במקור: The Incredibles
תסריט ובימוי: בראד בירד
שחקנים: קרייג טי. נלסון, הולי האנטר, סמואל ל. ג'קסון, בראד בירד, ג'ייסון לי
לכתוב ב'עין הדג' בקורת על סרט כמו 'משפחת סופר-על' זה בזבוז משווע של דף אינטרנט כחול. אתרים אלטרנטיביים וחתרנים נועדו כדי להצביע על האמת הערומה והמשעממת של סרט שהמבקרים הפופולריים משבחים; או להתייחס לסרט שנקטל באופן גורף, ולכתוב שהוא בעצם לא כל כך נורא, אפילו מצוין ביחס לז'אנר. אבל לכתוב ביקורת לסרט שאהוד על ידי המבקרים, כמו גם על ידי העם, ושגם ראוי לכל האהדה הזו? מי בכלל רוצה ביקורת כזו? באמת צריך עוד מישהו, בנוסף לעשרות שכבר קראתם, שיאמר שהסרט הזה הוא גאונות צרופה? אז הנה, אני אומר: הסרט הזה הוא גאונות צרופה. מרוצים?
כידוע, 'משפחת סופר-על' הוא הסרט השישי של אולפני פיקסאר, והראשון שעוסק כולו בדמויות אנושיות. הם אמנם לא ממש נראים כמו בני אדם, אבל מכל יצירי המחשב האנושיים שיצא לי לראות, הם היחידים שממש מתנהגים ומגיבים כמוהם. האנשים האלה גם לא גרים במצולות הים או בעולם המפלצות, אלא בעולם שלנו – זה שיש בו יחסים בין שחורים ללבנים, הרכבים משפחתיים כאלה ואחרים, היררכיה, חוקים עליהם אסור לעבור בלי עורך דין, תוכניות טלוויזיה, טוסטרים ועשרות דברים נוספים שמרכיבים עולם, שאני מסוגל להאמין שבני אדם לא רק נמצאים בו, אלא גם חיים בו את חייהם.
מיסטר אינקרדיבל (קרייג נלסון המשובח) חזק בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, והוא בעל חוש צדק מפותח, טייטס כחלחל ושם מפוקפק. בקיצור, הוא מה שבלשון פשוטי העם נקרא "גיבור על". פעם, כשהגיבורים היו גיבורים אמיתייים, הוא העביר את ימיו לצד ארוסתו הגמישה אלסטיגירל בלוחמה בפשע ובכוחות הרשע, והחיים היו טובים. למרבה הצער, עם הזמן הלוחמה בכוחות האופל הפכה לעסק יקר יותר ויותר, ותביעות מבעליהם של גורדי שחקים שנהרסו במהלך ניסיונות לחיסול סופר-רשעים, לא הפסיקו לזרום. התסבוכת המשפטית עשתה את מה ששום סופר-רשע לא הצליח לעשות: גיבורי העל כולם נאלצו לעזוב את תפקיד מגיני האנושות, ולהתמסר לזהות היום-יומית שלהם. מר וגב' אינקרדיבל עברו לבית שקט בפרברים, הולידו שני בנים ובת, וניסו לחיות חיים נורמליים. מיסטר אינקרדיבל עובד עכשיו כסוכן ביטוח בקובייה משרדית, ועונה לשם הסתמי ביותר בהיסטוריה של הקיום האנושי – בוב. הוא מבלה את זמנו עם חברו הטוב מהעבודה לשעבר, לושיוס (סמואל ל. ג'קסון המשובח), בהעלאת זיכרונות מימי התהילה כאיש פלאי.
בניגוד למגמה הבולטת כיום בתחום סרטי הסופר-הירוס, 'משפחת סופר-על' לא טוען שזהות הגיבור מפריעה לחיים הנורמליים, אלא שהחיים הנורמלים מפריעים לזהות הגיבור. לא רק לאדון אינקרדיבל, שמתעב את חייו כבוב, אלא גם לבנו הצעיר דאשיאל, המכונה "דאש", שיודע לרוץ במהירות שבה ג'וד לאו מוציא סרטים, אבל לא יכול להשתתף בתחרויות הספורט בבית הספר היסודי מחשש לחשיפת כוחו המופלא. ויולט, הבת, דווקא מנצלת את הכח המיוחד שלה – היכולת להפוך לבלתי נראית – כדי לחמוק מתשומת לב. מול כל אלה עומדת אלסטי-גירל (הולי האנטר המזוויעה. סתאאאם! רק בדקתי אם אתם מקשיבים), שהתבגרה, התפכחה והשלימה עם היותה עקרת הבית הסתמית הלן, זו שמנסה לשמור על המשפחה נורמלית ככל האפשר. עדנה מוד, ידידת המשפחה (בראד בירד, במאי הסרט, ה – שירו איתי – משובח), היא אמנם לא גיבורת-על, אבל היא כמהה לזמנים בהם נהגה לעצב להם חליפות.
אבל אז, כפיצוץ גרעיני ביום בהיר, בוב מקבל מכתב מטעם פלוני אלמוני, הקורא לו לחזור למשימת הצלה סודית אחרונה. בוב לא עומד בפיתוי, ויוצא למשימה מבלי לספר לאשתו, שפשוט שמחה שהוא שוב קורן מאושר כמו בימים הטובים ההם. אלא שההרפתקה הסודית של מר אינקרדיבל מסתבכת, והוא עומד בפני סכנת חיים. המשפחה כולה נאלצת ללבוש שוב את חליפות העל ולצאת להציל אותו.
בשלב זה, אלה שנעמדו בתור ברגע שבו שמעו שיש סרט חדש של פיקסאר, עשויים להיות מופתעים. בחצי השני שלו, 'משפחת סופר-על' הופך לסרט אקשן. ואני לא מדבר כאן על אקשן-צעצוע של סרטים מצוירים, אלא על סצינות פעולה טהורות, שנועדו פשוט להיות מותחות ומגניבות – ומצליחות בכך הרבה מעבר לכל הציפיות. מספר סצינות ממש גרמו לי לפעור פה בניסיון למלמל "מ-ג-נ-י-ב-!".
הקרב של מר אינקרדיבל עם רובוט פסיכופת – כמו דוקטור אוקטופוס, בערך, רק יותר גדול ובלי הדוקטור באמצע – שם בכיס את הדוקטור המקורי. והסצינה שבה הנערה האלסטית נלחמת בשלוש קבוצות רעים בשלושה חדרים במקביל, מתעלה לבדה, לטעמי, על כל הספיידרמנים וההלבויים שיצא לנו לחוות השנה ביחד. גם דאש, ילד הפלא, נותן קטע בריחה נהדר בשיתופם של אחותו הגדולה, רחפות רובוטיות ויער גשם. לכל הסצינות הללו יש משהו משותף – המשתתפים הם אולי גיבורי-על, אבל הם לא בלתי מנוצחים ולא כל יכולים. זה לא מסתכם בזה שהסרט יותר מודע לעצמו וכדומה, אלא פשוט הופך את הסצינות הללו ליותר מרשימות. נקודה.
זוויות ה"צילום" המעניינות, הכוריאוגרפיה המופלאה, התחושה שהכל זורם והעובדה שהאקשן נראה ממש במקום ולא כאילו הונח שם סתם כדי להרשים את הקהל – אלה גם תורמים במשהו. את האנימציה לא נראה לי שצריך להזכיר – המים, האש, הצמחים, המכוניות, האדמה, הקרח וכל השאר פשוט נראים טוב.
ההפתעה הגדולה האחרת שצפויה למעריצי פיקסאר היא שחצי שעה אל תוך הסרט, הם עדיין לא יתגלגלו על הרצפה מצחוק. הסרט הוא פשוט לא קומדיה, לא לגמרי, בכל אופן. אבל הוא מכיל המון מודעות עצמית. קלישאה שנחבטת על האח במערכה הראשונה, מופיעה במערכה השלישית, ומונולוג חוצב להבות נגמר לרוב בשורת מחץ בלתי צפויה.
למרות זאת, התסריט לא מצליח להמנע לגמרי מהקלישאות שמגיעות בילט-אין עם קטעי האקשן. חלקן מטופלות באופן מבריק מבלי להפוך לפארודיות על עצמן, אבל חלקן נותרות צפויות מאלפי קילומטרים, או בערך מהקטע שבו אלסטי-גירל אומרת "לג'ק-ג'ק אין שום כוחות מיוחדים".
החלק האלוהי (איך לעזאזל המבקרים האלה מוצאים כל כך הרבה מילים נרדפות ל"טוב"?!) של התסריט הוא ללא ספק הדמויות. ולא, אני לא מדבר על עדנה מוד, שהיא בהחלט דארלינג לגמרי, אבל כל מה שנדרש ממנה זה להיות דארלינג לגמרי. אלסטי-גירל ומיסטר איקרדיבל, למשל, מצליחים להעביר רגשות דרמטיים יותר טוב מכל לובש טייטס מיוסר אחר. את דאש צריך לשכפל ולשים בכל סרט שבו קיים ילד בוגר לגילו. עם זאת, ויולט, הבת המתבגרת, הביאה אותי לרמות שנאה חדשות ומפתיעות בעוצמתן. כאילו שלא ראינו מספיק מתבגרים פסימיסטים ואאוטסיידרים בעולמנו הקולנועי. אני שונא מתבגרים פסימיסטים, וגם את העולם.
הדבר היחיד שיכול באמת לפגום בהנאה מסרט מופלא כמו 'משפחת סופר-על', הוא ציפיות בלתי אפשריות. יכול להיות שהייתי צריך לומר את זה קצת יותר מוקדם, לפני ששפכתי על הסרט מחמאות על גבי מחמאות. טעות שלי. אז רק כדי שלא תאשימו אותי שהרסתי לכם, קראו שוב את הקטע על ויולט. עכשיו עוד פעם. יופי, עכשיו לכו לסרט.
* תודה ל-BS על שסייע (ועל צינון קולה וסילוק נציגי מכירות טורדניים).
- האתר הרשמי
- אתר רשמי – גירסה עברית
- פיקסאר
- בראד בירד – ראיון
- ראשון בתור
- עדנה מוד – המקור
מחווה למועדון קרב בסרט
אני היחיד ששמתי לב? כשמיסטר אינקרדיבל מזומן למשרד של הבוס שלו, יש שוט שלא יכול שלא להיות אלא מחווה למועדון קרב, זהה לחלוטין לשוט שבו מצולם הבוס וראשו לגמרי מחוץ לפריים. הסצינה כולה מזכירה את הקטע במועדון קרב כשג'ק ניגש למשרד של הבוס, רק ששני הקטעים נגמרים קצת אחרת (מבחינת מי מקבל מכות :)
Tרוה''כ או משהו כזה
הסרט טוב מאד, אני דווקא לא הכי מסכים עם המבקר אני ממש צחקתי בסט, נכון לא היו המון בדיחות אבל מה שהיה היה מציחק עד מאד, זה לדעתי סרט האנימציה (האמריקאי) הטוב ביותר שראיתי, הוא מצחיק, מותח, מרגש , והאקשן מדהים
אהרו''כ, ועוד על סרט שאהבתי, הריגוש העצום
מסכים עם רוב המילים. באמת סרט מדהים. סופר מדהים (משחק מילים כלכך כושל וצולע שאני מתבייש בעצמי). קטעי האקשן מצוינים, ולהערכתי, במיוחד אלו של הלן ודאש. עדנה מוד היא קצת יותר מסתם דארלינג. וויולט לא ממש אאוטסיידרית או פסימית, די הרבה יותר כמו מתבגרת ממוצעת פלוס. והיא לא מקבלת יותר מדי זמן מסך, ככה שזה בסדר. סרט שהוא יותר מורכב משאר סרטי הפיקסאר, וכמה שזה יפה.
יש גם את הסרטון החמוד בהתחלה על הכבשה, שלמרות שהוא היה בהתחלה, כולם עדיין ציפו למשהו קולי ומצחיק עד מאוד בכתוביות הסיום (היינו מסתפקים באיזה מייק וואזאבסקי בחליפה צמודה), וכל האולם פרץ ב"אווווווההה" של אכזבה משראו שאין כלום.
סרט כל כך טוב. תעשו לעצמכם טובה ותראו.
דווקא אהבתי את הסרטון
ומגיע ח"ח חזק למתרגם- הכתוביות שמרו על החרוזים!
הסרטון הקצר בהתחלה היה קצת יבש לטעמי.
אני מסכים שהבדיחות אכן מצחיקות,
[אם כי אף אחת מאלו שהזכרת לא מתעלה, לעניות דעתי, על (
) "עדנה מוד… ואורח" או "מונולוגת אותי, מנוול!" (סוף 
)] אבל הן בהחלט לא העיקר של הסרט. להכריז ש'משפחת סופר- על' זו קומדיה יהיה עוול לסרט ולקהל.
סרט נהדר, הכי טאוב של פיקסר .
אני מוכרח לציין שהקטע עם הגלימה הזכיר לי מאוד את הקטע באושן 11 שבו העשיר מסביר לדני אושן ובראד פיט על שלושת השודים הכי מוצלחים של קזינואים בהיסטוריה של לאס וגאס, זה היה כל כך זה.
אהרו''כ
מה, כולם יכולים ורק אני לא?
סרט טוב.
ממש לא גאוני, אבל בהחלט מוצדק ושווה הליכה לקולנוע. אולי אפילו פעמיים.
אני רק מחכה לתגובה אחת ספציפית אבל…
אני מסכים עם הכל חוץ מויולט שמאוד אהבתי, אבל אני אוהב מתבגרים פסימיסטיים ששונאים את העולם (רק לי היא הזכירה את מאיה מרון ב"כנפיים שבורות"?).
לא. בהחלט לא רק לך. :-)
רק שאם ויולט היתה מתחילה ב'נכון לא נורא?' הייתי דואג שהראש שלה לא יראה גם כשהיא לא-אינה-נראית…
זה רק אני או ש
לא נפלתי מהסרט?
כלומר, היה כיף- אבל לא לזה ציפיתי כשבאתי לסרט של פיקסר.
גם אני אהבתי
לדעתי הסרט הכי טוב של פיקסאר. כיפי ומעניין לכל אורכו, ועם דמויות שפשוט כיף להסתכל עליהן (במיוחד הלן ומיראג'). מעניין אם הם יצליחו להתעלות על עצמם.. מה שבודאי לא יקרה עם הסרט על המכוניות (שאמנם הטריילר שלו נראה הרבה יותר מרשים בקולנוע, אבל עדיין לא מצדיק כרטיס).
הסרטון שהוצג לפני הסרט (Boundin), לעומת זאת, התחיל לייגע מהרגע שהדמויות התחילו לדקלם. אבל אני סולח להם.
שמתם לב שמה שקורה בטריילר של "מכוניות" קורה גם לאחת הדמויות בסרט? לא הצלחתי לגלות רמיזות להרבה סרטים אחרים, בניגוד לשרק (אבל בשביל זה יש את הטריוויה של ימד"ב)
נמנעתי לקרוא ביקורות על הסרט לפני הצפייה, כדי שאני אהנה כמה שיותר. הייתי ממליץ לאחרים לעשות את זה, אבל אני מניח שזה כבר מאוחר מדי למי שקורא את ההודעה הזו. אז תזכרו לפעם הבאה (מדגסקר?).
הייתה גופה?
אולי זה השלב הבא, כן להראות אותו חתוך ומדמם. KILL BILL סטייל. דווקא יכול להיות נחמד. אולי בדויד?
הייתה גופה?
כמובן… גייזרבים!
או לשונאי העברית למיניהם- gazerbeam!
יש גופות…
גם אני הופתעתי לראות שהאויבים לא מפעילים מצנחים או דברים כאלה, ציפיתי שסתם יכסחו אותם. סינדרום לא מת מוות עד כדי כך כואב, זה לקח רק רגע אחד.
צודקים
גאונות צרופה
סרט גאוני. נקודה. הגעתי עם רף ציפיות גבוה מהממוצע, וגם הוא נותר אי-שם למטה. מדובר בסרט שהוא התגשמות כל הפנטזיות הצבעוניות של חובב סרטי Fאן, אקשן ובעיקר – קומיקס, בלי שהוא נופל לדביקות או באנאליות לרגע. אחד הסרטים הטובים שראיתי בעשור האחרון. לא להעיז לחכות ל- DVD – לרוץ עכשיו למערכת הסראונד הקולנועית הקרובה לביתכם!
טוסטר זה יותר מחצי טוסטר, כן?
תן לי להבין משהו. הבדיחות הצפויות ב'אינקרדיבלס' הטרידו אותך, אבל ב'ברידג'ט ג'ונס 2' לא?!
אתה טוען ש'ברידג'ט ג'ונס 2' פחות צפוי מ'אינקרדיבלס'? יותר מזה, אתה אומר שלדעתך הוא סרט יותר טוב?!
הרגע שודרגת מבחינתי לדרגת חייזר. כבוד.
סימפון הוא נקבה.
וזה יכול להסביר למה היא אהבה את הסרט ברידג'יט ג'ונס יותר מ"משפחת סופר על". אכן, אולי הבדיחות בברידג'ט היו צפויות לעיתים, אבל הסרט כולו הקסים אותי, בלי קשר. "משפחת סופר על" הוא סרט מצויר, שבתור סרט אקשן לא קסם לי, אבל הוא ראוי להיקרא סרט טוב בהחלט.
עוד הסבר אפשרי הוא שאת ברידג'ט ראיתי בעודי במצב נפשי מעורער.
סימפון צריך להחליט
מאיזה מין ומאיזה גוף היא, כי היא מדבר על עצמך בגוף שלישי וזה קצת מבלבלת.
ע''ע מצב נפשי מעורער.
אה, אפילו עובדת היותך נקבה לא עוזרת.
(אני כמובן, לא ראיתי האינקרדבולס, אבל מהקרת הנפשות הפועלות) פיקסאר תמיד יהיה יותר טוב מבריג'ט ג'ונס 2.
אני אחזור על מה שאמרתי קודם:
אים שום קשר בין המינוח "סרט טוסטר" לאיכות הסרט. זאת, משום שאין כל רציונל הגיוני להחליף סתם כך מילה אחת באחרת, מבלי שלדבר תהיה משמעות. אחרת באותה מידה, ניתן היה להחליף את המילה "סרט" במינוח "פשטידה". זה לא מצחיק, זה לא מגניב, וכפי שאין אור ואני הערנו בפתיל על 'הנוסע' – זו לא כוונת המשורר.
מ-א-כ-ז-ב
הסרט פשוט מאכזב..
ציפיתי מpixar להרבה יותר…
וגם בסרטון הקצר שבהתחלה: יותר מידי דיבורים! מה פתאום לדבר בסרטון קצר שבהתחלה?!
ודבר נוסף: לא היו פיספוסים! מה קורה להם?! הם נפלו על הראש?!?!
לא, אם הם היו נופלים על הראש
היו פספוסים…
מתי?
מתי לכל הרוחות היו פיספוסים?!?!?!
חיכיתי כמה דקות אחרי תחילת הcredits(סליחה על השגיאות) איתי שאין פיספוסים ואז הלכתי כי הסדרן אמר להתחיל לזוז (למה?).
לזה עדי התכוון -
לא היו פספוסים.
סרטי הקומיקס הבאים
נכון. אחרי הסרט הזה, אולי אין טעם לעשות את Watchmen – אפילו אם הוא יהיה טוב, הוא ייראה כמו חיקוי. כנ"ל לגבי משפחת פנטסטיק, שהיא הכי דומה מבין הסופר-גיבורים הקומיקסאים למשפחת אינקרדיבל. חוץ מזה, כושר ההתמתחות המופלא של אלסטיגירל נראה מתאים בסרט אנימציה, אבל עלול להראות מגוחך בסרט "מצולם".
''כושר ההתמתחות המופלא של אלסטיגירל נראה מתאים בסרט אנימציה,
אבל עלול להראות מגוחך בסרט "מצולם"."
תהיה לנו הזדמנות לשפוט את זה ב"ארבעת המופלאים", לא?
זה לא בדיוק מה שאמרתי?
משפחת פנטסטיק=ארבעת המופלאים.
זה פרט האינפורמציה שהיה חסר לי...
שתי הערות לפרוטוקול
בראד בירד עשה את "ענק הברזל", שהיה ברמה של "משפחת סופר-על", אם לא טוב ממנו (אם כי הרבה פחות מהנה). בהחלט סביר להניח שהוא פריק של קומיקס, אבל ראוי לא להגביל אותו: הוא פשוט במאי ותסריטאי יוצא מהכלל.
לדעתי, צמד סרטי "צעצוע של סיפור" טובים מ"משפחת סופר-על" – הסאב-טקסטים שלהם מורכבים יותר, הדמויות מעניינות יותר, והאנימציה משובבת-נפש יותר.
הערה לשתי ההערות: אני עדיין חושב ש"משפחת סופר על" הוא סרט יוצא מהכלל, ויש בו תמהיל מדהים של סרט אקשן לצד דרמה משפחתית לצד ביקורת חברתית לצד סרט סופר-גיבורים (אם זה באמת ז'אנר נפרד). אבל הוא לא הסרט הטוב ביותר שראיתי, אפילו לא של פיקסאר.
לא חוכמה.
אף אחד עוד לא העיז לערער על היותם של צמד סרטי 'צעצוע של סיפור' הדובדבן בקצפת הפיקסארית (אם כי בעניין האנימציה בהחלט יש מקום לויכוח). מי מבניהם הוא הטוב ביותר? זו כבר שאלה טריקית, שמשום מה אנשים נוטים להתחמק ממנה.
Sandman דווקא העיז
ולכן הגבתי.
איזה משניהם טוב יותר? את הראשון לא ראיתי יותר מדי זמן, וכנראה לכן נראה לי שהשני – אבל אין ספק שהגיע הזמן לצפייה נוספת.
הרבה אנשים העיזו. הנה דוגמה:
'צעצוע של סיפור' הם לא הסרטים הכי טובים של פיקסאר. 'מפלצות בע"מ' טוב יותר.
'מפלצות בע''מ'? 'מפלצות בע''מ'?!
לא מרגש או חדשני כמו 'צעצוע של סיפור'[1], לא מצחיק כמו 'מוצאים את נמו' ולא מלהיב כמו 'משפחת סופר-על'. תוסיף לזה פספוסים שכבר התחילו להשחק 'בצעצוע של סיפור 2' ותקבל שלושה יתרונות בלבד: המחזמר, המרדף באגף הדלתות ומייק ווזובסקי.
[1] בחיי שאני לא מסוגל להבין איך מקונני אמא של במבי ואבא של סימבה נשארים אדישים למראה באז לייטייר צופה בפרסומת שלו.
כן, כן וכן
(חוץ מהקטע של החדשנות – על זה ש'צעצוע' ולא 'מפלצות' הוא הסרט הראשון של פיקסאר אי אפשר להתווכח, אבל חדשנות לא הופכת סרט לטוב יותר. בו?? כן!
תן לי שבר.
בוודאי שחדשנות עושה סרט לטוב יותר. זה לא אומר שהיא הכרחית, אבל אם לסרט כבר יש שפה קולנועית שונה לחלוטין- צריך לזקוף את זה לזכותו. 'מפלצות בע"מ' רק מחכה טכניקה שכבר נעשה בה שימוש, ולא מחדש בה הרבה.
'מפלצות בע''מ'
"תראי, אין שום מפלצת בארון. בעצם, עכשיו יש…"
אין דבר מצחיק מזה.
כבר לא מקבלים נקודות על עלילה ורקע מקוריים?
שלא לדבר על עיצוב מגניב ומפלצות חמודות (אפילו פרדי וג'יסון לא חמודים כמו המפלצות בסרט).
בטח שמקבלים.
אבל גם בכל הסרטים שהזכרתי יש עלילה מקורית (טוב, נו, חוץ מ'מוצאים את נמו') .
טוב נו, אולי אני סתם מתקטנן.
אבל הצעצוע של סיפור למיניהם לא הפילו אותי מהכסא (מבחינת צחוק), בעוד שמפלצות עשה את זה, ואפילו די בקלות.
כנראה שפה כבר נכנסים לעולם הסובייקטיביות המפותל.
מזתומרת?!
אתה צריך לראות סרטים שבראד בירד עשה מחוץ לז'אנר כדי לשפוט את איכותו כבמאי? למה? סרטי-קומיקס-באנימציה (או איך שתקרא לזה) לא נחשבים? הוא עשה כבר שני סרטים אדירים בז'אנר הזה; מבחינתך אם הוא ימשיך ויעשה עוד 15 כאלה, בכל זאת לא תיתן לו את התואר סמאח עד שהוא לא יביים סרט אסונות?
מזתומרת?!
קודם כל מוזר לי שדווקא אתה, שבדרך כלל זהיר להכתיר סמאחים אחרי שני סרטים בלבד, מגיב בצורה כזאת.
ולגופו של עניין, נראה לי שתמיד קל יותר כשאתה עושה משהו שאתה באמת אוהב, ושהשקעת בו את כל הנשמה. אז אחרי שנכוויתי עם האחים וושאובסקי ועם כל מיני חבר'ה אחרים, אני לא ממהר לשום מקום. כמו שכתבתי, אני אהיה שם, ובמידה שיהיה מוצדק אני אתן את כל הקרדיט.
ומה אתה בכלל עושה ער בשעה כזו?
אף אחד לא סמאח אחרי שני סרטים,
אבל כששני הסרטים הראשונים שלך הם כל כך טובים ויש לך עוד 'סימפסונס' ברזומה – כנראה שאתה פשוט טוב. נכון, היה את המקרה של הוושאבסקים, אבל התרסקות כזאת היא לא דבר שקורה הרבה. אני מקווה.
אבל אני לא מצפה מבירד להוכיח שום דבר בז'אנרים אחרים כדי לקבל את ההערכה שלי. מצידי שימשיך לעשות רק את מה שהוא אוהב, וממש-ממש טוב בו.
ומה ארונופסקי?
במאי?
נעדר.
אז מה?
הוא עבר דסמאחיזציה?
ב'רקוויאם לחלום' הוא הוגדר ''סמאח נולד''.
זה אומר שהוא עוד לא סמאח בוגר.
זאת אומרת שמקודם הוא צריך להופיע בפסטיגל
לשיר "נומה נומה היי" ואם הציבור סולח לו אז באמת הוא סמאח?
המשך הפרוטוקול:
הקרקע הקולנועית אמנם מוכרת יותר, אבל המסרים עזים הרבה יותר – וראה ההודעה של אינדי למטה (שאני לא מסכים עם רובה, אבל יש בה משהו). ראית פעם סוכן ממשל מוצג באור אכזרי (אבל אנושי) כמו ב"ענק הברזל"?
לגבי צעצוע של סיפור, אני מסכים. הוא פחות זורם. אבל, מבחינתי, זה רק נתן יותר זמן לחשוב על מה שקורה בסרט, כמו גם להנות מהשירים הנהדרים. "משפחת סופר על", בחצי השני, מאבד כל יכולת להיות מתוחכם בגלל האקשן הבלתי-פוסק.
לגבי BPRD – למה להזמין? יש עותק של הספר ב"קומיקאזה" ברמת-אביב. כמעט קניתי אותו לפני שבועיים, אבל נגמר לי הכסף.
אם אצליח להגיע לחולון אראה אותו.
ובנתיים – אני מזמינה את כל המגיבים הלא מתלהבים לבוא ולהגיב בהמוניהם, אני לא יכולה להגיע לסרט עם ציפיות כ"כ גבוהות, לא חבל? לא מספיק הרסו לי ככה את נמו? (או שהוא באמת לא היה עד כדי כך מדהים?)
בכלל לא מדהים
לדעתי, נמו היה הסרט הגרוע ביותר של פיקסר (להוציא, אולי Bug's Life, אבל אותו ראיתי מאוד מזמן ובנסיבות לא מוצלחות) – היסטרי, לא מקורי ולא ממש מצחיק רוב הזמן. מה שכן, הדמות של דורי, ובעיקר הדיבוב שלה, היו דווקא מדהימים ביותר.
גו אדם, גו אדם!
אני אתך.
באש ובמים.
סתם סרט, ודורי אחת לא הופכת אותו למצחיק. בטח שלא למוצלח.
דווקא מדורי לא התלהבתי.
אהבתי את האנימציה המושקעת והתחושה החיה של המים שהם הצליחו להשיג ואת הנסיון שלי לראות כמה אני זוכרת מהקורס חסרי חוליות… כל השאר היה חמוד ומטה.
הנמכת ציפיות?
"בתכל'ס, זה בדיוק כמו ה'פוקימון' וה'יו-גי-הו' האלה".
-אבא שלי.
לא האמנתם לי.
היללתי את הסרט עוד לפני שראיתי אותו ואמרתי לכם שאני אהלל אותו גם אחרי שראיתי אותו. הסרט באמת שווה את כל ההילולים שאני יכול לתת. סרט מצויין!
קטנצ'יק:
מהפעמים היחידות שאני מצפה לכל כך הרבה מסרט ובכל זאת נהנה ממנו כל כך. קטעי האקשן באמת מדהימים ובאמת מתעלים על רוב סרטי האקשן של הזמן האחרון. הסרט מ-א-ו-ד מצחיק! פשוט יש כל כך הרבה דברים מצחיקים ושנונים שכיף להסתכל על הסרט. האנימציה מהממת, פשוט היה מופלא להסתכל על המסך. הסרט עצמו מצויין, וממש לא סרט טוסטר. הוא ללא ספק מהסרטים הטובים של פיקסאר, יעני הוא ממשיך את המסורת. ואם כבר בענייני פיקסאר אז שכל אחד ייתן את הדירוג שלו לסרטים.
הדירוג שלי:
5) 'באגס לייף'- סרט טוב ומעלה חיוך אבל העלילה שלו הייתה ילדותית מדי וכמו כן האנימציה לא מושקעת.
4) 'מוצאים את נימו'- עלילה שטחית ודמויות נייר. למרות זאת הפיצוי הוא עם האנימציה המדהימה והצחוקים שלא מפסיקים והכי חשוב אחת הדמויות הכי מצחיקות שראיתי בסרטים, דורי.
3) 'צעצוע של סיפור 1'- דבר ראשון הוא מקבל את הכבוד שמגיע לו על כך שהוא הראשון מסוגו. להיות הראשון מסוגו זו כבר בעיה אחת אבל גם הראשון וגם אנימציה כזאת יפה? באמת כבוד. כמו כן התסריט המקורי והדמויות הכה אנושיות וכה מרגשות עושות את הסרט הזה לסרט מצויין. כמו כן הוא ריגש אותי מאוד והיו בו שירים מדהימים שאותם אני מדקלם עד היום. ".. אני חבר שלך.."
2) 'משפחת סופר-על'- ראה למעלה…
נ.ב:
הדמויות הכי מצחיקות שריאתי בסרטים הן:
א) עדנה מוד שהייתה פשוט אדירה. כל מילה שהיא הוציאה מהפה פשוט הצחיקה אותי. גדול, גדול וגדול.
ב)
התינוק היה אחת הדמויות המשניות והמצחיקות ביותר. הומור סלפסטיק במיטבו! בסוף פשוט כמעט התגלגלתי מצחוק.
1) כמו שראיתם חסר לי סרט אחד במספר, וזה בגלל שהחלטתי לשים את 'צעצוע של סיפור 2' ו'מפלצות בע"מ' במקום הראשון. גם תסריט מצויין ומקורי, גם סרט שלא יכול להיות בשום פנים ואופן סרט טוסטר, גם דמויות עמוקות שכיף להזדהות עימן וכל זה מלווה באנימציה מעולה ופס קול מדהים. שני סרטים שלא נמאס לי לראות אף פעם. מדהים!
לא גאונות ולא בטיח.
הפתיחה טובה, אבל בהמשך הסרט מידרדר – משעמם, לא מצחיק, לא מהנה. האקשן סתמי ביותר. בסרטי טוי סטורי ומיפלצות (הטובים של פיקסאר) ראינו אקשן הרבה יותר טוב. בסך הכל זה לא הרבה יותר מהגירסה המצוירת לכנפי הרעם.
מצד אחד ומצד שני
נו, כמובן שאהבתי את הסרט. ישבתי פעורת פה מהאנימציה, אבל לא הצלחתי לפספס שבעצם היה שם סיפור מעניין! טיפלו יפה בתסביך האמריקאי – בעצם הכלל-עולם-מערבי – שכל אחד חושב שהוא מעל לממוצע.
כמה אנשים אני מכירה, כמו מר אינקרדיבל, שלא מסוגלים להחזיק עבודה קבועה ולפרנס משפחה, כי הם חושבים שהם נועדו לדברים יותר טובים, יותר גדולים מזה? כמה אנשים שיוצאים דחויים מהחדר של הבוס שלהם, נכנסים לסרטים ומשכנעים את עצמם שהם בעצם הגאונים המיוחדים, ואילו הבוס הוא אדם רגיל, משעמם וגם רשע? ובינתיים, הבוס נכנס לסרט הזה מול הבוס שלו. כולם מיוחדים, כולם יוצאי דופן, כולם הופיעו פעם בפרוייקט Y או עשו four tuchdowns in one game. כולם יכולים להסתכל על כולם מלמעלה.
לא ברור לאן אומה עם כל כך הרבה רגשות גדלות הולכת, לאן אפשר לתעל את כל האגו המיותר הזה. גם הסרט לא עונה לשאלה הזו, אבל הוא מעורר אותה – וזה יפה כשלעצמו בסרט אנימציה לכל המשפחה.
ומצד שני –
מזמן לא ראיתי סרט כל כך קלישאתי וסראוטיפי. זה מתחיל בכוחות המיוחדים של בני המשפחה. האבא הוא חזק, והאימא היא "גמישה". הילד הוא מהיר, והבת יודעת להיעלם ולהגן. זה ממשיך בחיים ה"רגילים" שלהם: האבא רוצה להציל את העולם, אבל בעצם מונע רק מאגו. לאימא לא אכפת מאף אחד חוץ מהמשפחה שלה, והיא רק רוצה להשתלב חברתית. האבא הולך לעבודה. האימא נשארת בבית. היא מתעצבנת עליו שהוא לא מצליח לפרנס, אבל אף אחד לא מעלה בדעתו שהיא תלך, חלילה, לעבוד בעצמה. בכל יום רביעי האבא הולך עם החבר הכי טוב שלו לשחק באולינג. לאימא אין חברים. היא נשארת עם המשפחה.
עוד לא דיברתי על זה שהגבר הוא אולי חזק, אבל זה כל מה שיש לו. הוא לא מתוחכם במיוחד. והילד הוא מהיר, אבל העולם הרגשי שלו מסתכם ברגש אחד "מגניייייב".
צריך עוד? גברים במדים, הסוכנים של סינדרום, מותר להרוג. הם גברים במדים. את מיראז', האישה הבלונדינית העובדת בשירות הרוע, אסור להרוג. היא אישה בלונדינית ולהרוג אותה ייחשב לא הומאני.
ואם כל זה לא היה מספיק – אחר כך אנחנו מקבלים את המשפחה של איש הקרח, ושם זה *בדיוק אותו דבר*. כבר יש לכם הזדמנות להראות 2 משפחות, אז לא תטרחו לעשות אותן קצת שונות? *גם* במשפחה השנייה אנחנו צריכים לראות גבר שמציל את העולם ואישה שכל מה שהיא רוצה זה ארוחה רומנטית?
אז אולי תגידו לי "אבל גם האימא מתגלה כחזקה". נכון. אבל זה מעט מידי מאוחר מידי, אחרי כל סלט הקלישאות השוביניסטי הזה. אני מודעת לכך שבסרט אנימציה לכל המשפחה, צריך להעביר רעיונות מהר כדי לעבור לאקשן, ולפעמים אין ברירה אלא להשתמש בקלישאות. אני גם שונאת את הביטוי "זה מה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו", אבל בחייאת – זה מה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו?
ואללה
אני לחלוטין רואה איך אפשר לקרוא את זה גם ככה.
אולי הזלזול שהרגשתי כלפי דמותו של בוב בגלל הסטראוטיפיות שלו, גרם לי להרגיש שגם התסריטאי מזלזל בו ובכל מה שהוא מייצג.
לגבי המשפחה הקלישאית
אני חושבת שהם שקעו לתוך התבנית של משפחה קלישאית כחלק מהמאמץ להשתלב ולהתמזג עם הסביבה.
עובדה שזה מאוד משתנה בסוף, כשהם פועלים ביחד, וההצלה של המצב היא עבודה משותפת של כולם.
הוא הרי הסתבך מלכתחילה כי הוא לא שיתף את אשתו במה שקורה ופעל לבד. דווקא המסר בסוף שלכל חברי המשפחה יש את אותה חשיבות וכולם צריכים לעבוד ביחד, הוא החשוב.
אני לא בטוחה
אין ספק שכשהם "משחקים במשפחה", האינקרדיבלז נענים לסראוטיפ, וזה בסדר. רוצים להראות שהם משחקים במשפחה סטראוטיפית.
אבל גם כשהם "עצמם" הם סטראוטיפים: בוב רוצה את תהילת העבר שלו, להלן זה לא אכפת. בוב בעד שימוש בכוחו ללא גבולות, הלן היא כולה גבולות. דאש יודע לרוץ, ויולט יודעת להיעלם. בוב יודע לשבור ולסחוב, הלן יודעת להתגמש, בוב תמיד לוקח קדימה, הלן תמיד לוקחת אחורה.
זה פחות עניין של לצאת טוב
הסטראוטיפ הגברי באמת לא נראה כאן כמשהו שיש לשאוף אליו. הוא סטראוטיפ של גבר מטופש.
מאוד מאוד הזכיר לי את אל בנדי.
אגב, גם בסופו של התהליך, האב הוא זה שמוביל את המשפחה לניצחון, למרות שלאם יש תרומה משלה. אבל בכל מקרה, בסוף בוב מקבל את עיקר הקרדיט. הלן עסוקה בלטלפן לבייביסיטר לשאול מה עם התינוק.
כל זה עדיין נכון, אבל
הדמות של הלן יא באמת חזקה. אישה, די סטראוטיפית רוב הזמן, וחזקה.
אין סתירה.
כל זה עדיין נכון, אבל
חשבתי שהבעיה הייתה שהסטריאוטיפים מציגים את הדמות בצורה שלילית.
השימוש בסטריאוטיפים עצמו הוא דווקא חיובי ותורם לסרט, לדעתי, כי כל מטרת הסרט היא לבדוק את הסטריאוטיפים ואיך שהם עומדים במבחן הזמן. למרות שהן סטריאוטיפיות (אפילו קריקטוריסטיות) הדמויות בכל זאת מעוררות אמפתיה והזדהות, אז זה לא בהכרח סותר (וזו לרוב הבעיה של שימוש בסטריאוטיפים).
טוב, תיקון: מטרת הסרט היא להראות אקשן בן זונה ובדיחות סוף הדרך. למתוח ביקורת זו מטרה צדדית שלו.
סטראוטיפ הוא סטראוטיפ
את יודעת מה, יכול להיות שלקרוא לסרט שוביניסטי זה מוגזם, כי הוא מציג גבר ואישה באותה רמה של גיחוך. אבל מצד שני, נראה לי שסטראוטיפ יכול להזיק גם אם הוא לא שלילי. הוא אומר לאדם תהיה כך ולא כך, ויכול לדכא רצון של אדם להיות הפוך מזה בדיוק.
בדרך כלל כשמדרים על סטראוטיפ כמקרה שבו קבוצה אחת מצביעה על קבוצה שונה ואומרת הם X, Y ו-Z. אז בדרך כלל מדברים גם על שנאה גורפת ודה-הומניזציה. אבל במקרה של תפקידי גברים-נשים זה אחרת, כי זה כאילו סטראוטיפ פנימי של החברה לגבי עצמה.
אני אתן לך אנלוגיה: אם באתר הזה היו אומרים שנערים בני 18 ומטה הם חמודים, חביבים, תורמים המון לאתר אבל מה לעשות – לא מתוחכמים במיוחד, היו קמים הרבה מבני הנוער באתר ובוכים שמפלים נגדם. אז אפשר היה לענות להם "אבל לא אמרנו שאתם רעים" או "לא אמרנו שאתם לא בסדר". אבל הם אני מניחה שרבים היו עדיין נעלבים.
זה כמו כשאימא שלי אומרת שכל התימנים הם אנשים נחמדים וחרוצים, וכל האתיופים יפים. זה מרגיז אותי.
סטראוטיפ הוא סטראוטיפ
ראשית, אם זה עדיין לא הובהר, לדעתי בוב מוצג בצורה שלילית בהרבה מהלן. זו בהחלט לא "אותה רמה של גיחוך".
ובכל מקרה – הסטריאוטיפים שלהם כאנשים "נורמליים" (בוב כגבר הסובל ממשבר גיל העמידה, הלן כעקרת בית כנועה) הם שליליים במובהק – אבל גם הסרט מתייחס אליהם כשליליים, ולכן הוא לא אומר לאף אחד תהיה כך וכך, אלא אם כבר ההפך – "לא טוב להיות כך וכך". הסטריאוטיפים שלהם כגיבורי על כבר לא כל כך שליליים – אבל אף אחד מאיתנו לא גיבור על, ולכן הם לא אומרים *לנו* "תהיו כך וכך".
טוב, בכל זאת ניסו להגיד לנו משהו
זה לא רק סרט על גיבורי על שמספר איך גיבורי על צריכים להיות. ברור שהסרט מנסה להגיד משהו לאנשים. גם אם אולי לא משהו כ"כ דידקטי כמו שאנחנו מנסים להבנות לצורך הדיון.
ולגבי דמותם כגיבורי על – היא לא מגוחכת, רק מאוד ג'נדרית.
טוב, בכל זאת ניסו להגיד לנו משהו
נראה לי שזה בדיוק מה שניסיתי לומר. אם את מסכימה איתי שהסטריאוטיפים ה"רעים" הם בסרט לצורך מתיחת ביקורת עליהם, אין לנו שום ויכוח.
לא מסכימה
אבל לא נורא, נראה לי שמיצינו את זה :)
ומה עם הלוגו?
ומה עם הלוגו?
כל עוד המשפחה כולה מקבלת את שם המשפחה של האב, לא ברור מה הבעיה כאן. "שם המשפחה" של הסופר גיבור היה "Incredible" ואכן, שם המשפחה הזה עובר למשפחה כולה ("The incredibles").
אררר...
כאילו, דא? אני לא מתכוון להישמע מגעיל, אבל אולי שווה לפתוח מילון בערך "פטריארכלי" ולקרוא שוב את הטענה שלי בנושא.
הלוגו הוא חלק מהחליפה החדשה
בחליפה הישנה היה לו לוגו שונה.
ובקשר לשם – בשום נקודה בסרט לא קוראים להם 'The Incredibles'. קוראים להם משפחת פר.
אני לא מוצא כרגע תמונות
של החליפה הישנה. אבל בכל אופן, ה-i שבמרכז החליפה לא נותן מקום לספק (כמו גם שם הסרט, והאיסור שהוטל על פיקסר להתייחס אל הלן כאלסטיגירל מחוץ לסרט, מה שאומר שלצעצוע בדמותה קוראים Mrs. Incredible). כמו כן, החליפה החדשה עוצבה בשביל בוב. לאחר מכן שאר החליפות עוצבו לפי החליפה שלו. גם אם (נניח) אין קשר לחליפה המקורית שלו, זה עדיין מאוד שמרני ופטריארכלי בשביל סרט שבועט בדיוק במוסכמות האלו. הייתי מצפה מבירד למצוא פתרון אחר לעניין הזה שיהיה יותר ברוח הסרט, אבל באמת, זו פחות היותר התלונה היחידה שלי כלפי הסרט הנפלא הזה.
ניסיון לסיספונד/הסבר:
קודם כל, מי שעיצבה להם את הבגדים היא עדנה מוד, והיא לא שאלה את אלסטיגירל לדעתה, אלא עיצבה את החליפות של שאר המשפחה בהפתעה. עדנה ראתה בחייה הרבה גיבורי על, והרבה מהם העבירו את החליפות שלהם תחת ידיה. היא אמנם מזהה את אלסטיגירל בשם-הגיבור שלה, אך מבחינתה זה שם לכל דבר, ולאוו דווקא מה שמייחד את אלסטיגירל (כלומר, היא מוציאה מהשם את התוכן שלו, את המשמעות).
באופן אירוני משהו, מבחינת עדנה, כל גיבורי העל הם אותו הדבר. נכון, לכל אחד מהם כוחות משלו, אבל המעשים של כולם נכנסים תחת התואר "אינקרדיבל". במקרה, זהות הגיבור של בוב פר היא "אינקרדיבל", מה שנשמע כמו שם הולם לכל שאר הגיבורים הקשורים אליו, ועובדים יחד איתו בחבורה. יכול להיות שלו פרוזן היה עובר לעבוד עם משפחת פר, גם הוא היה מקבל חליפת 'אינקרדיבל', כי כשהם משתפים פעולה ומאחדים את הכוחות המיוחדים של כולם – הם הרבה יותר אינקרדיבל מאינקרדיבל.
רגע! בוא נעזוב את עדנה. יש משהו אחר.
אם תשים לב, שמו של כל אחד מהסופר גיבורים בסרט מרמז על הכוח הייחודי לו – אלסטיגירל, דאש, פרוזן ולמיטב זכרוני כך גם לגבי שמותיהם של הסופר-עלים שהוזכרו בחטף.
כולם, חוץ מאחד. מיסטר אינקרדיבל. ה"כוח" שלו הוא חוזק, אבל "Incredible" היא מילה כללית מדי מכדי לתאר את זה. באותה מידה היא יכולה לשמש תיאור של כל אחד מהאחרים.
אז לפני ששואלים שאלות לגבי החתרנות וחוסר החתרנות של שמה של הקבוצה המשפחתית, צריך להתחיל ממר אינקרדיבל עצמו. ואולי מה שיוצרי הסרט ניסו להגיד זה שדווקא בגלל שהוא "סתם" חזק, הוא לא מאד מיוחד – לפחות ביחס לאחרים. וברגע שהמשפחה מקבלת על עצמה את השם שלו, היא הופכת לחזקה יותר. אין כוחות אישיים וייחודיים. יש משפחה אחת מלוכדת וחזקה, בעלת ערב רב של כוחות, שלא ניתן לתארם אלא בשם כללי וחסר ייחוד.
כולם, חוץ משניים
גם לויולט אין שם שמעיד על הכוח שלה. יכול להיות שלסיגלית יש כוח מיוחד שאני לא יודע עליו?
אולי
השם מרמז על "אולטרה-ויולט" – כלומר לאור האולטרה סגול שניתן לראות בו דברים שלא רואים באור רגיל?
איזה יופי!
לא חשבתי על זה, אבל זה מסתדר כל כך טוב שאני לא אתפלא אם בראד בירד כן חשב על זה. "אולטרה-ויולט" זה שם נפלא לסופר-גיבורה בלתי נראית.
וגם
התכונות האחרות שלה (הגנה, טיפול בחשמל) בהחלט מזכירות שדות קרינה, וזה יוצר עוד קשר (אולטרה-ויולט – קרינה).
ייתכן שכמו שדאש מסתתר תחת השם "דאשיאל", כך אולטרה-ויולט מסתתרת תחת השם "ויולט".
אז אפשר לקרוא לה סיגי?
אוף, קראתי הסבר על זה
אני פשוט לא בטוחה שאני זוכרת הכל בדיוק.
בכל מקרה, violet זה מ-shrinking violet שזה אומר ביישן, נחבא בצללים.
ובSFX שלי היה כתוב שהשיער שלהם מרמז על הכוחות – להלן יש טוויסט אלסטי בשיער, לויולט השיער מכסה את הפרצוף (היא מתחבאת מאחוריו), אצל דאש הוא תמיד נראה כאילו שהוא רץ… לא זוכרת אם היה כזה גם לבוב.
אז זהו.
הא! זה דווקא נשמע יותר הגיוני!
האמת היא שה- Ultra Violet נשמע לי קצת כפוי… אבל אולי זה שילוב של כמה משמעויות.
הסבר פשוט יותר:
האינקרדיבלס ממודלים על פי הFantastic Four. בשני המקרים מדובר במשפחה (פחות או יותר) של סופר-גיבורים, בעלי מדים תואמים. השם של הגבר בבית ב-Fantastic Four הוא Mr. Fantastic, אבל האחרים לא נקראים "גב' פנטסטיק" ו"פנטסטיק ג'וניור" – יש להם את השמות שלהם, על פי הכוחות שלהם.
יופי רד
מדרשי שם, סאבטקסטים, ניתוחים – כל אלה לא מספיקים לך, ואתה חייב ללכת ולקלקל הכל עם *עובדות* והסברים *פשוטים*? איפה הכיף?
אה, אז רק למשפחה קוראים על שם הגבר,
לא לאשה ולילדים. זה כמובן לא פטריארכלי בכלל.
היי, אני רק ציינתי את העובדות.
אני לא מביע דעה בויכוחים עם מילים לועזיות ארוכות שמתחילות בפ'.
לא שמעתי על עניין הצעצועים,
אבל זה לא באמת דבר שנמצא בסרט עצמו אלא בשיווק שלו. זה באמת מאוד טפשי להתעקש לקרוא לה Mrs. Incredible כשזה פשוט לא השם שלה. לא קוראים לה כך בסרט אפילו פעם אחת.
תמונות של החליפה הישנה של מר אינקרדיבל באמת קשה למצוא (אבל אפשר לראות אותה בטריילרים). זו התמונה הכי טובה שמצאתי:
היא אמנם מבוססת על i גדולה, אבל זה לא אותו הלוגו כמו בחליפות החדשות.
אפשר גם לנתח את החליפה.
בגלגולו הקודם, מר אינקרדיבל לבש שחור וכחול וזה שיווה לו מראה קודר וקר, אולי אפילו כזה של לוחם חשאי. בגלגולו הנוכחי, הוא לובש חליפה עליזה הרבה יותר, חמה ומזמינה. כזו שאם לובשים אותה, לא ניתן לנסות להסתוות ברקע (או בג'ונגל, או איפה שזה לא יהיה).
אררר. אולי אין שוונג.
הערה טכנית
כדי לראות את הלינק צריך לעשות לו קופי ופייסט לתוך הBrowser במקום ללחוץ עליו (בגלל שהם לא אוהבים שמקשרים ישירות לתמונות על האתר)
עניין הצעצועים
ימד"ב לשירותך:
(והלינק שנתת לא הוביל לשום תמונה של החליפה)
בקשר לחליפה
עזוב את התמונה. כמו שאמרתי, אפשר לראות אותה בבירור בטריילרים של הסרט:
http://www.apple.com/trailers/disney/the_incredibles/
לא שעניין הלוגו שיש או אין לו הוא כל כך עקרוני, בכל מקרה.
החליפה:
אפשר לפרט?
זו פעם ראשונה שאני שומעת על איסור להשתמש בשם אלסטיגירל.
מדוע ולמה?
פירטתי. בתשובה לרד פיש. וזה כתוב בימד''ב
אני מניחה שלא נסכים על זה
אבל לדעתי עם פשיטת הסטראוטיפים פשוט הופיעו גרסאות מעודכנות של אותם הסטראוטיפים. מר אינקרדיבל לא גבר מדוכא מהפרברים. הוא גבר חזק וכוחני מהפרברים. הלן אינה אימא מגוננת, היא אימא מגוננת שנותנת חופש במידה הנכונה. בראד לא ילד שובב, הוא ילד שמצליח נורא בספורט. איפה הספורט של ויולט? איננו. היא הפכה ממתבגרת ביישנית שלא מדברת עם בנים, למתבגרת יפה ובטוחה ביכולתה לפתות גברים.
בנוגע לסצנה עם עדנה...
שמתם לב שבעוד עדנה מתייחסת להלן כ"נערת הגומי" לבוב היא קוראת בשמו האמיתי
איזה זיוף
באתר הרשמי הישראלי כשעוברים על כל הדמויות רואים את ה"כוחות הראשיים" שלהם (כוח , יכולת היעלמות וכו')
וגם את ה"כוחות המישניים" שלהם. לכל משפחת סופר על כתוב שהכוחות המישניים שלהם הם "עמידות " ו"יכולת ניתור".
נו באמת
אם אין לך משהו חכם לומר עדיף שלא תאמר כלום .
כל עוד הם לא מחביאים את פעמון האזעקה,, יצאנו בזול.
אני עוד לא ראיתי הסרט אבל
הביקורת כתובה יפה מאוד, לא הייתי יכולה לנסח את יותר טוב, נראה לי.
באופן כללי הבנתי על מה הסרט מסופר, אבל זה לא קומדיה, מפיקסר דווקא ציפיתי ליותר.
נראה לי קצת פזיז להגיד שציפית ליותר, עוד לפני שראית את הסרט
כלומר, לא כדאי לתת לסרט צ'אנס לפני שפוסלים אותו מראש?
גם אם פיקסאר עשו עד עכשיו קומדיות, עושה רושם שהסרט הזה לא ממש קומדיה ובכל זאת מוצלח מאוד, לפי זה ש-99.9% מהאנשים אוהבים אותו. אז שווה לנסות.
המממ
אתה שוכח משתנה חשוב מאוד: הכלה רוצה להשתנות, בוב לא.
שני הסרטים אומרים בדיוק את אותו הדבר – אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אם החיים שלך, ואל תוותר על מי שאתה.
אתה צודק
אבל האם נקמה כשלעצמה, אינה שחרור מטראומות העבר?
רק שלא נחרוג לפסיכולוגיה בגרוש
בעיקר, מכיוון שאני לא פסיכולוג, ואני מניח שגם אתה לא.
אני יכול להבין איך נקמה תביא לשחרור. וגם אם לא, חובה לציין שבאתוס הקולנועי הקלאסי הוא ודאי מביא לשחרור (מערבונים כדוגמא בולטת). אני בטוח שיש אי-אלו מבינינו שהם כן פסיכולוגים כאן באתר (או סטודנטים ל..) ושהם יכולים להאיר אור על נושא שכנראה לא נצליח להגיע אליו להסכמה.
אז, האם נקמה (מוצדקת), היא גאולה או טעות?
תשמע,
הסרט נגמר! היא לא חוזרת נכון? הסרט נגמר!!! היא יצאה מהתבנית נורטון צודק, זה המטאפורה בסצנה האחרונה!!
גם ב'להרוג את ביל 1' הסרט נגמר.
גם 'מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה' נגמר. שלא להזכיר את 'צעצוע של סיפור', או את 'שליחות קטלנית 2', שנגמר בצורה סגורה מאד, אפילו.
אז מה?
מה זאת אומרת ''אז מה''.
סרט הוא תבנית סגורה. סרט מספר סיפור סגור (ולכן, החיים הם לא סרט, בהתקשר לסקר משבוע שעבר). קיל ביל נגמר בנקודה מסוימת, בגלל שהוא רצה להעביר את הנקודה המסוימת שקורית בסופו. זאת המסקנה, זה הקתרזיס.
האינקרדיבלז, נגמר בצורה מסוימת אחרת (והפוכה) בגלל שהיא רוצה להעביר נקודה מסוימת, פרספקטיבה מסוימת, טייק מסוים.
(הדברים לא אמורים, לגבי סרטים שמשאירים בכוונה סוף פתוח, למשל "שתיקת הכבשים" ורבים אחרים. אבל "קיל ביל" או האינקרדיבלז אינם כאלה, הם באו לספר סיפור, והם אכן מספרים אותו ומסיימים אותו.)
בחייך.
יש הרבה מאד סרטים שמסתיימים בנקודה אקראית על ציר הזמן, בלי שינסו להעביר משהו.
ויש סרטים שמסתיימים בנקודה מסוימת (ואז עוד פעם. ועוד פעם. ועוד סוף אחד לקינוח), גם אחרי שהסיפור הספציפי – והמסקנה/נקודה/קתרזיס עימו – תם ונשלם.
דוגמאות?
כי, למען האמת, אין לי מושג למה את מתכוונת.
(ואנא השתמשי באב-טיפוסים מיינסטרימיים על מנת שלא לספיילר, וגם על מנת שזה יהיה מובן יותר).
אגב, זכורה לי ביקורת על חתונה מאוחרת של קוסאשווילי (שאותו לא ראיתי) שבו, באופן ספציפי במיוחד, המבקר באתר כתב שהסרט מסתיים בנקודה סתמית – מסקנתי היא שבדרך כלל סרטים לא מסתיימים בנקודה סתמית על ציר הזמן גם לדעתו של אותו מבקר (מצטער, שכחתי מי זה היה).
לגבי הנושא השני, אני מניח שאת מדברת על סרט מסוים של שפילברג, או על שר"ה . ובכל מקרה, לגבי הראשון אני לא מסכים, ולגבי השני, ברור שהוא תופעה מיוחדת למדי.
קל מדי לפתור את זה ב''הם היוצאים מהכלל''.
ב'חתונה מאוחרת' הנושא אוזכר לא משום שהיה חריג, אלא בעיקר משום שצרם.
אגב, סרטים שמסתיימים הרבה אחרי שהנקודה הועברה, דווקא יש הרבה. כמעט כל סרט הוליוודי ממוצע, שחייב לתקוע גם את ה"והם חיו באושר ועושר" או ווטאבר.
צודקת
אבל עדיין הם מספרים סיפור סגור (עם עוד חמש דקות בסוף). מלבד בדוגמאות נדירות למדי (את שתיקת הכבשים כבר הזכרתי, ואני בטח יכול לחשוב על עוד כמה) הסיפור נסגר.
דוגמאות?
כל סרט סופר גיבורים? כל סרט מרגלים? כל ג'יימס בונד או ג'ייסון בורן? כל סרט משטרה שהגיבור לא מת בו בסוף? כל סרט פעולה על ג'ון מקליין ש-שוב- מציל את היום, או ואן-הלסינג כזה או אחר ש-שוב- מציל את העולם?
כל סרט קונג פו? כל סרט שטרחו לעשות לו חלק שלישי רביעי או חמישי?
לא
כל ג'יימס בונד, הוא סרט סגור. שלאחריו יש עוד סרט, כנ"ל ג'ייסון בורן וכל שאר הגיבורים.
משתמשים באותה דמות כי זה נוח, ובגלל סיבות אחרות. אבל זה לא ממש אומר שהסרט לא נגמר.
לא
כל סרט (פרט אולי לסרטים ישראלים-גרוזינים מסויימים ול-Ghost in the shell) נגמר. זה לא אומר שלדמויות שבו אין חיים מעבר לגבולות אותו סרט.
אבל זה כן אומר
שהבמאי/תסריטאי,רצה להעביר רעיון או סיפור או שניהם, ותחם אותו בגבולות הסרט. (שזה בעצם מה שאני מנסה להגיד כל הזמן).
אבל זה כן אומר
בוא נניח שאתה וחבר שלך סגורים בבקתה. מסביבכם כל צבא בוליביה, צר עליכם. אתם מחליטים לצאת מהבקתה, ולהסתער.
נגמר הסרט.
אבל די ברור מה יקרה בעתיד, לא? סיפורים לא בהכרח תחומים בזמן שהם מתארים. ההשלכות ממשיכות הלאה (ולפעמים גם אחורה), בעיקר אם הדמויות מלאות ואנושיות.
בוא נגיד שהבמאי של אותו
סרט היה מחליט לגמור אותו דקה קודם. פול ניומן ורוברט רדפורד סגורים להם בבקתה וחושבים על "איך לצאת" – אז, זה לא היה גמור.
כשרואים אותם, מתפרצים, התמונה נעצרת ושומעים המון יריות, לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין איך הסרט נגמר.
סיפורים בקולנוע תחומים בזמן (אא"כ ברור שלא, שוב – שתיקת הכבשים). אחרת, אין שום סיבה לסגור אותם במקום שבו הם נסגרים, ואחרת אתה מעקר את כל התוכן של המושג "סוף".
ברור כמובן, שהדמויות ימשיכו הלאה, ויחיו הלאה וכו' וכו'. אבל הסיפור שאותו רצינו לספר, על הרעיון המובא או המובע בו, נאמר בתחום הסרט עצמו.
(כך למשל – ספוילר ל"החשוד המיידי" –
ברור שקייזר סוזה ימשיך להיות אימפריית פשע, אבל הסיפור על איך קווינט (או איך שלא קראו לדמות שלו בסרט) מספרת סיפור לשוטר ומצליחה לצאת מזה, או במילים אחרות – הסיפור על איך מאסטרמיינד של פשע פועל, נתחם בגבולות הסרט עצמו).
ואם זה לא בגלל המסר, אלא בגלל העניין?
הרי ברור לכולם שסרט לא יכול להקיף את כל חייהן של הדמויות, מה הוביל אותן למצבן, ומה קרה אחר כך [1]. לכן צריך מי שצריך לבחור ולתחום, מה שייך לסיפור ומה יופיע בו. אם 'להרוג את ביל' מתרכז בסיפור הנקמה, אז זה מה שהוא יראה, ולא איך הכלה הגיעה לחבורה, או מה קרה אחרי שהיא סיימה את המסע שלה. ואם 'משפחת סופר על' מספר על תקופה לא שגרתית בחייה של המשפחה, אז צריך טיפונת אקספוזיציה כדי להבין איך הם הגיעו לשגרה מלכתחילה, אבל ברגע שמסתיימת התקופה הלא שגרתית, גם הסרט מסתיים. ב'סופר על', למשל, את המסר הם העבירו הרבה לפני תום הסרט – גם לצופים וגם לדמויות. אז למה לסיים דווקא שם? כי, בפשטות, תקופה אחת הסתיימה, ואחרת באה במקומה.
_____
[1] אלא אם כן לסרט קוראים 'אלכסנדר', וכולנו שמענו מה חושבים עליו.
אתה צודק
והוא מצטרף לשתיקת הכבשים כסרט עם סוף לא סגור במכוון.
בינתיים, מצאת שתיים, אני בטוח שיש עוד כמה עשרות. אבל הרוב המוחלט הוא לא כזה.
לגבי הציפורים ספציפית, סביר לי להניח, שהם לא מתו. ובכל מקרה, סטיבן קינג ביסס על רעיונות דומים (קבוצה קטנה ושורדת מול כוח איתנים עז, ראה למשל the mist המופתי, שנמצא באחד מקבצי הסיפורים שלו). תמה דומה נמצאת גם בdawn of the dead שיצא לא מזמן.
גלישה ל
- הציפורים
הסיפור/מיתוס/פרט טריוויה מאחורי הסרט אומר שהסיבה שהסוף שלו הוא כל כך פתוח הוא שאחריו היתה אמורה להיות סצינה נוספת, שאמנם לא היתה סוגרת את כל הקצוות, אבל היתה מסיימת את הסרט בנימה הרבה יותר פסימית. האולפן התנגד, והיץ' סיים את הסרט בסצינה הלפני-אחרונה.
גם ב'להרוג את ביל 1' הסרט נגמר.
מה זה השטויות האלה, קחיל ביל הראשון היה מכוון להמשך, הוא חלק משני חלקים הוא נגמר מותח, זה די ברור, הוא בנוי ככה, כל אחד מבין את זה, אבל שליחות קטלנית הראשון היה באמת סרט שנגמר ועד שיצא השני כל הרעיון של הסיפור היה גמור, אפשר לפתוח אותו אבל עד אז, זה נגמר, ודיי לדבר שטויות, קיל ביל במלואו לא נוצר להמשך, אולי יעשו לו אבל הוא לא בנוי ככה עלילתית וקולנועית.
כל עוד היא ממשיכה להתאמן - היא לא יצאה.
כי כל עוד היא ממשיכה להתאמן, היא יודעת שיש סיכוי שהיא תזדקק לכישוריה פעם נוספת. זו רק הפסקה. ארוכה, אולי, אבל זו רק הפסקה זמנית.
אז מה, זאת שאלה של סמנטיקה?
כן, היא לא הצליחה לצאת סופית (אולי). אבל כן, היא הצליחה לעשות כמיטב יכולתה בשביל לשנות את חייה. והיא אכן שינתה אותם באופן דרסטי. לכך, שנינו מסכימים, מעבר לכך, זה באמת עניין של סמנטיקה.
לדבר הזה שתיארת (הסרט יוצא כנגד הגישה שכולם מיוחדים, אך זהו סרט לכל המשפחה) יש שם בעברית – חתרנות.
("אתם לא פתיתי שלג ייחודיים"… –"מועדון קרב")
לא בטוחה שזה בדיוק חתרנות
חתרנות זה להכניס מסרים נגד החברה לסרט לכל המשפחה, אם הבנתי נכון.
אבל כאן אין רק מסרים נגד החברה. לפי אחת הקריאות הפאשריות, יש כאן מסרים נגד כל אדם עצמו: אתה לא מיוחד, אל תרגיש מיוחד כי אין לך כוחות על. אחרים מיוחדים ממך ואתה צריך לתת להם מקום.
אבל כמה אנשים באמת ייצאו מהסרט עם הרגשה כזו? וכמה אנשים יתעקשו להזדהות עם הגיבור, למרות שבהם עצמם אין שום ייחוד.
רגע, מה זאת אומרת אין ייחוד – והרי כל אחד הוא מיוחד בדרכו? נו, חזרנו לנקודת ההתחלה. האם הסרט חותר תחת המשפט הזה, או לא? ואם כן, האם הוא עושה זאת בהצלחה?
אתה עושה חיים קלים לבוב.
החברה הרי לא התנכלה רק לו, אלא לכל גיבורי העל באשר הם. לא כולם מתנהגים כמוהו, לא כולם לא מסוגלים לתפקד בלי ללבוש חליפות צמודות ולא כולם אובססיביים בנוגע לעבר (פרוזון לא שומר על קשר עם אף אחד מהעבודה הקודמת, חוץ מבוב, שהוא חבר שלו גם כבן- אדם). עד כמה שאהבתי את בוב, אני לא חושב שאפשר להאשים את החברה בחוסר הבגרות שלו.
מה שאמרת על אלסטי-גירל מזכיר לי את אותם שותפים-לבנים-מנוסים מסרטי אקשן. הקהל תמיד נוטה להתייחס אליהם כאל פוצים חסרי נשמה שסתם מפריעים לשותף-הצעיר-המגניב לחסל את החבר'ה הרעים, כשבפועל הם מונעים מהשותף-הצעיר-המגניב מלקבל כדור בראש ובעצם היחידים שלא עוברים על החוק. אלסטי-גירל לא "מסרסת" את דאש- היא מונעת ממנו לחשוף את הכיסוי שלו, מה שנחשב לפשע ועלול לסבך אותו ואת כל המשפחה. באותה מידה אמא שלי סרסה אותי, כשאמרה לי שאסור להרביץ לילדים בגן שרה. אתה גם מאשים אותה בדילמות גיל ההתבגרות הנורמליות (ומעצבנות) לגמריי של ויולט. אז היא מתביישת מהילד שהיא מחבבת, וצועקת פעם אחת שאף אחד במשפחה שלה לא מבין אותה. כל אחד עובר את זה, בשינויים קלים, וזה לא מצביע על פגם בחינוך של האמא.
דווקא לא ספקולציות.
וגם לא הראו לנו רק את בוב. הראו לנו את אלסטי-גירל. ופרוזון. ועדנה, שהיא אולי לא גיבורת- על, אבל החברה בהחלט דיכאה אותה. אף אחד מהם לא מגיב כמו בוב.
אנחנו כן יודעים מה ההתייחסות של פרוזון לגביי המצב החדש. נמאס לו להצמד לעבר, נמאס לו להציל אנשים בניגוד לחוק והוא טורח להדגיש שהוא לא שומר על קשר עם החבר'ה האחרים. הוא רוצה לשחק באולינג, כמו אדם נורמלי (מה שכמובן לא סותר שאולי הוא העדיף את המצב כפי שהיה פעם).
ולסעיפים:
1)לנפנף בכוחות העל שלך מבלי לחשוב מה זה עלול לגרום למשפחה שלך נתפס אצלי כחוסר בגרות. מצטער.
2)כמו שהפארודיה על טומי לי ג'ונס טורחת לספר לנו, פרוייקט הסתרת הגיבורים הוא גם ככה פרויקט יקר, מסובך ומלא בבירוקרטיה בלתי נסבלת. אז אתה גם רוצה שיתחילו לסדר לכל גיבור על עבודה מעניינת מספיק? לי זה לא נראה ריאלי.
3)לא התכוונתי שבוב הוא היחיד מבין כל גיבורי העל שמתנהג ככה. אבל היות ואנחנו רואים שיש גם גיבורי- על שחיים באותה חברה ומתנהגים אחרת, אי אפשר להפיל על החברה את כל האשמה.
לגבי הלן: המוסר שאתה מדבר עליו הוא תלוי חברה וזמן. לכן בחברה שמציג 'משפחת סופר- על', שימוש בכוחות על בפומבי היא דבר לא מוסרי בעליל, בדיוק כמו להרביץ בחברה בה אנחנו חיים. אגב, במהלך הסרט אנחנו רואים שההורים כן נוהגים לקחת את דאש כדי לפרוק מרץ בגבעות הפתוחות.
אני באמת לא מבין למה הדילמות של ויולט נחשבות לחריגות במיוחד. זה לא נפוץ והגיוני שמתבגרת מתביישת במי שהיא לפעמים ומרגישה נחותה משאר הבנות בשכבה? אם ככה, המצב של הנוער היום חמור בהרבה ממה שאומרים המומחים.
אעיר רק בקשר לפסקתך הראשונה
לשאול "מי מינה את אדון אינקרדיבל לקבוע מה צריכה זולתו רק כי יש לו יותר כוח מלאנשים הפשוטים" זה כמו לשאול למה נובל ממציא הדינמיט המציא את החומר הנ"ל תוך "קביעה מה צריכה זולתו" ושימוש בשכל ובחכמה, שהייתה לו יותר מלאנשים "הפשוטים". אבל העובדה היא שהוא עשה זאת, וקבע שהעולם זקוק לTNT (אם לא רק בשביל "לוני טונס"), בדיוק כמו שאינשטיין החליט שהעולם זקוק נואשות לתורת היחסות. משמע- מר אינקרדיבל עשה מה שעשה מתוך רצון לעזור לאנושות, אבל כמובן שכמו שהתורה של אינשטיין הובילה בסופו של דבר ליצור פצצת האטום והביא חורבן לעולם, כך גם כוונותיו הטובות של בוב יקירינו יכלו להתפרס לכיוונים לא רצויים.
ושוב מתפלספת אני לתחומי ה
יות.
זה לא רלוונטי.
יש להמציא המצאות, ויש לקחת את החוק לידיים. אף אחד לא אסר על האדון נובל 'להמציא' את הדינמיט. אבל מרגע שהוא הומצא, ניתן למכרו לכל המרבה במחיר ולעשות בו שימוש תחת פיקוח, או לנצל אותו כדי להזיק. באותו אופן, מר אינקרדיבל נולד עם הכוחות שלו, ולאחר תקופת מה התבקש מפורשות לחדול מפעילותו, ולא עשה כן. הוא בחר לקחת את החוק לידיים, תוך ידיעה שהוא עובר על החוק.
מה לעשות..
צודקת
.
לא דוגמא טובה
לנובל היו כאלו נקיפות מצפון מהמצאת הדינימיט, שהוא ייסד את פרס נובל – כולל קטגוריה של פרס נובל לשלום – בשביל להשקיט אותן.
לא דוגמא טובה
ולאיינשטין היו נקיפות מצפון אפילו יותר גדולות על כל הקטע של הפצצת אטום שהוא הפך פציפיסט.
ולרד-פיש היו כאלה נקיפות מצפון על חלק מהדיונים,
שהוא הפך למחק.
אתה מזכיר לי את ההוא
מ"טיסה נעימה" שקופץ כל שניה עם בדיחה ברגעים הקריטיים…
באמת היה חסר לי ''צוקר ואברהמס'' בסקר הבמאים מהחיים.
אם כי, אחרי שראיתי עכשיו בטלוויזיה איך MST3K הרג מישהו, התעוררה לי מחשבה.
MST3K הרג מישהו?
פרט, הסבר ונמק.
חבורה של אנשים ישבו מול סרט והעירו עליו הערות,
אחד חטף התקף לב ומת. "עמוק באדמה".
אני קיבלתי את ההרגשה שהוא היה בשלבי
גסיסה די מתקדמים בכל מקרה, לא? מצד שני, ראיתי רק את הקטע של המוות ואז הלכתי ללמוד ספרות, אז אולי זה מובהר בהמשך.
ברור שהוא גסס עוד לפני,
אבל זה האימאג' של מישהו שמת באמצע תיאטרון מדע מסתורי…
אני לא חושבת
שזו תהיה ספקולציה לומר שהתסריטאי בחר בכוונה שהמשימה של הרג הרובוט לא תוצג לבוב כמשימה בעד האנושות, אלא כמשימה למען האגו שלו בלבד.
היה בקלות אפשר לתאר מצב שבו סינדרום מפתה את בוב להגיע לאי על ידי כך שהוא מראה לו שם מישהו במצוקה. אז, היינו מזדהים עם בוב לחלוטין. אבל כמו שזה מוצג, המשימה דומה יותר למקרה שבו מישהו שלחם ביחידה קרבית הולך להיות שומר ראש של איזה ראש מדינה טוטאליטרית בדרום אמריקה. רק בשביל האגו, רק בשביל הכסף, ולא למען האנושות.
לכן נראה לי שקשה לומר שהתסריטאי רצה שנחשוב שבוב הוא מסורס-חברתית בלבד, ולא לפחות *קצת* אידיוט.
כמובן שתוכל לומר שבוב היה צריך את המשימה הדבילית הזו כי הוא מסורס חברתית, וזו בדיוק הפואנטה. יהיה לי קשה להתווכח עם זה, אבל איך-שהוא – לא נראה לי.
זה ממש עניין של גישה אישית
אני מתחילה לחשוב שהסרט הזה נופל לתוך קטגוריית הסרטים הטובים שכל אחד רואה בהם השתקפות שלו ושל הערכים שלו, ובגלל זה הם מתאימים לכולם.
כמו מועדון קרב – האם הוא סרט בעד השתלבות בחברה או בעד התמרדות נגד החברה? תלוי בן כמה אתה.
שזה מאד טוב ויפה
אם היא לא היתה רואה את השוגון אססין קודם. ברגע שהיא כן ראתה את השוגון אססין קודם קיימת אנלוגיה, והלוני טונס יצאו הרבה פחות אלימים והרבה יותר נורמלים בכל אנלוגיה שכזו. ולו מכח היותם סרטים מצוירים.
אם טרנטינו היה רוצה לייצר את המסר שאתה אומר שהוא מייצר הוא היה צריך לעשות אחד משני דברים: א. לא להראות את השוגון אססין.
ב. להראות את רן וסטימפי.
תיקונים:
א)שהן= שבהן.
ב) אלסטיגירל משתמשת בהם, כלומר בכוחות העל.
הממפ. אם יורשה לי - תיקונצ'יק.
רבים מהגולשים דווקא אהבו את נאום הסופרמן. ככל הזכור לי אני היחידה שהצהירה שהיא נגד הנאום הטרחני הזה. אולי עוד אחד או שניים.
וכיוון שמדובר היה בנאום טרחני, גם לא זכרתי מה נאמר בו, עד שבאחד הסקרים ביקשתי תקציר מאנשים טובים.
זהו. היה חשוב לי לציין את זה.
אוקיי
למרות שהרושם שהיה לי היה שונה. מה שכמובן מוכיח שרושם סובייקטיבי הוא כלום.
ועם זאת, לפחות עכשיו את זוכרת במה מדובר.
אני חושב שהסימפסונס
הוכיחו שאפשר לפנות לקהל של ילדים (שרבים מהם, אני מניח צופים בסימפסונס), ובכל זאת לחתור אל מתחת למוסכמות חברתיות.
לגבי הנושא השני, אני איתך לחלוטין, אבל זה יותר שייך לדיון על "קיל ביל".
הסימפסונס אף פעם לא פנו לילדים.
נכון, במשך השנה הראשונה שלהם הם נחשבו בטעות למין אופנת-נוער מאגניבה כזאת, מכרו הרבה בובות של בארט שאומר "איי קראמבה", וערוץ 1 שידר אותם ב-16:30 בצהריים, כי בערוץ 1עובדים אנשים מפגרים. אבל האפנה הזאת עברה, והסימפסונס נשארו לעוד 15 עונות (בינתיים). אני לא חושב שיש הרבה ילדים בין הצופים שלהם היום.
ניטפוק
הסימפסונים עלו בסוף 1991 בערוץ 1 אשר שידר אותם (אז ערוץ 2 עוד היה בשידורי הנסיון שלו) בשעות הפריים טיים ב-20:00.
מאחור יותר, לאחר הפסקה, חזרו הסימפסונים לערוץ 1 אשר אכן שידר אותם ב-16:30 למשך עונה אחת ומאז באמת הם זזו על פני הלוח (עם גיחות לפריים טיים ל-20:00 מדי פעם).
מכיוון שאף אחד מאיתנו לא עשה סקר
אומר רק שיש מוטיבים ילדותיים (או כאלה שיכולים לפנות לילדים) בסימפסונס – הומור סלפסטיק בעיקר, ומין מגניבות כללית של בארט. בכל מקרה, סביר להניח שרוב צופי סימפסונס כיום אינם ילדים, אם כי אחוזים לא מבוטלים הם אכן ילדים.
רק סקר כמובן, יוכיח מי מאיתנו צודק, ובכל מקרה, הדברים שהצבעתי עליהם כקיימים בסימפסונס, עדיין נעדרים מהאינקרדיבלז. ומבחינתי, זאת אכן – סוג של תעודת עניות לסרט השני (כאשר אסור לשכוח שההומור והמגניבות הכללית, והאקשן הם תמריץ מספיק טוב לילדים גם בלי קשר לתובנות העומדות מאחורי הסרט).
זאת אומרת שכל קומדיית סלפסטיק,
מיועדת, לטענתך, לילדים בלבד?
''יכולים לפנות לילדים''
לא רק לילדים, ולא תמיד
אם זה רק ''יכולים'',
זה לא מוכיח ש'הסימפסונ'ס' מיועד לילדים.
את יודעת מה
לכשיהיה לי זמן (בסופ"ש) אנסה לבדוק נתונים סטטיסטיים אם כאלה נמצאים באינטרנט. אחרת, הויכוח הזה לא מסתמך על כלום מלבד על אינטואיציה
סלפסטיק
הוא חלק זעום מההומור של הסימפסונס.
ברור
ועם זאת, הוא יכול להוות גורם בעל אפיל לילדים.
יש מספיק הומור נמוך בסימפסונס, בשביל שילדים יראו אותו, למרות כל התחכומים וההומור הגבוה שמהווים את עיקרה של הסידרה.
קיל ביל, משפחת סופר על. השוואות.
האמת, ראיתי את קיל ביל 2 ואהבתי אותו, אבל את נאום הסופרמן אני בקושי זוכר, והסיבה היחידה שאני זוכר אותו בכלל היא שכל הזמן מזכירים אותו.
קיל ביל, משפחת סופר על. שמש נצחית בראש צלול.
בקיצור, כל הסרטים המובילים של 2004 עוסקים בשאלה עד כמה אתה יכול (או לא יכול) למחוק את הזהות שלך.
אתה יכול להוסיף את ספיידרמן 2
באמת מאפיין מעניין. בא לך להרחיב?
הבעיה היא
שלא מעניין לכתוב תגובה שמזדהה לחלוטין עם התגובה עליה אתה מגיב.
בכל מקרה, מש"א. מה שמעורר שתי תהיות.
א. האם האינקרדיבלז החליט לדון בכל סרט הייפ שנוצר בעשור האחרון?
ב. האם אין כאן זווית נוספת על אותה נאיביות מדהימה שעליה דיברתי בנוגע לאינקרדיבלז.
ויכול להיות שזה המסר.
אי אפשר באמת למרוד בחברה או להתנגד אליה, כי החברה היא הכל. מי שמנסה לעשות את זה – משלם, פעמים רבות בחייו.
אני חושבת שאפשר למצוא מסר דומה ב"אנה קרינינה" או "הנה אני שוב מתחילה".
אבל זה לא העיקר...
גם אני לא חשבתי שהרעיון היה להראות לנו שמי שמורד במוסכמות דינו מוות. הוא נועד יותר להראות לנו לאן יכולים להגיע אנשים שמדחיקים את האני האמיתי שלהם. לסטר אמנם מת, אבל זה לא בהכרח דבר שלילי. הוא מת מאושר. מי שבאמת אומלל וסובל זה מי שירה בו. זה נראה לי עונש הרבה יותר חמור.
מה זה ''עבודת התבגרות''?
זאת עבודה במסגרת
ספרות מורחב, שנחשבת לחמישים וחמש אחוז מיחידת ההתבגרות.
היי היי!
גם אני עשיתי את זה! אבל לנו היו סרטים קצת שונים… נתנו לכם לבחור סרט או ש"שמש נצחית" נמצא ברשימת החומר הלימודי?
לא זה ולא זה.
את העבודה שלי עשיתי על ספר (בכלל, אסור לעשות את העבודה הזאת על סרטים). "התקופה הכחולה", אם להיות ספציפיים.
אבל כן יש קשר ישיר בין המוות של לסטר ליציאה שלו מהמסגרות המקובלות של החברה.
השכן הורג אותו בגלל שהוא לא מסוגל לסבול את הרעיון שיש אנשים שלא שייכים למסגרת. אני לא חשבתי שהוא הרג אותו דווקא בגלל היחסים שהוא חשב שהיו לו עם ריקי. אל תשכחו את הסצינה בגראז' לפני כן, כשהוא מחבק את לסטר. הוא הורג אותו בגלל שהוא לא מסוגל להתמודד עם היציאה של לסטר מהמסגרת, דבר שהוא מאז ומתמיד הדחיק. המציאות פשוט נהייתה גדולה עליו.
עוד סיבה (מיידית יותר) לרצח, היא שהשכן מפודח ומושפל מול לסטר, לאחר הסצינה בגראז', מאחר ולסטר גילה את הסוד הכי עמוק שלו, ויש לו הרבה מה להסתיר.
אבל, לדעתי, השכן מייצג את החברה השמרנית ואת הקונפורמיות, כמו שניתן להבחין בסצינות שבהן הוא מנסה להכריח את הבן שלו בכח לא להיות חריג ויוצא דופן.
.
עניין נוסף הוא שהשכן פשוט פחד מלסטר בגלל שהוא בעצם היה בדיוק כמוהו, רק שהוא היה צבוע ולא הסכים לקבל את העובדה שגם בו יש משהו שלא בדיוק פועל "כמו שצריך". לכן בניסיון לכסות ולהסתיר את החולשה שלו הוא רצח את לסטר.
עכשיו תחליף את המילה "השכן" במילה "החברה" ויתקבל ההסבר שאני מנסה להעביר
זה כבר נשמע די הגיוני
נתראה בדיון על אמריקן ביוטי, אחרי שאני אראה שוב את הסרט (יש דיון כזה בדג?)
ואני חושבת שהוא
אני חושבת שהוא מת כבריחה מהשאלה מה באמת קורה לאדם שמורד במוסכמות החברתיות אחרי כמה זמן, כשההתלהבות פוחתת… יהיה נחמד דווקא לראות סרט שמטפל בזה.
כי מבחינתי זה לא *עונש*.
זה מחיר שצריך לשלם באופן טבעי, לא פיי באק של הקארמה שלו.
כן, אבל במציאות זה לא ככה
הרי הסרט מנסה להגיד משהו על העולם. ובעולם האמיתי מי שמורד במוסכמות לא מת אוטומטית. אפשר להגיד שהמוות זו מטפאורה לכך שמי שמורד במוסכמות מפסיק להתקיים כחלק מהחברה.
הבעיה היא שמה זה אומר בפועל "להפסיק להתקיים כחלק מהחברה"? נראה לי שהסרט נמנע מלדון בכך. בפועל, יש כל מיני צורות לחיות מחוץ לחברה, אבל אתה עדיין צריך לחיות. לקום כל בוקר, לעשות משהו. בדרך כלל מי שמורד במוסכמות, צריך לחיות עם התוצאות של המרד הזה, לטוב ולרע. ובכך הסרט נמנע מלטפל.
אמריקן ביוטי בסדר גמור כפי שהוא
כמו הרבה מאוד סרטים וסיפורים שנגמרים כמוהו.
ברור שלא היה שום טעם להוסיף לו עוד חצי שעה.
ובכל זאת, אני חושבת שמבינה תסריטאית, סוף כזה הוא פתרון קל יחסית.
לא אמרתי שזה לא קשה
אין לי תחת היד סיום טוב יותר וכאמור – אין לי שום בעיה עם הסיום. הוא סוגר היטב את הסרט, אבל לא ממש עונה לדיון שנוצר – מה קורה למי שמורד בחברה. אוקיי, הוא משלם מחיר – אבל מהו המחיר? האם זה מחיר סביר לשלם?
את זה משאירים לצופים לשפוט.
ואני חושבת שהמחיר שצריך לשלם די ברור. ההוקעה מהחברה, שבמקרה הזה מתבטאת במוות.
אוף! בכלל שכחתי שהיה קטע כזה.
תודה דן-ברזל שניפצת לי תיאוריות
אני הולכת להתחבא בפינה חשוכה עד שיסתיים הדיון הזה… אלא אם כן יהיו לי הוכחות מוצקות – אז אני אזדחל חזרה.
בכל זאת...
נכון שהסרט נפתח ככה, אבל זה לא נוגד את הניחוש המשתנה במהלך כל הסרט בנוגע למי ילחץ על ההדק. למען האמת, עד שלא רואים את הרוצח מגואל בדם עדיין לא בטוחים מי היה הרוצח.
סרט מדהים!
כך צריך להראות סרט סופר גיבורים. עלילה נהדרת, דיאלוגים מצויינים, בדיחות בדיוק במקום ובדיוק במינון המתאים, אקשן משובח.
נכון, היו פה ושם דברים צפויים. אבל הם היו כל כך טובים שזה היה בסדר גמור.
אני מחכה להמשך! יהיה המשך?
אני מקווה שלא
פיקסאר, כידוע (או שלא) יעזבו את דיסני אחרי הסרט הבא. הבעיה היא שעל פי ההסכם בין החברות, שנחתם כשדיסני היו ענקיים ופיקסאר היו אולפן קטן של סרטים ניסיוניים שעדיין לא הוציא אף סרט באורך מלא, הזכויות על הדמויות והסרטים – כולל זכות-סרט-ההמשך – נשארות אצל דיסני. לאחרונה התפרסם שדיסני מתכוונים לייצר המשך ל'צעצוע של סיפור', בלי פיקסאר. זה רעיון נורא, ואני מאוד מקווה שהוא מאוד מקווה של'סופר-על' לא יקרה אותו הדבר.
הו, אתה אופטימי
לא רק שיעשו ממנו סרט המשך או ארבע, אין לי הרבה ספק שיעשו ממנו סדרת טלוויזיה. זה הרי כל-כך מתבקש – צוות סופר-גיבורים שהוא גם משפחה, הופה, שתי סדרות קלאסיות במחיר אחד. הי, רגע, זה גם מצויר!
(אתה רואה את הדולרים רצים בעיניים של מיקי מאוס?)
הם כבר עשו זאת
דיסני הפיצו כבר ספין אוף של "צעצוע של סיפור" שעסק בבאז והופץ הישר לוידאו. פיקסאר הכחישו כל קשר ביניהם לבין המוצר העלוב הזה.
האם יתכן שלדיסני יהיה השכל
לתת לפיקסאר להפיק לבד את סרט ההמשך ורק לקבל תמלוגים על הזכויות?
יכול להיות?
יש מצב?
בבקשה?
לאיזה אל צריך להקריב קורבנות כדי שזה יקרה?
העתקה!!!
בעונה האחרונה בערוץ BIP בפרק ליל כל הקדושים בארט וליסה קיבלו בטעות כוחות על טבעיים והכוח של בארט בדיוק כמו הכוח של האמא- יכולה להתמתח
ממש לא העתקה.
היו גיבורי-על רבים וטובים לפניהם שהיתה להם יכולת להתמתח, שהמפורסם מבינהם הוא Mr. Fantastic מ'ארבעת המופלאים'.
לא, לא יכולתי להתאפק.
סרט חביב, אבל לא יותר מזה.
לא ראוי לצפיה שניה וממש לא עשה לי חשק להתפלצן ולנתח (ולהזכירכם אני זו שנושאת נאומים על המסרים האנטי-לאומניים ב"מפלצות בע"מ").
שאלה- (
ון לא מזיק.)
רק בדמיוני הפרוע ראיתי באחת מהסצינות בהתחלה, את בוב קורא בעיתון על* כך שנחטף עורך-דין שתמך בצד של גיבורי העל? מה קרה עם זה בכלל? לא ראיתי שום דבר בהמשך הסרט בקשר לזה.
*- עיתון על…
אחח ההומור.
פרט אחד קטן שאהבתי ב''אינקרדיבלז''
לצד המוני הפרטים הקטנים האחרים שעושים את הסרט הזה מה שהוא (ומשהו-משהו) –
אף אחד מבני משפחת אינקרדיבל (פר, אם לדייק) לא יכול לעוף. אבא חזק, אמא גמישה, בת נעלמת וילד זריז – אבל אף אחד לא יכול לעוף. פשוט גאוני, ליצור ארבעה גיבורי-על שאף אחד מהם לא יכול לעוף. כל גיבורי-העל הגדולים יכולים לעוף. סופרמן יכול לעוף, באטמן יכול לעוף, אפילו ספיידרמן עף, בערך. הם, לא.
במקביל, הרע – סופר-גיבור "מזוייף" – כן יכול לעוף, אבל בצורה מלאכותית. משמע, אין לו שום ייחוד וכל הוויתו היא בעצם עדיין של ילד קטן ופעור עיניים: וואנאבי גיבור-על חסר מקוריות.
הו, הפרטים הקטנים. פשוט גאונות צרופה.
וואו, דה-ז'וו.
סתם כפרט קטן...
באטמן לא יכול לעוף. אפילו פחות מספיידרמן.
הרבה סופר גיבורים לא יכולים לעוף, אבל אכן העובדה הזו בולטת הרבה יותר באינקרדיבלס, פשוט כי החסרונות של הגיבורים בסרט בולטים הרבה יותר.
סתם כפרט קטן...
צודק. טעות שלי. משום מה הייתי תחת הרושם שבאטמן יכול לעוף, אולי הגלימה הטעתה אותי.
וזה נכון שהרבה גיבורי-על לא יכולים לעוף – אבל הגדולים והמפורסמים מביניהם (ואני מודדת את רמת הפרסום בעובדה שאני מכירה אותם, כי כמו שבטח ראית אני לא בדיוק מומחית בנושא) משלחים עצמם למשימות הצלה בדואר אווירי. אגב, ספיידרמן שולט בתחום הזה יותר מכולם, אפילו שהוא לא באמת עף.
ואני עדיין סבורה שאם היו מציידים אחד מהאינקרדיבלז ביכולת לעוף, המסר של הסרט היה נדפק. חלקית לפחות.
מחשבה מאוד חמודה
אבל לצערי לא הכי נכונה. האמא הגמישה "עפה" בערך בדרך שספיידרמן "עף"- שולח/ת קור/זרוע מאורכ/ת. כהדגמה, הקטע בו היא אומרת למר אינקרדיבל, כשנפגשו בתחילת, "I have earlier engagements" (אגב, משפט מצחיק בדו-משמעותו), ואז נוהרת לדרכה תוך מעבר מבניין לבניין בשימוש בידיים ורגליים מתארכות, שמזכיר את הדרך בה ספיידרמן מסייר בעיר.
אבל חוץ מהערתך זו, הסכמתי עם מה שאמרת- בהחלט מסר סמוי מחמם לב.
תודה
נחמד שתומכים בדבריך מדי פעם :)
ואגב, לא הייתי חושבת על ההשוואה בין אמא-אינקרדיבל לספיידרמן… אבל כל הכבוד על כושר ההבחנה.
שלא לדבר על זה
שהיא נחתה על הקרונית בדיוק באותה פוזה של ספיידרמן.
בזה את צודקת לגמרי
כשהיא נחתה הבזיקה לי בראש תמונה של ספיידרמן בדיוק באותה תנועה. שתי השוואות לאותה דמות באותו סרט…
עם זאת, אני עדיין רואה אותם כרפרנסים נחמד ומקריים שאין להם מגמה מיוחדת; אחרת איך נסביר את העובדה שאמא הלן היא בעצם ספיידרמן של "האינקרדיבלז"? לא נראה הגיוני שזו היתה המטרה של היוצרים…
אם כבר מחוות
המבקר של YNET הוקסם מהמחווה של הסרט ל"הדירה" של בילי ויילדר. ואני שואל, האם הכוונה היא לבוב שמציץ מהקיוביקל שלו או שפספסתי משהו. ואם התשובה חיובית, מישהו לא הרחיק לכת קצת בחיפוס אחר רפרנסים? זה בערך השוט השחוק ביותר שיש על עובדים בתאגידי ענק.
על ''משפחת סופר-על'' ו''הדירה''
בראד בירד מצהיר בלא מעט רעיונות כי את ההשראה ללא מעט רגעים בסרט הוא שאב מצפייה בסרטים, ביניהם, "הדירה" של בילי וויילדר. בוא לא נשכח שגם בסרט ההוא ג'ק למון גילם עובד בחברת ביטוח (ממש כמו בוב פאר כאן)שמנהלה (פרד מקמארי) הוא נחש ערמומי ואופורטוניסט. לגבי הקיוביקל'ז זו אכן לא המצאה של וויילדר. הוא עצמו ערך מחווה ל"המון" של קינג וידור ומאז ניתן היה לראות זאת באינספור סרטים ("הקפיצה הגדולה" וכו'). עם זאת, הן הצבעים והן עבודת ה"צילום" מזכירה את האופן שבו וויילדר בחר להציג את מקום עבודתו של ג'ק למון. אם חושבים על המסרים של הסרט – משפחת סופר-על נגד הקונפורמיזם, בהחלט ניתן להבין מדוע סרטים כמו "ההמון" ו"הדירה" השפיעו על עולמו החזותי והעלילתי של בראד בירד.
על מחוות
לא יצאתי נגד הקשר (הרופף מעט לדעתי) בין הדירה לבין הסופרים, אלא נגד הביטוי "מחווה נפלאה" שפשוט לא התאים. בדיוק כמו שגורדי השחקים והמכוניות המעופפות, ב"דו"ח מיוחד", לא נבחרו כמחווה נפלאה ל"האלמנט החמישי", ל"בלייד ראנר" או ל"מטרופוליס", אלא כשימוש במוסכמה קולנועית מוכרת ואפקטיבית להצגת העתיד.
משפחת סופר על
שלום למנהל אני לא הייתי בסרט האם זה חינוכי??? והאם יש מסר שבא ללמד אתי? תוסיף תגובה בבקשה מבר
כן, די, וכן, קצת.
הסרט חינוכי במובן שאין בו דם או דברים שילדים לא אמורים לראות, והוא גם לא מסתיים רע – כי הרי הטוב מוכרח לנצח. אם אתה מחפש מסר קצת יותר עמוק, תמצא אותו לבטח בסרטון הקצר שלפני הסרט המלא, בו מככב גולום מקפץ.
קודם-כל הסרט נהדר!
זהו סרט האנימציה בין הטובים ביותר.
הסרט עצמו מתאים לכל גיל ובכלל מצחיק , שנון וכיפי.
לכו ותראו , מומלץ בחום!
אחלה סרט
אחלה סרט, כל מי שראה אותו נהנה בטירוף ויש מלא קטעים שקורעים מצחוק
פתאום נפל לי האסימון והחלו צלצולי האזעקה
איין ראנד.
בחברה סוציאליסטית, שבה לאיש אסור להביע את הכישורים המיוחדים שלו, חיים אנשים שהם פשוט יותר טובים מהאחרים. הם יותר חזקים, יותר חכמים, יותר מיוחדים.
האנשים החלשים, הם אלה שמנסים לדכא את סביבתם – בגלל שהם מקנאים. אם היו נותנים לחזקים לשלוט, הדיכוי הנורא הזה לא היה צריך לקרות.
ראנד משמשת ככלי למכירת התרבות הקפיטליסטית לבני הנוער האינטלקטואלים בארה"ב כבר שנים. ועכשיו, בגרסה לילדים.
(משתנק) איין ראנד?! איין ראנד?!
את יכולה בבקשה להסביר בידי מי "משמשת" איין ראנד "ככלי למכירת התרבות הקפיטליסטית לבני הנוער האינטלקטואלים בארה"ב כבר שנים"?
האם אלו אותם תאגידים בין-לאומיים רשעים ששולטים בחיינו ואנחנו בעצם לא יודעים?
ובאותה הזדמנות – מהי אותה "תרבות קפיטליסטית" שנמכרת וכיצד מתבצעת המכירה הזו?
(וכל זה בלי לתמוה על מידת האפקטיביות שיכולה להיות לכתיבה גרועה, ארכאית, וחסרת כל תחכום כמו שלה על בני נוער בימנו).
זה לא משהו מאורגן או קונספירטיבי
אבל הרבה תומכים בקפיטליזם מצטטים את ראנד בתור יסוד תיאורטי לתורה שלהם.
הנה כתב עת שקורא לעצמו קפיטליזם מגזין. הוא מצטט את ראנד:
http://capmag.com/article.asp?ID=1826
הנה אתר בשם liberty בתומך בפילוסופיה קפיטליסטים. הוא רואה בראנד אחת התיאורטיקניות הגדולות של התורה שלו:
http://www.libertystory.net/LSTHINKRAND.htm
הנה אתר שקורא לעצמו "קפיטליזם הוא מוסרי". הוא מצטט את ראנד:
http://www.geocities.com/rationalargumentator/Capitalism_Is_Moral.html
זה לא משהו מאורגן או קונספירטיבי
לא הבנתי עדיין מה הבעיה. עם כל כמה שאוהבים לשנוא את ראנד, היא לא שוטפת לאף אחד את המוח. למה "צלצולי אזעקה"?
אגב, הדמיון לראנד בסרט חלקי ביותר. הגיבורים הם אלטרואיסטים על פי הגדרה (כלומר, הדרך שלהם להשיג אושר היא על ידי סיוע לזולת), ואילו ראנד הייתה רואה באנשים שכאלו טועים ומטעים, בלשון יפה. אצל ראנד גם לא היית רואה את מנהל חברת הביטוח (הקפיטליסט המרושע).
זה באמת נכון
לתיאוריה של ראנד יש שני חלקים עיקריים.
אחד הוא האגואיזם המלא, ובזה הסרט בהחלט לא תומך בעליל.
השני הוא התמיכה בשלטון ה"טובים יותר", ובזה אני לא בטוחה שהסרט תומך. מצד אחד יש דחיפה של התיאוריה שקיימים אנשים שהם פשוט "נעלים יותר" ומאידך יש בסרט ביקורת על אותה התיאוריה בדיוק.
זה גם החלק שהעלה לי את צלצולי האזעקה, כי אני בפירוש נגד התיאוריה הזו, הייתי נגד כשנתקלתי בראנד, ואני נגד גם בגרסתה לילדים.
אגב, חיפוש קצר באינטרנט העלה שההשוואה הזו, בין האינקרדיבלז לראנד, הועלתה על ידי רבים. לא רק זה, אלא שמכון ראנד עצמו מאוד אהב את הסרט. בכל זאת אני לא חושבת שהמסר של הסרט הוא חד משמעית "רנדיאני". אבל יש הדים.
צודקת, אני מסכים
אבל דומני שאם כבר, זה אומר משהו טוב הן על הסרט והן על ראנד, לא ההפך.
זה באמת נכון
נו, אבל שלטון הטבוים יורת זה עוד מאפלטון.
ועכשיו בעברית...
תרגום התגובה של פלאי גרייצר:
נו, אבל שלטון הטובים יותר זה עוד מאפלטון.
קיימות שתי טענות שונות
חשוב להבדיל בין שתי טענות שונות, אשר אין ביניהן כמעט ולא כלום:
1. ראנד משכנעת אנשים (ועל פי האמירה שלך – בעיקר בני נוער אינטלקטואלים בארה"ב, מה שזה לא אומר) בכך ש-"תרבות הקפיטליזם" (מה שזה לא אומר) זה דבר טוב – בהנחה שתרגמתי היטב את "מוכרת את תרבות הקפיטליזם" ולא עוותתי את כוונתך.
2. קפיטליסטים (ובעיקר ליברטיאנים) אוהבים את איין ראנד.
על הטענה השניה אין לי ויכוח איתך, וכל הקישורים שהבאת הם בדיוק מהסוג הקשור לשניה.
את הטענה הראשונה אני עוד לא מבין עד הסוף, וממה שאני מבין גם לא סיפקת עד כה שום ראיה התומכת בה.
לא יודעת אם בין שתי הטענות האלה
יש או אין קשר, אבל אף אחת מהן לא הייתה הטענה המקורית שלי.
לא התכוונתי "ראנד ניסתה למכור לילדים את הקפיטליזם".
ראנד עצמה, האישה, לא קשורה בזה.
קפיליסטים מסוגים שונים מביאים את ראנד כתמיכה לדברים שלהם. הם משתמשים בתיאוריה שלה כדי לתת לעצמם לגיטימציה (ואלה הקישורים שהבאתי).
ולגבי "בני נוער", התייחסתי דווקא אליהם כי בדרך בני נוער הם אלה שמאמצים תיאוריות פוליטיות. כל יתר האנשים די סגורים לתורות פוליטיות חדשות. לכן מי שמפיץ תיאוריה, עושה את זה בדרך כלל לכיוון של בני נוער.
לא יודעת אם בין שתי הטענות האלה
עדיין לא ברור מה רע בכך שקפיטליסטים ישתמשו בראנד או בסרט הזה כתמיכה לדבריהם. האם קפיטליזם זו אידאולוגיה מוקצית מחמת מיאוס שאסור לאף אחד לצדד בה בגלוי (או, רחמנא ליצלן, *להפיץ* אותה)?
התיאוריטה של ראנד מפריעה לי
כשמישהו רוצה ליישם אותה בפועל, זה מפריע לי עוד יותר.
היא אומרת שיש אנשים מותרים מאחרים, ושהם צריכים לקבל יחס מיוחד, כולל זכויות שלטוניות מיוחדות, ושכולם צריכים להכיר בגדולה שלהם.
אפילו אם נסכים כי יש אנשים מוכשרים מאחרים בתחומים שונים, ואם סוכמים את הכשרונות של אדם אחד מול השני, נוכל להגיד שאדם אחד מוכשר מן השני, בכל זאת קשה לי לראות שיטה שבה ההנחה הזו מיושמת באופן פרקטי. מי יחליט מהו כישרון חשוב שזכויות מיוחדות מגיעות בגינו? מי יחליט מהו רף הכישרון הנדרש כדי להיחשב למיוחד? איזו רמה של זלזול ב"לא מיוחדים" תיחשב סבירה?
את מזכירה לי סיפור שקראתי,
דווקא אופטימי נורא, על עולם שבו כבר מגיל צעיר מאבחנים את הילדים, כדי לדעת מה הכשרון הייחודי שלהם. בהתאם לכך הם מקבלים הכשרה מקצועית רלוונטית, ומשוויצים בה. ויש אחד שלא אבחנו אותו לכלום, והוא חי את כל חייו במחשבה שהוא לא מתאים לכלום – אפילו לא טאטוא רחובות – ואין לו שום ערך. עד שמתברר שהוא אובחן להיות זה שמאבחן את כולם וקובע למה הם מתאימים, ולפיכך, הוא בעצם ייחודי הרבה יותר ויש לו הרבה יותר ערך עבור החברה.
הסיפור של אסימוב, בקובץ ''מחר כפול תשע'', ואאל''ט שם הסיפור ''מקצוע''
התיאוריטה של ראנד מפריעה לי
אני חושב שלא הבנת את התיאוריטה של ראנד. ראנד לא מדברת בשום מקום על "יחס מיוחד" או, רחמנא ליצלן, "זכויות שלטוניות". היא מבקשת בדיוק ההפך – עזבו אותנו בשקט. אל תתערבו לנו בחיים. תנו לנו לעשות את מה שאנחנו טובים בו בלי לכפות עלינו שום דבר. אנחנו, כשאנחנו מתקשרים איתכם, נעשה את זה כשווים מול שווים, כשכל אחד משתתף בעסקאות מרצונו החופשי ואף אחד לא כופה על השני כלום. זה, על קצה המזלג, מה שהיא אומרת. שום "מותרים מאחרים" – אף אחד לא יקבע מי "מותר מאחרים", אלא המעשים של האנשים ידברו בעד עצמם.
אם זה לא ברור (וקל לראות את זה מ"המנון" שלה), ראנד *מתעבת* כל ניסיון לקבוע עבור אנשים כמה או למה (בסגול) הם מוכשרים. היא גם לא תומכת ב"זלזול" בשום צורה.
אבל אולי לא קראנו את אותם דברים שלה. אני מדבר רק על הרומאנים (שממילא, הם "כלי המכירה" העיקרי שלה).
אם את רוצה, אפשר להמשיך את הדיון הזה במייל (שלי מצורף למעלה). אני חושב שחרגנו מגבולות הסרט (למרות שאם טעיתי כאן, את מוזמנת לתקן אותי כאן).
משפחת סופר על
שלום!
שמי הוא אמילי וכשקראתי את התקציר שלך על משפחת סופר על לא ממש הבנתי את הביקורת שלך.
לדעתי,היית צריך\\כה לכתוב במפורת יותר,זאת אומרת שיש ילדים המעוניינים ללכת לסרט זה והם מעוניינים לרכוש מידע עליו ,מידע שיהודד יותר ללכת לסרט. לפי דעתי הוא סרט יפה ומצחיק ואני ממליץ\\צה ללכת אליו. אך בכל זאת כתבת את הביקורת שלך עליו וזאת דעתך האישית, אך אני ממליץ\\צה לך לכתוב יותר יתרונות על הסרט אך אני לא אומר\\ת שתשקר\\י לקוראים אך רק תשני\\ה את הביקורת שלך כמו שאמרתי מקודם.
אתמול קיבלתי טקסט לשינון שהיו בו כל מיני סלאשים לא ברורים. לא, לא סלאשים כמו באלכסנדר. סלאשים כמו בהודעה שמעלי.
/// <– כאלה.
כשהסבירו לי את השימוש שלהם, חשבתי שזה מוזר.
ואז באתי לפה ונכנסתי לביקורת הזו, וקיבלתי פרופורציה.
ואגב, אמילי, מתוקית, בשפה העברית נהוג להשתמש בסלאש אחד בלבד על מנת להראות שהטקסט מיועד לשני המינים.
העניין הוא, שאת, בתור הדוברת, כן יודעת מה המין שלך (ואם את במקרה הרמפרודיטית, מה שאני מטילה בספק ולוקחת בחשבון בו בזמן, אני מתנצלת מראש).
אז להבא, נסי לכתוב משהו כזה:
למשל, לארמדילו שאת לא בטוחה משום מה אם הוא זכר או נקבה, "הייתה צריך/ה." ולא "היית צריך\\כה".
וכשאת מדברת בשם עצמך, לוותר על הסלאש ולהגיד "אני ממליצה".
בלי דילמות. טוב?
(אה, כן. אנא שימי לב גם לכיוון של הסלאש. התו עצמו נמצא במקלדת באותו מקש כמו האות Q)
ניטפוק
היית צריך/ה
חשבתי שסלאשים לא עובדים פה?
ולחשוב שלקח לי קרוב לדקה וחצי להבין על מה בדיוק את מנטפקת… מפחיד מאץ'.
רק גורם לך להבין ביתר שאת למה אדם לא יכול לעשות הגהה לעצמו.
כותרת בלתי מקורית: סרט מצויין
תגידו, רק לי הסצנות באי הזכירו יותר סרטי ג'יימס בונד מאשר סרטי סופר גיבורים?
במיוחד המוזיקה שם- היו כמה קטעים שכמעט ציפיתי לשמוע את ה-theme של בונד…
בכלל, המוזיקה בסרט הייתה נהדרת. וכמובן, כל שאר התשבוחות שאחרים כתבו כאן :-)
כותרת בלתי מקורית: סרט מצויין
חשדתי שמדובר במחווה, אבל משום מה כולם מדברים כאן על סופר גיבורים ומתעלמים מבונד (ולטעמי האקשן בסרט היה הרבה יותר בונדי מאשר קומיקסי).
לא זיהיתי את המחווה בסצנת הבריחה (קראתי עליה אח"כ). לא מפתיע לאור העובדה שראיתי רק אחד מסרטי מלחמת הכוכבים ("אימת הפנטום" שאני לא זוכרת ממנו כמעט כלום). בתור ילדה אמנם קראתי (די בטעות) נובליזציה של הסרט המקורי (מה שהפך לפרק 4), ויצא לי לראות קטעים של אחרים פה ושם, אבל זהו פחות או יותר.
בונד הוא לא פחות סופר גיבור מבטמן
חלק גדול מהיכולות שלו מתבסס על צעצועים בלתי סבירים תוצרת קיו והממשיך שלו.
זה בדיוק מה שסינדרום עושה, וזה גם מה שבטמן עושה. אמנם בעולם של בטמן יש על טבעי, אבל בבטמן עצמו אין שום דבר על טבעי.
לצורך העניין, אפשר להתייחס לג'יימס בונד כאל סופר גיבור. לפחות הסרטים האחרונים.
בונד הוא לא פחות סופר גיבור מבטמן
הנקודה היא שלבונד אין זהות סודית. הוא עושה את התפקיד המוצהר שלו… (דבר שונה מכל שאר הסופר-גיבורים למיטב זכרוני…)
לסופר גיבור לא *חייבת* להיות זהות סודית
אם כי זה נחשב מסורתי. אני יכול לחשוב על כמה וכמה שאין להם: Spawn, Blade, Swamp Thing, Luke Cage, ועוד.
לסופר גיבור לא *חייבת* להיות זהות סודית
מממ.. עשיתי חיפושון קטון ולפי dictionary.com סופרגיבור הוא אדם בעל יכולות על אנושיות, מה שמוציא את בונד, באטמן והמעניש מהעסק.
מצד שני – לפי ההגדרה השניה במילון וובסטר, סופר גיבור הוא אדם מוכשר\מצליח מאד. לפי ההגדרה הזו בונד באטמן והמעניש נכנסים לכאן, אבל הם יאלצו לפנות מקום גם לדונאלד טראמפ וביל גייטס…
הייתי אומר שביל גייטס מתאים יותר
לפרופיל של סופר-*נבל*, לא?
למזלנו, לגייטס יש את הקריפטונייט שלו.
עוגות קצפת.
http://www.squizzle.com/movieview.asp?id=720
באמת?
נראה לך שהוא נחלש אחרי ההתקפה הזו?
אם כבר אז זה הקריפטונייט שעושה אותו יותר מרושע…
זה עם הניקוטין?
כותרת בלתי מקורית: סרט מצויין
אם למישהו שצפה בסרט לא היה ברור שרובו ככולו שואב השראה מג'יימס בונד, הנה באו כתוביות הסיום בסגנון בונדי לחלוטין ומחקו כל צל של ספק בעניין.
זה אחד הדברים שעשו את הסרט
כלכך נהדר.
היתה אווירה בונדית אבל לא יותר מדי מזוייפת – כלומר, זה היה הכל: בונד, הנמלט, שובו של הג'די, אבל יותר מהכל זה היה "משפחת סופר על" – הם יצרו פה משהו חדש, לא רק לקחו קצת מפה וקצת מפה. הם עשו משהו ממש ממש חדש ויחודי, ופשוט לקחו קצת סטייל מפה, קצת הומור משם, וקצת אקשן מכמה מקומות אחרים – אבל הרעיון הכללי היה חדש לי.
ראינו את הסרט והיה נפלא.
רוצו בהמוניכם ! (אם אתם אכן המונים, אם אתם לבד אז רוצו לבד, זו לא אשמתכם.)
דבר חשוב לומר: אל תחכו לדי וי די. סרט כזה חייבים לראות בקולנוע אחרת החוויה מתפספסת.
המסר של הסרט (עם קצת אקטואליזציה)
לדעתי יש לסרט אמירה משמעותית לגבי התקופה בה אנו חיים.
הסרט מבקש להצביע על השינוי שעבר על החברה האמריקנית (ו…לא נעים להגיד, ממילא גם עלינו) מאמצע המאה העשרים ועד עכשיו.
אנשים כבר לא רוצים "גיבורי-על"ולא מעריצים כאלה.
דמות הגיבור ברבים מאוד מן הסרטים של סוף המאה העשרים היא ההפך המוחלט מהמאצ'ו המצליחן והבטוח בעצמו. פעמים רבות שה"גיבור" הוא חנון מגומגם, שנראה כמו כלבלב שדחפו לו את האף לשלולית של שתן. התופעה, כמובן, אינה מיוחדת לקולנוע, אלא רק משתקפת בו, אפשר להבחין בה בכל תחומי החיים.
אפשר להבחין בסרט בין התנהגות גיבורי העל הטובים, לבין החיקוי הרע על ידי התנהגותם תוך כדי מבצע ההצלה. בעוד שמר "אינקרדיבל" שובר חלונות הורס גשר, וכמעט גורם לתאונה קטלנית וכו' תוך כדי ניסיונותיו להציל אחרים, הרי ש"סינדרום" (האיש הרע) מרים מכולת דלק כדי להרשים את האנשים המתקהלים, אבל מיד אחרי שזכה בתשומת ליבם, הוא משליך את המשאית מאחרי גבו, שם היא מתפוצצת תוך גרימת מספר לא ידוע של נזק והרוגים.
התפיסה הפוסט-מודרנית שחוברת לבירוקרטיה הקטנונית, תביעות משפטיות מגוחכות, ופירוק עבודת הגיבור לפרטיה גורמים לכך שלא יהיו עוד גיבורים לחברה.
זוהי חברה המקדשת את הבינוניות, שאינה מעוניינת בשום חריגה מהתלם, לרעה או לטובה.
תסלחו לי על האקטואליזציה, אבל אני לא יכול להימנע מזה.
בדיוק בימים אלו נחקרת הפרשה של לוחמי השייטת. אני כלל לא מנסה לחוות דעה בשאלה מה בדיוק קרה שם. לעומת זאת כתופעה, השייטת נחשבת במידה רבה ה"סופר-גיבור" של החברה הישראלית. וכמו אצל גיבורי-על, תוך כדי שהם מנסים ללחום בכוחות הרשע (=המחבלים ושולחיהם) ולהציל את הטובים (אני מניח שהכוונה אלינו. בסדר, אולי קצת הגזמתי, את החפים מפשע), הם גם גורמים (בטעות? בחוסר תשומת לב?) לנזק ולעתים גם פגיעה בחפים מפשע או סובלים מאיזשהו טשטוש גבולות, אבל כל זה נעשה מתוך מטרה "להציל את העולם". הם אומנם יוצרים גם בעיות לפעמים, אבל בעיות חמורות הרבה הרבה פחות מאלה שהם עוזרים לנו לפתור.
צריך כמובן לחקור חשד למעשים לא ראויים, אבל מצד שני, אם כל פעולה של סופר-גיבור תיבחן לאחר מעשה במשקפיים של משפטנים, כל גיבורי-העל יחזרו הביתה, וישאירו אותנו לנסות להסתדר לבד עם הבעיות שלנו.
הרהור פסימי על החברה בה אנו חיים בעקבות סרט מעולה.
ומאידך, הסרט טורח גם למתוח ביקורת נגדית,
על גיבורים שעוזרים למי שלא ביקש עזרה. המסר לא כל כך חד וחלק כמו שאתה מציג אותו.
אז מה אתה אומר בזה בעצם
שאנשים "גדולים" צריכים להישמע לחוק אחר מאשר אנשים "קטנים"?
שאנשים "גדולים" צריכים להחליט עבור עצמם מה ראוי ומה לא?
קיימת שיטת ממשל שקוראים לה דמוקרטיה, בה כולם שווים בפני החוק, והחוק נקבע על ידי אלה שנבחרו באופן שוויוני על ידי העם.
בדרך כלל, אלה שנבחרו באופן שוויוני על ידי העם הם לא סופר-גיבורים, לא באמת ולא מטפאורית. לפעמים הם אפילו טיפשים. ובכל זאת – מה האלטרנטיבה? את המקבילה המטפאורית לכך שכל אחד שמחליט שהוא סופר-גיבור יזרוק את הבוס שלו דרך הקיר?
התביעות לא היו רק מאלה שהוצלו
התביעות היו גם מאלה שנפגעו כתוצאה נלווית לפעילות ההצלה.
בכל חברה יש אנשים שחושבים שהם יכולים לעשות יותר טוב למען אחרים.
בכל חברה זו זכותה של החברה לבחור אם היא רוצה את השירות של האנשים האלה, או לא. קחי לדוגמא אנשי דת שמתפללים למעני ורוצים להניח עליי תפילין (טוב, לא עליי, כי אני בחורה). זכותי להחליט אם אני רוצה את זה או לא. הם בטוחים שהם מצילים אותי.
בחברה המתוארת בסרט, כנראה שהציבור החליט שהנזק רב על התועלת, והסופר גיבורים צריכים לכבד את זה.
זה כמו עם תביעות נגד רופאים – בגלל שרופאים כעיקרון רוצים להציל חיים, אז אסור לתבוע אותם על רשלנות? מותר לתבוע, ומערכת המשפט תכריע אם הרופא (או גיבור העל) פעל באופן סביר או לא סביר.
אבל מסכימה איתך על הנקודה שלדכא את הסופר-גיבורים ולהחביא אותם זה דבר שלילי.
סתם מבחינה חוקית...
לא לנסות להציל מישהו שמנסה להתאבד נחשב מבחינת החוק לסיוע להתאבדות, וזו אשמה שאפשר לשבת עליה בכלא.
מצטער, תגובה פוליטית
אני מצטער שהויכוח גלש לפסים פוליטיים מובהקים. אולי הייתי צריך להיזהר יותר בתגובתי אתמול. מכל מקום, כיוון ששאלת, אנסה להשיב לטענותיך.
אני לא מנסה לטעון שאנשים גדולים צריכים להשמע לחוק אחר מאשר אנשים קטנים, אלא שתפקידים מסוימים צריכים להשמע לחוקים אחרים (ואסביר בהמשך). אני בטח לא מעודד אנשים לזרוק את הבוסים שלהם דרך קירות (אם כי אני בהחלט יכול להבין כמה אנשים שרוצים לעשות את זה). אני בסך הכל מתריע על בעיה שהיא כמעט תוצא בלתי נמנע של החברה בה אנו חיים, בה אנשים לא יהיו מוכנים לעשות שום דבר בשביל אף אחד כדי שלא יהיו חשופים לתביעות.
לא תעזור לאשה (סליחה על הסטיגמטיות) להכנס לחניה בגלל שאם היא תדפוק את האוטו הביטוח שלה (בארה"ב) יחייב אותה לתבוע אותך על זה.
יש מגוון חוקים בעולם שמטרתם להגן על אנשים שעוזרים לחברה מפני נזק שעלול להגרם בגלל פעולותיהם. למשל חוק "השומרוני הטוב" בארה"ב מאפשר למטבחים ציבוריים לתת את שאריות האוכל לנזקקים מבלי שיהיו חשופים לתביעה אם מישהו מהאוכלים יקבל קלקול קיבה. בארץ (למיטב ידיעתי) חוק כזה לא קיים. ובאמת כל בעלי האולמות שביקשתי מהם להעביר את שאריות האוכל מאירועים לארגוני צדקה סרבו בטענה שהם יהיו חשופים לתביעות. אפילו מטבח של ישיבה סירב לאחר שמנהל הישיבה בחן את הסוגיה.
יש אנשים שנתבעו על ידי אנשים שהצילו את חייהם על כך שבמהלך פעולות ההחייאה הם גרמו להם לשברים בצלעות (שזה דבר כמעט בלתי נמנע). יש במקומות מסוימים חוקים (כדוגמת השומרוני הטוב שהזכרתי לעיל) שמטרתם להגן על המצילים מפני תביעה, כיוון שללא זה מבחינה חוקית התובע יזכה.
ברור שיש משהו מעוות במציאות הזו.
כל האמור לעיל היה ביחס לאנשים "רגילים". צריך להבין שיש תפקידים שבהכרח מכניסים אותך למצב של חשש לפגיעה באחר או רכושו. תפקידים ברמת סיכון ולחץ גבוהים בהם כל החלטה צריכה להתקבל בתוך שבריר שניה, ומבלי שיוכלו להתיעץ עם עורך דין בשאלה אם אין הם עוברים במשהו על החוק.
אם יש לחברה אינטרס שתפקידים אלו יאוישו, הנושאים בעול התפקיד לא יכולים להיות חשופים לתביעות באותה קלות שהאדם הרגיל ברחוב חשוף אליהן. אם לצורך הגנה על החברה אנחנו קוראים לגיבורים, אנחנו צריכים לתת להם גב רחב לפעולות שהם עושים כדי להגן עלינו. גם אם הם לפעמים מועדים. אם החברה מכניסה את האנשים למצב כזה, שתיקח את האחריות על העניין.
אני חושב שבסרט מבינים את העניין, ולכן כל פעולות העבר של "גיבורי העל" נמחקו, וחובותיהם כוסו על ידי הממשלה.
לכן, כן, לפעילויות מן הסוג הזה צריכה להיות מערכת שיפוטית נפרדת שתוקפת את העוולות (דבר שצה"ל אכן מחזיק), אבל מתוך הבנה של המצב בשטח, ומתוך הכרה שלפעמים הם פשוט תוצא בלתי נמנע של פעילות מסוכנת. וכן, בלי עליהום תקשורתי מצד אבירי זכויות האדם של הכורסא ששוכחים לרגע שיש להם את היכולת ליהנות מזכויות כאלה רק בזכות אלה אותם הם תוקפים.
לגבי הטענות על השוויון בדמוקרטיה, אתה בוודאי יודע שאפילו לאבירי הדמוקרטיה נבחרי הציבור, יש זכויות יתר, וביניהם גם הגנה מסוימת מתביעה על דברים שהם ביצעו במסגרת תפקידם כנבחרי הציבור.