250 הערות על רשימת 250 הסרטים של ימד"ב: מקומות 150-101

חמישים מהסרטים הכי טובים, על פי כל מיני אנשים באינטרנט.

אנחנו חוזרים לסקירת רשימת ימד"ב (חלקים קודמים כאן, כאן וכאן), והפעם בגלל שלא נכנסו סרטים חדשים לרשימה ברגע האחרון, אנחנו צוללים לתוך חמישים סרטים. בוא ניצא

150. שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי, בימד"בית: שלושה שלטטים מ'קוץ ל'אבינג, מיזורי (2017)

כיף לגלות שאחרי הזובור שחטף לקראת האוסקרים ב-2017 "שלושה שלטים" שרד בזכות העובדה הפשוטה שהוא פשוט סרט פגז. ביום מן הימים ההפסד שלו גם יירשם כאחד מההפסדים הצורמים בתולדות האוסקר, אבל אנחנו עוד לא שם.

149. אבי ובני (2005)

אני לא מאה אחוז בטוח שזה שם הסרט בעברית, אם יש לו בכלל, אבל גם אם כן וגם אם לא: זה לא שני שמות, אלא האבא של מישהו והבן שלו. הלאה.

בניגוד לדרמה הטורקית הקודמת את זאת אני דווקא כן זוכר, והפעם אני יכול להגיד בביטחון: זאת דרמה סנטימנטלית מאוד שמושלמת עבור מי שמחפש סרט לייבב בו. סרט טוב, לעומת זאת… לא בטוח.

148. זה ייגמר בדם, בימד"בית: זה ייגמ'ר ב'דם (2007)

"זה ייגמר בדם" הוא מהסרטים הראשונים שיכולתי לראות בזמן אמת ואז לגלות שהם הפכו לקלאסיקה. זאת תחושה מוזרה, לגלות שבצורה כלשהי הפכתם לחלק מאיזה תנועה, חלק מהיסטוריה. אני מאוד אהבתי אותו, כבר מההתחלה, אבל ככל שהזמן עבר הייתי מופתע שעוד אנשים באמת באמת אוהבים אותו. כמעט שלוש שעות על איש שנורא אוהב נפט? זה מה שאנשים אוהבים? כיף לגלות.

147. יום הדין בנירנברג, בימד"בית: יום ה-דין בי'נירנברג (1961)

אני זוכר שהסרט הזה השפיע עליי בצורה מאוד קשה עוד לפני שהבנתי לחלוטין את כל הדקויות בנוגע למשפטי נירנברג ומה שהלך שם, ואני חושש שצפייה מחודשת תשפיע עליי אפילו יותר קשה. סרט נהדר שהוא הכל מהכל.

146. האוצר מסיירה מדרה, בימד"בית: ה-אוצר מ'סיירה מדרה (1948)

זה הסרט היחיד של ג'ון יוסטון ברשימה????? אני מצטער, אני יודע שזה לא מידע מאוד אינפורמטיבי על הסרט, אבל מה?? איך?? מה??? "הנץ ממלטה"? "ג'ונגל האספלט"? "המתים"? מה. מה. מהההההההההה. רשימת ימד"ב היקרה: את דווקא כן צריכה עוד סרטים של יוסטון. 

145. הזאב מוול סטריט, בימד"בית: ה'ז'אב מי'וול סטריט (2013)

מהסרטים האלה שאני פוחד שהאהדה אליהם היא כי אנשים לא הבינו שהסרט יוצא כנגד מה שמוצג בו, וחושבים שהסרט הוא פשוט חגיגית סמים, צחוקים, ציצים וכו' ואיזה מגניב ואיזה כיף, וזה מבאס ביותר. ליאונרדו היה צריך לזכות באוסקר על מה שהוא עושה פה.

144. לוק, סטוק ושני קנים מעשנים (1998)

אחלה סרט, אבל אני יותר איש של "סנאצ'".

143. השור הזועם (1980)

מרטין סקורסזה עשה איזה שמונים סרטים על גבריות והכעס והאלימות שבתוכה (אני עוד לא בטוח שקראו לה אז "גבריות רעילה"), מה שיצר שני קהלים: אחד ששואל איזה מהם הוא הכי טוב, והשני שמגלגל עיניים ומחכה לסרטים אחרים של סקורסזה, על נושא קצת יותר מעניין. אני איפשהו בין שני המחנות, ו"השור הזועם" הוא הסרט שהכי סובל מהאדישות הכללית שלי לנושא.

142. הסוד שבעיניים (2009)

עוד מותחן ספרדי עשוי היטב, כמו אותו "אורח בלתי נראה" מלפני שלושה פוסטים, אבל דווקא כזה שזכה להרבה יותר פופולריות ותהודה וזיכה את ארגנטינה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר (לאחר שניצח את "עג'מי" הישראלי ו"סרט לבן" של האנקה).

141. השכן הקסום שלי טוטורו (1988)

אני לא מתלהב מאוד מ"טוטורו". חשבתי בהתחלה שזה עניין של צפייה ראשונה ושבצפיות הבאות אני כבר אבין, ואכן, אחרי שהסרט נהיה אחד מהסרטים האהובים על הבת שלי אני עדיין לא מאוד מתלהב מ"טוטורו".

עיצוב נפלא, אין ספק, אווירה קסומה, אחלה, אבל פשוט אף פעם לא מתרומם לאותה חוויה משובבת נפש/מכרבלת/מה-שזה-לא-יהיה שמדברים עליה. סרט, בהיעדר מילה אחרת, ממש בסדר.

140. המבוך של פאן, בימד"בית: ה'מבוקה של פאן (2006)

ומסרט אחד שאני מוצא מוערך יתר על המידה לאחר, רק שהפעם שוב זה היה "בזמן אמת", ואלו שתי חוויות שונות. כשרואים קלאסיקה ולא מתפעלים ממנה קל להבין שהפעם אנחנו בצד המפסיד של ההיסטוריה ולהמשיך הלאה. כשיוצא סרט חדש שכולם מתלהבים ממנו והוא רק בסדר, אתה מקווה שהפעם ההיסטוריה תהיה לצידך רק כדי לגלות, שוב, שאתה בצד המפסיד שלה. סעמק.

139. קזינו (1995)

"קזינו"? באמת? אני יודע שכולם אוהבים גנגסטרים ואת רוברט דה נירו וג'ו פשי אבל בחייאת, מכל הסרטים הנפלאים של סקורסזה דווקא האחד שבו הכי מורגשת אווירת ה"טוב, אני מניח שאני מרטין סקורסזה שעושה סרטים על גנגסטרים אז הנה אני עושה עוד סרט על גנגסטרים"?? לא היה אפשר לגוון עם איזה "אליס לא גרה כאן יותר" או "שתיקה" או אפילו "האירי"? מבאס.

138. נפלאות התבונה, בימד"בית: נפלאות ה-תבונה (2001)

את "נפלאות התבונה" ראיתי קצת לפני שידעתי שזה סרט שכל הילדים המגניבים שונאים, אז אני מבין את המיקום שלו – זה סרט סוחף, גם אם לא מאוד נכון עובדתית, מאוד קלישאתי, ומאוד "הביא לעקיבא גולדסמן אוסקר מה נהיה". הוא מסוג הסרטים שכמעט ונוצרו בשביל רשימות כאלה (ואממ, אוסקרים, אני מניח) – אנשים שמעריכים את עצמם ירימו עליו את האף מכל הסיבות הנכונות, אבל אנשים שפשוט רוצים לראות סרט בלי לחשוב על זה יותר מדי ירימו אותו מעלה.

137. הכל אודות חווה, בימד"בית: ה-קול אודות חווה (1950)

יצירת מופת חד וחלק, שאם לא ראיתם אתם צריכים לראות, ואם כן ראיתם, אז יאללה אתם עדיין צריכים לראות, מה אתם כבר עושים שבאמת חשוב.

136. הבריחה הגדולה, בימד"בית: ה-בריהה ה-גדולה (136)

מכל סרטי מחנות השבויים שראיתי הבריחה הגדולה הוא ההוליוודי מכולם, וזאת לחלוטין מחמאה. במקום האפלה או הקונפליקטים במחנות השבויים של במאים אחרים, סטרג'ס הופך הכל למופע ראווה של בריחה עצומה מכלא שכזה. זה סוחף, זה כיף, ואני אציין בפעם האלף ש"סטאלג 13" צריך להיות ברשימה הזאת.

135. ראן (1985)

כן. מה הייתה השאלה? זה לא משנה, התשובה היא כן. אוקיי, זה כן משנה כי אם השאלה היא, נניח "האם הסרט הזה אפילו קצת פחות ממושלם" אז התשובה היא לא. "ראן" הוא עוד אחד מהסרטים האלה שמקבעים את קורוסאווה כבמאי שהתעסק אך ורק עם סמוראים (אבל הפעם בצבע!) וזה לא נכון, כמו שיוכיח סרט אחר שנמצא גבוה יותר ברשימה.

134. הטירה הנעה (2004)

בזמן אמת, הזכרון המעורפל שלי זכר שהסרט קיבל ביקורות של "אחלה, אבל "המסע המופלא" הרבה יותר טוב" – מבחינתי, אחלה של דבר כי כמו "טוטורו", גם ב"המסע המופלא" אין לי יותר מדי עניין, ואכן "הטירה הנעה" הוא פשוט סרט נפלא מא' ועד ת'. עם זאת, אני שמח שהחצי-אכזבה הזאת שהוא לא "המסע המופלא" לא מנעה ממנו להגיע למעמד ה"זה סרט שאתם צריכים לראות".

133. חמים וטעים, בימ"בית: המים וי'טעים (1959)

כמה "חמים וטעים" טוב? הוא כל כך טוב שגם אנשים שלא מבינים חלק נרחב מהבדיחות שלו (שקשורות לסרטים ישנים אחרים) יוצאים ממנו מצחקקים, כי מה לעשות – יש הרבה סרטים והרבה סופים לסרטים, אבל אף אחד מהם לא מושלם כמו הסוף שלו. מה לעשות, לא כולם מושלמים. 

132. ילדי גן העדן (1997)

לרוב העולם, קולנוע איראני משמעו סרטי ארט האוס או אוסקרים של במאים מוכרים וידועים. עבור ימד"ב, לעומת זאת, זה המלודרמה הזאת על הילד הזה שמנסה להשיג זוג נעליים עבור אחותו. אחלה סרט, בגדול, אבל נציג קצת מוזר (אם כי לא יחיד) לקולנוע האיראני.

131. בלתי נסלח (1992)

עוד סרט של איסטווד שנרדמתי בו (פעמיים!) בצפייה הראשונה והייתי צריך להחזיר אחורה את הקלטת כדי לצפות בו כמו שצריך, אבל כמה אני שמח שעשיתי אותו. התלונה היחידה שאפשר להגיד עליו זה שהוא בהחלט הורס כל מערבון אחר שבא לפניו, ועל כן כדאי להשהות את הצפייה בו רק אחרי שצופים בכמה מערבונים קלאסיים.

130. צא וראה (1985)

מסוג הסרטים לאנשים ששונאים את עצמם, את האנושות ואת המלחמה, ורוצים להגביר את כל השנאה הזאת למשך שעתיים וקצת. נער קטן מצטרף למחתרת רוסית וחווה את זוועות מלחמת העולם השנייה, וכן, הסרט ממש ממש הולך חזק בקטע של הזוועות. אבל, אם, אעפס, הזוועות לא מאוד מזוויעות בעיניכם – הסרט מאבד קצת מערכו וממעמדו.

129. הנפילה (2004)

הסרט שהוליד עשרות סרטוני "היטלר כועס". אף פעם לא ממש הבנתי את העניין עם "הנפילה". אין לי משהו נגדו, אבל גם לא באמת מצאתי את העניין הרב בו. אני "מבין" למה הוא פה: יש בו משהו סוחף וההצצה לסוף חיי היטלר היא מרתקת, אבל זה אף פעם לא ממש התחבר לי לסרט עד כדי כך מעניין. 

128. הספר הירוק, בימד"בית: ה'ספר ה'ירוק (2018)

לטרבוקסד, המתחרה העיקרי של ימד"ב בנוגע ל"מקום לנהל בו את יומן הסרטים שלכם" שונא את הסרט הזה. שונאאאאא. הוא לא רק הזוכה הלא נכון באוסקר, הוא הזוכה הלא נכון בכל המילניום, פסולת גזענית רדיואקטיבית, חרא חרא חרא, זוועה, חרא, זוועהההההההה. 

וזה הופך את המיקום שלו בימד"ב – תוצאה מופרזת בהחלט לסרט אחלה בסך הכל – להרבה יותר משעשע. כזה, כן, זה לא הסרט ה-128 הכי טוב בעולם. זה גם לא הסרט הפיל גוד ה-128 הכי טוב בעולם. אבל פאק איט, אם יש לו כל כך הרבה הייטרים, אז שישנאו אותו בזמן שהוא עושה סיבובי "לכו להזדיין אתם וה"רומא" שלכם (שלא ברשימה, אגב)".

127. באטמן מתחיל (2005)

סרטי נולאן. התחלנו. יש עוד 6 (!!) סרטי נולאן בהמשך הרשימה, מה שפשוט צריך להגיד: לא. מה פתאום. נולאן הוא אחלה של במאי, אין ספק, אבל הוא לא אחראי ל-1/20 מהסרטים הכי טובים בעולם. הוא בקושי רב אחראי ל-1/50 כאלה. וכאילו, "באטמן מתחיל"? באמת? עוד מעט תגידו גם ש"בין כוכב- " אוי לא הוא בהמשך הרשימה מסתכל עליי, נכון?

126. יוג'ימבו (1961)

מנגד, גם לקורוסאווה יש כמות בלתי סבירה של סרטים ברשימה הזאת (עוד ארבעה בהמשך) אבל כאן לא תמצאו אותי מתלונן. אם מישהו יגיד לי ברצינות, "תקשיב, קורוסאווה אחראי למשהו כמו עשירית מהסרטים הכי טובים בעולם", יש סיכוי שאני פשוט אאמין לו. 

125. מת לחיות (1988)

אני לא יודע מה עוד יש להגיד חוץ ממה שתום אמר בסקירה שלו וממה שכולם אומרים, כי מה עוד יש להגיד חוץ מ"זה ככל הנראה סרט האקשן האולטמטיבי"? אולי רק "ייפי-קיי-איי" עם איזה "מאדרפאקר" לקינוח.

124. ראשומון (1950)

אני יודע ש"ראשומון" אחראי למלא דברים שאני לוקח כמובנים מאליהם, ואני יודע שלפני רגע רשמתי משהו כמו "כןןןןן קורוסאוה כןןןןןןןןןן" אבל ספציפית "ראשומון" זה אחד הסרטים שלו שאני דווקא פחות תופס מהם. הספר, אגב, נפלא. ובאורך של איזה שני עמודים. 

123. היט (1995)

סרט הפשע האחרון הגדול של דה נירו ופצ'ינו בתקופה של לפני הקאמבק(טוב, אוקיי, דוני ברסקו הוא אחלה) הפגיש את שניהם וגרם להמוני מעריצים להתעלף מהתרגשות מסצנה אחת, בלי לדעת שעשרים וארבע שנים לאחר מכן, שני הכוכבים יפטפטו סרט שלם בלי אף הפרעה. בכל מקרה, "היט" הוא סרט נהדר.

122. מונטי פייטון והגביע הקדוש (1975)

מכונת ציטוטים שיורה בלי הפסקה שגם אחרי שיודעים לדקלם את כולם (ואולי אפילו דווקא בזכות) ממשיכה להיות רעננה ומצחיקה. אפילו שזה רק מודל.

121. סודות אל.איי (1997)

עוד שעת סיפור: ראיתי את הסרט הזה אצל חבר. חיפשתי סרט קצר כי הייתי אמור ללכת אחרי שעה וחצי, ראיתי את הקלטת, ראיתי שכתוב שעה וחצי, הכנסתי את הקלטת, צפינו בסרט. והנה התעלומה המרכזית נפתרת לה לקראת אזור השעה וחצי, אני כולי שמח מתחיל להתארגן ואז… הסרט ממשיך. וממשיך. והולי שיט, רגע, מה, אבל, מה מה מההההה???? 

מה שאני אומר זה שהמפיצים הדפוקים בארץ שיקרו לי לגבי האורך של הסרט הזה, אבל זה העצים את כל החוויה במידה שאי אפשר לשחזר בימינו ואני מודה להם על השקר העלוב שלהם.

120. למעלה (2009)

מה שאתם רואים לפניכם הוא ממוצע: עשרת הדקות הפותחת של "למעלה" הן אחד מהרגעים הכי קורעי לב שנעשו בקולנוע, נקודה. לא מקום 120 – איזה מקום 11, או 5 או אפילו 3. מה שקורה אחר כך הוא… לא. בממוצע, זה נותן לסרט את המקום ה-120. סביר. 

119. אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (1989)

אני יותר איש של "שודדי התיבה האבודה", תודה.

118. האישה ששרה (2010)

"האישה ששרה" הוא סרט של דני וילנב. אני מדגיש את זה, כי למרות שדני וילנב לא פעם הולל כבמאי הבולט של העשור וכו' וכו', "האישה ששרה" לא ממש נכלל ברשימת הסרטים שמדברים אליהם בהקשר שלו, כנראה בגלל שהוא נעשה לא באנגלית, אבל חבל – זה סרט מתח מהודק וחזק שמראה את כל החוזקות של הבמאי (אפילו אם חלק מהסיום שלו קצת מופרך).

117. מות הזמיר (1962)

האם "מות הזמיר" הוא סרט טוב? אגיד זאת כך, ראיתי אותו כחלק משיעור אנגלית אחרי שקראתי את הספר, ועדיין נהניתי ממנו מאוד. גרגורי פק הזה, אין מה לעשות, הוא פשוט אחד מהשחקנים האלה שמעוררים השראה במבט אחד.

116. הדירה, בימד"בית: ה'דירה (1960) 

האם זאת הקומדיה הרומנטית? אולי. אולי לא. למי אכפת. זה סרט נפלא, ושירלי מקליין הייתה נפלאה גם לפניו ואחריו, אבל לא ממש ממש כמו שהיא נפלאה בו. בונוס: זוכה האוסקר (לפרס הסרט) הראשון שבו מופיע אזכור לסרט זוכה אוסקר (לפרס הסרט) אחר. 

115. ביטוח חיים כפול (1944)

כן, למה לא, תמיד טוב שיהיה עוד סרט של בילי וילדר ברשימה. הופעת האורח של הדמות פה באחד השירים האהובים עליי (Waiting for the beat to kick in) לא מזיקה למעמדו.

114. פרידה (2011)

והנה דווקא סרט איראני שאכן עולה יותר בדיונים על סרטים איראניים – הסרט שניצח את "הערת שוליים" באוסקר ועדיין גרם לישראלים להגיד "אוקיי, בסדר, אבל בפעם הבאה באמת נתעצבן כשתנצחו אותנו" כי הוא פשוט עד כדי כך מוצלח.

113. הצלפים (1965)

כולם יודעים ש"הטוב הרע והמכוער" הוא אחד הסרטים הכי טובים שנעשו וכמעט בוודאות המערבון הכי טוב שנעשה. מה שלא מספיק יודעים זה שגם כל שאר הטרילוגיה היא לא בגדר "המלצה למי שאהב" אלא בגדר "תראו גם אותם, ואם אתם יכולים לראות אותם לפי הסדר – הרבה, אבל הרבה יותר טוב".

112. איקירו (1952)

אוקיי, כן, דיברתי על הסרטים של קורוסאווה שמתרחשים בזמנים מודרניים והנה מסחטת הדמעות הנ"ל, אבל אני פשוט רוצה שנגיע כבר ל"גבוה ונמוך", אוקיי?

111. מטרופוליס (1927)

האבא, אמא, דוד מאמץ, דמות אב, דמות אם, ועוד מודלים לחיקוי של סרטי המדע בדיוני הוא, במבט מודרני, ממש סבבה וכדאי לצפות בו, גם אם כנראה הערך שלו בעיקר לימודי (אם כי, כאמור, הוא עדיין ממש כיפי לצפייה). 

110. צעצוע של סיפור 3 (2010)

אני מרגיש שאנחנו כבר חברים ומכירים הרבה זמן ושכבר הספקתם לצעוק עליי בראשכם "איך אתה לא אוהב את טוטורו?!" אז זה לא ישנה הרבה באמת אם אני אגיד שגם "צעצוע של סיפור 3" לא משהו בעיניי, נכון? אז בואו נעבור מהר הלאה לפני שיגיעו עוד צעקות.

109. העוקץ, בימד"בית: ה-עוקץ (1973)

אחד מהסרטים הכי מלאי סטייל אי פעם. רדפורד נפלא, ניומן נפלא, היל נפלא, והכל פה פשוט נהדר. כן, הוא מעין "סרט אבא" שאבות אוהבים ואומרים "לא עושים עוד כאלה", אבל בין אם עושים או לא עושים עוד כאלה – זה פשוט סרט כיפי ממש. 

108. לורנס איש ערב (1962)

אחד מהסרטים הכי אפיים, הכי טובים, והכי "הכי" אי פעם. ה"חסרון" היחיד זה שהוא באורך שלוש שעות ומשהו שעות, אבל זה לחלוטין יתרון.

107. אמלי (2001)

במלוא השנים, "אמלי" הספיק לספוג הרבה עלבונות וביקורות, מוצדקות או לא מוצדקות. הסגנון שלו נגנב ונחטף על ידי שלל במאי אינדי (ולא אינדי) ובקיצור – הוא מבין הסרטים שהזמן פגע בהם בצורה משמעותית. הוא עדיין נהדר.

106. נהג מונית (1976)

כלומר, כן, מובן שזה סרט שצריך להיות ברשימה הזאת, הבעיה היחידה היא שכל סרט מכאן ומעלה יצטרך להישפט לא רק בזכות עצמו, ובגלל מנגנון ההצבעות של ימד"ב הוא יצטרך לענות על השאלה: "האם הוא באמת טוב יותר מ"נהג מונית"?"

105. פני צלקת, בימד"בית: פני זלקת (1983)

כי נגיד, "פני צלקת" הוא אחלה של סרט. באמת. הוא פשוט לא סרט יותר טוב מ"נהג מונית", מה יש לכם.

104. שיר אשיר בגשם (1952)

ושוב, אותה בעיה כמו של "נהג מונית".  האם באמת יש 103 סרטים טובים יותר מ"שיר אשיר בגשם"? לא. בטח לא כשאחד מהם הוא "בין כו- " אוי לא הוא עדיין מסתכל, נכון?

103. גנבי האופניים (1948)

יש ז'אנר כזה שנקרא "ניאו ריאליזם איטלקי" שבמחוזות אחרים (קרי: אצלי בראש) הוא פשוט נקרא "פורנו עוני". ומה אני אגיד לכם, אנשים ממש אוהבים פורנו עוני: האומללות, המסכנות, הדילמות הבלתי אפשריות, עבודת הקולנוע הבאמת מרשימה בסך הכל – זה ז'אנר שאנשים פשוט אוהבים לראות ואז לפרוץ בבכי או לצעוק על חוסר הצדק שלו במשך שעה וחצי. אישית, אני מעדיף דברים אחרים.

102. הילד (1921)

וכאילו בשביל להוכיח שאפשר לעשות סרטים על עניים ולא להתפלש בבוץ ולצעוק "מסכנות! מסכנות!!!" הנה בא צ'אפלין ומוכיח כמה נפלא אפשר לעשות סרט מאותם רעיונות (גם אם לא בדיוק, נו) אבל עם קצת פחות רחמים עצמיים ותחושת עליונות.

101. סנאצ' (2000)

כאמור: אני בחור של "סנאצ'", ומיקומו בדיוק מחוץ ל-100 הסרטים הגדולים הוא, בסופו של דבר – די הולם. גם ארעי, ומשתנה כל הזמן, אז לא צריך להתייחס אליו יותר מדי ברצינות.

בפעם הבאה: ה-אזרה קיין, ממזרים צ'סרה כבוד, עלייתו של ה'אביר הא'פ'ל, ועוד.