצלו אלפי פעמים ליצירת סרטים. זה לא אומר הרבה.
כן, רולרבול גם שייך לז'אנר
למרות שאם אני זוכר נכון זה היה ספורט אלים שיש בו מקרי מוות, לא ספורט שבו המטרה היא להרוג.
וספורט אידיוטי.
לפי וויקי, בסיפור הקצר עליו הסרט הראשון התבסס,
המטרה כן היתה להרוג אנשים.
אני מוכנה להילחם עבור כבודו של Series 7
אבל יותר מכיוון שהוא סאטירה מושחזת יותר של ז'אנר הריאליטי בעוד שמשחקי הרעב די משתפן במובן הזה (ובכמה מובנים אחרים כפי שכבר העירו כאן). הוא בהחלט פחות מותח וסוחף ממשחקי הרעב, אם כי אפשר לטעון שזו לא היתה מטרתו.
בהחלט מאוד חיבבתי אותו.
הגיע הזמן לצפייה נוספת.
בז'אנר הספציפי הזה אני חושב שזה כן משנה
אמנם לא ראיתי את "משחקי הרעב", אבל כל שאר הסרטים מהסוג הזה היו פשטניים להדהים, ויותר מזה, אני חושב שהרעיון שעומד בבסיס הקונספט הזה הוא שגוי, ומתחסד למדי: אנשים, ככלל, לא נהנים לראות מוות אמיתי. אפילו אלימות ספורטיבית, שהיא מאוד פופולרית, נעשית תחת כללים ברורים וכוללת ענישה כשעוברים על החוקים האלה. ה-MMA, לדוגמה, זינק בפופולריות שלו אחרי שהתחילו להכניס חוקים וכללים שיגבילו את האלימות בקרבות.
גם ההשוואה לתוכניות ריאליטי לא ממש עובדת, לדעתי. תוכניות כאלה אכן כוללות הרבה פעמים אכזריות וסבל רגשי, אבל מכאן לרצח יש קפיצה מאוד גדולה ובלתי סבירה. חוץ מזה, מלא אנשים שונאים תוכניות ריאליטי.
כשסרט מראה לי המוני אדם שצופים בהתלהבות ברצח למטרות בידור, זה בדיוק כמו כשסרט מנסה להראות לי שג'ניפר לופז (או מישהי מהסוג הזה) היא רווקה עשירה, חכמה ומצחיקה שגרה בניו יורק ולא מצליחה למצוא דייט. צר לי, לא קונה.
יתכן. אבל זה לא מה שטענת קודם.
מי שקורא את מה שכתבת עלול להאמין שנעשו כבר מאות סרטים כאלה (בעצם, אולי אולי חמישה), ושמדובר בקונספט טחון ומעייף. חבל שיגרם רושם כזה לאנשים, אם לא זה מה שאתה באמת רוצה לומר.
האם יתכן שהניסוח "הרבה ילדות בנות 13 אוהבות את זה, אז אני חייב להיות מגניב ולומר שזה מטופש, למרות שאין לי באמת מושג מה בכלל קורה שם" יקלע לכוונתך המקורית קצת יותר מ-"ראינו אותו רק… מה? 400 פעם, פחות או יותר?"?
ורק לשם הבהרה, חלילה לי לצאת נגד דעות קדומות שאין בינן למציאות כל קשר. אפילו לי יש כמה כאלו. אני פשוט קצת מתנגד להצגתן כעובדות.
והדיון איתך הסתיים, מבחינתי.
לא מתאים לי, תודה.
יאיר לפיד?!
(ל"ת)
אתה רוצה תשובה יותר טובה?
אתה כותב שוב ושוב שמה שאני אומר לא משנה, לא רלוונטי ולא קשור למציאות. זכותך לחשוב ככה, אבל מבחינתי זה זלזול לשמו ואין לי עניין בדיון כזה.
אתה יכול, למשל, לבסס את הטיעון.
יודע מה, לא להראות 400 סרטים שעשו שימוש ברעיון. להראות שלושים. עשיתי לך כבר כמעט שליש עבודה. אחרת, אם אתה לא מסוגל להראות, הרי שכנראה באמת מה שאתה אומר לא קשור למציאות.
ואחרי שאתה מראה שלושים, כמה מתוכם ראית? אחד? שניים? זאת ההערכה שלי. כי לפחות ברשימה שאני הבאתי יש סרטים משנות השלושים והארבעים, ומשנות הששים, וסרטים יפניים ובריטיים ואיטלקיים וסרטי אינדי (נדמה לי שאפשר לטעון ש'סדרה 7' הוא אינדי). ומדובר במבחר שמרבית האנשים לא נחשפים אליו סתם כך. ולא זאת בלבד, אלא שהסרטים ברשימה שאני הבאתי (ומי יודע, אולי לך באמת יש עוד ארבע-מאות סרטים שלא שמעתי עליהם) שונים כולם זה מזה. האחד סרט אקשן קאמפי, אחר מדמם היטב, שלישי הוא סאטירה נשכנית, וכן הלאה. באמת שאין להם יותר מדי קווים משותפים.
אז אם אתה רוצה שאנשים יחשבו שמה שאתה אומר קשור למציאות ולא יאיר-לפידי, בעיקר אחרי שהודגם שלא סביר שיש קשר כזה, בסס את הטיעון שלך. אחרת, המסקנה לצערי ברורה.
נראה לי שהטעות שעשיתי
היא ההנחה שהיפרבולה אינה דורשת הסבר.
האתר הזה לא פוליטי
אז בבקשה די עם היציאות הסחיות של "יצאת יאיר לפיד", זה מוריד מרמת הטעונים שלך ומציג אותך בתור סחי מצוי שקופץ על גל ההיפסטרים חסרי המודעות.
אני מניח שגם Gamer נכנס לרשימה, הקונספט באמת קצת לחוץ אבל אני לא חושב שבמקרה של משחקי רעב זה פוגע, אם כבר עצם זה שהוא מוציא מהקונספט של "משחק עד המוות" סרט טוב זה כבר משהו שכן כמו שרד אמר – הוא אחד הטובים לז'אנר
זה לא היה פוליטי,
פשוט הייתה בדיחה שרצה על יאיר לפיד, בעקבות מקרה בו הוא סיים דיון בפתאומיות ("טוב, ביי") ופשוט עזב.
אגב, אני לא מבין את המילה "סחי" בהקשר שבו אתה משתמש בה… (אני מכיר אותה בתור ההיפך משיכור)
סחי עפ"י "סחים, הם בכל מקום", הבלוג/טמבלר שהיה חלק משמעותי בהחדרת המילה ללקיסון האינטרנטי במשמעותה האחרת: "הסחיות מייצגת את הישראלי הטיפוסי, הפוליטקלי קורקט וחסר המודעות; הסחיות יכולה להתפרש אצל סחים כמשהו מגניב או צודק; הסחים טועים. בעוד שכוחות חדשניים שואפים תמיד להתקדם ולהרחיב את גבולות האפשרי, הסחיות תמיד תשאף אחורה ופנימה, אל המרכז, אל המשותף, אל הממוצע. סחיות אינה קשורה למעמד, מגדר או שיוך אתני, והיא מופיעה במרחב הישראלי של 2010 באופנים רבים ומגוונים".
http://sachim.tumblr.com/
במילים אחרות, עוד מילה שנוצרה במטרה להעמיק את החלוקה בין אנחנו והם למטרת התעליינות.
תודה על המשוב.
חשוב לקבל משוב ענייני.
כוחן של היפרבולות
נניח שאתה תסריטאי, ורוצה לדון באחריות הפוליטית של אזרח מהשורה. אתה יכול לעשות סרט ריאליסטי שמראה את התלבטויותיו אם ללכת לקלפי בכלל, או לעשות סרט מוקצן שבו, בעולם עתידני, יוצא שאותו האזרח הרנדומלי הוא זה שיקבע מי יהיה נשיא העולם. באפשרות השניה וויתרת על כל שמץ של ריאליזם (לסיטואציה האמורה אין שום קשר לדמוקרטיה ייצוגית, למשל), אבל חידדת מאוד את המסר. באותה הצורה, אם אתה רוצה לדון בבעייתיות ובמשיכה של אלימות בידורית, להקצין את זה למצב בו אנשים ממש הורגים האחד את השני יכול להיות רעיון לא רע.
ונקודה נוספת: כל הסרטים שאתה מדבר עליהם אינם מראים רצח של אנשים אמיתיים. הם מראים ייצוגים בדיוניים ובידוריים של רצח של אנשים אמיתיים. וזה מצליח מאוד: הצופים גם נהנים לראות "אנשים" מתחרים עד מוות, וגם יכולים לצקצק בלשונם בעליונות מוסרית על כך שאנשים נהנים לראות אנשים מתחרים עד מוות. אתה גם חרד לשלומה של קטניס ומקווה שכל האחרים ימותו, וגם מרחם עליה שהיא תקועה בעולם שבו היא צריכה לקוות שכל האחרים ימותו. רווח כפול.
פה בדיוק נכנס willing suspension of disbelive
במקרה של הז'אנר הזה, ההקצנה הזו לא עובדת עבורי. מדובר בקפיצה גדולה מדי ממה שאנחנו יודעים על בני אדם במציאות. והמציאות מראה שהקהל נהנה מאלימות אם היא מתבצעת בתוך מגבלות מאוד ברורות, וממוות במידה והוא בדיוני. מה שמוביל לנקודה השנייה שהעלית, ולמה אני חושב שיש משהו מאוד מתחסד בקונספט הזה: הסרטים האלה כושלים פעמיים- בפעם הראשונה בכך שהם עושים בדיוק את מה שהם לכאורה מבקרים, ובפעם השנייה בכך שהם מבקרים תופעה שאינה קיימת במציאות. כלומר, המוות הבדיוני שהם מראים הוא למעשה המוות הבידורי היחיד שקיים. הקונספט הזה נשען על איש קש, במובן מסויים (תופעת קש?).
הקצנה היא כלי סיפורי שיכול להיות מאוד אפקטיבי, אבל הוא גם יכול להיות מאוד פשטני.
השאלה היא מה הז'אנר מנסה לבקר.
אם הוא מנסה לבקר מוות של אנשים לצורך בידור (עניין שדווקא היה מקובל בתקופות מסוימות, אבל אני מסכים שלא מקובל בימינו), הרי שזו אכן ביקורת נבובה משהו כי זו תופעה שאינה קיימת.
אם הוא מנסה לבקר ניצול של אנשים לצורך בידור, או הנאה מאלימות טקסית, או סגידה לכוח ולכישורים תוך התעלמות ממוסר, הרי שהמצב אחר. במקרה כזה ההקצנה היא בכך שמדברים על מוות ולא רק על התעללות, אבל זה ה-suspension of disbelief היחיד שנדרש ממך, ובעיקר, זה אומר שהז'אנר בכללותו לא *חייב* להיות פשטני.
ואם להיות פשטני בעצמי: אם אנשים יוצאים מהסרט הזה והלקח שלהם הוא שאסור שאנשים יהרגו אחד את השני לצורך בידור, זה לקח חסר תועלת; אבל אם הם יוצאים מהסרט ומדברים על כדורים פסיכיאטריים באח הגדול המצב אחר לגמרי.
אבל הסרטים האלה כל כך מוקצנים
שהם לא באמת מעוררים דיון.
אפשר לדבר עליהם, אבל זה לא סרט שהשאלות המוסריות שהוא מציג עוקבות אחרייך.
גם משחקי הרעב וגם באטל רויאל הם כל כך מוקצנים עד שזה לא נראה כאילו יש סיבה לקחת אותם ברצינות ולהסיק מהם מסקנות – הם נורא מהנים, אבל הם לא מאוד עמוקים.
ואני אישית חושב שהרעיון העלילתי לא כזה שחוק, אבל שהסרט לא עושה איתו משהו יותר מעניין משאר הסרטים ( שראיתי מתוכם רק שניים)
לדעתי הלקח הוא שג'ניפר לורנס צריכה להתרחק מיערות.
(ל"ת)
ג'ניפר לורנס או קאטניס אברדין?
ולמה? לא הבנתי את הבדיחה.
בגלל "קר עד העצם"
בו היא גם משחקת, וגם עוברת טראומות והתעללויות שונות, וגם מתרחש באזור מיוער.
אוקיי, למרות שאם כבר,
המסקנה היא שלורנס חייבת לעבור לעשות סרטים רק ביערות…
פעם ראשונה – מועמדות לאוסקר.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
פעם שניה – שבירת שיאי קופות.
פשם שלישית – מוכתרת למלכת העולם. או משהו.
אפשר להציע את זה לאנשים
למשל, אם Cabin in the woods לא יצליח ממש בקופות, נגיד להם 'תעשו בכל זאת סיקוול, אבל עם ג'ניפר לורנס. הצלחה מובטחת.'
מראה שחורה
הדיון הזה גורם לי לרצות להפנות אתכם לפרק השני של המיני-סדרה הנ"ל. הוא אמנם החלש ביותר מתוכה (לדעתי), אבל הוא מתעסק באותו נושא בדיוק בלי להקצין יתר על המידה לרמות של הרג ובכך נשאר אפקטיבי יותר וילדותי פחות.
ואם אני כבר מגיבה פה, אז רק אומר שהבעיה שלי עם הסרט הזה היא שהוא עובד אך ורק ברובד אחד – והרובד הזה מיועד לילדים בשנות העשרה המוקדמות. אין שם שום דבר מתוחכם יותר, שום אמירה מעניינת יותר. זה גרם לי לחשוב שוב על כמה שהז'אנר הדיסטופי בקושי עובד בעת הנוכחית.
באמת?
לדעתי זה הפרק הכי טוב בכל הסדרה גם יותר מכל הפרקים בעונה השנייה…
אני לא בטוחה שהאקסיומה שלך מבוססת
בעבר, כשהוצאות להורג היו נפוצות מאוד, אנשים היו הולכים לתליה השבועית בתור בידור. ותחשוב גם על המהפכה הצרפתית עם תאוות הדם של הקהל שהתאסף להריע לגליוטינה.
גם בימינו אנשים עושים מעגל וצופים באנשים הולכים מכות.
(ל"ת)
לא יודעת על מה אתה מבסס את התחושות האלה
אני למשל חושבת שמשחקים מסכני חיים במובהק (גם אם לא ממש במטרה להרוג) זה בפירוש השלב הבא בריאליטי ואנחנו מתקדמים לשם בצעדי ענק.
וברור שאנשים מאוד נהנים לראות את זה, ודי לראות את הפרומו הנטחן בימים אלו של הישרדות סלבס בה מייקל לואיס לכאורה חוטף התקף לב לעיני המצלמות (בטח בסוף זה מקרה קשה של צרבת :P) וכל פעם שיש פציעה "אמיתית" הדבר נטחן בפרומואים- כי זה בדיוק, אבל בידיוק מה שמושך קהל (שולפת מזיכרון: גם בהישרדות היתה מישהי שנפלה מקיר ובאח הגדול, נדמה לי, מישהו עפ גידול בראש- וזה רק מלראות פרומואים בלי לצפות בתוכניות עצמן)
בנוסף הרף הפיזי עולה בריאלטי כל הזמן, משעשועונים שמטרתם התעללות פיזית כמו "בהפרעה" או "אגרוף הזן" ואפילו במידה פחותה הריאליטי הזה בו אנשים קפצו על כדורים מתנפחים ענקיים בתוך בוץ בלעדית למטרות בידור ההמונים היבשים בבית
הטיעון שלך בנוגע לMMA לא מחזיק מים משתי סיבות, אחת, MMA זה לא ריאליטי, אלו לוחמים מיומנים בעלי כישורים שהקרבות בניהם מספקים ערך בידורי נוסף על רק "לראות דם"
ושנית, למרות השינויים, רואים שם די הרבה דם, למעשה זה אחד מסוגי הספורט האלימים ביותר (ואת זה אני אומרת בתור חובבת מושבעת) משמעותית יותר מבשאר סוגי הספורט, וזה בהחלט אחד מגורמי המשיכה לספורט הזה (כמו גם לאגרוף, אומנויות לחימה נוספות ואפילו פוטבול רוגבי והוקי במידה מסוימת)
בקיצור, הקוליסאום יחזור לפעילות הרבה לפני שיבנה בית מקדש שלישי למשל (וטוב שכך) :P
אלו קלישאות עלילתיות, לא קונספטים לסרט
חוץ מהדוגמא האחרונה שנתת, אולי. ורובן באמת כבר לא עובדות יותר, כטבען של קלישאות.
קונספט לעוס יהיה לדוגמה: "עירוני מצליח ומתוחכם (סאבטקסט: מושחת וריקני) חוזר לעיר הולדתו הקטנה ללמוד ערכים". או נגיד: "אב ובן/ אם ובת מחליפים גוף, כמה משעשע", או: "שוטר קשוח נאלץ לשתף פעולה עם סייד קיק מטורלל, לומד שמחת חיים מהי".
זה לא בהכרח אומר שכל הסרטים בז'אנרים האלו גרועים. אבל הנסיון מראה שסקפטיות היא בהחלט במקום.
אבל שוב, מדובר כנראה בקונספט נדיר למדי,
ולא משנה מה הדרך המדוייקת בה אתה מגדיר קונספט. כמובן, יתכן ואני טועה, ויש מאות סרטים שאני לא מכיר שנעשו עם הרעיון הזה. אבל אני מניח שגם הגוגל-פו המוגבל שלי היה מוצא יותר מעשרה סרטים כאלו, במקרה זה?
אם זה לא משנה לך, אז סבבה
בעיני אילו שני דברים שונים מאוד.
ואם לא מיצית את הז'אנר הזה, אז שוב סבבה. אני כן. אולי "משחקי רעב" יפתיע אותי, אבל כאמור, אני סקפטי.
אין סיכוי שהוא יפתיע אותך.
אתה כבר יודע מה אתה חושב עליו.
למרות שכתבתי שלא ראיתי אותו ואין לי דעה לגביו?
ולמרות שכתבתי שיכול להיות שהוא כן יפתיע אותי?
כמו שאמרתי קודם, אין טעם בדיון הזה, אם הזלזול שלך הוא ברמה כזו שאתה מבין את ההפך ממה שאני כותב.
אז מה?
(ל"ת)
משחקי גזע
סתם, משהו ששעשע אותי. יש בלוג שלם שמוקדש לשאלות וציוצים של אנשים, שבהלם מכך שרו / סינה / ת'רש שחורים בסרט. חלקם באמת נראים לי גזענים, וחלקם סתם לא תיארו אותם כך (הרי כולם בעולם לבנים, לא?)
הציוץ הראשון, אגב, ממש משעשע (וגם קצת עצוב). מי שלא מבין, תגגלו 'טרייבון מרטין'.
http://hungergamestweets.tumblr.com/
כשראיתי את הסרט
חבר שלי היה בטוח שהמחוז של רו ות'רש (שכחתי את המספר) הוא מחוז של שחורים.
אני די בטוח שזה לא נכון.
אולי מחוז 12 הוא הרי האוזרק.
(ל"ת)
אני חושבת שהסופרת זיהתה אותו כאיזור האפלצ'יה
ובהתחשב בכך שמדובר במחוז של כורי פחם זה בהחלט אפשרי.
חזרתי מהסרט עכשיו
וואו, סרט מטורף.
הקונספט לא חדש, והתלבושות של החבר'ה העשירים לא אמינות (ואולי זו הייתה הכוונה מלכתחילה) וכל מה שאמרו פה נכון.
אפשר אפילו להגיד שהסרט ברמת המקרו בינוני כמעט בכל קנה מידה. (עלילה, משחק, תלבושות, אפקטים ועוד…)
אבל לא ברור לי למה, איכשהו הכל מתחבר ביחד ויוצר לדעתי את אחד הסרטים היותר טובים שראיתי.
מהחצי השני של הסרט כמעט כל סצנה מורטת עצבים עד כדי התקף לב (ע"ע סצנת הדוב\נמר המזנק)
בסצנה הראשונה בתוך המשחק, (כשהם רצים לכלי נשק) שילוב של סאונד, או יותר נכון חוסר סאונד והצילום התזיזתי יוצרים את אחת הסצנות האדירות אי פעם.
מומלץ מומלץ מומלץ
קשר בין הפקת הסרט לתאגידי מתכות ואנרגיה ושליטה בארה"ב,
ישנו קשר בין הפקת הסרט "משחקי הרעב" לתעשיית המתכות והאנרגיה של ליונזגייט (שהם גם האולפנים) ולשליטה בארה"ב
את משחקי הרעב הוא ייצור lionsgates, ראש שער האריות בידור הוא פרנק Giustra, העומד בראש תאגידי ענק ובינהם מכרות ותעשיית האורניום, ויש לו קשר חזק מאוד לנשיא ארה"ב,
(LINQ: http://en.wikipedia.org/wiki/Frank_Giustra)
לכן Lionsgate ו Giustra השתלט על ייצור רעב משחקים, על מנת לשלוט בהפקה של סדרת הספרים הקוראת למרד נגד תעשיית המתכות והאנרגיה.
אנחנו רק כלי משחק בשבילם!
גם 2 של השחקניות הן בנות של ראשי מגה תאגידים נוספים!!
תגידי, את אשתו של זאק דה-לה רוחה?
(ל"ת)
מה THE פאק?!
זאת הפעם הראשון אני לראות רובוט של אוטומטי תרגום לכתוב MESSAG באתר של דג עיi!
זו להיות תגובה שבאמת קיקס ASS!
סחתיין לרד דג.
בסופו של יום זה סרט טוב.
נפלתי היום על אולם יחסית ריק, הבעיה היא שנפלתי כך שמלפני ישבו החופרות הגדולות בהיסטוריה (האבחון: אחת חננה שקראה את הספר והחברה הפאקצה שהיא הצליחה לגרור. משפטים עיקריים: "את חייבת לזכור את הקטע הזה!" ולחישה בקול רעם כל פעם שנאמר "May The Odds Be Ever in Your Favor" (הקוראת), "שיואו, מה קורה עכשיו!" ו"תחבקי אותי, זה מותח מדי" (החברה). נטרול: לקראת סוף הסרט פשוט בעטתי לשניהן בכיסאות. די חזק. והן קראו לי דביל![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
.) ומאחורי מצחקקות כרוניות. זאת הייתה ההקרנה הגרועה ביותר שהייתי בה מבחינת הרעש.
עכשיו, קצת דברים טכניים:
– הסרט היה מגורען למדי, ובדרך כלל אין לי בעיה עם זה, אבל זה היה לא עקבי בעליל. במאים בדרך כלל משתמשים בגרעון בתור אמצעי אומנותי במשך כל הסרט, אבל פה לסצנות שונות עם תאורה דומה היו רמות גרעון שונות. שגארי יהיה סגור על עצמו.
– הבעיה הזאת הייתה לרוב בחלק של הסרט שלפני המשחק, אבל המון קטעים נראו כאילו עברו זום דיגיטלי והיו מפוקסלים קצת.
– אחרי שראיתי את הסרט ביקרתי באחת מחנויות הדיסקים שנמצאות ליד הקולנוע (סטימצקי-צליל, למבקרי יס פלאנט חיפה) וראיתי שם את פסקול הסרט, מה שיכול להיות קצת מוזר בהתחשב שכמעט כל הסרט היה שירים עם אפקט של רדיו מקולקל דרך כוס זכוכית בקטעים מותחים/שמישהו מת.
אוי, ספוילרים.
(ל"ת)
נכון, סליחה.
צריכים להכין מערכת שמזהה מילים שכנראה מתריעות על ספויילר בתגובה כך שלפני פרסומה היא תזכיר לסמן!
אם הייתה מערכת כזו, היא כבר הייתה מסמנת, לא רק מזכירה..
(ל"ת)
אבל היא לעולם לא יכולה להיות בטוחה
היא הרי רק מחשב, לא בנאדם.
נכון, כי בני אדם יודעים לבדוק את עצמם
אז למה אתה לא?
כי לפעמים קורה ששוכחים
(אגב, אני ממש לא מצפה שיבנו מערכת כזו… זה היה בצחוק)
סרט חשוב
אני לא נוהג לכתוב תגובות, אבל הפעם הרגשתי צורך לחרוג ממנהגי.
המשל על טבע האדם, אדם לאדם זאב, נלעס היטב בסרט. וידוע שאלטרואיזם היא התנהגות מתגמלת מבחינה אבולוציונית, רק כשהיא מופנת כלפי הקרובים לך גנטית. ושהנגזרת החברתית של זה היא שקל לגלות אמפתיה כלפי הדומים לך. ושיתוף פעולה עם אנשים ממעגלים רחוקים יותר, הוא על בסיס אינטרסים בלבד.
אבל לדעתי עבור הנוער חובב הראלטי של הדור הנוכחי זהו סרט חשוב. במיוחד אהבתי את דמות המנטור השיכור המיצג את המחיר שמשלמים המשתתפים (גם המנצחים) בטווח הארוך.
רק הסצינה הקיטשית בסוף המשחק קצת קילקלה. זה הרגיש כמו דאוס אקס מכינה. מגיבורה בסדר גודל של קטניס אפשר היה לצפות לקצת טושיה, ולמציאת פתרון שונה.
בקשר לצד הטכני. אני חושב שהמצלמה הרועדת בסצינות האקשן היא פשרה סבירה בין הרצון להראות אלימות ראליסטית. והרצון לא להגרר למחוזות הגור.
כבר אמרתי שההגבלת גיל בארה'ב מפגרת?
נראה לי שזה ממחיש את זה די טוב
כשיש היום קללות בשפע כמעט בכל סדרת טלוויזיה, נראה לי אבסורד שנותנים לסרט דירוג R על שפה… אבל היי, מה דה פאקינג הל אני מבין.
בגלל ה'התקרבות' להגבלות הגיל האמריקאיות בישראל
בטח הסרט יהיה 16+.
לא נראה לי שסרט דוקומנטרי על בריונות יוקרן פה בארץ.
בעיקר בגלל שהתופעה לא ממש קורת פה.
אז כמובן
שבצורה תיאורטית.
:)
"כשאתה משחק במשחקי הרעב, אתה מנצח או נשאר מבולבל."
קודם כל, לגבי הקהל. אני לא יודע עם זה בגלל שהתאריך והשעה, או בגלל שאצלנו בצפון יש ילדים יותר מנומסים, אבל אני בכלל לא סבלתי מההקרנה: מלבד כמה לחשושים בתחילת הסרט ובסופו, לא היה רעש בכלל. מתברר שהפעולה שתכננתי לעשות למקרה שאצטרך להשתיק את הילדודס – לשלח ידי באייפון ולהרעיד את האולם עם 500,000 דציבלים של מטאל אוריינטלי – לא הייתה צריכה לצאת לפועל, וטוב שכך.
עכשיו – לגבי הסרט. הוא בערך כמו טו-פייס, או שנת 2008 בקולנוע: חצי טוב, חצי רע. הוא בהחלט כנראה סרט המבוסס על ספרי נוער הטוב ביותר מאז "הארי פוטר". נורא אהבתי את זה שהוא נורא אפל, מרתק ואינטלגינטי. הוא לא מקל יותר מדי על הדמויות שלו כמו בסרטי ילדים אחרים – חוץ מבסוף האנטי קליימקטי ביותר שלו – ואפילו שהדמויות ניצלות מדי פעם, לא מדובר בדאוס אקס מכינה שלא קשורה לכלום, אלא למעשה שנובע ישירות מהעלילה והעולם. סצינות האקשן טובות מאוד, ותורמות מאוד לתחשות ה"אף אחד לא בטוח" שהסרט משתדל מאוד ליצור. ג'ניפר לורנס הייתה נהדרת (אפילו שהדמות שלה לא *כזאת* חזקה ונחושה כמו שחשבתי) וכמוה גם האצ'רסון, הרלסון, ההוא שיחק את מנחה הטלוויזיה ורוב המתמודדים האחרים.
הצד הטכני והארטיסטי, עם זאת, היה יכול להיות יותר טוב. אני לא ממש מבין את הדיבורים האלה שהצילום רועד בצורה מעצבנת בסצינות המוות והאלימות – הוא רועד *בכל הסרט!* הרגשתי לרגע שמוחמד עלי הוא הצלם פה. גם העריכה לא משהו – תבינו, אני אוהב עריכה תזזיתית, אבל בהרבה סצינות אני בקושי מספיק לקלוט מה היה בשוט באורך 0.00001 שניות ההוא שראיתי כרגע. ולגבי עניין העיצוב ובניית העולם – שוב, אני לא יודע עם מדובר במשהו שהיה בספר או לא, אבל קשה לי מאוד להאמין שדיקטטורה עתידנית כלשהי שהוקמה על חורבות של מלחמות ואסונות טבע תתפתח לתרבות ניאונית וצעקנית שבה כולם נראים כמו מרילין מנסון במצעד גאווה סטימפאנקי.
התסריט היה צריך לעבור עוד קצת ליטוש לפני הצילומים: השעה הראשונה שלו היא דוגמה נהדרת ל"להתסכל בתפל" – במשך 60 דקות התחלתי לחשוב לעצמי "נו, הבנו את כל הקטע על הנחישות, נותני החסות והבזבזנות והאדישות של תושבי הקפיטול, תגיעו כבר למשחקים הארורים!". גם אחרי שכל החוקים של העולם והתחרות הונחו, הסרט עדיין מצליח לסתור את עצמו לעיתים או לחילופין ליצור אירועים מרכזיים שלא מגיעים עם שום הסבר (אם היה כזה בספר, אני מניח שפה אין אותו) ומותרי את כל הצופים שלא קראו את הספר מבובלים ומסכנים. וכמובן, יש את הבעיה הזאת שאני אומר על כל סרט שלישי – אני יודע שיש פה דמות ראשית אחת, אבל לעזאזל, תבנו קצת יורר את הדמויות האחרות ותנו להן יותר זמן מסך! איך לעזאזל אני אמור לרחם עליהן כשכל מה שהם עושות זה לבוא, להילחם קצת ואז להתפגר בטווח זמן של 10 דקות?!
והכי גרוע – אין בסרט הזה יותר מדי רגש. אז, כן אמרתי שהוא מותח ומרתק, אבל אלה תחושות, לא רגשות. כמו ב"משחקי שלטון" (קונקשן?), אני לא יכול להצביע בדיוק על הסיבה לכך, אבל אני מניח שבגלל הבימוי היחסית יבש של גארי רוס והבעיות התסריטאיות שהזכרתי קודם, קשה נורא להיות עצוב או שמח כשלדמויות השונות קורה משהו שמח או עצוב.
זה סרט טוב, אבל הוא בהחלט יכל להתחשב קצת יותר עבור אלה שלא קראו את הספר, להתמקד יותר בעיקר ולא בתפל, ולהיות עשוי יותר טוב מבחינה טכנית. בסופו של דבר, זה כנראה הסרט הטוב ביותר שאפשר לראות בפסח, אבל לטעמי, אם אתם מתכוונים לראות בשבועות הקרובים רק יצירה עלילתית מצולמת אחת עם המילה "משחקי" בשם (או, פאק איט, יצירה מצולמת עלילתית *כלשהי* אחת), אני ממליץ יותר על העונה השנייה של "משחקי הכס" שעולה לאוויר ביום ראשון.
[ואם כבר העליתי את "משחקי הכס" – קטניס היא הדמות הנשית החזקה הכי טובה מאז… ומעולם?! פחח. היא לא מתקרבת לליגה של קייטלין, אריה, דאנריז וסרסיי]
*כתבתי בכמה מקומות "עם" במקום "אם".
(ל"ת)
הקשבתי להמלצה שלך
'משחקי הכס' הוא בהחלט ספר מדהים, הסדרה כמו הספר.
ולפחות בכמעט כל העונה הראשונה, דאינריז היא לא כל כך גיבורה נשית חזקה.
כבוד לאריה.
והקפיטול הוא ככה עם התלבושות כדי להראות את הייחודיות שלהם, ואת הגבורה שלהם לפי הדיבורים שלהם.
זה מה שזכור לי מהספר.
אני דווקא שמח שלקח הרבה זמן להגיע ל"אקשן".
היה לי המון זמן להיקשר לדמות הראשית, וכשהמשחקים התחילו, היה לי ברור מה הדמות "רוצה" לעשות, וזה יצר מתח מעולה בסצינה.
לגבי זמן המסך של האחרים, יש בזה משהו, אבל עצם ההיקשרות שלי לדמות של קטניס עזרה לי להיקשר גם לדמויות של רו ופיטה, כי ידעתי שלה אכפת מהם, והבנתי בדיוק למה.
Shoot them with the pointy end
אחלה ביקורת. כמה התייחסויות:
– אהבתי את התכנית עם האייפון. כשהלכתי לסרט, קיוויתי שאולי הוא של יוניברסל. למה? יש לי בטלפון את הפתיח בלוגו של 'סקוט פילגרים', והחלטתי שמתישהו כשאני אראה את הלוגו של יוניברסל בקולנוע, אני אנגן אותו בקולי קולות. נכון, זה די douchey ואולי יזרקו עלי משהו, אבל זה כולה איזה 20 שניות ואני ממש רוצה לעשות את זה לפחות פעם אחת!
– הקטע עם התלבושות הוא מהספר. נראה לי זה פשוט כדי להראות כמה האנשים בקפיטול, העשירים ובעלי המעמד הגבוה, מגוכחים ומוקצנים בצורה אבסורדית לעומת האנשים ה'רגילים'.
– וכן, התחברתי רק לקטניס. נורא קשה להתחבר ולדאוג לשלומם של שאר המתמודדים כשהם נראים כאילו הם בטיול שנתי, ולא בטורניר נוראי שצריך להרוג אחד את השני.
נ.ב. גם אני מחכה ל'משחקי הכס'. אבל סרסיי? דמות נשית חזקה? כל מה שהיא עשתה בינתיים זה להיות כלבה מעצבנת.
בתשובה לסעיף ד:
קטניס היא מלכתחילה ציידת מיומנת ובעלת כישורי הישרדות ביער, לכן לא ממש מפתיע שיש לה כמה אסים בשרוול, גם אם היא לא עברה מכינה מסודרת כמו הקרייריסטים.
בכלל, הברית הזאת מטופשת.
בהנתן שלפחות בסרט הזה נכנסו לברית השחקנים המובילים, לא הייתי סומך על אף אחד מהם שלא ישחוט אותי בלילה כשאני ישן. אין להם שום סיבה לסמוך האחד על השני.מצד שני, כנראה שזאת הסיבה שלוחמים מאומנים שכמותם הלכו לישון מבלי להשאיר שומר על המאהל – הם לא סמכו על אף אחד שיהיה השומר, והעדיפו פשוט לישון כולם.
(מטופש? כן, אני יודע. ואם כבר מנטפקים ענייני חיילות, שמתם לב איך הלהבים שלהם נשארו מבריקים לאורך הסרט? אין סיכוי שלהב שעושים בו שימוש יהיה מבריק כל כך. בטח ובטח לא אחרי שמעבירים אותו בלהבה, כמו שמראים אחד מהם עושה.)
השאלה היא מה החלופה.
אוקיי, נניח שיש סיכוי של אחד לשש. אם תהיי מספיק מסכנה, לא מן הנמנע שתהמרי על כזה סיכוי לחיי עושר ואושר. כשהפרס המוצע כל כך גבוה, הגיוני שיהיו לא מעט שיסכנו די הרבה כדי לזכות בו. אבל, אם זכור לי נכון, המחוזות ה"נמוכים" הם דווקא המבוססים יותר. האמידים יותר. החיים שם לא מחורבנים כל כך כמו במחוזות הגבוהים. ואם אתה מחפש מתאבדים מתנדבים, יהיה לך קל יותר למצוא אותם בקרב החלכאים והנדכאים.
(אם כי, כמו שההסטוריה הלא-רחוקה מלמדת, לא רק.)
וכן, עצם קיומם של המשחקים קצת מטופש. אם אתה מנסה להיות דיקטטורה טוטאליטרית, להתעלל בגלוי בנתינים שלך ולעצבן ולמרמר אותם זה לא דבר נבון. אבל כמו שמישהו אמר בדיוק בהקשר הזה לא מזמן – ממתי דיקטטורות ידועות בזה שהן עושות דברים נבונים?
שוב, הנחות יסוד לא סבירות.
אני חושבת שהדברים העיקריים שמפריעים לי הם א. שברור שהסופרת לא חשבה על העולם עד הסוף, ב. שהעולם הוא Katniss-centered ברמה לא הגיונית.
להארי פוטר יש את אותן בעיות בדיוק [וגם דמויות קלישאתיות ושלל דאוס אקס מכינה כמו במשחקי הרעב] והן מאד מרגיזות אותי אבל פחות מונעות ממני הנאה מהספרים והסרטים. נראה לי שהאשמה היא בי, שגדלתי להיות ביקורתית וקצת קטנונית, ולא בספר / סרט.
אז אם אתם בגיל או בסטייט אוף מיינד הנכון, תקראו את הספר. כנראה שכן תיהנו. על הסרט אני לא ממליצה בכל מקרה כי הצילום פשוט מעצבן. [אלא אם כן כבר יש לכם fangirl-goggles ו/או סתם אדישות כללית לאספקטים הטכניים של הסרט כמו לאחותי].
אחותך במקרה פאן-גירל?
כי אני בספק שזו אדישות. גם אני די מתעלם מהאספקטים. אני מנסה להנות מהסרט כשלם, ולא חושב יותר מדי על הצילום, עריכה, סאונד וכו'. אבל יש איזה שהוא קו מינימום, שאם אחד האספקטים בסרט לא מגיע אליו, גם האדם הכי אדיש יבין בזה.
ההסבר ההגיוני היחיד שאני יכול לחשוב עליו לצילום חלק מהסצינות כאן וב'טעון הגנה' הוא שמישהו עם אפילפסיה עשה פעם משהו נוראי לצלם, והוא נשבע לנקום בכל האנשים עם אפילפסיה באשר הם, ללא התחשבות בשאר הציבור.
כן, כמובן שהיא פאן-גירל.
[וגרוע מזה, היא טוענת שהיא אהבה את משחקי הרעב לפני שכולם התחילו לקרוא את זה] אבל חוץ מזה היא פשוט לא ביקורתית כלפי שום דבר שהיא צורכת. אני לא יודעת אם זה מחוסר בקיאות או חוסר אכפתיות, אבל כתיבה גרועה, משחק גרוע, אפקטים גרועים ושאר הדברים שגרועים בטלוויזיה, סרטים וספרים שמכוונים לנוער לא מפריעים לה.
ודווקא נראה לי שבגילה כבר היה לי אכפת מדברים כאלה…
"מאמצים ראשונים" הם פחות פאנבויז.
לפחות לעניותי. אם היא באמת אהבה את זה לפני שזה היה ידוע, אז זה אומר שיש לה טעם עצמאי. שזה אחלה.
(*אם*. לאנשים יש יכולת מרהיבה לשכתב את ההסטוריה, ולהיות בטוחים בגרסא שהמציאו לעצמם. אבל כמובן, גם אם לא, זה לא שולל טעם עצמאי. אבל אם שיקול הדעת שלך, שמכירה אותה, קובע כך, מי אנחנו שנתווכח.))
יש לי הרבה השגות לגבי הטעם העצמאי שלה.
ולגבי הטעם שלה בכלל, אבל אני אסתפק בלשמוח שהיא לפחות מתונה ולא נוטה לאובססיה לגבי דברים כאלו ואסגור את תת השרשור מחוסר עניין לציבור. מי שממש מתעניין בהבדלים בטעם הספרותי שלנו יכול לפנות אליי במייל.
אם את רומזת שהנחות היסוד שלי אינן סבירות,
הרי שבאופן מוחלט וא-פריורי, את טועה.
אבל את הרי אדם נבון. מן הסתם התכוונת להנחות היסוד של הספר\סרט. ואלו אכן לוקות בחסר. בניית העולם היא לא הצד החזק של הספר.
השני כמובן, אבל הבנת בעצמך.
(ל"ת)
ועוד מחשבה.
הרעיון של משחקי הרעב היה יכול לעבוד יותר טוב אם הקפיטול היה משסה את המחוזות זה בזה. אבל לא זכורים לי רמזים לזה בספר. בעיני כל מחוז, נראה שהקורבנות שלו מייצגים אותו, אבל לא זכור לי שהקורבנות מהמחוזות האחרים מייצגים את המחוז עצמו (כמו נניח, משחק כדורגל בין נבחרות של מדינות, לפעמים). זכור לי רק מתח בין המחוזות ובין הקפיטול, ולא בין המחוזות לבין עצמם.
ועוד מחשבה לא קשורה.
היימיטץ' טוען ששיעורי ההישרדות הם הכי חשובים כי רוב המיועדים מתים מרעב או מצמא או מתנאי השטח הקשים.
דבר ראשון, למה שהקפיטול יעשה את זה ככה? זה הרבה פחות מעניין מלראות אותם הורגים אחד את השני.
דבר שני, מי בכלל נהרג בדרך טבעית בסרט? נראה לי שאף אחד.
הישרדות זה גם חלק מהמשחק
נכון שהקפיטול רוצים אקשן והכל, אבל גם לראות את כישורי ההישרדות של המתמודדים. אם הם ירכזו את כולם באמצעות "התערבויות ההפקה" מה שנקרא, אז כולם יהרגו אחד את השני וזה יגמר מהר מאוד. בגלל זה נראה לי תמיד יש את מרחץ הדמים ליד הקרן הזאת, ולאלה שבורחים נותנים יד חופשית. רק כשהם רואים שנהיה יותר מדי משעמם, אז הם מתערבים כדי לעורר את העניינים.
ובסרט עצמו גם לי לא נראה שזה קרה. זה גם גורם לי לחשוב אם קורים גם מותות 'עלובים' כאלה, נגיד מישהו שמועד על ענף ושובר את המפרקת על אבן או משהו P:
יש המון דברים לא הגיוניים בסרט ובספר
נניח איך יכול להיות שמחוז אחד של אלפיים איש מספק פחם לאומה ענקית. אבל זה לא גורע מהסיפור או הופך אותו לפחות מטלטל.
גם ב1984 וב"הדרך" של קורמאק מקארטי יש ים של דברים לא הגיונים, ועדיין זה לא משנה. הרעיון הכללי והמסרים שספר או סרט מנסה להעביר הם אלו שחשובים, הפרטים הקטנים ,עם כמה שהם מעצבנים, הם כמו מראה חיצוני. נחמד שהוא שם אבל המסר הוא מה שחשוב.
אני מסכימה איתך עד גבול מסויים.
ניטפוק הוא הרבה פעמים כלי להרוס לעצמך את ההנאה בלי סיבה. אני לא דורשת שהכל יהיה 100% הגיוני. גם במשחק של אנדר והמשכיו, גם בווטצ'מן, וגם באינספשן והמופע של טרומן לא הכל סביר ולפעמים מאד רחוק מזה, אבל אלה ספרים וסרטים שאני מאד מאד אוהבת. אני עובדת ככה: אם במהלך הקריאה / הצפייה הדברים האלה לא מפריעים לי, הם לא פוגעים בשום דבר. קוד מקור היה סרט סבבה. אמנם ברגע שגמרתי לראות אותו צפו למוח שלי כל הניטפוקים האפשריים, אבל זה כבר לא שינה כלום. כל עוד סיימתי את הצפייה בלי לקלוט את השטויות, הן כבר לא יהרסו לי את החוויה. אני חוסכת לעצמי הרבה עוגמת נפש ככה. אבל לפעמים העניינים מגוחכים מכדי שאני אוכל פשוט לזרום עם העלילה ואז נהרס לי הסרט. במשחקי הרעב קלטתי את כל הפאקים [לא רק של בניית העולם, אלא גם בדמויות, בעלילה וכו'] תוך כדי הקריאה ולכן פשוט לא יכולתי ליהנות. אם אתם מצליחים לסספנד את העולם של משחקי הרעב, אשריכם. הלוואי שהייתי כמוכם, הייתי נהנית יותר.
לי זה לא הפריע
למען האמת לא ממש שמתי לב לפאקים עד אחרי שסיימתי את הספר וגם אחרי זה הם לא הזיזו לי, הספר הזה שינה לי נקודת מבט על החיים, גרם לי להבין דברים חדשים. וזה הרבה זמן לא קרה לי עם ספר נוער, אני מדגישה נוער. משחקי הרעב אף פעם לא נועד להתמודד עם ענקי מדע בדיוני כמו אסימוב או לזכות בפוליצר כי הוא פונה לקהל אחר לגמרי.:)
בקשת ספויילר לגבי הקרייריסטים:
מה זה למען השם? איך מישהו יכול לדעת שהוא ייבחר למשחקים האלה? ובהתחשב בכך שכנראה יש יותר משלושה תושבים בכל מחוז, זה לא ממש, אבל ממש ממש טפשי להשקיע את כל חייך בהתכוננות למשהו שיש לך סיכוי קלוש לגמרי להגיע אליו, על חשבון כל הדברים האחרים שיש בחיים?
יש אפשרות להתנדב.
וזה לא ספויילר, זה מופיע בטריילר ומניע את כל העלילה.
מעניין מה מנגנון הסינון במקרה של יותר ממתנדב אחד.
(ל"ת)
קרב עד המוות,
הם די רגילים לכך בשלב הזה.
נאמר בספר
שהקרייריסטים לרוב מתנדבים. אבל באמת לא הרחיבו יותר על העניין הזה. למשל, מה קורה כשיש יותר ממתנדב אחד. כל הקודם זוכה? מי שמבקש יפה? מי שמתנדב מסיבה מרגשת, כמו להציל קרוב או בן זוג? או שפשוט עושים מיני-טורניר על המקום, והמתנדב האחרון שעומד הוא זה שיוצא…
אני מתארת לעצמי שזה לא קורה הרבה.
במקרים כמו של קטניס, בטח אין יותר מדי שקופצים להציע את עצמם בשביל מישהו אחד [אלא אם כן זה איזה ילד מאד פופולרי] ואצל הקרייריסטים זה מאד ברור- רק בן אחד ובת אחת מכל שנתון מקבלים את האימונים והם מתנדבים כשהם מגיעים לגיל 18, בשנה האחרונה שלהם.
ואם אני מפרשת נכון את מה שקרה בספר השני, בכל מקרה מי שעלה בגורל לא יכול להתנדב במקום מי שהתנדב במקומו. או משהו כזה. אולי ברגע שמישהו התנדב, זהו. סגור וחתום, הוא נוסע. זה לא איזה מכירה פומבית של הזכות למות מוות אלים בטרם עת.
באמת? מבהירים שמדובר רק בשניים בכל שנתון?
וגם אם כן, זה לא הגיוני. כי הרי בכל שנה נבחרים אנשים ממספר שנתונים במקביל. לא זוכר כרגע את טווח הגילאים. אז אלא אם כן יש מסורת\נורמה שרק המועמדים המבוגרים ביותר יתנדבו, זה לא באמת יעבוד.
בקיצור, נראה לי
שהרבה אנשים מאומנים לכך מגיל צעיר, ושניים מהם הם 'ברי המזל' שיוצאים, כי כנראה הם קופצים להתנדב ראשונים. כמו שפייפר אמרה, לפי הספר לא נראה שאפשר להתנדב במקום מתנדב.
וזה, כמובן, מוסיף עוד בעיה
הדרך שבה הקפיטול "מדכא" את המחוזות המורדים בעצם גורם לכך שהדורות הבאים מאומנים מגיל צעיר להלחם עד המוות. זה כמו שהרומאים העתיקים היו נותנים לעבדים שלהם שיעורי קרב מגע ואימונים בנשק – אתם רוצים שהם יתמרדו ויהרגו אותכם?
ברומא, זה בדיוק מה שהם עשו:
http://en.wikipedia.org/wiki/Spartacus
ואני הנחתי שלכך רמז.
(ל"ת)
גם אני.
(ל"ת)
לא. אני פשוט בור יותר ממה שחשבתי
עמכם הסליחה.
אני די בטוחה שכתוב שהם מתנדבים בגיל 18.
(ל"ת)
זה הגיוני
זה משפר את סיכויי ההשרדות שלהם (הכי הרבה שנות אימונים + בשיא כושרם).
אם בכל שנה רק בני ה-18 מתנדבים, אז בכל מקרה לא צריך להגריל כלום, ואין שום מניעה שבני השנתונים האחרים ימתינו בסבלנות לתורם.
אי-התנדבות ואי-היבחרות משפרות את הסיכויים הרבה יותר.
(ל"ת)
ומרעה מאוד את הסיכויים לזכות.
(ל"ת)
אם בוחרים אותך, וזו שוב הנקודה שלי:
אני לא מבין מה ההגיון להתכונן שנים ולהקדיש את כל החיים שלך למצב מאוד נדיר – זה משפר את הסיכויים *אם* יבחרו בך, אבל רוב הסיכויים, רוב גדול, שזה לא יקרה – אבל זו הבעיה הקטנה; אפשר להשוות לכל מיני תפקידים אחרים. הבעיה השניה שמי שלומד ומתנדב – קבוצה מצומצמת הרבה יותר – *בהכרח* מגדיל את הסיכויים שלו להיבחר ולהיהרג לעומת מי שלא לומד ולא מתנדב. אז למה למישהו להכניס את עצמו לצרה הזו? מה הוא מקבל חוץ מהסיכוי לשרוד את מה שמלכתחילה הוא לא היה חייב להתנדב אליו, וסביר שאילולא היה מתנדב לא היה נבחר אליו?
יש כאן קצר בתקשורת.
או שאני לא מבין אותך, או שאתה לא מבין אותי, או שאתה לא מבין את העולם המתואר.
היתה מלחמת אזרחים. לפחות לפי התיאור הרשמי, 12 מחוזות קמו כנגד אחיהם. כלומר, כנראה שפרט לקפיטול, עיר הבירה, יש עוד מחוזות. או שסתם עיר הבירה שולטת איכשהו בכל היבשת. וחלק מהמחוזות מאוד עניים.
מאז, כל שנה, מוגרלים שני קורבנות מכל מחוז, בטווח גילאים מסויים. ויש לאחרים (כנראה גם באותו טווח גילאים בלבד) אפשרות להתנדב במקומם. הפרס הוא אדיר. חיי נוחות ותענוג. עושר רב.
אז נניח שבאמת במחוזות בהם יש אימונים מסודרים לקראת הקרבות, מאומן רק זוג ילדים בכל שנתון. למה שמישהו לא יתנדב לעבור את האימונים ואחר כך להתנדב לטורניר? הוא מסכן את חייו, אבל מנגד עומד עושר רב. אנשים מסכנים את חייהם תמורת הרבה פחות. ובוא נוסיף לזה (בתיאוריה, לא זכור לי שהוזכר) פטריוטיות למחוז, וטינה כלפי המחוזות האחרים (שוב, לא הוזכר כנראה, אבל אנחנו מנסים לראות איך העולם כן הגיוני, כן?).
אז מין הסתם לא הילד בוחר להתחיל באימונים. ההורים השאפתנים בוחרים עבורו, ומתווים את שארית חייו. וילד שגדל בידיעה שהוא הולך להלחם, והוא יתנדב… ובכן, זה עשוי להיות סיפור לא רע אם לא בא לו.
אז כן, התנדבות מגדילה את סיכוייך למות. מנגד, יש פרס משמעותי מאוד. אז לא ברור לי מה אני לא מבין ממה שאתה לא מבין. אולי עכשיו אנחנו באותן קואורדינטות?
12 עד 18.
בשנה הראשונה יש פתק אחד עם השם שלך, בשנה השנייה שניים וכן הלאה, כך שהסיכויים שלך עולים. כמו כן יש אפשרות להוסיף פתקים תמורת תוספת מזון, מה שמן הסתם קורה פחות במחוזות המבוססים יותר.
דווקא היה מעניין לראות ספר שמבוסס כל מה שקורה במחוזות של הקרייריסטים. נגיד קרייריסט שמחליט שהוא לא משתתף או נער חסר אימונים שמחליט להתנדב במקום הקרייריסט . אולי יחרימו אותו ולא יאמנו אותו… אפשר לבנות שם סיפור מעניין. אולי אני אכנס לתחום הפאנפיקים.
יש כאן גם הנחה סמויה
שבמחוזות העשירים יותר אין עוני ורעב. אני לא בטוחה שזה נכון, ומי שעני במחוז עשיר – אולי משתלם לו להתנדב, אולי זה אומר שיש לו תמיכה כלכלית לכל שנות האימונים, תזונה מתאימה שלא היה מקבל אחרת וכו'.
אני חושבת שההנחה הזו באה מאיך שהקרייריסטים מוצגים בספר.
הם נראים טוב, חזקים ובריאים, יש להם שמות מגוחכים וfancy כאלה, הם מלאי ביטחון עצמי… אני לא יכולה לשים את האצבע על נקודה מדויקת חוץ מהשמות אבל נראה לי שהספר רומז "אלה, בניגוד לקטניס, אנשים שהחיים יחסית חייכו אליהם. הם לא קשי יום ונאבקים לשרוד כמו קטניס". מן הסתם יש אנשים פחות מבוססים גם במחוזות האלה, כמו שיש אנשים שמסתדרים במחוז 12, אבל לא נראה לי שאלה המיועדים שלהם.
נראה לי שזה פשוט חלק מהגישה הכללית של הספר. עשיר = רע ואכזר, עני = טוב ותמים.
אצלו זה יותר גרוע.
אז יופי, יש דמות אחת [אחת!] שגרה באיזורים העשירים והיא בכל זאת בן אדם נורמלי. זה עלול לבלבל את הצופים / קוראים, איך נבהיר להם שהוא מהטובים? נכון, יכולנו להראות את זה בזה שהוא תומך בקטניס או מתייחס יפה למשרתים האילמים האלה, או מאכיל חתולי רחוב ועוזר לזקנות לחצות את הכביש, אבל זה עלול לחלוף מעל לראש של הקהל המטומטם. אז ניתן לו ללבוש טי-שירט שחורה אחת שהוא לא מחליף [למרות שיחסית לשאר האנשים בעבודה שלו זה כמו שבימינו עורך דין יבוא לעבודה לבוש בשקיות זבל. אמרתי את זה כבר] וככה יבינו שהוא נחמד כי מגונדר = רע.
אז, זה נורא ברור: יש לו עפעפיים מוזהבים
מה שמסביר את העובדה שלני קרביץ תמיד מסתיר אותם תחת משקפי שמש גדולים; פאדיחה להסתובב כך ביום יום.
http://www.imdb.com/name/nm0005107/
אוה! זה בדיוק מה ששאלתי.
מה הפרס המשתלם.
נדמה לי שלא מפורט בדיוק.
כנראה שלך ולבני משפחתך לא יחסר דבר לעולם. כולל קורת גג, ודברים פעוטים כמו חשמל ומים זורמים. אני מניח שמעבר לזה מדובר בהרבה כסף, אבל זה לא כאילו יש הרבה מה לעשות איתו במחוזות העניים.
ומה מקבל מי שמתנדב להיות מחבל מתאבד?
או מי שמתנדב לכל מיני יחידות מיוחדות (צבא או לא) שבהן הוא יודע שהוא עלול למצוא את מותו? או מי שמקריב את חייו כדי שאחרים לא ימותו? פרס לא חייב להיות חומרי, הכול שאלה של איך זה נתפס; במחוז של קטניס רואים שזה נתפס כעונש נוראי, אבל לא מן הנמנע שיש מחוזות שבהם זה נחשב לכבוד גדול לייצג את המחוז בתחרות. כבוד, תהילה, התנדבות, הקרבה עצמית למען הכלל וכו' הם ערכים שאנשים מוכנים למות למענם בהינתן חינוך מתאים (ואם הם זוכים, אז על אחת כמה וכמה).
כמובן, ייתכן שמי שמתנדב מקנה אוטומטית למשפחתו מעמד גבוה יותר (כבוד, כסף) וגם את זה אנחנו מכירים; זה קורה במשפחות של מחבלים ובמשפחות של ספורטאים אולימפיים בגוש הקומוניסטי (שאמנם לא התנדבו למשחק של חיים ומוות, אבל הלכו להתאמן רחוק ממשפחתם וחלקם סוממו ברמות שדפקו להם את החיים).
לא אמור להיות מסובך.
לגבי קרייריסטים אני מסכים עם מי שאמר שכנראה יש רק שני מאומנים בשנתון. מי שמאמן לא יטרח סתם לאמן אנשים.
ולגבי המחוזות האחרים, אני מניח שאם מתנדבים כמה, אז פשוט מוציאים מהקערה את כל הפתקים חוץ מאת של המתנדבים, ואז מגרילים כרגיל.
תשובה לכולם בתת השרשור הזה
קראתי שוב את הקטע הרלוונטי בספר. כתוב שם שבמחוזות בהם אנשים להוטים לסכן את חייהם, הדבר מסבך את פעולת ההתנדבות. כנראה לוקחים את הראשון שמתנדב, או שאנשים הולכים מכות.
בסרט גם אפי הכריזה שקטניס היא הראשונה שהתנדבה מזה 74 שנים, אבל בספר כתוב שעברו יותר מדי שנים מאז שמישהו התנדב. זאת אומרת, היו שהתנדבו בעבר, סביר שגם כדי להציל בני משפחה או חברים ממש טובים.
לגבי הסיבה לכך שאנשים מתנדבים בכלל, אל תשכחו שבמחוזות שמשקיעים במשחק, אנשים גדלים לזה מגיל 0. והם מגיעים להתנדב בגיל 18, זה בדיוק הגיל שבו לא עושים תוכניות להרבה שנים, וזה אחרי ששטפו להם את המוח שזה הכבוד הכי גדול שיכול להיות, להגיע למשחקים. דווקא החלק הזה מאוד אמין.
סביר גם שמכשירים יותר משני מועמדים בכל שנתון. לא שמים את כל הביצים בסל אחד, ותמיד צריך גיבוי (מה אם מישהו מת בתאונה לפני יום האסיף?)
בכל מקרה, מצד המחוזות העשירים שרואים במשחקים כבוד גדול זו טקטיקה הגיונית. משקיעים את כל מה שאפשר בכמה נערים מוכשרים שרואים בזה את הייעוד שלהם בחיים. ככה גם מגדילים את הסיכוי של אותם נערים לנצח ולשרוד (במקום לאבד שניים, סיכוי טוב שיאבדו רק אחד), וגם נותנים שקט נפשי לכל שאר הנערים והמשפחות שלהם. אם בכל שנה יש לפחות ארבעה או ששה אנשים שעומדים לנסות להתנדב, כל השאר רגועים. הם בטוח לא ישלחו. זה מוריד מהם עול נוראי.
לגבי מבנה העולם – אל תטרחו לנסות לסספנד. לא האמנתי לזה כבר כשקראתי את הספר. בסרט זה היה קצת יותר טוב כי היה פחות נסיון להסביר (ההסברים בספר בתחום בנית העולם היו איומים).
היה לי זמן פנוי אתמול
ואלה המחשבות שלי בנושא…
באחת הסצינות רואים את פיטה מספר לקטניס שאימא שלו שמחה שסוף סוף יהיה למחוז מנצח. אני מבין שבסרט הסצנה מיועדת להראות לנו כמה פיטה שונה מהרושם שיש לקטניס עליה (גם אבא שלו וגם אימא שלו הם די נבלות כלפיו), אבל זה יכול להצביע גם על זה שאנשי המחוז עצמם רוצים שהאדם שלהם ינצח. ולא רק מתוך פטריוטיות. אולי גם המחוז מתעשר (ברמה כלשהי) מההישגים של הנציגים של המחוז. ככה גם יש משמעות להישגים של מתמודדים 2-24 וזה נותן עוד סיבה ליצור בריתות ולהגיע לגמר.
המחוזות הנמוכים מתעשרים בגלל שיש להם מסורת של קרייריסטים, שמתאמנים גם בשביל עושר אישי וגם בשביל פטריוטיות למחוז כולו.
מה שדווקא מפתיע, זה איך המערכת מונעת מאנשים אובדניים להיכנס לתחרות. הייתי מצפה שכל מיני סכיזופרנים,סתם דכאוניים ובעיקר אנשים עם הפרעת אישיות גבולית יחליטו להתנדב. והאנשים האלה עושים טלויזיה גרועה.
היא מקווה שקטניס תנצח, כי המחוז של המנצח מקבל הרבה אוכל וציוד במשך השנה שאחרי הניצחון.
אם כך מוזר שבעתיים שלא כל המחוזות נוהגים כך
(ל"ת)
אין מקום שני בתחרות הזו.
המנצח מזכה את המחוז שלו באוכל לשנה שלמה, האחרים לא מקבלים כלום.
ואני חושבת שיש דרכים טובות יותר להתאבד מאשר להכנס למשחקי הרעב. אתה לא רואה הרבה אנשים אובדניים שנכנסים לתחום של ספורט אתגרי כדי להרוג את עצמם במהלכו.
בכלל, אנשים דכאוניים לא נוטים להתנדב לדברים.
ובאופן כמעט פרדוקסלי, ככל שהדכאון קשה יותר, קשה יותר להתאבד.
לא מזכירים את זה בסרט. רק בספר.
אני מניחה שהסיבה שהמחוז לא מקבל אוכל לפי ההתקדמות של הנציגים שלו במשחק היא שהמטרה היא לא לחלק אוכל חינם לאזרחים אלא להתנקם בהם על המרד.
לא סביר שיש רק שניים, צריך גיבוי
ובפרט, הרבה יותר הגיוני להכשיר קבוצה (של מתנדבים) ואז לבחור ממנה את הטובים ביותר. מזכיר לי קצת את "התלת רגליים".
ובכן ,מתמטית, הברית הזאת אולי אינה מטופשת.
http://www.wired.com/wiredscience/2012/04/probability-and-game-theory-in-the-hunger-games/
אחת הבעיות העקריות עם מודלים מתמטיים להתנהגות היא שהם לא עובדים. אה, רגע, לא זה מה שהתכוונתי לכתוב. הבעיה היא להציב ערכים הולמים לתוצאות כמו "מנוחה ראוייה". אבל הוא לא באמת נכנס לכל הדברים הללו, אלא רק מציג את דילמת האסיר כמודל אפשרי לשאלה.
הקטע המתמי בתחילתו מעניין, אח"כ המאמר קורס.
למרות שאני מניח שזה לא דבר הוגן להגיד, כי עבור מי שלא מכיר את דילמת האסיר ייתכן שהמאמר דווקא כן עוזר בנקודה הזאת.
אני מאמין שעבור הקרייריסטים, יש להם איזה קוד של כבוד בינהם לגבי חוקי המשחק הנכונים – במיוחד שהם יודעים שצופים בהם בבית, והם משתפים פעולה עם המתמודדים החלשים כי הם צריכים מישהו שישמור על הציוד ויבשל עבורם, ובמקרה הצורך, הם יכולים להרוג אותו כדי לשלוח מסר לשאר המתמודדים לגבי מי מנהיג את הקבוצה.. האנשים האחרים שעלו בהגרלה משתפים פעולה כדי לשרוד – להימנע מהרג על ידי הלוחמים המקצועיים ומהרג על ידי הסביבה וההפקה – אם היה מצב שבו באמת מגיעים לזה שרק הקבוצה הקטנה שורדת היינו באמת רואים התנהגויות של דילמת האסיר, אם כי עד שמגיעים לזוג, תמיד עדיף להיות בקבוצה ולא לבגוד, כי החבר שבוגד נאבק בכל הקבוצה שבגד בה, אם הוא לא הצליח לחסל אותם ברגע הראשון.
רעיון מעניין שדווקא עלה שם הוא הנושא של פעולה קבוצתית – אם כל האנשים במחוז יקחו עוד תלושי מזון בתמורה להכנסת פתקים עם השם שלהם, אז ככקבוצה הם יוכלו לשפר את מצבם מבלי לפגוע בסיכויי ההישרדות שלהם.
בהרבה ביקורות באינטרנט על הסרט מעלים את הנושא של "למה לא מאמנים אותם מגיל צעיר", אבל לדעתי זאת נקודה חלשה מאוד לביקורת.אנחנו מניחים שפחות מאחוז אחד של האוכלוסייה נבחר בסופו של דבר (לאורך כל השנים שהוא מועמד) למשחקים, כך שהנזק למחוז הוא לא כל כך משמעותי, ובהיעדר בסיס מקצועי להוצאת מועמדים עם סיכוי ניצחון סבירים, העלות של אימון צעירים (אפילו כאלה שיתנדבו) תהיה גבוהה וההחזר יהיה נמוך. (אני מנחש שהמחוזות הקרייריסטים הם גם אלה שמספקים את כוח האדם עבור כוחות הבטחון של הקפיטול, כך שהמשחקים הם סוג של התנדבות ליחידה מיוחדת עבור המועמדים).
מחוז 12 נראה בסרט כמו מחוז עני, אבל לא יותר מכפר אלבני נידח בשrurilitani בעולם האמיתי. לא עברה שם תחושה אמיתית של קיפוח וכיבוש וoppressivness.
הכל שם פחות או יותר מתמטי.
תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה. רק מה, לצערנו האדם הרציונלי, כפי שהו מוגדר אצל כלכלנים ומתמטיקאים, הוא לא יותר מבדיה.
אז בעוד שמאוד מעניין לקרוא את הזווית שלהם, ובאמת שהייתי שמח לקרוא ניתוח מעמיק יותר של אסטרטגיות במשחק כזה, הן לא באמת יעזרו לנו לנבא מה בני אדם אמיתיים היו עושים במצב כזה, ואלא רק (אולי) מה היה כדאי להם לעשות. כי אם נניח בשנה שעברה היתה ברית, והיא נשברה על ידי סכין בגב, זה ישפיע על ההתנהגות כרגע, לא? ובפרט אם היא התקבלה באופן שונה בשיח הציבורי של מחוזות שונים. מישהו שמגיע מהמחוז שנבגד יתנהד אחרת ממישהו ממחוז שלא היה קשור לסיפור, אבל אנשים שם שיבחו את ההחלטה.
אה, וזה נחמד שאתה מאשר למתמודדים המובילים לשמור לעצמם משרתים "כי הם צריכים מישהו שישמור על הציוד ויבשל עבורם, ובמקרה הצורך, הם יכולים להרוג אותו כדי לשלוח מסר לשאר המתמודדים לגבי מי מנהיג את הקבוצה". איך בדיוק הסידור הזה משרת את מי שאינו מתמודד מוביל?
בוא נרוץ עם השאלה הזאת
(הכל כדי לא ללמוד את מה שאני צריך ללמוד לשבוע הבא, שבאופן מקרי זה תורת המשחקים).
אני אתחיל עם השאלה השנייה – למה המתמודד החלש הסכים להצטרף לברית? בסרט היה את הילד הזה ששמר על הציוד. אני יוצא מנקודת הנחה שהילד הזה לא באמת מיומן באיזשהו אספקט של קרב ואין לו סיכוי להרוג את יתר המתחרים. מה התקווה שלו? לשרוד כמה זמן שרק אפשר ולקוות ששאר המתמודדים יהרגו אחד את השני או ייהרגו בידי ההפקה. שאר המתמודדים יודעים שהוא ישתף פעולה (יעזור לבשל, לסחוב, ולהיות צופה) עם כל אחד, עד שהוא יהיה אחד משני המתמודדים האחרונים. אם ניקח דוגמא מתוכניות ריאליטי (שכמובן אינני צופה בהם), אז הוא המתמודד שמשאירים בברית וסוחבים לגמר כדי להיפטר ממנו שם. אפילו אם יש למתמודד כזה אס בשרוול, שווה לו לשמור אותו עד הרגע האחרון. עבור המתמודד ההחזק, המתחרה החלש לא מהווה סיכון עד שהם יהיו רק שניים, ועבור המתמודד החלש, להצטרף לברית זה הסיכוי הכי טוב לשרוד עד הגמר. (כמובן, הנחת המוצא היא שקיימת אינפורמציה גלויה מושלמת לגבי היכולת של כל אחד מהמתמודדים)
שאלה שנייה- איך האסטרטגיות של שנה אחת משפיעות על אלה של שנה אח"כ? בשביל זה צריך באמת מומחה לתוכניות ריאליטי.
מצד אחד, המנצחים באמת מתעשרים ועוברים לגור בקפיטול ולא רואים עוד את המשפחה לעולם אחרי החגיגות נצחון (למיטב הבנתי… עדיין לא קראתי את הספרים), מצד שני – המנצחים פשוט הופכים להיות עובדים של ההפקה, ואני מנחש שהם גרים בעיר וצריכים להיות באינטראקציה עם המעמד הגבוה (והמנצחים לא מתעשרים עד כדי כך שהם יכולים להיות הדוניסטים לגמרי ולהימנע מכל קשר אנושי), אז יכול להיות ששחקן שמנצח באמצעים נלוזים ולא זוכה לאהדת הקהל גם יהיה מוקצה בהמשך חייו בקפיטול, כמו שמצפים ממשתתפי ריאליטי בימינו להיות role model עבור הצופים. אני חושב שזה חמור במיוחד דווקא עבור המשתתפים המקצועיים – יש בקפיטול מספיק אנשים שהם מכירים ומעריכים שהם לא יירצו לאכזב בהתנהגות לא הולמת.
לגבי התנהגויות ספציפיות למחוז… אני מאמין שבקרב הקרייריסטים זה יותר מובהק – שחקן שהגיע ממחוז בשנה T יכול לנצח באמצעות סכין בגב, אבל אז הוא מעמיד בסיכון את כל מי שיגיע מהמחוז שלו בשנה T+1 והלאה, כיוון שהאנשים האלה הם המשפחה שלו (הוא מתאמן איתם כל חייו), יכול להיות שהם יעדיפו לסכן את עצמם בקרב הוגן מול המתחרים האחרים (שעדיין יש להם בו סיכוי לא רע לשרוד) מאשר לסכן את כל החברים שלו בעתיד.
מודל ההתייחסות המתאים כא לדעתין הוא ברירת קבוצות, ולאו דווקא ברירת יחידים.
תשובה קצרה אחת -
בקשר ל"מומחים בתוכניות ריאליטי" אני לא חושב שזה שונה מ"מומחי מדיה חברתית". לא שהם באמת יודעים משהו, אבל הם טובים בלהשמע בטוחים בעצמם.
אנשים שראו יותר מפרק אחד בעונה
או ליתר דיוק, אנשים שראו את כל העונות של הישרדות, גם הישראלית, גם האמריקאית וגם של מדינות אחרות. עדיפות לכאלה שגם מעורים במה שקורה מאחורי הקלעים וביצעו ראיונות תוך כדי התחרות עם המשתתפים.
אני מניח שעד לפני עשור (והבום הגדול של תוכניות ריאליטי בעקבות "המתמחה") עוד היה אפשר למצוא כאלה שבאמת צפו בכל תוכנית ריאליטי בעולם.
בכל אופן, יש מומחים לתוכניות ריאליטי, אפילו אם המומחיות שלהם מתבססת על היכרות רבה יותר עם החומר ולא על מחקרים אקספרמינטליים ומציאת משתנים שמשפיעים על התנהגות המתמודדים.
כמובן, גם לדבר בבטחון עצמי זאת יכולת חשובה, אפילו אם רק מזייפים אותה.
באתי עייפה נורא, חשבתי שאני אירדם.
ואני מניחה שזו מחמאה לסרט שלא נרדמתי, כי אין לי עוד הרבה.
אם מישהו היה שואל אותי בכלל היינו הולכות למראה מראה.
אבל לא שאלו אותי.
הסרט לא באמת הועיל לאף בעיית אמינות שהייתה לספר ולא עזר לי לסספנד שום דבר מהבולשיט הזה.
המשחק היה חביב. רו התבלטה לטובה [דווקא לא תפסתי אותה כbadass אלא כדי נאיבית יחסית למצב שהיא נמצאת בו], ג'ניפר לורנס הייתה טובה ומה שמו בהה בעיניים מזוגגות רוב הסרט, עד שהתחלתי לחשוב שיוצרי הסרט בכל זאת הרשו לעצמם קצת חירות אמנותית והוסיפו לו איזה סוג של פיגור.
מנחה המשחקים מאד מצא חן בעיניי. הרגיז אותי שהייתה בדיוק סצנה אחת כדי להבהיר שהיימיטץ' הוא דושבאג שיכור חסר רגישות, ועכשיו שהקהל הבין את זה הוא יכול להיות מועיל ואפילו נחמד. הדמות של גייל הייתה מיותרת לחלוטין. אני יודעת שבספר הוא חשוב יותר וגם בהמשכים, אבל הוא היה פשוט בזבוז של זמן מסך ונראה כאילו באמת התפקיד היחיד שלו הוא לתקוע איזה כאילו משולש נוסח דמדומים.
מהתלבושות לא התלהבתי [למה במחוז 12 לובשים בגדים מלפני 100 שנה? גם אם הם עניים זה עדיין העתיד] ובמיוחד הרגיז אותי שסינה חייב להתלבש פשוט כדי שנבין שבהוא בחור הגון יחסית לתושב קפיטול, למרות שאיך שהוא היה נראה היה שקול להגעה לעבודה לבוש בשקיות זבל בימינו.
בסך הכל זה היה יכול להיות סרט נסבל למרות הבעיות העלילתיות אם לא הצילום. איי, הצילום. רציתי לעשות מעשה אדיפוס [ספוילר!] ולנקר לעצמי את העיניים בכל סצנה. וזו הסיבה העיקרית שאני לא ממליצה לאף אחד ללכת לסרט הזה. אחרי שעתיים של מצלמות רועדות ותמונה מגורענת לסירוגין הייתי מוכנה להרוג 20 ילדים בשביל כדור נגד כאב ראש.
מסקנה מהתגובות לסרט הזה:
בכל זאת יצא משהו מועיל מלראות את "טעון הגנה". הוא גורם לכל סרט אחר להיראות נהדר בהשוואה.
וידוי:
לפעמים הצילום בסרט הזה הפריע לי יותר מזה שב'טעון הגנה'. כן, כן. אבל לפחות לא הייתה מוזיקת מעליות בזמן שאנשים הלכו מכות.
נו די.
אמנם לא ראיתי את 'טעון הגנה', אבל אם יש סרט שמצולם באופן גרוע יותר מהסרט הזה, אז כנראה שלבחורה שצילמה את סרט הגמר שלנו בתיכון יש עתיד בהוליווד. או לכל האחים הקטנים במסיבת יום ההולדת שלוקחים לך את המצלמה בכוח.
מממ אני היחידה שאהבה את הצילום?
בהתחלה הרגשתי שהוא כאילו חתוך ולא מפוקס ואמרתי לחברות שלי כמה שאני לא אוהבת את זה, אבל עכשיו שאני חושבת על זה, זה רק הוסיף לתחושה והמועקה שבמחוז שלה. אני אהבתי את הצילום גם של האקשן וגם במחוזות, זה היה חכם לפי דעתי, וסוג של מיוחד :) העביר את הקצב והתזזיות של הספר.
אני לא זוכרת שזה היה כזה נורא
מצד שני אני הייתי בהיי מטורף מהעובדה שאני ממש רואה את הסרט :) אז אני לא יודעת עד כמה אני אובייקטיבית, לי זה לא הפריע
כמו שאמרתי, fangirl-goggles.
[מקווה שאני מאייתת את זה נכון.] ואני מסכימה עם הכובען, אבל אלו היו שני הקטעים היחידים שבהם הצילום היה נסבל ומתקבל על הדעת. השאר היה נוראי, במיוחד הדקות הראשונות של הסרט שבאמת גרמו לי לכאב ראש.
אם אתה צופה
אז כן, בהחלט.
good thinking!
(ל"ת)
אירוניה או ציניות?
בספר או בסרט(לא משנה, לצורך העניין) מבקרים את השימוש במניפולציה של רגשות הגיבורים ויצירת דרמות מלאכותיות ע"מ למשוך רייטינג וקהל, ואז עושים בדיוק אותו דבר.
מכניסים משולש רומנטי מטופש ומיותר ללא שום צורך עלילתי אמיתי – רק כדי למכור את הספר לאותו קהל בדיוק שצורך את סדרת דימדומים באדיקות.
האם מדובר באירוניה מודעת לעצמה, או בציניות אכזרית של סופר+במאי שצוחק על חשבון הקהל שלו כל הדרך אל הבנק?
אמין או לא זה פחות רלבנטי
העובדה שעושים את זה ב-"השרדות" לא הופכת את זה שיעשו את זה בסרט ללגיטימי (מה גם שלא רק המנחה עושה את זה בסרט, ולא רק לגבי המשחק). ב-"השרדות" אני מצפה שיאכילו אותי בכפית כי מדובר בטלוויזיה ירודה, אבל אין שום סיבה לייבא את הנפסדות הטלוויזיונית הזו לסרט – ואני חושב שהם בהחלט נמנעו מכך בדברים אחרים (אין יציאה דרמטית לפרסומות, אין ראיונות מתישים עם המועמדים במהלך המשחק וכד'.) הסיבה היחידה שהם החליטו לאמץ את זה היא שזו דרך פשוטה ושאינה דורשת מאמץ להציג לצופה את הכללים של העולם. לא מפריע לי אם זה אמין או לא – מפריע לי שזה מזלזל בי כצופה.
בוודאי שכן
ותכנית ריאליטי ממוצעת לא מזלזלת בך כצופה? הרי הביקורת על תרבות הריאליטי תעבוד בצורה המיטבית אם יציגו את משחקי הרעב בדיוק, אבל בדיוק כמו שאנחנו רגילים.
אגב (כבר כתבתי את זה, אבל לא חשוב) אני הייתי מעדיפה שימתנו את הגרנדיוזיות של אנשי הקפיטול בסרט כדי לחדד את הנקודה שהם זה אנחנו.
אז כנראה שאנחנו לא מסכימים
הבעיה היא שלא קיבלתי את הרושם שיוצרי הסרט מנסים ליצור תכנית שתזלזל בצופים הדמיוניים בתוך הסרט (שגם כך אנחנו בקושי רואים אותם) אלא שהם מנצלים את התכנית כדי לזלזל בי. כלומר שההסברים לא מכוונים לצופי הטלוויזיה החיים בעולם של "משחקי הרעב" אלא מכוונים אלי. לכן העובדה שתכנית ריאליטי מזלזלת בי או לא היא לא רלוונטית כאן, כי אני לא צופה בתכנית ריאליטי – אלא בסרט שכולל בתוכו תכנית ריאליטי. אגב – ממש לא הרגשתי שתכנית הריאליטי היא הפוקוס של הסרט, לאור העובדה שאנחנו כמעט ולא רואים אותם ולא שומעים עליהם. בטח לא בצופים שאמורים להיות דומים לנו – אלו במחוזות העשירים.
אין לי בעיה להסכים שלא להסכים
אבל אשמח אם נבין אחד את השניה – לא הרגשת שהסרט מנסה להעביר ביקורת על עולם הריאליטי בו אנו חיים *היום*? לא הבנת מהסרט ש"משחקי הרעב" עומדים במרכזו? (היי, הוא אפילו נקרא על שמם![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
)
את מי אנחנו כמעט לא רואים ולא שומעים עליהם? את הצופים? אבל כן הראו לנו את בני הקפיטול – את ההתלהבות מהמתמודדים, את השופטים המגונדרים, והדמות הכי מייצגת – אפי, המלווה מטעם ההפקה.
הרגשתי שהביקורת של הסרט על עולם הריאליטי היא יחסית זניחה. אמנם המשחקים הם המוקד של הסרט, אבל לא התכנית. כמעט כל המוקד של הסרט (וזו כמובן בחירה לגיטימית לחלוטין) הוא על קטניס וההתמודדות (כולל עם ההפקה, שהיא מעין כח עליון), וכמעט ואין שום חלק שמדבר על הפן הטלוויזיוני. אנחנו לא רואים את הצופים באמת – לא רואים את אלו שיושבים בבית ואוכלים פיצה בזמן שמישהו נהרג, לא רואים את המעריצים שתולים פוסטרים של המתמודדים או מתחפשים אליהם, לא רואים את התעשיה הטלוויזיונית סביב זה. אם היו רוצים למתוח ביקורת על עולם הריאליטי אז היו צריכים יותר להתמקד בצופים ובתגובה שלהם, ובנונשלנטיות שבה מוות הופך לבידור ביתי.
אם נניח שהיינו משנים את הסרט כך שפשוט היו מוציאים ממנו את אלמנט שידור הטלוויזיה. כלומר יש משחקים, ויש תחרות, אבל היא לא משודרת בטלוויזיה. מה בסך הכל היה משתנה? מעט מאוד.
לכן הרגשתי שההסברים הללו פונים אלי. זה כמו הטריק של "החדש שלא מבין" בסרטים כאלו – זה בהחלט אמין שאם יש מישהו חדש צריך להסביר לו הכל, אבל ברור שזה בסך הכל תעלול תסריטאי כדי שהסרט יוכל להסביר לנו בצורה ישירה מה קורה ומה הכללים, ושהתסריטאי ואנחנו לא נצטרך להתאמץ. בעיני זה הרבה פחות כיף: כשאני הולך לראות סרט פנטזיה/מד"ב אני אוהב שזורקים אותי לתוך עולם שונה ואני צריך לפצח את הכללים שלו והז'רגון שלו ולהבין אותו בעצמי. ליצור סדרה של ארועים ואנשים שפשוט מסבירים לי כל דבר על העולם זה מזלזל ומעצבן. כמו הסרטון שמקרינים ביום האיסוף שמסביר על ההיסטוריה של המרד ומשחקי הרעב – זה באמת משהו שצריך לשדר כל שנה במשך 74 שנים? לא כולם כבר יודעים את זה? וזה קורה שוב ושוב במהלך הסרט.
שוב
אין לי בעיה עם העובדה שהסרטון שמראים להם הוא קלישאה ונראה מגוחך. פולחן האישיות ואהבת המולדת המוגזמים שבו דווקא היו יכולים להשתלב יפה לו היו טורחים לפתח את הרעיון. אבל זה לא מה שהפריע לי. מה שהפריע לי הוא שהסרטון הזה הסביר דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם לכל מי שחי בעולם הזה, והיה לי די ברור שהוא לא מיועד לדמויות בסרט אלא לי.
ולא הבנתי את ההערה שלך בהתחלה: מה הקשר בין המרוץ למיליון והאם היית משתתפת בו או לא לסרט? מה שאמרתי הוא שאם היו מורידים את האלמנט של תכנית הטלוויזיה מהסרט אז הסרט היה נראה אותו הדבר, פחות או יותר. לא שתכניות הריאליטי היו נראות אותו הדבר. הרלבנטיות של היות המשחקים מצולמים ומשודרים פשוט לא היתה קיימת במרבית הסרט.
אבל לא מדובר כאן בתכנית ריאליטי שיש לה וצופים חדשים
בכל עונה (בתקווה) ולפעמים גם משנים בה את החוקים מעונה לעונה (ולפעמים תוך כדי העונה…). מדובר כאן במציאות האמיתית, מציאות שקיימת כבר עשרות שנים והתושבים גדלים לתוכה. אני מסכימה עם יובל שזה נראה יותר כמו הסברים לצופים בסרט מלצופים בטלוויזיה.
אוף טופיק לגמרי
אבל למה אין יותר סקרים באתר? אני דש פה, ואני גולש בדף הסקרים ונהנה לקרוא את הדיונים בהם.
חדש
אני חדש פה
http://www.fisheye.co.il/faq/faq_changes/
סרט סביר מינוס
היו חלקים שהשתעממתי נורא. התלבושות היו נוראיות, וכל התפאורה נראתה פשוט מטומטמת. לא אהבתי את המריחה עד לחלק עם המשחקים עצמם. פשוט בזבוז זמן ושעמום… אבל אם נראה את חצי הכוס המלאה, אהבתי את הסדיסטיות כביכול של חלק מהנערים במשחקים עצמם.
לסיכום: סרט שרואים רק כשהוא מגיע לטלוויזיה.
הבנאליות של הגרוטסקה
מאוד רציתי לאהוב את הסרט, אבל זה לא הצליח. אני חושב שהבנתי למה:
למרות הרעיון היענו-אוואנגרדי, אין בסרט שום אלמנט שלא ראיתי קודם. לכן את כל מה שקרה בסרט ניתן היה לחזות. גם כשקרה משהו שלא ציפיתי לו, בדיעבד הוא נראה לי צפוי. העברתי עכשיו כמה שעות מול סרט על ילדים שהורגים אחד את השני, אבל הכל היה פשוט כל כך בנאלי.
אבל הסיפור הוא הבעיה הפחות חמורה. הרבה יותר הפריעו לי המקומות שבהם הסרט ניסה להיות עמוק. במקומות האלה, זה נראה כאילו ממש מצפים ממני להרגיש משהו. וגם הרגשות האלה הגיעו מקופסת שימורים. הנה, למשל, אני צופה להנאתי במלחמת גלדיאטורים של ילדים, ואמור להזדעזע מהעשירים הדמיוניים בסרט שעושים את אותו הדבר ממש. וזה אולי היה אירוני ומעורר מחשבה, אילולא טרנטינו עשה את זה הרבה יותר טוב ב"ממזרים חסרי כבוד". והנה אני אמור להתרעם על הניצול הציני של נערים ונערות למטרות ריגוש, ובו בזמן להתרגש בעצמי מהחוויות הקשות שלהם. לא בא לי. זה לעוס ומשעמם ומשומש.
שלא לדבר על המסר… שוב העשירים הרעים משעבדים את העניים הטובים, ומשמרים את העוני שלהם ביד קשה; שוב הריאליטי הדמיוני האבסורדי אמור לעורר מחשבה על מוסריות תוכניות הריאליטי הקיימות. די, שמענו את זה, המופע של טרומן היה רק לפני 15 שנה ואז כמעט אף אחד עוד לא שמע על תוכניות ריאליטי. נמאס לי שמאכילים אותי בכפית. "משחקי הרעב", בעיני, הכי דומה לאוואטר, אבל הרבה פחות יפה.
סרט טוב, אבל
ראיתי היום, חודש אחרי והאולם היה מלא. הסרט סה"כ טוב – העלילה מעניינת, המשחק טוב מאוד, האקשן טוב ולא אלים מדי. דווקא אהבתי את העיצוב העתידני הקיטשי, זה הוסיף עניין וצבע, והבליט את ההבדלים.
החיסרון העיקרי זה הצילום – ההתחלה מאוד רועדת עד למצב שאי אפשר להתרכז במסך, עם הזמן זה משתפר אך חוזר בקטעים מסוימים. בנוסף היו הרבה קטעים של גירעון שנראה כאילו נעשה בכוונה, אבל סתם הפריע לעין.
ממליץ לראותו בקולנוע, אבל לשבת רחוק מאוד מהמסך (מקטין את הרגשת הרעידות).
אתמול חזרתי ללימודים והתברר לי שהסרט לא התקבל כל כך טוב
אז אתמול היה היום הראשון ללימודים אחרי חופשת הפסח. "משחקי הרעב" יצא בתחילת החופשה ואת דעתה של מרבית הכיתה שלי יכולתי לדעת רק אתמול.
אז בסופו של דבר התברר לי שהמון תלמידים בכיתה שלי ש-נ-א-ו את הסרט עד עמקי נשמתם, מה שמאוד מאוד מאוד הפתיע אותי כי קודם כל אני בכיתה י"א, שזו בערך שכבת הגיל המדוייקת שהסרט פונה אליה, ושנית כל הוא קיבל המון ביקורות טובות ואפילו נלהבות (כולל ממני ועוד).
אני מנחש שבאיזשהו אופן השנאה של מרבית כיתתי היא עיוורת ונובעת מהדומות (הקטנה) לסאגת "דמדומים" השנואה עוד יותר.
הכיתה שלי היא לא חובבת קולנוע וסרטים כמוני, הם לא גולשים כל היום ב"עין הדג" ובאתרים אחרים, כנראה שהפעם הראשונה שרובם שמעו על הסרט (לא על הספר. על הספר כולם שמעו, הוא גם הסתובב בכיתה ב-6 עותקים מבערך תחילת השנה) הייתה שבוע-שבועיים לפני יציאת הסרט. וגם אני, אם לא הייתי מבין בעניין יותר מהם, הייתי מבין שאני צריך לשנוא את הסרט מכל שלטי החוצות, הפרסומות בטלוויזיה, הטריילרים בקולנוע וכ'ו.
אז מה בעצם גרם לכולם ללכת לסרט בכל זאת? למען האמת, אין לי מושג! ותאמינו לי שגם בתור טינאייג'ר אני לא רוצה להיכנס לתוך המוח המעוות של טינאייג'ר ממוצע בשביל לגלות את התשובה.
כפי שדובר בביקורת על 'טיטאניק'
סביר להניח שזו הפופולריות העצומה שהסרט זכה לה, מה שכמובן גורם לאנטי.
מה גרם להם בכול זאת ללכת לסרט? אולי כדי שיהיה להם סיבה מוצדקת לאנטי.
איזו תגובה מתנשאת יצאה לך.
חשבת שאולי הם לא אהבו את הסרט כי לא מדובר בסרט טוב מבחינתם? זה שאתה "מבין בעניין יותר מהם" לא ממש נותן לך את הזכות לקבוע איזה סרט הוא טוב או לא.
גם אני חובב קולנוע, ותיעבתי את הסרט. כן, כן, גם בעין הדג יש כאלו.
כנראה שחלקם באמת לא אהבו את הסרט כי הם לא אהבו אותו
אני ממש לא שולל את זה.
אבל הופתעתי מהמספר הגבוה של אלו בכיתה שלי שלא אהבו מכיוון שכמו שאמרתי קודם – הוא סרט שמכוון לגילאים האלו, הוא לא נחשב סרט גרוע וכ'ו וכ'ו וכ'ו.
חוץ מזה, רוב הדעות ששמעתי הסתכמו במילה אחד ("רע", "גרוע").
דעות על דברים שמסתכמות במילה אחת אני רגיל לשמוע בדרך כלל מאחותי בת ה-13, לא מנערים ונערות בני 17.
שאלה בנוגע לקהל
בשבת אני הולך לראות את הסרט. זה יהיה השבוע החמישי להקרנתו. האם ניתן לחשוש ממערציות צווחניות גם בשבוע כזה? ולאיזה הקרנה כדי ללכת בדרך כלל כדי להימנע ממעריצות?
אני הלכתי ליס פלאנט
בערך ב17:00-18:00, ורק יומיים לאחר שהוא יצא. למרות שהיה מלא, סך הכל היה אחלה. כן, היו המון מעריצים ומעריצות, ובעקבותם גם התלחששויות והשוואות בין הספר לסרט, אבל אף אחד לא מחא כפיים וצעק "ווהו" כל פעם שהראו דמות מהספר. ושוב, זה היה רק יומיים לאחר שהסרט יצא בארץ.
סרט טוב
באיחור אופנתי של חודש, ראיתי את הסרט והוא די טוב.
קודם כול, מה שהכי הדהים אותי בסרט זה עניין הרגשות. הבמאי מצליח, באמצעות פסקול, קלוז אפים ועוד דברים, להעביר את הרגשות של קטניס ובתחילת הסרט להעביר את התחושה ש'משחקי הרעב' זה דבר מלחיץ. והמשחק ממש משובח. ג'ניפר לורנס שולטת. כול זה יוצר עלילה זורמת ומעניינת.
מה שהכי הפריע לי בסרט, חוץ מהשוטים הקצרים מאוד באקשן והאורך, זה קטעי הרומנטיקה. הם היו מאולצים וממש מעצבנים. היה צריך לחתוך אותם.
אבל בקיצר, זה סרט טוב מאוד שכדאי לראות גם אם לא קראתם את הספר. אני עכשיו מחכה לסרט השני.
אני מבינה למה אתה מתכוון ב"קטעי הרומנטיקה"
אבל האם מצאת אותם רומנטיים? אני שואלת ברצינות.
אממ, קטעי רומנטיקה אמורים להיות רומנטיים, לא?
בכול מקרה, אני אישית מצאתי אותם מעצבנים. הם כללו בעיקר משפטים כמו 'איך אתה מרגיש, פיטה? החום שלך עולה' ו'אני זוכר איך עקבתי אחרייך מהבצפר'. היה בהם משהו רומנטי, אבל זה לא הפך את הקטעים הללו לנחוצים.
אולי זה רק אני...
אבל "אני זוכר איך עקבתי אחרייך מהבית-ספר" נשמע יותר סטוקרי מרומנטי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל הם חלק מהותי מהסיפור
הם לא שם סתם בשביל הפוצי מוצי, הם חלק מהעלילה. הם באמת לא היו מספיק משכנעים מבחינת הביצוע, זה נכון, אבל אי אפשר היה לוותר עליהם.
תשובה נוספת לסעיף ב.
שמוסיפה על התשובות שכבר ניתנו מעליי, ומרחיבה אותן – למדינה קוראים "פאנם" ,"לחם" בלטינית (לחם ושעשועים, זוכרים? הבסיס לשליטה בקהל), וכשם המשחק המשתתפים צריכים לזכות באהדת הקהל=חיים=לחם.
פרשנות נוספת של השם היא רעב הצופים לדם – מה עוד צריך לקרות על המסך שלנו כדי להשביע את הרעב הבלתי נלאה?
מסכים, אבל לא הלכת מספיק רחוק.
בדיוק כמו שלא צריך להיות להם אכפת מאומץ, אני לא חושב שצריך להיות להם אכפת מכוכבת פופולרית. הרי אין רייטניג, הצפייה היא חובה! למה בכלל לתמרן וליצור עניין?
למה האזרחים הרומים נהנו
מקרבות שבהם עבדים הוכרחו להלחם זה בזה עד המוות?
כי עבדים אינם בני אדם (וגם אם כן, אז נחותים מהם)
אזרחי רומי הם תושבי הקפיטול, ברור (טוב, לי אישית לא ממש, אבל אני מקבלת את זה כמציאות) למה אלה ואלה נהנו מצפייה; אבל כאן שואלים למה שתושבי המחוזות יהנו, ולכן ההקבלה שלך לא עובדת: תושבי המחוזות הם העבדים הנדכאים. אז למה שהם יהנו?
ולו את היית שם, היית נסחפת?
(ל"ת)
לא יודעת. אולי כן
מה זה קשור?
וגם זה מאוד מחליש את הביקורת
על תרבות הריאליטי, כי במציאות אין אף אחד שמכריח אותנו לצפות בתוכניות כאלה.
אני לא מצאתי בסרט ביקורת על תרבות הריאליטי
המשחק מוצג כעונש למחוזות ולא כקידוש הרייטינג (פעם בשנה זה לא הרבה). אנחנו לא צריכים ספר או סרט שיספרו לנו שאנשים (לא כולם כמובן, אבל לא חסרים כאלה) מוכנים לצפות בקרבות עד המוות או שיש מקומות שבהם חיי אדם לא שווים הרבה. המציאות כבר הוכיחה זאת שוב ושוב. אם הסופרת בראה עולם עתידני לא אמין או מוצלח במיוחד וחיברה את כל זה כדי למתוח ביקורת ממוסמסת ונדושה על ריאליטי, היא נכשלה כישלון חרוץ (לדעתי כמובן).
כן, והסיפור הזה מאוד מגמתי
ולא מתייחס לדקויות ולהשלכות המטרידות שלו. זו בדיוק הטענה שלי נגדו.
לי אין בעיה עם צרות הטווח של הסיפור
הוא מעביר נקודה, הוא עובד, הוא גורם לחשוב. הוא מתפקד במגבלות הז'אנר והוא אולי לא יצירת מופת, אבל הוא שלם מספיק בעיניי.
הבעיה היא שבעולם האמיתי,
בניגוד לסיפורים (ולכן גם בסדרות ריאליטי), כח אימונים וחוסר רחמים אולי אינם ערובה לנצחון, אך בלעדיהם קשה מאוד להצליח. אז מכאן ניתן להמשיך לשני כיוונים: או שכמו שאת טוענת בהמשך ההפקה מסיטה דברים לטובתה של קטניס, או שקטניס היא ה-wild card, זאת שאף אחד לא ציפה לנוכחותה. היא אולי לא "התאמנה", אבל כן עסקה בשרידה ובציד כל חייה. ולכך אף אחד לא מצפה.
האפשרות של הקלף הפרוע נראית לי סבירה יותר, בעיקר מאחר וממש לא נראה שההפקה עושה לה חיים קלים. להפך. ומעבר, לפחות בהמשך את טוענת שסביבת המשחק נבחרה כדי להתאים לה. לא נשמע סביר. סביר להניח שהעבודה על זירת המשחק התחילה חודשים חלפניו, אם לא מייד אחרי המשחק הקודם. ביום-יומיים שהיו להם הם לא היו יכולים להעביר זירה מרושתת במיקרופונים, מצלמות, ושאר מלכודות למקום אחר, ולשטח מסוג שונה.
לא זכור לי מהספר.
אפשר לבקש ציטוט מדוייק?
אם הייתי מסכים שזה הגיוני,
לא הייתי מבקש מראה מקום (אם כי עדיף ציטוט. אני לא מאתר את הספרים כרגע כדי לחטט בהם). לפחות בסיבוב הראשון, כלל לא סביר לי שהם ישנו את כל התוכניות בגלל כשרון ספציפי של מתמודדת יחידה. הם אפילו לא יודעים מה שאר היכולות שלה. רק שהיא ממש טובה בלהיות בר-כוכבא. ואני גם לא חושב שהקשת שם בגללה. יש שם גם חניתות, חרבות, סכינים ושאר כלי נשק קרים. אני באמת לא רואה סיבה להניח שהוסיפו את זה בשבילה.
(כמובן, אם כתוב אחרת בספר, אז כתוב. ואז זה עדיין יהיה לא הגיוני, אבל משתלב בלא מעט דברים לא הכי הגיוניים בבניית העולם.)
לא התכוונתי להמשכים
התכוונתי שבהמשכים יתנו לך את הסיבה לזה. היא מוסברת בספר השני. (בצורה מסוימת).
הספר יצא לאור ב-2008
(ל"ת)
לא ידעתי את זה.
אני חשבתי שהספר יצא הרבה יותר מוקדם ובגלל זה תרבות הריאליטי שבסרט לא אמינה כ"כ.
שמו Peeta ולפיכך התעתיק הנכון הוא פיטה
האם בספר מצוין שזה ע"ש המאפה? כי הוא מאוית pita או pitta:
http://en.wikipedia.org/wiki/Pita
הארגון למען החיות הוא בכלל People for the Ethical Treatment of Animals – PETA.
שיר הקרדיטים
הנה השיר שהופיע בהתחלת הכתוביות סיום (חלק מפסקול הסרט)
http://www.youtube.com/watch?v=eivZxYh6b8I
ואלו המילים של השיר
http://www.metrolyrics.com/abrahams-daughter-lyrics-arcade-fire.html
שיר סוס!
כבר ברגע הראשון שאני ומשפחתי,משפחת למדי,שמענו את השיר התאהבנו ומאז לא הפסקנו לשמוע את השיר.בריפיט.הבנות שלי לא מוכנות ללכת לישון בלילהשמיע להם את השיר לפני השינה,כל לילה.אגב,אני חדש באתר ואני לא צרך להגיד יותר מזה (הרמז ניתן והוא מפיק עבה מילת מפח חברים לאתר)
לרוב למדי
אני שמח שהפקת כיף משמיעת השיר.השיר לא מספיילר לסרט למי שחושש לשמועו.באמת שחר נפלא ומקסים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
כל מילה שאמרת נכונה ! ועם כל הכבוד- אני גם לא סובלת את בלה -_- במשחקי הרעב תמון מסר מאוד גדול שהמעריצים של דימדומים חייבים להבין ! המסר יותר חשוב מאם קטניס תבחר בפיטה או גייל …
התייחסת להשקעה שבאה פחות לביטוי בסצינות האקשן בסרט, מצאתי בכתבה ב'הארץ' משפט שאומר :"הדרמה מתמקדת לא במה שילד בן 14 עושה בעזרת סכין או חפץ קהה, אלא בזעזוע ובחרדה שבהם הילדים האחרים רואים את המעשים האלה". אני מסכים עם המשפט הזה וחושב שלאותן סצינות פעולה ניתן פחות מקום כדי להבדיל את הסרט מסרטי פעולה אחרים וכדי לבוא כביקורת נגד שימוש באלימות למטרות בידור.
באיחור אופנתי במיוחד,
נזכרתי שראיתי את הסרט ושיש ביקורת ב'עין הדג' להגיב עליה.
קודם כל, אני חושש שעשיתי טעות כשקראתי קודם את הספרים וכשהעליתי את רמת הציפיות בשל הביקורות הנלהבות. אני לא יודע איך הסרט נראה למי שלא מכיר את העלילה מראש, אבל בשבילי הסרט היה ניסיון לא מוצלח לספר סיפור על המסך הגדול. החלק הראשון היה אולי הכי קשה: אקספוזיציה מייגעת (שנמרחה יותר מדי מצד אחד ומצד שני החסירה פרטים די גדולים שזכו בקושי לרמז בהמשך), מורכבת מהמון סיפורים קטנטנים שבפני עצמם משוחקים ומבויימים לא רע, אבל בעלי קשר רופף מאד בין אחד לשני.
חוץ מזה – הוזכרו בפוסט ובתגובות לא מעט תשבחות למשחק של ג'ניפר לורנס, אבל לי המשחק שלה היה נראה קצת 'רובוטי' ותלוש לחלוטין ממה שקורה סביבה. נכון שבספר קטניס מתוארת כאדם לא רגשני במיוחד, אבל זה נראה כאילו יצרו חלק מהסצינות שלה לפי צ'ק-ליסט של סדר האירועים בספר וזה לא נראה חלק מהזרימה הטבעית של הסיפור בסרט. זה בא לידי ביטוי במיוחד בקטעים שבהם היא נמצאת בסערת רגשות ומבצעת פעולות אמוציונליות כמו זריקת חפצים: בגלל קיצורי דרך בבניית הדמות של קטניס ושל הקשר שלה עם הדמויות האחרות, הרגשות האלה פשוט לא במקום ולפעמים זה נראה סתם אובר-אקטינג שצונח משום מקום. אני מתאר לעצמי שהבעיה לא נעוצה בלורנס עצמה (היא שיחקה מצויין ב"היורשים" וב"קר עד העצם") אלא בתסריט שוויתר על כמה שיותר והתאמץ לשמור את העסק במסגרת זמן סבירה ועם זאת נאמנת ככל האפשר לספר, אבל זה לא הופך את זה למציק פחות.
עוד דברים שהציקו: דמויות שבאו והלכו כמו זבובים בעוד מישהו לוחש באוזן שצריך להיות לנו אכפת גם אם ראינו אותן פחות משתי דקות במצטבר (או לפחות זה הרגיש ככה); קשרי חברות שנוצרו סתם כי מישהו כתב בתסריט שזה מה שצריך לקרות ברגע נתון; ניסיונות ליצור תחושת סכנה לא מאד אמינה בהתחשב במה שנראה על המסך וקפיטול שנראית כמו תאונת אופנה מחרידה וחסרת אינטראקציה בינה לבין עצמה.
מהתגובות כאן נראה שמי שלא קרא את הספר הצליח לבצע את החיבורים בצורה טובה, ולכן – כפי שכתבתי בתחילת התגובה הזו – אני חושש שקריאת הספר לפני הצפיה בסרט לא היתה רעיון טוב במיוחד. מבחינתי הסרט הצליח ליצור רצף כרונולוגי של האירועים, אבל נכשל לחלוטין במשימת הסיפור.
אני יכול לספר לך
קראתי את הספרים רק אחרי שראיתי את הסרט, והכל היה מובן לגמרי. ואלי טוב שכך כי ככה הןפתעתי כש(אין לי כוח לנסות לזכור הפתעה ולהפוך את התגובה לספוילר)
ממש אחלה סרט
ראיתי ומאוד התרשמתי. גם כיף וגם עם תוכן, ולדעתי אפילו העיצוב ממש יפה ומגניב (השילוב בין עתיד, עבר וביזאר). והיי, אני זוכר שגם אמרתי כמה פעמים לשותפיי לצפייה "זה כמו במופע של טרומן!" אז כנראה שהייתה לי אבחנה נכונה..
סרט בסדר, לא יותר.
השחקנית הראשית כאמור, משחקת מצוין. כל השאר – מחפיר.
וזה לא שהם יכולים להתחבא מאחורי התסריט (המשעמם עד מאוד), כי גם לורנס נאלצה להסתפק בו.
האמת שהיא לא אומרת הרבה, ורוב הזמן מנסה להשתיק גם את הבלונדי ההוא. כנראה גם היא לא התלהבה מהתסריט.
בעיני, אם המון ילדים וילדות אהבו את הסרט, אז זה חבל מאוד, כי הוא אלים ביותר (דם זה לא הכל).
דבר נוסף:
הסיפור והאוירה נורא הזכירו לי כל הזמן את הספר "מנהרה בשחקים" של היינלין, האם לעוד מישהו?
אני חושב שזה היה החלק היותר טוב של הסרט.
וגם החלק היותר טוב בספר.
זה סרט טוב? באמת?
הופתעתי מהביקורת הסלחנית ומכמות ההכרזות הנ"ל שקראתי כאן באתר. אני לא יודעת אם להיות מוטרדת מעצמי או מרד פיש ומרבים מגולשי האתר שפעם חלקתי איתם טעם משותף (או שלא). האם נהייתי אנינת טעם? האם הדג נהיה סלחן עם השנים? או אולי פשוט נפרדו דרכינו? ואולי מעולם לא חלקנו טעם משותף וזו הייתה רק אשליה? אחרי שצפיתי ב"הרשת החברתית" ולא הבנתי על מה ולמה ההתלהבות (אני אוהבת מאוד את סורקין ועדיין לא רציתי לעשות לו ילד) ואחרי שצפיתי ב"רחוב ג'אמפ 21" ולא הצלחתי להבין איך הוא הקומדיה הכי מצחיקה של השנה (או בכלל…) עכשיו גם הסרט הזה… טוב? באמת? למה?
מה הופך אותו לטוב?
עולם עתידני קודר (לא מאוד מד"בי; אני לא חושבת שזה מה שיביא בני נוער למד"ב כי זה לא ממש זה לדעתי), ממשל טוטאליטרי שמצולם בצבעים כחולים (את כל אלה כבר קראנו וראינו אין ספור פעמים בעבר) ומשחק "ריאליטי" הזוי שלא קשור לכלום ולא מוסבר יותר מדי למעט נהנתנות העשירים (אין ביניהם אנשים בעלי מצפון? האם להיות עשיר פירושו בהכרח ליהנות מנערים ונערות הורגים אלה את אלה?). מלבד הכתוביות בהתחלה אין שום הסבר על התהוות המשחק, איך קורה בכלל דבר כזה, למה, מה הקשר, מה ההשלכות… כלום! אפילו אני, זו שסתם באה לסרט כדי ליהנות, ציפיתי לאיזשהו מסר, משהו מעבר, אמירה כלשהי… נאדה. אם כל מה שיש לסרט להעביר זה שהעשירים מנצלים את העניים ואנשים חסרי לב מוכנים לראות מוות עבור רייטינג… ו… זהו? נשארתי בתחושת ריקנות.
מבחינת חלוקת הזמן בסרט, האקספוזיציה ארוכה להפליא, המשחק מסתיים ואז הסרט, פחות או יותר. הופתעתי, כי ציפיתי לכל מיני השלכות, ציפיתי למשהו מעבר ולא קיבלתי כלום; סתם סוף סתמי וחסר תחושת סיום ממשית. רק עכשיו אני מבינה שזה מכיוון שיהיו המשכים. ניחא.
ה"תפניות" בעלילה היו צפויות להפליא. לא אפרט בהודעה זו כדי לשמור את הספולרים להודעה נפרדת, אבל אני מסוג האנשים שלא מנחשים טוויסטים ולא חזקים בצפייה, וכאן כל תחזיותיי התממשו. כמו כן היו חורים ודברים לא ממש ברורים שרובם כבר צוינו כאן.
העיצוב היה בסדר, לא משהו מיוחד לדבר עליו; גם השחקנים, אין לי טענות. השחקנית הראשית משחקת טוב ונושאת על גבה את הסרט, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שהיא גם הדמות היחידה עם בשר (וגם זה בעיקר בשפת הגוף כי אין לה יותר מדי טקסטים), שאר הדמויות רזות יותר מאריה על טופו. אין ספק, היא גורמת לצופה לרצות בטובתה, לחשוש לחייה, להתעצב ולשמוח איתה וכו' אבל זה משהו שכמעט כל דמות ראשית אמורה לעשות אז לו זה לא מה שהופך את הסרט לשווה צפייה (ההפך נכון: לו זה לא היה קורה אפשר היה להכריז עליו ככישלון מוחלט). אבל מכאן ועד לכתוב עליה שהיא "הגיבורה הנשית החזקה הטובה ביותר מאז… אולי ומעולם?" הפתעת אותי, רד. מה עם אלן ריפלי? שרה קונור? אחת מנשות אקסמן? ריבר טאם? מולאן? טריניטי? ניטירי? אאווין? ניקיטה? (ואם נפתח את ההשלמה גם לדמויות טלוויזיוניות אז בכלל).
הצילום והעריכה היו מעצבנים, ואני מצטרפת לכל מי שהתלונן על המצלמה הרועדת ועל החיתוכים הבלתי נגמרים בסצינות האקשן. גם אם זה נעשה כדי להקטין את האלימות, זה נעשה גרוע; אפשר להעביר אימה ואלימות גם בלי להראות הרבה. ידוע שהגרפיקה החזקה ביותר היא בדמיון האנושי, ויש במאים שידעו להשתמש בכך בתבונה.
סיכום:
סרט סביר, לא יותר. החזקתי מולו רק כי הגיבורה יצרה אצלי עניין ורציתי לראות מה קורה בהמשך, ציפיתי שיהיו התפתחויות (רק שאת כולן צפיתי, אז זה לא היה מרגש במיוחד). גיבורה שהצופה רוצה לראות זו התחלה טובה לסרט, אבל זה פשוט לא מספיק. לא קראתי את הספר אז אין לי למה להשוות, אני שופטת אותו רק כמוצר עצמאי: אין בו משהו חדש או מרגש, אין בו עלילה מקורית או מפתיעה במיוחד; הוויזואל לא מרהיב בצורה יוצאת דופן והצילום מעצבן; יש בו גיבורה ראשית טובה ומצודדת ויש קצת מתח (תלוי עד כמה אתם באמת חוששים לחייה) אבל בסופו של דבר, יצאתי מהסרט בתחושת ריקנות, סתמיות ופספוס. את ההייפ הכללי של בני הנוער אני יכולה להבין, את ההתלהבות של גולשי האתר (בפרט אלה שאינם בני נוער כבר שנים רבות) הרבה פחות. נו שוין, עוד סרט לרשימה.
איך זה קשור למה שכתבתי?
(ל"ת)
אז לא זכרתי נכון, מתנצלת.
(ל"ת)
מש"א על כל מילה.
(ל"ת)
מדברים על נשים חזקות
מישהו פה שמע על עוד נשים חזקות לוחמות שחיו פעם באמת שהן לא מולאן, ז'אן ד'ארק ובודיקה?
פשוט יש כל כך הרבה לוחמים גברים מפורסמים אבל לא הרבה שהן נשים, לפחות לא כאלה ידועות מדי. לא לי לפחות.
למה אתה חושב שזה און טופיק?
זו שאלה כללית שלא קשורה לנוקמים או לקולנוע.
עמדתי להגיע לזה...
פתאום הבנתי את זה כשצפיתי בסרט של "מולאן".
הסרט של "מולאן" היה הרי זה שהפך אותה לשם מוכר ולסמל בינלאומי לעוצמה נשית.
ואני מניח שאלו היו גם סרטים (או סדרות, או מיני סדרות, או סרטי טלוויזיה) שהפכו לא מעט גיבורים גברים כמו אכיליס, או ספרטקוס או ארתור לידועים כל כך.
במילים אחרות הקולנוע והטלוויזיה מאוד תרמו לזה.
וחשבתי על זה שאין הרבה סרטים שמספרים לנו את סיפורם של לוחמות אמיתיות שחיו במציאות שלנו וזה די דיכא אותי שאין הרבה סמלים פמיניסטים כאלה מהמציאות שמספרים את סיפורים.
זה לא הופך את השאלה שלך לאון טופיק
נא להפסיק.
אני טינאייג'רית בת 17, קראתי ת'ספר, ראיתי את הסרט…
כמעט נרדמתי משעמום מהסרט. הספר ככה ככה.
תדלגו עליו.
לא מבינה למה כולם מתלהבים מגניפר לורנס....
דבר ראשון הסרט היה יפייפה, ראיתי אותו לפני שקראתי את הספר, כי לומר את האמת פחדתי ש"משחקי הרעב" יהיה כמו דמדומים (לא שלא אהבתי את הסרט הראשון של דמדומים, אבל איכשהו הייתי מאוכזבת מזה)
אחרי שראיתי את הסרט המעולה, החלטתי לקרוא את הטרילוגיה של סוזן קולינס- ואהבתי (הספר הראשון הכי טוב כמובן)
אבל מה שאני מתקשה להבין- זה את ההתלהבות של כולם מהשחקנית ג'ניפר לורנס, היא לא גרועה, אבל לומר שהיא טובה, הכי טובה בשנים האחרונות… לא יודעת, נשמע לי מוגזם ביותר.
גם לא התלהבתי מהמשחק של פיטה מלארק, בספר הוא יותר כריזימטי, הקטע היחיד שאהבתי איתו- היה הקטע של הרחרוחים ההדדיים של פיטה וסיזר. כל השאר היה רק בסדר.
קטניס מהספר לא ממש דומה לקטניס מהסרט.
אבל למרות הקיטורים, אני שמחה לומר שאני מחכה בקוצר רוח לסרט השני ומאוכזבת ביותר שיחלקו את הסרט השלישי ל-2, זה מיותר- הם רק רוצים למצוץ ממנו כסף.
תראי אם החלק הראשון שלך אני לא כלכך מסכימה לדעתי ג'ניפר לורנס שיחקה בצורה מדהימה אבלללל הליהוק של פיתה נורא אם נתעלם שנייה מיכולת המשחק הלא משהו של השחקן אבל המראה איך התעצבנתי על המלהקים כאילו אתם רציניים??? פיתה לא אמור להיות חתיך אמרו את זה במפורש בספר אבל הוא גם לא צריך להיות מכוער כאילו מאיפה הבאתם אותו פיתה היה בלונדיני עם עיניים כחולות חסרים לכם שחקנים כאלה שהייתם צריכים לקחת מישהו עם שיער ועיינים חומות גם בספר אהבתי כל כך את פיתה אבל בסרט הרסו אותו.
ועכשיו בוא ניתן להם קצת קרדיט הליהוק של גייל מהמם שחקן מדהים וקצת מצחיק שהוא האח הפחות מוצלח אבל עדיין חתיך ויודע לשחק טוב ולגולת הכותרת הליהוק של פיניק ואווו מגיע להם כפיים זה בדיוק איך שדמיינתי אותו והקטע עם הקוביית סוכר אלוהים הסצנה הכי טובה שקיימת בטרילוגיה אוי ואפי, היימיץ',וסינה היקרים בחרו שחקנים מדהימים שיושבים בול על התפקיד
הסרט היה די מאכזב
ג'ניפר לורנס היא לא משהו, ממש לא דומה לקטניס, והעלילה הרבה פחות מרתקת וזורמת. הסרט נראה אפרורי כזה, נורא רגיל. הספר היה ממש אחלה, גמרתי אותו ביום אחד, אבל מהסרט לא התרשמתי בכלל ואפילו הפסקתי באמצע. הדבר הכי טוב בו היה אחותה הקטנה של קטניס.
הספר והסרט פשוט מעולים.
*קודם אדבר על הספר:
הספר הזה הוא בין הספרים האהובים עליי (ואני תולעת ספרים!! )
בקיצור הספר מטורף.- לא לדאוג זה בלי ספוילרים- שנה אחרי הקריאה וזכרתי את העלילה בעל פה.
.קקראתי את כל הסדרה שלוש פעמים ונהניתי כמו בפעם הראשונה קטניס היא דמות להערצה ולהערכה. היא דוקמא לכך שאפשר לעלות למקום הכי גבוה גם מהתפר וולמדתי מהספר להעריך את מה שיש לי. הבנתי גם שצריך לא להאמין למה שמוכרים לנו בטלוויזיה ודווקא כן הבנתי את הסיפור שבין השורות.בקיצור- מומלץ בחום לכל המנותקים מהעולם שלא קראו עוד את הספר..
ולדעתי הספר אלים אבל הגאוניות שבו מחפה על העיניין.
נ.ב אני בת 12 אז הספר כן מתאים לנוער…♥♡♥♡♥♡
*ועכשיו הסרט טה דא דה דם!
הסרט הוא סרט מעולה בפני עצמו למי שלא קרא את הספר אבל הוא בשום פנים ואופן לא מבייש את הספר.
אני ממש שמחה שיש סרטים בגלל הסיפור נחשף גם לאנשים המוזרים האלה שלא אוהבים לקרוא..
אני אהבתי את המראה הקפיטולי והאיפור היה מיוחד לטעמי. נהינתי ללצפות בסרט כי הואהיה רחוק שנות אור ממה שדמיינתי כשקראתי את הספר. ג'ניפר לורנס היא הליהוק המושלם לתפקיד הזה ועשתה את עבודתה בצורה הטובה ביותר שיכולתי לבקש♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
בקיצור מומלץ בחום
( קווווודם לקרוא!!!)
וזהו… רק רציתי להגיד שחווית משחקי הרעב מטורפת! ושביבירור היא תישאר איתי לעוד הרבה מאוד זמן.★