הענק הירוק

שם רשמי
הענק הירוק
שם לועזי
The Incredible Hulk

במקור: The Incredible Hulk
במאי: לואי לטרייה
תסריט: זאק פן, אדוארד נורטון
שחקנים: אדוארד נורטון, ליב טיילר, וויליאם הרט, טים רות'

ב-2003 הופיע הענק הירוק לראשונה בקולנוע, בבימויו של אנג לי. זה היה סרט איטי ומהורהר, שניסה להיות בעל אמירה על היצר הרע של האדם, על יחסי אבות ובנים ועל הבעייתיות שבלבישת מכנסיים צמודים כשהיקף המותניים שלך מוכפל לפתע פי עשר. אבל כשהטקסט הוא משעמם, לא משנה עד כמה הסאב-טקסט חכם. לכן הסרט נכשל, גם בקופות וגם אצל הקהל.

אך לא אנשים כמנהלי אולפני 'מארוול' יאמרו נואש – הם החליטו ליצור מחדש את 'הענק'. הפעם בלי הקשקשת, ה"משמעות" או ה"עומק", אלא כסרט קומיקס כמו שהעולם רגיל לקבל – עם הרבה אקשן, פיצוצים, רפרנסים למקור, דיאלוגים מגוחכים ודמויות שטוחות. אז הם רתמו למשימה את לואי לטרייה ('המשלח 2' ו'ללא מחסום'), במאי שהוכיח שהוא יודע לביים אקשן, אבל בלי עבר ממשי בהוליווד, כך שהוא יספק להם את הסחורה ולא יתחיל להיות יצירתי פתאום, ונתנו לו לרוץ.

ובאמת, נראה לכאורה שלטרייה עמד במשימה. הנה, בניגוד לרוב סרטי הקומיקס שהם לא סרטי המשך, זהו לא מה שחובבי הקומיקס קוראים לו Origin Story (כלומר, סיפור הדרך בה הגיבור קיבל את כוחות העל שלו). כל סיפור היווצרותו של הענק, שבדרך כלל היה תופס לפחות חצי סרט, מסופר בכמה שוטים בודדים במהלך כתוביות הפתיחה: אדוארד נורטון יושב בתוך מכשיר שנראה שהייעוד שלו הוא להתקלקל; הניסוי מתחיל; הניסוי משתבש; משהו ירוק וגדול הורס את המעבדה ובורח; הסוף. כך שתוך כמה דקות יכולנו כבר להתפנות לאקשן ולעלילה הכיפית של "ענק ירוק מרביץ לדברים". אבל לא. אחרי הכתוביות אנחנו עוברים לברזיל , שם יושב נורטון, הלא הוא ברוס באנר, ומנסה לחיות חיים רגילים עד כמה שאפשר, כשהוא משתדל שלא להשאיר אחריו סימנים שיאפשרו לממשל האמריקאי לאתר אותו, ולא להתרגש יותר מדי, כי כשהלב שלו מגיע ל-200 פעימות בשניה הוא חוזר בזמן. או הופך לענק.

יותר מדי זמן עובר עד שבאנר נאלץ להוציא את החיה הפנימית שבו החוצה. בסופו של דבר, בשיאה של סצינת מרדף בעיר שגורמת לירושלים העתיקה להיראות מרווחת, הענק פורץ למסך – אבל נעלם אחרי חמש דקות, ומחזיר אותנו לשממון שהוא חייו של באנר. רק שעכשיו לבאנר יש סיכוי חדש להשקיט את הענק לנצח. אז הוא חוזר לאוניברסיטה מכתוביות הפתיחה, שם עדיין נמצאת אהובתו בטי רוס (ליב טיילר), במטרה להביא לסיומה של התקופה הירוקה בחייו. אבל לצבא ארה"ב, בהנהגתו של הגנרל תדאוס רוס (וויליאם הרט), יש תוכניות אחרות עבורו. בא הכח של הגנרל רוס הוא מפקד הכוחות המיוחדים סגן אמיל בלונסקי (טים רות'), שהוא סוג של מניאק קטן שלקח את תפיסתו של באנר כפרוייקט אישי. לא ממש ברור למה, אבל זה בסדר, כי בהיותו גם רוסי וגם בריטי הוא הבאד-גאי האולטימטיבי, וככזה הוא לא זקוק לסיבות להיות מניאק.

אבל מה אכפת לי מעלילה, בכלל? זה הרי סרט קומיקס-קיץ-אקשן-טפשי-פיצוצים, וזה מה שהוא אמור לספק לי. אז איך האקשן?

זהו, שהאקשן נפלא. באמת. הענק הורס, בועט, מפוצץ, דורס, מועך, שובר, מנתץ, ובאופן כללי לא ממש בריא לסביבה שלו, והכל בלי התנצלויות ובאיכות מדהימה. אין לו בעיה להרוג אנשים, אם כי הדירוג של הסרט לא מאפשר לו לעשות את זה באופן גרפי מדי, והוא יודע להשתמש בחפצים שסביבו – מכוניות, טנקים, קירות ומה לא – לטובתו, כנשק או כמגן, ולא מתייחס אליהם רק כאל מכשול בדרך להרביץ לעוד מישהו או משהו. האקשן מאוד סוחף, והבעיה היחידה שיש לי איתו היא שאין מספיק ממנו: הוא מתמצה בשלוש סצינות גדולות, שבינהן יותר מדי תירוצים לעלילה.

הענק מודל 2008 הוא יצור ממוחשב שעומד בגאווה לצדם של גולום וקינג קונג. הפנים שלו, שמביעות טווח גדול של רגשות, בין כועס, מרוגז, עצבני וזועם, למודאג, רגוע או מפחד, השרירים שנעים מתחת לעורו הירוק, התנועה שלו והשילוב שלו ברקע המצולם אמנם לא גרמו לי לשכוח שזו דמות שקיימת רק בדיסק קשיח, אבל הביאו אותי מאוד קרוב לשם. לצערי, זה נכון רק לגבי סצינות האקשן. מאחר שבניגוד לכל הגיון בריא, התסריטאי ניסה להיות עמוק ולהראות את הצד האנושי של הענק, הוא הכניס גם סצינות דרמטיות בין הענק לבין בטי רוס. 'מארוול', מתברר, פשוט לא לומדים מטעויות. אני לא יודע אם לאנשי האפקטים לא היה כח לעבוד על הדמות בסצינות המשמימות, או שבסצינות הרגועות פשוט היה לי יותר זמן לשים לב לפגמים של הענק, אבל בכל סצינה שבה הוא לא הולך מכות הוא נראה יותר ממוחשב ופחות אמין.

כל השחקנים הראשיים בסרט (טיילר, הרט, רות' וכמובן נורטון יקירי) הוכיחו בעבר שהם יודעים לשחק, ואני לא מאשים אף אחד מהם בדמויות הסטריאוטיפיות והרדודות שהם מגלמים. כשהבמאי שלך יותר מתעניין בהריסה, וכשהתסריט לא מספק בשר, לא פלא שאתה לא מצליח לבנות דמות. אומרים שאד נורטון לא הסתפק במשחק אלא גם שיכתב את התסריט. בהנחה שזה נכון, הייתי רוצה לנצל את הדף הכחלחל הזה כדי לייעץ לנורטון לא לעזוב את הקריירה הנוכחית שלו. הוא אמנם לגמרי לא הלהיב אותי בסרט הזה, אבל אני עדיין מעדיף בהרבה את נורטון השחקן על פני נורטון התסריטאי.

אבל למה אני מתלונן, בעצם? זה בהחלט לא סרט הקומיקס הגרוע ביותר שיצא לי לצפות בו. הוא גם לא המשך של סדרת סרטים אהובה, ולכן לא אכפת לי שכל מה שיש לו להציע זה בערך חצי שעה של אקשן. זה פשוט עוד אחד מהסרטים שמנציחים את הגישה ההוליוודית לסרטי קומיקס: פיצוצים זה הכל. לצערי, אני קיוויתי ליותר.