במקור: In Bruges
תסריט ובימוי: מרטין מקדונה
שחקנים: קולין פארל, ברנדן גליסון, רייף פיינס
אל 'ברוז" נכנסתי במה שנחשב למצב נדיר עבורי – לא ידעתי דבר על הסרט פרט למה שהבטיחו מודעות הפרסומת שלו בעיתון. תוך כדי צפייה, 'ברוז" עשה עלי רושם של סרט מאוד קטן, בלי הרבה התרחשויות, מבוסס אנקדוטות שכזה. אבל פתאום עכשיו, בבואי לתאר את העלילה שלו, אני מוצא את עצמי שובר שיניים וירטואליות בניסיון לא לחשוף אף אחת מההתפתחויות העלילתיות ששזורות בו. אני מרגיש מרומה. בכל מקרה, ככה בערך זה נשמע:
צמד המתנקשים ריי (קולין פארל) וקן (ברנדן גליסן) מסיימים משימה בלונדון, ונשלחים על ידי הבוס להסתתר בברוז' (זה בבלגיה) – עיר תיירות עתיקה ומנומנמת, שהיא בדיוק המקום הנכון להיות בו אם אתה בקטע של בניינים מימי הביניים. מקום המסתור הנבחר ופרק הזמן הארוך שמוקצב לשהותם בו – שבועיים – נראים חשודים לצמד, אבל אם הבוס אומר, מה כבר אפשר לעשות. ועד שהבוס ייצור קשר, הם הורגים את הזמן בדרכים שונות. ריי, למשל, מקטר. הוא שונא תיירים, הוא שונא בלגים, הוא שונא בניינים מימי הביניים, הוא שונא את ברוז' והוא שונא דרדסים – אם כי גמדים, כפי שיתברר במהלך הסרט, הוא דווקא מאד מחבב. את הזמן הפנוי הוא מעדיף לנצל כדי להאביס את עצמו באלכוהול, להתחיל עם מקומיות ולהתגושש עם תיירים. קן, לעומתו, הוא הלקוח הטיפוסי של תיירות באירופה הקלאסית. הוא מלא התפעמות למראה התעלות הציוריות והכנסיות המפוארות, ומתקשה לסבול את פרצופו החמוץ של עמיתו למקצוע ודכאונו המתמשך. נתוני הפתיחה מעניקים לחציו הראשון של הסרט חזות של קומדיית צמד הגיבורים הבלתי סבירים, אלא שאז מתבררת הסיבה לבחירתה של ברוז' כיעד הנוכחי של השניים, והעלילה מסתבכת באופן שבו סרטים עם אקדחים נוטים להסתבך.
תיאור העלילה נשמע אמנם כמו קומדיה בה השנינויות והיריות רודפות זו את זו, אך הסרט עצמו איטי ומהורהר, וכך גם גיבוריו. 'ברוז" מתנהל ברחובות אפרוריים ומעורפלים, לצלילי מוסיקה מלנכולית. השנינויות בו נאמרות בטון עייף ועגום, או מוטחות צפודות בנימה נוטפת ארס. 'ברוז' הוא קומדיה – בין השאר – אבל כמעט אף סצינה לא מנסה לגרום לקהל לפרוץ בגעיית צחוק קולקטיבית. בסופו של דבר, 'ברוז" זה סרט פילוסופי ושקט. וגם בבלגיה.
'ברוז" לא מנסה להתיפייף או לטשטש את המציאות: גיבוריו הם רוצחים שכירים, הם מבצעים פשעים לא מוסריים והם לרגע לא מנסים לטעון שמה שהם עושים מוסרי או טוב באיזשהי צורה (הם לא מגבילים את עצמם לקטל אנשים רעים, לדוגמה), או שעומדת מאחוריו מטרה נעלה. קן, ריי והארי כבולים בקודים של הערכים שלהם – והמחויבות לקודי התנהגות מסוימים ולהיבטים המוסריים שמתנגשים עם מעשיהם, מתבררת כטראגית.
למעשה, החובה שהבמאי (מרטין מקדונה, מחזאי שזהו סרטו הראשון) מטיל על הדמויות להתמודד עם המעשים שלהן, היא-היא לעיתים מה שהופך את הסרט למצחיק. באחת הסצינות, למשל, באמצע מרדף, פוצחים שני המשתתפים בדיון מעמיק וקטנוני בשאלה איך אפשר להמשיך את המרדף בתנאים הוגנים, על מנת שרק מי שמגיע לו למות ימות. אבל הדוגמא הבולטת ביותר היא דווקא סופו של הסרט, הדקה האחרונה, שמצליחה להיות במקביל גם מזעזעת, גם מצחיקה, וגם מזעזעת כיוון שהיא מצחיקה למרות שהיא מזעזעת.
את התפקיד הראשי, של ריי, מגלם קולין פארל והוא, למרבה הצער, גם החוליה החלשה בסרט. האם הייתי מצליח לקנות אותו כנעבעך חמוץ פנים ודכאוני אלמלא הכרתי את תדמית הילד הרע והחצוף שליוותה אותו עד היום? לא יודע. מצד שני, ברנדן גליסן (הוא קן) התקבע בתודעתי כמכשף מיליטנטי עם עין אחת – ואילו ב'ברוז" (זה בבלגיה) דמותו הבוגרת והמהורהרת כבשה אותי, אז כנראה שזה בכל זאת לא תירוץ. הפספוס של פארל מתבלט כשרייף פיינס, בתפקיד הבוס הארי, נכנס לתמונה: פיינס הוא באמת יופי של שחקן, והוא מבצע מעולה את הדמות הפחות חשובה ומעניינת בסרט. אפילו הכימיה שלו עם גליסן, בסצינות המשותפות שלהם, יותר מוצלחת מזו של פארל וגליסן. אבל אתם יודעים, שאלה יהיו הצרות שלנו.
חשבתי ש'ברוז" הוא סרט קטן, בלי הרבה התרחשויות, והוא התברר כאחת ההפתעות היותר נעימות שחוויתי לאחרונה. ובכל זאת, בסופו של דבר, הוא סרט קטן. ההומור בו אינו מסחטת צחוק בת שעתיים, המתח בו הוא לא רכבת הרים של תגליות, הצילום האסתטי הוא לא אוסף של מראות עותקי נשימה. זה אופן השילוב בין כל המרכיבים האלה, והאלגנטיות שבה הם מבוצעים, שהופכת את 'ברוז" (זה ברשימת המומלצים שלי) לסרט מוצלח.
- האתר הרשמי
- ברוז' – המדריך לתייר
- זה לא פיטר דינקלג'!
סרט נפלא
בהחלט מסכים עם הביקורת, במיוחד בעניין הליהוק. קולין פארל די מעצבן ונראה יותר ממלמל ממשחק. רייף פיינס לעומתו, יחד עם רשימת שינדלר וסרטי הארי פוטר, הולך ותופס אצלי מעמד של הליהוק האולטימטיבי לתפקיד הרשע. בעיני, הדקה האחרונה מצילה סוף קצת מאכזב. מגיע הרגע בו מרגישים שלא הולך להיות פתרון מספק ואז, כמו ברגעים אחרים בסרט, מופיע פרט שהוזכר קודם לכן וטורף מחדש את הקלפים.
סרט נפלא
אני מסכים עם הכיוון הכללי של הביקורת, אבל נפרד ממנה בכמה קטעים.
פארל לדעתי משחק נפלא. הוא מצליח לשלב היטב בין פגיעות של ילד לאלימות בלתי מבוקרת של… ובכן, גם של ילד. הוא פשוט משחק הרבה יותר טוב עם מבטא אירי, ראו את "אינטרמישן" המצוין כדוגמא.
אני לא מסכים גם לאמירה שהסרט קטן ולכן גם הצחוק נשאר על אש קטנה. מזמן לא צחקתי בקול רם בקולנוע כמו בסרט הזה. עם כי, אם להיות הוגנים, מלבדי רק עוד כשני אנשים באולם הגיבו בצורה דומה.
ואני לא מסכים לגבי הסוף. הוא היה החלק המאכזב ביותר בסרט, פשוט כיוון שהרגיש מפוספס מדי, ומאולץ. עדיין אחלה סרט.
מש''א לגבי ההופעה של פארל ב''אינטרמישן''.
הדמות שלו שם היא פשוט התגלמות הנכלוליות והרפש של הפושע הזוטר, במובן הטוב כמובן.
סרט נפלא
מש"א!!
רייף פיינס מצויין
גם כשהוא לא משחק רשע..ראה "הגנן המסור" לדוגמה !
לא ראיתי את הסרט
אז אני לא יודע מה לגבי קולין פארל, אבל הוא שכנע אותי בתור בחור מדוכא בסרט Cassandra's Dream של וודי אלן.
מבקר יקר
ברוז' הוא סרט מצויין, אני מסכים עם רוב הנאמר בביקורת, אך אני לא מסכים עם הביקורת על פארל, אני חייב להודות שמכל הסרטים שראיתי עד עכשיו הגעתי למסקנה שהוא שחקן גרוע, אבל פה בסרט הוא ממלא באופן מושלם את התפקיד, והמבטא האירי רק מוסיף לכל העניין…אני מאוד מאוד אהבתי את הסרט, והוא נתן לי תחושה שהוא המשך לקלאסיקות קולנוע סטייל "סנאצ"' לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו"טריינספוטינג"
(-: וזה מה שכתבתי בהודעה למעלה (המקורית)
אבל כנראה שלא הייתי ברורה מספיק.
''מגע של רשע''
אם אינני טועה באחד הקטעים בסרט קן (ברנדן גליסון) רואה בטלויזיה חלק מסצינת הפתיחה המפורסמת מ"מגע של רשע" של אורסון וולס. אני מניח שזו אמורה להיות מחווה לסרט אבל אני לא הצלחתי למצוא סימנים לה מעבר לאותו קטע.
כמו כן, האם היה קטע בסרט בו הברוז'ינים דיברו הולנדית או צרפתית? אני יודע שקולין פארל אומר בסרט שהוא אוהב את אירופה כי כולם מדברים שם אנגלית אבל בזמן הסרט זה נראה לי קצת מוגזם.
אלה היו חטאים על הפתק?
לי הם נראו כמו דברים שהוא היה רוצה לשנות – נושאים לתפילה.
(אחד מהם היה זה שהוא לא טוב – או אף נכשל – במתמטיקה, ונדמה לי שאחד אחר עסק בכך שאין לו חברים).
תודה!
אם לא היית כותב את התגובה הזו עדיין הייתי חושבת שברוז' הוא סרט מאוד חמוד עם אמירה מוסרית לא מגובשת שנוצר בעיקר כדי לשכנע תיירים להגיע לברוז'.
בשמחה.
מה שמעניין במיוחד בסרט הוא שעדיין לא הצלחתי להחליט עם המסר שלו דתי או חילוני, דהינו, האם כור המצרף הוא העולם הזה או כור המצרף הקתולי הסטנדרטי.
קראתי עכשיו שוב את התגובה שלך
כרגיל, אני לא יודעת מי באמת עושה כאן את העבודה הנהדרת – התסריטאי שכתב כזה טקסט מבריק או הפרשן (אתה) שנתת לו כזה עומק
כאן (בניגוד למצב אצל טרנטינו) אין לי ספק:
התסריטאי ידע בדיוק, אבל בדיוק, מה הוא עושה.
הסברה שלך כל כך יפה
שקשה לא לשייך אותה לסרט.
אזי, במקומך אני מאשים את התסריטאי, על שלא הידק את הקצוות כראוי.
כי, תאמר מה שתאמר, אדם שמתאבד מפסיד לאלתר את זכותו להיכנס לגן העדן וכתחליף עליו לשהות בגיהינום.
ואחד אחר הרוצח כומר, בלי שום ספק, יגיע לעזאזל.
איתי, תקשיב שניה:
אני מבין בדברים האלה לא רע. לא טוב במיוחד, אבל לא רע. תאמין לי כשאני אומר לך שגם אם רצחת כומר, וגם אם הרגת את עצמך בצורה שיש בה הקרבה למען האחר – בהחלט יתכן שלגיהינום הקתולי לא תגיע.
אם לא תאמין לי, אני אלך לאתרים של הכנסיה הקתולית ואוכיח לך, אבל אשמח אם תסביר לי למה אתה לא מאמין לי.
זה לא שאני לא מאמין לך,
אבל אשמח אם תוכיח לי. ואין בכוונתי לטרטר או לעצבן. זה פשוט, מאד מעניין אותי, באמת.
בגלל תפיסת הגאולה הקתולית
אין פשע – אין שום פשע שתוכל לחשוב עליו, כולל ג'נוסייד ועשיית סרטים כמו "300" – שאי אפשר לכפר עליו עפ"י הדוגמה הקתולית. בשביל זה ישו מת על הצלב, ובכך כיפר מראש על כל חטאינו בעבר ובהווה. הגאולה נמצאת בהישג ידו של כל אחד, ואלוהים הוא מן רואה חשבון כזה שמשקלל לך מה עשית וכמה כיפרת, ואחרי כפרה מספקת, מוחק לך את העברה והנקודות, ממש כמו בית המשפט לתעבורה רק עם יותר רחמים.
ביצוע קיצוני (מדי) של הרעיון הזה היה אחד הטריגרים לעלייה של תפיסת הפרה-דסטינציה הפרוטסטנטית (לפיה אלוהים הוא לא רואה חשבון סלחני אלא אחד שיש לו מושג די ברור אם אתה חוטא או צדיק – ואת גורלך הספציפי, גן עדן או גיהנום, הוא קבע מראש עוד לפני שנולדת, ושום כפרה לא תעזור פה).
אגב, הדרך לכפרה וגאולה שמורה לקתולים בלבד, וזה אמנם מועדון ששמח לקבל חברים חדשים, אבל רק שתדע – אם לא נטבלת לנצרות הקתולית, ממש אין סיכוי שתגיע לגן עדן, צדיק ככל שתהיה.
כך שזה לא ענין של הוכחה, אלא אמונה. זו פשוט הדוגמה הקתולית, זה הכל. אין צורך להטריח את אדם, אפשר פשוט לקרוא קצת בנושא – החל מוויקפדיה וכלה בכתבי קדושים און-ליין.
______________
ותהיה תיאולוגית: האם חום ולחות בלתי נסבלים + קולנוע שמקרין רק את "הנקוק" בטווח הליכה הם עונש על חטאי הקדמונים, או סוג של גיהנום עלי אדמות שבו מתמרקת הנשמה מחטאיה? ישו, לטיפולך.
נתחיל מזה שהסרט מבריק.
נכנסתי אל הסרט כשכל מה שידעתי עליו היה החלק הראשון של העלילה: שני פושעים בריטיים קטנים מגיעים לברוז' לשבועיים כי הבוס שלח אותם לשם. האחד הוא תייר מושלם שנהנה מהתעלות ושימור ימי הביניים של העיר, השני לא סובל בלגים, את ברוז' ומתבאס לאללה. אלא שאז ההפתעות העלילתיות הבלתי צפויות מתחילות לנחות, והדיאלוגים הקטנים וההזויים מושפרצים בנון שאלנטיות מהמסך, והסרט – כבר במהלך הצפייה – העביר לי את התחושה המענגת הכה נדירה שהנה, אני צופה בסרט שווה באמת, בהברקה.
בניגוד למה שנאמר כאן אני חושב שקולין פארל עשה תפקיד מצוין, כמו שאר חברי הצוות,שהתסריט היה סגור ומושלם, וברוז' עצמה עשתה רושם של מקום שווה לבקר בו לכמה שעות. לא יותר. (זה גם נאמר בסרט באופן זה או אחר). ולמרות השנינויות, למרות הבדיחות על הבלגים, למרות חוש ההומור הדק שמלווה את הסרט לכל אורכו התגבשה על המסך יצירה קולנועית מרשימה שנוגעת בחיים ומוות, בחטא ועונשו, בגאולה וכפרה בנצרות, בחיים ובאמנות (והבמאי מדגיש זאת היטב במונטאז' מסצינת הפלאשבק המתייחסת לסיבה שבעטיה הם נשלחו לעיר לסצינת המוזיאון). הנושאים הללו תופסים נפח גדול יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם, וזאת מבלי לוותר על ההומור שמתפרץ גם ברגעים המזעזעים ביותר בעלילה ויחד עם זאת הוא אינו מפחית מהרצינות שלהם. שילוב נדיר של קלילות מרשימה. רייף פינס, גליסן ופארל נושאים את הסרט היטב על כתפיהם והדינמיקה בין שלוש הדמויות עובדת היטב לכל הכיוונים.
ואז מגיע אותו סיום מצחיק, מזעזע, מצחיק ומזעזע ומצחיק ומזעזע בעת ובעונה אחת ותופר את הכל באופן המושלם ביותר האפשרי. תענוג.
אגב, למרות שזהו סרט קאמרי אני ממליץ מאד לראותו בקולנוע ולא לחכות לצפייה הביתית. זהו בפירוש סרט שהצפייה הקולנועית רק תורמת לו: סרט שמתפתח אט אט ושיש לשים לדקויות שבו ללא הפרעות הצפייה בבית.
נתחיל מזה שהסרט מבריק.
אני שמח שמישהו הצליח לבטא את מה שחשבתי גם אני. גם תמציתי, גם כולל וגם מדוייק. אהבתי.
מש''א
ראיתי את הסרט עכשיו ונכנסתי לביקורת נלהב כולי כדי לכתוב תגובה משתפכת עליו, אבל אז קראתי את התגובה שלך והבנתי שאמרת כל מה שחשבתי עליו. כמו שנאמר – רשעים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.
אדרנלין.
כמה הערות אחרי צפייה (ראשונה) בסרט ב-DVD:
1. הסרט אחלה גם על מסך קטן.
2. העטיפה העברית של ה-DVD מספיילרת בצורה אכזרית טוויסט חשוב שקורה 40 דקות אחרי תחילת הסרט. למזלי קראתי אותה רק אחרי שראיתי את הסרט.
3. לגבי הבונוסים: סרטון התדמית הבלתי נמנע שמספר עובדות יבשות על ברוז' הוא די משעמם, כמובן (הידעתם? משקל הפעמונים במגדל של ברוז' הוא 27 טונות!). יש בדויד *הרבה* סצנות שנמחקו. רובן, לדעתי, ממש בצדק – יש שם, למשל, די הרבה קטעי "הזוג המוזר" של ריי וקן, ופלאשבקים לילדות של הארי – אבל כמה מהן נחמדות. בונוס חביב הוא קליפ של כל קללה שכל דמות אומרת בסרט; וגם הראיונות עם הצוות מעניינים יותר מהממוצע.
מבריק!
אז אתחיל עם זה שאני פא**נג מסכים עם הביקורת וחותם על כל פא**נג מילה, חוץ ממה שנאמר על פא**נג קולין פארל. פיסקה שקראתי עם פא**נג פה פעור, כי השחקן הזה הוא פא**נג גאון, אחת מההופעות הפא**נג מוצלחות ביותר של השנה, וראלף פיינס ממש הפתיע, אחרי "הדוכסית" חשבתי שמדובר בסוג של שחקן שחוזר על עצמו, אבל בסרט הוא היה פא**נג מגניב (וחתיך, משום מה). והפרשונות של אדם (פא**נג נדמה לי) מבריקה ודי גורמת לי לחבב את הסוף. יש לומר שלמרות שהסרט מרגיש פא**נג צפוי בכמה חלקים הוא מצליח להפתיע, כאילו שהתסריטאי רוצה לומר "מה? חשבת שנלך על הפא**נג סוף צפוי וקיטשי? לא ולא, הנה לך עוד פא**נג הפתעה קטנה". בקיצור, פא**נג סרט מדהים, ומצטער שאני אומר פא**נג כל הזמן, אבל סצינת המכתב (שבה שומעים בפעם הראשונה את קולו של פיינס) לא יוצאת לי מהראש. אה, ועוד דבר קטן אחד, הסרט היה פא**נג מצחיק, יותר מכל הקומדיות שראיתי השנה.
בקשר לסוף, זה באמת היה הגמד? משום מה לא שמתי לב, למען האמתת ראיתי שהיריה ממש העיפה לו את ראשו כך שאי אפשר היה לדעת, ו…האם ריי מת בסוף או לא? מה זאת אומרת 'אני מקווה שלא אמות'?
פרשנות זה אחלה והכל,
אבל אינך חושב שסרט אמור לספק יותר מתסריט סמוי? נניח, התפתחות עלילתית מספיק מעניינת, שימוש בכלים וסגנון בימוי.
שלוש רמות של אי-הסכמה
ראשית, אני לא סבור שסרט אמור לספק שום דבר חוץ מחווית צפייה מהנה. וההגדרה שלי ל"מהנה" רחבה מאוד. אני מוכן לקבל הכללות, כמובן – שקצב חשוב יותר, לרוב, מתאורה (למשל); שהתפתחות באירועים חיונית לעניין, לרוב; וכדומה. אבל אני לא מוכן להגביל את עצמי על סמך ההכללות הללו. לא *כל* סרט חייב קצב טוב כדי להיות טוב.
זה ברמה הכללית.
שנית, זה תלוי ברמת הסאב-טקסט. אם הסאב-טקסט מרשים מספיק – מקורי, יצירתי, מעניין וכדומה – אני מוכן לקבל גם כשלים מסוימים ברמת הטקסט. ו'ברוז" בהחלט מרשים – מאוד – ברמת הסאב-טקסט.
זה ברמת הביניים.
שלישית, אני חושב שאחד ההישגים המרשימים ביותר ב'ברוז" הוא השילוב הנהדר בין הטקסט לבין הסאב-טקסט. במלים אחרות, הסרט הזה בהחלט מספק התפתחות עלילתית מעניינת, משחק טוב, בימוי יעיל, הומור איכותי ועוד. אפילו אם כל רמת הסאב-טקסט חולפת לחלוטין מעליך (או מתחתיך), הוא עדיין מבדר ועשוי היטב.
זה ברמה הספציפית.
אם כך- אין שום בעיה.
ברגע שסרט, קודם לקשר הטקסטואלי, מספק חווית צפייה ראויה- הוא טוב. אני מצאתי את "ברוז"' מעט חורק, בתור מוצר בידורי.
דיכאון
המסקנה העיקרית שלי מהצפייה ב"ברוז"' היא שאני חייב להפסיק לצפות למצוא יורשים ליוצרי הקולנוע הנערצים עלי – שרובם ככולם סר חינם, תהילתם בעברם, פג תוקפם ותם סוסם – כי זה פשוט מסתיים במפח נפש עוד יותר גדול. כנראה שבינתיים עוד לא קם דור גדול של יוצרים שיכנס לנעליים של אבות הקולנוע העצמאי. מה לעשות? עובדה. עד שזה יקרה צריך פשוט להמתין ולשתוק. ספציפית, הגיע הזמן לחתוך מהשעשועון העקר הזה של מציאת מחליף לאחים כהן. אותו דבר היה לי עם "בריק", סרט סביר והכל, אפילו מבטיח ברמה כזאת או אחרת, שהייתי עוד עשוי להנות ממנו אם לא היו מבטיחים לי "רציחות פשוטות 2". אז לא, "בריק" הוא לא מאור בסטנדרטים האלה, אפילו לא מתקרב, ו"ברוז"' אפילו קצת פחות ממנו. סרט חביב אולי, וגם זה בלארג'יות. מבריק הוא בטח לא.
נעזוב לרגע את העובדה שהופעות מרושלות ומאומצות כמו זו של קולין פארל בתפקיד הראשי היו עוברות בקושי ב"לחסל את הליידי", שהסרט פחות שנון משהובטח, שהעלילה שלו מאוד-מאוד גבולית ושהצד הויזואלי בו סולידי כל כך שהוא עובר לחלוטין מעל הראש. אני רוצה להתעכב דווקא על המשמעות של הסרט. אדם כתב בחוכמה ש"ברוז"' הוא סיפור על הגאולה הנוצרית, על שלוש האלטרנטיבות שהיא מעמידה. זה טוב ויפה, ודאי מדויק מאוד, אבל מה כל כך מבריק בזה? ואיך אפשר להשוות את הסמלנות הדתית השטחית של מקדונה למורכבות האנושית-פילוסופית של יואל ואיתן? הסרטים הטובים של האחים לא השתעשעו בהעמדת מטאפורה באורך סרט לאיזו תיזה – ודאי לא תיזה תיאולוגית עבשה שיש לה, בצורתה הגולמית, כל כך מעט איתנו ועם חיינו כאן כיום. סרטים כמו "צומת מילר" ו"ברטון פינק" לא רק דיברו גבוהה על חשבון בובות הדגמה בתפקידים הראשיים, הם הציגו בצורה הכי אישית ואינטימית את ההתמודדות האנושית של בני אדם עם החיים תחת החוקיות שהמטאפורה שלהם, והעולם שלנו, המציאו.
אולי זה רק המרחק האישי שלי מהתפיסות הנוצריות שמקדונה מתעסק איתן, פשוט כי מכורח לידתי בפרבר הנידח העונה לשם "ישראל" גדלתי על מיתוסים יהודיים דווקא. אבל נדמה לי שלא. נדמה לי שטרנטינו – עוד אחד שמקדונה זכה מן ההפקר להיקרא יורשו – הצליח במחי סצינה אחת ב"ספרות זולה" לצקת יותר תוכן ועוצמה רגשית להתמודדות של רוצח שכיר עם הסיכוי שלו לגאולה. מקדונה התמודד עם תפוח האדמה החם שלו בערך כמו שהתמודדו עם סוגיות מוסריות בסדרת האנימציה "משלי חיות" – נתן לשועל לעשות את הדבר הלא נכון, לדוב לעשות את הדבר הנכון (סצינה מביכה למדי, עם המטבעות מהמגדל) ולארנב הקטן שביניהם ללמוד את הלקח החשוב. מה כל כך מבריק פה? תאירו את עיני?
שאלה לא קשורה לסרט הנדון פה, אלא לחלק מסוים בתגובה שלך.
מתי ראית את "רציחות פשוטות"? בזמן אמת (כלומר, כשהוא יצא לראשונה למסכים) או אחר-כך? יותר מהותי: למה ולכמה מהפילמוגרפיה של הכהנים היית מודע כשראית אותו?
אני שואל, כי נראה לי שהגישה שאתה מציג כאן בעייתית-משהו: אתה מחפש יצירות-מופת אינסטנט, כאלה שהבמאי מביא על הפעם הראשונה שהוא עושה סרט. זה נראה לי לא רק לא-ריאליסטי לצפות לדבר כזה, אלא גם קנה-מידה גרוע לשפוט בו סרטים באופן כללי. חשיבות של סרט, ואני סבור שגם חלק מהאיכות שלו, נמדדות לאורך זמן – בין היתר בהשפעה שהיתה לו על המשך הקריירה של האנשים שיצרו אותו ועל זו של אנשים אחרים. אם ללכת על הדוגמה שהבאת, אני זה שכתבתי כאן באתר את הביקורת ל-"בריק" ויצאתי פחות או יותר עם אותה מסקנה (סרט נחמד, מהנה מאוד, לבמאי יש הרבה פוטנציאל) – אבל יכול להיות שבעוד עשור אני אסתכל עליו אחרת לגמרי, בתור תחילת הקריירה של אחד מגדולי הבמאים שקמו באמריקה. דווקא דוגמאות נגדיות לבמאים שהביאו למקהלת צרחות "יצירת מופת!" בעקבות היצירות המוקדמות שלהם שבעקבותיה הגיעו קריאות "הם גמרו את הסוס" לא הרבה זמן אחרי-כן (דוגמאות מעין-הדג: דארן ארונופסקי – שזוכה עכשיו, אולי, לאיזה קאמבק – וריצ'ארד קלי) מוכיחות שצריך לתת לבמאים זמן ומרווח-נשימה לפני שמתחילים למדוד את היצירות שלהם בקנה-מידה מהסוג שהצגת.
האמת היא שחשבתי על זה במהלך כתיבת ההודעה
כי רציחות פשוטות הוא סרט מצוין בעיני אבל אני די בטוח שאי אפשר לקרוא לו "יצירת מופת", בטח לא אם מפרידים אותו הרמטית מהקאנון הכהני. יצירת מופת היא עבודה שלמה ומגובשת שברוב המקרים קשה לזקק ממש בתחילת הקריירה, דרוש איזה נסיון ושפשוף כדי להשתלט על כל האלמנטים ולתזמר אותם ביחד בצורה מופתית, וכמובן שהיא גם תלוית קונטקסט תרבותי ופרספקטיבה וכאלה. אבל נדמה לי שלא את זה אני מחפש. מקובל עלי שסרט ראשון לא יהיה עד כדי כך מושלם. מה שאני כן מחפש הוא ניצוץ מסוים, סימנים קטנים, רגעים של גדולה – בטקסט, בתזמור, בקומפוזיציה, במהלך העלילה. לצערי לא הרגשתי שאני מוצא את אלה ב"ברוז"'. ב"בריק" דווקא היה קצת מזה, אבל נדרשה מידה של נדיבות ו-וישפול ת'ינקינג כדי לזקק החוצה את הקצת הנ"ל. עוד יותר לצערי, אני מתקשה למצוא ניצוץ מבטיח באמת אצל יוצר צעיר כלשהו כרגע. מבין החבר'ה שנכנסו לשיח התרבותי ב, נגיד, חמשת השנים האחרונות, אני מצליח לחשוב רק על אנדרו דומיניק. לפני כמה שנים היה כאן סקר על צעירים מבטיחים – אני תוהה איזה צעירים מבטיחים היו משתתפים בסקר כזה כיום. מישהו מוכן לעזור לי?
אוי, אני רואה עכשיו שלפני שלוש שנים היה סקר המשך
אמנם גם עליו כבר חל סוג של חוק התיישנות, אבל אם אלה השמות הרלוונטיים – זה רק מחזק את התחושה.
צרמו לי שני דברים בהודעה שלך
ראשית, שאתה מניח שבגלל שסמלנות היא דתית היא גם שטחית. גם אם התזה שלך יותר ספציפית, ואומרת שהסמלנות הדתית *כאן* היא שטחית, אני לא מסכים.
שנית, מה שהרשים אותי במיוחד בברוז' היא איכות הכתיבה – להצליח למשול משל בעל מסר תיאולוגי מהודק שיעבוד הן ברמת הטקסט והן ברמת הסאב-טקסט זה נדיר מאוד. רק על זה מגיע למקדונה שאפו ענק.
אם הסרט הוא יצירת מופת או לא אני לא יודע, אבל זה שמקדונה הוא לכל הפחות תסריטאי נהדר ובמאי שחקנים מוכשר (גם אם לא מופלא – רייף פינס הכי מרשים, והוא תמיד מרשים) אין לי ספק.
אני חושב שרמת הטקסט גובלת בכישלון קולוסאלי
האתיקה של פיינס לא אמינה ואפילו קצת מגוחכת מחוץ לקונטקסט הסמלי, הסצינה הישועית שכבר הזכרתי לא עובדת, וכל עשרים הדקות האחרונות מקרטעות מבחינת שזירת האלמנטים העלילתיים זה בזה. הכל מתיישב יותר טוב ברגע שמבינים את המשל, אבל זה הופך את הסרט לסוג של יצירה מגוייסת בעיני. אשר לסמלנות דתית שטחית – קצת מסובך לי להיכנס לזה, ולכן נמנעתי בהודעה המקורית, אבל נדמה לי שברמה כלשהי כל סמלנות לשמה היא שטחית. אני לא מתנגד עקרונית למטאפורות, אבל יש משהו משעמם בסמלים שכל המטרה שלהם היא אילוסטרציה של רעיון; איכשהו אני מצפה שהסמל עצמו יקרום עור וגידים ויצליח להגיד משהו חדש על המושא שלו. לא ראיתי איך זה קורה ב"ברוז"'.
אני לא בטוח שהבנתי.
תוכל לפרט למה כוונתך בסמל שקורם עור וגידים ואומר משהו חדש על המושא שלו?
כזה שקם לתחייה אחרי שלושה ימים, למשל?
טוב, חלק מזה קשור באמת לכמה שיכנעה אותך העלילה
אם הייתי מאמין שריי, קן והארי הם אנשים ממשיים ולא דמויות קרטון שנועדו להעניק אילוסטרציה לרעיון תיאולוגי, יכול להיות שהייתי ברמה כלשהי *מרגיש* את המטאפורה ולא רק מבין אותה. חוץ מזה – או כפועל יוצא של זה – אני חושב שהמטאפורה לא היתה הדדית מספיק ולכן לא כל כך אפקטיבית. אם היה היזון חוזר – לא רק המשל על שלושה פושעים מלמד על האמונה הנוצרית אלא גם האמונה הנוצרית נוסכת נופך אנושי חדש בסיפור על שלושת הפושעים – הסרט היה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי. מצד שני, אני מניח שמי שאהב את הסרט כן הרגיש את ההיזון החוזר הזה וכן האמין לדמויות, אז אנחנו כנראה חוזרים לטעם וריח.
אכן.
בעייתי
מצד אחד זה סרט מצחיק מאוד ומשוחק טוב,וגם קולין פארל אינו קוטל קנים לדעתי.מצד שני,כל האיטיות והמורכבות פשוט לא משתלבות עם הצד הקומי בסרט,אני לא יכול לומר שהוא השפיע עליי מאוד ושיצאתי ממנו עם מחשבות עמוקות,כי חלק נכבד מהזמן הוא לא לוקח את עצמו ואת הדמויות שלו ברצינות.בסך הכל סרט מומלץ.
זה בדיוק מה שאהבתי בו
השילוב הזה בין קומדיה וחוסר-רצינות להרהורים מחשבתיים הוא מיוחד מאוד.
מעניין מאוד,וכושל.
לפחות כאן,כי כשהסרט מנסה לשאול מי בעצם ראוי לשרוד,ועל הדרך צוחק על הדמויות ונותן הרגשה כאילו החיים שלהן לחלוטין לא חשובים,זה מתפקשש משני הצדדים:ההומור הרבה פחות אפקטיבי והצד העמוק יותר לא מורגש.
אבל אולי הבעיה היא אצלי (עשיתי הפסקה די ארוכה באמצע,והייתי עייף במהלך הצפייה).
רק אציין
שכשראיתי את הסרט לפני שנים אחדות היה לי מעט מוזר שכל הבלגים מדברים שם אנגלית כל כך שוטפת ורהוטה.
חזרתי לפני שבוע מטיול בבלגיה בו הייתי גם יום בברוז' (שבאמת מקסימה אבל נראה לי שמתאימה ליום יומיים וזהו) והבלגים, כמעט ללא יוצאי דופן, דיברו אנגלית מדהימה.
זה האיזור הפלמי של בלגיה, איפה שמדברים שפה שהיא תכלס ניב של הולנדית,
והולנדית היא כנראה השפה הכי קרובה לאנגלית שאינה אנגלית בעצמה. אז זה, בשילוב עם העובדה שהם כנראה לא מדבבים סרטים וסדרות, ותקבל את זה שדוברי הולנדית הם גם דוברי אנגלית באופן כמעט טבעי. יש אפילו בדיחה שאם אתה מנסה ללמוד הולנדית ורוצה לתרגל, אין לך טעם לנסות להתחיל שיחה עם הולנדי כלשהו כי הוא פשוט יענה לך באנגלית.