אכזריות בלתי נסבלת – עדות ההגנה

במקור: Intolerable Cruelty
בימוי: ג'ואל ואיתן כהן
תסריט: רוברט ראמזי, מתיו
סטון והאחים כהן

שחקנים: ג'ורג' קלוני, קתרין
זטה-ג'ונס, טום אלדרג',

ג'ונתן הדרי, ג'וליה דאפי,
ארווין קייס

"בפניכם, חברי עורכי הדין, עומד מקרה קשה. כולנו יודעים שבסרטים עורכי הדין הם מלוקקים, נכלוליים חסרי מצפון, וכל מה שמעניין אותם זה הכסף, האתגר, או ג'וליה רוברטס, לבד מהמקרים בהם עורך הדין הוא גיבור חושף שחיתויות או חולה איידס. הרי עלינו הומצאה האמירה, לפיה תשעים ותשעה אחוזים מהעוסקים במקצוע מוציאים שם רע לשאר. ממציא אמירה זו אמנם נתבע לדין לפי סעיף 77/ג לחוק לשון הרע (נוסח משולב), אולם גם העובדה שהוא ובניו ובני בניו כבר לא יגורו בדירות משלהן לא הועילה למקצוענו.

כמו-כן, רבותי המכובדים, כולנו יודעים שקומדיה רומנטית, כדברי אחד מעמיתי המכובדים, "היא קלישאה מעצם טיבה וככזו אין בעיה לחזות את רובה". הרי תמיד יהיה זוג מאוהב, מכשולים, וסוף טוב.

לכך, רבותי, נוסיף את העובדה שהסרט אשר אני מציג בפניכים (מוצג תביעה א/1), הינו אכן קומדיה רומנטית, הוא אכן מציג את עורכי הדין כחלקלקים, ובנוסף לזו, כל הראיות המשפטיות שבו אינן שוות את משקלו בלירות לבנוניות. יתרה מזו: הסרט הופק ובוים בידי צמד היוצרים העצמאיים ג'ואל ואיתן כהן, הידועים לתהילה (ויש שיאמרו, לשמצה), כבמאי סרטים בעלי אופי משלהם, נטייה לקריזיונריות מסוימת, והעדר מתיקות כללי. והנה, חברים, הם שולחים ידיהם בבימוי קומדיה רומנטית, ז'אנר שכמות השמאלץ המובנית בו דיה כדי להטביע יבשת בינונית. וזאת, חברים, השאלה העומדת בפנינו: האם האחים כהן איבדו את הטאץ'? האם הם יצרו סרט מיינסטרימי לחלוטין? האם הקהל ייהנה? האם מי שלא סבל אותם ייהנה? האם מי שאהב אותם ייהנה? שאלה קשה, גבירותי ורבותי. הרהרו בה בכובד ראש, ואל תחרצו דין בטרם תגיעו למסקנה ודאית!".

אכן, במבט ראשון יש לנו עסק עם עוף מוזר, או שמא עוף לא מוזר מספיק. 'אכזריות בלתי נסבלת', הסרט החדש של האחים כהן, דומה להחשיד לכמה וכמה וכמה קומדיות רומנטיות, מה שעורר פחד ודאגה בקרב מעריצים רבים, כולל אותי. מיילס מאסיי (ג'ורג' קלוני), עורך דין מצליח להפליא, מנצח בכל קייס אפשרי (כולל, למשל כזה בו מתחוללת ללקוחו צרה קטנה בדמות וידאו המתעד את הלקוח בוגד באישתו, אבל בשביל מאסיי גם זה לא יותר ממטרד קטן). אבל מה – יש לו משבר אמצע החיים ("קניתי מכונית חדשה. קניתי שתיים. החרבתי את הבית ובניתי אותו מחדש"), והוא משועמם. בדיוק אז נכנסת לחייו מרילין רקסרות', אשתו של הלקוח שהונצח בוידאו. לגברת רקסרות', המובסת בבית המשפט, יש, מסתבר, קופת שרצים משל עצמה מאחוריה: היא מתחתנת סדרתית, והשקפתה לגבי חיי נישואין מוזרה במיוחד. מכאן ואילך מתחיל מאבק, סכסוכים ועוד, ובסוף, כפי שצפוי מראש, גיבורנו חיים בעושר ועושר.

אבל אז מתברר שיש עוד שליש סרט.

וכאן אני די שמח להזים את החששות: זו קומדיה, ואכן יש רומנטיקה, אבל זו בהחלט לא קומדיה רומנטית "סטנדרטית". הסרט מלא בתהפוכות ומיני רשעויות קטנות, ושני גיבוריו עסוקים בעיקר בנסיונות לתחמן זה את זו ולהיפך בכל רגע נתון. כמו כן, הסרט מתהדר בשחקנים בעלי מניירות מוקצנות במכוון, והתנהגות העוברת את גבול הסביר כל שתי דקות. מאסיי ועוזרו מתנהגים באופן קבוע כמו צמד הזקנים מ'החבובות'; בסצינה אחת, משובחת במיוחד, הם מנהלים באמצע משפט דיון פרטי ארוך על משבר אמצע החיים, בעוד הנתבע יושב ביניהם ומשקשק מפחד, וגם בהזדמנויות אחרות הם גולשים לדיאלוגים שלא קשורים בכלל לשום דבר. באותו משפט לעיל, למשל, מופיע גם אחד היינץ הברון קראוס פון אספי (ג'ונתן הדרי), ומספק את העדות הטפשית ביותר שיצא לי להיתקל בה בסרט כלשהו, עם תוצאות מהפכניות ("התנגדות! נסיון חניקה של העד!" "אני אתיר זאת"). וכך לאורך כל הסרט. ישנה עלילה מרכזית, ואפילו די מגובשת, אולם מסביבה מפציעים ונעלמים, באים והולכים וחוזרים כל מיני טיפוסים ביזאריים שגונבים את ההצגה ללא קושי. בין אלה יש למנות את בילי בוב ת'ורנטון כאיל-נפט טקסני טיפש למדי, אירווין קייס בתפקיד עוסק במקצוע לא כשר הסובל מהפרעה בריאותית מסוימת, ובייחוד טום אלדרג', בתפקיד השותף הבכיר הרב מאיירסון (למקרה שתמהתם, זה בסגול, הוא לא סמכות דתית), עורך דין קשיש ומאיים המטופל בצינורות נשימה, מצולם כדמות מסרט אימה, ובהחלט ניתן להשתמש בו להפחדת ילדים ("אם לא תאכל, יבוא הרב מאיירסון ויגבה ממך שמונים-ושבע ארוחות צהריים ובקשת שימוע אחת!").

וכמה שזה מצחיק. אני לא יודע אם הקהל היה מורכב מחובבי הכהנים או מחובבי קומדיות רומנטיות 'רגילות' (שלוש הדברניות משמאלי, להערכתי, לא ידעו בכלל מיהם האחים כהן), אבל בכל רגע נתון חלק ממנו, כולל עבדכם הנאמן, היה עסוק בהתקפלות מצחוק; שטף הטיפוסים הביזאריים, הסצנות המוזרות והבדיחות המילוליות-בקצב-של-תת-מקלע-
אין-זמן-לנוח-יש-עוד-בדיחות-להכניס-יאללה-יאללה, בהחלט פעל את פעולתו. ואפילו כשנראה היה שמגיעה מנת יתר של קיטש, עד סוף הסרט הסתבר שלא.

פה ושם היו כמה דברים שהפריעו. כמה בדיחות חזרו על עצמן יותר מדי, כמה ארועים היו צפויים מדי, כמה רגעי קיטש היו דביקים מדי, ההתאהבות של הגיבורים המרכזיים לא אמינה במיוחד, ושלא כמצופה מקומדיה רומנטית, כמעט ואין רגשנות – במקומה יש הרבה ציניות.

אבל מסרט של האחים כהן מוצדק לצפות לזה, לא?

"בקיצור, רבותי, המחפש קומדיה רומנטית מזן הכירבולים, המחממת את הלב, יתאכזב ולא ימצא את מבוקשו. אולם, ההולך לסרט מתוך מחשבה כי ימצא את השנינות והעוקצנות של האחים כהן, או המבקש לצחוק על חשבונם של אחרים וליהנות מפיתולי עלילה ביזאריים ודמויות מגוחכות במיטב המסורת, ישים פעמיו אל הסרט. חברים! אני לא התאכזבתי, למרות שהיה זה קייס קשה. ובזאת אני מסיים את נאומי. יום טוב לכולם".