***ספויילרים ל"אחרוני הג'דיי"***
מישהו צריך להסביר יום אחד איך "סרט לילדים על קוסמים בחלל" (כפי שקראו לו ביוטיוב) מצליח להוציא מאנשים כל כך הרבה אנרגיות ואמוציות. כלומר, אני יודע למה. אבל עם כל הבעיות והצרות והדברים הנפלאים שיש בעולם, מפליא אותי שיש אנשים שלקחו ללב דווקא את הסרט הזה, ושכל אזכור שלו יכול להוציא מהם פרץ של רגשות.
זה לא לגלוג. אני אמנם מאוד לא מסכים עם הטענה שהסרט "שנוא בצורה יוצאת דופן" בקהל הרחב, (ייתכן, אולי, וזה גם כנראה לא שהוא שנוא מאוד בקהילת מעריצי ההארדקור של "מלחמת הכוכבים", אבל בציבור הרחב הוא אהוד) אבל אין לי ספק ש"אחרוני הג'דיי" (ו"סולו" וההחלטה של דיסני להשקיע בסוסים מנצחים אחרים) הוא גורם לא קטן לדעיכת הבאזז ולאווירת הנמנום לקראת היציאה של "פרק 9".
מכיוון שהטענות שלי בעד הסרט כבר מוכרות, אתמקד בדברים שמציקים לאנשים. תרשו לי להתעלם מתלונות סטנדרטיות כמו חורים בעלילה או בעיות בתסריט (כי יש כאלה בכל סרט של "מלחמת הכוכבים"), הומור מעצבן (כי יש כזה לכל אורך הסדרה. כן, גם בטרילוגיה המקורית) או כל טענה אחרת על "קולנוע נחות" (כי, כאילו, בואו).
הבעיה הראשונה של "אחרוני הג'דיי" היא שהוא פרק אמצעי די מוזר: הוא לא מתקדם כל כך מעבר לאירועים של "הכוח מתעורר" והוא בבירור מתנגד לכל התעלומות שנבנו בסרט הקודם. אבל למרות שחלק מהתפקיד שלו הוא לבנות ציפיות לקראת הסרט האחרון בטרילוגיה, אנחנו עדיין לא יכולים לדעת איך הוא כפרק אמצעי כי "פרק 9" עדיין לא יצא. ולמען האמת, זה לאו דווקא משנה. תפקידו היחיד של הסרט הוא לא רק להיות גשר בין פרק 7 לפרק 9.
בעיות אחרות הן לא ממש בעיות שאפשר לקבוע שהסרט הוא "גרוע" בגללם, אלא מקסימום דברים שאנשים ציפו לראות והתאכזבו שאין – תפקיד גדול יותר ומשמעותי יותר לפין, אומץ ללכת עם טשטוש הקווים בין הטוב והרע עד הסוף, וכו'. זה לא שמדובר בביקורת לא רלוונטית, אבל זאת ביקורת מהסוג שלא מתייחסת מה שכן יש בסרט, אלא מה שאין. כלומר, שוב מדובר במערך ציפיות ששופט את הסרט ולאו דווקא בתוכן הסרט עצמו. וכמו שאמרו פה בעבר בתגובות, מערכי ציפיות גורמים לכך שאותם הסרטים הם, בסדר כרונולוגי, "הפתעה נעימה שכדאי לתפוס", "הסרט הכי טוב אי פעם", ו"חרא סרט לא הבנתי מה כולם מתלהבים ממנו".
אז בוא נתייחס למה שאני תופס (ואולי טועה) כבעיה המרכזית של הסרט, וגם כאן לאו דווקא מדובר בפגם, אבל בהחלט מדובר בהחלטה שעצבנה הכי הרבה אנשים. מדובר על זה שבלא מעט מובנים, "אחרוני הג'דיי" הוא אצבע משולשת עצומה למורשת של "מלחמת הכוכבים".
כי הרי מהי "מלחמת הכוכבים", בליבה? האמונה שאתם מיוחדים, ושיש בכם כוחות נסתרים, ושיש כוחות אפלים ומסתוריים ומסקרנים בהיסטוריה שקשורים אליכם אישית ושאם תצאו למשימת התאבדות תחזרו בחיים וכולם יתנו לכם צל"ש. ומהו "אחרוני הג'דיי", בליבו? כל זה, אבל הפוך. סנוק הוא קיסר רשע שמעולם לא גילינו מיהו ושאינו קשור לכלום, ריי היא אף אחת, הגיבורים יוצאים למשימות חסרות תכלית ומקבלים על הראש לאחר מכן, וגם "אנשים אומרות לגיבורים להפסיק לצאת למשימות התאבדות ושנייה לאחר מכן יוצאים בעצמם למשימות מסוכנות" (וזה הגיוני במהלך הסרט אבל קצת בעייתי מבחינת המסר).
"אחרוני הג'דיי" תוקף לא רק את האסקפיזם של "מלחמת הכוכבים" אלא של מרבית ספרות הפנטזיה – "דמדומים", "הארי פוטר", "סינדרלה" ועוד עשרות סרטים וסיפורים מספרים כולם איך יום אחד תנחת עלינו הרפתקה גדולה מהחיים ונגלה בה את הכוחות הנסתרים שבנו. לא חוכמה או אמפתיה או יכולת קרב או משהו ספציפי שניתן למדוד בצורה כלשהי אלא משהו כללי כזה, כוח כלשהו. קסם, במקרה של "הארי פוטר"; "הכוח", במקרה של "מלחמת הכוכבים"; סובלנות גבוהה לסטוקרים, במקרה של "דמדומים". במידה מסוימת, "אחרוני הג'דיי" מוציא את האוויר מהבלון שלשמו אנחנו בכלל התחלנו ללכת לקולנוע. אני חושב שזה מרהיב, אבל אני יכול להבין למה חובבי הבלון מגיבים בצורה קשה.
תוסיפו לזה את הניחוח הפוליטי שמרחף מעל לכל דבר בימינו (בתשעים אחוז מזמן המסך של הגיבורים הצעירים ננזפים על ידי נשים עד שהם מפנימים לחלוטין את סט הערכים שלהן, והגיבור הלבן הקודם הפך לפוץ א-סוציאלי מאז הסרט האחרון שבו ראינו אותו) ותקבלו לא רק ביקורת לגיטימית נגד הסרט, אלא בקבוק תבערה של פוליטיקת זהויות, האשמות הדדיות ושיח רעיל בכל צורותיו. אני אבהיר שהרעל לא הגיע רק מצד אחד (כי גם לבטל צד שלם כ"אינסלים טרולים" זה לא מהלך מגניב) ושאין שום בעיה לשנוא את הסרט מכל סיבה שהיא (אלא אם באמת הבעיה שלכם היא "יש בזה מיעוטים/נשים?1.!?!", ואז כדאי שתלכו לטיפול כדי לראות איך לצאת מזה) אבל הדברים מהר מאוד יצאו משליטה.
אז בוא נבהיר משהו: אין כאן דעה "נכונה". מי ששונא אותו לא טועה, ומי שאוהב אותו לא צודק, ולהיפך. כמו רובם המוחלט של הסרטים, מי שאוהב אותו הרוויח סרט שהוא יכול ליהנות ממנו ולהתעמק במה שהוא אומר לנו על החיים, ומי ששונא אותו בזבז שעתיים וחצי מהחיים שלו. זה אפילו לא קשור דווקא לעניין של "מי שאוהב את הסרט מסכים עם הערכים שלו" או להיפך. הסיבות לאהוב ולשנוא את הסרט הן מגוונות ואקראיות וכולן "לגיטימיות". הסרט לא השמיד ילדוּת או מורשת, והזיכיון ישרוד גם אותו. הדבר היחידי שעל פיו ניתן לשפוט אנשים בקשר לסרט הזה הוא האופן שבו הם מתבטאים וכמות השנאה או הסובלנות שהם מביאים איתם – מה שנכון בנוגע לכל תגובה לכל דבר.
שנתיים לאחר מכן, "אחרוני הג'דיי" הוא עדיין סרט נהדר. כל הטענות שאמרתי בהחלט הופכות אותו לסרט "מלחמת הכוכבים" חריג, אבל חריג זה לא רע, והוא בטח סרט נהדר כששופטים אותו כסרט בלי כל הציפיות שבאות עם "סרט אמצעי בסדרה" או "סרט מלחמת הכוכבים". הוא הסרט הטוב ביותר ויזואלית שהיה בסדרה, יש בו את הקאסט וההופעות הכי טובות, הוא הסרט הכי מצחיק בסדרה, יש בו פורגים, אחד הזנים החמודים ביותר של העשור, ואלה רק חלק מהשבחים שאפשר להרעיף עליו. ג'ונסון לקח את הסדרה למקומות חדשים, וכפי שהיה ניתן לצפות (ודי מפתיע שלא צפו זאת בדיסני), הכיוונים האלה הזמינו לו גם לא מעט שונאים.
אני שמח לגלות שבשביל ג'ונסון זאת היתה מעידה חד פעמית ושהסכסוך הזה בינו ובין השונאים די נשכח עד ליציאת סרטו החדש, "רצח כתוב היטב", שהצליח להפוך תעלומת רצח לסרט שובר קופות. נותר רק לקוות שאותו הצ'אנס יינתן גם ל"פרק 9".
הבעיה שהיתה לי עם הסרט
היא שבחלקים גדולים ממנו הוא ממש לא היה "הסרט הטוב ביותר ויזואלית שהיה בסדרה". נהפוך הוא, הוא נראה נורא ואיום. הדבר הזה ששמו שם ללורה דרן על הראש נראה כמו משהו שיצא ישר מהפקה של רוג'ר קורמן, ופלנטת הקזינו נראתה כמו אולם שמחות שמישהו דחף לתוכו שולחנות בלאקג'ק. זה סרט שנראה רע. וזה מפתיע, כי ב-"לופר" ג'ונסון דווקא הוכיח שהוא יכול לגרום לעתיד שנראה רע להיראות טוב, בקטע בלייד-ראנרי כזה. במובן הזה, "רוג 1" (גם סרט עם בעיות) עשה עבודה הרבה יותר טובה בלהפוך את היקום של "מלחמת הכוכבים" לעולם שלישי משכנע.
וואלה
טוב, אני לא מסכים (כאמור), אבל מודה שזה פעם ראשונה ששמעתי ביקורת על תחום התחפושות/תפאורה של הסרט. מעניין.
אני גם חשבתי שלג'ונסון הייתי בעיה בשפה הויזואלית שהקשתה עליו להעביר חלק מהרעיונות שלו. זה בולט בעיקר בקאזינו ובמרדף החלליות המתמשך.
אני ממגיני הסרט
אבל לגבי הקזינו גם אני לא מצליח למצוא תירוץ לעיצוב חסר המעוף (שלא לדבר על היותו B Plot קצת משעמם).
"עולם שלישי במד"ב"
לרובנו אין דבר להשוות אליו את סצינת הקזינו, אז אנחנו משווים לדמיןן; אבל משכנות-עוני או מדינות עולם שלישי ראינו (ראיתי, לא יודע איפה אתה מסתובב), אז קל יותר להמשיך מזכרון קיים.
מאוד מסכים לגבי ההבדלים בינו לרוג1
באופן כללי, רוג1 הוא דוגמא מעולה באיך לקחת סרט סטארוורס ולייצר ממנו משהו אחר לגמרי, תוך כדי שמירה על כבוד לנרטיב ולהיסטוריה העמוקה של סידרת הסרטים הזאת.
זה מתבטא בויזואליות הייחודית של הסרט, בטשטוש בין ערכי הטוב והרע, ובסטייה הגדולה מהמבנה המוכר לכולנו של הסרטים האחרים (באיזה סרט הסצינה האחרונה מזכירה במשהו את רוג1?).
בקיצור, למרות הבעיות שבו הוא מצליח ליישם את כל מה שג'ונסון נכשל בו בסרט שלו.
קשה לנתח למה סרט לא עובד
מבחינתי הסרט פשוט היה משעמם ברובו מסיבה שאני לא יכול להצביע עליה, משהו שם פשוט לא עבד.
במהלך סצנות בומבסטיות עם סאונד בומבסטי פשוט הסתכלתי על המסך עם אפס התעניינות בסצנה.
אציין שאני לא פאנבוי של מלחמת הכוכבים אבל לגמרי חובב של הסדרה (לצורך פרספקטיבה- דעתי היא ש"הכוח מתעורר" הוא הסרט הכי טוב בסדרה וגם סרט מעולה בזכות עצמו).
יש לי חברים שבניגוד אלי הם כן פאנבויס, חלקם אהבו ממש וחלקם מכחישים שהסרט הזה קיים.
עם חזרתו המבורכת של ג'יי ג'יי לתפקיד הבמאי אני צופה ומקווה שפרק 9 יהיה שונה מאד מפרק 8.
הבעיה העיקרית של הסרט הזה היא השעמום. הו השעמום.
דווקא את הכח מתעורר חיבבתי מאוד.
הבעיה כפרק אמצע זה לא רק שהוא לא מתקדם לשום מקום. אלא שהוא השאיר את הסדרה ללא נבל. מלחמת הכוכבים היתה סדרה שהציבה שניים מהנבלים הטובים ביותר בהסטוריה, דארת' ויידר והקיסר. אפילו בפריקוולים, על תאונת הרכבות המטורפת שהם היו, פלאפטין הוא הדמות הטובה ביותר ראש וכתף מעל כולם, והוא פשוט נבל מעולה. קיילו רן הוא לא נבל טוב. הוא חלש, הוא נוירוטי, הוא בכיין והוא פשוט לא מאיים בשום צורה. אין רגע שבו אני פוחד ממנו. הפרק השני הוא בדיוק הפרק שבו אתה בונה את דמות הנבל שלך. לא הורס את זה בשביל טוויסט זול. זה הסיבה שג'יי ג'יי אברמס (שאין לי ספק שבחדרי חדרים מקלל את ג'ונסון) צריך ככל הנראה למחזר את הקיסר. חלק נכבד מהבחירות התסריטאיות הרגישו שנעשו מתוך ריאקציה (מה שהמעריצים מצפים נעשה הפוך) וזה חלק מהסיבה שהוא השאיר את הסיפור תלוי ככה. זה פוגע הרבה יותר בפרק הבא מאשר בסרט עצמו, אבל זה בלי קשר.
אני דווקא אוהב את העובדה
שהמסדר הראשון בסוף הסרט מנוהל על-ידי שני נערים מתקוטטים (אאל"ט, לי להב תיארה אז בטוויטר את קיילו רן בתור הפלפאף שמנסה להיות סלית'רין). פשוט כיף.
קיילי רן נבל מעולה בגלל שהוא צעיר כועס ובלתי יציב שרוצה להיות כמו דארת' ויידר ולא לגמרי מצליח.
אם הם היו עושים נבלים שהיו גרסאות אחרות של הקיסר ושל ויידר, הם סתם היו נראים כחיקוי עלוב. הפתרון היה לעשות נבלים שבמודע הם חיקוי עלוב וזה המניע להיותם נבלים.
לא צריך גרסאות אחרות לכלום. הקיסר ודארת' ויידר הם לא חיקוי אחד של השני. בשניהם יש יסוד מאיים, ולכל נבל טוב בהסטוריה יש את זה. צריך לפחד ממנו וצריך להעריך אותו, משם נבנה הקונפליקט בייחוד בפנטזיית מדע בדיוני שבסופו של דבר נסמכת על קלישאות סיפוריות קיימות (ומלחמת הכוכבים תמיד היה כזה). קיילו רן לא מפחיד אותי, למה שאני אהיה למתח? למה שאני ארצה לראות אותו מנוצח? כדי שהוא ייתן לי מבט פגוע ויתלונן על זה שאבא שלו לא אהב אותו?
אישית אני מוצא אותו די מאיים
בעיקר בגלל השילוב של חוסר היציבות שלו עם הכוח העצום שיש ברשותו, אבל הסיבה שאני יותר אוהב אותו כנבל מאשר ויידר והקיסר לא קשורה לכמה הוא מאיים אלה מה עושים עם הדמות שלו. אחת ההצלחות הגדולות של "אחרוני הג'דיי" היא שפיתחו מערכת יחסים מורכבת ומעניינת בין קיילו לריי וזה הופך את הקרב ביניהם להרבה יותר אישי ולא רק "האור נגד החושך"(הדיכטומיה שכבר הפכה לדי משעממת עד שבא ריאן ג'ונסון וניער אותה).
נכון שגם הקונפליקט של לוק מול ויידר הוא אישי, אבל הוא הפך לכזה בעזרת הטריק האפקטיבי – "לוק אני אבא שלך", משפט אחד שאוטומטית טען את מערכת היחסים שלהם במשמעות למרות שעל המסך עצמו הם מבלים את רוב הזמן שלהם בקרבות, צעקות כאב ולמות.
אחרוני הג'דיי עשה את ההפך ובמקום לתת למשפט וקרב חרבות לבנות מערכת יחסים שלמה הסרט לוקח את הגיבורה והנבל ונותן להם לדבר, הרבה, ובלי לשלוף חרב אפילו פעם אחת.
אז במובן מסוים אתה צודק, אני לא מת מפחד מקיילו רן, אבל אני כן מפחד על גורלו. דבר שאני לא יכול להגיד על שאר הקריקטורות המפחידות שהחזיקו חרב אור אדומה במלחמות הכוכבים השונות.
"מפחד על גורלו" זה הסיכום המושלם על קיילו
הם יצרו פה דמות שהיא אמנם במשבצת של נבל, אבל יותר מהכול היא דמות טראגית שאתה באמת רוצה שתמצא גאולה
אני לא מרגיש שעשו שום דבר עם השיחות האלו. בסוף קיילו רן הוא נבל מוהההא סטנדרטי. היה אפשר לקחת את הדמות ולפתח אותה למשהו מורכב יותר, אם למשל ריי הייתה לוקחת את ההצעה זה היה יכול להיות מעניין. אבל בוא נהיה כנים, בסופו של דבר, כמו שמיסטר פלינקט אמר, מדובר בסדרה שמוכרת בובות לילדים, הם לא יכולים לעשות דיקונסטרוקציה עמוקה מדי. בטח על אדם שרצח את אבא שלו בשידור חי. בסוף זה נהיה נסיון של ללכת עם ולהרגיש בלי. ואני לא יודע למה חוסר היציבות שלו אמור לאיים, אם בסוף הוא אוייב סטנדרטי.
במלחמת הכוכבים המקורית יש רק אדם אחד עם חרב אדומה. הטענת המשמעות האישית שלה היא חלק בלתי נפרד ממה שעשה את הסדרה לקלאסיקה. הקיסר ולוק מבלים יותר זמן בלדבר מאשר להילחם, והשיחה שלהם הוא שיאה של טרילוגיה שסדרת הסרטים הזאת הייתה מתה לשחזר.
קיילו רן הוא הקיסר
קיילו רן הוא הקיסר שצריך לנצח. אני חושב שזה מצב מעניין. נראה מה אברמס יעשה איתו.
אפשר לסכם את הבעיה במשפט אחד
הסרט הוא סרט טוב של ריאן ג'ונסון וח*א של סרט מלחמת הכוכבים.
יש בו את כל השטיקים שג'ונסון כל כך אוהב, וכאן נראה שהוא נהנה ליישם אותם במיוחד אל מול הפאנבוייז התמימים של סטארוורס, שציפו למסגרת הסיפור שהם כל כך מכורים אליה.
אין שום דבר רע בלחדש, אבל הדרך המזלזלת שבה החידוש הזה נעשה, הדריסה ברגל גסה של מוטיבים חשובים אחרים כמו המשכיות ונרטיב, והתיבול המיותר של אידאולוגיה פוליטית, צורמים במיוחד למי שגדל על סדרת הסרטים הזו.
מאוד לא מסכים
יש בו דברים טובים, אבל אף סרט לא יכול להיות טוב אם לפחות 50% ממנו הוא לא מעניין, וכל העלילה של פו/הולדו/פין/רוז פשוט לא מעניינת על גבול הזוועה בחלק מהזמן. זה בפירוש לא סרט טוב של ריאן ג'ונסון. (הכל לדעתי וכו'). אני מוכן לפרגן ולהגיד שלביים עם executives של דיסני שיושבים לך על הראש לא יכול להיות דבר קל.
אגב, למרות שלא נהניתי מהסרט, אני מעדיף ניסיון לא מוצלח כזה על פני מה שנקבל כנראה מהסרט הבא. אלא אם כן הטריילרים עד כה היו סופר misdirection, עושה רושם שהסרט הבא ימשוך לכיוון השני ויתחנף לקהל יותר מדי. "no one is ever really gone" זה אחד המשפטים הכי מביכים שאי פעם ראיתי בטריילר.
אז נתפשר על חצי סרט טוב של ג'ונסון
ואני כותב את זה כמי שממש לא אהב את הסרט (בלשון המעטה), חושב שהוא מזלזל במורשת שלו, וכמו שכתבו כאן, מראה אצבע משולשת ענקית לכל הפאנבוייז שג'ונסון כנראה לא מחבב ומשום מה שכח שהם הלקוחות העיקריים שלו.
למרות שיש קווי עלילה פחות טובים מאחרים (שוב בלשון המעטה), אי אפשר שלא לתת לו קרדיט על מה שכן נעשה נכון. בניית המתח ההולכת וגוברת עד לקליימקס, לקיחת הז'אנר המוכר ופירוק שלו מחדש, ובחלק מהמקרים, כאמור שלא מזלזלים בסאגה השלמה שהגיעה לפניו, משחק נכון עם צפיות הצופה.
כאמור זה לא מתעלה מעל המגרעות של הסרט, אבל כן מעיד בעייני על מה שניסו לעשות איתו, ומדוע הדיעות עליו כל כך חצויות בין מבקרים וצופים שפחות מושקעים ריגשית בסאגה, לבין המעריצים השרופים שמחו נגדו.
לגבי הסרט החדש ואיך הוא יהיה, היות והדעות על הסרט הקודם הן מאוד חצויות, וזה הוביל לפחות לנסיונות של פעילות מאורגנת כנגד המותג עצמו. סביר להניח הם יילכו כאן הכי בטוח שאפשר, במיוחד שמדובר בפרק שאמור לחתום 40 שנים של יצירה קולנועית.
אז בשבילי ההומור אכן היה הבעיה הכי גדולה של הסרט
אבל אני לא כל כך מצליח לשים את האצבע על ההבדל בין ההומור בסרט הזה לבין האחרים שגורם לכך שההומור בTLJ הוא כל כך בלתי נסבל.
אני יכול לחשוב על 3 סיבות:
1. כמות ומיקום אני לא חושב שמשהו בטרילוגיה המקורית גרם לי לוויפלאש רציני יותר מאשר הסצנה בפרק 8 שבה פו דמרון וbb8 חוזים בהאנגר שלם, מלא בספינות ובאנשים, מתפוצץ, ומיד אחר כך הסרט חותך לסצנת סלאפסטיק עם bb8 באותו לוקיישן. לאורך הסרט התחושה היא שכל סצנה דרמטית בעלת משמעות מיד נעקבת ע"י איזו בדיחה, כאילו אומרים לנו: "אל תדאגו ילדים, גם אנחנו לא לוקחים את זה ברצינות". בסרטים המקוריים היה הומור, אבל הוא לא הגיע מיד אחרי כל וכל רגע דרמטי (זכרו למשל את המוות של אובי-וואן או הסצנה שבה לוק מגלה על אבא שלו, אחרי שהדברים האלו קורים הסרט נותן זמן לקהל להרגיש את מה שקרה עכשיו לפני שהוא עובר למשהו מצחיק, אם בכלל).
2. מקור ההומור: למיטב זכרוני, בסרטים המקוריים ההומור הגיע מהדמויות והיה מיועד בעיקר בשבילן. הכל הרגיש אורגני לעולם של הסרט כי מה שאנחנו היינו אמורים לצחוק ממנו היה דבר שגם הדמויות היו יכולות לצחוק ממנו. בסרטים החדשים, ההומור מגיע מפלישה מודעת לעצמה של הומור מהעולם שלנו לעולם של סטאר וורז. חשבו למשל על השיחה בין פן דמרון לבין גנרל האקס בהתחלה. בדיחות "חחח עשיתי את אמשך" זה משהו אנשים בעולמינו עושים, והמצחיק פה הוא בלקחת את הדבר הארצי הזה ולשים אותו בקונטקסט של העולם של סטאר וורז. ההומור מגיע מתוך הדיסוננס, ומחייב את הצופה להזכר באירועים מחייו הארציים כדי להנות מהבדיחה. יש אנשים שזה הקטע שלהם, אבל בעיני זה לחלוטין מוציא אותי מהסרט וגורם לי לא להאמין לכך שהדמויות הן בני אדם אמיתיים. זה תמיד קריצה אל הצופה, שבירה של הקיר הרביעי, וכמעט אף פעם לא משהו אורגני, שלדמויות יש סיכוי לצחוק מזה גם. ההומור הזה רק מרחיק אותי מהן במקום לגרום לי להזדהות איתן. זה קורה לא רק בסטאר וורז – יש המון רגעים בUS או אפילו בMarriage Story שבהם ההומור הוא כל כך מנותק ממה שאמור להיות העולם הרגשי של הדמויות באותו רגע, שבראש שלי הם מיד עוברים מ"דמויות" ל"שחקן שמקריא שורות".
3. סטורציה: לא קשה למצוא את ההקשר בין ההומור המודע לעצמו של סרטי סטאר וורז החדשים לבין ההומור של מארוול. אני חושב שיהיה מאד נאיבי לא לראות את הקשר ביניהם בהתחשב בהשפעה העצומה שהייתה למארוול על סרטי הסטודיו בשנות ה2010 (הצילומים מחדש של ליגת הצדק באופן מוצהר רצו להוסיף בדיוק את זה), ובהתחשב בעובדה שסטאר וורז ומארוול שייכים לאותו סטודיו.
לי אישית הסגנון הזה של ההומור (שהוא פחות או יותר בדיוק מה שתיארתי למעלה) יצא מכל החורים אז לראות אותו בפרק 8 אוטומטית גורם לי לתגובה שלילית. הסרט סה"כ הוא מאד מוצלח בעיני, כי אני אוהב את כל הדברים האחרים שריאן ג'ונסון עשה עם המותג, אבל הנוכחות של ההומור המארוולי הוא קונטרה חזקה מאד לכל הדברים הטובים האלו וזה מאד חבל.
ההומור בסרט הזה באמת צרם לי
וסוף סוף עזרת לי לשים על זה את האצבע. תודה!
ההומור מאותו-סוג הזה היא בעיה שנפוצה, לצערי, ברוב מוצרי הקולנוע והטלוויזיה של ימינו.
הסכמה חלקית
אמנם זו ביקורת ש"אינסלים טרולים" נוטים להעלות, אך היא קולעת למטרה (לדעתי) – מרכז הכובד המוחלט של הסדרה עבר לריי. אין אף דמות שחולקת איתה את החשיבות, או את העוצמה (מבחינת זמן מסך כמובן שיש). זה מורגש מאד ב"כח מתעורר" (שאני חשבתי שהיה הרבה פחות טוב, וההבנה שאברהמס אחראי גם על חלק 9 הורידה את מפלס הציפייה באופן קיצוני), אבל גם ב"אחרוני הג'דיי" – אין אף דמות אחרת שמשפיעה כל כך על הסדרה (אפילו לא קיילו-רן); היא המניע אפילו של דמויות אחרות, ובמיוחד של כל אירוע משמעותי (אנשים נפרדים לקראת מותם עם שמה על השפתיים). בטרילוגיה המקורית, על כל מגרעותיה, היו דמויות נוספות מלבד זו של לוק.
בנוגע לשבירת המסורות של מלחמת הכוכבים – אני הייתי ממש בעד: לא יכולתי לסבול את ההרגשה שנתנו בטרילוגיית השנייה (1-3) וב-7 שמדובר בסאגה דו-משפחתית; אם הכוח זורם בהכל, ויש אבירי ג'דיי מכל הגלקסיה, לא סביר שכל האבירים החזקים ביותר יגיעו מאותה משפחה בדור מסוים. כמו כן, העניין עם משימות ההתאבדות שתמיד חוזרים מהם דווקא נמשך כאן (כמעט, פין, כמעט), אבל ברוג 1 הופר (בקטע טוב, זה היה אחד הסרטים הטובים בסאגה לדעתי).
בעיקרון, מסכים עם הרוב פה, כתוב יפה גם כרגיל, מלבד עם נקודה אחת גדולה – הסרט לא אצבע משולשת כזו גדולה לאסקפיזם של המקורי. הוא לא בז לרעיון של "אתם מיוחדים ויש בכל כוחות מסתוריים" לדעתי, פשוט דוחף אותו קדימה ל-"גם אם אתם לא ממשפחה שהיא כבר מיוחדת או עם כוחות מסתוריים לפני כן" ("לא כל אחד יכול להיות אומן דגול אבל אומן דגול יכול לבוא מכל מקום" אם לצטט סרט דיסני אחר). ריי היא אף אחת, אבל זה לא אומר שהיא לא יכולה להיות ג'דיי או שאין לה חלק בסיפור. סנוק הוא אף אחד אבל… הקיסר די היה אף אחד גם בסרטים המקוריים. זה גם הפואנטה של שוט הסיום – גם אם אתה ילד עני שעובד בפרך בתנאים מחפירים, גם אתה יכול ג'דיי ולהצטרף למורדים (מוזר לי שהשוט הזה לא מוזכר כל כך הרבה בשיחות על הסרט). הערה נוספת – לדעתי היה חשוב במאמר על זה גם להזכיר את הפריקוולים ואת התגובה החריפה *שהם* קיבלו, כי נראה לי שמדובר בנקודה טובה להשוואה לתגובות על הג'דיי האחרון. אבל אולי זה רק אני.
אשתדל להיות אובייקטיבי
והיכן שלא אוכל להיות אובייקטיבי, אתריע מראש. ספויילרים קלים בלבד
יש לסרט הזה שלושה קווי עלילה, מתוכם אחד ממש מבריק והוא מופת של כתיבה ודקונסטרקציה. הבעיה היא שיש לסרט עוד שני חלקים שאני פשוט לא יכול לשבת ולראות בלי לזפזפ.
אין לי בעיה לא עם מה שעשו לסנוק, לא מה שעשו עם ריי (להפך, ריאן ג'ונסון לקח את המעט שהיה בה בסרט הקודם ופירק את זה לגורמים), לא עם לוק ולא עם קיילו רן (שאני עדיין חושב שהוא הדמות הכי מעניינת בטרילוגיה הזו). אני חושב שהחלק שהסנגורים של הסרט הזה תמיד מסנגרים עליו (בעיקר משולש לוק-ריי-קיילו) הוא דווקא קו העלילה הכי טוב בו בפער, ואולי קו העלילה הכי טוב שהיה אי פעם בסרט סטאר וורס. אבל יש עוד שניים…
אחד מהם (פו-ליאה-שיער סגול) הוא ניסיון נחמד, אבל הוא מאוד איטי ומשעמם ולא קורה בו כלום. פו סוף סוף מקבל קצת איפיון ו(אולי?) קצת מתפתח, אבל לא קורה בו הרבה מעבר לזה. אין לי יותר מידי מה לכתוב עליו ופה אולי אני פחות אובייקטיבי. זה קו שפשוט שעמם אותי…
ויש את קנטו בייט… שזה קו שאחרי שראיתי את רצח כתוב היטב אני עוד יותר שונא.. ברצח כתוב היטב ג'ונסון מכניס פוליטיקה גם, אבל זה נעשה בצורה הרבה יותר.. טבעית? זה גם לא מאוד מרומז שם, אבל זה הגיוני בסיפור שזה יעלה. בקנטו בייט פשוט מדברים על זה משום מקום, ואני באמת מרגיש כאילו פתאום הסרט הופך לאיזה תעמולה. שוב בנימה יותר סובייקטיבית, גם מבחינה ויזואלית הכל בקנטו בייט נראה כמו קזינו בלאס וגאס, חוץ מכמה חייזרים בCGI אין תחושה של סטאר וורס. השוו את הקזינו לסצינה במוס אייזלי (או אפילו לסצינה הדומה בכוח מתעורר). אני מצפה מיוצרים של סרט בתקציב כזה ענק למצוא אמן קצת יותר יצירתי שיעצב תפאורה.
לא דיברתי בהרחבה על הדמויות, אבל הן די בהתאם לקו העלילה שלהן – ריי לוק וקיילו אדירים בסרט הזה, פו דמרון מאוד משתדל, ופין עדיין מצחיק, אבל באמת נראה שהוא בסרט הזה בטעות. אני אפילו לא יודע מה להגיד על רוז. היא אומרת הרבה קלישאות ומדברת בנאומים? בכנות, אולי לא ראיתי את הסרט מספיק פעמים כדי לחוות דעה עליה, אבל באמת אין לי מושג למה היא שם.
ההומור בסרט לא נורא… הדבר היחיד שהפריע לי היה הבדיחה של פו עם האקס בהתחלה, זה באמת היה נראה כאילו איזה מפיק ממארוול נכנס רגע לחדר של ריאן ג'ונסון כשהוא היה בהפסקה והוסיף אותה… אבל מעבר לזה שאר ההומור לא מאוד הפריע לי. בכלל כל "בעיות" (שאני לא בטוח שאלה בעיות) ההומור של סטאר וורס של דיסני החלו כבר בכוח מתעורר, אז לא מבין למה יש לאנשים בעיה עכשיו עם אותו הומור.
אני חושב שהבעיה הכי גדולה עם הסרט הזה קשורה לדיסני הרבה יותר מאשר לריאן ג'ונסון… כשסרטי סטאר וורס היו במיטבם, היה ראש אחד לסדרה. ג'ורג' לוקאס לא ביים את כל הסרטים (וכנראה טוב שכך), אבל הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות עם כל דמות ולמה היא שם. כשיצאתי מהסרט הזה זה היה נראה כאילו הדבר היחיד שריאן ג'ונסון ידע על הדמויות לפני שהחל לכתוב את התסריט זה את אותם דברים שאנחנו ידענו. אז בגלל שהוא מאוד מוכשר הוא עשה דברים מאוד מעניינים עם הדמויות היותר ברורות, אבל עם הדמויות שזכו לפחות איפיון בסרט הקודם (אולי חוץ מפין, שהבעיה שלו הייתה יותר שהארק שלו סוג של נגמר באותו סרט והיה צריך למצוא לו ארק חדש) הוא לא ידע מה לעשות.
וזה ממש ממש מבאס אותי שבשביל לצפות בחלקים הבאמת מעולים של הסרט הזה אני צריך גם לסבול את כל השאר.
לא הסכמתי עם כל מה שכתבת
אבל כתבת מאד יפה.
מעניין מאוד מה שאתה אומר
כשאני חושב על קו העלילה של סולו ליאה באימפריה מכה שנית הוא דווקא מזכיר עלילתית את הקו של פו, הם באיזה מרדף וחוץ מזה לא קורה כלום.
בכלל אני חושב שההחלטה להפריד את השלישייה הראשית לגמרי עוד לפני שממש הכרנו אותם ולפני שהיה להם זמן ליצור קשרים מעניינים הייתה שגויה. מילא ריי שזה "אשמתו" של ג'יי ג'יי אברמס, אבל למה להפריד בין פו ופין? זה אילץ את ג'ונסון לייצר עוד דמויות למרות שכבר יש לו יותר ממספיק דמויות שהוא לא בטוח מה לעשות איתן, וזה באמת נראה כאילו הוא לקח את הקשת של ליאה והאן מהאמפריה ופיצל גם אותה לשתי עלילות, מה שפגע בכל אחת מהן… לפעמים less is more.
אתה צודק.
הקשת של פין זה המעבר ממישהו שלא אכפת לו לתומך המורדים. הקשת של פו זה המעבר מדמות האן-סולואית למנהיג אחראי. וזה נראה שג'ונסון חילק ביניהם אלמנטים מהאימפריה מכה שנית עם טוויסט. לפו הוא נתן מצב שבו המורדים לא מצליחים לברוח מהאימפריה בהות', ונמצאים בבריחה נואשת במקום במרדף מגניב. לפין הוא נתן את הבחורה, ומקום כמו עיר העננים – עסק שמתקיים לו בהצלחה ובכיף בזמן מלחמת אזרחים. הוא כנראה רצה לחקור את האפשרות הזו יותר לעומק.
על הנייר אלה רעיונות מעניינים. אבל הוא הפריד בין שני שחקנים כריזמטיים עם כימיה מוצלחת, וגרם לכך שלכל אחד מהם היה לבד. היה חסר המתח שנוצר משתי דמויות שונות שנמצאות ביחד. רוז לא הייתה מספיק טובה בשביל זה. זו כנראה אחת הסיבות למה העלילות האלה לא עבדו כמו שהוא רצה. חבל.
בשכתוב בראש שלי הם בטוח יהיו ביחד. :)
אברמס גם הפריד ביניהם באופן קצת מוזר. הם לא ידעו שקמרון פו יהיה כל כך כריזמטי. אבל במקרה של אברמס, ההיעדרות של פו תרמה לכימיה בין ריי לפין.
מיכה, מאחר שזו הפעם השלישית שקראת לו ככה בפוסט הזה, אני רוצה לדייק שהשם של הדמות הוא פו דמרון, לא קמרון פו.
צודק, התבלבלתי
(ל"ת)
ממה שמסתמן מהביקורות של פרק 9...
כל הטרילוגיה תסוכם כמיותרת אפילו אם לא איומה, שבעיקר מסמנת צייטגייסט של פוליטיקת זהויות, ושהניסיון של ריאן ג'ונסון לשבור כיוון יזכר כדבר המעניין היחיד שקרה בה מבחינת סיפור.
מה שמסתמן מהביקורות של פרק 9
הוא שגם על הסרט הזה לא יהיה שום קונצנזוס, במיוחד לא מהמעריצים.
קראתי את הביקורת של ארס טכניקה ונשמע כאילו אברמס פעל נכון
בזה שאמר "fuck it" ודחף לסרט כל פתרון ותעלול אפשרי כדי לגרום לו לעבוד גם אם זה יוצר חורים בעולם ומעקם את העלילה.
הבעיה היא שריאן ג'ונסון השאיר אדמה חרוכה לסרט הבא,
ההשערה שלי זה שעודף של תרגילים כאלה מייצר תחושה של בי מובי, אבל זה דוקא מקום שסטאר וורז יודע לחיות בו והגלקסיה האובר דה טופית שורדת שטויות הרבה יותר טוב מהתחכמויות, אז אולי יהיה כאן סרט מהנה בסופו של דבר.
ג'ונסון ממש לא השאיר אדמה חרוכה לסרט הבא
אני… *נאנח* מכבד את הבחירה של אבראמס לחזור לכיוון שהוא רצה ללכת בו מלכתחילה, אבל בהחלט היה אפשר לעבוד עם מה שג'ונסון השאיר אחריו, בייחוד לנוכח כך שבסופו של דבר הרבה מהבחירות של אבראמס חוזרות לאותן נקודות שג'ונסון דיבר עליהן.
בסרט הראשון גם הגיבורים וגם הנבלים היו אנשים שרצו להיות כמו הגיבורים והנבלים של הטרילוגיה המקורית.
בסרט השני הם התעמתו עם השאיפה הזו.
בסרט השלישי המסע הזה צריך להסתיים. הם צריכים להתמודד עם העבר, להתגבר עליו אבל גם ללמוד ממנו. הם צריכים להפוך לגיבורים בזכות עצמם אבל עם המשכיות. בסך הכל די דומה לשובו של הג׳די.
כל מה שאתה מתאר זה התחלות מעניינות לפרק שלישי הטרילוגיה
קיילו רן כקיסר בלתי יציב. מין בשאר אסד בחלל.
מורדים שצריכים לבנות דברים ולא מתחילים את הסרט השלישי עם צי מוכן לקרב.
אימפריה שמפוצלת בין הצד הקסום שלה לצד הצבאי. (היה את זה בסרט הראשון).
ריי נמצאת במצב דומה למצב שלוק היה בין מלחמת הכוכבים לאימפריה מכה שנית, וקצת כמו המצב בין האימפריה מכה שנית, חשובות של הג'די. היא למדה על הכוח, אבל עדיין חסר לה משהו.
כל אלה כיוונים שאפשר לעשות איתם משהו. אני אראה מה אברמס עשה איתם ביום שבת.
ועכשיו, עם הפרסום (הכמעט כנראה מדויק) של התסריט האבוד של טרברו
אני אפילו פחות מסכים עם עניין האדמה החרוכה – https://news.avclub.com/turns-out-colin-trevorrows-version-of-star-wars-episod-1841002112
"הכח מתעורר" היה הצלחה מסחררת בעיקר בגלל הנוסטלגיה
"הכח מתעורר" בעיקר עורר הרבה נוסטלגיה, ועשה הכל "נכון" (מדי לטעמי) מההיבט של מחוות לסרטים הראשונים וזו הסיבה העיקרית שהיה להצלחה מסחררת. לימון מהסוג הזה אי אפשר לסחוט הרבה, ולכן זה היה נכון מאוד מצד דיסני לקחת את הסדרה לכיוונים ולסגנון קצת אחרים, אם כי כמו שנכתב פה יפה ומדוייק, לא כל הכיוונים היו מתאימים לסגנון ולרוח הסדרה ולכן הרגיזו מעריצים.
כשהחזירו את המושכות לאברמס היה ברור שזה כדי לחזור לעשות דברים "נכונים" מבחינת מעריצי הסדרה, ולא מפתיע אותי שהפעם זה כבר לא עובד טוב, במיוחד לאור הסרט הקודם.
סה"כ בעתיד באמת לא הרבה ייזכר כנראה מהסדרה הזאת, מלבד ההצלחה הקופתית יוצאת הדופן של "הכל מתעורר"
מי שבאמת אשם
זה לא אברמס (למרות שהסרט שלו היה בינוני) וגם לא ג'ונסון (למרות שהסרט שלו היה בינוני מינוס). מי שאשם בכל הבלאגן שהוא הטרילוגיה הזאת היא קתלין קנדי.
לא יכול להיות שמפיק של סדרה כזאת לא בא מראש עם קשת עלילתית ועם תכנית (אפילו כללית) אליה הוא רוצה להגיע. לא יכול להיות שמפיק ייתן לבמאי אחד להתחיל לספר סיפור מסוים ואז ייתן לבמאי אחר אישור למחוק הכל ולכתוב סיפור חדש באמצע הסיפור (וג'ונסון התגאה שהוא זרק את התסריט הכללי שאברמס כתב לפרק 8 וכתב הכל מחדש).
בעולם שבו פייגי מראה לכולם את החשיבות של מפיק על, הכישלון של קנדי רק הופך להיות בולט יותר. אני מניח שלא יעבור הרבה זמן לפני שנשמע שהיא איבדה את התפקיד.
אני מבין את הביקורת עליה בנושא חוסר היכולת לשמור על קו רציף
ואני באמת חושב שמה שהיא נתנה לאברמס לעשות בפרק 9 הוא פשע, אבל יש לי שתי נקודות נגד:
1. היא נתנה לריאן ג'ונסון לעשות סרט כל כך רדיקאלי מבחינה תמטית, שכמעט קשה להאמין שהוא יצא מבית דיסני, ומגיע לה ח"ח על זה. אני מניח שלבעלי המניות, או אנשי העסקים למניהם בדיסני פרק 8 היה סיכון רדיקאלי מידי, ועל כן הם יחשיבו אותו לאחד הדברים הפחות טובים שהיא עשתה – אבל בשבילי, צופה מן השואה, הסרט הזה היה משב רוח מרענן שאני שמח שקרה גם אם מורשתו נהרסה בפרק 9.
2. קנדי היא לא ישות עצמאית. יש הרבה כוחות שמופעלים עליה, בין אם ישירים (מתוך דיסני) ובין אם לא (השוק שמכתיב את ההחלטות היצרתיות בדיסני). אני חושב שלהטפל אליה בתור האשמה במה שקרה לסטאר וורז תחת דיסני זה להשאיר הרבה מאד גורמים שאנחנו לא מודעים להם מחוץ למשוואה וזו טעות בעיני.
הכיוונים השונים באופן רדיקאלי של הסרטים בטרילוגיה הזו מראים שהיא בהחלט סוג המפיקה שנותנת לדברים לקרות במקום לכפות תכנית על היוצרים. זו לא בהכרח דבר רע – למעשה הייתי טוען שזו תכונה טובה מאד למפיק/ה בכל סיטואציה מלבד "פרנצ'ייז ענק". אני יכול לשער שבמידה והיא הייתה כמו פייגי, היינו מקבלים 3 סרטים בינוניים, אבל הגישה הזו גרמה לכך שהטרילוגיה בכללי היא בלגאן אחד גדול, אבל יש בתוכה סרט אינדיבידואלי אחד שהוא קלאסיקה חדשנית ברמה של המקוריים. זה דבר שלעולם לא היה קורה תחת מפיק יותר פרנצ'ייז-פרנדלי כמו פייגי.
צופה מן השורה, כמובן.
לא מן השואה.
אבל אולי זה הזמן לדבר על יתרונות מול מגבלות הפרנציי'ז?
תחת ההנחה שלא *כל* הסרטים הולכים וצריכים להיות חלק מעולמות קולנועיים, אולי הגיע הזמן להבין שהולכים להיות שני סוגים של סרטים – סרטים שעומדים בפני עצמם, וסרטים שהם חלק מסיפור יותר גדול, והציפיה מהם צריכה להיות שונה?
אפשר לדבר על הבינוניות של הסרטים של מארוול* אבל הבינוניות הזו היא שאפשר להם לקחת אותנו למסע של 22 סרטים, עם סיפור יחסית אחיד בצורה שהיא די חסרת תקדים. סטאר וורס (פרקים 1-6) היה שם קודם, וגם הארי פוטר, ואני מניחה שעוד כמה – אבל זה לא בדיוק ואתו הדבר, אלו לא סיפורים שונים, זה סיפור בהמשכים, וכל הדברים שמסביב (ספיישלים לטלויזיה, סדרות, קומיקסים וכאלה, ואני מדברת על מה שיצא לפני 2012 כשהנוקמים הראשון יצא) – היו בעיקר למעריצי הארד קור ולא ממש רלוונטים לסיפור העיקרי (למען הסר ספק, אני גם לא סופרת את הסדרות של מארוול, הן לא רלוונטיות בחלק הספציפי הזה בעיני).
חווית העולם הקולנועי זו חוויה אחרת. וככזו יש חשיבות לקבל את סגירת המעגל ואת הסיפור השלם, וכן יש חשיבות לתפקיד של המפיק הראשי שינהל את הספינה הזו ביד רמה. הטח בפרנצ'ייז כל כך חשוב וכל כך אהוב כמו סטאר וורס. האם לא היה עדיף שלושה סרטים "בינוניים" אבל כאלה שנותנים סיפור שלם וקתרזיס מוצלח ויוצרים שלם הגדול מסך חלקיו, מסרט אחד ממש מיוחד באמצע אבל חסר קשר לסרטים שסביבו?
ג'ונסון יכול להיות מיוחד כשהוא עושה את לופר או את רצח כתוב היטב, אבל כשהוא חלק מסיפור שלם – לא עדיף שידאגו שהסרט שלו יהיה מחובר לשאר הסרטים?
*אני ממש לא חושבת שהסרטים של מארוול הם בינוניים. אני חושבת שהם תבניתיים אבל בתוך התבנית הזו הם (ברובם) טובים לסוגם. הם פשוט לא ייחודיים – כי מעט מאוד סדרות יכולות להבנות כך שכל אחד ואחד מהפרקים שלהם הוא ייחודי -זה עדיין צריך להיות סדרה. אם נצטרך להשוות את זה לסדרות אז הMCU הכי מזכיר לי את העונות הראשונות קומיוניטי, שיש לה גרעין מקשר, אבל כל פרק שואל מאפיינים של סרטים/סדרות אחרים ומחברים את כולם לסיפור אחד.
אין ספק שעדיף היה אם שלושת הסרטים בטרילוגיה היו מתחברים זה לזה ויצרו סיפור שלם.
ואני חושב שלכיוון שריאן ג'ונסון לקח את הסרט השני היה פוטנציאל לעשות את זה במידה והיו ממשיכים עם הכיוון הזה בסרט השלישי.
השאלה היא איזה "סיפור שלם" הם רוצים לספר – האם זה סיפור שמתכתב עם הרעיונות של הטרילוגיה המקורית (כמו הכיוון של פרק 7), או סיפור שמפתח את הרעיונות האלו (כמו פרק 8). אני חושב שטרילוגיה של סרטים מהסוג של פרק 8 נשמע כמו דבר מצויין, ואם הביקורת על קנדי היא שהיא לא השכילה לכוון את אברהמס לכיוון הזה אז אני מסכים.
אבל כרגע נראה לי שהביקורת עליה (לפחות ממה שקראתי באינטרנט ומהתגובה שאליה הגבתי) זה דווקא שהיא הרשתה את הסטייה מהנראטיב המוכר שפרק 8 עשה. סרטי מארוול בנויים כך שהסדרה תוכל להימשך לנצח, ולכן לא יכולים להיות שינויים משמעותיים מידי בתמות, או בסטטוס קוו (בדיוק כמו בסיטקום כמו קומיוניטי), בעוד סטאר וורז בנוי בטרילוגיות שעקרונית כל שלושה סרטים יכולים לספר סיפור שלם אחד, ולכן יש מקום לטרילוגיה שהיא "ממש מיוחדת", ולחזור לפורמולה בטרילוגיה הבאה.
אני מניח שיש אנשים שהיו רוצים שסטאר וורז יהיה כמו מארוול בכך שהסרטים פשוט יהיו רצך בלתי נגמר של המשכים ולא מסודרים לטרילוגיות (אני חוזב שגם לדיסני היה את הרעיון הזה כשהם הורידו את המספור מ"הכח מתעורר"), אבל אני חושב שזה יהיה טעות.
הביקורת על קנדי
לא צריכה להיות לגבי ההחלטות שלה, אלא לגבי חוסר ההחלטות שלה. הזיכיון הזה נראה כאילו אין שום מבוגר אחראי למעלה. ואני חושב שגם אברהמס נושא באחריות לזה, כי הוא החזיר את הזיכיון לחיים בלי תכנון רציני מה הוא יעשה איתו.
זה לא פחות או יותר מה שהוא עושה?
אברהמס הוא כמו מצת: קוראים לו כשצריך להתניע משהו. אבל לספר סיפור שלם? זה לא הקטע שלו.
לגמרי
מה שמחזיר אותי למה שאמרתי בהתחלה, קטלין קנדי אשמה ראשית.
כן נו...
אבל אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה – כי אם היא כן היתה החלטית אז היא כן היתה מכריחה חזון כלשהו על ג'ונסון/אברמס – ואז היו מאשימים אותה שהיא קווין פייגי.
או שנותנים לבמאי לעשות מה שהוא רוצה, או שמבינים שבסדרות סרטים כאלה המילה האחרונה חייבת להיות של המפיק הראשי (ה show-runner לצורך העניין).
ברור שבתיאוריה הכי טוב שכולם יחיו באידיליה ולא תהיה סתירה אבל בחיים האמיתיים זה בדרך כלל לא עובד. מישהו צריך להיות עם המילה האחרונה, ואם קתלין קנדי מחליטה להשתמש במילה האחרונה שלה זה בהכרח בצורה שתשנה את החזון של ג'ונסון/אברהמס (שהם לא אותו בן אדם, ולכן סביר שיהיו להם מטרות שונות, רצונות שונים, וחזונות שלאו דווקא חופפים…)
במילים אחרות – כן, אני מסכימה שקנדי היא האשמה הראשית, אני פשוט חושבת שצריך לזכור את זה פעם הבאה שאומרים על מארוול ש"לא נותנים לבמאים לעשות מה שהם רוצים", כי זה מה שקורה כשכן נותנים להם לעשות מה שהם רוצים.
כל התיאור התיאורטי הזה
לא באמת צריך לעניין את הצופה שמגיע לראות את הסרט. לא איכפת לי מה הגדרת התפקיד של מקבל ההחלטות למעלה (בין אם זה מפיק, שואו ראנר או דג מלוח) ולא זהותו ( בין אם זה קטלין קנדי, ג'יי ג'יי אברמס, או ריאן ג'ונסון). אבל הטרילוגיה הזו הוכיחה שבלי מישהו כזה אנחנו מקבלים שלושה סרטים מאוד מאוד בעייתיים.
שוב, ראי מקרה ג'ורג' לוקאס וסטאר וורס (הסרטים הישנים לצורך העניין). הוא לא ביים את כולם, אבל היה לו את המילה האחרונה לגבי הסיפור הכללי.
לגבי מארוול, אני חושב שההשוואה לא נכונה ולא שייכת, כי בשום נקודה מארוול לא התיימרו לספר סיפור אחד בהמשכים, אלא אוסף של סיפורים שקשורים זה לזה (להפך, לפחות בתאוריה רוב הסרטים של מארוול עומדים בפני עצמם).
אני רוצה לחדד
התשובה לשאלה כמה קטלין קנדי צריכה להיות מעורבת בתהליך היצירתי של הפקת סרטי סטאר וורז צריכה לבוא בקשר ישיר לתשובה לשאלה כמה קטלין קנדי מבינה (ורוצה להבין) בסטאר וורז, וכמה חזון אמנותי יש לה. קווין פוגי מבין מאוד גדול במארוול, ויש לו חזון אמנותי (שיכול להיות שקשור גם בהיבטים של רווח, אבל אין בזה פסול. גם ג'ורג' לוקאס לקח הרבה החלטות שמבוססות על צעצועים). אם קטלין קנדי לא מבינה ולא רוצה להבין שום דבר בקשר לסטאר וורז אולי היא לא האדם הנכון לתפקיד.
אני פשוט חושב שתאגיד ענק כמו דיסני יכול להרשות לעצמו להתאמץ למצוא את האנשים המתאימים ביותר לתפקידים החשובים שלהם.
יותר מזה
מצד אחד חוסר החזון הכללי של קנדי הוביל לזה שהטרילוגיה נראית יותר כמו משחק אלתורים מאשר סדרה עם חזון או סיפור מגובש.
ומצד שני (ולמרות שלכאורה זה עומד בסתירה) הדבר האחרון שאפשר להגיד עליה, זה שהיא שחררה רסן ונתנה לבמאים תחתיה חופש אומנותי לעבוד כפי שהם רוצים.
ונזכיר- גם ברוג 1, גם בסרט של האן סולו וגם בפרק 9 – הוחלפו בשלב כלשהו הבמאים המקוריים לאחר "חילוקי דעות יצירתיים" עם קנדי.
אבל יש אבחנה
בין סדרת סרטים כמו מארוול לבין טרילוגיה כמו מלחמת הכוכבים.
מארוול היא כמו סיטקום שלא נגמר לעולם ועל כן לנצח צריך לשמר סטטוס קוו כלשהו.
סטאר וורז מחולק לטרילוגיות, שאפשר לטעון שכל אחת מהן מספרת סיפור אחיד וסגור. יכול להיות שדיסני רוצים להפוך אותו לסדרה במתכונת של מארוול, אבל אם הם היו עושים את זה הם לא היו מפמפמים את פרק 9 בתור "סוף של תקופה" כמו שהם עושים עכשיו.
אפשר לטעון שבקונסטולציה אחרת קנדי הייתה נותנת לג'ונסון לעשות את כל הטרילוגיה החדשה הזו ואז היה יוצא משהו הרבה יותר קוהרנטי ואחיד. אני טוען שהפרנצ'ייז היה צריך שפרק 7 יהיה יותר by the numbers נטו כדי להוכיח להקל שלא מדובר בעוד טרגדיה דוגמת הפריקוולים, אבל אם הייתה ניתנת לו יד חופשית על פרק 9 באותה מידה שניתנה לו על פרק 8, הסיפור היה אחר לגמרי.
וזה היה התכנון אגב – שג'ונסון יעשה את פרקים 8 ו-9. אני לא בטוח מה קרה שהוריד אותו מפרק 9 (לדעתי זה היה עוד לפני שפרק 8 יצא, אז זה לא היה העליהום שעשו עליו), אבל אני ממש לא חושב שההחלטה הזו הייתה 100% שלה.
טרילוגיה אינה אילוץ אלא בחירה
מלחמת הכוכבים מחולק לטרילוגיות, אולם זה לא בגלל אילוץ של המותג – זו בחירה של היוצרים/מפיקים.
הסרט המקורי עמד בפני עצמו (ללא תכנון קדימה). כיוון שהצליח, יצרו לו שני המשכים כך ששלושתם יצרו טרילוגיה – סיפר אחד המסופר בשלושה חלקים.
הפריקוולים מראש תוכננו כטרילוגיה – שוב, סיפור אחד הפרוש על שלושה חלקים, שכולם תוזמרו ע"י לוקאס.
בסרטים החדשים, אין שום אילוץ אמיתי שיהיו טרילוגיה. אז *אם* דיסני רצו לספר סיפור מסוים המתפרש על שלושה חלקים בהחלט היה אפשר לעשות זאת (אפילו עם במאים שונים לכל חלק), בתנאי שיש מישהו שאחראי על הסיפור הכללי ואיזה חלק ממנו אמור להיות באיזה משלושת הפרקים. (וגם אין חובה שיהיו שלושה פרקים – אם יש סיפור-על שהתכנון אומר שיתפרש על ארבעה פרקים זה גם בסדר גמור).
או, לחלופין, גם אין בעיה להחליט שאין פה טרילוגיה, אלא פשוט ממשיכים את הסרטים וכל אחד יספר פרק נוסף בחייהן של אותן הדמויות – סיפור סדרתי אך לא "טרילוגיה" בכח – וכל במאי/תסריטאי של פרק נוסף ייקח את הסיפור לכיוון שלו.
הכשלון/אכזבה פה נובעים מכך שמצד אחד התעקשו שזו חייבת להיות טרילוגיה (סיפור-על אחד בשלושה פרקים) כאילו זו גזירה משמיים אך כל פרק בפועל תוכנן ובוצע ע"י אנשים אחרים.
נכון - ומה שאני טוען זה
שהיה תכנון לטרילוגיה שלמה, כפי שאפשר לראות מכך שפרק 9 היה עתיד להיכתב ולהתביים ע"י ריאן ג'ונסון גם כן. הכישלון היה בלא להביא את מה שהוא תכנן לעשות לידי ביטוי, שזה דבר שיושב על קנדי, על אברהמס, ועל בעלי ההחלטות בדיסני שלא רצו את ריאן ג'ונסון ואת מה שהוא מסמל*.
ואני לא בטוח שהם התעקשו על טרילוגיה – אני חושב שעצם העובדה שהפוסטר ל"פרק 7" לא כלל את המילים "פרק 7" זה בגלל שדיסני רצו לשמור על אופציית ה"לא-טרילוגיה" פתוחה, אבל השתכנעו שבעצם הם לא רוצים לעשות את זה.
זה מן הסתם עניין של טעם, אבל בעיניי המבנה של טרילוגיות הוא משמעותית (משמעותית) עדיף על סדרה מתמשכת על פני מיליון סרטים סטייל מארוול. יכול להיות שהעובדה שהסרטים האלה הם בפני עצמם בלתי נסבלים בעיניי תורמת לזה, אבל עצם הידיעה שלהתחיל לצפות בסרטים האלו כסדרה כולל התחייבות למעל 50 שעות של תוכן זה טרן-אוף מאד רציני.
*אני חושב שבכללי מערכת היחסים של ג'ונסון עם הטרילוגיה הזאת היא מאד מעניינת ועצובה, ושיש עוד רשת של סיפורים של מאחורי הקלעים שאנחנו לא מודעים אליו. היה לי ברור שפרק 9 הולך לזרוק את מה שהוא בנה לפח ברגע שבו, במהלך שהוא בבירור מתוכנן ונדרש ע"י דיסני, כל חברי הקאסט כולל אברהמס התחילו לטנף על פרק 8 בתקשורת – בערך שבוע לפני שפרק 9 יצא.
יש עוד אפשרויות בין טרילוגיה לבין סדרה מתמשכת
אם בדיסני החליטו, משיקולים שלהם, שהם רוצים לחזור בהם מבחירות שראיין ג'ונסון עשה (לאחר שהם אלו שאישרו לו את התסריט שהביא) זו כמובן זכותם.
אבל לא היתה שום "חובה" לתת לאברמס (או למישהו אחר) לסיים הכל תוך סרט בודד, משל טרילוגיה היא הכרח שכפו עליהם. בדיוק באותה מידה יכלו להגיד שכדי לסיים באופן הכי נכון וראוי את הסאגה הם צריכים שני סרטים/פרקים נוספים (בין אם אברמס מטפל בשניהם או לא). הם אפילו יכולים היו לתרץ שזה הסיפור שתמיד התכוונו לספר רק שתוך כדי פיתוח התברר להם ששלושה סרטים לא יספיקו.
היו מספיק תקדימים לסרטים בזכיון זה או אחר שהוסיפו עוד סרט ממה שפורסם במקור (הארי פוטר, משחקי הרעב, ועוד).
למעשה, בסרטי מרוול המנעד הרחב יכול לחיות בשלום לצד העלילה היותר גדולה
אפשר למצוא שם סרטים שהם שינוי טון משמעותי בהשוואה לסרטים האחרים ("שומרי הגלקסיה") ואפילו מקרה שבו סרט לקח את הקליף-האנגר של קודמו, זרק אותו לשירותים, הוריד את המים והתחיל משהו אחר לגמרי במקומו ("תור: ראגנרוק"). אני מנחש שגם סרטי אקס-מן ביקום של מרוול ילכו על גישה אחרת מזו של סרטי הנוקמים. מה שעובד ביקום הקולנועי של מרוול זה העובדה שמפאת הגודל שלו, אפשר להסתעף לכל מני כיוונים ועדיין לשמור את העלילה המרכזית בתלם.
אין שום קשר למארוול
בואו, מארוול אולי משנים טון בין סרטים, אבל ההבדל הוא שמארוול *הרבה* יותר רחבים. סרטי מארוול זה עניין מ2008 (עוד אחרי הפריקוולים!), וסרטי מארוול אלו מותגים שונים, נפרדים במהות, שמתאגדים סביב מותג על אחד.
לSW אולי יש לא פחות וכנראה שיותר מעריצים, אבל המותג (הקולנועי) עצמו מאוד מצומצם. במילים אחרות – סרט מארוול לא חייב להראות כמו סרט מארוול מבחינת איזו עדת מעריצים פאנטית, כיוון שאין 'באמת' דבר כזה סרט מארוול. לעומת זאת סרט SW *חייב* להראות כמו סרט SW. אם לא, אפילו רק תמתית – מתקבלת אווירת שורפים את המועדון שקיבלנו אחרי פרק 8. ועוד מעבר לשינוי תמתי, סרטי SW הם תמיד סרטי.. מלחמות וכוכבים. כשGOTG המצוין שובר את הטון או המבנה של סרטי מארוול (וגם כן.. בערך), הוא גם קודם כל סרט על מלחמות וכוכבים ביקום קולנועי שכל מה שהיה בו אלו סרטי גיבורי על מוכרים על כדור הארץ. כנ"ל כשת'ור 3 עושה את זה וכו'. אתה יכול לדמיין בכלל סרט SW (ועוד נניח בודד, סטייל רוג 1) שיהיה פתאום, נניח, על אנשים פשוטים בעולם אחד פשוט? כמובן באותו יקום, אבל בלי חלליות ויציאה לחלל, בלי ג'דאי, בלי עלום. סתם איזה סיפור עצמאי על אדם רע בעולם אחד ואדם טוב שמנסה לעצור אותו.
סרט SW לא "חייב" להיות שום דבר
יש עדת מעריצים פנאטיים שיבכו אם סרט SW מעז לצאת מהפריזמה הצרה מאד של המותג, אבל זה לא אומר שזה משהו שאי אפשר לעשות.
להפך – זו הדרך היחידה לשמור על המותג בחיים. אני מניח שהרבה מהמעריצים עומדים להאשים את הבנאליות וחוסר הפוקוס של פרק 9 על כך שהוא היה חייב "לתקן" דברים מפרק 8, ועל כך האשמה היא על ג'ונסון שיצא את פרק 8, כשבפועל האשמה היא על קנדי ואברהמס שלא השכילו להבין שכיוון חדש כלשהו (לאו דווקא זה של ג'ונסון) זה הדבר היחיד שאפשר לעשות עם SW בלי שהמותג ייכנס לסטגנציה.
וזה כבר ממש אוף טופיק, אבל הרבה אנשים מציינים את "שומרי הגלקסיה" ואת "ת'ור: רגנרק" בתור דוגמאות של סרטי מארוול שהם לא בדיוק אותו דבר כמו האחרים – אבל מעולם לא הצלחתי למצוא הבדל משמעותי שהוא אינו-שטחי בניהם, הם עדיין נראים לי אותו דבר.
ובכלל
ג'יי ג'יי הוכיח שלהיות מעריץ של SW לא אומר שהסרטים שלך יהיו יצירות מופת
ואכן כנראה אי אפשר לעשות היום סרט SW שיהיה יצירת מופת
לכל הפחות בלי לשבור לגמרי לכיוונים אחרים ולקחת את הפרנצ'ייז למקום אחר לגמרי. אלו כבר לא שנות ה-70 וה-80, אין מקום היום לסרט עד כדי כך דיכטומי ובלי טיפת ציניות גם לעצמו, שאפשר לצפות ממנו להיות מגה להיט בעיניי כל שכבות חובבי הקולנוע.
תראו, מה שאני מנסה להגיד זה שבסופו של דבר אפילו ג'ונסון הכביכול ראדיקלי (ובתור לא מעריץ מושבע של המותג, שכן ראה את כולם, אחרוני הג'דיי הוא האהוב עלי בסדרה), אפילו הוא לא באמת שבר לגמרי. הוא עדיין דיבר על אותן תמות בדיוק שכל סרט SW מדבר עליהן, רק בהיפוכן. הסרט עדיין עסק קודם כל ב'כוח' שיש סביב כל החיים, האם כל דבר שקורה בעולם קורה למען מטרה מסוימת, והחלוקה הברורה לטוב ורע. פשוט איפה שכל סרט SW עד היום אמר "כן", הסרט הזה אמר "לא".
ההבדל העיקרי בהשוואה מול סרטי מארוול, הוא שהם לחלוטין לא נמצאים באותו מקום. ולכן היכולת שלהם (ואני לא מאמין שאני עומד להגיד את זה, אבל זה *רק* ביחס להשוואה מול סדרת SW) לגוון בין הסרטים והמותגים השונים שלהם.
כל סרט, או בעיקר כל מותג עצמאי, עוסק בתמה בסיסית שונה. וכן, הם כולם סרטי גיבורי על ואני בטוח לא הראשון לגלות שהם כולם כמעט זהים מבחינת מבנה נרטיבי וטון, אבל התמות הבסיסיות שלהם מגוונות. ולכן קל הרבה יותר לקבל במאים שונים עם חזון שונה ועדיין להרגיש שהכל מתקיים קוהרנטית תחת אותו דגל.
המצב של SW כמעט אבסורדי בעיניי. יש סרט אחד מתוך סדרה שלמה שעדיין *עוסק באותן התמות*, וזה עדיין בדיוק אותו סרט SW שראינו כבר 7 פעמים לפניו, רק שהמסקנה הסופית שלו לגבי כל העניין הזה היא הפוכה. ועדיין, סרט כזה מתקבל בכזו צורה איומה אצל המיעוט שהפרנצייז הזה הוא כל עולמו.. אז מה כבר המרחב תמרון? מה כבר סרט SW יכול לעשות כדי להיות יותר מסיפור חוזר של אותו רעיון מ77, שיהיה במקרה הטוב (פרק 7) מהנה ולא מזיק?
ואגב, אולי פרק 7 וההצמדות ה*באמת* ראדיקלית שלו לאותם הרעיונות הישנים (הצמדות שהיא הרבה יותר קיצונית בעיניי מאשר השבירה של פרק 8), היא זו שקיבעה את המצב הזה. אני באמת לא יודע, אבל לדעתי זה המצב של המותג היום.
הגדרת מושגים
שמע מה זה יצירת מופת? האם אחד מהסרטים המקוריים הוא יצירת מופת? מה זה יצירת מופת בכלל?
כנ"ל לגבי תמות.. אני אטען שכבר באמפריה מכה שנית התמה של "טוב ורע" נשברת ברגע שהוא אומר "אני אבא שלך", ופתאום העולם של הסרטים כבר לא לגמרי שחור ולבן. "שובו של הג'דיי" המשיך את המגמה הזו כשגם הטובים כבר לא לגמרי טובים יותר. "אחרוני הג'דיי" לקח את זה והמשיך עם זה (יש שיאמרו סובב את זה לגמרי, אני לא בטוח שזה נכון).
אגב, אפילו הפריקוולים מתעסקים בדברים שונים מאוד מהטרילוגיה המקורית. שוב אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר תמות, כי אפילו אתה לא מתייחס לזה ביחיד כאילו לכל סרטי סטאר וורז יש תמה אחת ויחידה, ואכן לא לכל הסרטים יש את אותן תמות.
בקיצור, אני לא מבין את הטענה שלך, אתה טוען שאי אפשר לעשות שינויים בסטאר וורס? אני חושב שזה לא נכון בכלל. ולגבי פרק 8, אני חושב שהרבה מה"שינויים" פשוט נעשו בצורה מסורבלת ומגושמת, מה שתרם לקבלה הצוננת שלהם.
לא רוצה להתייחס למארוול. גם כי אני לא מת על הסרטים האלה בלשון המעטה, גם כי אני לא חושב שהם רלוונטיים, וגם כי חפרנו כל כך הרבה עליהם שכבר אין מה להגיד.
אני לא מבין מאיפה מגיע הרגש הזה של "יריקה בפרצוף"
אני בטוח במיליון אחוז שאם הסרט לא היה נותן גרסא משלו לכל ההקבלות בינו לבין פרק 5 (האימונים ע"י הגורו, הגילוי של ריי על הייחוס שלה, וכו), אז כל המקטרגים היו מתלוננים על כך שהסרט הוא העתקה של פרק 5 כמו שהם התלוננו על פרק 7 שהוא העתקה של פרק 4.
הסרט לא עושה את כל ההיפוכים האלה סתם בגלל שהוא רצה להיות לא צפוי – יש סיבות תמטיות רבות ועמוקות לכל ההיפוכים האלו. אתה מפרש את זה בתור "יריקה בפרצוף" רק בגלל שזה נראה לך שריאן ג'ונסון עשה את זה מתוך שנאה לחומר המקור כשבמציאות ההפך הוא הנכון: הוא עשה את הדברים האלה בגלל שהוא הבין והעריך את מה שגרם להם לעבוד במקור.
קח למשל את הגילוי על ריי. במובן מסויים זה היפוך מוחלט של הגילוי של לוק בפרק 5, אבל יש הבדל מאד גדול בין שתי הדמויות: לוק יודע מי היה אבא שלו, והוא בטוח מאד בכך שהוא היה איש טוב, לעומת ריי שאין לה מושג מי היו ההורים שלה.
מה שהופך את הגילוי של לוק למשמעותי זה שהוא בדיוק ההפך ממה שלוק רוצה לשמוע, מערכת היחסים שלו עם המיתולוגיה של אבא שלו היא שהוא חושב שהוא איש טוב, ולמעשה מדובר בהתגמות הרוע. מערכת היחסים של ריי עם המיתולוגיה של ההורים שלה לא קשורה בכלל להיותם טובים או רעים, אלא פשוט שהם עצבו אותה מסיבה כלשהי, ושהם היו משמעותיים – ולכן הגילוי שלה בפרק 8 משיג את אותו אפקט רגשי – זה בדיוק ההפך ממה שהיא רוצה לשמוע.
ככה ריאן ג'ונסון עושה שוב את הרגעים הגדולים של הטרילוגיה המקורית בלי לחזור עליהם אחד לאחד – זה לא סתם כדי לירוק לך בפרצוף, זה מתוך הבנה אמיתית של המהלכים הרגשיים של הטרילוגיה המקורית.
בנושא עניין ה"סיפור בלי קונפליקט" – רק בגלל שסנוק מת, זה אומר שאין קונפליקט יותר? מה עם קיילו רן? מה עם המידע החדש שריי קיבלה על הייחוס המשפחתי שלה? יש פה המון קונפליקט, הוא פשוט לא מגיע מסנוק – וזה דבר טוב! לקרוא לסנוק "דמות" זה קצת הגזמה, אין לו שום משמעות לסיפור, הוא לא היה מקור המתח מהסרט הקודם לסרט הזה, ואם כבר, הסיפור רק נהיה מעניין ומפוקס יותר על הקונפליקט והמתח אחרי שהם הרגו אותו. בסוף פרק 8 הדמות הרעה הבאמת מעניינת היא זו ששולטת באמפריה, וזה הרבה יותר מעניין מאשר סנוק.
וסלח לי, אבל אני לא חושב שזה נכון להגיד שהשנאה לסרט הגיעה כקונטרה לאהבת המבקרים שהריעו לסרט על אומץ שהם לא מצאו בו. האומץ המאד קל לאבחנה בסרט *הוא כשלעצמו* מה שהכעיס את אותם אנשים, והעובדה שהביקורות היללו את האלמנט הזה של הסרט רק תרם לכך.
1. במקום לתת גרסה משלו לכל ההקבלות לפרק 5 אפשר (רעיון מהפכני) לא לעשות הקבלות לפרק 5 בכלל. כמו שאמרתי- היפוך קלישאה לא שונה בהרבה מקלישאה. הוא עדיין נוטף מחוסר מקוריות.
2. אני ממש לא חושב שראיין ג'ונסון שונא את חומר המקור, להיפך, בסרטוני מאחורי הקלעים הוא נראה כמו ילד קטן שנרגש להיות חלק מהסאגה. לדעתי הוא עשה את זה בדיוק בגלל שהוא רצה להיות מפתיע וחדשני, ולהטביע חותם משלו.
3. הגילוי של ריי מעיד על בעיה מרגיזה כשלעצמה שהיא לא רק אשמת ג'ונסון. אברהמס היה חייב לבנות מסתורין סביב המקור של ריי למרות שזה הרגיש מאוס לחלוטין, אבל מרגע שהוא כבר עשה את זה אנחנו נצפה קולנועית שזה יילך לכיוון חשוב, כי הסרט עושה לזה בילד אפ. אם הבילד אפ מוביל לכלום אנחנו לא נרגיש מופתעים אלא מרומים מזה שבזבזו לנו את הזמן על התעלומה הזאת. ככה אני הרגשתי בכל אופן- או שתעשו את זה טוב או שלא תעשו את זה בכלל. מבין את נקודת המבט שלך ולמה כן אהבת את זה, אבל לי זה הרגיש רע, כאילו אני רואה את כוונת היוצר במקום לשקוע בסרט.
4. שניה להבהיר למה אני מבתכוון בקונפליקט- בסרט יש לגיבורים מטרה, אבל הם אמורים להיתקל במכשול/מכשולים גדולים במיוחד בדרך. אם הכל יהיה להם קל זה לא יהיה מעניין. אז עוד מאז פרק 7 אמרתי לעצמי שאם ריי מתקרבת מאוד לקיילו רן בעוצמה והיא מתחזקת במהירות לא נורמלית אז היא לא תתקשה להביס אותו והסרטים הבאים יצטרכו למצוא תירוצים כדי להימרח עד שהיא תנצח אותו (והתחושה הזאת רק התחזקה בפרק 8). כשסנוק, אנמי ככל שיהיה, נראה כמו איום אמיתי לריי חשבתי שאולי כאן מתגלה הקושי האמיתי להביס את האימפריה ולגמור עם זה, אבל כשהוא מת זה גרם לי להבין שכל מה שנשאר עכשיו זה שריי תתאמן עוד יומיים, תרדוף אחרי קיילו רן ותחסל אותו אחרי 5 דקות של קרב. וזה גורם לתחושה שאין פה באמת מכשול קשה במיוחד כמו שהיה ללוק מול ויידר בפרק 5 או מול ויידר והקיסר בפרק 6.
5. העניין של השנאה כתגובה לביקורות היה רק עוד השערה אפשרית מאיפה הגיעה השנאה, בזה אני מסכים איתך לחלוטין, שזה עזר להגביר את האש ולאו דווקא התחיל אותה.