רימייקים הם גרועים. הדבר היחיד הגרוע יותר מרימייק רגיל הוא רימייק אמריקאי לסרט לא-אמריקאי, בפרט – לסרט לא-אמריקאי שהיה בסדר גמור במקור. אתה רוצה לראות סרט טוב? תראה את המקור הצרפתי, היפני, הקוריאני או הגרמני. אין שום סיבה לתת לאיזה במאי להשכיר לסרס את החומר רק בשביל שהצופים בארה"ב לא ייאלצו, חלילה, לקרוא כתוביות תרגום.
אבל יש גם יוצאי דופן – סרטים שלאו דווקא הוסיפו על המקור, אבל היו ראויים בפני עצמם. "השתולים", "הצלצול", "Let Me In", ואני לא יודע מה אתכם, אבל אני בהחלט מחכה ל"נערה עם קעקוע דרקון" של דייויד פינצ'ר.
רימייק ל"Oldboy" (השם הרשמי בארץ: "שבעה צעדים"), הסרט הקוריאני האלים, המופרע והקיצוני של פארק צ'אן-ווק, נשמע בדיוק כמו אחד הדברים שאסור שיקרו לעולם. במשך כמה שנים ג'סטין לין – הבמאי של סרטי "מהיר ועצבני" האחרונים – החזיק בזכויות הרימייק, מה שנשמע כמו מתכון לאסון. בהמשך זה הפך למוזר עוד יותר, כשדובר על רימייק אמריקאי בבימויו של לא אחר מספילברג (הא?) ובכיכובו של וויל סמית (הא הא?!). אחר כך ספייק לי התחיל להתעניין. והעניין שלו נראה עכשיו יותר רציני, אחרי שהוכרז שג'וש ברולין ("ארץ קשוחה") יככב בסרט.
וזה לא נשמע כל כך רע. ברור ששום סרט הוליוודי לא יהיה קיצוני כמו "אולדבוי" המקורי, אבל סרט לא חייב להיות מזעזע בשביל להיות שווה צפיה, וספייק לי הוא לא אחד שירכך את הסרט יותר מדי וידביק לו סוף שמח ושיר. גירסה של "אולדבוי" עם לי וברולין נשמעת כמו סרט שיהיה מעניין לראות.
[ Deadline ]
שבעה צעדים הוא אחד הסרטים היחידים
שאני בשום אופן לא מעוניין לראות פעם נוספת. זה לא רק הגועל והעלילה המלודרמתית, אלא גם השעמום והכבדות שממלאים את שאר הזמן. אני ממש החזקתי את עצמי בכח לא להפסיק לצפות באמצע ונשארתי עד הסוף רק מתוך סקרנות למה אנשים מתלהבים ממנו. אז רימייק יהיה שוה צפיה בעיני רק אם יעשה שינוי משמעותי בעלילה ולא יהיו בסרט תמנונים.
worst date film. EVER.
(ל"ת)
לא - dear zachary לוקח.
אבל הבנתי למה אתה מתכוון
כנראה שלא ניסית את זה עם "בלתי הפיך"
(ל"ת)
מש"א על הכותרת (כלומר על המשפט הראשון).
אבל מסיבות הפוכות לחלוטין – אני לא רוצה לראות אותו שוב מאותה הסיבה שאני לא רוצה לראות את "קטיפה כחולה" או "התפוז המכני" שוב: הוא טוב מדי בלגרום לי חלחלה.
סרט איום
יש סרטים שההברקות הטכניות -צילום, בימוי, רק מדגישות את החולניות.
7 צעדים ו 7 חטאים (מיקרה?) נופלים שניהם לקטגוריה הזאת.
כשיצאתי מ 7 צעדים שאלתי את עצמי – מה בעצם היתה המטרה? לזעזע בכוח?
אני משוכנע שפארק הוא אדם אלים ומסוכן, ובהחלט לא הייתי רוצה להייות איתו באותו חדר.
זה כמובן לא משנה את העובדה שהוא במאי מבריק – שאזהר מאד לפני שאלך לעוד סרט שלו.
ברור שזה לא מקרה
המפיצים הישראלים נתנו לסרט את השם "שבעה צעדים" (שאין לו שום קשר לסרט) כדי לעורר אסוציאציה ל"שבעה חטאים", בדיוק באותה שיטה שבה כל פארודיה קיבלה שם עם "מת מצחוק" וכד'.
ולא, אני לא חושב שמי שיוצר סרט אלים הוא אדם אלים ומסוכן. הייתי שמח להיות עם פארק צ'אן ווק באותו חדר, אם כי הייתי שמח אם באותו החדר היה נוכח גם מתורגמן, אחרת היה עלול להיות סתם מביך.
דווקא אני לא מצאתי אותו מאוד גרפי
יש שם שניים-שלושה קטעים מגעילים, אבל ממש לא חסרי תקדים גם במונחים אמריקאיים. הוא חולני יותר בשבירת הטבואים והצמרמורת שמגיעה בסיום (יותר מזה יהיה ספויילר).
מצטרף
אני לא ממש מבין את התלונות הרבות על האלימות של הסרט. יש בו אלימות לא נעימה אבל שום דבר ממש גרפי. הוא הרבה יותר "מרושע" (בפרט הסוף) מבחינת האופן שבו אנשים פוגעים שם האחד בשני, אבל לא ברור לי איך זה הופך את היוצר שלו למסוכן.
נו? ומה אני אמרתי?
(ל"ת)
אה, לעזאזל, הייתי בטוח שדיברת על "שבעה חטאים"
כשבעצם התכוונת ל"שבעה צעדים". כל השביעיות האלה אותו דבר.
בדיוק בגלל זה.
מי שעושה סרט איימה מלא דם הוא כנראה לא פסיכופט. יותר קל להאמין שמי שעושה סרט מרושע הוא אדם מרושע. ממש כמו שצ'ארלי קאופמן הוא כנראה בנאדם מתוסבך ומדוכא.
כמו שקומיקאים הם תמיד אנשים עליזים ואף פעם לא מדוכאים?
(ל"ת)
הומור יכול להיות מריר ועצוב
למען האמת, אי אפשר להסיק כלום על צ'אן-ווק פארק על פי הסרטים שלו. אבל במקרה של אנשים כמו צ'רלי קאופמן, לארי דיוויד או לואי סי קיי, שהיצירה שלהם לחלוטין אוטוביוגרפית, גם אם לעיתים בהקצנה, ההנחות האלו לא יהיו מוגזמות.
לא שרדתי עד הסוף.
יותר מדי קטעים מבחילים ללא טעם עד שם גרמו לי להכנע. ואם אתה טוען שהסוף היה אפילו יותר גרוע, ובכן, כנראה שטוב עשיתי.
Let Me In ונערה עם קעקוע דרקון של דייוויד פינצ'ר
הם לא רימייקים.
וכן, הרימייק הזה של אולדבוי נשמע מאד מעניין.
Let Me In הוא לא רימייק? אז מה הוא?
(ל"ת)
מבוסס על ספר.
(ל"ת)
ליתר דיוק,
Let Me In הוא רימייק של "Let The Right One In" השבדי שהוא עיבוד של הספר "Låt den rätte komma in"
ככה גם 'נערה עם קעקוע דרקון'
(ל"ת)
אגב, יש מקום באתר בו אפשר לדבר על Let the Right One In?
כי ראיתי אותו לא מזמן ואני עדיין מוטרד.
אין לו דף סרט, אבל
יש לו יומית ישנה (2008):
http://www.fisheye.co.il/?p=14684
למרות שכנראה עדיף כתבה כללית שאזכרה אותו (דרך הרימייק) מהשנה האחרונה –
קצרצרים:
http://www.fisheye.co.il/shorts_2010_10_04/
טריילרים של קומיקון:
http://www.fisheye.co.il/comic_con_2010_5trailers/
דרך עגומה לציין 25 שנה לתחילתה של אחת הקריירות
הייחודיות, העשירות, המרתקות, המגוונות (והמקוריות) של העשורים האחרונים בקולנוע. ואם *זה* לא מספיק, מסתבר שמצטלם לו גם מעין סרט המשך ל"עשה את הדבר הנכון" (מכל הסרטים בפילמוגרפיה דווקא על המגנום אופוס החלטת להתעלק?). חסר רק שאיזה אולפן יחליט ש"האיש שבפנים 2" באמת נחוץ ויתן לו אור ירוק.
מצד שני, אי אפשר להאשים אותו שהוא מתעסק בחומרים שקטנים עליו בכמה מידות כשדי ברור שהוא מתפשר על מקוריות רק בגלל שהאולפנים לא ששים לשמוע ממנו על פרויקטים חדשים בגלל הכשלון של הסרט האחרון שלו, ולא משנה שהסרט שקדם לו היה אחת ההצלחות המפתיעות של 2006.
מצד שלישי, אף פעם לא מאוחר מדי לטלויזיה. התנאים הבשילו. הפעם פול טיים ג'וב.
אני לא יודע עד כמה היית רציני
אבל "האיש שבפנים 2" היה על הפרק במשך הרבה זמן, אם כי כרגע נראה שהוא לא יקרה. יש תסריט מוכן, וכאן יש ביקורת עליו:
http://thescriptfix.blogspot.com/2009/09/inside-man-2.html
זה ידוע
(נדמה לי אפילו שקראנו על זה לראשונה בגרסה הקודמת של האקוורים). זה היה אמור להיות ברור מהשורה שמתייחסת לסרט. בכל מקרה, תודה על הלינק.
למי שלא יודע
אולדבוי הוא הפרק השני בטרילוגיה בנושא נקמה.
לפניו יצא Sympathy for Mr. Vengeance ואחריו Lady Vengeance
ראיתי את Lady Vengeance, והוא סרט לא רע
אבל לא מתקרב לרמה של אולדבוי
לא יודע לגבי הגרסה של ספייק לי...
אבל מה ששפיבלרג תכנן לעשות זה עוד גרסה למנגה…ולא לסרט..שמאוווווווווווווווווווווד שונה מהמקור.
אז כנראה שזה לא רימייק לסרט.
לא ממש קונה את זה.
לא ספילברג ולא ספייק לי היו שומעים על המנגה אי פעם אלמלא הסרט. מה שמעניין אותם זה הסרט. הם יכולים לטעון שהם בכלל לא עושים רימייק לסרט אלא מעבדים מחדש את המנגה, זה גם נותן להם תירוץ לעשות איזה שינויים שהם רוצים וגם בריא עורך-דינית (לא צריך לשלם תמלוגים ליוצרי הסרט המקורי), אבל זה בולשיט.
נושא ההתבססות על המנגה לא ממש פותר את בעיית התמלוגים.
גם לאמן שצייר את המנגה המקורית צריך לשלם תמלוגים – ותשלומים מהסוג הזה, כפי שלמדתי על בשרי בשנים האחרונות, יכולים להיות עניין מאוד לא-זול.
אבל אם אתה מתבסס על סרט שמבוסס על מנגה
אתה צריך לשלם תמלוגים ליוצרי המנגה *וגם* ליוצרי הסרט, לא?
באמת? פרט, הדגם, ואייר.
(ל"ת)
בתערוכת מנגה שאצרתי לפני שנים ספורות
היה מיצג די גדול שהוקדש לעבודותיו של אחד מאמני הקומיקס המובילים במדינה. כאשר נוצר הקשר עם נציגיו של האמן הנ"ל, הם דרשו כי כל הטקסטים המלווים את המיצגים הקשורים אליו יתורגמו ליפנית ויועברו לאישורם (דרישה מובנת, גם אם היא היתה מעכבת אותנו בחצי-שנה-שנה), ואז הם הטילו את הפצצה האמיתית – בעבור כל עמוד אותו ביקשנו להגדיל ולהציג (כמובן, בכפוף לאישורם) הם דרשו תשלום של *אלף דולר*. נמצאה דרך מסביב לדרישה הזאת (פשוט הצגנו את כרכי-המנגה כמו שהם, בתיבת זכוכית, בלי להגדיל ובלי כלום – מה שלא חייב תשלום או אישור כלשהו), אבל החוויה הזו הותירה טעם מר למדי.
עוד? ממש השנה התקבל מאמר שלי על עבודותיו של אולפן אנימציה יפני ידוע לפרסום בכתב-עת מכובד. התחלתי לגשש בקרב מביני-עניין עם מי אני צריך לדבר כדי להשיג אישור להצגת תמונות רלבנטיות לצד המאמר, והתשובה החד-משמעית מכולם (כולל אנשים שפרסמו ספרים נחשבים בנושא) היתה "אל תסתבך בזה – הסיכויים שתקבל תשובה הם אפסיים, ואם תקבל תשובה היא בוודאי תהיה דרישה לסכום אסטרונומי. לך על הגנת ה-'שימוש הוגן' שרוב כתבי-העת האמריקאיים חסים תחתיה" (וזה כנראה מה שאעשה, למרות שאני לגמרי לא מרוצה מהסיפור).
אני לא אומר שכולם כאלה – בתערוכה האמורה הופתעתי מאוד לטובה כשקיבלתי רשות להציג איזה יצירות שארצה וכמה שארצה, ולגמרי ללא תשלום מהנציגים של רומיקו טקהשי (אמנית המנגה המצליחה ביותר ביפן – וכנראה גם בעולם כולו). אני עובד עכשיו על תערוכה חדשה שמוקדשת לזיכיון אנימה מאוד-מאוד פופולארי, וגם שם קיבלתי רשות להשתמש בלי הגבלה ובלי תשלום בחומרים שונים. אבל גם התופעה ההפוכה נפוצה מאוד, למרבה הצער.
לא ציינת את ''ממזרים חסרי כבוד'' המופלא
סוג של ריימיק לסרט איטלקי ישן, בלי לצפות במקור אין לי ספק שהגרסה הטרנטינואית מתעלה עליו
"ממזרים חסרי כבוד" הוא לא רימייק.
הוא לקח מהסרט האיטלקי רק את השם.
OFF לגמרי-הדוקו החדש של סקורסזה
אני לא יודע מי שמע על זה כבר, אני מניח שהרבה, מרטין סקורסזה (שביים את הסרט הדוקומנטרי המוצלח על בוב דילן- No Direction Home לפני כמה שנים) עבד לאחרונה על פרוייקט חדש- סרט דוקמנטרי על חייו של ג'ורג' האריסון, לי זה נשמע מרתק, והטריילר החדש מאשר את זה: http://www.youtube.com/watch?v=AGMMXK-661M
למעשה, הגירסא האמריקאית חייבת להיות קיצונית כמו המקור
עיקר הקיצוניות של המקור הוא לא באלימות (נראה לי שהיא דומה ברמתה לקטעים היותר קשים של "היסטוריה של אלימות" למשל) אלא בטוויסט העלילתי המבחיל והמרושע. אבל להסיר את הטוויסט הזה מוציא את ההגיון מכל הסרט, ומחייב שינויים שיהפכו את הגירסא האמריקאית להעתק דהוי (או לסרט אחר לגמרי). אפשר טיפה לרכך את הסיום, אבל אי אפשר לשנות אותו יותר מדי.
והליהוק של ברולין הוא מצויין. מספיק להסתכל על התמונה למעלה ולחשוב על הפרצוף של ברולין ב"ארץ קשוחה" כדי לראות את הדמיון. אבל מי יכנס לדמותו של הנבל בעל הבייבי פייס? אדוארד נורטון הוא הפרצוף הראשון שעולה לי לראש, אבל לא נראה לי שזה יקרה…
קיליאן מרפי?
(ל"ת)
וואו! Spot On! יש לך את הטלפון של ספייק לי?
(ל"ת)
יש סרט שלא כדאי היה ללהק אליו את קיליאן מרפי?
(ל"ת)
קומדיה רומנטית כלשהי?
(ל"ת)
אבל הוא היה באחת, נראה לי.
משהו עם בחור חביב נוירוטי קצת, שפוגש נערה משוגעת שאוהבת למתוח אותו בדרכים מסוכנות…
אתה יודע על מה אני מדבר?
ראיתי את זה איפשהו במילואים, ואני לא זוכר אם זה היה סרט מוצלח או לא, אבל הוא בטח לא הוריד את רמת הסרט.
Watching the Detectives (כמו בלשים)
סרט חמוד, בעיקר אם אתה סינמפיל.
Let Me In ...
ראיתי את שני הסרטים ולדעתי Let Me In פשוט מיותר. הסרט למעשה טוב בדיוק כמו המקור… בדיוק נמרץ, זה אותו סרט כמו קודמו Let The Right One In. כאילו כל מה שעשו היה לתרגם את התסריט ולהחליף את השחקנים בדוברי אנגלית. היה יותר הגיוני לדובב את המקור.
אני נגד, אבל ספייק לי כבר הפתיע מספר פעמים.
(ל"ת)
הקולנוע הדרום קוריאני הוא מהאהובים עליי
ו"אולדבוי" הוא מהמיטב, לפי דעתי, לצד סרטים מצוינים כמו "להרגיש בבית" (שהוא האהוב עליי מכולם), "אמא", "הטוב, הרע, המוזר" ועוד כמה טובים לא פחות, ולכן רימייק לסרט נחשב לחילול הקודש, יהיה ממש קשה לשכנע אותי שזה רעיון טוב, ואני אף פעם לא הייתי נגד רימייקים מלכתחילה.
בקשר להיותו סרט אלים וגרפי מדי אני ממש לא מסכים, אלים כן, אבל לא מגעיל או מחריד בשום צורה שונה מסרטים אלימים הוליוודיים רגילים (אולי קצת לקראת הסוף הוא כן אבל זהו), אם כבר אז לבמאי פארק צ'אן-ווק יש סרט אלים קצת יותר בשם "צימאון" (סרט מצוין, אבל מתדרדר קשות לקראת הסוף), ולא, סרטים אלימים זה לא כל מה שיש לו ברזומה, הוא גם היה אחראי לסרט הרומנטי הנפלא "אני סייבורג, אבל זה בסדר" שראיתי לא מזמן. מכל בחינה, אלים או לא מדובר בבמאי מבריק, בעיקר בכל הקשור לחלק הויזואלי של סרטיו ולכן אני גם מחכה בקוצר רוח לסרט ההוליוודי הראשון שלו שעליו הוא עובד כרגע "סטוקר". אפרופו במאים קוריאניים העוברים להוליווד, גם הבמאי ג'י וון-קים ("הטוב, הרע, המוזר" ועוד כמה יצירות מוערכות שטרם ראיתי) עובד על אחד, רק שיש בעיה אחת, שתיים בעצם, הסרט הוא בכיכובו של ארנולד (אתם בטח לא מצפים ממני לכתוב את השם משפחה המסובך שלו! הכוונה היא לטרמינאטור) ושתיים, הוא יוצא בחודש ינאור (2013!), לא הזמן המתאים להפצת סרטי איכות.
דור שלא ידע את שוורצנגר
כשהיינו צעירים, כולנו ידענו לכתוב את השם שלו!
אני תמיד חשבתי שהשם שלו הוא תוצאה של חותנת פולניה.
"הבת שלי נשואה לשווארצע-ניגר".
שווארץ=שחור, ניגר=כושי
שלילה כפולה (מבחינת האוסטרים) = אחד ממש אשכנזי.