אז יש חייזרים, כן? הם נראים בדיוק כמו בני אדם, אבל בעצם הם מגיעים מכוכב אחר. יש תשעה כאלה, שלהם יש כוחות על, ויש חייזרים אחרים, רעים, שרוצים להרוג אותם.
וזהו.
ברצינות, הייתי שמח לפרט יותר על העולם, המיתולוגיה וההגיון הפנימי של "אני מספר ארבע", אבל אני לא יכול, כי הרגע סיפרתי לכם את כל המידע שיש לי. שום דבר אחר לא תקבלו.
למה תשעת החייזרים חשובים? למה אין להם שמות, אלא רק מספרים? למה הרעים רוצים להרוג אותם? למה הם הורגים אותם לפי הסדר? למה לחלק מהם יש כוחות על, ולאחרים לא? איך הם הגיעו לכדור הארץ? למה אף אחד מהם אף פעם לא משתמש בכלי תחבורה מתוחכם יותר מטנדר? אין להם, נגיד, חלליות?
הסרט לא רואה לנכון לספק תשובה לאף אחת מהשאלות האלה. הרבה סרטים נראים כאילו הם נכתבו בשיטת "השלם את החסר" (_____ צעיר יוצא למסע ל_____ כדי להילחם ב_____ שהרג את ה_____ שלו), אבל "אני מספר ארבע" נכתב בכזאת רמה של עצלנות שרוב החללים פשוט נשארו ריקים. ב"רובוטריקים" – הסדרה המצוירת, לא הסרט – היתה בניית עולם משכנעת יותר; כלומר, היתה שם בניית עולם כלשהי.
גיבור הסרט, מספר ארבע, הוא אמנם חייזר, אבל מתחזה לתלמיד תיכון שנראה בדיוק כמו כל תלמיד תיכון אחר שהוא במקרה גם דוגמן ומבלה שש שעות ביום במכון כושר. כדי להימלט מהחייזרים הרעים (שאפשר לדעת שהם רעים לפי זה שהם מכוערים ויש להם שיניים חדות), הוא מגיע לבית ספר חדש, שבו הוא פוגש את הדמויות הבאות: א. ספורטאי ביריון ומרושע; ב. חנון קטן וצדיק שלו הספורטאי הביריון מציק; ג. בחורה יפה שאיתה הוא מתחבר, אבל אז מתברר שהיא האקסית של הספורטאי הביריון. אפילו אם מאוד תתאמצו לא תוכלו למצוא חבורת קלישאות גדולות יותר.
את גיבור הסרט מגלם אלכס פטיפר, שהוא, כמו כל הסרט, גנרי. כדי לדעת האם הוא שחקן טוב או רע אני אצטרך לראות אותו משחק. הבחורה היא דיאנה אגרון מ"גלי" שכאן עוררה את הרס"ר הפנימי שלי, כי כל הזמן רציתי לדרוש ממנה למחוק מהפרצוף את החיוך הטפשי הזה. האופן שבו מרוח לה אותו חיוך מלאכותי דבילי על הפנים כל הזמן, גם ברגעים עצובים כביכול, גורם לה להיראות כמו קורבן של ניתוח פלסטי שכשל. הרומן בינהם – כלומר, הניסיון לעשות "דמדומים" עם חייזרים – מצליח איכשהו להיות מגוחך עוד יותר מהמקור. "אנחנו לא אוהבים כמו בני האדם. אצלנו זה לנצח". הוא משפט שנאמר בסרט ברצינות מלאה. לא רק אני שמעתי אותו. אני יודע, כי לא רק אני התפוצצתי מצחוק.
אחרי שעה ומשהו של מריחת זמן, הסרט מצליח לקראת הסוף להתעלות לבינוניות. יש קרב סופי עם מפלצות שעשויות בפעלולים סבירים בהחלט, וגם תרזה פאלמר שם, בתור עוד אחת מהחייזרים האלה, ועושה את קטע אשת האקשן הקשוחה. תרזה פאלמר בתור אשת אקשן זה לא רע, גם אם זו קלישאה בדיוק כמו כל אלה שקדמו לה. זה רחוק מלהצדיק את קיומו של הסרט.
לא מקורי להתלונן על כך שסרטים הוליוודיים הם מוצרים חסרי מקוריות או נשמה, אבל "אני מספר ארבע" הוא עוד פחות מסרט נטול מקוריות. הוא טיוטה ראשונה, חלל ריק שאותו אפשר היה למלא בעלילה, דמויות, רעיונות – כל הדברים שהופכים רצף של תמונות נעות לסרט. עד שיוכח אחרת, זה הדבר הגרוע ביותר שהוקרן בקולנוע השנה.
הייתי בטוח
שזה ריאן מהשמו מדם אמיתי (ג'ייסון). הם ממש דומים (לפחות לפי התמונה הזאת)
WTF
יש שנות אור בין הכעור הזה לבין ג'ייסון
היית עדין עם הסרט הזה, רדפיש
הדעה שלי עליו היתה הרבה יותר גרועה. מזל שהיו כל כך הרבה סצינות מצחיקות, כמו זו שתיארת, אחרת הייתי ממש סובלת שם.
גרוע יותר מההוא עם בן סטילר?
לפחות דבר אחד הרווחתי – קיבלתי עכשיו אישור נוסף ל"עקרון העכרור" שאומר שלסרטים גרועים יש ביקורות מצויינות בעין הדג.
לפי התיאורים נראה שיש כאן מועמד מוצלח ל"ראזי".
את ההוא עם בן סטילר לא ראיתי, והוא יצא בשנה שעברה
האמת, יש לסרט הזה תחרות קשה על תואר הסרט-הכי-גרוע-של-השנה-עד-כה עם סרט אחר שיצא השבוע, "העולם גדול והישועה מעבר לפינה". במקום להתווכח עדיף פשוט לא לראות אף אחד מהם.
אגב,
את 'העולם גדול והישועה לא נראית באופק בזמן הצפייה בסרט הזה' המפיצים שלו משווקים בתור הסרט שהיה "מועמד לפרס האוסקר 2010 לסרט הזר הטוב ביותר". ממש באותה שנה שבה היו לנו במועמדים את שלושת סרטי המופת 'עג'מי', 'סוס לבן' ו'נביא', וגם 'חלב הצער' ו'הסוד שבעיניים'. מה שמביא אותנו ל-6 סרטים בקטגוריה עפ"י אותם מפיצים. עוד שקר-יחצני-כלשהו בא לעולם (בחסות השורט-ליסט, כנראה).
*'סרט לבן'*
(ל"ת)
איך באמת חלב הצער?
שווה צפיה גם אם לא מתחברים לסיפור של המחלה?
כלומר, לא בטוח שהייתי רוצה לראות סרט שכולו עוסק במחלת האור הנדירה של הילדים ב"אחרים"…
למרות שדווקא היה סרט כזה ואם זכרוני אינו מטעני היה אפילו טוב.
יופי של ביקורת
ועוד לחשוב ששקלתי לראות את הדבר הזה בקולנוע…
בכל מקרה, היה שווה להקרין את הסרט בארץ רק בשביל הביקורת, שהיא המשעשעת ביותר מאז עלייתו של האתר החדש לאוויר. בטח הרף יישבר בקרוב, סומך עליך מיסטר פיש.
אני לא חושב שפיש יכול אי-פעם להתעלות על זה:
http://www.fisheye.co.il/da_vinci_code/
החביב עלי הוא דווקא ''כלה להשגה''
http://www.fisheye.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%92%D7%94/
תודה רבה על האזהרה.
ולחשוב התכוונתי לראות את זה בקולנוע…
משהו שצריך להזכיר לגבי הסרט
הסרט אושר להפקה (וככל הנראה גם התסריט נכתב) לפני שהספר שלכאורה עליו הוא מבוסס בכלל יצא לאור או אפילו הושלם. הספר האמור נכתב בחוות יצור הלהיטים של ג'יימס פריי, כותב "מיליון רסיסים קטנים" (ששווק כאילו הוא ספר אוטוביוגרפי – אך התגלה כי הסופר פשוט בדה חלקים נרחבים ממנו). לאחרונה הצהיר פריי שהוא מתכוון ליצור מעין "מפעל ספרים" בו הוא ימציא רעיונות לספרים וסופרים מתחילים יעבדו תמורת שכר זעום כדי לכתוב את הספרים לפי הזמנה האלו. אני מספר ארבע הוא אחד מהספרים האלו:
http://nymag.com/arts/books/features/69474/index1.html
אז זה לא רק שהסרט דלוח אלא גם שכל אספקט של יצירתו נגוע בציניות ותאוות בצע. לא ללכת לסרט הזה אינו רק רעיון טוב – הוא חובה מוסרית.
מפעל ספרים? מה?
זה חייב להיות אחד הרעיונות הדוחים ביותר אי פעם. עצוב מאד, באמת.
יותר כמו...
I am number two!
אני… אני כל כך מצטער.
I am not a number! I'm a free man!
(ל"ת)
ooh, im number five! in your face, number six!
(ל"ת)
I AM NOT A HAT! I AM A FREE...not a hat
מצטערת, מצטערת, הייתי חייבת.
אחלה ביקורת
בהתחלה חשבתי שזה עוד אחד מסרטי 'נראה-נחמד-אוריד-את-זה-באימיול' אבל עכשיו אני מבין שזה לא. אני אשמע בעצתך ולא אתקרב לסרט הנ"ל. בכול מקרה, אחלה ביקורת, כתובה היטב, משעשעת ונהדרת.
לדעתי מאוד הגזמת
בסה"כ זה אחלה סרט, לא צריך להתרגש מהסיפור המפגר. יש בו אחלה סצנות אקשן שזה העיקר והמשחק, לדעתי לפחות, מספיק בהחלט. אוסקר זה לא שווה, אבל בטח שלא ראזי כמו שציינו פה. סרט בשביל הכיף, לא יותר ולא פחות.
רגע, זה היה סרט?
כי בכל זמן הבהייה שלי במסך חיכיתי שהסרט יתחיל אבל אז התחילו כותרות הסיום והדליקו את האור.
ביקורת קורעת על סרט גרוע
הלכתי לסרט שבוע שעבר במסגרת הקרנה של וואלה ספיישל.
אחד הסרטים היותר מחורבנים שיצא לי לראות בקולנוע ופישלר סיכם את זה מצוין – דמויות מפלסטיק, תסריט שילד בכיתה ג' כותב יותר טוב, אפקטים שהרבה פעמים נכנסים בלי קשר לעלילה, ואולי הכי גרוע – סרט גרוע שכל מטרתו היא לקדם את סרט ההמשך.
בדיוק מה שחשבתי על Push
האמת, אני לא מצליח להבין את זה – למה לעשות סרט שנראה כמו פרק מסדרה? זה הרי סרט, לא פיילוט: אם הוא לא יצליח בפני עצמו, לעולם לא יהיו לו המשכים.
למרות שאני לא אוהב את השם של השיטה הזו,
"שיטת מצליח".
זה לא קשור לשיטת מצליח.
הרעיון ב"שיטת מצליח" הוא לנסות לרמות, ולסגת מיד אם עולים עליך, מתוך הנחה שבחלק מהמקרים זה יצליח. זה לא שבסרטים שהם הכנה להמשכים, אם הסרט לא מצליח הוא מבוטל רטרואקטיבית.
דיאנה אגרון
וואו, בכלל לא ידעתי שהיא משחקת שם.
בתור מעריץ גדול של Glee אני אשכרה מתחיל לחשוב שאולי כדאי לי לראות את הסרט (אני קצת מאוהב בה).
איך היא בסרט? כי ב-Glee היא לא רעה בכלל (למרות הסיפורים המגוחכים ששמים לה מדי פעם).
אל תעשה את זה לעצמך
אין שום סיבה שהיא לראות את הסרט. אפילו אחת.
וואו.
סליחה על התגובה המאוחרת (מוקדמת). אבל… וואו. זה לא יאמן איך הוליווד מצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש.
איך לעזאזל מישהו שמעריץ את Y: The Last Man ו-Preacher לא קולט כשיש לסרט שלו סיפור ממש מטומטם?
או בכלל מהי עלילה טובה או לא, שנראה שקארוזו בכלל לא יודע מה זה.
אני לא יודע אם זה בגלל כל סרטי הנוער בעלי העלילות המגוחכות אבל נהיה אצלי מנהג ולא הצלחתי שלא לחשוב בכל רגע כמעט במהלך הצפייה (המייסרת) בסרט איך הייתי משפר אותו, כל דבר ודבר בו.
החברים שלי אגב מאוד נהנו מהסרט משום מה.
אז למי שמעוניין, הנה הגירסה המשופרת (לטעמי) והמעט ארוכה שיצרתי לסרט (קראו לזה פאן-פיק):
אם מישהו תוהה למה הם צריכים למות בסדר מסוים, הנה ההסבר מויקיפדיה שלקוח מהספר
"The Garde consists of all Loriens who have special Legacies and powers. The teenagers are protected by a charm, which only allows them to be killed in a set order. John is Number Four."
אני יכול להצביע על כל כך הרבה חורים רק מהתיאור הזה.
אבל אני לא מתפלא, הספר נוצר מראש עם עלילה חצי אפויה וקלישאות כדי שיוכלו להפוך אותו בדיוק לסרט הזה.
בכל מקרה, אילו אני הייתי מקבל על ידי לכתוב את התסריט לסרט הדבר הראשון שהייתי משנה זו הסיבה שבגללה ג'ון הוא מספר ארבע.
אצלי הוא לא היה חייזר, הוא היה תוצאה של ניסוי מעבדה. שמונה נערים יתומים שנחטפו ובוצעו עליהם ניסויים מחרידים על מנת לראות אם זה אפשרי להחדיר בבני אדם כוחות מסוימים. במקום שמות לכל אחד מהם הוצמד מספר. ג'ון היה מספר ארבע. הניסוי מצליח אבל רוב הנערים מתים. אבל זה לא משנה, לצבא יש את מה שהוא צריך כבר על מנת להיות חזק יותר, ליצור סופר חיילים.
אז הם מצווים להרוג את שאר הנערים.
הנרי הוא בעצם אחד החיילים שמבין שמה שהצבא מנסה לעשות הוא לא בסדר אז הוא משחרר את שאר הנערים וכולם בורחים והצבא אחריהם (הם לא רוצים שיגלו את הנערים ועל הניסויים שעשו עליהם), רובם מתים. נותרו רק מספר שש וארבע. הנרי יודע שזה מסוכן מדי לפנות לרשויות אז הוא מחליט לקחת את ארבע ואת שש תחת חסותו ולדאוג שהצבא לא יאתר אותם. שנים הם הסתתרו תחת שמות בדויים במקומות קטנים ושקטים, מרוחקים.
ג'ון בורח לפעמים לבית הספר שנמצא כמה רחובות מהמקום בו הם נמצאים, הוא מאוד מתעניין במקום ההוא, הוא רואה את הבריון הספורטאי של בית הספר, ומתאהב בו. הוא מחליט להתחזות לתלמיד מן המניין כדי להתקרב אליו אבל חברתו של הבריון רוצה את ג'ון ומחזרת אחריו. כשהוא מבין שהיא מתחילה לעקוב אחריו הוא מחסל אותה ומעלים את הגופה (חוש הצדק שלו מעוות, הוא לא יודע שלהרוג זה רע. וההסבר על כך בהמשך).
הוא לא ממש מעורה באיך דברים עובדים ולכן לא מבין שמה שעשה משך הרבה תקשורת לאזור הקטן והמרוחק ההוא מה שגורר לשם אנשים פדרלים שאחד מהם היה בין אנשי הצבא שהשתתפו בניסוי. הוא מגלה את ג'ון בבית הספר, הוא רודף אחריו. הוא והנרי ושש בורחים. אחרי שנים שבהם הצבא החליט להניח להם כי הוא הבין שהם כנראה לא יגלו כלום, הוא מחליט לרדוף אחריהם שוב כי הם חושדים שהם גרמו להעלמות הגופה מה שהופך אותם למסוכנים.
מסתבר לנו שנשיא המדינה כעת הוא בעצם מפקד הצבא שלקח לעצמו את התוצר של מה שהניסוי יצר וכעת יש לו כוחות על. בינהם הכוח לשנות צורה ולהתחזות למי שבא לו. מה שאומר שהצבא שולט על ארה"ב. במשך שנים המפקד תכנן בחשאי כנשיא מלחמה על מדינות אחרות, בעוד אימן יותר ויותר חיילים איך להשתמש בכוחות שעכשיו יש להם. הוא רוצה לתפוס את מספר ארבע ושש כי הוא מפחד שהם יחשפו את כל עניין הכוחות על שיש כעת לארה"ב.
הצבא הורג את הנרי ושש וארבע נלחמים מול הצבא שכעת יש לו כוחות על (כמובן שהצבא דואג שזה יקרה במקום בו לא יוכלו לגלות אותם ורק ליתר ביטחון לאחד מהחיילים יש את הכוח לנטרל כל מכשיר חשמלי ותדר בסביבה כך שמצלמות מפסיקות לעבוד). הספורטאי הבריון שמבין שמשהו לא היה בסדר ועוקב אחרי שש וג'ון מגלה על הכוחות שלהם ועוזר להם מול הצבא אבל מת מיד, אבל לא לפני שג'ון מודה באהבתו כלפיו ומנשק אותו, רק כדי שאותו בריון יוכל להגיד במילותיו האחרונות "WTF? מה אתה עושה יא הומו?" שמפתיע את ג'ון (הוא לא יודע מה זה "הומו", הכבלים אצלהם בביקתה קלטו רק את ערוצי התינוקות והם מעולם לא ידעו שיש בכלל דבר כזה "חדשות", בכלל רוב הזמן הם לא היו רואים טלוויזיה אלא יוצאים לטבע לעשות God knows what).
ג'ון ושש הורגים עוד ועוד חיילים עד שהמפקד\נשיא מחליט להתערב לפני שלא ישארו יותר, הוא לא ציפה שארבע ושש יהיו חזקים כל כך. אז הוא מחליט לעשות משהו שונה, הוא מציע להם חיים נהדרים וכל מה שהם יחלמו, כל מה שהם צריכים זה לעבוד בשבילו. בגלל שג'ון ושש הם פחות או יותר תינוקות מגודלים עם מוסר מעוות זה לא ממש מפריע להם.
המשך יבוא לסרט הבא.
:)
סרט כזה הייתי מוכנה לשקול לראות…
במילה אחת: גנרי
כן, לא מאוד מקורי, אבל הסרט הזה הוא באמת אוסף קלישאות שחוקות. הייתי בטוחה שזה לא יפריע לי, אני מחבבת את הילדון הזה, אלכס פטיפר, ואני מאוד סלחנית כלפי סרטים שהוא מופיע בהם. אבל כאן פשוט השתעממתי.
מה שכן, אתמול ראיתי את "כרוניקה", אז ההשוואה היא ממש בלתי נמנעת מבחינתי. בשני הסרטים מוצג נער/נערים שמתמודדים עם דילמות חברתיות בתיכון ואיך להתמודד עם כוחות על שניתנים להם במפתיע. אבל איזה הבדל! זה לא מפתיע, כי כל סרט אחר שאשווה אותו ל"אני מספר ארבע", זה האחרון יצא עם ידו על התחתונה, אבל אני נדהמת עד כמה סרט אחד הציג את התהליך בצורה אמינה לחלוטין, והסרט השני לא הציג תהליך אלא אוסף של קלישאות, והצופים צריכים להשלים את התהליך ממאגר הידע המוקדם והגנרי שלהם.
וזה לא רק החוסר יצירתיות, העלילה לא חייבת להיות מקורית, במיוחד בסוגת המד"ב/פנטזיה לנוער, זה הביצוע המרושל, הלא רציני שפשוט מזלזל בצופים.
ואולי זה בכלל צריך להיות – במילה אחת: פחחחח.
מה עם קישור?
מה עם הקשר?
(ל"ת)
לפי הבנתי, מדובר במישהי/ו שרוצה קישור לצפייה ישירה
שבהצלחה עם זה, לא אצלנו, אבל אולי אני טועה ומסתתר מוטיב אחר מאחורי ההודעה.
כאילו, ספויילרים?
(ל"ת)
Jobie Hughes זה לא ג'ובי האגהס
(ל"ת)