שיר הנושא לפסקול הביקורת: איך קרה שלכמעט כל סרט ישראלי יש שיר רשמי?

צלילה לתוך תופעה מעניינת שמתרחשת בארצנו בשנים האחרונות.

מהר, תחשבו על סרט ישראלי מהשנים האחרונות. כן, צדקתם – לאותו סרט יש שיר נושא. לא מאמינים לי? הנה "שיר הנושא" של "אגדת חורבן".

מבלי ששמתם לב, יונייטד קינג דבקו ברעיון שכל סרט טוב שיהיה לו שיר שילווה אותו וככה, מאז שנת  2013 הודבקו "שירי נושא" לכל סרט מ"זרים מושלמים" או "שש פעמים", ועד "לשחרר את שולי" פינת "את לי לילה" – אני ספרתי 50 כאלה, אבל בטח יש עוד שחמקו ממני. חלק בביצועם של זמרים גדולים (עברי לידר, שרית חדד), חלק של אמנים פחות מוכרים או שחקנים מהסרט, כולם בשלל ז'אנרים שונים שמתאימים (או לא) לסגנון הסרט, והמכנה המשותף של כולם הוא שכמעט אף אחד לא ממש שמע אותם.

אוקיי, אני מגזים – חלק מהם אתם אולי מכירים: "ישמח חתני" של שרית חדד, למשל (אפס נקודות למי שמזהה מאיזה סרט הוא), נהיה להיט לא קטן ברדיו, ויש עוד כמה שירים עם מספרי צפיות מרשימים. שאר השירים, נגיד זאת כף פחות מוכרים. נעשה מזה מבחן, ככה לכיף – האם "כמה טוב לי" של מאור כהן הוא מ"זרים מושלמים", "לעבור את הקיר" או "זוהי סדום"? יש, כך על פי יוטיוב, בדיוק 1,478 אנשים שיודעים את התשובה לזה. האם "כמעט" הוא מ"ג'סטה", "כמעט מפורסמת", או "עוד סיפור אחד"? כאן דווקא מספר הצפיות מגיע ל-6.5 אלף, אז אולי יש מישהו בקהל שיודע.

עכשיו, אני חלילה לא בא להתלונן על הרעיון של שירים מקוריים לסרטים – כיליד שנות התשעים שגדל על דיאטת MTV, ברור ומובן לי שלכל סרט יהיה שיר שמלווה בקליפ. אני באמת חושב שמדובר, בגרסתו הטובה ביותר, במפגש שיכול ליצור יצירות מופת שמגיעות מדי פעם לגבהים שלא היו יכולים להיות אחרת. דוגמאות מחו"ל יש אינספור, אבל גם בארץ יש קלאסיקות רבות שהגיעו מהקולנוע – "לי ולך", "הנני כאן", "בלדה לשוטר", "שיר הפריכה", "אגדה יפנית".

עם זאת, אפשר בהחלט לראות שבעוד שהקולנוע הישראלי עצמו פרץ בתחילת שנות האלפיים, דווקא בהבט המוזיקלי הוא נשאר מאחור ברובו. כן, היו מספר רגעים מוזיקליים גדולים בעשור ההוא: "ביירות" מ"ואלס עם באשיר", "חשמל זורם בכפות ידיך" מ"מדורת השבט", "אבות ובנים" מ"בופור", אבל אף אחד מהם לא היה שיר מקורי.

לקראת תחילת העשור הקודם, נראה שמישהו החליט לשנות את זה – אפשר לראות את הניצנים לזה עוד בשיר הנושא שלא ממש התרומם ל"זוהי סדום", אבל כנראה פתח את התיאבון ליונייטד קינג ולכן הם ניסו להפוך את הקטע הזה לדבר החל מ-2013 והלאה.

עכשיו, שוב, מדובר במהלך שהוא לכאורה מבורך, אלא שכמו הרבה דברים בארץ הזאת, כל העסק נראה כמו בלגן גדול. כי על כל "מישהו יחבק אותי" שנכתב עבור "המוסד" בכוונה כבלדה ג'יימס בונד-ית, יש לך סרטים כמו "מסווג חריג", שלהם הוקדש השיר "סופה מזרחית" של קובי פרץ, שיר שמתאים לסרט, רק ש"סופה מזרחית" היה לחלוטין שיר שקיים כבר, ולא שינו תו אחד בין הגרסה המקורית והגרסה שהיא "שיר הנושא של הסרט".

זה לא המקרה היחיד: גם ב"מה כבר יכול לקרות?!", וב"פלאות" חזר המקרה. נקודת השפל של כל זה היא ללא ספק "שושנה חלוץ מרכזי", שם פשוט הביאו את צוות הסרט לעשות ליפסינק ל"איתו לנצח" של קרח תשע למשך כמעט שתי דקות וניסו לקדם את זה כקליפ רשמי של הסרט. ככה לא בונים קידום.

אבל חלטורות כאלה, בגדול, הופסקו, ומאז שירי הנושא הם או גרסאות שונות מהיסוד של שירים קיימים, קאברים (למשל, המקרה המוזר של "הכל שבור ורוקד" ששיר הנושא שלו הוא קאבר של דקה וחצי ל"אם כבר לבד" של החברים של נטאשה, שיר באורך חמש דקות), ואפילו, רחמנא ליצלן, בשירים מקוריים.

עם זאת, עדיין נותר לתהות איך העניין הזה הפך לכל כך נפוץ. כלומר, בסרטים מוזיקליים/על מוזיקאים כמו "בננות", "ג'נקשן 48" או "גאולה" זה ברור, וכך גם בסרטים לילדים שהם חצי מחזמר כמו "דץ הבלץ" או "האוצר מעבר לנהר". אבל האם "אבינו", סרט רציני למדי, ריאליסטי, ולא בדיוק "כיף" של סרט נהנה משיר הנושא "יאללה חגיגה" שמתחיל במילים "הנה זה מתחיל, הנה אני מוביל… את החאפלה של המדינה"?

יש, אני מניח, שתי תשובות ברורות – אחת היא שהקונספט מאפשר למפיקים לנסות לשחק על ליהוקים של זמרים וזמרות צעירים שיבואו גם לשחק בסרט ויאללה אם אתם כבר כאן אז בואו תקליטו איזה שיר (נגיד נועה קירל ב"כמעט מפורסמת" או אנה זק ב"הרפסודה"), ובכך לנסות לפנות לקהל מעריצים אדוק שיבוא לראות את הסרט. לחלופין, הקונספט מאפשר ליוצרים לקחת שחקנים מפורסמים ולדחוף אותם לנסות לשחק אותה זמרים רציניים (כמו עוז זהבי ב"לעבור את הקיר" או ציון ברוך ב"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן") כדי שיוכלו למתג את עצמם מחדש בראיונות או משהו שכזה.

התשובה השנייה היא שקליפים לשירים מסרטים אפשר לשדר בערוץ המוזיקה הישראלי, שהוא, איזה קטע, בבעלות טלעד (שהיא בבעלות יונייטד קינג). עכשיו, להגנת המעורבים בדבר – התופעה התחילה הרבה לפני הרכישה שהתרחשה ב-2019, ובכל זאת קשה שלא לחשוב שמאז שנקנה הערוץ ומותג תחת "בידור. מוזיקה. סרטים", יש מי שמקווה שהוא יוכל לקדם בו את הסרטים שלו דרך המוזיקה שלו. שזה כמובן לגיטימי, כן? פשוט מסביר את הדחיפה לשירי נושא, גם כשלא נראה שיש בהם צורך בתוך עולמו הפנימי של הסרט או שמישהו ממש חשב עליהם לעומק.

ובכל זאת, אולי אני שלילי מדי: על פי רוב, נראה שיש התאמה כללית בין סוג הסרט לסוג השיר שילווה אותו, מדי פעם באופן מפתיע ואמיץ שכאילו שכח שהשיר אמור להיות יח"צ – "אנשים כתומים" ו"באבא ג'ון" זכו לשירי נושא שמכבד את התרבות שאותה הסרט מתיימר לייצג גם במחיר שקשה לחשוב שמישהו העריך שיהיה אפשר לשחרר את זה לתחנות הרדיו, ומערך הפרסום של יונייטד קינג בהחלט עשה הימור כשהחליט ששיר הנושא של "פלאפל אטומי" יהיה בכלל בפרסית ויושר על ידי שחקנית איראנית-גרמניה (שהשתתפה בסרט).

אם אנחנו כבר כאן, בוא ניקח רגע ונדבר על הסיפור האהוב עליי בכל הז'אנר הזה, אם אפשר לקרוא לו ככה. מדובר בשיר הכי מוכר שיצא מסרט ישראלי בשנים האחרונות – הוא שיר שרבים מכירים, שרים, ואוהבים, אבל מעטים יודעים שהוא קשור לסרט. לא בקטע של "וואו, ידעתי שזה שיר אבל לא הכרתי את הסרט" כמו "שירו של שפשף" מ"שוברים". בקטע של "רגע, השיר הזה הוא לא סתם חרטא יוטיוב שמישהו המציא?" ואני מדבר, כמובן, על "יום הולדת לאלי החתול". וכולם ביחד: מיאו מיאו מיצי מיצי מיאו מיאו מיצי מיצי.

לשיר יש 22 מיליון צפיות, נכון להיום (וזה מספר שממשיך לעלות – הסרט העלה במיליון צפיות בחודשיים האחרונים), והוא אפילו לא נושא בגאון את הכותרת "שיר הנושא מתוך הסרט 'המחשמלים'", למרות שזה לחלוטין שיר שהגיע מתוך אותו הסרט.

אולי זה כי "אלי החתול" הוא יותר משיר הנושא. מדובר במהלך שיווקי מבריק שאין לי מושג אם הוא הגדיל את כמות הצופים בסרט, אבל הוא בהחלט הגדיל את כל העצבים של כל ההורים שניסו להבין מי זה לעזאזל אלי החתול, מתי יש לו יום הולדת, באיזה ערוץ הוא משודר, ואיך מוציאים מהראש את המיאו מיאו מיצי מיצי מיאו מיאו הזה. ובכן: הוא לא משודר בשום ערוץ, יום ההולדת שלו נחגג בט"ז באדר א', הוא חתול (שקוראים לו אלי), ואין דרך שכזאת. מדובר בשיר שלהקת המחשמלים (שעל שמה הסרט) יצרה בשלב כלשהו, בניגוד לסגנונה ובסרט, השיר נהיה הדבר הכי גדול שהלהקה אי פעם עשתה, למרות שהלהקה בכלל רוצה להיות להקת רוק קשוחה – מה שמוסיף שכבות של אירוניה לכל הסיפור בכך שהשיר נהיה גם הדבר הכי גדול שיצא מהסרט. חלק מזה באשמת היוצרים – הקליפ נוצר לפני שהיו את רוב הליהוקים (לכן הלהקה שמנגנת מוסתרת על ידי אימוג'ים של חתול) והופץ 9 חודשים לפני שהסרט יצא לאקרנים. אבל זאת אשמה מאוד קטנה – רוב היוצרים בארץ היו מתים לחשיפה מאסיבית כזאת, אפילו אם הבדיחה שבבסיס הסרטון והסיבה האמיתית לקיומו עוברת מעל הראש של רוב הצופים.

בסיפור הזה יש לקח: "אלי החתול" הותאם ל"המחשמלים" ובא ממקום אורגני, ואילו חלק מהשירים האלה מרגישים… תלושים, כאילו מישהו אמר "יאללה, למה לא, נארגן איזה שיר, מקסימום לא יצליח" במקום להשקיע מחשבה בשאלה מה השיר הזה צריך להיות, והאם בכלל צריך כזה.

כי תקשיבו, אני בעד: אני תומך ומחזק את ידם של יונייטד ויוצרי הסרטים באשר הם ברעיון "שיר הנושא מהסרט", ואני חושב שהקשר בין מוזיקה וקולנוע עושה רק טוב לשני הצדדים. כך למשל בסרטים של בן בכר ("הלהקה האחרונה בלבנון" ו"לשחרר את שולי"): הקאברים שנוצרו לראשון הם מהשירים הכיפיים שנוצרו בארץ בעשור הקודם, ושיר הנושא (שהיה אמור להיות סצנה בסרט אבל נחתך בסופו של דבר) מהשני הוא מחווה כיפית למונטי פייטון והגשש החיוור.

אבל אני מבקש מהם: אל תעשו סתם בשביל שיהיה. קחו, תחשבו, תמצאו את האמן הנכון, תחשבו איפה זה מתקשר לסרט ותעשו כאן להיטים חדשים – לא סתם עוד סרטון לאוסף יוטיוב מוזר.