חשבתי שכבר הבנתי את "הקול בראש" של פיקסאר, אבל מתברר שלא. אחרי טיזרים קטנים שרק הציגו את הקונספט ("בראש של הרמן", כן, הבנו), עכשיו מגיע הטריילר הראשון שאשכרה מציג גם עלילה. ומתברר שזה בכלל סרט מסע.
וואלה? אז במקום חמש דמויות ששולטות בראש של הילדה, עושה רושם שרוב הסרט הוא בכלל המסע של שמחה ועצב במרחבי הזכרון. וזה נראה הרבה יותר טוב מכל מה שראינו מהסרט עד עכשיו. אבל האם זאת תהיה חזרה לסטנדרט הזהב של פיקסאר – נחכה ונראה.
האמת, נראה מדהים.
(ל"ת)
לא ראיתי עדיין את הטריילר
(איזה מבול יש עכשיו, הא?) אבל גם את 'הקול בראש' יהיה חזרה לסטנדרטים של פיקסאר זה כנראה יהיה זמני כי אחריו יבוא 'הדינוזאור הטוב' הבעייתי ואחריו המשכים לא מאוד נחוצים ל'מוצאים את נמו' ו'צעצוע של סיפור'.
באמת נראה נפלא.
+ אחרי קרימזון פיק, עוד מתמודד לתואר השימוש הכי טוב בשיר בטריילר ב-2015.
מש״א בדיוק.
פשוט טריילר גדול
סרט ילדים מצויר על דיכאון וחרדת נעורים?
עם איימי פוהלר?
רפרנס אדג'י לתת־תרבות הומוסקסואלית שהילדים לא יבינו?
אוקיי. אוקיי.
על איזה רפרנס אתה מדבר לעזאזל?
(ל"ת)
"There are no bears in San Francisco"
"I saw a really hairy guy; he looked like a bear"
אני מסרב להאמין שזה לא בכוונה. בסן פרנסיסקו.
אם אתה מבין שזאת הערה מינית,
הערות מיניות לא אמורות להפריע לך. אם הערות מיניות מפריעות לך, אתה לא אמור להבין שזאת הערה מינית.
זה לא הפריע
זה גרם לי לרצות לראות את הסרט (יחד עם כל שאר הדברים בטריילר המופלא הזה)
*התגובה המקורית הייתה חיובית*
זו לא הערה מינית
לא כל ריפרור לתרבות להט"בית הוא מיני.
זה נראה לי פחות רפרנס להומואים ויותר להיפים או משהו כזה, כי כולם בסן פרנסיסקו היפים.
(ל"ת)
האמת היא ש"הזה שלא הבין את מרשל מקלוהן" הוא לא הראשון ששמעתי שהבין ככה את הבדיחה הזו.
(ל"ת)
הסטריאוטיפ הוא לא שכולם בסן פרנסיסקו הומואים?
נשבעת שככה שמעתי את זה.
היפים זה אוהבי הומואים לרוב, איי גס?
בכל מקרה הסטריאוטיפ שאני יותר מעדיף על העיר הזה (וקצת מסכים איתו) זה סטריאוטיפ האנשים שאוהבים להריח את הפלוצים של עצמם, והמבין יבין.
לא, הוא בהחלט הבין את הבדיחה נכון
"דובים" הם קהילה גאה שמתאפיינת בזוגות של "דובים" – גברים מסוקסים ומאוד שעירים ו"גורים" – שדופים ורזים ולעיתים בעלי מראה נערי. כשעוד גרתי בתל אביב עם שותפים היו לנו שכנים מקהילת הדובים והם היו השכנים הכי טובים שהיו לנו (כי הם היו אלופים בלתקן בעיות בבניין).
לא בדיוק.
'דובים' – גברים גדולים ושעירים. זה יכול להיות שהם גדולים בגלל שהם מבלים הרבה זמן בחדר כושר או בגלל שהם מבלים הרבה זמן במקדונלדס.
'גורים' – שעירים, לא גדולים ולא רזים, אבל בהחלט נוטים לצד המלא יותר.
'טווינקס' – שדופים מאוד, עם בייבי פייס, ונטולי שיער.
יש עוד הרבה קטגוריות, 'הכל לטובה' (Happy Endins) עשו על זה פרק ממש מצחיק פעם.
או שיש גם את הסרטון של Needs More Gay לגבי זה
http://blip.tv/needsmoregay/twinks-and-bears-4564851
כמה מהסרט יעבור בניסיונות של ג'וי לעודד את סדנס?
כי… לא נראה לי שזה יעבוד.
אם אני יודע משהו על סרטים זה שתמיד העידוד עובד
ממש יפה
הסרטים האחרונים של פיקסאר היו…לא משהו, יחסית לסרטים הישנים שלהם, ואני מקווה שהסרט הזה יחזיר אותם למצבם הקודם![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
או, הנה יצא להם הפיקסאר.
כל עוד הטריילרים היו נטולי עלילה, הייתי יכול ליהנות מהספק שזה יהיה סרט פשוט יחסית, על כל תהליך "מאחורי הקלעים" שמתרחש במוחות של כולנו. אתם יודעים – כמו "בראש של הרמן", אבל עדכני. ובאנימציה ממוחשבת.
אבל פיקסאר, בהיותם פיקסאר, כשבאו להוסיף עלילה ל-High Concept שלהם, עשו את מה שהם רגילים לעשות. הם הלכו לארון ליד התנור, בחרו שוב בתבנית סרט המסע, ובמקום להתמודד עם המציאות ביססו את המאורע המכונן של הסרט על אלמנט פנטסטי לחלוטין.
אז די, נמאס לי. בלי ההילה שלהם, סרטי פיקסאר של השנים האחרונות הם בעיקר סיפור שהוא לא יותר מבצק עוגיות חצי אפוי ("וול-E" ו-"למעלה" כדוגמאות הברורות. "צעצוע של סיפור 3" כיוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ואף מילה על "אמיצה". וכמובן שלא על "מכוניות"), ואני הולך לנשום בלי שום הפרעה עד שהסרט ייצא. וכנראה שגם אחריו.
מה הבעיה עם "ביסוס המאורע המכונן של הסרט על אלמנט פנטסטי"?
לא ידעתי שזו מגרעה. מי אמר שהמאורע המכונן צריך להיות "מציאותי"? למה? ממתי?
כמובן שאין חובה שהמאורע המכונן יהיה מציאותי.
אני פשוט קיוויתי שהסרט יילך לכיוון אחר.
כל עוד לא היתה לסרט עלילה, עוד היתה התקווה שהוא יתמקד בדרך בה אנשים (או, ספציפית, ילדה בת 10) מתמודדים עם החיים. בין אם אלו מאורעות יומיומיים או משברים אפוקליפטיים (כמו החלפת בית-ספר או לבישת חולצה מהשנה שעברה). I can relate to that.
אבל הסרט, אם אני מבין נכון, במקום לעסוק באנשים, עוסק במסע של רגשות אנתרופומורפיים, בתוך מוח של ילדה, במרדף אחר ה-Core Memories (מה שזה לא יהיה) שהלכו לאיבוד. ובדרך הם מגלים דברים על עצמם וזה על זה, והאריה הפחדן מקבל מוח ובילבו מגלה שהכח לעוף תמיד היה בתוכו.
זה אחלה וסבבה והכל, ואני תמיד בעד סרטי פנטזיה, אבל במקרה הזה קצת רציתי שהוא לא יהיה.
האירוע המכונן נראה לי מציאותי מהרגע הראשון
רגע אחרי שג'וי וסדנס התבלבלולולולולו להן מחדר הבקרה והילדה הפכה אפאטית אני ראיתי מטאפורה לחוסר איזון כימי.
אני רוצה להאמין שהם החליטו לעשות סרט שנותן ייצוג לאנשים עם בעיות נפש, או לפחות בעיות רגשיות. אני רק מקווה שהפתרון לא יהיה איזה דאוס אקס מכינה של "ג'וי וסדנס הצליחו לחזור ועכשיו הכל טוב" אלא שהילדה אשכרה תקבל עזרה ועדיף מגורם מקצועי, מה שיעזור אולי לפרק חלק מהסטיגמה.
עזרה מקצועית היא לא תקבל
קשה לי לראות סרט של פיקסאר נגמר בזה ששלחו את הילדה לפסיכולוג וכך נפתרו בעיותיה הרגשיות. היא תתגבר על הבעיות הרגשיות שלה בעצמה (וזה בסדר: לא כל בעיה רגשית היא בעיה שדורשת טיפול מקצועי, וחוסר איזון כימי הוא חלק ממה שנהוג לכנות "גיל ההתבגרות". כולנו עוברים תקופות אפלות, רובנו יוצאים בריאים ושלמים פחות או יותר בצד השני). מה שכן – לאורך כל הזמן שבו ג'וי ועצב נעדרות, הילדה נשלטת רק על ידי גועל, פחד וכעס. הצגה נאמנה של התקופה הזאת תהפוך את העולם האמיתי בסרט לתקופה מאוד אומללה.
"שלחו את הילדה לפסיכולוג וכך נפתרו בעיותיה הרגשיות" – זה כבר סרט פנטזיה פר אקסלנס.
לול
וגם – בתחום שאני באה ממנו, בעיות של חוסר איזון כימי משמעותי* במוח מטופלות אצל פסיכיאטר, לא פסיכולוג. פסיכולוג זה הנודניק שמתעקש לשאול אותך על היחסים שלך עם אמא שלך כשאת בדיכאון כי החתול שלך נדרס.
* במקרה של קשיים לא קליניים, כמו בעסה, דכדוך, גיל ההתבגרות או אין לי כוח לכלום, יש הרבה גורמים שיעשו עבודה טובה וזולה יותר מפסיכולוג: חבר טוב, הורה תומך, ערימת פנקייקס, חוג יוגה או קולין פירת' בוקע מאגם בפמברלי בחולצה רטובה.
אני חושב שזה לא בעיות נפשיות אלא סתם גיל ההתבגרות.
(ל"ת)
הדאחקה על דרימוורקס היתה מצוינת.
וגם יתר הטריילר נראה טוב מאוד.
איזו דאחקה?
(ל"ת)
כשהן מגיעות למקום שנקרא Dream Productions
וג'וי אומרת לחד-קרן "אהבתי אותך ב-Fairy Dream Adventure Part 7" – זאת נראית לי כמו התייחסות מאוד ברורה לסרטי דרימוורקס ותרבות ההמשכים שלכם.
תהרגו אותי
אבל פיצה עם ברוקולי נשמעת לי דווקא לא רע בכלל.
זה עניין אמריקאי.
יש קונבנציה אמריקאית כזו שילדים לא אוהבים ברוקולי.
כשגרתי בארה"ב זה היה מוזר לי, איך אפשר לא לאהוב ברוקולי?! זה כמו לאכול עץ קטן! זה מגניב!! עץ!!! קטן!!!! וווההווו!!!!!! ממממגגגגנננייבבבבב!!!!!
לקח קצת זמן אבל הבנתי גם למה. הברוקולי האמריקאי יבש ומגעיל, או שזה משהו שקשור ספציפית לזן שגודל שם או שזה קשור לצורת הבישול שלו. אבל הוא דוחה.
ואלו היו 60 שניות על ברוקולי עצים ותרבות אמריקאית.
זה כמו מפוצלים
רק שבמקום להתרחש בעתיד פוסט אפוקליפטי זה מתרחש בראש של ילדה ואין רגש הקרבה עצמית
יכול להיות ממש מגניב לראות את שני הסיפורים
(של הילדה, ושל ג'וי-סדנס) מתערבבים זה בזה, מחרבשים או עוזרים או אפילו (!) משלימים את הבדיחות אחד של השני.
לפי קיומו של השוט של המשפחה יושבת מחובקת על הרצפה בחושך, אני משערת שלילדה יש גם כן עלילה די מפותחת.
OMG
הטריילר הזה מדהים! בחיים שלי לא ראיתי משהו שדיבר אלי ככה
אני מודעת לזה שאני אולי קצת מגזימה, אבל הרגשתי כאילו משהו תקע לי מראה ענקית בפרצוף. במובן החיובי של המילה.
ככה בדיוק המוח שלי עובד! אבל בדיוק (מינוס חדי הקרן)
למשך כל הצפייה בטריילר ישבתי בעיניים פעורות. כל הקטע של הרגשות השונים שלכל אחד מהן אישיות משלו וכל אחד מדבר לה בתוך הראש; הראיה שלה את העולם מבחוץ, כמו על ידי מסך; הפיכה של כל חוויה קטנה למסע ויזואלי הזוי (קיפאון המוח) וכל הקטע של יקום מקביל לגמרי שמתרחש לה בתוך המוח, בלי קשר לעולם החיצון…
וואו. פשוט וואו.
בחיים לא חשבתי שאני ילמד על עצמי כל כך הרבה מצפיה בטריילר של פיקסאר
אז בעצם מוצאים את נמו, רק בראש של ילדה במקום בים.
לא, לא נראה משהו בכלל.
*חוץ מההערה על הדובים. אין מצב שזה לא רפרנס לקהילה ההומואית הספציפית הזו.
אני אשחק לרגע את תפקיד הפמיניסטית הזועמת
אפילו בסרט שכולו מתרחש בתוך מוח של *ילדה*, מכניסים 2 רגשות שמיוצגים על ידי דמות גברית.
האם מישהו מדמיין שלאבא היה רגש (חוץ מנגיד "נשיות") שמיוצג על ידי דמות נשית?
רגע, אתה אמיתי או בדיחה עכשיו?
בעולם ה"אמיתי", הדמות הראשית בסרט היא נשית. מתברר על פי הטריילר הזה שגם בעולם שבתוך הראש, שתי הדמויות הראשיות הן הדמויות הנשיות. אצל האבא כל הדמויות בראש הן גבריות. אצל האמא כולן נשיות. ממש לא חסרים סרטים בשביל הפמיניסטית הזועמת שבך להתרגז עליהם, אבל תעשה טובה ותמסור לה שתרד מהסרט ה*זה*.
היו כמה תלונות
(די מוצדקות, אם אתה שואל לדעתי) על כך ששני הרגשות הגברים הם אלו שעוצבו באופן מכוער או קומי – בעוד שעצב, שמחה וגועל נראות יותר יפות באופן מסורתי (כלומר: עיינים גדולות, אף קטן וראש עגול) למרות שזה נחמד שעצב היא די שמנמנה – זה עדיין ממש לא אותו דבר כמו אם הייתה דמות נשית שמעוצבת כמו גועל או כעס (וכן, אני יודעת שלאמא יש גרסאות נשיות של כל הרגשות של הבת – אבל נראה שהתפקיד שלהן יהיה רק כמה בדיחות קטנות אם בכלל- לא חלק מהקאסט הראשי). להרבה אנשים זה מרגיש כאילו היה צריך כמה רגשות שיהיו ההפוגה הקומית שלנו, ולכן היו צריכים לקבל עיצוב יותר קומי ומוקצן – אבל לא רצו שתהיה דמות נשית עם אף גדול או ראש מרובע בקאסט הראשי, אז עשו אותם גברים.
כאילו, המוטו שלי לגבי פמיניזם במדיה הוא "מסע לא יכול להתחיל בלי צעד אחד, אבל הצעד הזה לא אומר שגמרנו את כל המסע" – זה נהדר שפיקסאר עושים עוד סרט שמתרכז בעיקר בדמויות נשיות (גם במערכת יחסים בין שמחה ועצב וגם בחוויות של הילדה) – במיוחד כזה שלא עוסק בנשיות, עם קאסט שהוא ברובו נשי ושאחת הדמויות הראשיות בו די שמנמנה. זה בהחלט *צעד* מאוד חיובי, אבל זה לא אומר שנגמרו הדברים לבקר בו – אולי לא "ביקורת מלאה בזעם פמינסטי כאילו זה הקומיקס החדש של פרנק מילר", אבל עדיין ביקורת
זה בכלל לא נחמד שעצב שמנמנה.
נכון שהיא דמות ראשית והיא דמות חיובית, אבל עצב הוא עדיין רגש שלילי והם לגמרי משתמשים בתבנית של שמן=רע ורזה=טוב. שמחה היא רזה כי להיות יפה ומוצלח ושמח ומנהיג הולכים כולם ביחד. ורק הדמות העצובה היא שמנה כי, ברור, היא שמנה המסכנה.
זה שיש דמות של אשה שמנה אבל היא תמיד נבל או הפוגה קומית או קורבן לא עושה אותי אופטימית לגבי ייצוג של שמנים בקולנוע. זה לא חוכמה תמיד לדחוף את ה"מיעוטים" למשבצת (הבחורה היא המטפלת, האסיאתי הוא החנון, ההומו הוא החבר הכי טוב שמבין באופנה) ואז לטעון שהם מיוצגים כמו שצריך. בואו נתחיל גם לראות אותם בתור בני אדם ולא בתור קריקטורות.
לא נראה לי שהסרט יציג את העצב כרגש רע,
למעשה, אני מניח שהמסר יהיה משהו שקשור לכמה איזון של כל הרגשות הוא חשוב (מה שיהיה משל לחברות האמיצה שתתפתח בין עצב לשמחה).
גם אם אתה צודק,
עדיין יש משהו סטריאוטיפי בלהציג את שמחה ככוסית בשמלת טינקבל, ואת עצב כשמנמוכה ממושקפת ש(כנראה) מתמודדת עם הדכדוך באמצעות binge eating (איך לעזאזל אומרים את זה בעברית – בולמוסי אכילה? אכילה בולמוסית? אכילת בולמוס? אכילת בולבוס?)
בדרך כלל, אם כי לא תמיד, ובפיקסאר עד מידה מסוימת,
עיצובי הדמויות נעשים בעקבות המדבבים.
אני ממש לא חושב ש"בדרך כלל".
ובפיקסאר בכלל לא. ככל הידוע לי עיצוב הדמויות מגיע הרבה לפני בחירת המדבבים.
לפני כמה שבועות הייתי בהרצאה של אנימטור בדיסני.
הוא סיפר על תהליך עיצוב הדמויות, שכולל 4-5 מפגשים בין מעצבים לאנימטורים לתסריטאים, עד שמקבלים את האיפיון הסופי של הדמות.
בשום מקום הוא לא הזכיר את האדם שנותן את הקול שלו לדמות, אז שאלתי אותו מה המקום של המדבב בעיצובי הדמויות ולטענתו הפרקטיקה של לצלם את המדבבים ולעצב את הדמויות לפי המימיקות והתנועות שלהם נזנחה עם המעבר לאנימציה תלת מימדית.
למדבב יש מקום באיפיון הסופי של הדמות, אבל הרבה פחות מבעבר. לרוב יודעים מי המדבב רק באיזור השלב השלישי של פיתוח הדמות, אחרי שאחוזים גדולים ממנה כבר סגורים. הוא נתן כדוגמא את ווסאבי מ"גיבור גדול 6", שאחרי שמלון וואייאנס ג'וניור נכנס לתפקיד, הפך להיות יותר cool מאיך שהוא נבנה עד אז, אבל אני חושב שכולנו יכולים להסכים שהם לא ממש מזכירים זה את זה.
עדיין קיימים מקרים שבהם הדמות דומה למדבב,
בדיסני, לדוגמא, רוב הקאסט של "ראלף ההורס" נראה כמו הדמויות שלהם (ג'יין לינץ' במיוחד).
ספציפית ב"הקול בראש", עצב בהחלט דומה לפיליס סמית'.
הנה אפילו הקונספט ארט הראשוני של הסרט, שבו אין שום דמות שנראית כמו עצב בסרט הסופי (אני משער שעצב ממוקמת הדמות הקדמית שאחרי שמחה).
אופס, הנה הקונספט ארט.
(ל"ת)
באמת?
כי אני עכשיו מסתכלת בתמונות של פיליס סמית', וחוץ מעניין המשקל, אני לא רואה הרבה נקודות דמיון אחרות – ותמונת קונספט ארט אחת מאוד ראשונית לא ממש מוכיחה שהם בהחלט לא חשבו על המשקל עד שהם ליהקו אותה, אני די בטוחה שהיו עוד הרבה שלבים בפיתוח מהתמונה האחת הזאת עד הליהוק (עצב נראת די חסרת-מגדר בציור, וכל הרגשות נראים ממש לא-מאונשים, בהשוואה לצורה הסופית שלהם) – לדוגמה, חיפוש של Inside Out Concept Art הביא לי את התמונה הזאת
ואומנם קצת קשה להגיד מתי היא נעשתה, אבל נראה לי, מאיך ששמחה נראת, שזה גם לא משהו סופי.
עיצוב דמויות על פי השחקנים שלהם זה משהו שהרבה יותר נפוץ בדרימוורקס – עם האהבה שלהם לקולות של מפורסמים, ובעוד ששינוי קל של תווי הפנים כדי שיתאימו יותר לשחקן זה רעיון סביר, לשנות את מבנה הגוף של הדמות (במיוחד עם העיצוב הספציפי של עצב) זו החלטה די גדולה – היא משפיעה מאוד על הצללית הבסיסית והצורות מהן מורכבת הדמות – זו לא בדיוק החלטה שאתה לוקח בשלב מתקדם של ההפקה בדרך כלל
התמונה הזו היא לא קונספט ארט,
היא שרבוט מהיר של פיט דוקטור בשלב מאוחר של ההפקה.
/revision/latest?cb=20141205041336" rel="nofollow">הנה הוא מצייר את שמחה ב-19 ליוני 2014
אני רואה דימיון בין עצב לפיליס הרבה יותר מרק המשקל. המשקפיים, השיער (בעונות מסוימות של המשרד, נניח). היא בהחלט נראית לי כמו דמות שהשתנתה הרבה בגלל המדבבת, ולפחות בשבילי, הקונספט ארט הוא הוכחה קטנה לזה.
בהתחשב בעובדה שאף אחד לא ממש נראה כמו עצמו בתמונה שהבאת
אני די בטוחה שזה משלב מאוד מאוד מוקדם של ההפקה, כשהם רק עוד עבדו על הקונספט ועדיין לא הגיעו ממש לעיצובי דמויות (הרגשות, לדוגמה, נראים יותר כמו משהו מ "מפלצות בע"מ", ולא כמו בני אדם מוקצנים בצבעים שונים) – אני מצטערת, זה ממש לא מוכיח שעצב הייתה אמורה להיות איזה בלוב מפלצות בע"מ-י, או רזה עד שהם ליהקו את המדובבת – אתה נאחז בקשים כאן , הדבר היחידי שזה מוכיח הוא שהרעיון של עצב כשמנה הוא לא הדבר הראשון שעלה להם בראש כשהסרט נכנס להפקה, לפני שהם אפילו החליטו על המגדר שלה או איזו רגשות ישתתפו בסרט ו,שוב, יש עוד הרבה שלבים בין זה לבין הליהוק.
ויכול להיות שאני מסתכלת על התמונות הלא נכונות שלה
אבל המשקפיים שלה נראות מאוד שונה בכל התמונות שמצאתי מהמשקפיים של עצב (וכן, הצורה של המשקפיים חשובה, עצב עשויה מצורות עגולות בדיוק באותה צורה שבה פחד עשוי מקווים עצבניים) והשיער שלה לא *כזה* דומה – בנוסף, צורת הראש ומבנה הגוף (חוץ מהרעיון הכללי של "שמנה", יש גם הבדלים בין מבני גוף של שמנים) לא דומה ממש. (הראש של המדובבת הוא ממש אליפסה, בעוד שהראש של עצב הוא עיגול מאוד רחב, ובהתחשב בכמה בולט הראש של עצב בעיצוב שלה, זה משהו גדול)
ושוב, יש הבדל בין שינויים קלים אחרי הליהוק ולשנות לגמרי את מבנה הגוף של הדמות – במיוחד עם העיצובים של "הקול בראש", שהם מאוד מוקצנים ומאוד מסתמכים על צורות בסיסיות), עצב היא דמות, ש, שוב, מאוד מבוססת על צורות עגולות, וזה משהו שאתה מחליט עליו בשלב המוקדם של עיצוב הדמות – לא אחרי הליהוק. אתה אולי תצליח לשכנע אותי שהשיער שלה מבוסס על המדובבת – כי זה משהו שתופס פחות תשומת לב בעיצוב של הדמות הספיציפית הזאת, אבל מבנה הגוף? ממש לא. זה כמו שתנסה לשכנע אותי שכעס יש רק ראש מרובע בגלל המדובב שלו – זה פשוט חלק חשוב מדי של הדמות
אני לא יודע איך עובד לוח זמנים של סרט אנימציה בפיקסאר,
מה שאני כן יודע זה שהסרט הוכרז לראשונה בתור ״The Untitled Pixar Movie That Takes You Inside The Mind״ באוגוסט 2011 ושבראיון בסוף 2014 המפיק אמר שפיליס נבחרה לאחר שהוא ראה אותה ב״במורה רעה״ שייצא ביוני 2011.
לא נראה לי שזה המקרה
ראית פעם את מינדי קיילינג? היא דומה פיזית לדמות של גועל בערך כמו שאלאן ריקמן דומה לטיילור סוויפט.
הדיבור היה על עצב.
(ל"ת)
הנקודה של אנה
היא שאם רוב הדמויות לא מבוססות על השחקנים שלהם, אין סיבה להאמין שהדמות הזאת ספציפית כן.
לא בדיוק הוכחה חותכת, אבל זה גם טיעון
לא דווקא,
זה הכל תלוי במתי נבחרו כל אחד מהשחקנים ועד כמה הצוות היה שלם עם העיצוב של הדמויות לפני שהם הגיעו.
(אכילת חומוס)
לפחות בעברית ישראלית.
כל הכבוד, עמיתתי למאבק
ביחד נמגר את תופעת המיזאנדריה, המתבטאת כאן בהגחכת גברים, ושיוכם לתכונות סטריאוטיפיות שליליות. על כך את מוחה, כן?
לדעתך זה נחשב למיזאנדריה והגחכת גברים,
העובדה שגברים "מכוערים" מופיעים בשלל תפקידים בקולנוע, ונשים "מכוערות" לא קיימות בכלל, וגם אם כן הן רק טיפה מחוץ לנורמה ההוליוודית? הסיבה שאתה חושב שיש פה מיזאנדריה היא שמבחינתך להיות מכוער זה דבר איום ונורא. אתה יודע מה יותר גרוע מזה? להיות מוכרחים להתאים לתבנית מסוימת של מראה כדי להיחשב בכלל.
בעיניי דווקא מצא חן השילוב בין דמויות גבריות/נשיות במוח של הילדה, לעומת אלו של המבוגרים. אני מניחה שזה נעשה חלקית כדי לגוון את הקאסט, אבל גם מציג יפה את הגמישות (היחסית) של המגדר בגילאים צעירים יותר, לעומת ההתקבעות שלהם בשלב מאוחר יותר.
מה שכן, הייתי רוצה לראות דווקא את שמחה כשמנמנה ועגולה ואת עצב בתור השדופה.
(לאו דווקא תגובה ישירה לתגובה שלך, אלא לפתיל הזה בכללותו)
אני לא חושבת שהבחירה של המשקל באמת משנה
אני די סגורה על זה שאם זה היה הפוך, ועצב היתה הרזונת, ושמחה היתה השמנמנה – היו באים בטענות ששוב פעם שמים את השמנמן במיקום של "הדביל שלא מודע מה קורה סביבו, ושהוא שם רק כדי שיהיה אפשר לצחוק עליו".
בעולם שלנו (לצערי) – הרבה פעמים אופטימיות נתפסת כסוג של נאיביות, שלא לומר טפשות, ופסימיות כסוג של ריאליזם. הרבה פעמים הדמות השמחה והאופטימית, היא גם זו שנתפסת כמישהי ש"לא באמת מבינה מה קורה סביבה", ויצא לי יותר מדי פעמים לראות סרטים/סדרות/מחזות שבהן דווקא ההתנהגות של השמנמן האופטימי היא מן משהו שלועגים לו בתור מישהו שלא מבין איך החיים האמיתיים מתנהלים (כי אם הוא היה מבין – הוא היה מטפל בעצמו ואז הוא היה רזה!). אז אולי בסוף הוא מציל את היום, אבל זה תמיד בטעות, אחרי רצף של צירופי מקרים שלא היתה לו שום שליטה בהם, ו/או בגלל שהחברים שלו (הרזים והשקולים) עמדו לצידו ועזרו לו.
אז לי באופן אישי זה מרענן שהם לא שמו את השמנה בתור האופטימית הנצחית, אלא דווקא בתור מישהי שנתפסת כיותר מחוברת לעולם. אבל זה קשור לסרטים שאני ראיתי לאחרונה, ובן אדם אחר ירגיש משהו אחר.
הבעיה (?) נוצרה בעצם הבחירה לעשות אחת שמנה ואחת רזה באופן מובהק. ברגע שהן בחרו משקל בתור מאפיין לדמות – זה ממש לא משנה איזה דמות הם שמים באיזה משקל, בכל מקרה הן תיפולנה לאחד הסטריאוטיפים.
ומכיוון שמבנה גוף זה לא איפיון שאפשר לא להכניס,
גם אם היו שמים את שתיהן רזות או שתיהן שמנות זה היה גורם לטענות.
החמצת שתי מילים.
"באופן מובהק". יש הרבה מבני גוף, לא רק עגול כמו כדור ורזה כמו דוגמנית צמרת. אם שמחה הייתה רזה יחסית ועצב הייתה מעט שמנמונת, או להפך, אני די משוכנע שהפתיל הזה לא היה מתפתח לממדים כאלה.
ופחד רק קצת זויתי ורק חלק מהראש של כעס שטוח.
אנימציה מקצינה.
האנימציה מקצינה רק אם בוחרים לצייר אותה בצורה כזו
עכשיו, זה לא אומר שאני חושבת שזו בהכרח היתה בחירה לא נכונה.
בכוונה ליד המילה "בעיה" שמתי סימן שאלה כי יש לזה גם יתרונות מאוד ברורים, במיוחד כשמנסים לצייר עולם שכזה.
אני רק אומרת שברגע שזה קרה – לא היה להם סיכוי להתחמק מביקורת לא משנה מה הם היו עושים.
זה היה חצי בדיחה וחצי ברצינות
לכן כתבתי שאני "אשחק" את תפקיד הפמיניסטית הזועמת (כי אני ממש לא).
מצד שני זה כן קפץ לי לראש בזמן הצפייה בטריילר – שאם היו עושים דמות של נער מתבגר עם רגשות כעס ופחד שמיוצגים על ידי דמויות נשיות, זה היה:
א. מאוד מאוד מוזר, ולא נראה לי שזה היה עובד.
ב. היתה מחאה גדולה של פמיניסטיות זועמות עם קלשונים בוערים על כך שהדמויות הנשיות היסטריות וביצ'יות, ומייצגות רק רגשות שליליים.
באופן כללי קשה לי להתחבר לסיפור של הסרט הזה. הפכו רגשות שליליים כמו גועל, פחד וכעס לדמויות אנושיות. איזו תקווה לעתיד יש לדמות שמייצגת פחד? אם היא תתגבר על הפחד, היא לא תמלא יותר את חובתה. ואם היא תישאר פחדנית כפי שהיא מוצגת בפתיח (או בטריילר) אז היא תהיה די מסכנה למשך שארית הקיום שלה, וגם לא תהיה שום משמעות לסיפור שלה. כנ"ל לגבי כל שאר הדמויות.
בעצם, אולי הבעיה היא שברגע שהגדרת שדמות היא "עצב" או "כעס" השטחת אותה, ליטרלי, לתכונה אחת שמגדירה אותה וזה נשמע די משעמם.
לגבי הפסקה שלך, זו לא הבעיה, זה הפתרון.
זו פשוט הכנה לסרט הבא, ששם יתברר שאחת הדמויות בראש יכולה להרגיש *גם* כעס ו*גם* שמחה, ואז ישלחו בעקבותיה מחסל אכזרי כי לא ייתכן שלדמות יהיה יותר מקו אופי אחד.
רגע, רגע…
את התלונה הזו עוד לא שמעתי לגבי הסרט..
הרבה אנשים כבר התלוננו (גם באתר הזה) על העובדה שתפקידי המגדר נראים מאוד סטראוטיפים: האבא לא מרוכז, לא מבחין שמשהו קורה לילדה, לא שותף מלא לחינוך שלה (כלומר פועל רק בהוראות האישה) או לא יודע להבדיל האם פעל נכון או לא. בזמנו הפנוי מתנתק וחושב על ספורט ובראשו משתמש בביטוי די שוביניסטי עם מטען שלילי הנחשב מזלזל ומקטין: "מה את רוצה, אישה?!" האישה לעומת זאת, נראית קצת כמו בוסית הנותנת פקודות, היא הרגישה ששמה לב שמשהו לא בסדר עם הילדה אולם היא נותנת ל'גבר' לטפל בזה. זוכרים שכשהיינו ילדים אז אמא הייתה אומרת "חכו חכו כשאבא יגיע מהעבודה.."? אז ככה. נראה כאילו המשפחה הזו נלקחה מסיטקום משנות ה-80-90.
אני מבינה מאיזה מקום נובעות כל הטענות שכתבתי למעלה, גם אני רואה את זה. אבל האם לא קיימות משפחות כאלו היום? בוודאי שקיימות. וכמו שיש מקום לייצג משפחות עם תפקידי מגדר מודרניים או "הפוכים", משפחות חד מיניות, חד הוריות, בני מיעוטים, הורים גרושים, ילדים יתומים וכו' ככה יש גם מקום להציג משפחה עם תפקידי מגדר מסורתיים. לדעתי לכולן הזכות לייצוג.
הבעיה היחידה לדעתי קשורה לפן הקומי. הבדיחות בנרטיב הזה לעוסות כי הייצוג של המשפחה הזו בקולנוע ובטלוויזיה הוא רחב ביותר ונפרס על עשורים. אם יביאו לתא המשפחתי הזה ייצוג ראוי ורענן אני אהיה שמחה.
כדאי לחכות מעט עם הביקורת המצקצקות. ראינו בערך שתי דקות מהסרט. אני זוכרת שרשמתי כמה אולף נראה מעצבן בטריילר של "frozen" (תודו שגם אתם חשבתם את זה) ובסוף אכלתי את הכובע ויצא שהוא דווקא משדרג את הסרט.
כמובן שכל סוגי המשפחה ראויים ליצוג
הנקודה בתלונות היא שסוג המשפחה הזה מיוצג יותר משמספיק וצריך לעודד יצוג של סוגי משפחה אחרים כדי לאזן את זה- אני לא חושבת שאנחנו בסכנה שתבנית המשפחה הספיציפית הזאת תעלם מהמפה התרבותית בקרוב והיא באמת לא צריכה עוד סרט שמוקדש אליה.
אבל אם מישהו רוצה להציג משפחה כזו-זכותו.
לא חייבים להכניס בכוח משפחה "מיוחדת" בשביל לצאת פוליטיקלי קורקט. המשפחה הזו מיוחדת בדרכה שלה גם ככה. אולי זו רק אני אבל לא אוהבת שמתחילים "לאזן" דברים באופן מלאכותי רק כי "צריך". אז כן, צריך עוד גיוון אבל זה לא אומר שכל סרט המציג תא משפחתי "מסורתי" צריך לקבל מעכשיו ביקורת על כך שהחליט להציג תא משפחתי "מסורתי". זה נשמע לי מגוחך לגמרי.
והנקודה בתלונות על התלונות
היא שיש הרבה תלונות והרבה סיבות מוצדקות לתלונות, ואם יש התקדמות של 80% אפשר לא להתמקד ב20% שעדיין נשאר אלא להתלונן היכן שעדיין נשאר 80% בדרך.
מת על הרעיון של lewis black בתור כעס.
(ל"ת)
הוא משחק את הדמות הזאת בדיילי שואו כבר יותר מ-10 שנים
(ל"ת)
איך הייתם מתרגמים -
"think positive"
"ok.. I'm positive you will get lost there"
?
אני חושב על –
"תחשבי חיובי"
"אוקיי.. את חייבת ללכת לאיבוד שם".
זה קלוש אבל זה הכי קרוב שמצאתי בהתחשב בהבדלי השפה…
אפשר גם:
"תהיי בטוחה בעצמך!" / "קצת ביטחון עצמי!"
"אוקיי, אני בטוחה שתלכי לאיבוד שם".
זאת המחשבה הראשונה שעברה לי בראש
אבל פחדתי שהיא תשנה מדי את משמעות המשפט (לחשוב חיובי לעומת ביטחון עצמי) אבל היא אכן מוצלחת.
זהו
שמשמעות המשפט היא:
ג'וי: "קלישאה כלשהי מספרי הדרכה בשקל!"
עצב: "היפוך הקלישאה".
התוכן של הקלישאה ממש לא משנה:-)
והתרגום מהטריילר ה"רשמי" ביוטיוב הוא:
– תחשבי חיובי.
– אני חיובית, את תיאבדי שם בפנים.
פחחחחחחחחחחחחחח.
https://www.youtube.com/watch?v=p9vyWfrUqUQ
יש לציין שזה רק התרגום של הטריילר, זה בהחלט לא אומר שזה יהיה התרגום בסרט עצמו או בגירסה המדובבת שלו. אבל ברצינות. אפילו בטריילרים צריך להשקיע קצת יותר מגוגל טרנסלייט.
יכל להיות יותר גרוע..
אבל אחרי "תהיה גבר" \ "באומץ!", באמת שאני לא מצפה להשקעה מצד המתרגמים.
הם שינו משהו במהירות של הטריילר וזה הורג אותי!
(ל"ת)
והמנצח הוא:
-"תחשבי רק טוב!"
-"חשבתי טוב-טוב, ןנראה לי שתלכי לאיבוד שם."
דווקא לא רע.
אני דווקא חושבת שבסוף יתגלה
שכל הרגשות חשובים,
שגועל מונע ממך לחלות,
פחד מונע ממך לעשות משהו מטומטם ולמות,
ועצב גם משהו
עצב גורם לך להרגיש
בהקשר של אתר לחובבי סרטים, קחי את הסרטים שהכי אהבת ב-2014, ותעלימי מחווית הצפייה שלהם כל שמץ ולו קלוש של עצב. מה דעתך על מה שנשאר?
(טוב, ברור שמה שנשאר זה שומרי הגלקסיה – דה! אבל היו עוד כמה סרטים ב-2014).
סליחה אבל,
שומרי הגלקסיה לא שווה כלום בלי הסצינה המאוד עצובה של דראקס מנחם את רוקט
מש"ל.
(ל"ת)
טוב, תשמעו.
המסר הזה של לקבל את העצב כחלק מהחוויה האנושית ולצמוח ממנו באמת מיוחד ומגניב ויכול להצדיק את כל הקונספט הזה לו יטופל נכון. אבל אחרי שבטריילר על "איש הפלדה" התפתח דיון על דמותו של סופרמן שהיה הרבה יותר מעניין מזה שהיה בסוף בסרט אני כבר נזהר. נראה לי שלנסות להשליך את המסר שהיית רוצה לראות בסרט על טריילר מוצלח זה מתכון בטוח לאכזבה.
בשבח העצב
אני מאד סקרן לגבי איך יציגו את החיוניות של רגש/דמות העצב בסרט, וחלקו ביצירת עולם פנימי מלא, וביכולת לתקשר עם אחרים. שנאמר: 'Happiness is a sad song'.
עצב הוא רגש חיוני ביצירת אמפטיה לאחרים. אדם שמעולם לא חש עצב לא מסוגל להזדהות עם אחרים וגם לא להצטער כשדברים רעים קורים להם. בקיצור, פסיכופת. (או סתם אדם מנותק ריגשית.)
ואפשר גם ללכת עם הקלישאה הישנה
של "עצב גורם לך להעריך את הרגעים השמחים בחיים יותר"
דרך נחמדה להציג את מצב רוחה של ילדה מתבגרת
אם האושר והעצבות יוצאים למסע הרפתקאות מחוץ לראש, נשארים עם ילדה שמתקשרת עם הסביבה שלה דרך הכעסים, הפחדים והתנשאות שלה (למישהו עולה בראש קלישאה של ילדת אימו?).
ולחלוטין ללא קשר, עכשיו פורסם שטרי פראטצ'ט נפטר היום.
אני לא חושב שיש הרבה יוצרים שהצליחו להעביר ביקורת כל כך נוקבת על האנושות ועדיין להיות מצחיקים, נאיבים ואנושיים כמו טרי.
(אני שם לב עכשיו שבהוראות האתר לכתיבת תגובות נכתב במפורש לא לדון בכתביו של טרי פראטצ'ט אבל אני בטוח שהיום יסולח לי)
הצליח לשנות בקצת את דעתי
אחרי שהטריילר הקודם הוציא לי לגמרי את החשק מהסרט, הטריילר הזה שינה את המצב. עם כי אני כרגע יותר מתעניין בעיצוב של הזכרונות יותר מאשר בעלילה (מבינים שלא רק שמחה זה חשוב, אלא גם עצב).
וכעס זכה מבחינתי לפרס הציטוט הטוב ביותר עם השורה על הפיצה :)
רק אותי הטריילר ממש ביאס?
זה נראה כמו סרט מאד שיטחי וריקני, לא מזכיר את הברק והתחכום של פיקסאר, ולצערי הוא מזכיר יותר מהכל את אמיצה- סרט שמבוסס בעיקר על גימיק. הדמויות בו מעוצבות בצורה שטחית וריקני, והעלילה כשמורידים ממנה את כל הגימיקים נשמעת מאד סטנדרטית וקלישאתית. ממש לא הקאמבק של פיקסאר
לא איכזבו בכלל ,טריילר מדהים
הטריילר הראשון ביאס בכך שהוא לא באמת הביא עלילה וסוף סוף אנחנו מקבלים טריילר מלא של איך כל זה באמת עובד קראתי כבר על ה"הפקת חלומות" כבר ממזמן באיזה אתר וזה נשמע ממש מעניין .. הם מצלמים את החלומות שם ואז מראים לה את זה בראש או שזה בזמן אמת .אם תסתכלו טוב לחד קרן הזה המפורסם יש תסריט ביד .
ב2:23 בצד ימין אפשר לראות את בינג בונג ,פיל וורוד שעדיין לא ידוע כל כך איך הוא ישתלב בעלילה יש כאלה שאומרים שהוא יהיה הנוול אבל לא נראלי .הוא יהיה עם שמחה ועצב במהלך המסע שלהם נראלי ,או בחלק ממנו.
בקיצור טריילר מצויין עם טעם של עוד ,לא יכול לחכות לראות את הסרט הזה כבר ,כמעריץ פיקסאר מושבע ,זה חד משמעית הסרט שהכי חיכיתי לו מפיקסאר השנה ובכלל אי פעם .הם יכלו ללכת לכל כך הרבה מקומות עם הקונספט הזה ולדעתי מסע של שתי דמויות בעולם כזה מופלא יכול להיות אחלה של רעיון .לא יכול לחכות בקיצור .
מה זה נראלי?
(ל"ת)
אמאשך.
(ל"ת)
נוול.
(ל"ת)
הדיבוב העברי לסרט
ראיתי שבוע שעבר לפני הסרט בוב ספוג בקולנוע (הלכתי עם אחי הקטן אבל היה סרט לא רע בכלל) היה בפרסומות לפני ההקרנה את הטריילר הראשון של הקול בראש וזה היה נשמע לי ממש מוזר ולא מתאים הקולות ,אולי זה כי ראיתי את הטריילר הזה בדיבוב המקורי כמה עשרות פעמים כבר ,נראלי שאני אלך לראות את הסרט בגירסאת הדיבוב המקורית בגלל זה .כי בדרך כלל הדיבובים בארץ לסרטים לא רעים בכלל אבל פה נראה לי זה טיפה בעייתי לפספס כזה cast של מדובבים לאיזה אותם 3-4 מדובבים ישראלים שעושים 90 אחוז מכל האנימציה שמגיעה מחול לארץ .ברצינות האיש שמדובב לעברית את סקווידוויד מבוב ספוג ,כמה סדרות וסרטים הוא דיבב בחיים שלו ?
הדיבוב של הטריילר הוא לא הדיבוב של הסרט.
ייתכן מאוד שהסרט עדיין לא הושלם ולכן העבודה על הדיבוב שלו אפילו לא התחילה. הדיבוב בטריילרים הוא בדרך כלל לא של אותם שחקנים שידבבו את הסרט.
נראה נהדר. יכול בהחלט להחזיר את פיקסאר למסלול
יכול להיות שזה מה שפיקסאר צריכים כדי לזכות בחזרה בתואר מלכי האנימציה שהם איבדו לדיסני בשנים האחרונות.
הקולות בראש מגיבים לטריילר של הנוקמים 2
https://www.youtube.com/watch?v=TkmerqUzExE
נו.
הרעיון מגניב, אבל הניסיון לבנות סרטון-תגובה שלם מקטעי סרט וסאונד מוכנים מראש פשוט לא מוצלח במיוחד.
כן, בדיוק.
למרות שאני חושב שחלק קטן מהדברים שהם אומרים שם הוקלט במיוחד והולבש על קטעים מהסרט.
אני לא חושב שיש פה אף מילה שהוקלטה במיוחד.
כל מילה ומשפט כאן נשמעים כאילו הוקלטו בשביל קטע כלשהו בסרט והוצאו מהקשרם. אם היו מקליטים משהו בשביל הטריילר, לפחות היו מקליטים אותם אומרים איזו מילה על האוונג'רס, על גיבורי-על, על כל דבר ספציפי יותר מ"יש!" או "אוי".
אבל זה מתחיל ב"היי, במה אנחנו צופים? -זה הטריילר."
כלומר, כן, אם היו מקליטים במיוחד במיוחד אז היו מדברים על הנוקמים, אבל אני מניח שזה איזה טריק שיווקי שפשוט ישב להם בארכיון מאז ההקלטות של השחקנים, כשהם אמרו "כן, הדמויות מגיבות לטריילרים וסרטונים ויראלים ברשת, זה יהיה מגניב אולי בעתיד, נראה כבר."
אולי.
אבל אני מהמר שהשורה "זה הטריילר" מופיעה בסרט.
הפסדתי
(ל"ת)
אני זוכר שרציתי לשאול איך אתה חושב שמשפט כזה יכול להשתלב בסרט,
אבל לא רציתי להכביד על ההימור שלך אז העדפתי לחכות לראות אם אתה צודק או טועה.
נו, אז איך חשבת שזה ייכנס בסרט?
הם היו... רואים טריילר?
(ל"ת)
טוב, אז זה היה הימור מסוכן.
(ל"ת)