עברו בסך הכל שנתיים מאז יום הקולנוע הישראלי הקודם, ובכל זאת זה מרגיש כמו נצח מאז שכל עם ישראל רץ לקולנוע במטרה לראות סרטים ב-10 שקלים אז בעצם כל עם ישראל ברח מבתי הקולנוע כי הוא לא רצה להיתקע עם כל עם ישראל שבא לקולנוע וחוזר חלילה. זה יקרה ביום רביעי הבא, 27.10, בכל רחבי הארץ.
גם השנה, יום הקולנוע ממשיך עם אות ההוקרה לדמויות בולטות בקולנוע הישראלי שהצליחו להביא לקופות מעל למיליון צופים, והפעם הוא ניתן לשלישיית "מה קשור" בזכות הפלא העל טבעי שהוא מעל המיליון הכרטיסים ש"לשחרר את שולי" מכר, וכנראה שלאחר יום הקולנוע אף ימכור יותר. מודה – לפחות הפעם זה מרגיש באמת כמו פרס שבא לתת הצטיינות על משהו (ייצור מגה-שובר-קופות חדש) ולא סתם תעלול יח"צ או פוטנציאל מפוספס.
השנה מבטיחים לנו 32 סרטים שיוקרנו ברחבי הארץ, אבל ניסיון העבר מלמד שבפועל זה יהיה הרבה פחות, ושחלק מהסרטים מהרשימה הבאה יוקרנו רק באיזה סינמטק אחד או שניים – אם בכלל. ובכל זאת, הנה הם כאן.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם
"אגדת חורבן" – בבקשה תראו את זה, אם עוד לא ראיתם. סרט השנה, בחיי.
"אחד בלב" – הקומדיה הרומנטית הנהדרת של טליה לביא
"הברך" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #1
"לשחרר את שולי" – הקומדיה מרסקת הקופות של מה קשור מלפני כמה פסקאות
"נתראה בשמחות" – בבקשה תראו את זה. לא סרט השנה, אבל באמת שסרט נפלא. כמו כן – הראשון מבין שלושה "סרטי ארוחת ערב" שיוקרנו ביום הזה.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם
"עוד סיפור אחד" – קומדיה רומנטית סבבה לגמרי ולא יותר מזה, סרטי הילדים "הרפסודה", "שמלת השבת של חנה'לה" ו"פול ספיד", והסרטים התיעודיים "ענת גוב, על החיים ועל המוות" ו"כנרת – ים של חיים".
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל כתבנו עליהם
"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #2
"יותר ממה שמגיע לי" – ילד רוצה ללמוד לקרוא תורה לכבוד הבר מצווה שלו, אבל אמא שלו פחות בקטע. (טריילר)
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו אז הנה בקצרה עליהם
"הנה אנחנו" – סרטו החדש של ניר ברגמן, שזכה ב-4 פרסי אופיר בשנה שעברה (שחקן ראשי לשי אביבי, שחקן משני, תסריט ובימוי) עוסק באב שמטפל בבנו האוטיסט ונאלץ להתמודד עם מצב שבו רוצים להעביר את הבן למוסד מיוחד עבורו. מדובר בסרט מומלץ ביותר, מצחיק, חכם, ונוגע ללב.
"שאיפה לחיים" – קומדיה שבה מפה לשם, שלמה בראבא מגלם זקן בבית אבות שמתחיל לסחור סמים. חביב, אבל אף פעם לא ממש הופך למבריק או נוגע ללב.
"קולות רקע" – זוג מבוגר עולה מברית המועצות בשנות ה-90, שהיו מפורסמים שם כמדבבי סרטים, מגלה שקשה למצוא עבודה ונקלע למשבר. אחד הסרטים המקסימים והנפלאים שיצאו כאן בשנים האחרונות, שקיבל את אחד הזובורים הכי לא נעימים אי פעם מהמפיצים פה (הוא כבר הוקרן ביום הקולנוע של 2019).
"מישהו יאהב מישהו" – סרטה החדש של הדס בן ארויה ("אנשים שהם לא אני"), 3 סיפורים על אהבה מסוגים שונים. הסיפורים קשורים דרך הדמויות, אך מנותקים אחד מהשני. קסם ראה בפסטיבל ירושלים ואמר ש"ביחד מתלכדים ליצירה קטנה שמצליחה לנגוע ולרגש". (טריילר)
"תל אביב" – זוג נשוי תל אביבי נקלע לפתע משבר בלתי צפוי בזמן שהם מנסים להביא ילד לעולם. קסם ראה בחיפה הפעם, ואומר ש"בחירות אומנותיות מוזרות יוצרות סרט שקצת קשה לעכל, אבל מומלץ לחוות".
סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא
"אבו עומאר" – אב פלישתנאי (קייס נאשף, "תל אביב על האש") רוצה לקבור את בנו בביתו שבשטחים, אך מגלה שהוא לא יכול להיכנס בשל עוצר. הוא פוגש ישראלית בהריון שתנסה לעזור לו. (טריילר)
"אל תחכו לי" – "סיפורו של נער בן 16 (עומר חזן) אשר חייו מתהפכים כאשר משפחתו נאלצת לעבור לגור בשכונת עוני". הידיעה היחידה שמצאתי על הסרט זה שטיילור מלכוב מככבת בו, שזה, אני מניח, עניין גדול לכל מי שיודע מיהי.
"בוטיק פריז" – שתי נשים (אחת מהן היא נלי תגר) רוצות להקים מלון בירושלים ואז מתחילות לעקוב אחרי נוצרי ויהודיה שמתכתבים בפתקים מוחבאים בכותל המערבי. סרטו של מרקו כרמל ("פרא אציל"). (טריילר)
"הבית ברחוב פין" – סרטו של עמיר מנור ("חיותה וברל") על אישה המתדרדרת לזנות. (קטע מהסרט)
"הארוחה" – חייהם של זוג עולים מאוקראינה מצטלבים עם זוג במשבר נישואים. דברים מתגלים בארוחת ערב. קרן פלס פה, אם זה משנה עבורכם. (טריילר)
"הסירו דאגה מליבכם" – סרטו החדש של תום שובל ("הנוער") על אלמנה עשירה (ברניס בז'ו, "הארטיסט") אשר מחליטה לפתוח את ביתה לעניי עירה. (טריילר)
"ויהי בוקר" – הזוכה הגדול בפרסי אופיר האחרונים. סרטו החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") על פי ספר של סייד קשוע. זוג ערבים מוצאים את עצמם במצור. (טיזר)
"זרים מושלמים" – רימייק ללהיט האיטלקי שזכה כבר למלא רימייקים על ארוחת ערב שמסתבכת לאחר שהחברים משחקים משחק שבו קוראים כל הודעה שנכנסת לפלאפונים של המשתתפים. טריילר:
"לילה בחיפה" – סרטו החדש של עמוס גיתאי שמתרחש, ככל הנראה, במהלך לילה בחיפה. (טריילר)
"מחברות שחורות – ויויאן" – החלק הראשון של הסרט התיעודי על רונית אלקבץ שבוים על ידי אחיה, שלומי אלקבץ. (טריילר)
"מתחתנת" – רווקה נצחית מחליטה לוותר על החלום להתחתן עם גבר החלומות – ובוחרת להתחתן עם עצמה. (טריילר)
"ארץ השלג" (היח"צ קראו לו "סנולנד", אבל הם התבלבלו בעוד שמות אז אני חושב שזה שם הסרט) – "על רקע עוד מלחמה בישראל, החברות של אמיר (שלומי קוריאט) וג'וני (אורי פפר) עומדת למבחן כשהם יוצאים למסע של גילוי עצמי לקראת יום ההולדת ה-40 שלהם". (טריילר)
"שעתו האחרונה של מר קול" – מבוסס על מחזה של יהושע סובול: לעורך הדין מיקי קול נותרה שעה בטרם יכנס לבית הכלא כשהוא מקבל שיחת טלפון שטורפת את הקלפים ומגלה כי לא הכל אבוד. (טריילר)
"תמונת הנצחון" – סרטו החדש של אבי נשר, שראיתי לכל הפחות 3 גרסאות שונות לשמו ("תמונת ניצחון" ו"תמונת הניצחון", פרט לזו שבחרתי בה). בסוף 1947 מצטרף במאי קולנוע מצרי לכוח מתנדבים, היוצא לסייע לערביי פלשתינה. כאשר פורצת המלחמה, הבמאי נדרש לתעד את תמונת הניצחון אבל התפתחות בלתי צפויה טורפת את הקלפים. (טריילר)
אם למישהו יש המלצות ספציפיות, אשמח לשמוע
בגדול התכנון שלי הוא לנסות לתפוס את "ויהי בוקר", "תמונת הנצחון", "זרים מושלמים" ואז אחריהם הרשימה כבר נהיית יותר מעורפלת – שמעתי דברים טובים על הרפסודה, למשל, והתקציר של "מתחתנת" נשמע מעניין,
קצת יותר על מתחתנת
מצרף את הפרמיס לידיעת הציבור: גבי, רווקה בת 38 , שמתייאשת מגברים ומחליטה מחליטה לוותר עליהם אבל לא על החלום וכנגד כל מרימי הגבה – להתחתן עם עצמה.
בתמיכת חברותיה המצחיקות ולמרות התנגדותה של אמה האנוכית, היא מתכננת את חתונת חלומותיה אבל אז מגיע הגבר הנכון והמוכן. האם היא תמשיך בתוכנית?
עם הילה סעדה, דין מירושניקוב, ענת וקסמן, ליז רביאן, חיים זנאתי, מייקל לואיס, הילה ערן ועוד לא מעט
בתכלס צ'יקפליק קליל וכיפי
לפחות הייתה מתחתנת עם ספר תורה.
(ל"ת)
תודה על הסקירה
אני אמנם לא אהיה בארץ להנות מיום הקולנוע, אבל בהחלט סימנתי לעצמי כמה סרטים להשלים בהזדמנות בזכות הסקירה הזו.
המלצות
ראיתי את רוב הסרטים המוערכים ביקורתית שרציתי לצפות בהם, ולכן רציתי להשלים רק את ״נתראה בשמחות״, ״מחברות שחורות״ (כי אין לי הוט, וזה ישודר שם בלעדית), ואת צמד זוכי פסטיבל ירושלים ״מישהו יאהב מישהו״ והסירו דאגה מליבכם״. הבעיה עם ״מישהו יאהב מישהו״ זה שהוא מתוכנן כנראה רק להקרנות חצות ממש מאוחרות (בגלל התוכן הבוטה שלו אני מניח) וכרגע מההצצה לפרוגרמציה אין זכר לסרט של תום שובל.. יש מצב שהסרט עשה אחורה פנה והוא לא יוצג ביום הקולנוע בסופו של דבר :(
קיוויתי שגם החלק השלישי של הטרילוגיה של ירון שני שתוכנן לצאת ממש לפני פרוץ הקורונה, ״לידה״, יוקרן ביום הזה הקולנוע כמו שהחלק הראשון הוקרן ביום הקולנוע הישראלי לפני 3 שנים (וטרם יצא רשמית לאקרנים). אבל לא, שוב מתעללים בטרילוגיה הזאת.
ההמלצות שלי: ״אגדת חורבן״ עוצמתי מאוד, ״בוטיק פריז״ יומית חמודה אבל תמיד קל לקנות אותי עם נלי תגר, ״הבית ברחוב פין״ מאוד קשה לצפייה אבל די מרתק בעיקר בגלל הצילום המיוחד וכמה הופעות משחק נהדרות ממש (הכוכבת הראשית תגלית גמורה מבחינתי), ״הנה אנחנו״ סרט חכם ומרגש ברמות עם קאסט משובח – מה שנקרא רוצו לראות, ״ויהי בוקר״ סרט ממזרי חכם מצחיק וגם מרגש ובסך הכל די מבריק, ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״ הוא סרט מעט מטריד לצפייה מבחינה אתית קולנועית אבל מלאכת מחשבת של קולנוע די מרתק שקשה שלא להמליץ בחום.
אזהרות שלי: ״אחד בלב״ מפוספס קשות, ״הברך״ עוד תעלול קולנועי של לפיד שהשאיר אותי שוב קצת אדיש, ״קולות רקע״ לא הצלחתי להתחבר אליו ואני כבר באמת לא זוכר מה לא עבד שם כי ראיתי אותו לפני שנתיים ביום הקולנוע, והיצירה המלודרמטית החדשה של אבי נשר ״תמונת הנצחון״ שממשיך להבהיר לי שנשר יכל להיות במאי תיאטרון מאוד מוצלח ואחסוך מכם עוד פירוט שלילי.
כמה הערות
לגבי "קולות רקע":
"אחד הסרטים המקסימים והנפלאים שיצאו כאן בשנים האחרונות, שקיבל את אחד הזובורים הכי לא נעימים אי פעם מהמפיצים פה"
הפעם זה לא נכון
לסרט הזה כבר היה תאריך הפצה, ואפילו נשלחו הזמנות לפרמיירה שכבר נקבעה, אבל, קורונה…
זה היה הסרט הישראלי הבא שעמד לצאת למסכים אחרי "מאמי" של קרן ידעיה, אבל אז העולם נסגר.
וזה אכן סרט מקסים ונפלא למדי
ראיתי את רוב הסרטים, וכתבתי על רובם באתר שלי, אז רק אוסיף שאני מסכים בעניין "אגדת חורבן", וגם מבחינתי זהו סרט השנה
"יותר ממה שמגיע לי" – הסרט הזה קיבל הרבה אהבה, אבל אני די סלדתי ממנו
"מחברות שחורות" – גם כאן, הרבה אהבה ליצירה, אבל לא אהבתי (זה פרויקט ארוך – שני החלקים מסתכמים ביותר מ-3 שעות, ולא השתעממתי לשניה, אבל רונית אלקבץ היתה דמות כל כך כריזמטית, והסרט הזה יותר מהורהר ודי חוזר על עצמו)
אני כנראה אראה רק סרט אחד ביום הזה – את "הנה אנחנו" שפספסתי בכל מיני הזדמנויות, ויעלה בקרוב מסחרית. אני באמת חושב שניר ברגמן הוא מהבמאים הטובים ביותר שיש בישראל, והוא אחד הבמאים שאני הכי אוהב בעולם (ואגב, הוא גם אדם מאוד נחמד שיצא לי לפגוש באקראי כמה פעמים)
בתי הקולנוע פתוחים כבר כמה חודשים
בהם היה, ובכן, אפשר להוציא אותו בהם (כן, אולי זה היה פוגע לו בקופות – אבל אני לא בטוח שלהיט גדול זה הלך להיות אי פעם).
לילדים ונוער : פול ספיד הוא סרט טוב באופן מפתיע. פספסנו סרט אחר עם הילדים ובלית ברירה הגענו לזה וממש הופתענו. ציפינו לאיזה זבלון ובסוף קיבלנו סרט עם שחקנים ממש סבבה מסר פמיניסטי לא רע בכלל ואפילו סצינות מרוצים מוצלחות מאוד ביחס לסרט ישראלי. אז מומלץ
טוב, מהדיווח הזה על יום הקולנוע הישראלי,
זה נראה שיום הקולנוע הישראלי בא להדגיש עד כמה אין קולנוע ישראלי ב*קולנוע*.
כאילו, אני מבין שהקורונה עשתה חור די גדול בפעילות של בתי הקולנוע, אבל איך זה שסרט שקיבל חופן של אופירים בשנה שעברה נמצא בחלק של "סרטים שעדיין לא הוקרנו"?
זאת שאלה טובה (מניח שמדובר על "הנה אנחנו")
בגדול, בתי הקולנוע פתוחים כ-5 חודשים, שהן כ-20 שבועות, ובהן כן יצאו לדעתי באזור ה-15 סרטים ישראלים, מה שקצת פחות מ-1 לשבוע.
מה שכן הוא שאני לא בטוח שכולם הצליחו באותה המידה כמו "שולי", אם בכלל, ובין חצי סגר לקורונה לנתונים מאכזבים, הרבה סרטים שמחכים לקהל מבוגר יותר דחו את עצמם עוד ועוד עד שיהיה אפשר להקרין אותו לכולם (זה אולי יסביר גם למה "איפה אנה פרנק", שמיועד לילדים קטנים יותר לא פה – בגלל ענייני התו הירוק וכו').
בשבועות הראשונים שאחרי הפתיחה במאי-יוני הייתה סוג של חזרה לשגרה
היה אפילו סופ"ש שבו יצאו במקביל לא פחות מ-5 סרטים ישראליים (מיותר לציין שרוב הסרטים באופן כללי, לא רק ישראליים, מתקשים לעשות חיל בקופות). הדיבורים על סגר רביעי לפני החגים גרמו להקפאה של כל הלו"ז בתחום והורידו זמנית מהראדר הפצות של סרטים שכבר היה להם תאריך או תאריך משוער. אמנם זה בטפטוף איטי אבל נראה שיש כרגע סוג שלה חזרה לשגרה של לפני כמה חודשים.
מעדכן שכרגע רק לשני סרטים אין בכלל וידאו
"תל אביב" ו-"אל תחכו לי". אפשרי שזה ישתנה. לכל השאר יש טריילרים או בעמוד פה או בדף סרט שלהם.
ל״תל אביב״ אולי אין טריילר
אבל יש סצינה קצרה מהסרט בערוץ היוטיוב של הבמאי.
שזה נחמד, אבל תכלס אין מה לעשות עם זה
כי הקרנות לא ראיתי לסרט הזה. כנ"ל "אבו עומאר" ו"לילה בחיפה". (יש עוד כמה סרטים עם מיעוט הקרנות, או הקרנות רק בהוט סינמה ומובילנד (היי, מתחתנת) אבל לפחות ראיתי משהו מתישהו. לשלושת אלה פשוט לא מצאתי כלום.
ל"תל אביב" יש הקרנה אחת בערב בסינמטק ת"א
(ל"ת)
ספירת מלאי
מאז קיומו, יום הקולנוע הישראלי צוין כאן ברוב ימיו, פרט ל-2016 שאז נפל בין הכיסאות. אני מעלה את זה כי תמיד עניינה אותי השאלה האם הסרטים שמוקרנים בו בטרום בכורה, ובכן, אשכרה יוצאים. התשובה היא שלרוב כן, אבל גם לא.
ב-2014 יצאו כל הסרטים לקולנוע (כמו שצריך), וב-2015 יצאו כולם פרט לאחד – הסרט הסמי-תיעודי "סבנה" שלהבנתי הוקרן אחר כך בטלוויזיה, אבל אולי אני טועה והוא פשוט התפוגג (סביר).
ב-2016, כאמור, לא היה פוסט באתר (ואם היה אני ממש לא מוצא), ומעבר מעט מגומגם באתרים אחרים לא צד בעיניי סרט שלא יצא.
מ-2017, הדברים מתחילים להדרדר: ב-2017 יש 3 סרטים שהוקרנו אז, ומאז נגנזו: "הדרישה" של משה זאבי (סרט שהוא בעצם מתקפה חסרת רחמים על קרן הקולנוע ושהייתי מודע לקיומו רק מעכשיו. ווא), "הדרך שהיה" של גיא רז (על אחד הנושאים הכי נוראיים שאפשר לעשות עליהם סרט – ילדים שנשכחים באוטו), ו"מדינת הגמדים" של יניב ברמן (על ילדים שנלחמים על המחנה שלהם מול חיילים עריקים ונשמע ממש חמוד וחבל שלא יצא).
ב-2018, המספר עולה ל-4 סרט האימה "ילדי הסתיו" של איתן גפני, "ליצנים בצללים" של ג'וזי מונט – סרט שהוא, אני נשבע, סרט אילם על שלושה ליצנים ברחובות תל אביב. הטריילר נראה כמו סרט ארט האוס שמת בתחת שלו, "עירום" החלק השני (השלישי?) של הטרילוגיה של ירון שני שיצאה ממנה רק חלק אחד עד כה, ו-"קריאה לחלומות" שנשמע… ממש מעניין, למען האמת. ואפשר אפילו לראות אותו ב-VOD של סינמטק ת"א.
ב-2019 המספר מזנק, אבל אני לוקח בחשבון לא להתלהב כי קורונה וזה. בכל זאת, הסרטים שעוד לא הופצו הם "קולות רקע" (שכאמור, כנראה יזכה להפצה בקרוב כי הנה לא שכחו ממנו ביום הקולנוע הזה), ועוד 5 שלא קיבלו את הכבוד הזה אז אני םחות אופטימי עבורם, אבל לא פוסל: ברזיל אהובתי, מוריס, מריונטה, נולדתי בירושלים ואני עדיין חי (סרט חמוד אבל ממש לא ממוצה), ועכו חלומות.
כמה מהסרטים של 2021 יגנזו? אפשר לפתוח הימורים, למי שמעוניין ליהנות על חשבון אחרים.
(אציין שאין כאן האשמה גורפת או בכלל של המפיצים, ענייני הקולנוע הם מסובכים ועוד ועוד – פשוט מצער בעיניי שיש סרטים ישראלים שמופקים ואז פלוס מינוס לא רואים את אור היום).
מאוד לא מדויק
"סבנה" – הופץ, אמנם רק לשבוע, אבל הוקרן לקהל הרחב בסינמה סיטי. תאריך הפצה: 27.8.15. כתבתי עליו כאן.
"הדרישה" של משה זאבי הוקרן במשך 3 שבועות בסינמטק תל אביב. ולא נוסיף יותר.
"היער שהיה" של גיא רז (תתקן אצלך. טעית בשם) – הופץ בתחילת יולי 2018 הפצה סינמטקית מצומצמת. כתבתי עליו כאן.
"מוריס" הוקרן בהפצה מצומצמת בסינמטק תל אביב באוגוסט 2019 (כתבתי עליו כאן)
"מריונטה" קיבל סוג של הפצה דיגיטלית ב-VOD של סינמטק תל אביב ביוני 2020 (וכפי שכתבתי עליו, אולי זה הפורמט המתאים לסרט הספציפי הזה).
ואני אוסיף שאני מאוד מקווה ש"ברזיל אהובתי" יופץ. אני זוכר את הסרט הזה מאוד לטובה.
אלה... לא הפצות
כלומר, מצטער, אבל הפצה רחבה היא, ובכן, הפצה רחבה. סרט שמוקרן רק במקום אחד לזמן מוגבל מאוד זה בקושי רב הפצה. וכן, גם סרטים בהפצה רחבה בערים רבות מדי פעם תקועות בשעות-לא-שעות אבל לפחות הגיאוגרפיה מתבטלת.
הפצת VOD, בארץ, זאת שאלה: אני מאוד בעד שזה יהיה דבר, אבל העובדות בשטח הן שזה עוד לא ממש.
בקיצור, בקושי רב מאוד הפצות עד לא.
1. בנוסף לסרטים שאיתן ציין, גם ״מדינת הגמדים״ קיבל הפצה בסינמטק
2. הנה הפוסט של 2016. למיטב זכרוני כל הסרטים מהבציר ההוא הופצו
תודה על הפוסט
בנוגע להפצת סינמטק – זה פשוט לא תופס בעיניי.
אני לא חושב שזה עובד ככה
הפצה זאת הפצה. יש סרטים שהפצה קולנועית זה יותר מדי בשבילם (וזה בסדר), יש סרטים שמתאים להם יותר 3 הקרנות בחודש באולם של לב 1, יש סרטים ל-30 אולמות ויש סרטים שהולם אותם יותר הפצה בסינמטקים בלבד. אין הגיון בלהפיץ סרט של הדס בן ארויה (לדוגמא) באולמות ריקים מחוץ לטווח של הבועה התל אביבית/היפסטרית רק כי יהונתן לא מחשיב הפצה ממוקדת כהפצה. ברוב המקרים של הפצת סינמטק אנחנו מדברים על תקופה של חודש, לא שתיים-שלוש הקרנות וזהו.
אני לא מכתיב לאף אחד איך ומה וכמה להפיץ
ויש סרטים שבהחלט לא יהנו מבתי הקולנוע הרחבים. אבל "הפצה רחבה" זאת הפצה רחבה, ו"הפצה מצומצמת" זה לא אותו דבר, ובין השניים יש פער גדול.
כאמור, ה"רחבה" בהפצה רחבה לא חייב להיות השעות, אבל הוא כן צריך להיות פריסה גיאוגרפית, כי וואלה אוהבי הקולנוע לא מסתיימים כשיוצאים מתל אביב. אז אין לי בעיה בהפצת סינמטקים, אם באמת מדובר בסינמטקים ברחבי הארץ שכולם מקרינים באותו זמן את הסרט – אבל זה לא המצב. מדובר בהקרנה סינמטקית, של סינמטק אחד בלבד.
אז לא: סרטים שהציגו שלוש שבועות פעם ביום במקום אחד זה בקושי רב מאוד עד לא בכלל הפצה. אף אחד לא חייב אותם להפיץ כדי לרצות אותי, ובהחלט יש סרטים שכלכלית הם שורפים כסף בעצם יציאתם, אבל רצוי מאוד שנציב סטנדרטים למה זה הפצה בארץ הזאת לפני שנגיד שסרט שהקרין פעמיים וחצי בקולנוע קנדה הופץ פה.
ויש דרך לצפות בסרטים האלה בבית?
שירות vod כלשהו?
נתראה בשמחות נמצא בtubi
שהוא שירות סטרימינג חינמי עם פרסומות באורך סביר מאוד, לא יודעת אם זמין מחוץ לארה״ב.
מאוד מאוד שמחה שראיתי את הסרט הזה!
מה?
אתה רוצה לומר שמישהו כתב, צילם, ערך, הלחין ובייסיקלי הוציא סרט מוכן, ואף אחד לא צפה בו?
הייתי מבין אם זה קורה אחת ל, אכן יש סרטים שהופקו ולא ראויים לאור יום, אבל איך קורה דבר כזה כמה פעמים בשנה? מי שילם על ההפקה? כלכלית זה לא ברור לי.
איזו הזייה
כמו שרשמו מעליי, זה לא בדיוק "אף אחד לא צפה בו"
(גם מכבר למיני-מיני-הפצות למעלה, חלקם הלכו לפסטיבלים בעולם) אבל… כן.
קולנוע זו לא התעשייה הכי משתלמת כלכלית שיש.
רוב הסרטים לא נועדו לשבור את הקופות
כמובן
אבל הם נועדו שיצפו בהם.
ולתומי חשבתי שזה נעשה לא מעט בעזרת קופות.
חלקם, מסתבר, אפילו לא נועדו לראות אחת
(ל"ת)
"עירום" זה החלק הראשון בטרילוגיה
כמו שכתבתי בפוסט ההמלצות שלי למעלה. סרט מצוין בעיניי.
לדעתי במקור הראשון, אבל "עיניים שלי" יצא לפניו אז טכנית השני או השלישי
(ל"ת)
טכנית, "עירום" הוא החלק הראשון,
"חצי לבוש" הוא השני,
ו"רק זרקתי על עצמי משהו ויצאתי" הוא השלישי והמסיים.
1. 'הדרישה'. ואוו. רק בשביל לראות את הטריילר הזה היה שווה לעבור על התגובות. פרייסלס.
2. חוסר ההפצה של סרטים ישראלים – פשוט נורא.
אני לא באמת רוצה ללכת לקולנוע ולראות 5 סרטים ביום אחד. זה לא כיף. זה עונש.
אבל זו האפשרות היחידה (פלוס מינוס) לראות סרטים ישראלים. ממש ממש מבאס ולא מובן.
עוד אחד ב-8.12?
בכל בתי הקולנוע השאירו את היום הזה ריק בינתיים, וב-Hot Cinema יש מלא סרטים ישראלים ב"בקרוב" על התאריך הזה.
היו שנים שהיה גם יום קולנוע לכל הסרטים מעבר ליום הישראלי, פעם ראשונה שיש שניים ישראלים בשנה אם אני לא טועה.
כן, זה מוזר
עוד לא ראיתי הודעה מסודרת, אבל בהחלט נראה שזה הלך הרוח הכללי.
פעם היה יום הסרט הישראלי והבינלאומי
אולי מעניינים כלכלים שמו שניים ישראלים
טוב, נפתח משהו ייעודי כי בכל זאת
אבל בתכלס אפשר כמעט לעשות פה העתק-הדבק. ההבדל היחיד מבחינת הסרטים המוקרנים זה "אפריקה" (המעולה) שהתווסף להקרנות ו"תל אביב", "אבו עומאר" ו"הארוחה" שירדו ממנה. אבל גם יצא לי לראות עוד כמה סרטים מאז אז נעשה אחד חדש מסודר.
הסרט הדרישה החל מ4 לינואר 2022 בוי או די של סינמטק תל אביב לשלושה חודשים
(ל"ת)
תודה על הפרסומת אחלה שיווק
(ל"ת)
טכנית זה מתכתב עם תגובה למעלה
שטענה שהסרט ממש לא הופץ. אבל כן, עדיין מעט שיווקי. בכל זאת מידע שימושי למי שרוצה לראות מה לעזאזל באמת הולך בטריילר ה… מסקרן הזה.
אוקיי אבל פעם אחת הספיקה תודה
(ל"ת)
הסרט הדרישה החל מ4 לינואר 2022 ב וי או די של סינמטק תל אביב לשלושה חודשים
10 שקלים חדשים למנויי סינמטק. 19.90 שקלים חדשים לעוברים ושבים.
צפייה מעניינת לכולכם, ושנה אזרחית טובה.
יש הנחה לגולשי "עין הדג"?
(ל"ת)
אוקי, אני מודה שבתגובה הקודמת דווקא לא ראיתי פרסומת
אפילו רציתי לכתוב פה שאני לא מבין למה ישר לחשוד שמדובר בתוכן שיווקי.
אבל עכשיו זה כבר לגמרי זועק.
עכשיו זה כבר ממש פרסומת לכל דבר ועניין, ולא נראה לי ממש ששייך שיהיו פה הודעות כאלה.
אין נסיון להסתיר. שם המשתמש שלהם הוא שם הסרט בשתי שפות.
ואם הסרט כבר הוזכר פה בהקשר של סרטים שלא הוקרנו בשום מקום, אז אולי לא כזה נורא שמפרסמים פה שהוא יוקרן בקרוב.
קרקר משולש
המפרסם נאלץ לתקן את בליל השטויות שנכתבו על די כותבים שמתיימרים לדעת את הנעשה בקולנוע הישראלי היסטורית והקרנתית
יש דרך לעשות את זה. זאת לא הדרך.
הייתי מתחיל מגילוי נאות, ממשיך מ"הנה כמה פרטים" ומסיים בקצת אדיבות ונימוס למגיבים האחרים.
קרקר משולש
קרקר כפול,קודם כל דרוש מעצמך גילוי נאות בכך שלא תתחבא מאחורי השם ,קרקר כפול' ותצא עם שמך האמיתי, בעיקר כשאתה כותב מידע שגוי ומטופש כמו חלק מהכותבים שלך על דפי הרשת. רק אחר כך תטיף למגיבים הנפגעים באשר הם.
בראבו.
(ל"ת)
הו כן איזה עבודת פרסום טובה אתה עושה לסרט
אין ספק שאם תריב עם מנהל האתר שמנסה לעזור לך אז בלי שום ספק אנשים יחשבו ששווה לבדוק את הסרט שלך!
וברצינות: מחקתי תגובות קודמות שלך כי הן היו יח"צ בוטה ולא לעניין. הגיבו כאן בעבר יוצרים ובמאים, ובמידה וזה לא היה להם נוח גם פנו באופן אישי יוצרים שביקשו שנוריד או נשנה או נגיד משהו, ובהתאם לאותו משהו – הגבנו בהתאם. אם יש טעות כלשהי אתה מוזמן לתקן, אבל להתנהג בצורה שכזאת אתה לא מוזמן.
קצת צבוע להאשים מישהו בהתחבאות מאחורי כינוי כשאתה מכנה את עצמך בשם הסרט שאתה משווק.
במיוחד שיש לך אינטרס.מאחורי כל העניין. מוכן לפחות לשתף? אתה הבמאי? המפיק?
די משה, רד מהעץ
(ל"ת)
שיעור לאלה שידם על המחיקונים
מהו יח"צ בוטה? זה שלא מוצא חן בעינך אידיאולוגית? שהרי כל האתר הזה הוא אתר שיווקי בהגדרתו.ברגע שאתה מדבר על סרט לטוב או לרע,וזה לא משנה,ומספר היכן הוקרן, יוקרן, או לא הוקרן, הרי אתה משווק את הסרט, ואין זה משנה עם זה בשרשור עקיף של דעות כותבים או לא.יש לך עוד מה ללמוד. אני מקווה שאתה עוד איש צעיר יחסית
נסכם אם כך שגם לך יש עוד מה ללמוד
ועד הפעם הבאה שניפגש נקווה שכולם יעשו את שיעורי הבית שלהם.
וואו, אם אתה מנסה ליחצן את הסרט אתה עושה עבודה נוראית.
תקיפת המנהל, הכותבים והמגיבים באתר קולנוע ישראלי, כנראה בין המקומות הבודדים ברשת שיש בהם קהל פוטנציאלי לסרט הזה? וממתי האתר הזה שיווקי? מישהו פה מקבל כסף מהמפיצים של הסרט? סך הכל הוא פרסם אלו סרטים יוקרנו ביום הקולנוע הישראלי והסרטים שהוא ראה קיבלו המלצות/אזהרות. נשמע מאד לגיטימי. בכל מקרה את הסרט שניסית לפרסם הזה כבר לא אנסה, ממש לא עשה לי חשק